יום חמישי, 14 ביוני 2018

ארוחות יומולדת: חלק א' בת"א - דוק (יום לפני) וקפה פופולר (יום אחרי)

יומולדת 43 (10 ביוני למתעניינים). בשנים האחרונות יצא לי לבלות בעיקר בחו"ל בימי הולדת. יוני זה אחלה חודש לצורך זה. השנה אני בארץ (בכל זאת הייתי לפני חודשיים במדריד אז לא צריך להגזים) אז צריך להתנחם באוכל מקומי טוב (בשאיפה).


דוק - ארוחה ספונטנית יום לפני

אילת אחותי התאומה קפצה אליי בשבת של ה-9 ביוני וחיפשנו מקום זמין לארוחה קלילה אך טובה של כמעט יום הולדת. להפתעתי בדוק, האחות הקטנה של מסעדת האחים של האחים דוקטור, היה מקום פנוי באחד השולחנות הגבוהים שבחלל הפנימי של הבר הקטן. בערך שנתיים וחצי עברו מאז הביקור הקודם שלי בדוק. בין לבין טעמתי מנות של הדוקטור בארוחה בה התארח אסף דוקטור ב-25M. בקיצור, הגיע הזמן לחזור.

התחלנו באיזשהו קוקטייל ובכוס יין לבן בשבילי. לא ממש זוכר מה ומי. 

המנה הראשונה הייתה טרטר טונה אלבקור עם תותי עץ בוסר מוחמצים, קרם פרש, טרגון וריג'לה. משהו כזה. מנה שעלתה 65 ש"ח. מנה יקרה ביחס לתפריט. אבל אחלה טרטר. חומרי גלם משובחים. תיבול עדין, חמצמץ-מתקתק וטוב שנותן כבוד לדג העדין (עדין יותר מטונה אדומה רגילה). מנה טעימה ורעננה.



הקולרבי המפורסם שהפך למודל לחיקוי בלא מעט מקומות... קולרבי אפוי בפחם עם גבינת המאירי, שומשום בלאדי, טימין ופלפל חריף. 38 ש"ח. 5 ש"ח יותר מלפני שנתיים וחצי. לגיטימי. מנת ירק מהמוצדקות בארצנו. למרות שאסף דוקטור לא נכח בארוחה הזו והיו 2 טבחים צעירים במטבחון הקטנטן שמאחורי הבר לא ניכרה ירידה באיכות. התיבול והעשייה היו מדויקים.



המנה הבאה. סינטה צרובה בפחם במיסו מחומוס מקומי, סלט סלרי, דובדבנים וג׳רג׳יר, פריקה קלויה וכתושה. נדמה לי שזו גם מנה של 65 ש"ח. מנה משובחת נוספת עם נתחי סינטה עשויים מעולה (רכים וטעימים) ומתובלים מצוין, וסלט מרענן לצדם. אפילו הדובדבנים (חומר גלם שאני פחות אוהד) סיפקו כאן עניין.



עוד מנה שאכלתי בארוחה הקודמת וגם היא מנה צמחונית לעילא שרואים דומות לה בלא מעט מסעדות היום: כרוב ערבי אפוי ביין לבן ועשבים, צ'ימיצ'ורי זעתר וגבינת שילה חרוכה. 41 ש"ח. כרוב אפוי זה דבר גאוני. זו בטח השיטה הכי טובה להוציא את המיטב מהירק הלא ממש סקסי הזה. נסו את זה.



קינוח. ויתרנו לצערי על גלידת תירס גילי, בוטנים בפלפל חריף יבש וטוויל דבש כי תאומתי לא רצתה לקחת סיכון. הלכנו על הקינוח הפשוט יותר של טארט משמש ושקדים. טעים. עשוי מצוין. לא מתוק מדי.



שמחתי לראות שדוק שומרים על הרמה ועל האיכות גם אחרי שנתיים וחצי וגם בלי נוכחות בעלי הבית. נהנינו מאד מהארוחה. קינחנו בשוטים של או דה וי קלמנטינות ואו דה וי אתרוגים של מזקקת יוליוס שאחריהם קיבלנו 2 שוטים על חשבון הבית של עוד תזקיק של יוליוס. אחלה מקום הוא דוק. לחגיגות טרום יום הולדת, לחגיגות יום הולדת או סתם לארוחת ערב ישראלית מעניינת וטעימה.

ותודה לאוחתי על אספקת התאורה בתמונות (קופסת הסיגריות היא שלה).



קפה פופולר - החדשה של אבי ביטון - יום אחרי

ארוחה במסעדה עם סיון, שותפתי לשעבר, הפכה להיות מסורת יום הולדת משותפת, היות ושנינו חוגגים יום אחרי יום (9 ו-10 ביוני). הפעם נבחרה המסעדה החדשה של אבי ביטון, קפה פופולר. אבי ביטון, אקס אדורה החביבה שנסגרה לפני כמה שנים חזר לביצה הקולינרית התל אביבית. הוא בנה את התפריט של המסעדה, הממוקמת במלון בוטיק חדש בשם ג'ייקוב סמואל, באחת מפינות הרחובות האסטרטגיות בתל אביב, דיזנגוף פינת ארלוזורוב. מי שמשמש כשף בפועל הוא בחור בשם תומס זוהר.



המקום מכיל שני מתחמים. מתחם אחד תת קרקעי של גסטרו-בר שנפתח לפני כחודש שבדרכי לשירותים ראיתי שהיה הומה, גדוש ורועש. (בתמונה - המדרגות שיורדות לבר והאמנות (?) הקריקטורית שחוזרת כמוטיב במסעדה ובתפריט).



המתחם השני הוא מתחם ישיבה מחוץ לבניין. מתחם ישיבה של הביסטרו שנפתח כמדומני בשבוע האחרון וממוקם ממש על הרחוב. בעיניי הוא ממוקם יותר מדי על הרחוב. היה נחמד יותר אם היו אלמנטים מבודדים מסוימים. נגיד איזה עץ או שניים או סתם מחיצה. אנחנו ישבנו בחוץ, ב"ביסטרו".


לבר התחתון ולביסטרו החיצוני יש שני תפריטים מעט שונים (עם לא מעט חפיפה). תפריט הביסטרו כולל מנות ים תיכוניות שחלקן מבוססות על מנות דגל שהיו באדורה. מנות קטנות ובינוניות די מגוונות.




תפריט האלכוהול כרגע לא עשיר מאד ודי התקשיתי למצוא משהו כלבבי. 2 יינות שטעמתי לא עשו לי את זה. בסוף הזמנתי קוקטייל בשם נורמנדי על בסיס קוניאק קורווזיה עם אניס, ורמוט ואורג'ה (שאין לי מושג מה זה). קוקטייל לא רע אבל לא מלהיב שעלה 52 ש"ח. סיון הזמינה קוקטייל בשם דרדר שעלה 48 ש"ח והכיל וודקה גרייגוס, צ'ילי (בשולי הכוס), אננס, פסיפלורה וכתר טחין. היא אהבה בסה"כ.

לאוכל.
סיון הזמינה מנה שכנראה תהיה אחד מלהיטי המסעדה כנשנוש פתיחה: פלאפל חצילים שרופים: חצילים קלויים, בצל סגול, שמנת וסלט עגבניות. מנה שגרסה דומה לה הייתה ממנות הדגל באדורה. היה לה טעים אבל היא זכרה משהו מוצלח ומעניין יותר מאדורה. בעיניי אפשר לתת יותר תמורת 42 ש"ח. עוד כדור. עוד סלט (שהיה סטנדרטי). עוד טוויסט בעלילה.


עוד מנה צמחונית - סלט כרובית: כרובית טרייה, עלים ירוקים, משמש אוזבקי, ויניגרט דבש ופקורינו. 44 ש"ח. מנה טעימה בסה"כ. שנינו חשבנו שהיה כאן יותר מדי משמש אוזבקי שהשתלט. הטעם הדומיננטי היה מתוק מהויניגרט ומהמשמש. בעיניי הכרובית, כוכבת המנה, הלכה קצת לאיבוד במתיקות. הייתי מוסיף יותר חמצמצות ואולי חרפרפות לטעמים כאן.


אני חיכיתי בינתיים למנה הראשונה שלי. וחיכיתי. וחיכיתי. מזל שהזמנו גם לחם שמוגש עם קרם עגבניות וקונפי שום (18 ש"ח). כך לפחות היה לי משהו לנשנש. אחרי 10 דקות שאלתי מה עם המנה שלי. אמרו שבודקים. אחרי עוד 5 דקות שאלתי מלצר אחר מה קורה. בודקים הייתה התשובה. אחרי עוד כמה דקות שאלתי פעם שלישית. אחראי המשמרת חזר אליי ואמר בהתנצלות שאין לו תירוצים ושהייתה תקלה ופשוט שכחו לרשום את ההזמנה שלי. קורה. בסוף הגיעה המנה המיוחלת: סשימי אינטיאס: אינטיאס, עגבניות טריות, שמן זעתר, פלפל חריף וקריספי פיתה. 68 ש"ח. היו פה גם כמה עלים ירוקים. הדג עצמו היה טוב ואיכותי אבל הוא נטמע לגמרי בשמן הזעתר שלצערי הכיל זעתר יבש (כזה עם שומשום). שאר האלמנטים היו נחמדים ולא יותר. הייתי מוותר כאן לגמרי על הזעתר היבש ומשתמש בזעתר טרי. אינטיאס טוב לא צריך אלמנט אגרסיבי שיחנוק אותו.



כפיצוי על ההמתנה הארוכה ולפני המנות העיקריות קיבלתי צ'ופר חביב ונדיב. רוסטביף ישראלי: נתח בקר צלוי, טחינה, זרעי עגבנייה ועלים ירוקים. מנה שעלותה 58 ש"ח. מנה פשוטה וטעימה בסה"כ. בשר טעים. טחינה טובה. אבל גם כאן הופיע אותו שמן זעתר ושומשום אגרסיבי שהאפיל על הטעמים. (עניין שלא מצוין בתפריט).



מנה צמחונית נוספת - כרוב צלוי. להיט צמחוני (ראו דוק למעה או ג'וז ולוז), כבר אמרנו... כאן מדובר בסטייק כרוב: כרוב צלוי, חמאה , טימין, פקורינו, שמנת חמוצה. 44 ש"ח. מנה טעימה בסה"כ אבל ההיא מדוק למשל טובה ומעניינת יותר. 


המנה העיקרית שלי - שרימפס מעקוד: שרימפס במחבת, חמאת עגבניות, לביבת תפוחי אדמה תוניסאית, קונפי לימון. מנה יקרה למדי שעולה 94 ש"ח אבל נותנת תמורה לא רעה לכסף. השרימפס היו טובים (הרגישו טריים). הרוטב היה פיקנטי ונוכח. לביבת תפוחי האדמה הייתה טעימה. שני דברים הייתי משפר: מידת עשייה טיפה יותר מדויקת של השרימפס. (חלקם היו עשויים מעט יותר מדי). רוטב יותר סמיך ו"עם גוף". אבל סה"כ מנה טובה.




קינוח.
בחרנו בקרם ברולה ותות: קרם וניל מושחם, מרקחת תותים, טוויל שקדים. 42 ש"ח. הטוויל המגולגל היה ממולא בקרם וניל ותות. הקינוח היה מוצלח למדי. שום דבר מתוחכם במיוחד אבל טוב. קינוח לא מתוק מדי. קרם ברולה עשוי כמו שצריך. סיום ראוי לארוחה.



זה קפה פופולר. מקום שבזכות המוניטין והפרסום של השף שלו, המיקום המרכזי, הסגנון והאוכל המיינסטרימי ברובו, יהיה כנראה כשמו, פופולרי מאד. עבורנו זו הייתה ארוחה בסדר פלוס. שום דבר מלהיב או מאתגר במיוחד. אדורה של אבי ביטון לא הייתה מסעדת השף האיכותית ביותר או המתוחכמת ביותר אבל היא הייתה חביבה, טעימה, מעניינת יחסית, ונתנה תמורה טובה לאגרה. קפה פופולר, על סמך המנות שאנחנו טעמנו, פחות מעניינת לעת עתה. משף מנוסה ומפורסם שחוזר מרכז העניינים אחרי מספר שנים, הייתי מצפה לקצת יותר עניין, ייחוד וטאץ' של שף. אולי זה יקרה בהמשך. ובקשה  אחת - רדו משמן הזעתר...


ובקרוב בבלוג זה...
חלק ב' של ארוחות יום הולדת - דיווח יומולדת מאזור חיוג 02 (או במילים אחרות - ירושלים בירתנו לנצח נצחים)...



יום שבת, 2 ביוני 2018

צפרה - שתי ארוחות צהריים (או שתי צפרות במאי אחד)

צפרה (Zepra) מסעדת השף האסייתית של אבי קונפורטי. מסעדה שהיא תופעה. אחת המסעדות המצליחות בתל אביב אבל גם אחת מהשנויות במחלוקת.

נדמה לי שיש היום בתל אביב יותר מסעדות שף אסייתיות מאשר מסעדות שף של אוכל ישראלי-ים תיכוני. הרבה לפני טאיזו המדוברת הייתה כאן צפרה. המסעדה נפתחה ע"י קונפורטי בשנת 2007, אחרי שצ'ימיצ'נגה שלו נשרפה ונסגרה, ומאז צברה אוהדים רבים אבל גם מבקרים לא מעטים. אכלתי בצפרה לא מעט פעמים, בעיקר עסקיות צהריים, אבל הארוחה האחרונה שלי בה הייתה לפני כ-5 שנים. בכל הפעמים נהניתי שם מהאוכל. בשנת 2013 פתח קונפורטי גם את טופולופומפו שלטעמי היא המסעדה האסייתית הכי טובה בארץ. טובה מעט יותר מטאיזו. מאז שנפתחה טופולופומפו, תמיד כשהייתי באזור (שתי דקות הליכה מפרידות בין שתי המסעדות), העדפתי להיכנס אליה ודי זנחתי את צפרה.


בשנים האחרונות היו יותר אזכורים שליליים מחיוביים על המסעדה: תביעה ייצוגית מתוקשרת על כך שהגישה חזיר במנה שהתיימרה להיות מנת עגל, מבקרי אוכל שנכנסו חזק במסעדה כמו אבי אפרתי שאכל "ארוחה סתמית, מתסכלת ולא משביעה" ועומר שוברט ששיחק אותה תמים ונתן למלצרית לקבוע לו בצהריים "ארוחת הפתעות" ו"הופתע" שהחשבון היה מעל 300 ש"ח לסועד בצהריים. אז נכון, יש (או הייתה) בצפרה נטייה בלתי נסבלת להמליץ על מנות יקרות, לדחוף לסועד מנות ספיישל או מנות ביניים נוספות, כאילו כדי להעצים את החוויה. תופעה כזו מקובלת בלא מעט מסעדות, שמנסות בדרך לא הכי ישרה למקסם הכנסות מכל סועד. אני מעולם לא התפתיתי ולכן לא "אכלתי אותה". מי שתמים שישלם...

איכשהו, למרות ביקורות שליליות, פרסומים לא מחמיאים ותמחור גבוה, המסעדה מפוצצת גם בצהריים וגם בערבים. למה? כי בשורה התחתונה נורא טעים שם. אבי קונפורטי הוא אולי שף שנוי במחלוקת, שגם באופן אישי מצטייר כמישהו שדי מלא מעצמו (על סמך ראיונות שונים שקראתי), אבל הוא fucking מוכשר. לטעמי אחד מ-5 השפים הכי מוכשרים כאן בעשור האחרון (צ'ימיצ'נגה ז"ל שלו הייתה גם מסעדה אדירה).

בשבת של ה-12 במאי חזרתי לצפרה, לארוחת צהריים, יחד עם אמא יקרה לי, שבאה אליי לסופ"ש נדיר בתל אביב. האמת שרציתי לקפוץ לטופולופומפו אבל היא סגורה בשבת, אז נתתי צ'אנס לצפרה. ארוחת השבת הוזמנה לשעה 13:00. ישבנו בשולחן בצד המרוחק של המסעדה. בתחילת השנה עברה המסעדה שיפוץ והייתה סגורה לשבוע. למען האמת אני לא ממש זוכר מה היה כאן לפני 5 שנים אבל לתחושתי לא היה כאן שינוי משמעותי. החלל היה ונותר חלל מודרני, מעוצב ומושקע.


ויתרנו על אלכוהול והתחלנו את ארוחת צהרי השבת במיצים טבעיים: השמאלי שמו נאם פלומאי והוא מכיל תפוח, סלק, ג'ינג'ר ותמצית פרחי אלדרברי. הימני הוא מיץ מנדרין עם מנדרינות, למון גראס, גלגנל, נענע וצ'ילי. נדמה לי שעלותם הייתה 28 ש"ח לכוס. ממש לא זול, אבל מיצים מעניינים, מרעננים וטעימים מאד.


התחלנו במנה ראשונה של דגים נאים, שיזוקה סשימי: ילו טייל, ילו פין טונה, חזרת מותססת, מי שישיטו וליים. מנה יפת מראה בעלות 98 ש"ח שהייתה בינונית. הדגים לכעצמם היו מאיכות מצוינת אבל כמותם במנה הזו אינה מספקת. הרוטב היה טעים אבל מעט מלוח מדי. בשורה התחתונה - מנה שלא שווה את מחירה. אני יודע שמחירי דגים טריים כאן הם גבוהים מאד ואני יכול להבין תמחור גבוה של מנות דגיםטריים , אבל 98 ש"ח ל-4 חתיכות קטנות של דגים (מעולים ככל שיהיו) זה way to much. ביא פאן למשל יש צלחת סשימי כפולה בגודלה באותו מחיר. זו הייתה התחלה די בינונית ומעוררת דאגה לארוחה.



המשכנו עם 2 מנות של כיסונים (מתנור קיטור סיני).

הראשונה - סאקו סאי: כיסון טפיוקה, שום ירוק, פרגית, כוסברה ובוטנים. מנה טעימה מאד. קונפורטי אלוף ברטבים. גם אלה של צפרה וגם אלה של טופולופומפו פשוט מצוינים. הכיסון היה עשוי מצוין. המילוי היה מדויק וטעים. הרוטב - סמיך, עשיר ונהדר.


השנייה:  מלאנג'ו דאמפלינג: בלק טייגר שרימפס, תרד מים ותירס מוקצף. 34 ש"ח. מנה מעולה וטעימה לאללה. גם הכיסון, גם המילוי ובעיקר הרוטב. התירס כאן עובר איזשהו עישון שנותן kick לרוטב המתקתק והמוקצף קמעה. זו מנה עם טעמים מעט מתחנפים לחך עם רוטב מהסוג שגורם לך לרצות ללקק את הצלחת או להצטער שלא הוגש כאן איזשהו באן אוורירי שיעזור בניגוב השאריות.



אז אחרי התחלה מדאיגה, הגיעו שני הכיסונים המשובחים והחזירו את האופטימיות לחיינו...

מנות עיקריות. חלק מהמנות לא מגיעות ממש עם תוספת (עניין די מעצבן במסעדות). הזמנו לצד המנות אורז קוקוס מאודה בתוספת 20 ש"ח שלפחות במנה שלי היה נדרש ועזר בעבודת ספיגת הרוטב.

המנה שאני הזמנתי: בר קומרי: דג בר ים, ערמונים, צ'ילי, ריחן קמבודי בקארי אננס. מחיר ל 100 גרם הוא 83 ש"ח. אני הזמנתי 200 גרם שעלו 166 ש"ח. המון כסף. תמחור שלטעמי מחייב את המסעדה להגיש לצד המנה גם אורז מאודה בלי תוספת תשלום. אבל למרות התלונות על המחיר זו מנת דג אדירה. דג משובח, עשוי מעולה וטעים. ושוב - רוטב נפלא שעושה חשק לטבול בתוכו. מרקם מושלם של רוטב, עושר ועומק טעמים. תענוג.



אמא שלי הזמינה מנת בנג בנג: פילה בקר, כרובית, בצלים ירוקים, יו לו סינגפורי, ליים ונענע. 125 ש"ח. בניגוד למנה שלי שלא כללה תוספת, כאן יש תוספת מובנית בדמות כרוביות (ועוד כמה ירוקים). המנה הייתה מוצלחת וטעימה ואמא שלי נהנתה מאד. הבשר היה רך ומוצלח, הכרוביות היו טעימות והרוטב - טעים טעים. אין לי מושג מה זה יו לו סינגפורי אבל מה זה חשוב - זה טעים.



היינו מפוצצים לגמרי אבל אחרי מנוחה של 10 דקות בכל זאת הזמנתי גם קינוח.

בום באבא: עוגת עננים לחה, קרם וניל אינדונזי ואבק הדרי קלמנסי. משהו כזה. זה מה שכתוב בתפריט באתר. מנה יפה וטעימה. מתומחרת לטעמי גבוה מדי (52 או 56 ש"ח). קינוחים במסעדות שף זה עסק יקר מאד בשנים האחרונות כולל כאלה שמתקרבים כבר ל-70 ש"ח. אז נכון שיש בקינוחים לא מעט השקעה, גם בחומרי גלם, גם בהכנה וגם בצלחות, אבל זה הופך להיות מוגזם, בערך כמו מחירי קוקטיילים. הנחמה היא שזה היה קינוח מוצלח וטעים מאד. עוגה אוורירית וטעימה, קרם חלק וטעים (בפנים התחבא גם איזשהו קרם קפוא/גלידה). מתיקות מאוזנת היטב. נהניתי.



זוהי צפרה. ציפור עם פסים. זברה עם כנפיים. what ever. אנחנו נהנינו. האוכל היה טעים מאד. השירות שלנו נעשה ע"י 2-3 מלצרים שעשו עבודה טובה. אף אחד לא ניסה "לדחוף" לנו מנות או ספיישלים. אולי מיתנו את העניין הזה כאן אחרי הביקורות המתוקשרות. נכון, יקר כאן. חלק מהמנות מתומחרות בהגזמה. אבל מה שחשוב בשורה התחתונה אלה הטעמים, והארוחה שלנו זיכתה אותנו במנות טעימות לאללה. מנות צבעוניות, מיוחדות ועשירות טעמים. כאלה שקשה לשחזר בבית, גם כי חומרי הגלם לא תמיד בהישג יד, וגם בגלל שלקונפורטי יש את הכישרון לחבר אותם כמו שצריך.


כדי להעמיק את הביקורת (לא רק ביצה עלומה יכול) חזרתי גם לעסקית צהריים של אמצע שבוע. זה היה ביום ה' האחרון, 31 במאי. הייתי בפגישה באזור עזריאלי אז במקום לחזור למשרד (בחשמונאים) ולחפש כרגיל מקום באזור שלי של החשמונאים-הארבעה-קרליבך-שרונה קפצתי לצפרה. אזור שעה 13:30. היה מלא. ישבתי על הבר.



עסקית רגילה בצפרה כוללת מנה ראשונה, מנה עיקרית (מנה קטנה ומנה גדולה לפי התפריט) ולימונדה או תה קר, במחיר העיקרית. גם העסקיות בצפרה ממש לא זולות. האופציות הכי זולות לעסקית סטנדרטית עולות 77 ש"ח ואח"כ 83 ש"ח. האופציות היקרות יותר יגיעו ל-150-200 ש"ח, תלוי איזו עיקרית מזמינים ואם בוחרים בראשונה עם תוספת מחיר מובנית.

אני בחרתי בקטנה של בודהה משוגע: סלט נבטים, דייקון, אפונה פריכה, שומשום בויניגרט ואסאבי מוקצף. מנה קלאסית של צפרה. עסק טעים מאד. סלט כיפי, קראנצ'י, מתקתק-חרפרף. יש מסעדות אסייתיות שמגישות מנות מתחנפות לחך שהן נורא ממוסחרות. מנות trash מתוקות-חריפות (מי אמר ג'ירף). בצפרה יש מנות מתחנפות לחך שעדיין מצליחות לשמור על רמה גבוהה בזכות טריות חומרי הגלם ואיזון טעמים מדויק. כזו היא מנת הבודהה המשוגע או מנת הפופקורן שרימפס שלהם.






למנה עיקרית בחרתי גם הפעם במנה מהים. מנת דג דוראד סיני עם רסק צ’אי צ’ין צ’ילי, פולי סויה תוססים ויין שאושינג. העלות - 126 ש"ח. יקרים הדגים בצפרה... המנה מגיעה עם אורז יסמין מאודה בצד. היו כאן 2 פילטים יפים של דג שהיו טעימים ועשויים מצוין. המנה מסומנת כפיקנטית אבל לא הרגשתי בזה במיוחד. הרוטב נטה יותר לכיוון המלוח (טיפה מלוח מדי) אבל הוא היה טעים ואחרי הערבוב עם האורז הטעמים הפכו מדויקים. פולי הסויה ונבטי הסויה שנחו על הדג הוסיפו עומק טעמים טוב. זו מנה טובה אבל ודאי פחות טובה ממנת הבר הקומרי שאכלתי בשבת הנ"ל.




קינוח. שאלתי אם יש קינוח זריז. המלצר/ברמן אמר שהמלבי הוא הקינוח שיוצא הכי מהר. הזמנתי.
מלבי טפיוקה הודי סולרו אגוזי קוקוס–גויאבות ומי ורדים מקשמיר. זה התיאור שמצאתי באינטרנט בתפריט הקינוחים. נדמה לי שהסולרו במקרה שלי (גלידת קוקוס ופירות) לא כלל גויאבות אלא פרי אחר שלא זיהיתי. ביקשתי שיפסחו במנה שלי על שבבי הקוקוס המגורר ולשמחתי זה היה אפשרי. היה כאן גם צ'יפס דקיק מסלק לתוספת צבע וקראנץ'. המלבי צפרה סטייל עלה 38 ש"ח והיה טעים מאד. שלל מרכיבים, צבעים ואיזון טעמים ומרקמים מוצלח. אחלה מלבי.



לסיכום שתי ארוחותיי בצפרה במאי. למרות שה-VFM עלול להיות בעייתי לפרקים (אצלנו זה בא לידי ביטוי במנה הראשונה בארוחת השבת), למרות השערוריות והפרסומים השליליים, בשורה התחתונה פשוט טעים כאן מאד. זה כנראה סוד ההצלחה והעובדה שחלל המסעדה הגדול של צפרה תמיד מלא בסועדים. באופן אישי אני בהחלט ממליץ על צפרה. זו מסעדת שף אסייתית משובחת. אני אישית מעולם לא "נעקצתי" או הופתעתי ותמיד נהניתי בצפרה. גם עכשיו.

יום שבת, 26 במאי 2018

מעורב בשרים - מנות בשרים שונות ממקומות שונים

פוסט של בשר. קצת תוספות ברזל וויטמין B12. כמה מקומות שנדגמו בחודשיים האחרונים שרובם מתמחים בעיקר בבשרים. הראשון הוא בר אוכל בשם לילה. השני, דוכן שווארמה טורקית בשם מוטפאק. השלישי, דוכן פיתות עם בשר בשם כרמל. שלושתם בת"א. הרביעי, מסעדה יפואית בשם ראיסה. החמישי, לשם שינוי מחוץ לת"א, בר-מסעדה בשם ששון - הבר באחוזה. בכולם אכלתי בעיקר מנות בשר.


לילה (Leyla) - בר אוכל עם ניחוח תימני בכרם התימנים 

לילה הוא בר אוכל שנפתח בדצמבר 2017 ע"י החבר'ה שאחראים על ביסטרו הכובשים (השף שי טנא). הוא ממוקם ברח' הכובשים 55, בשכונת כרם התימנים, סמוך לביסטרו ולא רחוק משוק הכרמל. התפריט, גם של האוכל וגם של האלכוהול, כולל מוטיבים תימניים שונים, כיאה לשכונה. הגעתי לשם אקראית מתישהו במרץ, בשישי בצהריים, אחרי סיבוב קצר בשוק הכרמל. הייתי רעב, חיפשתי מקום חדש שטרם ביקרתי בו ונזכרתי שקראתי על לילה זמן מה לפני כן. שמחתי לגלות שהם פתוחים בשישי בצהריים. (להבנתי המקום כשר בלי תעודה וסגור בשישי בערב ובשבת).


המקום מגניב. ניכר שהשקיעו כאן בעיצוב תעשייתי (תקרה וקירות עם טיח חשוף) עם טאצ'ים מודרניים ובר מושקע שצופה למטבח.




יש כאן תפריט אלכוהול מעניין למדי עם כמה קוקטיילים לא שגרתיים. אני שתיתי קוקטייל בשם "כמו פעם" עם רום כהה מתובל בהל ופולי קפה, וורמוט, חוואיג' ביתי וביטר תפוזים. נדמה לי שעלה סביב ה-50 ש"ח או מעט יותר (בסטנדרט מחירי הקוקטיילים התל אביבי). קוקטייל מעניין ומוצלח. יש פה קוקטיילים נוספים עם מוטיבים תימניים שמכילים בין היתר חילבה וסירופ גת (קוקטייל גת דאקירי), מרווה וסירופ זעתר (כרם פיז) וריזלינג מבושל עם לואיזה (קוקטייל קו 5). רעיונות חביבים.



האוכל מכיל מנות קטנות ובינוניות שנשענות בעיקר על הכנה בגריל הפחמים הגדול שנמצא במטבח החצי פתוח שמאחורי הבר. אמרנו גריל פחמים - אמרנו בשר ושיפודים. אלה מהווים חלק לא מבוטל מהתפריט הדי עשיר. אני הלכתי על מנות חלקי הפנים וויתרתי למשל על צלחת נקניקים (בין השאר עם ברווז כבוש במלח וחילבה), סוכריות פילה טלה עם דבש, הל ועלי חרדל ועראיס סלוף וסלט צנוניות.

המנה הראשונה שטעמתי - "מעורב חלקי פנים לאמיצים". מנה לא גדולה שעלתה 41 ש"ח. צלחת שכללה חלקי פנים של טלה ואולי גם עגל, שום והרבה בצל. הגיעה עם מיני פיתה. הייתה חסרה לי טחינה בצד אבל המנה הייתה טעימה מאד. חלקי הפנים היו איכותיים ותובלו מצוין (חוואיג' טוב). היו שם נתחים קטנים של כבדים, ריאות, לבבות, שקדים וטחול. כולם עשויים כמו שצריך.



המשכתי עם עוד מנה של חלקי פנים - שיפודי חלוויאת (יענו שקדי עגל) עם תפו"א מדורה, שום ולימון. 54 ש"ח. לא זול ביחס לגודל המנה ולכמות הבשר שבה (אם כי זה הסטנדרט פחות או יותר במנות של שקדי עגל). שוב, בשר איכותי וטעים מאד שהיה עשוי מצוין. תיבול פשוט וטוב של כל המרכיבים.



נהניתי מארוחת צהרי השישי שלי בלילה. מקום בהחלט מעניין ושובר שגרה שאשמח לחזור אליו בהזדמנויות נוספות.


Mutfak - שווארמה טורקית "כמו באיסטנבול"

מקום טורקי משפחתי קטן בדרך סלמה בת"א, לא רחוק מהתחנה המרכזית החדשה. פירוש המילה muufak בטורקית זה מטבח. המקום מנוהל על ידי משפחה טורקית שעושה אוכל טורקי אותנטי (כך אומרים. לא הייתי לצערי עד כה באיסטנבול). המקום מתמחה בעיקר בשווארמה טורקית "כמו באיסטנבול", שווארמה איסקנדר. בנוסף יש כאן קבב טורקי, בורקסים ועוד כמה מנות טורקיות.

המקום תפס פרסום ובאזז מטורף בחודשיים-שלושה האחרונים. כמה כתבי אוכל ובלוגרים הגיעו, טעמו וחשפו אותו לציבור הרחב בפייסבוק. אחריהם מיהרו מבקרי אוכל ממדורי אוכל מרכזיים להגיע וגם הם התעופפו על השווארמה. איזה build up מטורף עשו ועושים לו אותם מבקרים. ערן לאור בהארץ כתב שאחרי שנטעם את השווארמה של מוטפאק חיינו לא יהיו אותו דבר וש"מערכת היחסים בינינו ובין שווארמה תתחלק לחיים שלפני "Mutfak" ואחריה". לא פחות. אחרים נתנו סופרלטיבים כמו גאוני. מושלם. יצירת מופת.

אני הגעתי ממש במקרה בדיוק ביום שבו פורסמה הביקורת של ערן לאור (12 במרץ ליתר דיוק). הייתי בפגישה לא רחוק וקראתי על המקום לפני כן באחת מקבוצות האוכל בפייסבוק ובאתי לנסות. המקום קטן. השלט בכניסה עדיין שייך למקום שהיה שם לפני כן. כנראה שהכתבה בהארץ הייתה עדיין טרייה יחסית כי כשאני נכנסתי בסביבות 12:30 היה לי מקום לשבת. הבנתי שבימים הבאים השתרך שם תור לא קטן בשעות הצהריים.






משפטי מפתח לחיים א-לה מוטפאק...




אני כמובן הגעתי לטעום את השווארמה המהוללת. שמה כאמור שווארמה "איסקנדר". שווארמה של כבש עם יוגורט תוצרת בית, חמאה מזוקקת, רוטב עגבניות, עגבניות ופלפל ירוק חריף בגריל, וקרעי פיתה שיושבים בצלחת אובלית נדיבה וסופגים את הרטבים, היוגורט והחמאה. אז האמנם העסק כל כך מדהים? זהו שלא. המנה טעימה. הבשר טעים. לא יבש כמו בהרבה שווארמות רגילות (הרטבים והחמאה עושים את שלהם). היוגורט נעים. אבל תכלס - לא הרבה יותר מזה. שום דבר אלוהי, מושלם או מופתי. סתם שווארמה איכותית, טעימה ועדינה (אפילו עדינה מדי לטעמי. חסר לי מעט תיבול שיחזק ואפילו מעט מלח).



אני חושב שכתבות כמו אלה של ערן לאור בהארץ אולי נכתבות מכוונה טובה אבל בסופו של דבר עלולות לעשות נזק. הקורא התמים מגיע עם ציפיות בשמיים לטעום מנה מדהימה שכמותה הוא עוד לא טעם (אולי רק באיסטנבול) ויש סיכוי לא קטן שהוא יתאכזב ולא יבין על מה המהומה. אז בואו נרגיע. נחמד וטעים במוטפאק אבל לא יותר. בשורה התחתונה, חיי נותרו בדיוק כמו שהיו לפני כן.


כרמל - דוכן פיתות מבית דה באן בפאתי שוק הכרמל

רחוב הלל הזקן שצמוד לשוק הכרמל הוא אחד מרחובות האוכל הכי מעניינים בתל אביב. כתבתי עליו כאן בעבר פוסט שכלל ארוחות בבר המנזר המשובח, בדה באן האסייתית החביבה ובגדרה 26 שכבר לא קיימת. לדה באן של האחים אייל ושי קיצ'ס התווספה בינואר 2018 אחות קטנה צמודה, שיפודיית כרמל. דוכן קטן של שיפודי בשרים (מצפון הארץ) שנצלים על גריל פחמים ונכנסים כמובן למאפה הלאומי - הפיתה. בשרים בפיתה זה עניין שעובד יפה - ראו המזנון שהוא הצלחה בינלאומית היום וג'סמינו הלא רחוקה באלנבי שהיא אהובת הפודיז.


ביקרתי בכרמל מתישהו באפריל, בצהרי שישי כלשהם. המינוס היחיד הוא שכמעט אין מקומות ישיבה. באים, מזמינים ואוכלים. אני פשוט עמדתי בפנים ובלסתי.



נשנוש ראשון - כרובית מטוגנת. עם גרמולטת לימון וטחינה. פשוט וטעים.



הפיתה שהזמנתי (פיתה לא גדולה ודי סטנדרטית) הכילה מעורב חלקי פנים של טלה. המעורב הכיל כבד טלה, לב טלה, שקדי טלה ואולי עוד חלק פנים כזה או אחר. יחד עם הנ"ל נכנסו לפיתה גם בצל, עגבנייה ופלפל ירוק טרי חריף שרופים על הגריל. כל אלה קיבלו גם טחינה טובה ללחלוח. התוצאה טעימה ומשביעת רצון. מעורב טוב מאד. עשוי היטב. מלא טעם. נדמה לי שעלה 36 ש"ח. סביר.



שיפודיית כרמל מסתמנת כמקום חביב ואיכותי שאני מניח שאשמח לחזור אליו כשאהיה בסביבה ואחפוץ בפיתה עם בשר טוב.


ראיסה - בר אוכל בשוק הפשפשים

מסעדה יפואית שנפתחה לפני כשנה בחלל שבו שכנה מסעדת הפלימרקט. השף הוא בחור בשם אורי לוי שהספיק לעבוד בלא מעט מקומות (שילה והרברט סמואל למשל) והיה 4 שנים טבח ב־L'atelier de Joel Robuchon בפריז, בעלת 2 כוכבי מישלן. בניגוד לשאר המקומות בפוסט ראיסה היא לא מקום שמתמחה בעיקר בבשר. יש כאן תפריט מגוון של מנות עונתיות של "אוכל ישראלי" בניחוח יפואי. גם מנות מהאדמה, גם דגים וגם בשר.


המקום גדול ומרווח ובנוי מכמה מתחמים, כולל בר וכולל מקומות בסמטה בחוץ. קראתי שיש כאן כ-150 מקומות ישיבה. בסה"כ יש כאן אווירה נחמדה. עיצוב שמערבב אלמנטים תעשייתיים (קירות טיח חשוף, לבנים) ואמנותיים (ציורי קיר וגרפיטי). בזמן שאני ישבתי שם (על הבר) המקום היה כמעט ריק לגמרי. אין מה לעשות, שוק הפשפשים זה מתחם לשעות הערב ולסופי שבוע ואני מקווה עבור בעלי המקום שאז המקום מלא.




אין כאן עסקיות. לנשנוש פתיחה הזמנתי צלחת חריפים שכללה סחוג ירוק ביתי (טעים) ופלפלים אדומים חריפים צרובים על הגריל (סביר). שווה בשביל הסחוג המוצלח שאח"כ שימש אותי היטב כממרח ללאפה של המנה העיקרית.



המנה העיקרית הייתה מנה שנקראת באטר צ'יקן סטייל בגדד: שיפודי פרגית על לאפה חמה, יוגורט, חמוצים עירקיים, ארוגולה ונענע. מנה שעולה 72 ש"ח. סה"כ מנה לא רעה אם כי חמוצים עירקיים לא נכחו כאן למיטב אבחנתי ולא ברור לי לגמרי ההקשר הבגדדי. הירוקים הטריים הונחו בלי יותר מדי השקעה, כולל כמה גבעולים עבים ופחות נעימים לאכילה. לא ממש דקדקנות ותשומת לב של כוכבי מישלן. העוף עצמו, הממרח הירוק, היוגורט (צריך יותר משניהם), הלאפה, ושאר הרכיבים היו טעימים למדי ומשביעים. שום דבר יוצא דופן או מרגש, אבל מנה חביבה שעושה את העבודה.



זה היה ביקור זריז, בשעה די מתה, ולכן היה קשה היה להתרשם לגמרי מהמסעדה. ברור שזה מקום שצריך לנסות אותו בשעות הערב או בשישי-שבת בצהריים, אז סביר להניח שהאווירה שונה לגמרי. יש כאן שף עם רזומה מרשים אבל אני חייב לומר שעל סמך מה שטעמתי לא הרגשתי כאן טאץ' מקורי ומעניין במיוחד. המנות, למרות שהיו חביבות לא גורמות לי לרצות לחזור לכאן באופן מיוחד. מצד שני - זו עוד אופציה ראויה במתחם שוק הפשפשים.


ששון הבר באחוזה - בר בשרים בחיפה

בר-מסעדה חיפאי שפועל כבר כ-5 שנים תחת הבעלות של מסעדת הסינטה בר, מסעדת בשרים חיפאית וותיקה (15 שנה) שנמצאת לא רחוק (רח' חורב), בשכונת אחוזה בחיפה. השף של שתי המסעדות הוא רם לסרי. הגעתי לשם ביום שישי בצהריים, אחרי ביקור ניחום אבלים בשכונה.



המקום כולל בר גדול ומקומות ישיבה מסביב, כולל מרפסת חיצונית. העיצוב כולל הרבה עץ כבד, קירות לבנים, אלמנטים תעשייתיים ואלמנטים אוריינטליים. בסה"כ חלל נעים ומושקע למדי.



למרבה השמחה יש כאן עסקיות צהריים גם בצהרי שישי. ראשונה + עיקרית. המטבח של ששון מטייל בארצות אגן הים התיכון: מרוקו, צרפת, איטליה, לבנון וישראל (ציטוט מהאתר שלהם). התפריט כולל לא מעט מנות בשר ודגים עם דגש על חומרי גלם עונתיים ומקומיים. יש כאן גם טאבון וגם גריל פחמים שעושים את העבודה.

במסגרת העסקית הזמנתי מנה ראשונה של שלושה סיגרים מרוקאים עבודת יד עם טחינת הר ברכה ואריסה. מנה שבערב עולה 44 ש"ח לפי התפריט שבאתר. הסיגרים היו מוצלחים. דקים, פריכים ומטוגנים היטב. המילוי שכלל חלקי פנים (כבד בטוח) היה מעט קצוץ מדי לטעמי. אני מעדיף מרקם יותר גס (אם כי בסיגר דק למדי כמו הסיגר כאן זה כנראה נדרש). הטחינה הייתה טובה אם כי מעט נוזלית מדי לטעמי. בסה"כ מנה ראשונה מוצלחת.



למנה העיקרית בחרתי במוח עגל מבושל עם פלפלים יבשים חריפים, עגבניות, לימון כבוש, חומוס, כוסברה וחלה טרייה. 74 ש"ח. אני מת על מוח. ציינתי את זה כאן לא פעם. לצערי אין יותר מדי מקומות שמציעים מנות מוח. זו כאן היא מנה בתיבול צפון אפריקאי קלאסי. רוטב עגבניות פיקנטי, לימון כבוש. מנה קלאסית לארוחת שישי (גם אם זו ארוחת צהריים). היה לי טעים מאד. המוח היה מבושל היטב והיה טעים ונימוח. הרוטב היה מוצלח. החלה גם. מנה פשוטה, לא מתחכמת ועשויה היטב. למרות שזו לא מנה גדולה מאד, יחד עם המנה הראשונה, יצאתי שבע ומבסוט.



יצא לי לכתוב כמה פעמים בשנה האחרונה על מקומות בחיפה וכבר ציינתי שנהיה מעניין בעיר הכרמל. ששון זה מקום ששמעתי עליו רק לאחרונה באחת מקבוצות האוכל בפייסבוק. למי שמגיע (כמוני) לאזור שכונת אחוזה זו נראית בהחלט אופציה טובה לעסקית צהריים או לארוחת ערב.


זה הפוסט. קצת בשרים כתוספת ברזל הכרחית.
זה אולי לא פוליטיקלי קורקט בגלל תעשיית גידול וייצור הבשר האכזרית (אני בהחלט הורדתי מינונים ואני אוכל הרבה פחות בשרים בהשוואה ללפני 10-15 שנים), אבל אין מה לעשות, בשר זה טעים, ומדי פעם זה פשוט נדרש גם לגוף וגם לנפש.