יום שני, 30 בספטמבר 2019

פריז, ספטמבר 2019: חלק שני עם מסעדת מישלן צעירה לצהריים וקרפ כהלכתו לערב

פריז. 12 בספטמבר - היום המלא השני:

בבוקר, אחרי נשנוש של יוגורט ופירות בדירה, שמנו פעמינו לכיוון האייפל (ויתרנו על כניסה) והמשכנו בהליכה רגועה לאורך פארק שאן דה מארס (Champ de Mars) שלצדו. קצת לפני כן שתינו קפה מחורבן במחיר מופקע בקפה-בראסרי בשם Brasserie de la Tour Eiffel. טעות שלי שלא חיפשתי מקום אחר לפני כן במיקום פחות תיירותי.


לאחר מכן קפצנו לאינווליד ולמוזיאון רודן היפה שבסמוך (הרובע השביעי).




לצהריים חיפשתי מראש מסעדה מכוכבת שלא רחוקה ממוזיאון רודן (במחיר סביר לצהריים). אופציה שירדתי ממנה הייתה מסעדה בשם August שנמצאת ממש סמוך למוזיאון. על David Toutain המפורסמת, בעלת 2 כוכבים ויתרתי כי תפריט הצהריים מתחיל ב-90 יורו. אם הייתי לבד כנראה שהייתי מנסה. בחרתי במסעדה שיושבת באותו רחוב של David Toutain (פחות מ-50 מטר מפרידים ביניהן ב- Rue Surcouf), בשם Tomy & co, מסעדה די חדשה שקיבלה את כוכב המישלן הראשון שלה השנה. כשעברנו ליד David Toutain נעצרתי כדי לבחון את התפריט התלוי בפתח המסעדה. יצא אלינו המארח והזמין אותנו להיכנס. אמרתי שכבר הזמנתי למסעדה אחרת והוא שאל בעניין איזו. אמרתי ש-Tomy & Co. הוא חייך ואמר לי בתנועת ביטול "They are rubbish" אבל מיד הוסיף שהוא מתלוצץ ושהם מסעדה מעולה. צדק...


Tomy & Co - מסעדת מישלן צעירה ומוצלחת:

המסעדה נפתחה בספטמבר 2016 ע"י שף צעיר בשם Tomy Gousset. שף צרפתי ממוצא קמבודי. ה-Co בשם מתכוון לשותפיו למסעדה: Michel Morais מנהל המסעדה, שותף נוסף - Ludovic Palomba, אדריכל המסעדה Richard Lafond ואשתו של טומי Constance. לשף המסעדה יש ניסיון עשיר שהוא צבר במסעדות מעוטרות, כולל כאלה שהחזיקו ב-3 כוכבים כמו Taillevent, Le Maurice הפריזאיות ו-Daniel Boulud בניו יורק. בינתיים הספיקו השף ושותפיו לפתוח עוד 2 מסעדות בפריז: Hugo & Co (ב-2018) ו-Marco & Co (באפריל 2019). השנה זכתה כאמור Tomy & Co בכוכב המישלן הראשון שלה.



נכנסנו כ-10 דקות לפני השעה היעודה (13:00). כשנכנסים זה הסלוגן על הקיר. זה כבר גורם לך לחבב אותם מאד.


זה חלל הישיבה. מודרני, נגיש, נעים ופשוט. אפס פלצנות. אהבנו. אני מעדיף מסעדות כאלה בהרבה על פני מסעדות מצועצעות עם שנדלירים, מפות לבנות וסכו"ם מזהב.



התפריט. מייצג לפי השף מטבח שהוא לא מודרני ולא קלאסי. משהו "על-זמני" או נצחי. הרבה מבוסס על שת"פ עם ספק ירקות, פירות ועשבים בשם Tomato & Co שיש לו גן ב-Château de Courances ליד עיירה בשם Fontainebleau. את קירות המסעדה מעטרים איורים של ירקות, פירות ועלי מאכל שמייצגים את 4 העונות. תפריט הצהריים הסטנדרטי כולל 3 מנות בעלות של 50 יורו. ניתן להזמין מנות a-la-carte ואז עלות מנה ראשונה היא 15 יורו, מנה עיקרית 29 יורו וקינוח 13 יורו. (יש מנות שכרוכות בתוספת). תפריט טעימות הערב עולה 75 יורו. השירות כבר כלול. אגב, תפריט הצהריים בימיה הראשונים של המסעדה בתחילת 2017 עלה 45 יורו. כעת 50. וזה אחרי קבלת כוכב המישלן. שאפו למנהלי המסעדה שלא ניצלו את הכוכב להעלות מחירים בשיעור גבוה יותר. תחשבו מה היה קורה במסעדה ישראלית בסיטואציה הזו.


