יום חמישי, 30 בינואר 2020

L28 בעידן נאיפה מולא - השפית והמסעדה הכי מדוברות של השנה

אני לא זוכר הרבה זמן מסעדה ושפית שדיברו, שיתפו וכתבו עליהם כל כך הרבה בתקופה קצרה של 3-4 חודשים כמו שכותבים על L28 והשפית הנוכחית שלה נאיפה מולא. כל פודי שני משתף ביקורת על המקום, רצוי בשילוב תמונה עם המאמי הקולינרית הלאומית החדשה - נאיפה מולא, השפית הנוכחית במיזם המבורך של L28 שנותן במה לשפים צעירים שמתחלפים אחת ל-6 חודשים. מולא התחילה לבשל ב-L28 לפני 4 חודשים, אחרי שעבדה כמה שנים ביפו-תל אביב של חיים כהן (אחרי שעזבה את קריירת הבנקאות שלה). ההייפ הגדול סביבה וסביב המסעדה התחיל כשהחלה העונה של משחקי השף שם היא מככבת. מאז כוווולם מדברים עליה, כולם מהללים את האוכל שלה (חוץ מאבי אפרתי בוואלה ושגיא כהן בהארץ שכמו שקורה מדי פעם חייבים לצאת נגד הקונצנזוס), כמעט כולם גם מצטלמים עם הכוכבת.

L28 היא מסעדה גדולה יחסית אבל בעידן נאיפה צריך להזמין אליה מקום פלוס מינוס 3 שבועות מראש (איזה הבדל מהשפים הקודמים). כך גם אנחנו. היינו ארבעה והזמנו מקום כ-3 שבועות או חודש מראש לשעה מוקדמת - 18:45 בערב. הם מנהלים שני סבבי ארוחות וגם הסבב המוקדם של 19:00 היה מלא כמעט לגמרי, כולל הבר. בסביבות 20:00 הבחנתי בשולחן אחד שעדיין לא היה מאויש והבעתי דאגה לעסקים המקרטעים... אחרי 5 דקות הוא כבר היה מאוכלס. וזה ביום שלישי של אמצע השבוע. השילוב של מיזם ייחודי ושפית מתוקשרת שעושה אוכל מעניין ולא שגרתי (לפחות לתל אביבי הישראלי הממוצע) מצליח ביג-טיים. אגב, המסעדה פתוחה גם בצהריים. יצא לי לעבור שם בשישי צהריים לא מזמן ודווקא היה מקום. אבל המנות היותר מעניינות לא מוצעות בתפריט הצהריים והוא יחסית מצומצם ומוגבל.


היינו כאמור ארבעה. סיון הצמחונית שבחבורה. יונתן, גיא ואנוכי. שלושתנו חלקנו את המנות שאינן צמחוניות אבל גם טעמנו מהמנות הצמחוניות. לי זו הייתה פעם רביעית ב-L28. בפעם הראשונה אכלתי שם צהריים כששולי וימר בישלה השפית הראשונה במיזם בישלה שם. בפעם השנייה זו הייתה ארוחת ספיישל בה אירחו את השף ניר מסיקה שמסעדתו הניו-יורקית תמנע נסגרה והוא בא להתארח בתקופת המעבר בין השפים. בשתיהן היה מעניין וטעים. אכלתי גם צהריים כשהשף השני, גבריאל ישראל, שהוא גם המנהל הקולינרי של כל המיזם ניהל את המטבח. הייתה ארוחה רעה שלא כתבתי עליה (בגדול מנות שלא היו עשויות טוב ושירות אדיש). וכעת שפית חדשה. תפריט חדש. אני מניח שגם מלצרים וצוות חדש ברובו. ברור שאתן צ'אנס למרות ארוחה אחרונה רעה. בכל זאת זו נאיפה מולא.

לאוכל. מטבח שאמי-דרוזי שמושפע מהאוכל של מקום הולדתה של מולא - הכפר ירכא. כל זה בהגשה מודרנית עם טוויסטים. התפריט נחלק לכמה קטגוריות: ירקות, בצק, דגים ובשר. התחלנו בבצקים.

