יום רביעי, 26 באוגוסט 2020

פאסטל של השף קובי בכר - עסקית צהרי קיץ וארוחת שף על שיפודים

פאסטל, מסעדת השף במוזיאון תל אביב, פועלת משנת 2013 ובתקופה הזו החליפה כבר 3 שפים תחת הבעלות של איציק חנגל. הלל תווקולי שהיה השף השני והפך אותה ב-4 השנים בהן שימש כשף לאחת המסעדות הטובות והאיכותיות בתל אביב, עזב בשנת 2019 ופתח את אנימאר המצוינת. המסעדה פעלה תקופה מסוימת ללא שף ראשי עד שבאוגוסט 2019 נכנס לניהול מטבחה ותפריטה שף מוערך חדש - קובי בכר, שבמשך שנים היה הסו-שף של מול-ים ואח"כ ניהל את תחום המזון של מלון ממילא בירושלים כולל מסעדת רופטופ במלון. ישבתי לא מעט בפאסטל של תווקולי ותמיד נהניתי מהאוכל. לפני הקורונה יצא לי לנסות פעם אחת עסקית של קובי בכר. היה טעים ולא הרגשתי אז שיש שינוי גדול בקונספט או בתפריט. בתקופה האחרונה, עידן הקורונה, יצא לי לשבת פעמיים בפאסטל של קובי בכר. פעם אחת בעסקית צהריים סטנדרטית ופעם שנייה בארוחת ערב של אחרי עבודה לערב של שיפודים שהשף עורך בימי שני בשבועות האחרונים. אגב על ארוחות ספיישל מול-ים בו אירחה לאחרונה פאסטל לכמה ימים את יורם ניצן הבוס לשעבר של בכר ויתרתי.


עסקית צהריים - 28 ביולי:

הגעתי בספונטניות מהמשרד. אלה ימי קורונה. מותר לארח יותר סועדים בחוץ מאשר בחלל הפנימי ולכן סידרו את הרחבה החיצונית והמוצלת היטב לישיבה עם ריווח שולחנות ראוי ובר חיצוני. אחלה חצר. רוב המסעדות רק יכולות לקנא בה.


אבל עם כל הכבוד לחצר מוצלת ומקוררת יחסית. זו שעת צהריים בתל אביב. אני צריך מזגן וכשעל על הבר יש שפע של מקום שם אשב. במקום יין צונן - אפרול שפריץ. ביקשתי וקיבלתי חיזוק של האפרול. 34 ש"ח זה מחיר קוקטייל צהריים (מהיצע מוגבל). יין צהריים לבן או אדום מסוג אחד מוצע גם הוא בצהריים במחיר מוזל של 28 ש"ח. מבורך. לצערי בהמון מסעדות שף אין שום אופציה מוזלת של אלכוהול וחבל. משלמים 90 או 100 ש"ח (או יותר) על מנה ראשונה ועיקרית אבל אם מתחשק יין צריך להוסיף בערך 50% מהסכום הזה על הכוס האחת.


יחסית למסעדות שף אחרות בהן הייתי לאחרונה בשעות הצהריים (כולל למשל ג'ורג' וג'ון, מלגו ומלבר, שיינע ואחרות), בפאסטל הופתעתי לטובה מכמות הסועדים שהייתה. רובם העדיפו לשבת בחוץ. טוב - התחרות על הקהל עם הכסף בימים האלה קלה יותר לפאסטל כי טוטו הלא רחוקה סגורה עד להודעה חדשה.


העסקית כוללת בחירה של מנה ראשונה, עיקרית וסלסלת לחמים במחיר של 125 ש"ח כשחלק מהמנות דורשות תוספת עלות. לא זול כלל וכלל. אין אופציות של פחות מזה בניגוד למסעדות אחרות ב-level הזה (בהן אפשר לאכול צהריים גם בפחות מ-100 ש"ח, בדר"כ לעסקית צמחונית). בדומה לפאסטל של תווקולי יש כאן תפריט בראסרי מודרני-פיוז'ני של ים תיכון-מזרח תיכון-אסיה. קצת איטליה, קצת צרפת, קצת ספרד, קצת אסיה, קצת ערבי. הסגנון והערבוב של מזרח-מערב אפיין גם את פאסטל של תווקולי במשך שנות פעילותה כך שקו העלילה נשאר דומה מאד. אני מניח שבכר מכניס את הטאץ' האישי שלו ואת חומרי הגלם שהוא אוהב לעבוד איתם.


את סלסלת הלחמים עם סלסת העגבניות לא צילמתי. לחמים טובים. סלסה טובה. סטנדרט.

המנה הראשונה שבחרתי. פונדו כרישה עם ביצה מושלמת, אגוזי מקדמיה ומקל פרמז'ן. מנה טעימה מאד ועשויה כמעט מושלם. רק כמעט כי הביצה המושלמת הייתה טיפ-טיפה under done. החלבון יכול היה להיות קצת יותר עשוי. כך או כך הכרישה עצמה הייתה מצוינת והיה מהנה לגרוף את הכרישה והביצה עם מקל הפרמז'ן. מנה ראשונה טובה ולא שגרתית.




המנה העיקרית הנבחרת. ביפבורגר. בורגר של בשר שפונדרה קצוץ גס, קרם תפוחי אדמה, ירקות שורש צלויים, טבעות בצל ורוטב דמי גלאס. על הבורגר הזמנתי גם תוספת של צ'דר ב-8 ש"ח. תכלס תוספת הגבינה לא ממש נחוצה. מנת בשר טובה מאד. קציצה מצוינת מבשר איכותי ומתובל היטב. אהבתי את המרקם של הקיצוץ היחסית גס. העשייה הייתה מדיום מדויק כמו שביקשתי. התוספות היו מוצלחות, במיוחד טבעות הבצל שהיו מהטובות שאכלתי בזמן האחרון, קראנצ'יות ומטוגנות מושלם. הדמי גלאס לחלח את העסק. נהניתי.




ארוחת הצהריים בפאסטל הייתה טובה ומהנה. ארוחה סולידית, איכותית, מבוצעת היטב ולא זולה. לא הרגשתי הבדל גדול בסגנון בין פאסטל של בכר לפאסטל של תווקולי, למרות שבכר הוא כבר השף של פאסטל כשנה. בארוחה הראשונה שהייתה מתישהו בחורף 2019 זה היה יחסית מוקדם אז הדמיון לפאסטל הקודמת היה הגיוני ומתבקש. עכשיו אולי אפשר לצפות להבדל מעט יותר מודגש, לטאץ' יותר מובהק של שף. אבל מצד שני - אולי זה דווקא טוב. פאסטל של תווקולי ופאסטל של בכר היא פשוט מסעדה יציבה וטובה ששומרת על איכות לפני ואחרי חילופי השפים אז למה לקלקל משהו שעובד היטב?

אחרי הארוחה הנ"ל הפיד שלי בפייסבוק התחיל לקבל פוסטים פרסומיים של פאסטל שבאחד מהם הזכירו ארוחות ספיישל של שיפודים שהם התחילו לערוך בימי שני בערב תחת הטייטל - ארוחות שף על שיפודים. תכננתי באחד מימי השני לקפוץ אחרי העבודה ולראות אם יש מקום.

SHIFFOODIE - ערב של שיפודים - 17 באוגוסט:

הגעתי קצת לפני שעה 19:00, יחסית מוקדם. תיארתי לעצמי שבשעה כזו יהיה מקום. אכן כך היה. בשפע. כמעט כל הסועדים ישבו בחוץ, בחצר החיצונית, שבערבי יום ב' הופכת לזירת מנגל. בכר עומד ליד עמדת מנגל מאולתרת וממנגל. אני העדפתי כהרגלי את המזגן המפנק שבפנים וישבתי על הבר.



תפריט SHIFOODIE. כל מיני שיפודים ותוספות. גם לובסטר משופד למי שרוצה להשקיע. אני מניח שהקהל של פאסטל שחלקו הלא מבוטל הם אנשי שופוני טחונים יכול להרשות לעצמו. אני רציתי לנסות יותר משיפוד אחד אז ויתרתי.


תפריט יינות ומבעבעים שהותאם לשיפודיה - "יינות ששותים ליד שיפודים".


הזמנתי כוס של יקב ישראלי שמעולם לא שמעתי עליו לפני כן. גתו (יענו הגת שלו). סמיון בשם אופאז'. נעים, חלק ונחמד מאד. 48 ש"ח לכוס. הברמן נתן מזיגה נדיבה למדי ובהמשך גם refill קטן.


לאפה, טחינה ועגבניות מרוסקות בשמ"ז. תוספת ללא עלות.


שיפוד ראשון - ירוק וצמחוני: פלפל פדרון, במיה הודית, לאבנה מעושנת. 32 ש"ח. שיפוד חביב וטעים. עשוי היטב. שום דבר מיוחד אבל עושה את העבודה כשיפוד של ירקות. הירוקים נחרכו יפה אבל שמרו על קראנץ' ראוי. הלאבנה הייתה טעימה אבל לצערי לא הרגישה מעושנת במיוחד.



שיפוד שני - קריסטל שרימפ, שום קונפי, ויניגרט סרטנים. 78 ש"ח. 4 שרימפים חביבים. טריים ואיכותיים. לא ענקיים אבל די מכובדים. הונחו על פרוסת לחם גדולה למדי שספגה היטב את כל המיצים והרטבים. השרצים והתיבול שלהם היו מעולים. מלאי טעם ועסיסיים. הלחם - קצת גדול מדי. תנו פרוסה דקה יותר ועוד שרימפ אחד כדי שיהיה מושלם. שיפוד לא זול אבל מהנה.



ויתרתי על שיפוד שלישי כי הלאפה ו-2 השיפודים עשו את שלהם. אם הייתי רעב במיוחד כנראה הייתי מזמין את התמנון המשופד או את הסרטנים.

כן הזמנתי שיפוד מתוק: אננס-למון גראס. שיפוד אננס צלוי על קרם אנגלז-למון גראס. 35 ש"ח. עסק מתוק ומוצלח ביותר. אננס טרי חרוך שהונח על קרם לימוני במרקם חלק ומושלם. עלעלי מיקרו קטנים נתנו טוויסט רענן. סיום מתוק ומצוין.



השף המשפד.


השורה התחתונה. ערב חביב, קליל וטעים של שיפודים. כן הייתי רוצה קצת יותר תחכום בשיפודים ובמה שמלווה אותם, למשל רטבים או סלסות קצת יותר מעניינים ויצירתיים. אבל ככלל הביצועים טובים ומדובר ביוזמה נחמדה מאד של פאסטל שמנסה לשחרר את העניבה ולהציע ארוחת ספיישל יותר קלילה מהרגיל שתתאים לקהלים יותר צעירים מהממוצע שם. גימיקים וערבי ספיישל נדרשים במסעדות גם בימי שגרה וודאי בתקופה הזו. זה מספק אתגר לשף ולצוות, נותן גיוון גם לסועדים וגם למסעידים, ופותח את המסעדה לקהלים חדשים. אני בעד.





יום שלישי, 18 באוגוסט 2020

דגים לשישי - ארוחת צהרי שישי על הבר בשילה ועוד אחת על הבר בטשרניחובסקי 6

דגים דגים ועוד דגים. גם פירות ים. תנו לי מזה כמה שיותר. וכמובן שרצוי מאד שאלה יהיו טריים שבטריים למרות המחירים המופקעים בארצנו של דגה טרייה.

בפוסט הזה ארחיב על שתי ארוחות שישי צהריים על טהרת יצורי הים שרקחתי לעצמי בשתי מסעדות שונות מאד זו מזו. הראשונה - שילה - הפופולרית, המתוקשרת, האיכותית והמושקעת. לעתים גם המתנשאת. מסעדה שלא מנסה להסתיר את האיכות שהיא מציעה. צנועה היא לא... השנייה - כמעט אנטיתזה לשילה - טשרניחובסקי 6 - המשפחתית, הלא מתוקשרת, הצנועה, הפשוטה, אבל האיכותית לכשעצמה. מסעדה שכמעט אף אחד לא מזכיר אותה ושלפעמים נדמה שהיא כמעט פועלת בהחבא. למרות הבדלי הגישה והאופי, בשתיהן יש מוטיב מרכזי משותף - על איכות חומרי הגלם לא מתפשרים וכשמדובר בדגים ובפירות ים זה כמובן חשוב במיוחד. שתיהן גם מסעדות וותיקות בשטח. שילה תחגוג בשנה הבאה 15 שנים. טשרניחובסקי 6 מבוגרת ממנה בשנתיים. ילדות גדולות. כבוד.


שילה - "ארוחה מפסקת" לפני סגר מחודש - צהרי שישי, 17 ביולי:

ה-17 ביולי היה יום טראומתי במיוחד למסעדות ארצנו. בהחלטה שרירותית הוחלט לילה לפני כן על סגירת המסעדות לישיבה פיזית החל מאותו יום בשעה 17:00. פחות או יותר מעכשיו לעכשיו. רכשתם חומרי גלם לסופ"ש? זבש"כם. הסוף ידוע. בסופו של דבר ניתנה ארכת תפעול ופתיחה עד יום ב' באותו שבוע שבסופו של דבר גם בוטלה ומסעדות ממשיכות לפעול כרגיל בהתאם למגבלות התו הסגול עד עצם היום הזה. היות ואותם צהרי שישי היו אמורים להיות האחרונים עד להודעה חדשה, חשבתי לקפוץ למקום ראוי ואיכותי לארוחה אחרונה ומושקעת במיוחד לפני הסגירה. אז שילה. אם כבר סעודה אחרונה לפני סגר חדש אז אחגוג כמו שצריך. (דובר אז על שבועות של סגירה. לעובדים של שילה למשל הודיעו באותו בוקר שהם יוצאים לחל"ת של 30 יום).

נכנסתי קצת לפני שעה 13:00. ישבתי כמובן על הבר. בשעה ומשהו שישבתי שם הצטרפו אולי 6-7 סועדים שישבו בפנים. עוד משפחה או שתיים ישבו במרפסת החיצונית. בזמן הארוחה אתרי האוכל וקבוצות הפייסבוק דיווחו על עוד ועוד מסעדות ומסעדנים שהודיעו שהם פותחים במרד ומתכוונים להמשיך להפעיל את המסעדות באותו סופ"ש בכל מקרה. הם כבר רכשו חומרי גלם בעשרות אלפי שקלים או יותר, הכינו תפריטים, תדרכו עובדים. לא הייתה להם שום כוונה לזרוק לפח חומרי גלם בעשרות אלפי שקלים ולוותר על ההכנסה הצפויה של הסופ"ש שבפתח. בעיניי צדקו. חלק מהמסעדות כן יישרו קו עם מקבלי ההחלטות ההזויים וחסרי ההיגיון, הודיעו לעובדים בבוקר שהם יוצאים שוב לחל"ת ונפטרו מחומרי הגלם. אני יודע שבאייבי למשל ארגנו ארוחת צהריים אחרונה כולל מכירת עודפים לסועדים במחירי עלות. עצוב. שילה הייתה אחת המסעדות שלא הצטרפו למרד וכן התכוונו לסגור את הדלתות בשעה 17:00. כמובן שנושא השיחה המרכזי עם הברמן (המצוין) היה המצב ההזוי ומרד המסעדנים.

התחלתי בכוס יין כנדרש. להטביע את היגון באלכוהול.
יין לבן יבש בשם דוד וגוליית - David vs Goliath או בקיצור D vs G. יקב שלא שמעתי עליו לפני כן בשם חמש אבנים, Five Stones, ממושב גבעת ישעיהו. אחלה יין. יופי של לבן יבש - חמצמץ, מאוזן ונעים. 52 ש"ח.



מנה ראשונה - ספיישל של אותו יום. קרפצ'יו אינטיאס ותאנים. 79 ש"ח. OMG - זה היה אינטיאס פשוט נפלא. איזה דג פנטסטי זה אינטיאס טרי. איזו רעננות נהדרת. מנת קיץ מושלמת. אין ספק שספק הדגים של שילה מפנק אותה עם הדגים הכי טובים ששוחים בים שלנו. השידוך עם התאנים, הצ'ילי, היוגורט ועלעלי המיקרו בזיליקום היה עונג.




ביס צ'ופר. טונה אדומה עם סורבה אשכוליות וקמפרי, צ'ילי ובצל אדום כבוש. משהו כזה. ביס שיכול להיות מוכתר מבחינתי כמרענן המושלם לקיץ. תענוג.




מבט למרפסת החיצונית. אנשים מוגנים.


עוד קצת אלכוהול לעידוד המורל. קוקטייל בשם ג'קאס שהברמן רקח לי אחרי שאמרתי לו מה אני אוהב. חזק מאד. אלכוהולי מאד. מריר למדי. לא זוכר מה הוא הכיל. סינגל מאלט מעושן כלשהו נדמה לי שהיה שם. עלה 58 ש"ח. יקר מאד (יקר מדי) בכל קנה מידה. אבל היי. אנחנו בארוחה אחרונה אז למה לא..


מנה עיקרית. מהקלאסיקות. ניוקי בחמאה לבנה עם בשר סרטנים, קוקי סנט ז'אק ושרימפס קריסטל. 148 ש"ח. פירות ים לתפארת מדינת ישראל. איזה שרימפס פנטסטיים אלה היו. גם הניוקי, הסרטנים, הסקאלופס הצרובות נהדר, הרוטב - כולם מעולים. אבל השרימפס - חלום. כתבתי איפשהו באחת מקבוצות האוכל בפייסבוק שאם שרימפ אחד ייזרק לפח בכלל הטמטום של מקבלי ההחלטות זה פשע. כולי תקווה שכל שרימפ ושרימפ מההיצע הנהדר של אותו סופ"ש ניצל ונוצל כמו שצריך.




קינוח. קרם ברולה קריבי עם קרמבל שקדים, גלידת קוקוס ופירות טרופיים. 52 ש"ח. עוד מנה קיצית אידאלית. קינוח מצוין. אחלה ברולה. אחלה פירות. אחלה גלידה.



ביס אחרון לצ'ופר. לא זוכר בדיוק מהו. משהו קפוא/חצי קפוא - אולי לימוני. מעטפת שוקולד לבן. טעים.



יצאתי משילה מבסוט מאד מהאוכל ומהשירות על הבר. אכלתי יפה מאד ושתיתי לא פחות יפה. יצאתי מבושם קמעה מכמויות האלכוהול ששתיתי (חוץ מהיין והקוקטייל היו 2-3 צ'ייסרים על חשבון הבית בין לבין לבין). יגוני בהחלט הוטבע כמו שצריך. האוכל - נהדר. האיכות של השרצים - הכי טובה שאפשר למצוא כאן. אין פשרות. מהחשבון הסופי שהגיע ל-389 ש"ח הייתי קצת פחות מבסוט אבל זו הייתה החלטה שקיבלתי מראש - לאכול ולשתות עד לא ידע - בתקציב של 350-400 ש"ח. עמדתי במשימה בכבוד. לא חושב שהייתי יכול למצוא הרבה אופציות מוצלחות יותר באותו יום ל"ארוחה מפסקת" של לפני סגר חדש. חלום צהרי קיץ.

באותו אחה"צ כבר הודיעו בתקשורת שהמסעדות תמשכנה לפעול עוד 3 ימים, עד יום ב' בבוקר. נדמה לי ששילה עצמה הייתה סגורה בכמה ימים שאחרי וחזרה לפעול רק כעבור מספר ימים. היו מסעדות אחרות (למשל פרונטו) שסגרו באותם ימים זמנית לפרק זמן ארוך יותר (שבועיים-שלושה). גם 85/15 נותרה סגורה לכמה שבועות. בקיצור - הבלבול וחוסר הוודאות שלטו ועדיין שולטים כאן. נקווה שלפחות המתווה הקיים של תפעול מסעדות יישמר כמו שהוא בלי איומי סגר מחודש.

אני קופץ שבועיים בזמן. יום שישי בצהריים של ה-31 ביולי. בבוקר הצצתי בתמונות של הטיול האחרון שהספקתי לעשות לפני הקורונה, בדצמבר 2019 בליסבון. עיר נהדרת ואוכל נפלא. געגועים. אז איפה אפשר למצוא משהו שיזכיר את הדבר האמיתי? אוכל פורטוגלי כמעט אין בנמצא כאן אבל יש מקום אחד בתל אביב שידוע בהתמחותו במטבח פורטוגלי (וביינות מפורטוגל). זהו הביסטרו המשפחתי החביב, טשרניחובסקי 6.


טשרניחובסקי 6 - ביסטרו פורטוגלי משפחתי ונעים:

טשרניחובסקי 6 נפתחה אי שם בשנת 2003 ואז ישבה באמת ברח' טשרניחובסקי 6. למספר 5, מעבר לכביש, שהוא משכנה הנוכחי היא עברה ב-2007. היא מנוהלת ע"י בני הזוג, השף אייל מרמלשטיין (או מרון) ובת זוגו דליה, בשקט ובלי יחסי ציבור. מין ביסטרו שכונתי שליו ורגוע שמוכר לפודיז תל אביבים ולחובבי יין שמכירים את פעילות בני הזוג בתחום היין. (הם גם יבואני יין פורטוגלי ומנהלים חנות ובר יין בשם פורטו שפיזית יושבת - תאמינו או לא - ברח' טשרניחובסקי 6). יצא לי לשבת פעמיים בעבר במסעדה. לא זכור לי משהו מיוחד. היה טעים, נעים ורגוע.

הפעם ישבתי על הבר שבפנים. כשהגעתי בסביבות 13:30 הייתי היחיד שישב בפנים. אחרים העדיפו לשבת ברחבה שבחוץ. זה אופייני לימי הקורונה. יש חשש של לא מעט אנשים לשבת בפנים אבל עם כל הכבוד לנגיף - הלחות והחום של יולי-אוגוסט בתל אביב יותר גרועים בעיניי. תנו לי מזגן. בכל מקרה בהמשך הארוחה היו עוד 4-5 סועדים שכמוני העדיפו את המזגן ואחרים (רובם מבוגרים) ישבו בחוץ. מלא (לפי תקנות ה-20 בפנים ו-30 בחוץ) לא היה. רחוק מזה.



פורטוגל. דגים. על הקיר ועוד מעט גם על הצלחת שלי. לשם זה התכנסתי.


כוס יין לבן פורטוגלי צוננת ומרעננת. לא באמת זוכר איזה יין. איזשהו בלנד של זנים מקומיים. מעריך שעלה 40-45 ש"ח.


תפריט האוכל. יש כל מיני מנות, רובן בהשפעות ישירות מפורטוגל. קצת ירקות, קצת דגים, לא מעט בשר. אני כאמור באתי בשביל הדגים. בצהרי הקיץ התל אביבי יותר קל לי עם מנות דגים ויצורי ים מסטייקים ותבשילי בשר.


מנה ראשונה. טרטר דג ים עם גספצ'ו ירוק. 55 ש"ח. בשילה ציינתי כמה מנות כמנות קיץ אידאליות. כזה גם הטרטר הנדון שלמרבה השמחה היה מאינטיאס. לא יודע מי ספק הדגים של המסעדה אבל הוא טוב מאד. הדגים כאן טריים ואיכותיים. הטרטר הזה נחתך יחסית גס (מבחינתי זה מצוין. אני בעד שבדג טרי יהיה קצת bite). הגספצ'ו הירוק שאני לא סגור מה מרכיביו היה טעים רענן (אפשר לתת יותר בפיקנטרייה). מנה פשוטה, איכותית ומבוצעת מצוין. לא צריך הרבה יותר מזה לדג טרי.



מנה שנייה. שרימפס ג'מבו קלופים בחמאה, שמנת, שום ויין לבן. 68 ש"ח. שוב - מוטיב הפשטות. ג'מבו שרימפס טריים, בשרניים, מתקתקים וטעימים מאד. ביקשתי שישאירו לי אותם על חלק מהקליפה כי אני חושב שכך הם שומרים על איכות גבוהה יותר. אין לי בעיה עם מלאכת קילוף. לקלף, לנגב עם הרוטב (פשוט ומדויק) ולאכול בהנאה. פרוסת הלחם שהוגשה בצד עזרה לספוג את שאריות הרוטב.



מנה שלישית. פרידה פריכה מטוגנת. מנה שקיבלתי כספיישל. במקור רציתי והזמנתי את טרין הסרדינים הטריים. אחרי כמה דקות דליה יצאה אליי, התנצלה, וציינה שהיא שכחה בכלל שהמנה לא מוגשת היום היות ולא היו סרדינים טריים. אייל יצא אליי וציין שיש לו פרידה טרייה (גם הראה לי אותה) והוא הציע לטגן אותה. הלכתי על זה. לא אומרים לא לפרידה טרייה. (תענוג של דג. אפילו השגתי שתיים כאלה לפני מספר שבועות והכנתי מהן סביצ'ה וטרטרים משובחים ובסופ"ש האחרון השגתי עוד אחת והכנתי אותה בתנור). המנה תומחרה ב-64 ש"ח או משהו קרוב לכך. מחיר הוגן מאד. זו הייתה מנת דג מטוגן מעולה. טיגון מושלם (עור קריספי במיוחד. דג עסיסי. שום שומניות מיותרת מהטיגון). תענוג. בצעתי נתחים עם האצבעות ואכלתי בהנאה גדולה ובלי צער גדול מהעדר הסרדינים. דג טרי ומשובח שעשוי היטב לא צריך יותר מדי רעש וצלצולים מסביבו.



אז נהניתי גם מארוחת הדגים הספונטנית שאכלתי בטשרניחובסקי 6. בניגוד לשילה שעושה מנות קצת יותר מורכבות, מתוחכמות ו"של שופוני", טשרניחובסקי 6 מסתפקת בפשוט ולשיטתה זה עובד היטב. מבחינתי שתי הדרכים טובות. אני נהנה מדג איכותי או מפרי ים איכותי שעשוי היטב גם כשהוא חלק ממנה מורכבת, מישלן סטייל, וגם כשהוא סתם מטוגן כמו שצריך. מי שמחפש ערב או צהריים מושקעים באווירה יותר מתוחכמת, שמחה ובליינית ילך לשילה ומי שמחפש ארוחה רגועה, סולידית ושקטה ילך לטשרניחובסקי 6. העיקר זה הדגים.

בינתיים - במילותיו של דאגלס אדמס, היו שלום ותודה על הדגים (So Long, and Thanks for All the Fish).
תכלס צודק.