כוס יין מתבקשת. נמזגת מבקבוק אימתני. 16 יורו לכוס. יקר מאד ואיכותי ביותר. 


הכמות שנמזגה הייתה נדיבה (להערכתי כמעט כפולה מהכוס שלי ב-Louis).


כל אחד מאיתנו הזמין ארוחת 3 מנות לפי בחירתו. בניגוד לארוחה מהיום הקודם, כאן ידענו מראש מה נקבל.

המנה הראשונה של אימא שלי: רביולי דלעת ומסקרפונה עם אגוזי לוז קלויים ופטריות כמהין מבורגונדי. מנה שהייתה כרוכה בתוספת של 7 יורו. מנה נפלאה. רביולי עשוי מושלם. מילוי נהדר. רוטב אגוזי-חמאתי פנטסטי ופטריות כמהין איכותיות במינון נדיב אבל לא משתלט.



המנה הראשונה של דורית:
ירקות מהגינה ב-Château de Courance, שומשום ורוטב טחינה. (של הר ברכה כמובן. סתם. לא באמת). היה פה מיקס קיצי ורענן של ירקות (כרובית, אפונים, שעועית) ופירות (תאנים) טריים שבטריים. רוטב ותיבול מצוינים. מנה מאד פשוטה שנשענת על חומרי גלם מצוינים. אחותי מאד נהנתה מהמנה אם כי זו כנראה לא מנה שאני הייתי מזמין.



המנה הראשונה שלי: צדפות (cockles ו-clams) ברוטב מרינייר עם אצות ים מסוג נורי ופטריות שימג'י. מנה בתוספת 2 יורו. יאמי. אכלתי לא מעט גרסאות של צדפות או מולים מרינייר. זו כנראה הכי טעימה. האצות והפטריות נתנו כאן עומק טעמים ימיים ואדמתיים. מנה נהדרת.



המנה העיקרית של אימא שלי:
פילה דג קוד צלוי, ארטישוקים מבושלים וקרם ארטישוק, תאנים ואגוזי לוז. מנת דג קיצית, רעננה ומוצלחת מאד. גם כאן נותנים לירקות ולפרי מגן הירק שלהם לככב. מנה פשוטה למדי אבל עשויה מצוין על כל מרכיביה. אימא שלי התמוגגה.




רק עכשיו כשאני כותב את הפוסט ומתעמק בתפריט אני קולט שעשו לנו החלפה בין המנות העיקריות של אחותי ושלי. זו למעשה יותר פשלה שלי שלא ממש הדגשתי בעיקריות מי הזמין מה ובעיקר שלא שמתי לב למה שקיבלנו. מרוב ששתיהן היו טעימות לנו אפילו קלטנו שאנחנו לא אוכלים את המנות שרצינו. תכלס - פדיחה שלי. ממש חובבנות מצדי 😊
מזל שטעמתי גם מהמנה של דורית (שהייתה המנה שלמעשה אני רציתי). היא הייתה פנטסטית. אבל גם זו שאני אכלתי בטעות הייתה יוצאת מן הכלל. מסתבר שטעויות קורות גם במסעדות מישלן. אני כאמור לוקח אחריות. הייתי צריך לשים יותר לב למה שאכלתי.

המנה העיקרית של דורית (שאני הזמנתי): 
שקדי עגל צרובים מצופים בכוסמת (מסתבר שאוהבים בפריז כוסמת) לצד ניוקי צרובים, זיתים, עגבניות וצלפים. מנה אדירה. השקדים (שחשבנו שהם חזה פנינית) היו פשוט מופלאים. הרוטב ושאר המרכיבים היו מעולים אף הם. הביסים שטעמתי היו מענגים. עכשיו מתחשק לי לחזור לשם רק בשביל להזמין שוב את המנה הזו שבדיעבד פספסתי...


המנה העיקרית שאני אכלתי (ודורית הזמינה):
חזה פנינית (Guinea Hen) וכבד אווז במאפה של בצק עלים. בצד היה אמור להיות משהו עם חסה אבל במקום היה קרם בטטה או דלעת. לא זוכר. המנה הייתה כאמור יוצאת מן הכלל. מנה מושחתת ועשירה עם טעמי בשר חזקים ורוטב מעולה. מרוב שנהניתי מהטעמים אפילו לא קלטתי שאני לא אוכל את המנה של שקדי העגל. זה אגב מסביר למה כשטעמתי מהמנה של אחותי התמוגגתי כל כך. לא הבנתי איך חזה פנינית הוא כל כך טעים. מסתבר שאלה היו שקדי עגל. בקיצור - יצאתי טמבל.