פטאייר זעתר, פיתה דרוזית, עלי זעתר טריים, לאבנה ביתית, זיתים, מלפפון. 24 ש"ח. עסק פשוט וטעים. כאן מולא לא מנסה להיות יצירתית. הטיגון של הפטאייר יכול היה להיות טוב יותר לתוצאה יותר קריספית. אבל בצק דק מטוגן במילוי של זעתר עם לאבנה ביתית חמצמצה זה טעים. נשנוש חביב.



סיגרים מסאחן, פיתה דרוזית, עוף ובצל בבישול ארוך, יוגורט סומאק, צ'ילי ירוק. 44 ש"ח. גם כאן הטיגון לא היה מושלם אבל זה כן היה קריספי במידה טובה. הסיגרים עצמם היו מעולים. מלאי טעם ומתובלים נהדר. לא זוכר שאכלתי סיגר במילוי עוף ובצל (אותו עוף מהמסאחן שמוגש כאן כמנה עיקרית) טעים יותר (בדר"כ אני מעדיף סיגר במילוי בקר). אחלה נשנוש. אם שקלתי לקחת עוד מנה זו הייתה מנת הסיגרים.



קוקטייל.
כל הקוקטיילים מכילים תמציות בהכנה ביתית ועשבים מהגינה האורבנית של המסעדה.
שלי נקרא ביטר לילי 3 #: טנקרי בהשריית לימון פרסי, צ'ינאר, קמפרי, ג'ינג'ר איל. 48 ש"ח. קוקטייל שהיה בסדר ולא יותר. משהו באיזון הטעמים שלו לא היה מושלם.


סינייה ירקות, תפוחי אדמה, קישוא, סלקים צבעוניים, טחינה חמה, סלט עשבים, צנוניות. 52 ש"ח. מנה צמחונית נחמדה. הבצק עטף את הירקות האפויים והיה קריספי. מנה טעימה ומתובלת אבל קצת חסרת ייחוד. היה חסר לי באופן אישי בשר שיוסיף טעמים וישבור את ההרגשה של גיבץ' ירקות עטוף בבצק.



ניוקי. ניוקי מקמח פריקי מטוגן בחמאה חומה על רוטב של קרם כרישה ויוגורט עזים עם צנוברים, ג׳מיד (אבן יוגורט), שמן צנובר, עלי זעתר וגרידת לימון. זו מנה שמשום ממה לא מופיעה בתפריט שבאתר ולכן רק חיפוש מדוקדק בגוגל (תודה סיון) עזר לי לשחזר את מרכיביה. המחיר נע גם אי שם בין 50 ל-60 ש"ח. מנה טובה מאד. לא יודע אם זו מנה דרוזית טיפוסית אבל הניוקי מקמח פריקי זו יציאה מעניינת וטובה. הניוקי טוגנו אחרי הבישול בחמאה חומה אבל שמרו על אווריריות ורכות מבפנים. זה היה לא פחות מוצלח מניוקי איטלקיים טובים שאכלתי. הקרם היה מצוין והתיבול היה מדויק. אחלה מנה.




פאטוש עגבניות, גבינת טולום, בצל סגול, נענע, קריספי פיתה, עלי זעתר, דואה מירכא. 38 ש"ח. סלט טעים מאד. גרסה טובה של פאטוש. תיבול מצוין. שילוב טוב של המרכיבים. השימוש בעגבניות ירוקות (טומאטייה) היה נחמד מאד וגם השימוש בטולום שפוררה או גוררה לפירורים קטנים שעטפו היטב את כל הירקות היה חכם.


מלפוף, כרוב ממולא אורז ובשר, ציר בקר מצומצם, ג'מיד, עלי זעתר, צ'ילי ירוק. 50 ש"ח. אחרי הסיגרים זו המנה שאני הכי אהבתי. החבר'ה פחות. בעיניי הכרוב והמילוי היו מצוינים, ציר הבקר היה עמוק וטוב והג'מיד, אבן היוגורט, שהוא אבן יסוד (איזה שימוש מופתי במוטיב האבן) בבישול ערבי מוסיף עומק ואומאמי. מנה מוצלחת מאד.





קובנייה של ירכא, בורגול, אריסה, בשר ובצל קונפי, צנוברים, צנונית, בצל ירוק. 52 ש"ח. קובנייה (של טלה) טעימה ומתובלת היטב אבל לא הכי טעימה שאכלתי. המרקם שלה לא היה ממרחי ודק כמו שאכלתי בעבר. תוספת קוביות הבשר והבצל היא נחמדה אבל הייתי מעדיף משהו יותר קריספי נאמר בייקון טלה או משהו דומה מבקר (חזיר זה כמובן טאבו). לא הבנתי את הירקות הגסים בצד.


שישברק דגים ופירות ים, בויאבז, יוגורט עיזים, ראשי קלמרי, כוסברה. 72 ש"ח. אחת המנות המדוברות. טייק אוף מעניין לשישברק הממולא בשר ביוגורט. מנה שנראית אולי הכי מבטיחה ומעניינת אבל בפועל לא הגשימה את הפוטנציאל. הכיסונים (ממולאים במוסר) היו טובים וטעימים אבל הבויאבז היה מעט אנמי והציר העמוק הנדרש מבויאבז היה חסר כאן. הקלמרי המטוגן היה טעים אבל זה כולה קלמרי. בשישברק פירות ים צריך להשתמש בפירות ים חזקי טעם יותר. שרימפס היה בא כאן הרבה יותר טוב.



תה לפני הקינוחים.


פרפה חלווה: שטרויזל תבלינים, סירופ הדרים, טוויל פילו. 40 ש"ח.
המון חלווה יש בקינוח הזה. הפרפה היה קרמי וחלק ועשוי טוב. גם שאר האלמנטים היו עשויים טוב טכנית (היה קראנץ' איפה שנדרש קראנץ') אבל הקינוח כולו היה מתוק מדי והחלווה הייתה דומיננטית מדי.



לייאלי ביירות: פודינג סולת, קרם מסקרפונה, שנטיל פיסטוק, עלי ורדים. 38 ש"ח. קינוח מוצלח יותר בעיניי. קינוח הסולת הערבי עבר כאן מודרניזציה בהגשה היפה וגם בשימוש בחלק מהרכיבים, למשל קרם מסקרפונה או שנטיל פיסטוק. כאן המתיקות הייתה מאוזנת טוב יותר. אני נהניתי.



פטיפורים ותה.
מרציפן פיסטוק, מעמול תמרים, "אסבע זניב" עוגיות סולת, קטאייף קיימאק וגרידת תפוז, תה עשבים, מרווה, לימונית, זוטא לבנה. 46 ש"ח. תכלס המתוקים הכי מוצלחים. למעט מרציפן הפיסטוק שלא אהבתי (מרקם וטעם שפחות נהניתי מהם), שאר העוגיות/מאפים היו טעימים ועשויים טוב מאד. מתוקים אבל במתיקות די מאוזנת. הרבה השקעה דרושה כדי לייצר צלחת כזו בגרסאות של מיני מאפים. צלחת מהנה.






בסבוסה: עוגת סולת, מלבי, שקדים קלויים, גלידת רוזטה. 42 ש"ח. אחד מארבעתנו (לא אני) אלרגי לאגוזים ופיסטוקים (שקדים זה בסדר). יצא שבכל המתוקים הנ"ל הכילו את האלרגנים ולכן הוא נמנע מלטעום. לכן הוזמן קינוח נוסף שלא מכיל את הטריפה וזו הבסבוסה. מרקם עוגת הסולת היה טוב. גם גלידת הרוזטה הייתה טעימה ועם מרקם מוצלח. אבל גם כאן לדעתי הייתה מעט מתיקות יתר.



זו הייתה הארוחה ב-L28 של נאיפה מולא. באנו רעבים. יצאנו שבעים. היה נעים לשבת במסעדה. השירות היה בסה"כ לא רע, אם כי ישבנו בשולחן מעט אחורי ולכן היו פעמים שהיה קשה להשיג תשומת לב של מלצרית. האוכל כולו היה בסה"כ מהנה וטוב. בחלקו טוב מאד. ברוב המנות היו אלמנטים שאפשר היה לשפר כדי להעלות אותן דרגה - מטוב לטוב מאד, מטוב מאד למעולה. פעם טיגון לא מושלם, פעם אלמנט לא מתובל מספיק. אף מנה לא הייתה מושלמת. גם לא עילאית (כמו שהרעיף עליה ביצה עלומה במאקו). כולנו הסכמנו שאף מנה שאכלנו לא נתנה הרגשה שאנחנו חייבים לחזור ולנסות אותה שוב (או לנסות מנות אחרות שלא אכלנו).

אין ספק שהפוטנציאל של נאיפה מולא הוא מצוין אבל לפחות על סמך האוכל שאנחנו אכלנו הוא עדיין לא ממומש עד הסוף. לדעתי החלל הגדול והעובדה שהמסעדה מלאה מדי ערב ב-2 סבבים יגרמו בהכרח להגשת אוכל לא תמיד מושלם. גם שף וותיק ומנוסה הרבה יותר מנאיפה מולא יכול להתקשות בהוצאה לפועל של סרוויס מושלם בלחץ כזה. לא מקנא בנאיפה. אני מאחל לה שאחרי L28 היא תמצא מקום אינטימי וקטן יותר שבו היא תוכל להיות בשליטה מלאה ותגשים את הפוטנציאל עד הסוף. בהחלט יהיה מעניין לעקוב אחריה. יהיה גם מעניין לראות מי יהיה השף שיחליף אותה. אחרי שני שפים שבאו ל-6 חודשים בלי הרבה רעש וצלצולים ובלי יותר מדי הייפ, הגיעה מולא, הפכה לכוכבת קולינרית והפכה את L28 למסעדה הכי מתוקשרת. השף המחליף ייכנס לפוזיציה לא פשוטה. גם בו אני לא מקנא. כמו שכתבתי - יהיה מעניין.

(*) עדכון קורונה: נכון לסוף מאי המסעדה סגורה. לא ברור מה התכנון ואם היא תיפתח מחדש.


יום שישי, 24 בינואר 2020

קורדרו - קולינריה אירופאית קלאסית בחצר מרכז סוזן דלל

מסעדת קורדרו (Cordero) נפתחה לפני כשנה בלוקיישן בו ישבה שנים רבות (מעל 20) מסעדת בליני האיטלקית, בחצר הפנימית היפה והנעימה במרכז סוזן דלל בנווה צדק. קורדרו מוגדרת כמסעדה אירופאית שמשלבת שלושה מטבחים מובילים: מטבח צרפתי, איטלקי וספרדי. זו מסעדה שהולכת נגד הזרם הקז'ואלי הים-תיכוני ומציעה חוויה שהיא יותר אירופאית-קלאסית. יש אפילו תפריט מיוחד לפני הצגה (pre theater) כנהוג באירופה.

הבעלים הם בני הזוג מיכאל אוסטינוב וסרגיי סולוביוב שהפעילו בעבר את מלון הבוטיק "עדן האוס" בכרם התימנים בתל אביב ולפני קורדרו ניהלו את מסעדת "טייבל טוק" בתל אביב במשך כשנתיים. השף הוא בחור בשם יבגני קובל, בעל ניסיון עבר ממסעדת פושקין (היומרנית והזכורה לי לטוב) ובישול כשף פרטי לאוליגרך בחו"ל. החבר'ה הם עולים ישנים מרוסיה אבל אין בקורדרו זכר למטבח רוסי. הביקורות עד כה היו די חלוקות - שגיא כהן התמוגג, ביצה עלומה לא התרשם ואבי אפרתי נהנה לפרקים.

יצא לי לשבת פעמיים בקורדרו. בפעם הראשונה זה היה לפני כחודשיים וחצי בערב סתווי אך חמים יחד עם ידידי סלווה. בפעם השנייה, השבוע, ישבתי לעסקית צהריים ביום חורפי וגשום במיוחד. אני אתחיל מהארוחה השנייה.


ארוחת צהריים אירופאית חורפית - 20 בינואר 2020:

הייתה לי פגישה לא רחוקה ברח' קויפמן בת"א וזכרתי שבארוחה בנובמבר המלצרית ציינה שהם מתעתדים לפתוח גם לצהריים באמצע השבוע. בדקתי ואכן כך. הגעתי ביום גשם קרררר במיוחד בסביבות שעה 13:00. החצר החיצונית של המסעדה כמובן לא פעלה וגם השלט שמבשר על המצאות מסעדה שם קופל בגלל הגשם ולכן רק כשנכנסתי פנימה היה אפשר להיווכח שהמסעדה בכלל פתוחה.

החלל הפנימי הוא אכן אירופאי למראה. מעט טרקליני עם ריהוט כבד, כורסאות קטיפה, נברשות והרבה עץ. עיצוב של ביסטרו אירופאי קלאסי קצת וינטג'י. לאו דווקא הטעם שלי (מעדיף בדר"כ עיצוב מודרני יותר) אבל זה חלל בהחלט חמים ונעים. הוא התאים נהדר לצהרי יום חורפי שכזה. חוץ ממני היו רק 2 שולחנות מאוישים. האחד במשפחה של 3 והשני באישה בגפה. בהמשך תגיע עוד משפחה של דוברי רוסית. חוץ מזה היה ריק באופן די מדכא. נכון שהמיקום לא אידאלי לעסקיות צהריים כי מדובר בשכונת מגורים ובמסעדה שלא נמצאת בשדרה המרכזית של נווה צדק, אבל עדיין צריך לשווק טוב יותר את המסעדה ואת העסקיות. לפחות ששליש מהמקומות יהיה מאויש.


תפריט הצהריים שהושק כאמור לא מזמן מציע שני מסלולים של עסקיות. ב-77 ש"ח מקבלים סלט, מנת התחלה לבחירה ולחם. זה למי שמסתפק בארוחה קלה יחסית. ב-99 ש"ח מקבלים סלט, מנת עיקרית לבחירה ולחם. אני הגעתי רעב ובחרתי באופציה השנייה.

זה הלחם. לא שאלתי אם הוא נאפה במקום. לחם כפרי טעים עם חמאה רכה.


למנה הראשונה יש אופציה ל-2 סלטים: סלט ירוק או סלט עגבניות. בחרתי בסלט הירוק. אני חושב שצריך להציע אופציה למנת פתיחה שהיא לא סלט. נגיד מרק חורפי משתנה כלשהו (בחורף) או מרק קיצי (נגיד גספצ'ו) לימים הקרים. רק כדי שתהיה עוד אופציה לסועדים שפחות מתחברים לסלטים. בהחלט הייתי שמח לאכול בארוחה הזו מרק ירקות פשוט ומהביל למנה ראשונה. הסלט אגב היה טעים ונחמד. בתפריט הערב מוגש סלט גדול כזה תחת השם לה סלד ורט (תעתיק מצרפתית של "סלט ירוק" - le salade verte. לא ברור למה לא לכתוב את זה בצרפתית). הוא כלל עלי אנדיב, אספרגוס, ארוגולה, בייבי זוקיני, פקורינו, עגבניות מיובשות, גרידת לימון, פרי העונה ושמן זית. בערב סלט גדול כזה עולה 58 ש"ח. התיבול היה פשוט ביותר - שמן זית ולימון. קצת יותר מדי לימון לטעמי. הייתי מעדיף ויניגרט קצת יותר נשכני ובעל גוף. נגיד עם פיסות של פילטים של אנשובי משומר.


כוס יין צהריים. 18 ש"ח בלבד. יש כאן תפריט יין עשיר ובצהריים יש סוג אחד (לבן או אדום) שמוגדר כיין הבית במחיר מוזל במיוחד. נחמד. היין הזה היה אדום יבש צרפתי. לא זוכר את זהותו אבל הוא היה טוב ובעל גוף. שווה ביותר את מחירו.


מנה עיקרית. האופציות בעסקית של ה-99 שקלים כוללות בחירה בין כמה סוגים של פיצות ופסטות, דג סלמון, מנת פרגית ושתי מנות בשר חורפיות: שוק ברווז קונפי וקוטלט בשר בקר.

אחרי התלבטות קלה בין שתי המנות הבשריות בחרתי במנת הבקר: קורדרו קוטלט. קוטלט של בשר בקר חתוך דק ושקדי עגל, רוטב יין אדום ותפוחי אדמה אפויים. אכן עסק חורפי כהלכתו. זו מנה שהייתה זמינה גם בארוחה בנובמבר (הוגשה שם עם תוספת אחרת של גראטן תפו"א). זה אולי קלאסי ומעט מיושן אבל אני חייב לומר שהיה לי ממש טעים. הקציצה שעשויה מבשר בקר קצוץ מעורב עם שקדי עגל היא גרסה לסטייק האשה (steak haché) - ההמבורגר הצרפתי. היא הייתה טעימה ביותר וגם מח העצם שתיבל אותה מלמעלה עשה את העבודה. כל העסק היה עשיר ותובל מצוין. הרוטב היה טעים מאד. תפוחי האדמה היו סטנדרטיים אבל עשויים היטב. החלק שאמור להיות טוויסט רענן יחסית היה קרם פטרוזיליה ירוק שהיה פחות נוכח אבל גם לא הפריע. נהניתי.



קינוח. בצהריים הייתה אופציה של 3 קינוחים. בחרתי בטארט לימון המכונה כאן בצרפתית מדוברת טארט או סיטרון. 49 ש"ח. לא זול. היה איכותי ועשוי כמו שצריך. בצק פריך וטוב, קרם לימון לימוני וטעים מאד, מרנגים פריכים. עסק טעים. אין טענות.



בסה"כ נהניתי מארוחת הצהריים הזו בקורדרו. החלל והאוכל התאימו מצוין למזג האוויר הסוער בחוץ. גם השירות היה טוב. ישבתי בניחותא כשעה ו-20 עם הלפטופ ונהניתי מארוחה טובה וראויה.


ארוחת ערב סתווית בחצר בצל עצי הדרים - 7 בנובמבר 2019:

אני חוזר לסתיו של השנה שעברה (2019 להזכירכם). הזמנתי אז מקום לשניים מבעוד מועד לשעה 19:30. זה היה ערב חמים ונעים של עונת המעבר והעדפנו לשבת בחוץ, בחצר הנעימה תחת עצי אשכולית. קיווינו שאף אשכולית לא תיפול בטעות. לא נפלה. השולחנות בחוץ היו מלאים. בפנים היה חצי מלא.


זה היה התפריט אז. כאמור בנובמבר לא היה בכלל סרוויס צהריים. לא בדקתי אחד לאחד אם המנות או המחירים השתנו. הקוטלט שאכלתי בארוחת הצהריים כלל אז תוספת של גראטן תפו"א והיום הוא כולל תפו"א אפויים. זכור לי שבביקורות הלינו על עודף השומן במנה. שגם הבשר וגם הגראטן שומניים. מה שנכון. כנראה הסיקו מסקנות. כל המנות נכתבות כאן בתעתיק משפת המקור (צרפתית, איטלקית או ספרדית). לא תמיד זה מצלצל טוב. לה גאטו או פרומאג' דה לה מר? מה??



ערב חמים בחוץ התאים לקוקטיילים.
זה הראשון שלי שכונה Smokey Bloody - גרסה מעט מעושנת לבלאדי מרי. היה טעים. 48 ש"ח.


החלטנו שנסתפק במנות קטנות או בהתחלות ככתוב בתפריט.

הראשונה - אנסלאדה דה טומאטה: סלט עגבניות, שאלוט, זיתים, שום קונפי, צ‘ילי, גרידת לימון, מנצ‘גו, אורגנו, פלפל שחור, שמן זית ולחם כפרי בגריל פחמים. עלה 52 ש"ח. סלט איטלקי טעים ומתובל היטב על כל רכיביו. שום דבר יצירתי או יוצא דופן. אין כאן טוויסטים. פשוט סלט טעים עם חומרי גלם טובים.



המשכנו במנה בשם סקאלופינה אלה פולנטה או בעברית צחה סקאלופ על פולנטה. סקאלופ בגריל עם פולנטה מתירס טרי, ביסק מסרטן כחול ופרמזן. מנה קטנה שתומחרה בתמחור פראי לחלוטין של 94 ש"ח. היא הייתה לפחות טעימה מאד. הסקאלופ היו טריות ונצרבו כמו שצריך. הפולנטה הייתה טעימה והביסק היה טוב מאד אף הוא. אבל - 94 ש"ח למנה בגודל הזה זה די שערורייתי. במחיר הזה צריך שיהיו כאן עוד 2 סקאלופ ועוד כף או שתיים של פולנטה וביסק.



מנה שלישית, לה גאטו או פרומאג’ דה לה מר: סלמון מעושן עם עוגת גבינה מלוחה, קרם סלק וחזרת, חלמון מגורד, קוויאר קוד. מנה בהשראה צרפתית שעלותה הייתה 84 ש"ח. שוב - מחיר גבוה למנה לא גדולה אם כי מושקעת. יש במנה הזו לא מעט אלמנטים שדורשים עבודה אבל עדיין התמחור שלה גבוה. עוגת הגבינה המלוחה הייתה החלק הטוב ביותר במנה. באמת מיוחדת וטעימה מאד. הסלמון המעושן שנעטף בדפי סלק דקיקים היה טעים ואיכותי, אבל לא יוצא דופן. קרם הסלק והחזרת היו בינוניים. החזרת לצערנו לא הורגשה. החלמון המגורר (כמו במקרים אחרים שנתקלתי בכזה) הוא מיותר. בקיצור - מנה מורכבת מדי שיכולה להיות טובה יותר. 



מנה רביעית, מחיונס קאליינטס: מולים חריפים בסגנון ספרדי עם אניס, ירקות שורש וקרם שומר. הפעם אנחנו בספרד. עלות המנה: 86 ש"ח. לא מעט ביחס לגודל המנה אבל בגדר הסביר. זו הייתה המנה הטובה ביותר לטעמנו. באמת מנת מולים מצוינת. מולים טריים איכותיים שבושלו כמו שצריך ותובלו נהדר. הרוטב היה חריף וטעים ביותר. גם שאר התוספות. מנה שמחייבת לחם כדי לספוג את שאריות הרוטב (אם אני זוכר נכון אז ביקשנו פרוסה או שתיים וקיבלנו בחפץ לב).



קוקטייל שני שלי: Sunset in Tuscany. עלה 42 ש"ח. לא זוכר את מרכיביו. זה היה מריר, אלכוהולי וטוב.


מנה חמישית, אטון אספניול: טונה אדומה בעישון קר עם גספצ’ו גבינת עזים, זיתים, ארוגולה ופרי העונה. 82 ש"ח. מנה טעימה עם רכיבים איכותיים. אבל שוב - תמחור גבוה ומוגזם ביחס לכמות ולגודל. צריך לתת יותר במחיר הזה. לפחות העסק באמת היה טעים ומתובל מצוין. מהטונה שעושנה היטב, דרך הגספצ'ו החלק והפיקנטי וגבינת העזים הטובה. אין ספק שיש כאן שף עם יד טובה מאד. רק צריך להיות קצת יותר לארג'. בביסטרו אירופאי קלאסי המנות יותר נדיבות...



קינוח. באופן לא מפתיע אכלנו גם בארוחה הזו את טארט הלימון שעלה 49 ש"ח. היה טעים מאד.


זו הייתה ארוחה טובה בקורדרו. שילמנו כ-290 ש"ח עבורם חלקנו ב-5 מנות שמוגדרות כמנות ראשונות + קינוח + 2 קוקטיילים לכל אחד. יצאנו שבעים בהחלט. האוכל ברובו המוחלט היה איכותי מאד וטעים וכך גם הקוקטיילים. הבעיה הייתה התמחור הכולל הגבוה מדי ביחס למה שאכלנו. 250 ש"ח לסועד היו מספקים כאן תמורה הולמת יותר לטעמי. השירות היה נעים ומקצועי ובכלל היה נעים מאד לשבת בחצר ולהרגיש לשעה וחצי-שעתיים שאנחנו לא בישראל/תל אביב המיוזעת והתזזיתית. למרות האיכות הגבוהה של שתי הארוחות יש עדיין מקום לכמה שדרוגים ותיקונים: למשל - להיות יותר לארג'ים בחלק מהמנות ותמחורן. למשל - לתת מעט יותר אופציות למנות ראשונות בצהריים. למשל - לחשוב על תפריט טיפה יותר עונתי כי התפריט הקיים הוא חורפי וכבד ולהערכתי בקיץ הוא עלול להיות בעייתי.

אחרי שתי הארוחות שלי בקורדרו אני יכול לסכם שמדובר במסעדה איכותית שהיא עוף נדיר בקולינריה הישראלית של 2020. קורדרו כנראה לא תזכה בתחרות המסעדה הטרנדית או הקולית בתל אביב, אבל משמח שנפתח כזה מקום שלא מחפש להתחנף ולהגיש אוכל לקונצנזוס. מי שמחפש להעביר ערב רגוע וקלאסי (או צהריים רגועים) - קורדרו תספק מקום ראוי. ואם הם ישכילו להיות קצת יותר לארג'ים ויתנו VFM טוב יותר אז בכלל אשרינו. אני כן מקווה שהשיווק של המקום ישתפר כי עם 3 שולחנות בארוחת צהריים של אמצע השבוע הם בבעיה.