יום הטיול האחרון שלנו הוקדש למזרח העיר. יצאנו מהמלון מוקדם מהמתוכנן עוד לפני 08:30. (בכל מקרה תכננתי לחזור למלון עד 17:00-17:30 כדי לנוח היטב לקראת ארוחת הערב). נסענו לתחנת Berlin Warschauer Straße הסמוכה ל- East Side Gallery, הגלריה של ציורי הקיר המפורסמים של חומת ברלין, שממוקמת ברובע Friedrichshain, מצפון לנהר השפרה. הסתובבנו מעט בגלריה הפתוחה. משם חצינו את הנהר דרומה דרך גשר Oberbaumbrücke ובחצותנו עברנו לשכונת Friedrichshain-Kreuzberg. האזור כולו הרבה יותר מלוכלך ומוזנח מהחלקים המערביים.
אחרי הגשר הלכנו לשתות קפה של בוקר בבית קפה קטן סמוך בשם 19grams.
ממנו המשכנו לסיבוב גנים ופארקים. השכונה משופעת בהם. הרבה ירוק. הראשון Görlitzer Park. אחריו המשכנו ל- Lausitzer Platz.
ממנה המשכנו לשוק האוכל Markthalle Neun. זה שוק אוכל לא גדול אבל מעניין ומגוון. אני פישלתי ולא בדקתי מתי הוא נפתח. היינו שם לפני 11:00 והוא נפתח רשמית רק ב-12:00 כך שרוב הדוכנים עדיין היו סגורים. דווקא נראה מקום נחמד מאד ומבטיח. פספוס...
מהשוק המשכנו לעוד כיכר חביבה עם גן מסביבה ובניין מרשים (שהיה כנסיה וכיום משמש מוזיאון, מוסד למוזיקה ומסעדה), Mariannenplatz.
משם לכיכר נוספת, Oranienplatz בה מוקמה תחנת העצירה שלנו לארוחת צהריים קלילה: בית קפה בשם Ora.
בית קפה Ora - קפה שהיה בית מרקחת:
מקום חדש שנפתח לפני קצת יותר משנה וקראתי עליו באחד הבלוגים המעודכנים. זה בית קפה שיושב במבנה ששימש בית מרקחת עתיק והתאים לי בגלל הלוקיישן המעניין שלו לארוחת צהריים קלה לקראת ארוחת הערב היותר כבדה שתוכננה.
Ora זה קיצור של Oranien-Apotheke (בית המרקחת אורניין). המקום די גדול ומעוצב עם כל הריהוט הישן וכלי בית המרקחת הישנים (צנצנות, מכשור רפואי, מאזניים וכו'). נראה כמו מוזיאון לרוקחות. נחמד.
יש להם מאפים רבים תוצרת בית, מתוקים ומלוחים, ולהבנתי גם הלחמים נאפים במקום.
אנחנו הזמנו ארוחת בראנץ' קלילה של לחמים-ביצים-סלט.
זה לחם עם פסטרמה כלשהי וחמוצים. טעים מאד.
זה עוד לחם עם עם תרד מטוגן, גבינת פטה (נדמה לי) וביצה עלומה. מעולה.
וזה עוד אחד הפעם עם פירה אפונה וביצה עלומה. מצוין אף הוא.
האוכל אם כן היה טרי, טעים מאד ועשוי כמו שצריך (סחתיין על הביצים העלומות המושלמות). גם המחירים אותם איני זוכר לא היו גבוהים כלל. הבעיה הייתה השירות שהיה הכי גרוע שנתקלנו בו בטיול. מלצרים מפוזרים, מנה ששכחו לרשום ולכן הגיעה באיחור ניכר, שירות אטי. לא ברור. אולי יש באוויר שאריות של אדי תרופות מבית המרקחת שפוגעים בתפקוד הצוות. מזל שלא מאד מיהרנו ושתפאורת בית המרקחת משרה שלווה...
כשסיימתי את המנה שלי השארתי את הבנות לבד (ישבו עוד זמן מה בבית הקפה ואח"כ יצאו לשבת על ספסל בכיכר). קפצתי במהירות לאיזושהי מעדניה שקראתי עליה בשם Candy on Bone שיושבת כקילומטר דרומית ל-Ora וצריך לחצות בדרך אליה עוד פארק בשם Böcklerpark ואת התעלה הרחבה Landwehr Canal. חשבתי שאמצא שם דברים נחמדים להביא לארץ אבל התאכזבתי. המקום אמנם חמוד אבל קטן למדי ועם היצע די דל של מטעמים ומעדנים.
לא נורא. צילמתי קצת wild life בדרך...