כוס בירה. כי התחשק לי. Bière du Vexin. כוס קטנה למדי שעלתה 4.50 יורו.


קינוחים. כל אחד הזמין אחד וחלקנו את כולם.


גבינת אוסו-איראטי Ossau-Iraty עם ריבת דובדבנים שחורים ופפריקה מעושנת. גבינת כבשים חצי רכה ועזת טעם. מוגשת עם ריבת דובדבנים שחורים מתקתקה ופפריקה מעושנת בצד. פשוט וטעים ביותר. שילוב מצוין.


גלידת תאנים ותות עץ (mulberry), עוגת ספוג ופריחת הדרים. קינוח קיצי מענג. כל אלמנט בו היה טעים ביותר ועשוי מצוין. שילובי מרקמים וטעמים נהדרים. הגלידה - wow. אחלה אחלה.


גנאש שוקולד עם גלידת אגוזי לוז ושזיפים. נתן תחרות חזקה לקינוח הפירותי. קינוח שוקולדי ואגוזי עשיר ומושחת. הגנאש היה מעולה. קרמי ועשיר. הגלידה גם כאן כיכבה. מושלמת. יופי של סיומת לארוחה מעולה.


ישבנו כשעה וחצי במסעדה. נהנינו מאד. מסעדה איכותית, מהנה, מאד לא פורמלית ביחס למסעדת מישלן ועם שירות מצוין, חביב מאד ולא מעיק. המנות כולן היו איכותיות וטעימות ביותר (גם אם לא חדשניות במיוחד). ההבדל המרכזי בין הארוחה הזו לארוחה ב-Louis ביום שלפני היה גודל המנות. כאן אלה היו מנות נדיבות ובגודל ראוי ולא דוגמיות. יכול שב-Louis היו פה ושם מנות יצירתיות וחדשניות יותר אבל הרגשנו שב-Tomy & Co קיבלנו תמורה הרבה יותר טובה לכסף. אחלה מסעדה.

אחרי מנוחת צהריים קלה בדירה לקחנו מטרו לאזור ה-Ile de la Cité, האי הקטן בנהר הסן שבו שוכן הנוטרדאם הסגור לרגל שיפוצים. גם בלי הנוטרדאם יש מספיק מה לראות שם.




משם הדרמנו לרובע הלטיני והסתובבנו ברחובותיו שבין היתר מכיל את שכונת סן-ז'רמן דה פרה (Saint Germain des-Prés) ושדרות סן ז'רמן שמכילות אינספור מקומות אוכל, קונדיטוריות ושוקולטיירים. אחד מהם Patrick Roger עם חנות מפונפנת ומנקרת עיניים. נשנשנו דוגמיות נבחרות של כמה פרלינים.





מתישהו אחה"צ נהנינו גם מגלידה מעולה ב-Grom Gelato בשכונה. לרשת האיטלקית המפורסמת והמשובחת יש סניפים בכל העולם. בפריז יש משהו כמו 8 סניפים. לצערי לא צילמתי.

המשכנו להסתובב ובסביבות 19:30 חשתי רעב ונכנסנו לקרפרייה חמודה בשכונה בשם Crêperie Little Breizh. לא להתבלבל עם הקרפרי המפורסם יותר של Breizh Café.


Crêperie Little Breizh - קרפ מושחת לארוחת ערב:

מקום קטן, משפחתי (מנוהל ע"י אח ואחות) וחמוד מאד שמציע בעיקר קרפים. מלוחים ומתוקים. 2 המלצריות הצעירות ששירתו אותנו דיברו אנגלית מצוינת. כשנכנסנו היינו הראשונים מה שקצת גרם לי לדאגה שהמקום לא משהו. אחרי 15-20 דקות כבר התמלא לגמרי.



הבנות שאכלו קרפ בערב הקודם כבר היו די שבעות מהצהריים ומהנשנושים המתוקים של אחה"צ ולכן לא הזמינו קרפ אלא הסתפקו בסלט כלשהו. אני כמובן אכלתי קרפ כהלכתו ולצדו בקבוק בירה.


הקרפ שאכלתי בהנאה מרובה מכונה Super Complète: קרפ מלוח מסורתי מקמח כוסמת (שוב כוסמת) ממולא בהאם, בייקון צלוי, ביצת עין, גבינה מגוררת וכרישה מוקרמת. 11.90 יורו לקרפ גדול ונדיב מאד. הוא היה נהדר על כל חלקיו. מהקרפ עצמו ועד אחרון המרכיבים. שחיתות נהדרת ומענגת.




חזרנו לדירה שפוכים, מלאים ומרוצים. למחרת יחכה לנו עוד יום מלא וגדוש בסיבובים ובאוכל, כולל שביתת מטרו לא צפויה ומעצבנת במיוחד ששיבשה לנו קצת את סדר היום. על כך בחלק השלישי והאחרון.

יום שישי, 27 בספטמבר 2019

פריז, ספטמבר 2019: חלק ראשון עם טאפאס מגאסקוניה, מישלן מברטאן ובר אוכל מיפן

פריז. 

פריס. פאריס. פאריז. העברית לא סגורה על עצמה איך בדיוק כותבים את השם. אני אזרום עם ויקיפדיה. פריז. שיהיה. בירת צרפת, עיר האורות, המטרו, הבאגטים והמקרונים. שמועות אומרות שיש שם גם סצינה קולינרית מתפתחת עם שלל מסעדות, בתי קפה ומקומות אוכל בכל מיני שמות צרפתיים כמו בראסרי, פטיסרי, שוקולטרי, בולנז'רי, פרומז'רי ועוד כל מיני מילים בסיומת רי. הפעם האחרונה והיחידה שלי בפריז הייתה בגיל 13 בטיול בר מצווה מאורגן בחופש הגדול של "אירופה המערבית כפי יכולתך בשבועיים". משהו כמו 7 מדינות בשבועיים. בפריז אני מעריך שהיינו יום וחצי. בקיצור - לא נחשב. אז הגיע הזמן לחזור. 

לקחתי את אימא יקרה לי (aka מרים) בת ה-81, כבר לא פרגית אבל עדיין מסוגלת ללכת 15 ק"מ ביום בלי להתפנק התותחית (!). הצטרפה אלינו אחותי הגדולה דורית. הזמנתי לינה של 4 לילות בדירה חביבה ולא יקרה באזור מרכזי, בחלק הדרום מזרחי של הרובע התשיעי בואכם הרובע השני. קרוב למטרו ובמרחק הליכה מלא מעט מקומות מרכזיים (למשל ה-Sacré-Cœur בצפון במרחק של פחות מ-2 ק"מ וה-Louvre בדרום במרחק 1.5 ק"מ). היו לנו בסה"כ ערב אחד ועוד 3 ימים מלאים. כנראה שלא מספיק אבל זה מה יש במסגרת מגבלות ימי חופש שלי...

ענייני אוכל - הזמנתי מקום מראש ב-3 מסעדות מישלן לארוחות צהריים. מסעדות המישלן הפריזאיות (לא פחות מ-120 מסעדות נכון למדריך הנוכחי. 97 מתוכן עם כוכב אחד) מציעות ארוחות עסקיות מוזלות ביחס למחירי הערב. בחלקן המחירים ממש לא נוראיים. אזור 40-50 יורו לארוחת צהריים. נתקלתי גם בפחות. קיוויתי שלא נצא רעבים מהארוחות הללו. השתדלתי להזמין למקומות פחות מוכרים ושחוקים ולכאלה יחסית מודרניים ולא מתוחכמים מדי תוך התחשבות באזורי פריז בהם נהיה לפי התכנון. במקרה 3 המסעדות בהן ישבנו קיבלו את כוכב המישלן הראשון שלהן השנה. בערבים התכנון היה לאכול אי-שם בשכונה שבה נהיה ולכן סימנתי כל מיני מקומות אוכל לבוקר ולערב, כולל מתוקים וקפה. 


10-11 בספטמבר - ערב ראשון + יום מלא למחרת:

אחרי צ'ק אין זריז וסיבוב קצר של בין ערביים בשכונה קפצנו למסעדה הראשונה שלנו בפריז. סימנתי לא מעט מקומות באזור הדירה. באותו ערב התחשק לנו משהו קליל. בחרתי במסעדה בשם A. Noste, מסעדה שהיא גם טאפאס בר צרפתי-באסקי שהתאימה בול לארוחת נשנושים יחסית קלילה.


A. Noste - מסעדת טאפאס ים תיכונית מהנה:

A. Noste נמצאת בלב הרובע השני של פריז. השף והבעלים הוא Julien Duboué שפתח אותה בשנת 2014. שם המסעדה בתרגום מניב גאסקוני מדרום מערב צרפת (גאסקוניה - חבל צרפתי שגובל בחבל הבאסקים הספרדי - מוצאו של השף) הוא "הבית שלנו". המסעדה מכילה שתי קומות שבכל אחת יש תפריט וקונספט שונה. קומה ראשונה שהיא טאפאס בר עם שולחנות משותפים, בו ישבנו, וקומה שנייה של מסעדה יותר "מסעדתית". 


נכנסנו בסביבות שעה 19:00. חלל הטאפאס בר שלמטה היה כבר חצי מלא. בזמן שהייתנו המסעדה התמלאה לגמרי די מהר. המקום הומה ושמח. האקוסטיקה בהתאם...


תפריט המנות. מבחר מנות קטנות ומנות לחלוקה. מקבלים דף ועיפרון, מסמנים את המנות הנבחרות וממתינים.
המנות - ים-תיכוניות, דרום צרפתיות, באסקיות-ספרדיות.


מנה ראשונה מהקטגוריה של Freshness & Veggies: מטבל של פסטו זוקיני ובזיליקום לצד טוסטונים. 10 יורו. אחלה נשנוש. קליל, מרענן, מתובל היטב וטעים.



מנה שנייה מקטגוריה של "Because Pork is King": קרוקטים במילוי האם בסגנון החוף המערבי (של צרפת). גבינה גם הייתה שם. בשפע. 12 יורו. קרוקטים תענוג. טיגון מושלם. תיבול מדויק.



מנה שלישית שחלקנו, גם היא מהחלק של החזיר בתפריט: Piperade או רטטוי (Piperade זה למעשה רטטוי בסגנון גאסקוני) של פלפלים ועגבניות עם "ביצה מושלמת" וקריספי האם. 12 יורו. אם תרצו שקשוקה גאסקונית/באסקית. אחלה שקשוקה. מתובלת מעולה ועשויה מירקות משובחים. וקריספי האם - לא באמת יכול להיות רע.



עוד מטוגן. מקטגוריה שנקראת "Duck is Dancing": פריטר פולנטה עם ברווז מעושן. 10 יורו. החבר'ה כאן יודעים לטגן. הפריטרס (כמו גם הקרוקטים מקודם) יצאו בדיוק כמו שצריך: פריכים מבחוץ, נימוחים מבפנים. ובלי שום עודפי שמן. עסק טעים ומענג.



ועוד מנת ירקות אחת: קצת יותר בריאה: סלט עגבניות ובזיליקום (מהגינה שלהם). 12 יורו. סלט רענן ומצוין. עגבניות טריות שבטריות ומלאות טעם מכמה סוגים, פסטו בזיליקום מצוין כתיבול וקרוטונים לקראנץ'. אחלה.



נהנינו מאד מהאוכל והאווירה ב- A. Noste. אחלה מקום. ידידותי, טעים, שמח. אולי לא יתאים לכל אחד בגלל ההמולה וצורת הישיבה המשותפת, אבל מי שזה לא מפריע לו ומחפש מקום קליל, לא מחייב וכיפי - שינסה אותם.

על קינוח ויתרנו כי לבנות לא היה מקום וגם אני הייתי די מפוצץ. הסתפקתי בהמשך הערב בגלידה (שלא צולמה) בסניף הקרוב לדירה של Amorino, רשת גלידריות עולמית עם כ-25 סניפים רק בפריז רבתי (!).


את הבוקר הראשון הקדשנו לטיול באחת השכונות היפות של פריז, מונמארטר (Montmartre) שבליבה שוכנת בזיליקת הלב הקדוש המפורסמת (Sacré-Cœur). בדרך למטרו שהוביל אותנו לשכונה התחלנו בקפה ומאפה בבית קפה שכונתי קטן שנפתח השנה בשם Ibrik. בעקבותיו נפתחה גם מסעדה בשם Ibrik Kitchen שמוגדרת כמסעדה רומנית-בלקנית.
הקפה היה טוב מאד. עוגת הסולת והפיסטוקים הייתה טעימה אבל קצת דחוסה. מקום חמוד.


זו הבזיליקה במלוא הדרה.


בצהריים חזרנו לאזור הדירה. בזמן תכנון הטיול התלבטתי בין 3-4 מסעדות עם כוכב מישלן לארוחת הצהריים שמוקמו לא רחוק מהדירה. הפור נפל על מסעדה בשם Louis.


Louis של Stephane Pitre - מסעדת כוכב מישלן טובה עם עם VFM פחות טוב:

מסעדה שנפתחה באפריל 2015 ע"י שף בשם Stephane Pitre, שף צעיר מבריטאני (חצי האי ברטאן, Bretagne) בצפון צרפת) שנבחר ע"י מדריך גו-מיו כבר בשנת 2014 ככישרון המבטיח של השנה. הוא פתח את המסעדה לאחר הזכייה בתואר וקרא לה על שם אביו וסבו. המסעדה זכתה בכוכב המישלן הראשון שלה השנה, במדריך 2019. בנוסף היא מחזיקה בדירוג גבוה גם בגו-מיו, 15 מתוך 20 ו-3 מצנפות. המסעדה ממוקמת ברחוב שקט בשכונת מגורים ברובע התשיעי, די סמוך לקפה Ibrik בו ישבנו בבוקר. לא רחוק ממוקם בית הכנסת הגדול של פריז. הזמנתי מקום לשעה 13:30. הקדמנו בערך ב-10 דקות אבל הכניסו אותנו בלי בעיות.



התפריט היומי תלוי בכניסה למסעדה.


השולחן שלנו מוקם בקצה המסעדה, הכי קרוב למטבח הקטנטן וגם לשירותים. המסעדה כולה קטנה ואינטימית. להערכתי יכולה להכיל 20 ומשהו סועדים. בזמן השהות שלנו (קצת יותר משעה וחצי) המסעדה נותרה די ריקה. מלבדנו היו אולי 6 או 8 סועדים. היינו יכולים בקלות להגיע אליה בלי הזמנה מראש. חלל המסעדה אינטימי ונעים.


היין ששתיתי. יין לבן יבש צרפתי שנמזג לי בהמלצת הסומלייה. התמחור בדיעבד הזכיר לי את מחירי הארץ: 14 יורו לכוס. לפחות היין אכן היה מצוין.


תפריט הצהריים כולל 2 מסלולים: מסלול צהריים מצומצם של 3 מנות ב-42 יורו ומסלול מורחב של 6 מנות בעלות 71 יורו (בערב יש מסלול של 6 מנות ב-71 יורו או 8 מנות ב-91 יורו). התפריט הוא תפריט שף צרפתי מודרני שהוא הומאז' של השף לשורשיו מברטאן ולמסעותיו בעולם, עם השפעות אסייתיות ויפניות ברורות. אני בחרתי במסלול המלא. שותפותיי הסתפקו בארוחת 3 המנות. אין כאן אפשרויות בחירה. המנות מגיעות בהפתעה. לפני הארוחה נשאל הסועד על אלרגיות ועל העדפות. אני אמרתי שאני אוכל כל. אימי אמרה שהיא לא אוכלת פירות ים וצדפות למיניהן ואחותי הדגישה שהיא מעדיפה בשר על פני דגים או פירות ים. ניכר שהמנות שהן קיבלו תאמו לרצונן.

3 פתיחים לכל אחד.


פריכית אורז עם חלמון מעושן.


קרקר במילוי קרם גבינת עזים (נדמה לי). לא זוכר מה זה הקרם הכתום.


מרנג חרדל ודבש עם סלק מוחמץ וזרעי חרדל.


3 הפתיחים היו טובים מאד וטעימים ביותר והפגינו יכולות טכניות מרשימות.

המנה הראשונה שלי: אויסטר עם ספירות של אצות ים ואבקת חלב מותסס. אחת ממנות האויסטר היותר יפות שאכלתי. המנה הייתה גם טעימה מאד על כל מרכיביה הלא שגרתיים. עלי הכותרת הצהובים כאן מיותרים לגמרי.



המטבח. הכיל 3 טבחים בלבד.


המנה השנייה שלי: פטריות ז'ירול (Girolle או אם תרצו שנטרל) מוקפצות עם אגוזים ובוטנים, "ביצה מושלמת" (אוהבים בצרפת את העניין של perfect egg) וקראמבל מתובל בפלפל מדגסקר. הקצף היה משהו ממקור ימי/צדפתי אם זכור לי נכון. מנה טעימה מאד עם טעמים אדמתיים מתקתקים ועדינים.



המנה הראשונה בין ה-3 של הבנות:
כבד אווז "חצי מבושל" עטוף באצת נורי. במקור היה צריך להיות מוגש עם טמפורה של אויסטר אבל בגלל שהבנות לא אוהבות צדפות למיניהן עשו את ההתאמה. בצד היה קרם של זיתי קלמטה. מנה קטנה (קטנה מדי לטעמי בארוחה של 3 מנות). אבל שתי הסועדות מאד נהנו מהטעמים ומהאיכות.


המנה השלישית שלי:
פילה דג קוד בטמפרטורה נמוכה עם קצף תאילנדי, ברוקומיני וקרם אבוקדו. עסק משובח. דג עדין מצוין. קרם אבוקדו רענן. לא סגור עד הסוף מה זה קצף תאילנדי. אני מניח שיש כאן שילוב של טעמי צ'ילי, כוכב אניס ואולי גלנגל תאילנדי או בזיל תאילנדי. בכל אופן זו מנת דג טובה מאד.





המנה השנייה של אימא שלי:
למעשה המנה העיקרית שלה: פילה דג הנזיר (monkfish) עם קרם חציל, ירוקים ואותו קצף תאילנדי. שוב מנה קטנה מדי לטעמנו. בתור מנה אחת מתוך 6 מנות זה סביר. בתור מנה עיקרית בארוחת 3 מנות זה מעט קמצני. המנה עצמה הייתה טעימה מאד ועשויה כמו שצריך. אימא שלי נהנתה.


המנה השנייה וה"עיקרית" של אחותי שהייתה גם המנה הרביעית שלי: טלה בשתי טכניקות עם Lardo di Colonnata (מעין דליקטס איטלקי שמכונה גם בייקון לבן). בצד - קרם אפונים קטנים טריים. העסק - מזערי. מנה עיקרית בגודל מגוחך. שוב - עבורי כאחת מ-6 המנות זה היה סביר, אם כי הייתי שמח לכמות כפולה של בשר וקרם. לאחותי - בתור מנה עיקרית בין 3 מנות זו הייתה מנה קמצנית במיוחד. איכשהו היא כן יצאה כמעט שבעה בסוף בזכות הלחם, הגבינות של ההמשך ושאר התוספות, אבל מסעדה צריכה להיות לארג'ית הרבה יותר. לפחות זה היה טעים ביותר. באמת. 3-4 ביסים מעולים של טלה נהדר וקרם אפונה פנטסטי.



צלחת גבינות. תוספת של 12 יורו. הזמנו אותה מראש. היא הוגשה לפני הקינוחים. ביקשנו שהיא תחולק ל-3 צלחות אישיות וכך היה. הכל היה משובח. גם הטוסטון שקיבל חריכה נהדרת והסלט הקטן. בהמשך, כשקיבלנו חשבון, נוכחנו לדעת שלא חייבו אותנו על הגבינות. מי יודע - אולי הם שמו לב בדיעבד שמנת הטלה שאחותי קיבלה הייתה אמורה להיות כפולה או משולשת בגודל (אני הייתי מצפה שהמנה שלה תהיה גדולה משמעותית מהמנה שלי בגלל מבנה הארוחה השונה).



המנה החמישית שלי - קדם קינוח: גלידת צ'ילי, רובארב עם הזלפת שמן זית בוגר. משהו בין מנקה חך לקינוח. מעניין ביותר ואף טעים. גלידת הצ'ילי הייתה מתוקה-חריפה באיזון מפתיע. ביס שהתחיל יותר מתוק ואחרי שהייה קצרה בפה מגיעה פתאום החריפות.



המנה השלישית והאחרונה של הבנות - קינוח (אחד לכל אחת):
טקסטורות של מרנג עם תאנים שחורות וקרם/רוטב של חומעה (sorrel). לפחות הקינוח היה בגודל ראוי. קינוח מצוין. מעודן, עם שלל מרקמים, טעים ומעניין.


המנה השישית והאחרונה שלי:
קינוח דמוי מרנג רך וקטיפתי של כשות וחלב לצד גלידת שומשום שחור. קינוח נהדר עם מרקמים נהדרים וטעמים מיוחדים. יופי של סיום עבורי.



צ'ופרים לסיום.
טראפל מעושן שמוגש אחרי שעובר "עישון" בקופסת סיגרים.


וכך הוא מוגש לצד עוגיות מדלן קטנות. ביצוע מצוין.



הארוחה ב-Louis הייתה איכותית מאד ומעניינת בהחלט. אני שהזמנתי (למזלי) ארוחת 6 מנות יצאתי שבע לגמרי ובאתי על סיפוקי. שותפותיי לארוחה שהסתפקו בארוחת 3 המנות יצאו פחות מסופקות. הכל היה להן טעים ביותר אבל גודל המנה הראשונה שלהן וודאי גודל המנה העיקרית (במיוחד הטלה) לא היה מספק. גם מארוחת 3 מנות במסעדת מישלן צריך לצפות לצאת שבע. במקרה של Louis זה היה גבולי. השירות לאורך כל הארוחה היה חביב ומקצועי לעילא. למלצר הצעיר והמאד משתדל היה מעט מחסום שפה בתיאור כמה מהמנות אבל בסופו של דבר הבנו 90% מהכוונות. לסיכום - מסעדה מעניינת ואיכותית ביותר עם תמורה לכסף מעט בעייתית.

אחרי מנוחת צהריים בדירה המשכנו בשיטוטים (כיכר הקונקורד, כיכר ונדום, לובר). בדרך עברנו על פני לא מעט חנויות מפונפנות של פטיסרי, מקרונים או שוקולדים, למשל כמו זו של Pierre Marcolini השוקולטייר הבלגי סמוך לכיכר ונדום:



בערב כשחזרנו לדירה הסתפקו הבנות בהזמנת take away של קרפים מלוחים מהקרפרייה הסמוכה לדירה - La Crème de Paris. מקום קצת מסחרי ותיירותי אבל הן נהנו. אני קפצתי לבר אוכל יפני די חדש שנמצא לא רחוק, בשם Abri Soba. זו האחות הצעירה והפחות מתוחכמת של Abri, מסעדת כוכב מישלן של שף יפני בשם Katsuaki Okiyama, שנמצאת ממש על הגבול בין הרובע התשיעי לעשירי בפריז. Abri הייתה אחת האופציות ששקלתי לטיול. ויתרתי עליה בסופו של דבר. באותו ערב התאים לי לנשנש משהו יפני קליל אז קפצתי לבדוק אם יש מקום ב- Abri Soba. בשעה 20:45 לא היה מקום פנוי וכמה חבר'ה חיכו בתור. החלטתי לעשות סיבוב בשכונה ולחזור כחצי שעה מאוחר יותר. זה היה נבון. בשעה 21:20 כבר היה מקום פנוי - על הבר. נכנסתי.


Abri Soba - בר יפני שמתמחה באטריות סובה:

בר סובה יפני ששוכן ברובע ה-9, לא רחוק מתאטרון פולי ברז'ר. הוא נפתח בספטמבר 2016, כ-4 שנים אחרי פתיחתה של האחות הגדולה Abri. החלל קטן למדי ומכיל מספר שולחנות בצדי המסעדה ובר עץ לא גדול שצופה על המטבח. ישבתי על הבר. המארחת היפנית דיברה אנגלית למזלי כי אין תפריט באנגלית. רק בצרפתית וביפנית. די תמוה בעיניי שבמסעדה די חדשה לא מחזיקים תפריט באנגלית בשנת 2019 בעיר מתוירת כמו פריז, לא כל שכן מסעדה שהיא אחות קטנה של מסעדת כוכב מישלן. לא נורא. בסה"כ אפשר עם קצת שכל ישר והיגיון להבין גם תפריט בצרפתית. soba זה soba (מי שלא מכיר - אטריות יפניות שמיוצרות מקמח כוסמת. הכוסמת מככבת). sake זה sake...


לפני האוכל. שירותים. מיצג של בקבוקי סאקה ריקים בכל פינה.


התחלתי דווקא בבירה. Asahi. עלתה 5 יורו ל-250 מ"ל.


התפריט כולל מבחר מנות עם דגש על מנות סובה, חלקן חמות וחלקן קרות. זה העמוד של מנות הסובה:


לי התאימה מנת אטריות קרה שהוגשה עם רוטב/מרק חם. הזמנתי מנה בשם Kamojiru Soba. עלתה 14 יורו. תחילה הוגש המרק: ציר חם של ברווז וכרישה עם פרוסות דקות של ברווז. האטריות הקרות הוגשו 2 דקות לאחר מכן. העסק - טעים ביותר. ציר עשיר, בשרי ומצוין. ברווז טעים מאד. אטריות בשרניות, נגיסות וטעימות. אחלה מנה.



הזמנתי גם קינוח.
קרם ברולה כוסמת. 6 יורו. אם כבר כוסמת אז גם בקינוח. אחלה קרם ברולה והכוסמת נתנה טעם מעניין וייחודי.



ויחד אתו כוס סאקה. שיהיה. הכוס עלתה לא פחות מ-10 יורו. לא טרחתי לברר מראש את המחיר. ביקשתי פשוט סאקה טוב לצד הקינוח. אני לא מבין גדול בתחום ואולי עקצו אותי. מי יודע. אבל זה היה אחלה סאקה.


נהניתי מ-Abri Soba. בר סובה יפני איכותי. המעט שטעמתי בהחלט עושה חשק לנסות מתישהו גם את האחות הגדולה הממושלנת Abri. אולי בגיחה הבאה לפריז.

עד כאן חלקו הראשון של הדיווח הפריזאי. בחלק השני נאכל צהריים בעוד מסעדת כוכב מישלן וייאכל גם קרפ לארוחת ערב. יהיה טעים.