יום חמישי, 30 באפריל 2015

בית תאילנדי - יום עצמאות בסימן תאילנד

בית תאילנדי, המסעדה התאילנדית של יריב מלילי תחגוג בשנה הבאה 20 שנות פעילות מוצלחות. היא נחשבת למסעדה התאילנדית הכי טובה בארץ וכל מסעדה תאילנדית שנפתחת כאן אוטומטית מושווית אליה. כמעט בכל ראיון או כתבה עם שפים בולטים כאן בארץ הם מזכירים את בית תאילנדי כאחת המסעדות האהובות עליהם בארץ. לראיה - רפי כהן מרפאל סעד בשולחן מתחתינו את ארוחת הצהריים שלו. המסעדה עושה אוכל תאילנדי כמו שהוא בארץ המקור, עם חומרי גלם תאילנדיים אמיתיים, והכי חשוב - בלי לעשות התאמות לחך הישראלי. בלי להתחנף. חריף זה חריף באמת. צ'ילי זה צ'ילי חריף ולא צ'ילי מתוק. הסויה היא סויה ולא טריאקי. ההמלחה זה עם נאם פלה, רוטב דגים. יצא לי להיות בה 3 פעמים במהלך השנים ותמיד נהניתי מאד. אוכל תאילנדי אמיתי: בועט, פשוט, משובח וטעים מאד. כמו שצריך.

יומיים לפני יום העצמאות ביקרתי זוג חברים (איילת וארז) ודיברנו על אוכל ומסעדות והם אמרו לי שיש מנה בבית תאילנדי שאני חייב לנסות - "פסה" (Pesa): מנה של 2 ביסים עם איטריות סומן, לברק מטוגן, נענע, כוסברה, שמיר, רוטב תמר הינדי פיקנטי, בוטנים וקליפת לימון, עטופים בסירות של עלי חסת משי פריכים. למחרת, בערב יום העצמאות, פרסמו באתר הארץ כתבה לחג על 67 מנות שחייבים לנסות במסעדות ארצנו. אחת מהן הייתה ה"פסה". זה כמובן היה סימן משמיים שאני חייב לקפוץ בהקדם לבית תאילנדי וכך עשיתי - למחרת היום, ביום העצמאות עצמו.

רקחתי דיל עם סיון שותפתי חובבת המטוסים: הצטרפתי אליה למטס חיל האוויר בחוף תל אביב (בלי מסוקי אפאצ'י - לא היה שווה), והיא בתמורה הצטרפה אליי לארוחת צהרי חג בבית תאילנדי. תכלס היא הרוויחה כפול, היות ולה זו הייתה הפעם הראשונה במסעדה והיא רצתה לבקר בה מזמן.

בדרכנו לחוף נכנסנו למסעדה בסביבות 11:00 כדי להזמין מקום מראש וטוב עשינו, היות והיו 2 מקומות על הבר בלבד. השאר כבר הוזמן. זה המצב ברוב הימים. המסעדה מלאה רוב הערבים וגם צהריים ולכן מומלץ להזמין מקום מראש.
אז שרדנו את הרוחות המטורפות, את האפרוריות הלא נעימה ששררה באותו בוקר, את חול הים שדבק בבגדינו מהרוחות, את המון העמך בחופי תל אביב, והגענו בשלום בסביבות 13:00 למסעדה.



התיישבנו על הבר וקיבלנו תפריטים. התפריט מאד נרחב וכולל מנות רבות בטווחי מחירים החל מ-28 ש"ח למנה הזולה ביותר ועד 132 ש"ח למנה היקרה ביותר (עם פירות ים לרבות סרטנים). יש כמובן מנות ווק, מנות נודלס שונות, מרקים, מנות בשר, מנות לחלוקה ועוד ועוד. רוב המנות לא מתקרב ל-100 ש"ח. תמחור בהחלט שפוי וסביר.
יש גם תפריט צמחוני-טבעוני מכובד למדי שכולל היצע יפה לאלה בינינו שלא אוכלים בעלי חיים.

סיון הצמחונית הזמינה מהתפריט הצמחוני-טבעוני 2 מנות:

מנה ראשונה של "פסה" צמחוני שמרכיביו תוארו למעלה. ב"פסה" הצמחוני במקום לברק יש טופו מטוגן (32 ש"ח). למרות שבתפריט כתוב שזו מנה של 2 ביסים, אני ממליץ לטועמים לא להסתכן ולוותר על ניסיון לדחוס את כל סירת החסה בביס אחד ללוע.


מנה עיקרית "פאד קי מאו סן שנהיי": מנה מוקפצת של שבבי אטריות שעועית מסולסלת, עם ביצה טרופה, טופו, ברוקולי, נבטים ובזיליקום, ברוטב של סויה שחורה (68 ש"ח).


סיון מאד נהנתה משתי המנות. מנות נדיבות. טעימות מאד. חומרי גלם טובים מאד וטריים. על המנה המוקפצת היא אמרה שזה אחד המוקפצים הכי טעימים שהיא אכלה בשנים האחרונות. אני טעמתי ממנה ואני חייב להודות שהיא אכן הייתה מאד טעימה. אטריות השעועית היו מוצלחות במיוחד בטעמן ובמרקמן. ואללה לפעמים לא חייבים בשר או דג בשביל מנה טובה (ראו דוגמת האנוי).

הזמנו לשנינו גם את ה"סום טאם" סלט הפפאיה הכה מפורסם של המסעדה, הפעם בגרסה הצמחונית, בלי רוטב הדגים: רצועות פפאיה ירוקה אורגנית, עגבניות שרי, בוטנים כתושים, שום ולימון סחוט. אוהבי החריף יקבלו אותו בתוספת צ'ילי גרוס ואז זה מאד חריף. אנחנו הזמנו חריף עדין בגלל סיון. עלות המנה 36 ש"ח. סלט טעים, טרי, מרענן וקראנצ'י. שילוב טעמים חמצמץ, מתקתק ופיקנטי טוב.
אני חייב לומר שאני מעדיף הרבה יותר את הגרסה הלא צמחונית והחריפה באמת (כמו שמומלץ בתפריט). היא הרבה יותר טעימה לטעמי. המנה הצמחונית טעימה אף היא, אבל משהו באיזון הטעמים נפגע בעיניי בלי רוטב הדגים. גם צ'ילי חריף זה must במנה. בפעם הקודמת שאכלתי אותה כאן ממש הזעתי מרוב חריף וזה היה תענוג.



אני הזמנתי כמובן לראשונה את ה"פסה" הדגיגי עם הלברק המטוגן (32 ש"ח).
אז אחרי ה- build up שעשו לי איילת וארז (ואתר הארץ) למנת ה"פסה" באתי עם ציפיות ולא התאכזבתי. מנה ראשונה נהדרת. מנה סופר כיפית של חסה טרייה ופריכה עם תוכן שבחלקו הוא רך (אטריות) ובחלקו פריך (שבבי הלברק המטוגן והבוטנים). שילוב טעמים מעולה שבביס אחד מתאר את המהות של המטבח התאילנדי: מתוק, חריף, מלוח וחמוץ - באיזון מדויק.


לעיקרית הזמנתי את אחת המנות שנחשבות להכי חריפות במסעדה (מסומנת ב-4 פלפלוני צ'ילי בתפריט): "נאם טוק": ברוסט בשר לבן עם נענע, בצל סגול, כוסברה, צ'ילי יבש ו"קאו קואה" (אבקת אורז קלוי), מוגש עם אורז לבן בצד (78 ש"ח). העיקרית שלי הייתה אף היא מצוינת. שילוב מעולה של טעמים חריפים (באמת חריפים. לא הזעתי הפעם אבל הייתי קרוב) וחמצמצים בזכות הרוטב. למרות החריפות והעובדה שזו מנת בשר, זו מנה מאד מרעננת בזכות עשבי התיבול הטריים. אפשר גם להזמין את המנה עם בשר שייטל ואז לפי המלצר זה אף יותר חריף. בקיצור - אוהבי חריף, לכו עליה.



קינוחים אסייתיים קלאסיים אני פחות מחבב אבל בשביל הספורט הזמנתי קינוחון קטן שעולה 10 ש"ח: ארטיק תאילנדי. יש כמה טעמים אני הזמנתי ארטיק חלב קוקוס עם שעועית שחורה (לא טעות). סה"כ נחמד. טעים ומרענן. השעועית השחורה ששולבה כאן מוסיפה אלמנט של קראנצ'יות אבל לא מורגשת בטעם. הטעם הוא של חלב קוקוס.



זהו. יצאנו ממש שבעים ומבסוטים. אפשר לאכול כאן נהדר גם בסביבות 100-150 ש"ח לאדם. מסעדה אסייתית אותנטית לא צריכה לקרוע את הכיס. ושלא תבינו לא נכון, אני דווקא מאד אוהב את צפרה, טופולופומפו וטאיזו האסייתיות המאד מושקעות והיקרות בהתאם. אלה מסעדות שף יצירתיות ונהדרות, אבל בראש אחרי לגמרי מבית תאילנדי. יריב מלילי וצוותו לא מנסים להיות יצירתיים, אלא פשוט להגיש את האוכל התאילנדי הכי טוב בארץ, ואת זה הם עושים בהצלחה כבר כמעט 20 שנה. יש כמה מתחרות שמנסות להתקרב (Num או טייגר לילי) אבל בינתיים לא מצליחות. נותר רק לקוות שהם ישמרו על האיכות לפחות גם ב-20 השנים הבאות.



יום שני, 13 באפריל 2015

דיינינגס במלון נורמן - הסושי הכי יקר במזה"ת

דיינינגס Dinings היא מסעדת סושי שנפתחה בסוף 2014 במלון הבוטיק הסופר פלצני דה נורמן ברחוב נחמני בתל אביב. המסעדה יושבת בקומה השלישית של המלון (קומת הגג). המסעדה היא מותג סושי לונדוני מאד נחשב שעשה עלייה. המקבילה הלונדונית נחשבת לאחד מ- 5 הסושים הטובים בלונדון.


כיאה לייבוא לונדוני יוקרתי וממותג ולמיתוג הפלצני למדי של כל המלון, המחירים בדיינינגס יקרים מאד. יש יאמרו אפילו מטורפים. במדור האוכל של מאקו הכותב העלום כתב שזה הסושי הכי טוב שהיה בארץ by far ושהוא שווה כל שקל. הוא ציין שאחרי דיינינגס סושי בארץ כבר לא יהיה אותו דבר. כלומר לדעתו זה הדבר האמיתי... מבקרים אחרים שיבחו את הרמה אבל כתבו שהמחירים ממש לא מוצדקים. אבי אפרתי מואללה למשל היה רחוק מלהיסחף בהתרגשות של המבקר ממאקו.

ניצלתי את חול המועד וקבעתי עם ידידי סלווה חובב הסושי לבדוק את המקום על בשרי. יום ג' שעה 14:00. נכנסנו ללובי המלון המרשים. עלינו במעלית לקומה 3. מצד אחד יש עלייה לבריכה ומצד שני הכניסה למסעדה. המסעדה לא גדולה. יש חלל צר למדי שכולל בר מעוצב ומספר שולחנות. חלק מהשולחנות משקיף על מטבחון פתוח קטן. יש מרפסת גג גדולה למדי ומרשימה למדי. העיצוב של המסעדה די פשוט. אפילו מאכזב במקצת ביחס לשאר המלון. כשנכנסנו, המסעדה שנפתחה לצהריים לפני כמה שבועות, הייתה ריקה לגמרי.





כמה יקר כאן? הנה כמה דוגמאות מהתפריט:
מנה קטנה של אדממה ב 28 ₪. טר-טר צ'יפס: יחידה אחת בגודל ביס של מעין תפוצ'יפס בתוצרת עצמית עם פרי ים כלשהו (למשל סקאלופ, לובסטר, טונה אדומה), בין 22 ל 25 ₪ ליחידה. ביס שעולה 25 ₪. סשימי אינטיאס בגודל 4 כפות ב 75 ₪. קרפצ'יו לברק ב 94 ₪. מנת צלע טלה ב 155 ₪. מחיר יחידת סושי או סשימי עם דג נע בין 24 ל 29 ₪ ליחידה אחת.
יש יחידות סושי מיוחדות למשל עם לובסטר שעולה 45 ₪. יחידת סושי עם אנטריקוט מיושן 40 יום ופואה גרא עולה 39 ₪ ליחידה. יש כמה אפשרויות לסושי רולים. 6 יחידות של אינסיידאאוט רול. למשל ספייסי טונה ב 73 ₪. ספייסי סלמון ב 72 ₪. אלה הפשוטים. המיוחדים יותר מרקיעים למחירים מטורפים: צלופח נהרות ופואה גרא ב 135 ₪. ל 6 יחידות רולים! סרטן רך שריון וקינג קראב ב 118 ₪. לובסטר טמפורה ב 140 ₪. 
בצהריים יש אפשרויות להזמין צלחת סושי או סשימי. 10 יחידות סושי או 12 יחידות סשימי ב 195 ₪ לארוחה כזו. זה כולל מרק מיסו וסלט. זה fucking יקר. אפילו עסקיות צהריים במול ים ובכתית יותר זולות. הקינוחים הם סביב ה 50 ₪. נשמע סביר, אבל אם הקינוח שאנחנו הזמנו מעיד על הכלל, המחיר מטורף אף הוא ביחס לגודל המנה.

התפריט משלב אוכל יפני בטכניקות יפניות ומערביות (בישול בואקום למשל) ועם חומרי גלם מערביים. מנות הדג הנא כאן הן לא רק סשימי יפני. יש כאן למשל מנות סביצ'ה מקסיקו סטייל או מנות קרפצ'יו איטליה סטייל. הכל בשילוב עם חומרי גלם וטעמים יפניים. יש שימוש בחומרי הגלם היוקרתיים והיקרים ביותר: לובסטרים, סרטנים רכי שריון, פואה גרא, פטריות כמהין, רוטב יוזו ועוד. ברור שמכוונים כאן לקהל יעד עתיר ממון וחובב יוקרה. תיירים, מקומיים מהעשירון העליון או סתם פלצנים שרוצים להרשים את בנות זוגם או את שותפיהם העסקיים.

אחרי שהעפנו מבט על התפריט היה ברור לנו שאנחנו מוותרים על אופציית הצלחת צהריים ב 195 ₪ ושנלך על מנות טעימה שונות בתקווה שנשבע מהן. ידענו שהעסק יסתכם בכ- 300 ₪ צפונה לכל אחד. בלי שתייה. יקר בטירוף כבר אמרתי. השאלה אם שווה את הכסף...

וזה מה שאכלנו:

טרטר קינג קראב: אותו תפוצ'יפס home made עליו הונחה תלולית קטנה של בשר סרטנים מתובל ביוזו וחלפניו. 23 ₪ עלות יחידה. ההגשה יפה ואסתטית. הביס עצמו היה מאכזב. הטעם העדין והמתקתק מעט של הסרטן לא הורגש מספיק. ביחס לגודל המזערי של המנה וכמות חומר הגלם המחיר מטורף. וצר לי מראש שהתואר מטורף חוזר ונשנה כאן.


קרפצ'יו לברק: צלחת מאורכת עם נתחי לברק דקים מתובלים בסלסת כמהין וג'לי פונזו. עלותה 94 ₪. שוב יקר מאד מאד ביחס לכמות חומר הגלם ולגודל המנה. לפחות זו מנה טעימה מאד. שילוב טעמים ומרקמים מוצלח. מנה שמצולחתת יפה מאד. עדיין לא שווה את הכסף.




סביצ'ה סקאלופ, יוזו וקוויאר: הזמנו יחידה אחת לכל אחד. מדובר בצלוחית קטנה עם 2 סלייסים של סקאלופס דקים למדי מעוטרים במעט ביצי דגים. 28 ₪ עלות יחידה. מנה טובה מאד. סקאלופ נא ותיבול של יוזו לא יכול להיות רע. הסקאלופ כאן הוא באיכות מעולה. ביס טעים מאד. ושוב ביחס לגודל, המחיר לא מוצדק.



חלפיניו לובסטר: בשר לובסטר מוגש בחלק מהשריון שלו. מתובל במיונז חלפיניו. גם כאן כל אחד הזמין יחידה אחת. 45 ₪ עלות היחידה. זו בעינינו הייתה מנה מאכזבת. לובסטר תפל למדי. תיבול לא מספיק מודגש. סתם.



הבא בתור: צלופח נהרות בסגנון אוזאקו: נתח קטן של צלופח מעושן קלות שהונח על מצע אורז סושי דחוס. עם מלפפון כבוש וויניגרט טוסאזו. עלות יחידה 33 ₪. זו דווקא מנת סושי מעולה. גם מקורית וגם טעימה ביותר. בהרבה מסעדות יפניות הצלופח נוטה להיות מאד מלוח. זו הייתה מנת הצלופח הכי עדינה שלי יצא לטעום. אלה גם היו 2 הביסים שלי הכי טעימים בארוחה כולה.


סושי אנטריקוט מיושן 40 יום וצרוב עם סלסת כמהין וג'לי פונזו. ההגשה דומה למנת הצלופח. העלות 39 ₪. האיכות טובה מאד. ביס טעים מאד. בשר רך ומתובל נהדר. התמחור כמובן יקר מדי ביחס לגודל.




אלה היו כולן מנות קטנות. הזמנו עוד מנת סושי קצת יותר גדולה:

6 יחידות של רול ספייסי סלמון. מתובל במיסו וטמפורה עירית. הגשה יפה מאד עם עיטור של רטבי צ'ילי שונים על הצלחת. 72 ₪ העלות. רולים עשויים כמו שצריך. מהודקים יפה וטעימים. ברור שחומרי הגלם מעולים. הזמנו בכוונה מנה די סנדרטית. אי אפשר להגיד שזו מנת סושי מדהימה, מיוחדת או יוצאת דופן ביחס למסעדות יפניות טובות אחרות כאן. (ואני לא מדבר על סושיות הג'אנק פוד כמו הסושיה, ג'פניקה או אושי אושי). מנה טובה במחיר מוגזם.




אחרי הנ"ל נשארנו רעבים. 
החלטנו לוותר על קומבינציית רולים נוספת והזמנו מנה בשרית לא שגרתית למסעדה יפנית: 

צלע טלה מפורקת שבושלה בואקום ונצרבה על הגריל עם תיבול של רוטב מנטה מיסו קוריאני ועגבניות לחות. עלות המנה 155 ₪. מחיר סופר מטורף ביחס לגודל המנה ולכמות הבשר. זו נחשבת מנה עיקרית אבל אין בה תוספת. אפילו לא אורז. אין מצב לצאת שבע ממנה כזו. הבשר היה טוב. רך ונימוח למדי. הרוטב היה טעים אבל שום דבר שקרוב ל- wow factor. בקיצור עדיף היה להזמין 2 שישיות רולים נוספות בערך באותה העלות. אז אולי בזכות הקצת אורז גם היינו יוצאים שבעים מהארוחה.



אגב לפני שהגיעה מנת הטלה, קיבלנו כצ'ופר מהמלצרית החביבה מנת טרטר צ'יפס נוספת. הפעם עם טונה אדומה במיסו מתובל. צ'ופר בשווי 25 ₪ לכל אחד. נחמד. זה ביס יותר מוצלח מטרטר הסרטנים שהזמנו.



כמובן שנותר מקום לקינוח. סלווה משוגע על קרם ברולה ולכן הזמנו את מנת הברולה תה ירוק שמוגשת לצד גלידת גרנד מרנייה. העלות היא 48 ₪. נשמע סביר. ביחס לכמות הקרם שהייתה בערך 4 כפיות זה מחיר מטורף. הקרם עצמו היה קרם וניל ירקרק בגלל השימוש בתה ירוק. הוא הוגש בכוס תה קטנה. החלק של הברולה המקורמל הונח כאן בצד כפלטת קרמל דקה שהיה צריך להניח על הכוס ולפצח פנימה. ההגשה היא החלק החיובי במנה. הגשה יפה מאד, מקורית ואסתטית. הטעם? ככה ככה. התה הירוק המריר כדרכו משתלט על העניינים. המרקם של הקרם היה חלק ומצוין. גלידת הגרנד מרנייה הייתה מוצלחת. בסה"כ מנה מקורית ונחמדה אבל קטנטנה. במחיר הזה הייתה צריכה להיות כמות כפולה.



זהו. ביקשנו חשבון שיצא בערך 350 ₪ לאדם. בלי שתייה! טעמנו לא מעט מנות אבל הן הכילו מעט מדי אוכל ולכן יצאנו לא מספיק שבעים. בכזה מחיר אני מצפה לכל הפחות לצאת שבע מאד ממסעדה. כנראה שכאן, כדי לצאת שבע צריך להוציא 420 או 450 ₪ לאדם וזה פשוט יותר מדי ביחס לכל מסעדה, ודאי ביחס לסושי, טוב ואיכותי ככל שיהיה. (שוב בלי שתייה). אני יכול לקבל מחירים גבוהים מאד במסעדות, כשיש שימוש בחומרי גלם משובחים, בישול בטכניקות מיוחדות והשקעה בעיצוב המנות. את כל אלה דווקא יש בדיינינגס, אבל הכל מתומחר כאן ב over pricing מוגזם. לא עניין של 10-15% אלא של 30-40% !!. מטורף כבר אמרתי. יש מנות בודדות שטעמנו שמתקרבות בזכות איכותן וייחודן לתת value for money.

אם היינו זוכים לחוויה קולינרית ייחודית עם טעמים יוצאי דופן שלא טעמנו בארץ, הייתי מוכן לקבל את המחירים האלה, אבל זה לא מה שקרה. היה אוכל טעים, איכותי ומוקפד, אבל שום דבר יוצא מגדר הרגיל או מדהים.
שורה תחתונה. הסושי הכי יקר בארץ by far. כנראה שזו המסעדה הכי יקרה בארץ בכלל, בחישוב עלות לגודל מנה או לכמות חומר הגלם. לגבי האיכות: זה בטח לא הסושי הכי טוב בארץ. גם אם התמחור היה נמוך יותר, הייתי דבק בדעה זו. ב Tyo הלא רחוקה ברח' מונטיפיורי יש טעמים יותר מוצלחים בעלות יותר נמוכה, שימוש בחומרי גלם ומקוריות שלא נופלים מדיינינגס ואף עולים עליה. ביקימונו הותיקה והמוקפדת תזכו לתמורה יותר טובה לכסף. גם בMoon וב- אקיקו סושי אפשר לאכול הרבה יותר בהרבה פחות כסף. 
בקיצור ברמת המחירים הנוכחית רצוי לוותר.























יום רביעי, 8 באפריל 2015

טאיזו - שלל ארוחות: עסקית פסח + ארוחת ערב יום לפני יומולדת + עסקיות מזדמנות

חג קשה עבר על כוחותינו. חטפתי וירוס בקיבה יום וחצי לפני ליל הסדר. בערב החג ובחג אכלתי ושתיתי בערך 1/4 מהכמות הרגילה שלי וגם זה היה בכוח.
בחול המועד אנחנו עובדים 1/2 יום ותוך כדי חזרה הבייתה ברכבת מהרצליה לתל אביב ביום א' האחרון, חזרה אליי בשמחה ובהקלה תחושת הרעב. היות ולא היה לי אוכל ממשי בבית, שקלתי מהר איפה לנחות לעסקית צהריים שתהיה גם טעימה, גם קלילה יחסית וגם שאיכותה בטוחה, כלומר מסעדה שאני בטוח באיכות חומרי הגלם שלה ובטריותם. חשבתי על אסייתי קליל ונחתתי בטאיזו המשובחת של יובל בן נריה, שחלפה כמעט שנה מאז אכלתי בה לאחרונה.

טאיזו למי שעדיין לא מכיר, היא מסעדה אסייתית שנפתחה בבאזז גדול לפני כשנתיים. מסעדה סופר מושקעת גם בעיצוב וגם בתפריט. השף הוא יובל בן נריה שהיה השף בפועל של הרברט סמואל של רושפלד לא מעט שנים. עשה איזשהו מסע קולינרי במזרח ואז פתח את טאיזו בהשקעה גדולה ועם הרבה רעש וצלצולים. יש לומר מוצדקים. יצא לי להיות בטאיזו 3 פעמים בשנתיים הללו ותמיד מאד נהניתי. באתר thetable.co.il ששייך לעכבר העיר, שמדרג את המסעדות הכי טובות בארץ על סמך ביקורות של מבקרי האוכל המרכזיים, היא מדורגת לא פחות ולא יותר במקום הראשון, כמסעדה הטובה ביותר בארץ. לפני מסעדות כמו כתית, מול ים, פרונטו, רפאל וטוטו. אישית אני חושב שזה מוגזם. אין ספק שהיא מעולה, בין ה-2-3 אסייתיות הכי טובות כאן ואיפשהו בין ה-10 המסעדות הכי טובות בכלל, אבל לא אחת מה-3. מה שכן בעיצוב לטעמי היא כן אחת מ-3 היפות והמרשימות בארץ.





הגעתי בסביבות 14:30. המסעדה הייתה מלאה לגמרי והתיישבתי על הבר.

אפשר להגדיר את טאיזו כמסעדת שף אסייתית. מסעדה שהתפריט שלה כולל מגוון של סגנונות דרום מזרח אסייתיים: הודי, סיני, תאילנדי, וייטנאמי וקמבודי. הכל בנגיעה מקומית של שף מוכשר.
תפריט הצהריים הרגיל שלהם לא היה תקף. היה תפריט עסקיות לחול המועד שדומה לתפריט עסקיות השבת שלהם. 135 ש"ח לארוחה של 3 מנות. בחירה של 2 מנות ראשונות ומנה עיקרית אחת.
היות ונזהרתי על קיבתי, הלכתי הפעם על בטוח והזמנתי מנות שלא הכילו פירות ים או דגים נאים (בצער רב).

הזמנתי מנה ראשונה אחת שנקראת "נמס": מעין אגרול ארוך (יותר דמוי סיגר) ממולא בפרגית קצוצה, פנינה טפיוקה, בוטנים קצוצים, שורש כוסברה וגזר. היו 2 סיגרים שהיה אמור לגלגל אותם בעלי חסה טריים, לטבול במטבל צ'ילי ולאכול. כך עשיתי. טעים מאד אין מה לומר. לא מנה מבריקה אבל מנה טובה לסוגה. מעטה פריך וקראנצ'י של הסיגר, תיבול טוב. לטעמי היה חסר מעט מילוי.



מנה ראשונה שנייה שהזמנתי הייתה "פוט סטיקרס טלה": כיסונים ממולאים בבשר טלה, בצלים מקורמלים, ג'ינג'ר ותרד תורכי. היו 2 כיסונים מטוגנים שהונחו על מעט יוגורט טוב. גם כאן היה איזשהו מטבל של צ'ילי ושומשום. מנה נהדרת. כיסונים עם בצק קראנצ'י ודק יחסית עם מילוי טעים טעים. yummy.


לעיקרית הזמנתי מנה שבשגרה בריאותית הייתי מוותר עליה: פילה דג צרוב, עם איטריות אורז, ביצת משק, חזרת, בוטנים קצוצים, כוסברה ובזיליקום. בתפריט הרגיל מדובר בלברק. באותו יום הוגש דווקא סלמון. הגיע פילה סלמון עשוי מושלם, צרוב היטב בחוץ ומדיום ורוד בפנים. דג מצוין. היה חסר לי אישהו עוקץ בתיבול של כל המנה, איזה רוטב יותר עוקצני ופיקנטי, אבל זו מנת דג איכותית מאד בכל מקרה.



נשאר מקום לקינוח. הזמנתי קינוח שקיים בתפריט רק כמה חודשים: אננס צלוי.
הוא כולל - אננס טרי צלוי (או צרוב קלות), פטיסייר חלב קוקוס, טופי תבלינים, קרם וניל, שוקולד לבן וקראמבל מלוח.
עלותו 48 ש"ח. קודם כל הקינוח יפהפה. עיצוב יפה ומגרה שעושה חשק לקחת את הכף ולגרוף את כל העסק ללוע.
הקינוח היה נפלא. אכלתי קינוח אננסי אדיר בטופולופומפו המצוינת של אבי קונפורטי והקינוח הזה לא פחות טוב. אולי אפילו עולה על הראשון. כל ביס בנפרד הוא טעים מאד וכשבונים ביס אחד מכלל המרכיבים התוצאה משתפרת עוד יותר. שילובי טעמים פנטסטיים. מסוג הקינוחים המענגים שגם אחרי ארוחה בינונית, יגרמו לסועד לצאת בתחושה טובה. אחד הקינוחים היותר טובים שאכלתי כאן.



סיימתי. יצאתי שבע ושבע רצון וברור לי שטאיזו היא מסעדה שאשוב ואפקוד גם בעתיד. (יש להם ערבי אוכל הודי שאני חייב לנסות מתישהו).


עדכון 09/06/2015 מארוחת ערב יומולדת של סיון שותפתי ויום לפני יומולדת שלי...

היינו שנינו יחד עם יונתן חבר של סיון.
בדרך כלל אני מזמין יין או בירה במסעדות. היות ולא בא לי הפעם להוציא 50 ש"ח על כוס יין, הזמנתי קוקטייל מוצלח ומתובל על בסיס קוניאק ווודקה עם למון גראס, ג'ינג'ר, אננס ווסאבי. גם זה עלה בסביבות ה-50 ש"ח, אבל לפחות זה משהו שדורש השקעה. הקוקטייל היה בהחלט מעניין, טעים ובעל עומק.


הזמנו לסיפתח לחמניות מאודות עם צ'אטני עגבניות ב-19 ש"ח. מגיעות 3 לחמניות מאודות קטנות וקלילות. כל אחת עם תיבול מעט שונה. הצ'אטני מעולה. חריף במידה, עם איזשהו אלמנט מעושן. הוא מוגש עם מעט יוגורט בפאלו חמצמץ שנותן איזון מוצלח. סה"כ מנה קטנה וחמודה.

אגב, המלצר הלא נחמד והדי אנטיפט לא המליץ לנו לקחת את הלחמניות. הוא אמר שהמנות האחרות שהזמנו לא ישביעו אותנו ורמז שכדאי שנזמין עוד מנות (הרבה יותר יקרות) ושנוותר על הלחמניות. לא ויתרנו וטוב שכך. זו בדיוק המנה שתעזור לסועדים לצאת שבעים מאד מארוחת ערב בטאיזו. הרי לחם אין כאן, ושאר המנות הלא זולות אינן גדולות. אדם ממוצע לא ישבע כאן מ-2 מנות. 3 מנות, אחת קטנה ו-2 בינוניות זה עניין של 150-200 ש"ח ואף יותר לאדם. אני הזמנתי מנה אחת קטנה ו-2 בינוניות שלבדן לא היו משביעות אותי מאד. הלחמנייה המאודה בהחלט עזרה.

סיון הזמינה 3 מנות טבעוניות:

מנה ראשונה: סלט דפי שעועית עם בזיל סגול, קאשיו מקורמל, צנוניות, שאלוטס וטחינה סינית. הרוטב הזכיר רוטב סאטה מתקתק. מנת סלט מרעננת וטובה. אישית הייתי מעדיף אותה פיקנטית בהרבה, אבל סיון נהנתה מאד. המנה עולה 46 ש"ח. סביר.

מנה שנייה: פוט סטיקרס טבעוני: 4 כיסונים קטנים מטוגנים ופריכים במילוי של פטריות שיטאקה, אגוזים, עדשים ועוד כמה דברים, שמוגש עם רוטב על בסיס יוגורט קאשיו, עגבניות, כוסברה וחומץ אורז שחור. טעמתי וזו בהחלט מנה טובה וטעימה עם איזון טעמים מוצלח ושילוב טוב של מרקמים. סיון אהבה אם כי התמחור שלה לדעתנו גבוה מדי (62 ש"ח).




מנה שלישית: נמס טבעוני: מעין סיגר שמנמן ופריך שממולא בטופו, פניני טפיוקה, בוטנים ושורש כוסברה. המנה הפחות מוצלחת לדעת סיון. הטעמים שלה אמנם טובים אבל היא לא שווה את 58 השקלים.

יונתן הזמין 3 מנות משלו:

מנה ראשונה: סלמון פקינג: יחידה אחת של פנקייק עליה נתח סלמון שנצרב קלות עם רוטב הויסין וביצי סלמון. יחידה אחת עולה 31 ש"ח. יחידה אחת זה למעשה 2 ביסים. יונתן אהב את המנה אבל חשב שיש בה איזשהו טעם מוזר. זו מנה שגם אני הזמנתי יחידה אחת שלה ואני דווקא אהבתי מאד. סלמון איכותי, תיבול טוב. אחלה מרקם של הדג. שילוב מרקמים נחמד מאד בין הדג הצרוב לפנקייק.




מנה שנייה: ברווז "שלוש כוסות": לחמנייה מאודה עם בשר ברווז קצוץ, רוטב ברביקיו וחמוצים. עלותה 38 ש"ח. יונתן אהב את המנה. אני חושב שהתמחור שלה מוגזם ביחס לגודלה.

מנה שלישית: קלמרי טנדורי: מנה מהאגף ההודי כמובן. מוגש עם שמנת חמוצה, שקדים קלויים, כוסברה, תפוחי אדמה וטילקוט מסאלה. המנה עולה 82 ש"ח וזו אינה מנה גדולה. יונתן לא אהב את המנה. שילוב הטעמים לא היה מוצלח בעיניו ומהביס שטעמתי אני ממש מסכים איתו. מכל המנות שיצא לי לנסות עד היום בטאיזו זו המנה הכי חלשה. משהו בתיבול הוא גס ולא נעים. להערכתי זה כורכום דומיננטי מדי. התמחור כאמור מופרז לחלוטין. מדובר בקלמרי שהוא חומר גלם לא יקר במיוחד, עם תפוחי אדמה ותיבול הודי. זה הכל. גם אם המנה הייתה מעולה בטעמה המחיר שלה מוגזם.





אני הזמנתי גם כן 3 מנות:

הראשונה כאמור אותו סלמון פקינג חביב שתואר לעיל.

השנייה: סשימי חרב מעושן. 4 נתחים של דג חרב מעושן עם קריספי שאלוטס, רליש מלפפונים ויוגורט באפלו. מנה שעולה 72 ש"ח. בעיניי תמחור גבוה מעט, אבל מנה טובה מאד. הדג עשוי כמו שצריך. מרקם מעולה. העישון מודגש אבל לא משתלט. היוגורט מאזן ומעדן. בקיצור יופי.






השלישית: סלט שרימפס: עשבים וייטנאמיים, קריספי שאלוטס, תמרינדי, קרקר שרימפס וביצה רכה. מנה טובה מאד אף היא. שילוב טעמים מצוין. ירקות ועלים טריים ומרעננים. תיבול ומרקם טובים מאד של השרימפס. בדיוק מה שאפשר לצפות מסלט אסייתי מוצלח. התמחור של 72 ש"ח גם כאן מעט מוגזם. להערכתי מנה דומה בבית תאילנדי או בהאנוי הלא פחות טובות, אבל פחות מפונפנות, היה נמוך הרבה יותר ומתומחר סביב 60-62 ש"ח.






קינוחים:

הזמנו 2 קינוחים לשלושתנו. האחד קינוח האננס הצלוי שהוזכר בהרחבה בפוסט שלמעלה על העסקית. קינוח שבעיניי הוא פנטסטי. חבריי לארוחה אהבו מאד את הקינוח, אבל סיון טענה שיש אלמנט טעם אחד שמקלקל לה מעט וזה האניס שהוא אחד מהתבלינים שמתבלים את הטופי תבלינים (גם הל). בעיניי הכל מוצלח בקינוח. תרכיבו ביס מכל האלמנטים על הצלחת ותגרפו לפה בהנאה גדולה.

הקינוח השני הוא קינוח כדור מנגו: כדור מושלם כנראה של מקפא מנגו דק שממולא במוס של מנגו. מוגש על איזשהו קרם גזר וזעפרן, עם שבבי קריספי רייס ודיסקיות שוקולד לבן. קינוח נהדר נוסף. מאד מרשים למראה. עולה 54 ש"ח. לא זול אבל מאד מיוחד. הכוכב כאן הוא ללא ספק קרם המנגו שהוא פשוט מענג. את הכדור הכתום והמרשים צריך לפצח תוך הפעלת מעט כוח ואז מתגלה הקרם החלק והנימוח. קרם חמצמץ מתקתק במרקם מושלם. מעין הומאז' של טאיזו לביצת הפברז'ה של מול ים שאכלתי לאחרונה. הקינוח הזה לטעמי, כמו גם גם האננס הצלוי, טובים יותר...

את כדור המנגו קיבלנו אגב כהטבה ללא חיוב במסגרת חברותי (הלא ממש מנוצלת במועדון ההטבות הקולינרי של בייגלה). אחלה צ'ופר.



לדעת שלושתנו הקינוחים היו החלק הכי טוב של הערב. שווה להגיע לטאיזו לדעתי רק בשבילם, ואני דווקא לא איש של קינוחים. אגב, על הקינוחים היום בטאיזו אחראית הקונדיטורית אנה שפירו, שלפני כן הייתה בפיצרוי הנהדרת, והייתה חתומה על הקינוח הכי טעים ומיוחד שאכלתי במסעדותינו בשנים האחרונות: קרם הברולה פורצ'יני עם גלידת המיסו. לבחורה יש כישרון אדיר.

השירות היה לא אחיד. המלצר שלקח מאיתנו את ההזמנה היה כאמור פשוט לא נחמד. תוקפני, לא חייכני ולא נעים. אחד המלצרים הפחות חביבים שנתקלתי בהם לאחרונה. המלצרית השנייה ששירתה אותנו הייתה טובה ונחמדה יותר.

בשורה התחתונה, אני אישית מאד נהניתי מהמנות שבחרתי. חבריי קצת פחות. המנות הטבעוניות שאינן מכילות חומרי גלם יקרים במיוחד צריכות להיות מתומחרות בפחות כסף. זה בטוח. גם מנות אחרות יכולות להיות זולות יותר, אבל כנראה שמשלמים כאן אקסטרה על המסביב - העיצוב, הכלים, השף שהוא כוכב עולה... לראשונה טעמתי מנה שלטעמי הייתה לא טובה בטאיזו. זה מוכיח שהמקום, מוצלח ככל שיהיה, עדיין רחוק מלהיות מושלם.

מה שבטוח שזו לא מסעדה אסייתית ליום-יום אלא לארוחת ערב מושקעת באווירה מושקעת של פעם ב...


ועוד עדכון:
סתם עסקית יום א' רגילה ביום חופש ספונטני, 27/03/2016:

עסקית שעלתה ברגיל 94 ש"ח. כללה סלסלת לחמניות מאודות עם צ'אטני העגבניות המעולה של טאיזו.
מנה ראשונה - טרטר דגים טאיזו סטייל ומנה עיקרית - פילה לברק עם אורז מאודה.
בהמשך נוסף קינוח (כי כאן חייבים) - פאי שוקולד במחיר מלא ויקר - 52 ש"ח.



המנה הראשונה: טרטר דגי ים (במקרה המדובר זה היה סלמון). היה שם קרם אפונה אווירי, עלי בזיליקום, מלפפון מוחמץ, אצות, אגוזי קשיו מקורמלים ועוד כל מיני דברים. התוצאה הסופית: מנה נהדרת. טעימה, מרעננת, מלאת מרקמים ויפה. דוגמא לטאיזו במיטבה.



המנה העיקרית:
פילה לברק ברוטב יוגורט באפלו וקארי. הוגש לצד אורז מאודה (שהרגשתי בו טעמים של חלב קוקוס). נתח הדג לא היה גדול ונראה היה שהוא נצרב קצת יותר מדי לפי צבעו, אבל הוא דווקא היה בסדר במרקמו ולא יבש. הרוטב הצהבהב לא היה מבריק. היוגורט קצת התפרק וזה נראה מעט כמו שליכטה בצלחת. גם טעמו לא היה מודגש וחזק כמו שקיוויתי. טיפה אנמי. בקיצור - מנה בינונית בסטנדרטים של טאיזו.



יצאתי שבע מהארוחה הנ"ל, אבל כשאתה בטאיזו אתה חייב להזמין קינוח. כמו שפירטתי בעבר, יש כאן את הקינוחים הכי יצירתיים ומעניינים בעיר, תוצרי כשרונה של הקונדיטורית אנה שפירו.
הזמנתי קינוח שלא ניסיתי בעבר: פאי שוקולד. הוא כלל: קציפת פפרמינט, טראפלס שוקולד מלוחים, מרשמלו מקורמל, אבקת אגוזי לוז וגלידת בננות וקרמל. קינוח מושקע, יצירתי, יפהפה ומושחת. הפאי עצמו הוא שוקולדי במיוחד. פאי עם נוכחות. כהה, כבד ודחוס. מי שאוהב כמוני שוקולד מריר - יתענג. האלמנטים הצדיים מוסיפים עידון ואווריריות למנה. במיוחד הגלידה הנהדרת (הלא מתוקה מדי) והפפרמינט האוורירי והעדין. האלמנט היחיד שלא מוסיף זה אבקת אגוזי הלוז הלבנה שהיא קצת חסרת טעם. כך או כך - זה עוד קינוח מעולה של טאיזו. עונג לאוהבי שוקולד.


ועוד עסקית (דצמבר 2016):

שוב על הבר.
המסעדה מפוצצת לגמרי.

אחרי הלחמניות המאודות המעולות קיבלתי מנה ראשונה די חדשה:
טרטר דגים שכלל 3 סוגי דגים, אחד מהם סלמון. שכחתי את האחרים. עוד רכיבים: תפוחים מוחמצים, קארי ירוק, שאלוט, צ'ילי, טוביקו שחור. הרוטב היה חמצמץ-פיקנטי, מרענן ומעולה. המנה כולה נהדרת.



למנה עיקרית בחרתי במנה די חדשה נוספת: קורמה שוק אווז: מודש לצד אורז, עם יוגורט באפלו, בצלים מקורמלים, עלי קארי ושמנת חמוצה. מנה של 98 ש"ח שהיא גם עלות העסקית.
מבחינת טעמים הכל היה שם. רוטב מצוין וחד טעמים ובשר טעים. השוק לטעמי לא הייתה מספיק עשויה. קיוויתי לבשר רך שנופל מהעצם אבל בפועל רק חלק מהבשר "נפל" מהעצם וחלקו היה עדיים מעט קשה. עוד זמן בישול היה עושה נפלאות.



לקינוח הלכתי על קינוח חדש למדי שעדיין לא אכלתי לפני כן. זה קינוח טבעוני (כן כן) שמורכב מצינור שוקולד, קרם קוקוס במספר מרקמים ורוטב שוקולד קוקוס וקפה. את הקינוח מעטרת אבקת מאצ'ה מרירה. הקינוח היפהפה עולה 52 ש"ח. המכלול היה טעים ונעים, אבל מעט מתוק מדי לטעמי. הייתי מוריד קצת כמויות סוכר מהמרכיבים השונים ומוסיף מעט אבקת מאצ'ה שנותנת איזון טוב למתיקות.