חזרנו למלון מוקדם מהצפוי, בסביבות 15:30.
היו לנו כ-3 וחצי שעות של התרעננות ומנוחה לקראת יציאה לארוחת הערב במסעדה שהוזמנה מראש לשעה 20:00.
בערך ב-17:00 יצאתי לשתות קפה בבית קפה לא רחוק.
House of Small Wonder - בית קפה יפני בברלין:
בית קפה יפני ששייך לבעלים של Zenkichi בה אכלתי יומיים לפני כן, ושיושב צמוד אליה.
זה היה המקום שבתכנון המקורי חשבתי שיתאים לנו לקפה הבוקר ולארוחת בוקר קלה, אבל בפועל זרמנו לכיוונים אחרים.
הכניסה לבית הקפה נמצאת בבניין משרדים מודרני. נכנסים ומטפסים במדרגות לולייניות לקומה השנייה, בה ממוקם בית הקפה.
המקום חמוד להפליא. מעוצב בעיצוב יפני יפה שמשלב אלמנטים מסורתיים ומודרניים. הרבה עץ וצבעים חמים. עיצוב שמשרה אווירה טובה ורגועה.
יש כאן אופציה לאכול ארוחות בוקר וצהריים, ובערב הוא נסגר ומפנה את הזירה ל-Zenkichi. אני כאמור הגעתי לקפה. הזמנתי גם פאי תפוחים קטן. היה נחמד.
חזרתי למלון. התקלחתי, נחתי קמעה, ויצאנו לדרך לארוחת הערב האחרונה שלנו בטיולנו. ארוחה שהוזמנה כאמור מבעוד מועד.
המסעדה - Bieberbau, מסעדת כוכב מישלן אחד. במקור ניסיתי להזמין למסעדת כוכב אחרת בשם SkyKitchen שהיא מודרנית יותר ויקרה יותר, מסעדה שיושבת בקומה ה-12 של מלון ונשקף ממנה נוף מטורף. היה נראה לי אחלה מקום לארוחת סוף טיול. לצערי לא היה שם מקום פנוי באף אחד מהימים שנו בברלין. חיפשתי מקום חלופי וכשראיתי את המחירים של ארוחת הערב ב-Bieberbau היא נבחרה. מחירים נמוכים במיוחד למסעדת מישלן: מ-41.50 יורו לארוחת 3 מנות עד 65.50 יורו לארוחת 5 מנות. בערב. ברוב המסעדות ארוחת 3 מנות מתחילה באזור 60 יורו. אלה מחירים של מסעדת שף ממוצעת בארץ.
Bieberbau - מסעדה היסטורית עם כוכב מישלן חדש:
מסעדת Bieberbau שוכנת בשכונת מגורים בשם Wilmersdorf שהיא חלק מרובע Charlottenburg-Wilmersdorf. זו שכונה שיחסית מרוחקת ממרכז העיר ונמצאת במערב ברלין. הדרך אליה כללה נסיעה של מעל 1/2 שעה בשתי רכבות.
המסעדה שוכנת במבנה שהיה בעברו סטודיו ונבנה בשנים 1893/4 עבור פסל בשם Richard Bieber, שעל שמו קרויה המסעדה. במהלך מלחמת העולם השנייה נהרס המבנה כמעט כליל, כשרק החדרים המעוצבים שמשמשים היום את המסעדה שרדו בחלקם. במבנה נעשתה עבודת שחזור של קישוטי הגבס ופסלי הגבס שמעטרים את קירות המסעדה ומהווים את אחד ממקורות הגאווה שלה. במקום פעלה מסעדה מהתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה עד 1967. ב-1986 חודשה הפעילות במסעדה ע"י השף והבעלים דאז Karl Kling. משנת 2003 הבעלים והשף הנוכחי של המסעדה הוא Stephan Garkisch כשרעייתו Anne משמשת כמנהלת וכסומליה.
התפריט של המסעדה הוא תפריט של אוכל גרמני מודרני ועונתי שמתבסס על תבלינים ועשבי תיבול שהם מגדלים בעצמם, בגינה שמכילה מעל 500 צמחי תבלין ועלים שונים. זו גאוותם הגדולה. הכיתוב על שלט המסעדה והלוגו שלה מדגיש את זה: Kräuter, Gewürze & Salze. באנגלית - Herbs, Spices & Salts ובתרגום חופשי - עשבי תיבול, תבלינים ומלחים.
תפריט הערב כולל 2 מסלולים של ארוחות טעימות. כל אחד של 3, 4 או 5 מנות. הראשון: 41.50 יורו-51.50 יורו-61.50 יורו. השני: 45.50 יורו-55.50 יורו-65.50 יורו. אפשר גם לערבב בין הבחירות. אם מזמינים 3 מנות, ניתן למשל להזמין מנה ראשונה+עיקרית+קינוח או מנות ראשונות+עיקרית. בקיצור - גמישים כאן. יש גם אופציה לארוחה צמחונית (32-47 יורו). המחירים כמו שאפשר להבין הם סבירים לחלוטין ואפילו נמוכים למסעדת שף, לא כל שכן אחת עם כוכב מישלן. אני מקווה שהכוכב לא יעלה להם לראש והם יישארו צנועים. כמו שזה נראה בינתיים זה כך. לא ראיתי למשל שהם תלו כוכב מישלן בכניסה (כמו השניים שיש ב-Tim Raue).
לפני ההזמנה קיבלנו סלסילת לחמים עם חמאת קארי צהובה (חרפרפה וטעימה) וחמאת יין אדום (פחות טובה לטעמי). היו לחמניות (קצת דחוסות) ו-2 סוגי לחמים מצוינים. בהמשך הסלסילה מולאה מחדש. הזמנו בקבוק מים מינרליים ואני גם הזמנתי בירה: Rothaus Tannenzäpfle. עלות הכוס - 3.50 יורו.
הלכנו שוב על המסלול של ארוחת 3 מנות. 45.50 יורו לאדם. אמא שלי ואני הזמנו ראשונה-עיקרית-קינוח. דורית אחותי הזמינה 2 ראשונות-עיקרית.
המנה הראשונה שלי: פילה דג Plaice (סוג של flattfish או סול) עם אפונה ירוקה בסגנון צרפתי עם לארדו (מעין פסטרמת חזיר משומר, מתובלת עם רוזמרין ותבלינים נוספים) קרם לימון, צנונית. מנה נהדרת. שילוב טעמים נהדר. דג עשוי מושלם.
כן כן אין כאן טעות בצילום. כך נראית מנה של מסעדת מישלן. מנה פאלית משהו. זו נקניקיה לבנה (Weisswurst) עם אספרגוס לבן, פרעצל, קרם של שמפניה פומרי (Pommery) וחלמונים ועשבי גינה. זו המנה הראשונה שדורית הזמינה ואהבה אותה עד מאד, למרות המראה המעט מטריד שלה.
מנה ראשונה שאמא שלי הזמינה: סלק, ריקוטה באפלו ומוצרלה, נבטים וזרעי חמנייה. את זהות הקראמבל והקרמים אני לא זוכר. אמא שלי מאד אהבה את המנה. מנה מעודנת עם שילוב מרקמים נהדר. מרקם הריקוטה היה חלק וקרמי במיוחד.
המנות הראשונות היו בהחלט מכובדות בגודלן, ודאי ביחס לאלה של Tim Raue והן היו משובחות.
כמו שזה בדרך כלל קורה מגיעות אחר כך מנות עיקריות.
זו המנה של אמא שלי ושלי: נתח בשר צבי (venison) עם פטריות שנטרל, גזרים, קרם סלרי, נבטי חומעת הגינה (Sorrel) ועלי אשוחית (Spruce). מנת בשר נהדרת. עזת טעם ועשויה מעולה. נהניתי ממנה יותר ממנת הבקר שאכלתי ב-Tim Raue.
המנה העיקרית של אחותי: חזיר דורוק (Duroc Pork) ממדינת תורינגיה בגרמניה עם לפת, שסק, בירה כהה וכשות. היו שם 2 נתחים שונים, אחד בשר לחי והשני צלעות. הבשרים היו מעולים וכך גם שאר המרכיבים והרוטב.
כאן קיבלנו מנקה חך או קדם קינוח:
סורבה שמיר (זו לא טעות) עם קרם פסיפלורה ופירורי שוקולד לבן. הסורבה לכשעצמו היה שמירי מדי ואני לא חובב גדול של העשב הזה, אבל כשערבבתי עם הפסיפלורה נוצר ביס ממש טעים ומרענן. סחתיין.
היינו מוכנים למנות האחרונות.
דורית הזמינה מנה ראשונה נוספת שהיוותה עבורה קינוח: גבינת עיזים עם קומפוט שומר, אגוזים ועלי שומר. למרות שהיא לא חובבת גדולה של אניסים היא אהבה את המנה שהייתה טעימה ומעודנת.
הקינוח שאמא שלי הזמינה: עוגת באבא או רום עם רוברב, גלידת רוברב, רוטב ג'ינג'ר, ערער ודבקה (woodruff). קינוח טעים מאד ולא מאד מתוק, שמשלב בצורה יפה, יצירתית ומאוזנת תבלינים שונים.
הקינוח שלי: קינוח תותים עם שוקולד חלב, גלידת רוקט (כן כן) ושמן לפתית. עוד קינוח מקורי ויצירתי שנותן כבוד לעשב מגינת המסעדה. מי היה מאמין שגלידת רוקט תעבוד בקינוח ואפילו תהיה טעימה. מצד שני - רוקט ותותים משתלבים מצוין בסלט - אז למה לא בקינוח. אני מאד אהבתי.
אחרי הקינוחים המצוינים הגיעה העת לקפוץ לשירותים. היות וכל המסעדה היא עתיקה, גם השירותים הם כאלה. נכנסתי והחדר היה חשוך לגמרי. חיפשתי מתג חשמל ואז נכנס גרמני מחויט ומכובד למראה ומיד הדליק את האור. כנראה שהוא בן בית במסעדה. צחקתי ואמרתי לו שציפיתי שהאור יידלק מעצמו והוא אמר שזו מסעדה ישנה מדי בשביל מערכות מתוחכמות של תאורה. דיברנו בעודנו עושים את מעשנו והוא שאל אותי מאיפה אנחנו ואז סיפר לי שהוא עובד בחברת היי-טק שיש לה שלוחה בהרצליה פיתוח (בה עבדתי עד לפני חודש) ושהוא היה המון פעמים בתל אביב ומאד אוהב אותה. עולם קטן.
חזרתי בשלום מהשירותים (בתמונה - תבליט גבס שראיתי בדרך).
ביקשנו חשבון שהסתכם כאמור ב-45.50 יורו על האוכל + 12 יורו ל-2 (או 3) בקבוקי מים ו-3.50 יורו לבירה שלי. סה"כ 152 יורו שווים לחלוטין את עלותם. עם החשבון קיבלנו צלוחית קטנה של מתוקים חמודים (איזשהו ג'לי).
כשנכנסנו למסעדה וראינו את העיצוב המיושן והכבד חששנו שתהיה ארוחה כבדה ומיושנת, ושהשירות והאווירה יהיו כאלה גם כן. לשמחתנו הרבה התבדינו. הייתה ארוחה פנטסטית עם אוכל יצירתי, מודרני, טעים ומהנה מאד. זכינו לשירות מעולה ונעים במיוחד, אולי השירות הכי נחמד (יחד עם Ross מהערב הראשון) שהיה לנו, והאווירה בכללותה הייתה ממש טובה.
לנוכח חזות המסעדה הדי כבדה והמיושנת, המיקום של המסעדה באזור ממש לא מרכזי, והשירות הלגמרי לא פורמלי, אני אישית די מופתע שהמסעדה קיבלה כוכב מישלן. להבנתי זכייה בכוכב צריכה להיות בזכות מכלול של גורמים, כשהאוכל הוא אמנם מרכיב מרכזי אבל לא יחיד. ב-Bieberbau האוכל פנטסטי ובהחלט שווה את הכוכב, אבל שאר "המסביב" פחות. מצד שני - מה אני מבין. כולה הייתי בכמה מסעדות ואין לי באמת מושג איך עובדת ועדת מישלן. יאללה חפרתי...
בקיצור נהנינו עד מאד. ה-Value for money היה כנראה הטוב ביותר שהיה לנו בטיול לארוחה. סיום נהדר ל-4 ימים מהנים ומעניינים בברלין.
עד כאן ברלין. אחלה עיר. היה טיול מעניין, מגוון וטעים!
אחרי הגשר הלכנו לשתות קפה של בוקר בבית קפה קטן סמוך בשם 19grams.
ממנו המשכנו לסיבוב גנים ופארקים. השכונה משופעת בהם. הרבה ירוק. הראשון Görlitzer Park. אחריו המשכנו ל- Lausitzer Platz.
ממנה המשכנו לשוק האוכל Markthalle Neun. זה שוק אוכל לא גדול אבל מעניין ומגוון. אני פישלתי ולא בדקתי מתי הוא נפתח. היינו שם לפני 11:00 והוא נפתח רשמית רק ב-12:00 כך שרוב הדוכנים עדיין היו סגורים. דווקא נראה מקום נחמד מאד ומבטיח. פספוס...
מהשוק המשכנו לעוד כיכר חביבה עם גן מסביבה ובניין מרשים (שהיה כנסיה וכיום משמש מוזיאון, מוסד למוזיקה ומסעדה), Mariannenplatz.
משם לכיכר נוספת, Oranienplatz בה מוקמה תחנת העצירה שלנו לארוחת צהריים קלילה: בית קפה בשם Ora.
בית קפה Ora - קפה שהיה בית מרקחת:
מקום חדש שנפתח לפני קצת יותר משנה וקראתי עליו באחד הבלוגים המעודכנים. זה בית קפה שיושב במבנה ששימש בית מרקחת עתיק והתאים לי בגלל הלוקיישן המעניין שלו לארוחת צהריים קלה לקראת ארוחת הערב היותר כבדה שתוכננה.
Ora זה קיצור של Oranien-Apotheke (בית המרקחת אורניין). המקום די גדול ומעוצב עם כל הריהוט הישן וכלי בית המרקחת הישנים (צנצנות, מכשור רפואי, מאזניים וכו'). נראה כמו מוזיאון לרוקחות. נחמד.
יש להם מאפים רבים תוצרת בית, מתוקים ומלוחים, ולהבנתי גם הלחמים נאפים במקום.
אנחנו הזמנו ארוחת בראנץ' קלילה של לחמים-ביצים-סלט.
זה סלט ירוק עם רוברב ואגוזים. סלט טרי, טעים ורענן.
זה לחם עם פסטרמה כלשהי וחמוצים. טעים מאד.
זה עוד לחם עם עם תרד מטוגן, גבינת פטה (נדמה לי) וביצה עלומה. מעולה.
וזה עוד אחד הפעם עם פירה אפונה וביצה עלומה. מצוין אף הוא.
האוכל אם כן היה טרי, טעים מאד ועשוי כמו שצריך (סחתיין על הביצים העלומות המושלמות). גם המחירים אותם איני זוכר לא היו גבוהים כלל. הבעיה הייתה השירות שהיה הכי גרוע שנתקלנו בו בטיול. מלצרים מפוזרים, מנה ששכחו לרשום ולכן הגיעה באיחור ניכר, שירות אטי. לא ברור. אולי יש באוויר שאריות של אדי תרופות מבית המרקחת שפוגעים בתפקוד הצוות. מזל שלא מאד מיהרנו ושתפאורת בית המרקחת משרה שלווה...
כשסיימתי את המנה שלי השארתי את הבנות לבד (ישבו עוד זמן מה בבית הקפה ואח"כ יצאו לשבת על ספסל בכיכר). קפצתי במהירות לאיזושהי מעדניה שקראתי עליה בשם Candy on Bone שיושבת כקילומטר דרומית ל-Ora וצריך לחצות בדרך אליה עוד פארק בשם Böcklerpark ואת התעלה הרחבה Landwehr Canal. חשבתי שאמצא שם דברים נחמדים להביא לארץ אבל התאכזבתי. המקום אמנם חמוד אבל קטן למדי ועם היצע די דל של מטעמים ומעדנים.
לא נורא. צילמתי קצת wild life בדרך...
חזרנו למלון מוקדם מהצפוי, בסביבות 15:30.
היו לנו כ-3 וחצי שעות של התרעננות ומנוחה לקראת יציאה לארוחת הערב במסעדה שהוזמנה מראש לשעה 20:00.
בערך ב-17:00 יצאתי לשתות קפה בבית קפה לא רחוק.
House of Small Wonder - בית קפה יפני בברלין:
בית קפה יפני ששייך לבעלים של Zenkichi בה אכלתי יומיים לפני כן, ושיושב צמוד אליה.
זה היה המקום שבתכנון המקורי חשבתי שיתאים לנו לקפה הבוקר ולארוחת בוקר קלה, אבל בפועל זרמנו לכיוונים אחרים.
הכניסה לבית הקפה נמצאת בבניין משרדים מודרני. נכנסים ומטפסים במדרגות לולייניות לקומה השנייה, בה ממוקם בית הקפה.
המקום חמוד להפליא. מעוצב בעיצוב יפני יפה שמשלב אלמנטים מסורתיים ומודרניים. הרבה עץ וצבעים חמים. עיצוב שמשרה אווירה טובה ורגועה.
יש כאן אופציה לאכול ארוחות בוקר וצהריים, ובערב הוא נסגר ומפנה את הזירה ל-Zenkichi. אני כאמור הגעתי לקפה. הזמנתי גם פאי תפוחים קטן. היה נחמד.
חזרתי למלון. התקלחתי, נחתי קמעה, ויצאנו לדרך לארוחת הערב האחרונה שלנו בטיולנו. ארוחה שהוזמנה כאמור מבעוד מועד.
המסעדה - Bieberbau, מסעדת כוכב מישלן אחד. במקור ניסיתי להזמין למסעדת כוכב אחרת בשם SkyKitchen שהיא מודרנית יותר ויקרה יותר, מסעדה שיושבת בקומה ה-12 של מלון ונשקף ממנה נוף מטורף. היה נראה לי אחלה מקום לארוחת סוף טיול. לצערי לא היה שם מקום פנוי באף אחד מהימים שנו בברלין. חיפשתי מקום חלופי וכשראיתי את המחירים של ארוחת הערב ב-Bieberbau היא נבחרה. מחירים נמוכים במיוחד למסעדת מישלן: מ-41.50 יורו לארוחת 3 מנות עד 65.50 יורו לארוחת 5 מנות. בערב. ברוב המסעדות ארוחת 3 מנות מתחילה באזור 60 יורו. אלה מחירים של מסעדת שף ממוצעת בארץ.
Bieberbau - מסעדה היסטורית עם כוכב מישלן חדש:
מסעדת Bieberbau שוכנת בשכונת מגורים בשם Wilmersdorf שהיא חלק מרובע Charlottenburg-Wilmersdorf. זו שכונה שיחסית מרוחקת ממרכז העיר ונמצאת במערב ברלין. הדרך אליה כללה נסיעה של מעל 1/2 שעה בשתי רכבות.
המסעדה שוכנת במבנה שהיה בעברו סטודיו ונבנה בשנים 1893/4 עבור פסל בשם Richard Bieber, שעל שמו קרויה המסעדה. במהלך מלחמת העולם השנייה נהרס המבנה כמעט כליל, כשרק החדרים המעוצבים שמשמשים היום את המסעדה שרדו בחלקם. במבנה נעשתה עבודת שחזור של קישוטי הגבס ופסלי הגבס שמעטרים את קירות המסעדה ומהווים את אחד ממקורות הגאווה שלה. במקום פעלה מסעדה מהתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה עד 1967. ב-1986 חודשה הפעילות במסעדה ע"י השף והבעלים דאז Karl Kling. משנת 2003 הבעלים והשף הנוכחי של המסעדה הוא Stephan Garkisch כשרעייתו Anne משמשת כמנהלת וכסומליה.
המסעדה זכתה בכוכב מישלן ראשון ממש לא מזמן, בנובמבר 2015, כוכב שנחשב למפתיע לנוכח הוותק של המסעדה והמיקום הלא מרכזי שלה. כנראה שהכוכב הוענק כמעין מפעל חיים למוסד קולינרי וותיק ואיכותי שהצליח לחדש את עצמו עם אוכל מקומי, מקורי ומודרני.
הגענו כ-10 דקות לפני הזמן ונכנסנו. באופן מוזר וחריג אף איש צוות לא עמד בכניסה וקיבל את פנינו. רק אחרי מספר שניות הגיעה אן מנהלת המסעדה והכניסה אותנו בלבביות. המקום מעוצב כמו שאפשר לצפות ממבנה גרמני מהמאה ה-19 ששימש כסטודיו של פסל. הרבה עץ כבד, קירות לבנים מלאי קישוטי גבס די מצועצעים, חלקם תבליטי פרחים ובעלי חיים, חלקם דמויות אנושיות שנראות מיתולוגיות. אווירה כבדה מעט. אישית זה לא סגנון שאני אוהב, אבל זו ההיסטוריה וצריך להעריך גם אותה. קהל הסועדים היה דווקא די מגוון. לצדנו היה זוג צעיר בלבוש לא פורמלי, לידם 6 גרמנים מבוגרים ומחויטים, ובחדר הפרטי שהיה לידנו הייתה קבוצה גדולה ושמחה של קולגות לעבודה. המסעדה הייתה מלאה לחלוטין.
הגענו כ-10 דקות לפני הזמן ונכנסנו. באופן מוזר וחריג אף איש צוות לא עמד בכניסה וקיבל את פנינו. רק אחרי מספר שניות הגיעה אן מנהלת המסעדה והכניסה אותנו בלבביות. המקום מעוצב כמו שאפשר לצפות ממבנה גרמני מהמאה ה-19 ששימש כסטודיו של פסל. הרבה עץ כבד, קירות לבנים מלאי קישוטי גבס די מצועצעים, חלקם תבליטי פרחים ובעלי חיים, חלקם דמויות אנושיות שנראות מיתולוגיות. אווירה כבדה מעט. אישית זה לא סגנון שאני אוהב, אבל זו ההיסטוריה וצריך להעריך גם אותה. קהל הסועדים היה דווקא די מגוון. לצדנו היה זוג צעיר בלבוש לא פורמלי, לידם 6 גרמנים מבוגרים ומחויטים, ובחדר הפרטי שהיה לידנו הייתה קבוצה גדולה ושמחה של קולגות לעבודה. המסעדה הייתה מלאה לחלוטין.
התפריט של המסעדה הוא תפריט של אוכל גרמני מודרני ועונתי שמתבסס על תבלינים ועשבי תיבול שהם מגדלים בעצמם, בגינה שמכילה מעל 500 צמחי תבלין ועלים שונים. זו גאוותם הגדולה. הכיתוב על שלט המסעדה והלוגו שלה מדגיש את זה: Kräuter, Gewürze & Salze. באנגלית - Herbs, Spices & Salts ובתרגום חופשי - עשבי תיבול, תבלינים ומלחים.
תפריט הערב כולל 2 מסלולים של ארוחות טעימות. כל אחד של 3, 4 או 5 מנות. הראשון: 41.50 יורו-51.50 יורו-61.50 יורו. השני: 45.50 יורו-55.50 יורו-65.50 יורו. אפשר גם לערבב בין הבחירות. אם מזמינים 3 מנות, ניתן למשל להזמין מנה ראשונה+עיקרית+קינוח או מנות ראשונות+עיקרית. בקיצור - גמישים כאן. יש גם אופציה לארוחה צמחונית (32-47 יורו). המחירים כמו שאפשר להבין הם סבירים לחלוטין ואפילו נמוכים למסעדת שף, לא כל שכן אחת עם כוכב מישלן. אני מקווה שהכוכב לא יעלה להם לראש והם יישארו צנועים. כמו שזה נראה בינתיים זה כך. לא ראיתי למשל שהם תלו כוכב מישלן בכניסה (כמו השניים שיש ב-Tim Raue).
לפני ההזמנה קיבלנו סלסילת לחמים עם חמאת קארי צהובה (חרפרפה וטעימה) וחמאת יין אדום (פחות טובה לטעמי). היו לחמניות (קצת דחוסות) ו-2 סוגי לחמים מצוינים. בהמשך הסלסילה מולאה מחדש. הזמנו בקבוק מים מינרליים ואני גם הזמנתי בירה: Rothaus Tannenzäpfle. עלות הכוס - 3.50 יורו.
הלכנו שוב על המסלול של ארוחת 3 מנות. 45.50 יורו לאדם. אמא שלי ואני הזמנו ראשונה-עיקרית-קינוח. דורית אחותי הזמינה 2 ראשונות-עיקרית.
המנה הראשונה שלי: פילה דג Plaice (סוג של flattfish או סול) עם אפונה ירוקה בסגנון צרפתי עם לארדו (מעין פסטרמת חזיר משומר, מתובלת עם רוזמרין ותבלינים נוספים) קרם לימון, צנונית. מנה נהדרת. שילוב טעמים נהדר. דג עשוי מושלם.
כן כן אין כאן טעות בצילום. כך נראית מנה של מסעדת מישלן. מנה פאלית משהו. זו נקניקיה לבנה (Weisswurst) עם אספרגוס לבן, פרעצל, קרם של שמפניה פומרי (Pommery) וחלמונים ועשבי גינה. זו המנה הראשונה שדורית הזמינה ואהבה אותה עד מאד, למרות המראה המעט מטריד שלה.
מנה ראשונה שאמא שלי הזמינה: סלק, ריקוטה באפלו ומוצרלה, נבטים וזרעי חמנייה. את זהות הקראמבל והקרמים אני לא זוכר. אמא שלי מאד אהבה את המנה. מנה מעודנת עם שילוב מרקמים נהדר. מרקם הריקוטה היה חלק וקרמי במיוחד.
המנות הראשונות היו בהחלט מכובדות בגודלן, ודאי ביחס לאלה של Tim Raue והן היו משובחות.
כמו שזה בדרך כלל קורה מגיעות אחר כך מנות עיקריות.
זו המנה של אמא שלי ושלי: נתח בשר צבי (venison) עם פטריות שנטרל, גזרים, קרם סלרי, נבטי חומעת הגינה (Sorrel) ועלי אשוחית (Spruce). מנת בשר נהדרת. עזת טעם ועשויה מעולה. נהניתי ממנה יותר ממנת הבקר שאכלתי ב-Tim Raue.
המנה העיקרית של אחותי: חזיר דורוק (Duroc Pork) ממדינת תורינגיה בגרמניה עם לפת, שסק, בירה כהה וכשות. היו שם 2 נתחים שונים, אחד בשר לחי והשני צלעות. הבשרים היו מעולים וכך גם שאר המרכיבים והרוטב.
כאן קיבלנו מנקה חך או קדם קינוח:
סורבה שמיר (זו לא טעות) עם קרם פסיפלורה ופירורי שוקולד לבן. הסורבה לכשעצמו היה שמירי מדי ואני לא חובב גדול של העשב הזה, אבל כשערבבתי עם הפסיפלורה נוצר ביס ממש טעים ומרענן. סחתיין.
היינו מוכנים למנות האחרונות.
דורית הזמינה מנה ראשונה נוספת שהיוותה עבורה קינוח: גבינת עיזים עם קומפוט שומר, אגוזים ועלי שומר. למרות שהיא לא חובבת גדולה של אניסים היא אהבה את המנה שהייתה טעימה ומעודנת.
הקינוח שאמא שלי הזמינה: עוגת באבא או רום עם רוברב, גלידת רוברב, רוטב ג'ינג'ר, ערער ודבקה (woodruff). קינוח טעים מאד ולא מאד מתוק, שמשלב בצורה יפה, יצירתית ומאוזנת תבלינים שונים.
הקינוח שלי: קינוח תותים עם שוקולד חלב, גלידת רוקט (כן כן) ושמן לפתית. עוד קינוח מקורי ויצירתי שנותן כבוד לעשב מגינת המסעדה. מי היה מאמין שגלידת רוקט תעבוד בקינוח ואפילו תהיה טעימה. מצד שני - רוקט ותותים משתלבים מצוין בסלט - אז למה לא בקינוח. אני מאד אהבתי.
אחרי הקינוחים המצוינים הגיעה העת לקפוץ לשירותים. היות וכל המסעדה היא עתיקה, גם השירותים הם כאלה. נכנסתי והחדר היה חשוך לגמרי. חיפשתי מתג חשמל ואז נכנס גרמני מחויט ומכובד למראה ומיד הדליק את האור. כנראה שהוא בן בית במסעדה. צחקתי ואמרתי לו שציפיתי שהאור יידלק מעצמו והוא אמר שזו מסעדה ישנה מדי בשביל מערכות מתוחכמות של תאורה. דיברנו בעודנו עושים את מעשנו והוא שאל אותי מאיפה אנחנו ואז סיפר לי שהוא עובד בחברת היי-טק שיש לה שלוחה בהרצליה פיתוח (בה עבדתי עד לפני חודש) ושהוא היה המון פעמים בתל אביב ומאד אוהב אותה. עולם קטן.
חזרתי בשלום מהשירותים (בתמונה - תבליט גבס שראיתי בדרך).
ביקשנו חשבון שהסתכם כאמור ב-45.50 יורו על האוכל + 12 יורו ל-2 (או 3) בקבוקי מים ו-3.50 יורו לבירה שלי. סה"כ 152 יורו שווים לחלוטין את עלותם. עם החשבון קיבלנו צלוחית קטנה של מתוקים חמודים (איזשהו ג'לי).
כשנכנסנו למסעדה וראינו את העיצוב המיושן והכבד חששנו שתהיה ארוחה כבדה ומיושנת, ושהשירות והאווירה יהיו כאלה גם כן. לשמחתנו הרבה התבדינו. הייתה ארוחה פנטסטית עם אוכל יצירתי, מודרני, טעים ומהנה מאד. זכינו לשירות מעולה ונעים במיוחד, אולי השירות הכי נחמד (יחד עם Ross מהערב הראשון) שהיה לנו, והאווירה בכללותה הייתה ממש טובה.
לנוכח חזות המסעדה הדי כבדה והמיושנת, המיקום של המסעדה באזור ממש לא מרכזי, והשירות הלגמרי לא פורמלי, אני אישית די מופתע שהמסעדה קיבלה כוכב מישלן. להבנתי זכייה בכוכב צריכה להיות בזכות מכלול של גורמים, כשהאוכל הוא אמנם מרכיב מרכזי אבל לא יחיד. ב-Bieberbau האוכל פנטסטי ובהחלט שווה את הכוכב, אבל שאר "המסביב" פחות. מצד שני - מה אני מבין. כולה הייתי בכמה מסעדות ואין לי באמת מושג איך עובדת ועדת מישלן. יאללה חפרתי...
בקיצור נהנינו עד מאד. ה-Value for money היה כנראה הטוב ביותר שהיה לנו בטיול לארוחה. סיום נהדר ל-4 ימים מהנים ומעניינים בברלין.
עד כאן ברלין. אחלה עיר. היה טיול מעניין, מגוון וטעים!
Auf Wiedersehen Berlin!
להתראות בטיול הבא!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה