יום חמישי, 30 ביוני 2016

אין כמו יפו בצהריים (למרות שבמסעדות דווקא די עצוב)

עוד יעד פופולרי למדי שלי בשיטוטיי האבטלה בחודש האחרון היא יפו.

אולי אין כמו יפו בלילות אבל אני הסתובבתי שם כמה וכמה פעמים דווקא בשעות הבוקר המאוחרות והשלמתי את הסיבובים בארוחת צהריים יפואית כנדרש. אני אוהב את יפו. יפה בה. ודאי שבאזורים התיירותיים יותר: גם החלק של הטיילת עד הנמל. גם אזור יפו העתיקה - סמטאות המזלות (רובע האומנים), כיכר קדומים, גן הפסגה וגן המדרון. גם אזור שוק הפשפשים על רחובותיו וסמטאותיו. גם אזור כיכר השעון והשוק היווני.






ולמה ציינתי בכותרת שעצוב?
כי העיר (לפחות בימים שאני שוטטתי) הייתה די שוממת, ודאי ביחס למה שאפשר לצפות מעיר שאמורה להיות אטרקציה תיירותית. מעט טיילים ותיירים זה אמנם נחמד למישהו כמוני שמשוטט לו בסמטאות, כי יש יותר מקום ולא צפוף ואפשר להתהלך כמעט באין מפריע. אבל אני מניח שלבעלי העסקים בעיר, בדגש על מקומות האוכל, זה הרבה פחות משמח. ואכן, בכל המסעדות שדגמתי בצהרי אמצע שבוע היה די שומם (היחידה שראיתי שהייתה די מלאה היא ד"ר שקשוקה - לכו תבינו). אני מעריך (ומקווה) שבערב המצב טוב בהרבה, ודאי באזור שוק הפשפשים שאמור להיות אזור בילוי הומה. יש להניח שהריקנות היחסית היא שילוב של מצב/חשש בטחוני שעדיין מחלחל ואולי שילוב של החום והלחות הדי בלתי נסבלים בתקופה הזו. כך או כך זו תמונת מצב די עגומה.


בטיוליי הספקתי לדגום כמה מקומות. אפרט עליהם לפי סדר כרונולוגי.
הראשון - טש וטשה, מסעדה/חמארה גרוזינית חדשה.

טש וטשה - חמארה גרוזינית צעירה:

טש וטשה היא מסעדה גרוזינית חדשה שקמה כחלק מגל של מקומות גרוזיניים (או גיאורגיים - אני אשתמש מכאן והלאה בגרוזיני על הטיותיה) ששוטף את תל אביב בחודשים האחרונים (טוב זה לא גל עצום. נפתחו עוד 3-4 מקומות: סופרה, ראצ'ה והבר החדש הצמוד - ברבראצ'ה, קליאופטרה, אבל זה בערך מרבע את כמות המקומות שהייתה). היא נפתחה בתחילת מאי ע"י איש המוזיקה מיקי מיראל המכונה טש טש, שהיה שותף גם בסופרה הגרוזינית ואשתו יפעת טללייבסקי מיראל (שהיא לצורך העניין טשה).
הבעלים מכנים אותה חמארה גרוזינית, כלומר מקום של אוכל גרוזיני עם אווירת בר.


המסעדה יושבת ברחוב בית אשל 31, כ-200 מטר משוק הפשפשים, בחלל העותומני המרשים שהכיל עד לפני שנה ומשהו את מסעדת סולה האיטלקית, שבמשך כמה שנים נחשבה לאחת מיקירות מבקרי האוכל, אבל כוכבה הועם, והמצב ביפו הביא לסגירתה. הזכרתי כאן בעבר ארוחה לא טובה שאכלתי בסולה. אללה ירחמה...



החלל, בית אבן יפואי טיפוסי, מרווח ומרשים, עוצב ע"י יפעת בצורה די פשוטה, שלא כמו המסעדות הגרוזיניות הצבעוניות והמצועצעות למדי כמו ראצ'ה וסופרה. טש וטשה מנסה ומצליחה להיות יותר מודרנית ועדכנית, עם סגנון שמשלב ישן וחדש בצורה אסתטית, נעימה ולא מנקרת עיניים: גם שומר על רוח המבנה העתיק, גם כולל אמנות מודרנית שמתאימה למבנה וגם כולל אלמנטים קישוטיים גיאורגיים עדינים למדי. בקיצור - בהחלט נעים לשבת כאן.






אני הגעתי די אקראית לארוחת צהריים מתישהו בתחילת יוני. חוץ ממני היה שולחן שהכיל 3 בני משפחה (כנראה מכרים של הבעלים), עוד שולחן עם 3 חבר'ה נוספים, שולחן עם זוג מבוגרים, שולחן עם תיירת צעירה (שישבה משום מה בחוץ) ושולחן עם בחור צעיר. סה"כ תפוסה לא רעה למקום חדש ביפו בצהריים. שני האנשים היחידים שהיו אמונים על השירות היו מיקי ויפעת, שהיו חביבים ושירותיים מאד, וניכר שהם ממש גאים במקום ובאוכל.


התפריט היה תפריט הרצה כשבצהריים היו 10% הנחה על כולו. האוכל ברובו הוא גרוזיני אותנטי שמבושל במקום ע"י מאמות גרוזיניות שהגיעו מטביליסי. בנוסף יש מספר מנות עם טוויסטים פחות גרוזיניים ויותר מודרניים כמו תוספות של שרימפס וקלמרי לחצ'פורי ועוד. יש חלוקה של מנות של הסלטייה - סלטים, המאפייה - מאפים, השישליקיה - שיפודים.
אגב התפריט היה שונה במעט מהתפריט שקיים בדף הפייסבוק שלהם (לרבות חסרונה של המנה העיקרית שאני אכלתי). אין לי מושג איזה תפריט הוא המעודכן יותר.


למנה ראשונה אכלתי את הטשה עיר: מקבץ פתיחים שכלל לחם תירס עם 2 מטבלים (פחאלי), האחד של סלק ואגוזים שהיה מעולה והשני של תרד ואגוזים שהיה טעים אבל טיפה אנמי. יחד הגיעו 2 גלילות חצילים במילוי ממרח אגוזים ורימונים שהיו נהדרות (באדריג'אני) וגלילת פלפל קלוי עם מילוי זהה. המנה עלתה 38 ש"ח.


למנה העיקרית לקחתי כמובן מאפה. עם כל הכבוד לשיפודים שבתפריט - הכי כיף זה המאפים. הזמנתי את החורציאני אצ'רולי בהמלצתו של מיקי: בצק סירה גדול ממולא בשר טחון, עגבניות ופרמזן מוקרם מלמעלה. 56 ש"ח. מנה גדולה מאד. בצק יפהפה שהשתזף יפה בטאבון. מילוי נהדר שתובל כמו שצריך. המילוי היה טיפה שומני, אבל זה היה לגמרי סביר. לצדו קיבלתי 2 מטבלים גרוזיניים: מטבל עגבניות ומטבל עשוי ממשמשים בוסר - מטבל מריר חמצמץ ומעניין שבעיניי השתלב נהדר עם המאפה.



יחד עם כוס של עלמה 1/2 ליטר שילמתי אחרי 10% הנחה 110 ש"ח ויצאתי שבע ומבסוט להמשך סיבוב בפאתי שוק הפשפשים. היה לי נעים לשבת. האווירה בהחלט נעימה ויחסית רגועה למקום גרוזיני (המוזיקה הייתה שמחה אבל בווליום סביר לחלוטין). בערב אמור להיות כאן שמח וצוהל הרבה יותר, עם מוזיקה גרוזינית, עם הופעות חיות ועם אלכוהול שזורם בכמויות. אגב אלכוהול - קיבלתי לסיום עם החשבון ועל החשבון כוסית צ'צ'ה (או צ'אצ'ה) - תזקיק הענבים הגרוזיני - הגראפה הגרוזינית אם תרצו. חזק ונחמד. טש וטשה זה מקום בהחלט חמוד עם אוכל טעים ואווירה טובה. מי שמחפש מקום גרוזיני מעט יותר צעיר וקליל, ופחות "חגיגי" ומסורתי, בייחוד ב"מסביב" טש וטשה היא אופציה טובה מאד.


מקום שני שפקדתי בחודש האחרון, כשבוע אחרי טש וטשה: מסעדת הצועניה.




הצועניה - מסעדה בלקנית:

עוד מקום של "מאכלי עמים" ששוכן ברח' פנחס בן יאיר באזור השוק היווני, כ-300 מטר משוק הפשפשים. הפעם של אוכל בלקני. שוב הגעתי די באקראי. שגיא כהן התלהב מאד מהאוכל בביקורתו הדי טרייה (מאפריל) ולכן היא נכנסה לרשימה היפואית שלי. זו מסעדה שנפתחה בסוף 2014 ע"י בחור בשם ליאור גרטי והשף של המקום הוא בחור שעבד בעבר ברפאל בשם ארז מדינה.



כשאני הגעתי היה רק שולחן אחד מאויש ע"י 2 נשים. עצוב. זו מסעדה די גדולה עם לא מעט מקומות ישיבה גם בפנים (כולל חדר של בר) וגם בחוץ. למקום יש פוטנציאל גדול כי החלל הוא מאד מגניב ומרווח ואוכל בלקני (קצת טורקי, קצת יווני, קצת רומני, קצת בולגרי) הוא אוכל טעים ושמח. מאד מתאים ליפו. אם המקום ריק לגמרי בצהרי אמצע שבוע אקראיים כנראה שיש בעיה (בד"ר שקשוקה הלא רחוקה היה מפוצץ). די ברור שגם זה מקום שבנוי בראש ובראשונה על שעות הערב, אבל אם הוא כבר פתוח בצהריים אני מצפה שיהיה הרבה יותר מלא.




העיצוב נחמד וקליל. קירות לבנים. תקרה מאד גבוהה. רהיטי עץ כבדים. בליל של פיצ'פקעס ופריטי וינטג' שונים ומשונים (בכל זאת צוענים). סה"כ בהחלט נעים לשבת.



קיבלתי תפריט. אין כאן עסקית צהריים או דיל צהריים כך שלא זול כאן. מי יודע - אולי אם הם רוצים יותר לקוחות בצהריים שייתנו דיל צהריים. אפילו 10% הנחה על התפריט הרגיל + שתייה קלה או אלכוהול מוזל יכולים לעשות את העבודה.

למנה הראשונה הזמנתי ארנצ'יני בלקני: ארנצ'יני פטריות, על ממליגה, פונדו גבינות צאן וקרם לוטניצה (תבשיל עגבניות, מעין מטבוחה בולגרית). 46 ש"ח. מנה נדיבה שמוגשת באסתטיות על מגש צפחה שחור ויפה. שגיא כהן בביקורתו התלהב. אני פחות. זו אמנם מנה טעימה, אבל לא אהבתי את השילובים. הארנצ'יני עצמם היו טובים מאד. מטוגנים ופריכים בחוץ ונימוחים בפנים. הממליגה לכשעצמה הייתה טעימה. אבל הכל יחד היה יותר מדי. תוספת פונדו גבינות הצאן הייתה מיותרת לגמרי בעיניי. שוב - זה היה טעים, אבל זו תוספת קרמית שמכבידה עוד יותר על מנה שהיא כבדה מלכתחילה. הייתי מסתפק כאן בקרם תירס קליל יותר וביוגורט צאן יווני לתיבול במקום פונדו הגבינות, ואז זו הייתה מנה מעולה.


למנה עיקרית בחרתי בגירוס דגים: שווארמת דגים בלקנית. הדגים היו דגי ברמונדי שלמיטב ידיעתי הם דגי בריכה ולא דגי ים וזה כבר מאכזב במסעדה יפואית. (יש פה נמל דייגים למען השם). הם הגיעו עם בצל מטוגן והוגשו לצד ירקות גריל צלויים, גרמולד, צזיקי ופיתה יוונית. זו מנה שעלותה 68 ש"ח. מנה שהתבררה כאכזבה גדולה. נראה היה שלשף או לטבח אין ממש חשק להכין אותה אז הוא זורק. היא נראתה רשלנית על הצלחת ולצערי הייתה עוד יותר רשלנית בביצוע ובטעם. אחת המנות היותר חלשות שאכלתי לאחרונה. אם היה לי יותר זמן וחשק הייתי מחזיר אותה. הדגים היו תפלים ויבשים. ירקות הגריל היו אנמיים וטופלו ברשלנות (בצל שנשאר עם כל השערות שלו, פלפלים שלא נוקו מגרעיניהם). הגרועה ביותר הייתה הפיתה היוונית שהייתה יבשה לגמרי ולא אכילה. ציינתי בפני המלצרית שהמנה לא טובה, במיוחד הפיתה היבשה והלא אכילה, נעניתי די באדישות שהפיתות הגיעו בבוקר והן טריות לחלוטין. (בהחלט ייתכן שזה נכון אבל הן כנראה נשארו בחוץ והתייבשו להן בנחת). הוצע לי להחליף את המנה אבל כבר היא כבר נאכלה כדי מחציתה ולכן אמרתי שאין צורך.


למרות חוסר שביעות רצוני, לא קיבלתי שום הצעה לצ'ופר כלשהו, שאני כן מצפה לקבל ממקום עם תודעת שירות סבירה, שיודע שהלקוח לא נהנה מהמנה שלו. חבל. אני לא מצפה להרבה. אפשר לתת הנחה קטנה. אפשר לתת קפה על חשבון הבית. משהו קטן שיוציא אותי קצת יותר מבסוט. זה לא קרה. ברור שאין לי שום כוונה לחזור.




הבא בתור: קצת בשר בפאתי שוק הפשפשים. מסעדת פונדק דה לוקס.

פונדק דה לוקס - בר ברביקיו:

מסעדה קטנה ובר של ברביקיו בסגנון אמריקאי שנפתחה במרץ 2014 ברחוב עולי ציון 7. (פחות מ-200 מטר מהשוק). כשנה אחריה פתחו הבעלים שלה גם מסעדה אחות ליד כיכר דיזינגוף בשם טראק דה לוקס עליה כתבתי כאן הגיג קצר. בפונדק הייתי פעם אחת בדיוק לפני שנתיים, ביוני 2014. היה נחמד. הגעתי שוב בשבוע שעבר בשעת צהריים למקום שהיה ריק לגמרי. ב-1/2 שעה שישבתי הצטרפו עוד 2 סועדים. עגום בצהריים ביפו, כבר אמרתי. (אני לתומי חשבתי שיהיה די מלא כי התחיל החופש הגדול של התיכוניסטים).



מנות הדגל של המקום הם הבשרים המעושנים, שאפשר לקבל על העצם, במשקל או בכלל כנקניקיות.

אני הזמנתי נשנוש: 100 גרם של לשון בקר (28 ש"ח ל-100 גרם) ו-100 גרם של בשר צוואר לבן (29 ש"ח). לצדם - תוספת של שומר צרוב. שמים בצד גם 3 רטבים: רוטב ברביקיו מעושן (עם צ'יפוטלה), מיונז חזרת וקטשופ. היה טעים. הבשרים היו טובים ומתובלים היטב. במיוחד הלשון. גם הצוואר היה טעים ושמר על עסיסיות. יחד עם רוטב החזרת והצ'יפוטלה נוצרו ביסים טעימים ומהנים. הוגש גם לחם תירס טעים, אבל הוא היה בכמות ממש מדודה ודי מזערית. אפשר וצריך להיות הרבה יותר לארג'ים בגזרת הלחם.



המינוס העיקרי בעיניי הוא שהמסעדה מתיימרת להיות מסעדת בשרים מעושנים ומשהו לא מספיק מורגש ומודגש בעישון שלהם. הוא עדין מדי. סברתי זאת גם לפני שנתיים וזה לא השתנה גם כעת. אני מניח שמי שנורא אוהב טעמים מעושנים כנראה יתאכזב מרמת העישון של פונדק דה לוקס, כך שצריך להוריד ציפיות. סה"כ מקום נחמד, איכותי למדי וראוי.


אחרון לפוסט זה: זמן החומוס. כי זו יפו וחייבים. אני לא מתכוון לאבו חסן, אלא דווקא לחומוס יהודי (ועוד אשכנזי רחמנא לצלן). המקום המדובר: חאן מנולי. עוד מקום שכתבתי עליו מתישהו פה. למעשה אני חוזר ומציין אותו כי ממש מחר-מחרתיים, בתחילת יולי, הוא יחדל להתקיים. ייתכן ואלה מילות ביקורת אחרונות על המקום. עצוב למסעדות ביפו - כבר אמרתי לא?

חאן מנולי - חומוס של שף (3 ימים לפני הסגירה לצמיתות):

עוד מקום שנפתח לפני כשנתיים (בית אשל 7) וכאמור ייסגר בסוף השבוע הקרוב. לפי מה שקראתי הבעלים - השף פליקס רוזנטל (רזומה רציני אצל שאול אברון ביועזר, וינס ותמר ושרקוטרי, מסעדות של אייל שני) ובת זוגו, חן רוזנהק, יחפשו מקום חלופי בתל אביב (או דווקא באמסטרדם) בו יפעילו מסעדה חדשה. הסגירה נובעת מקשיים למלא את המקום, במיוחד בחודשים האחרונים, אחרי ההידרדרות במצב ביטחון הפנים כאן. כמו שהפוסט הזה מדגיש ביתר הדגשה, זה לא מפתיע. אכן המסעדות ביפו רחוקות מלממש את הפוטנציאל שלהן.


חאן מנולי זה לא מקום שיכול למשל לטעון לקיפוח. הוא זכה ליחסי ציבור טובים מאד בשנתיים האלה. לא מעט כתבות, כולל בתקשורת הבינלאומית שסיקרה מסעדות בישראל. אחת מהן פורסמה לפני 3 שבועות בלבד במגזין האוכל והבלוג Saveur שהכתיר את החומוס של חאן מנולי כ-"Israel's top bowl of hummus", לא פחות. גם לא מעט ביקורות מקומיות פורסמו והיו ברובן חיוביות ביותר. לכאורה הכל היה צריך לתקתק כמו שעון שווייצרי ולהיות גדוש בסועדים, אך לא כך היה. אנשים פשוט לא הגיעו. לפחות לא מספיק. אני די משוכנע שאם המקום היה פועל בכל שכונה תל אביבית מדרום תל אביב ועד צפונה, הוא היה מתמלא די בקלות כל יום. (ודאי באזורי עסקים).

כשאכלתי שם בפעם הראשונה, באוקטובר 2014 בהחלט נהניתי. גם אז, כמו היום המסעדה הייתה מלאה כדי חציה. אני מעריך שהפעם חלק מהיושבים, כמוני, באו כדי לחלוק כבוד אחרון.
מנות הדגל היו מנות המסבחה היצירתיות עם תוספות לא שגרתיות. (אכלתי בזמנו מסבחת טלה קצוץ מצוינת).
הפעם ניסיתי מנה של מסבחת תרנגולות מפורקות ועשבי בר. 34 ש"ח. שם די נוראי בעיניי למנה טובה מאד. חומוס טעים מאד, מתובל מצוין ובמרקם טוב. תוספת מעולה של פיסות עוף קראנצ'יות ומאד טעימות. מאד נהניתי מהניגוב, יחד עם האריסה החביבה שהוגשה בצד. (שלא הייתה מספיק חריפה. ביקשתי חיזוק של חריף וקיבלתי פלפל ירוק חריף קלוי).



בקיצור - בפעמיים שאכלתי מאד נהניתי. נכון שזה לא חומוס קלאסי, אלא חומוס יצירתי, אם תרצו חומוס שף (ואני כידוע מאד אוהב יצירתיות באוכל), ולכן המחיר שלו היה גם פחות קלאסי, אבל למרות המחיר היחסית גבוה, הוא היה טוב מאד לטעמי ובהחלט שווה את מחירו. אולי גם זו אחת הבעיות שהיו למקום: העובדה שהוא ניסה לצאת מהקופסה, בעוד רוב הישראלים מעדיפים פשטות, ודאי כשמדובר בחומוס. חבל על כל מקום שנסגר, ודאי על מקום חביב ואיכותי כמו חאן מנולי. מאחל שימצאו במהרה מקום חלופי ויחזרו לפעילות, כמסעדת חומוס או כמסעדה אחרת.


זוהי אם כן יפו בצהרי אמצע שבוע. תמונת מצב של חודש יוני 2016. חמה, לחה, יפה, וממש אבל ממש לא מממשת את הפוטנציאל התיירותי שלה. אסיים בתקווה לתקופות טובות ומוצלחות יותר למסעדות יפו (וכלל ישראל).


זו תמונה שצילמתי באחד מבתי יפו. אני מקווה שהמסעדות היפואיות לא יצטרכו נסים...


תגובה 1: