יום חמישי, 19 בפברואר 2015

עסקיות מפונפנות במסעדת דה נורמן ועוד עסקית ב-Alena שמחליפה אותה

דה נורמן (the Norman) הוא מלון בוטיק יוקרתי שנפתח באוקטובר-נובמבר האחרונים ברח' נחמני בתל אביב. במלון יש לא פחות מ-3 מקומות אוכל שונים: בר הספריה, מסעדת הסושי הסופר יוקרתית והיקרה בטירוף דיינינגס (Dinings) שיש לה אחות גדולה ויקרתית בלונדון, ומסעדת דה נורמן שנושאת את שם המלון.
לדייניגנס אני אגיע מתישהו אחרי שאני אקח הלוואה קטנה... בינתיים הביקורות עליה מהללות ומשבחות. גם על מסעדת דה נורמן בה ביקרתי השבוע יש הלל ושבח לרוב. באתי לבדוק אם הבאזז מוצדק או שהוא מבוסס כרגיל גם על הרבה יחסי ציבור.

המלון הוא בבעלות האחים ירזין. חבר'ה עתירי מקומות ומסעדות שמבינים משהו בניהול עסקי של מסעדות (טוני וספה, זוזוברה, קפה איטליה, מוזס). כל המקומות שלהם עד היום היו עממיים למדי, אם כי בסה"כ מוקפדים ומקצועיים. בדה נורמן הם מכוונים הכי גבוה שאפשר. מלון בוטיק יקר מאד שבתוכו מסעדות יוקרה. השף של המסעדה הוא ברק אהרוני. שף צעיר שלפני דה נורמן היה במסעדת טאפאס בשוק (שוק הנמל בת"א) שהפכה לרוקח שוק ולפניה היה סו-שף בטוטו.

המסעדה מוגדרת כמסעדת שף עילית צרפתית ים-תיכונית, או כמו שכתוב באתר שלהם: מסעדה יוקרתית שמשלבת את ניס עם תל אביב. המסעדה פתוחה לארוחות בוקר, עסקיות צהריים (12:00-16:00) וארוחות ערב.



המקום עצמו כמובן מעוצב לעילא ולעילא. מאד מושקע. משדר יוקרה מכל הכיוונים. רוצים דוגמה? הסכו"ם מצופה כסף. כלי הקיסמים מצופים כסף. (הברמנית סיפרה שמישהו כבר הספיק לגנוב להם את כל כלי הקיסמים ולכן היום הם מחולקים רק לבקשת הסועדים בסוף הארוחה). המלחייה והפלפלייה יצוקים מכסף, ולכן הם כבדים במיוחד. אשכרה משקולות ידיים קטנות.



אני הגעתי לעסקית צהריים ביום א' האחרון, במסגרת יום עבודה "בשטח", בין פגישה ב-13:30 במשרד עורכי דין באזור הבורסה בר"ג לפגישה במשרד עורכי דין ב- 15:30 בשד' רוטשילד. ניצלתי את הזמן בין הפגישות והזמנתי מקום בדה נורמן.
הגעתי ב- 14:30. המסעדה הייתה מלאה לחלוטין והמקומות היחידים הפנויים היו על הבר. שם ישבתי.

העסקית כמובן יקרה. 110 ש"ח מחירה. מקבלים מנה ראשונה, מנה עיקרית וסלסלת לחם. שתייה לא נכללת.
אני הזמנתי בירה (אלכסנדר מבקבוק) ואז התפניתי לאוכל.
המבחר בעסקיות די מצומצם. יש כרגע בסה"כ 4 אפשרויות למנה ראשונה: טרטר דג, קלמרי, מרק וישיסואז וסטרצ'אטלה (גבינת בוראטה וכל מיני דברים) ו-4 לעיקרית: סלמון, פסטה, מולים וצ'יפס או שניצל וינאי.
ביום ראשון היו גם מנת ספיישל אחת ראשונה ואחת עיקרית. ניתן גם להזמין מנת סטייק היום, לפי הנתחים שיש באותו יום.

הזמנתי מנה ראשונה דווקא מהספיישלים: קרפצ'יו מוסר ים עם קוביות צנונית, אפונה, שבבי בצל ירוק ויוזו.
המנה הייתה בתוספת 10 או 15 ש"ח, לא זוכר בדיוק.

המנה כמצופה הייתה טובה מאד. דג טרי ואיכותי. רוטב טעים. עוד כמה מרכיבים שמשלימים ונותנים טקסטורה וצבע. למרות האיכות הגבוהה זו לא הייתה מנה "מעיפה". מנה שאפשר למצוא בלא מעט מסעדות טובות, בווריאציה דומה. זו כנראה מנה שמייצגת היטב את המסעדה ואת הרוח שלה. מנה קלאסית, מחומרי גלם משובחים, עשויה בהקפדה, אבל בלי ניסיון ליצירתיות מיוחדת.


למנה עיקרית לקחתי מנת הסלמון. פילה סלמון צרוב על קרם ארטישוק ירושלמי ותרד, עם אפונה, חסה צלויה ותיבול של רוטב סויה מצומצם. שוב, מנה טובה מאד. טעימה מאד. סלמון עשוי כמו שצריך. נתח איכותי. תיבול טוב מאד. קרם מעולה של ארטישוק ירושלמי ותרד. השילוב עם התרד, שיוצר את קרם בצבע ירוק עז, הוא כנראה הדבר הכי מקורי ויצירתי במסעדה, לפחות בארוחה שאני אכלתי. טעם דומיננטי של ארטישוק ירושלמי בצבע ירוק. מגניב. גם החסה הצלויה, באופן מפתיע, הייתה טעימה מאד.
הבעיה מבחינתי היא גודל המנה הלא ממש מספק. נתח לא מאד גדול של סלמון ומעט מאד קרם ארטישוק. הייתי מאד שמח אם היו נותנים עוד 3-4 כפות קרם, ולא מסתפקים במריחה הקלה שנתנו. גם פלצני הארץ צריכים לצאת שבעים מארוחה.


מזל שהייתה גם סלסלת לחם עם חמאה. כמו בהרבה מסעדות פלצניות זה מה שעוזר לאדם עם קיבולת כמו שלי לצאת שבע מעסקית. הלחם אגב היה מאכזב. לחם סטנדרטי ולא מעניין. אפשר להשקיע קצת יותר מהבחינה הזו.



לנוכח גודל הארוחה, היה משמח אם העסקית הייתה כוללת גם שתייה קלה. לא עניין מסובך. אפילו כוס לימונדת אשכוליות או לימונדת פירות יער כמו שיש בזוזוברה של האחים ירזין כחלק מהעסקית הייתה עושה את העבודה.

טוב, לקינוח כמובן נשאר מקום וגם מעט זמן לשרוף לפני הפגישה שנועדה לי לא רחוק, ולכן הזמנתי קינוח ואספרסו. הקינוח הוא במחיר מלא של הערב. תפריט הקינוחים כולל היצע של 6 אופציות: טארט לימון, באבא או רום (עוגה), קינוח שוקולד, עוגת גבינה, נמסיס וגלידה (3 כדורים בתוצרת עצמית). המחירים נעים מ-36 ש"ח ל-54 ש"ח (קינוח השוקולד).

אני התלבטתי בין טארט הלימון לבין הגלידה (3 כדורים - קרמל מלוח, וניל ואספרסו הל - 3 טעמים שאני מאד אוהב).
שיתפתי את הברמנית החביבה והיא אמרה לי - מה הבעיה? תזמין את הטארט ואני אצ'פר אותך בכדור גלידה אחד. כך היה. קיבלתי את הטארט ויחד איתו כדור אחד של גלידת קרמל מלוח.
הטארט הוא טארט לימון קלאסי. יופי של מנה. טעימה, לימונית ולא מתוקה מדי. גם כדור הגלידה היה טוב מאד. מרקם מצוין וטעם קרמלי מלוח מודגש וטוב.




זהו. אכלתי, שבעתי (בזכות הלחם והקינוח), טעמתי קצת יוקרה והתחככתי בסועדים בעלי ממון. היה נחמד מאד וגם יקר מאד.

מה שבטוח, שזה ממש לא מקום שנועד לסועד הממוצע. הוא מיועד לאנשים שיש להם כסף ורוצים מקום יוקרתי קלאסי ומוקפד, לאכול בו טוב ולעשות רושם, בלי צורך להתנסות באקספרימנטים קולינריים של שף יומרני. השף והבעלים הלכו כאן על קו נקי, בטוח וקלאסי במכוון. אוהבי גורמה שמחפשים מסעדת שף מקורית ויצירתית, עדיף שילכו למקום אחר.
אני כנראה לא אחזור לכאן לארוחת ערב. אולי לעסקית צהריים כן, אבל ממש לא בטוח. כמו שזה נראה הם יסתדרו מעולה בלעדיי.


עוד עסקית בדה נורמן (13/09/2016)

במסגרת עבודה חדשה חזרתי לדה נורמן לפני פגישה עסקית שהייתה לי בתל אביב.
מבנה הארוחה כלל הפעם אופציה להזמין מבחר מאזטים + מנה עיקרית במחיר המנה העיקרית.
יש גם מסלול עסקיות רגיל של מנה ראשונה ומנה עיקרית במחיר 90 ש"ח.

המסעדה הייתה מלאה, מלבד הבר שנותר שומם.
השירות תקתק. הלכתי על אופציית המאזטים כמנה ראשונה. מבחר יפה של 8 סלטונים ומטבלים, שוט גספצ'ו ירקרק ששכחתי את מקורו ולחם. כל הסלטים היו טעימים ועשויים היטב: זיתים, ממרח שעועית, סלט עדשים שחורות, חצילים קלויים, ממרח דלעת פיקנטי, סלט שומר וסלט ראשי קלמרי. שום דבר מדהים או יוצא דופן, אבל מבחר ראוי וטוב.







המנה העיקרית בה בחרתי הייתה מנת קונפי שוק אווז שהוגשה לצד פירה קטיפתי ובאקצ'וי. מנת שוק אווז מצוינת. הבשר היה טעים ורך וממש נפל מהעצם, בדיוק כמו שרוצים ששוק אווז תהיה.



את מחיר העסקית הספקתי לשכוח ולצערי גם האתר שלהם אינו מעודכן. זה היה בין 85-90-92 ש"ח. משהו כזה.
סה"כ עסקית לא זולה, אבל טובה, ראויה ועשויה היטב. מתאימה למי שמחפש מקום יחסית upscale לעסקית, בלי לקרוע את הכיס בעסקיות יקרות של 120-130 ש"ח ויותר, כמו שיש בכמה מסעדות עילית בעיר.


(*) דה נורמן הפכה בנובמבר 2017 ל-Alena. אותו לוקיישן. אותו שף. תפריט מעט שונה.

והנה הגעתי לשם. לעסקית.


עסקית ב-Alena המחליפה של דה-נורמן:

נכנסתי אחרי פגישה באזור. המסעדה נראית די דומה. אותו מבנה. אותן מפות לבנות. שינויים קוסמטיים. להבנתי אלנה אמורה להיות מעט יותר פשוטה וקלילה יותר. המסעדה הייתה חצי מלאה בשעת צהריים של יום חמישי.

הקונספט דומה אף הוא לעסקית שהייתה בדה-נורמן בשנה האחרונה. פתיחים + לחם + מנה עיקרית במחיר העיקרית. התפריט עצמו מעט שונה לכיוון הים תיכוני, והמנות העיקריות נחלקות לפסטה טרייה, דגים ופירות ים ומנות גריל וג'וספר. מחירי העיקריות נעים מ-60 ומשהו ש"ח לפסטות הפשוטות עד 178 ש"ח למנת לוקוס לבן ו-195 ש"ח למנת פילה בקר. ממש לא זול. יש אפשרות להוסיף מנה ראשונה בתוספת המחיר המלא (מחירים של 38-58 ש"ח).


אלה המנות העיקריות. לא יודע אם הן זהות לתפריט הערב.



קיבלתי לחם עם שמן זית לצדו. טעים אבל חסר ייחוד.


אלה הסלטים והפתיחים. 5 סוגים שונים. כולם צמחוניים. פחות מרשים ממבחר הפתיחים שאכלתי בדה-נורמן בעסקית האחרונה שלי שם.


קרם שעועית (או משהו כזה) עם כרובית צלויה. טעים מאד.


סלט שומר. טעים אבל משעמם.


ארנצ'יני ברוטב עגבניות. ארנצ'יני טעים ביותר. עשוי מעולה. אחד הטובים שאכלתי בשנים האחרונות.


חציל קלוי עם עגבניות טעים אבל בנאלי.


ירקות כבושים/מוחמצים תוצרת בית. סתמי.


הכמות של הפתיחים והסלטים ראויה ונדיבה והאיכות שלהם טובה, אבל הם די חסרי ייחוד. אפילו מעט משעממים. הארנצ'יני זהר ביניהם, אבל גם הוא בסה"כ ארנצ'יני. אם אני משלם 90 ומשהו או 100 ומשהו ש"ח על עסקית אני מעדיף ראשונות יותר מעניינות. תנו מנה ראשונה "רצינית" אחת + לחם במקום לתת 5 מנות קטנות סתמיות ברובן.

המנה העיקרית שבחרתי: ספגטיני לוקוס: פסטת חלמונים, צ'ילי, עשבי תבלין וציר ים. מנה שעלתה 96 ש"ח וקבעה את מחיר העסקית. מנת פסטה די מאכזבת. מעט אנמית, חסרת עומק ודי מרושלת. כמות לא נדיבה של נתחי לוקוס שלצערי היו מעט יבשים. פסטה שבושלה כמו שצריך, אבל לא הרגישה כמו פסטת חלמונים מושחתת. ציר ים אנמי למדי. אפילו הצ'ילי לא בעט. זו לא מנה רעה, אבל מפסטת לוקוס אני רוצה הרבה יותר מזה. איפה היא ואיפה פסטת ראשי הלוקוס המעולה של מלגו ומלבר.



יצאתי שבע אבל לא שבע רצון. עסקית די בינונית בהתחשב ביכולות של השף ובמחיר. אני מקווה שעם הזמן יהיה כאן יותר מעניין. השירות התחיל טוב ויעיל ודעך לגמרי. אף אחד לא טרח לשאול איך היו המנות ולקבל פידבק (בכל זאת תפריט חדש). אחרי סיום המנה העיקרית חיכיתי לשווא 10 דקות שייגשו ואולי יציעו קינוח או קפה. בסוף קראתי לאחראי וביקשתי חשבון. גם זה לקח יותר מדי זמן. היה משהו מאד רדום בהתנהלות של המסעדה באותם צהריים. מוזר למדי. אם רצו לעשות מהפך, לפשט ולספק חוויה יותר קלילה, זה בינתיים לא בא לידי ביטוי בשטח, על סמך הארוחה הזו.


יום שני, 16 בפברואר 2015

מרק ארוחה - מרק שעועית מש, עדשים, קינואה וירקות שורש

מרק שבושל בשבת האחרונה החורפית וכלל מרכיבים שונים שהיו בארון המטבח, עם ירקות שורש שנשארו מבישולים קודמים. מרק מאולתר שיצא ממש טעים. נראה לי שהוא כולל את כל אבות המזון, דודיו ובני ביתו. בקיצור בריא ומזין. יכול לשמש כארוחה מלאה כמעט. יצא לי אפילו טבעוני בלי להתכוון...

המרכיבים:
1 כוס שעושית מש.
3/4 כוס עדשים שחורים אחרי השריה קצרה.
3/4 כוס קינואה אדומה (יש דבר כזה מסתבר - להשיג בטבע מרקטים למיניהם).
3-4 שיני שום כתושות.
1 בצל גדול קצוץ.
2 גזרים חתוכים לקוביות קטנות.
1 בטטה גדולה חתוכה לקוביות קצת יותר גדולות מהגזר.
1 גבעול סלרי שלם - רק לטעם.
ציר ירקות.
תבלינים: מלח, פלפל, מעט כמון, מעט זרעי כוסברה כתושים, מעט מרווה, פפריקה מתוקה, פפריקה מעושנת מתוקה.

ההכנה היא פחות או יותר לזרוק הכל לסיר גדול, להוסיף מים או ציר ולבשל עד שהקטניות והירקות רכים. זהו.

הקפצתי את הבצל תחילה עד להזהבה יפה במעט שמן זית, אח"כ שום ושאר הירקות והקטניות. הוספתי את הציר עד לכיסוי הירקות. הבאתי לרתיחה (ביטוי מטומטם). בישלתי כשעה.

אם המרק סמיך מדי אפשר להוסיף נוזלים. אני את שלי אוהב נזידי.

בסוף תמיד טעים להוסיף קצת משהו ירוק טרי (כוסברה, פטרוזיליה). כף יוגורט או שמנת חמוצה יכולה לשדרג. גם סתם זילוף קל של שמן זית. גם קרוטונים או לחם שום קלוי יכול לעבוד מעולה.



ארוחת צהרי שבת במסעדת פאסטל

פאסטל בראסרי ובר (Pastel) היא מסעדה שממוקמת במוזיאון תל אביב ונפתחה לפני כשנה וחצי-שנתיים. מי שהיה אחראי על המטבח שלה בהתחלה היה שף צרפתי שהיה השף של שגרירות צרפת. הוא עזב ומי שתפס את מקומו לאחרונה הוא שף צעיר בשם הלל תווקולי (*) שבנה יחד עם רן שמואלי את התפריט והמטבח בקלארו.



לפני כחודש זכתה מסעדת פאסטל במקום הראשון בתחרות העיצוב הבינלאומית Space Design Award Idea-Tops 2014, שהתקיימה בסין, בקטגוריה: "המסעדה המעוצבת ביותר". התחרות נערכה ביוזמת אתר העיצוב של סין: Idea-Tops שריכז למעלה מ- 4,000 הצעות מ-35 מדינות בקטגוריות השונות. 
מגזין העיצוב הנ"ל בעצם קבע שפאסטל היא המסעדה הכי יפה בעולם בשנת 2014 מבחינת העיצוב. מה אני אגיד? לא יודע... אין ספק שמדובר בחלל מרשים ומעוצב לעילא, עם מוטיבים עיצוביים מקוריים, אבל מכאן ועד התואר שהיא קיבלה המרחק גדול. מצד שני, מה אני מבין בעיצוב...






ישבתי במסעדה פעם אחת לפני כן, לעסקית צהריים, לפני כשנה וחצי. אז תחת שרביטו של השף הצרפתי. היה בסדר ולא יותר. עסקית מוקפדת אבל סטנדרטית ואפילו קצת משעממת.
ביום שבת האחרון הזמנתי מקום לכמה מבני משפחתי לחגוג יומולדת 24 של נועה אחייניתי. יחד איתנו היו גם יותם אחיה הגדול של נועה, נועה נוספת - חברה של יותם והסבתא של נועה ויותם (שהיא במקרה גם אימי היקרה, מרים).
הגענו לארוחת שבת צהריים.

אחרי שסיימנו להתפעם ולהתרשם מהעיצוב, התיישבנו לברור את המנות מהתפריט המושקע.
האוכל הוא על טהרת המטבח הצרפתי עם מוטיבים ים תיכוניים וישראליים.

5 מנות ראשונות הוזמנו:

סלט שבבי ירקות בויניגרט הדרים - עם חסה, שומר, מלפפון ופומלה. 54 ש"ח.
סלט סטנדרטי שרואים גירסאות שלו בהרבה מסעדות. סלט טעים, מתובל כמו שצריך, טרי ופרשי.
בעיניי מתומחר קצת גבוה מדי.


קלמרי בגריל - עם כרוב כבוש, ויניגרט עגבניות שרי צהובות וכמון. 66 ש"ח.
בעיניי מנה טובה מאד. קלמרי טרי שהוכן בדיוק בדרגת העשייה שצריך. תיבול לימוני עדין שנתן כבוד לקלמרי ולא השתלט עליו. גם כאן התמחור מעט יקר. 58-60 ש"ח יכולים להספיק.


מרק דלעת צלויה - עם בשר שרימפס, עירית וברוסקטה עם קרם פרש. 48 ש"ח.
המנה הראשונה שאני הזמנתי. מרק נהדר. המרק נמזג רק עם ההגשה, לצלחת הריקה שהכילה את נתחי בשר השרימפס. המרק היה מעט מוקצף, במרקם נהדר ובטעם עדין וטוב. אהבתי.


פטה כבדי עוף - עם צ'אטני אגסים וברוסקטה מהגריל. 48 ש"ח.
המנה שהזמינה כלת השמחה. פטה כבד מעולה. צ'אטני אגסים טוב מאד, שאמא שלי נשנשה בכפית ואהבה מאד. מנה סטנדרטית אמנם, אבל מבוצעת כאן באיכות הטובה ביותר. אני נתתי ביס והיה מעולה.


סקאלופ צרוב - עם ראגו דגנים, ויניגרט זעפרן, חיטה, גריסי פנינה, צ'רוויל, צ'ילי חריף ועירית. 60 ש"ח.
קודם כ הגיעו ארבעה סקאלופ ולא שלושה וזה כבר יפה. מנה שעושה כבוד לסקאלופ. תיבול טוב מאד ולא משתלט. צריבה חיצונית יפה שעדיין שמרה אותו רך ועסיסי מבפנים. יודעים כאן את העבודה. ראגו הדגנים שהזכיר ריזוטו היה מצוין.



אז מהמנות הראשונות היינו בהחלט מבסוטים והתפנינו לעיקריות:

ניוקי פטריות יער - עם תירס, מרווה, חמאה חומה, יין לבן, פרמז'ן ועירית קצוצה. 88 ש"ח.
מנה ששתי הנועות חלקו ומאד אהבו. ניוקי טוב מאד במרקם מעולה. רוטב אגוזי טעים. התירס נתו כאן עניין וצבע.


פילה מוסר צרוב - עם שעועית לימה, פול ירוק, תרד ערבי, עגבניות שרי צלויות וויניגרט זרעי כוסברה. 130 ש"ח.
זו המנה שאמא שלי הזמינה ומאד אהבה. דג עשוי כמו שצריך. טרי ועסיסי עם רוטב שהשתלב מצוין עם שאר מרכיבי המנה.


לברק שלם צרוב - עם עגבניות, פלפל חריף ובצל ירוק, עם פסטה גיטרה ברוטב לימון. 124 ש"ח.
המנה שיותם הזמין. מנה מעולה. אולי המנה העיקרית הכי טובה שטעמנו. דג מעולה עם אחלה קראסט. פסטה home made טובה מאד, שכשקראתי את התפריט חשבתי שלא ממש תתאים לדג, אבל בפועל השתלבה איתו ועם הרוטב מצוין. שווה ביותר.


המבורגר עם כבד אווז - ברוטב יין אדום, פירה וגזרים לבנים. 110 ש"ח.
המנה שאני הזמנתי. הרבה זמן לא אכלתי המבורגר אז הלכתי על זה... ההמבורגר כאן הוא מבשר אנטריקוט איכותי. הוא מוגש בדומה למנה בקופי-בר, בלי לחמניה, ברוטב יין אדום מצומצם. כאן זה מוגש יחד עם כבד אווז צרוב, מה שאוטומטית מייקר את המנה והופך אותה למושחתת לגמרי. דרגת העשייה שהמסעדה ממליצה עליה היא מדיום-רייר, כלבבי. ההמבורגר היה מעולה. כבד האווז נצרב כהלכה והיה איכותי. הפירה היה משובח. ולמרות האיכות - 110 ש"ח זה יותר מדי. גם 95-100 ש"ח מספיקים.


פילה בקר בגריל - עם מח עצם, רוטב שמנת וברנדי של פעם, פירה, תרד מוקפץ ופטריית פורטבלו. 146 ש"ח. מנה נוספת שהנועות חלקו. בשר מצוין בדרגת מדיום, כמו שהן ביקשו. רוטב טעים טעים. אין פה ניסיון להיות מקוריים במיוחד. מנה קלאסית של נתח בשר איכותי עם רוטב שמחמיא לו ותוספת מתאימה שלא תגנוב את ההצגה.



אז גם מהעיקריות נהנינו מאד וכמובן שחייבים מתוק. בכל זאת ארוחת יומולדת.
3 קינוחים הוזמנו אחר כבוד:

- עוגת גבינה אפויה עם ריבת תפוז סיני. 38 ש"ח.
בקלארו אכלתי עוגת גבינה טובה מאד. זו שכאן אפילו הייתה טוב יותר. עדינה, לא מתוקה מדי ועם מרקם נהדר. היה קונצנזוס מסביב לשולחן לגבי איכותה.



- "איים צפים" בנוסח מלבי - עם גלידת תות, תותים טריים, פיסטוקים מקורמלים, מרנג רך צרוב, שערות קדאיף ומרק מלבי ומי ורדים. 42 ש"ח. אני מאד אהבתי. שילובים טובים מאד של טעמים וטקסטורות. חלק מהטועמים פחות התלהב בגלל המלבי. בעיניי כאמור זה היה מוצלח. ההערה היחידה - מרק המלבי היה מעט מתוק מדי. אבל ממש מעט.



- מונט בלאן - גלידת ערמונים, ג'ל ויסקי, חתיכות מרנג, שוקולד וקציפת וניל. 42 ש"ח. מנה שנראית פחות או יותר כמו הר המון-בלאן. שליכטה גבוהה, מוקצפת ומושלגת שבתוכה מסתתרות הפתעות. מנה טובה מאד. עם מרכיבים כאלה יש חשש לסכרת רצינית, אבל המנה הזו הצליחה להיות מתוקה בדיוק במידה הראויה. גם כאן - שילוב מוצלח מאד של מרקמים וטעמים. אחלה קינוח.



זהו. זה האירוע. היו כל מיני שתיות על הדרך שלא ממש מעניין לכתוב עליהן. היה גם שירות בסה"כ טוב ויעיל, אם כי קצת רציני ולחוץ מדי. אולי מלצרית חדשה. אם זה מעיד על השירות הרגיל, אני מציע שישתחררו קצת. זו מסעדה במוזיאון תל אביב בישראל ולא מסעדת מישלן בלובר בפריס. הכל בסדר...

לסיכום -
מסעדה טוב מאד. מז'אנר המסעדות הצרפתיות והבראסרים למיניהם, פאסטל בהחלט ממוקמת היום בטופ של המסעדות בתל אביב. מסעדה מכובדת, מוקפדת, לא מנסה להיות סופר יצירתית או חדשנית, אבל איכותית מאד. בהחלט שווה ביקור באירוע מיוחד או אפילו סתם בעסקית צהריים. בכל זאת - המסעדה הכי יפה בעולם לשנת 2014...

כלת השמחה היפה - לעוד הרבה הרבה שמחות !!

חזרה לסתם עסקית של יום חול - אוגוסט 2016:

ישבתי על הבר. המסעדה כמעט מלאה.
עסקית של ראשונה + עיקרית. לחם למרבה הצער לא נכלל.

מנה ראשונה - סשימי סלמון: סשימי סלמון נא, ויניגרט צ'ילי, מלפפונים פריכים, ויניגרט יוזו ושומשום.
מנה קטנה. לטעמי קטנה מדי. אין כאן לחם ולכן רצוי שהמנות הראשונות תהיינה יותר גדולות. אני מניח שהמנות הראשונות האחרות גדולות יותר כי הן כוללות מרכיבים זולים יותר מסלמון טרי (סלט אנדיב, סלט עגבניות חריף או גספצ'ו סלק קר). מבחינתי שייקחו עוד 10 ש"ח תוספת ויוסיפו עוד חתיכת סלמון ועוד מלפפונים וירוקים. ואחרי המניפסט - זו מנה טובה. סלמון טעים וטוב ותיבול חמצמץ ומרענן.



מנה עיקרית - קבב דג ים: קבב טונה ואינטיאס עם תבשיל במיה ועגבניות מעושן, לבנה ונענע יבשה. מנה של 88 ש"ח שהייתה גם עלות העסקית. יופי של מנה. קציצות דג מעולות. תיבול מצוין של כל האלמנטים. הייתה חסרה לי תוספת שתספוג את הרוטב הפיקנטי והמצוין שנשאר. (נגיד פריקי או בורגול). רמזתי לברמן שיש בעיה אחת עם המנה וזה שחסר לחם לניגוב הרוטב. הוא מיד הך הביא לי 2 פרוסות לחם טריות וחמימות. האחת לחם זיתים והשנייה לחם מחמצת. שניהם מצוינים. זה בדיוק מה שהייתי צריך כדי לצאת שבע מהארוחה. בלי 2 הפרוסות הללו זה היה שובע חלקי בלבד.



קינוח - "גונדי" גבינה: כדורי עוגת גבינה אפויה, קרמבל חמאה, פטיסייר פיסטוק ופירות יער. 42 ש"ח. מחיר קינוח הערב. הייתה כאן גם גלידת תות שדה. קינוח חביב ומלא אלמנטים, אבל מתוק מדי לטעמי. כל המרכיבים היו טובים וטעימים אבל סבלו ממעט מתיקות יתר.



שורה תחתונה: פאסטל ממשיכה להיות מסעדה טובה וראויה.


ועוד עסקית: פברואר 2018:

הגעתי לעסקית אחרי פגישה באזור. המסעדה ממשיכה לשמור על איכות גם בשנת 2018.

מנה ראשונה: מרק דלעת צלויה עם חמאה חומה, קוביות דלעת, תפוח, קרם פרש ועירית. יופי של מרק. טעים ורענן ועם טאצ'ים נחמדים כמו קוביות התפוח שהוסיפו חמצמצות ומתקתקות.


מנה עיקרית: עוף צלוי בתערובת טנדורי, יוגורט, אלו-גובי, בצל סגול, עשבי תיבול, צ'ילי ושומשום. מנת עוף פשוט מצוינת. עוף עסיסי ורך עם ציפוי צלוי שחמחם וטעים מאד. תיבול מעולה של כל המרכיבים. מנה שעלתה 94 ש"ח וקבעה את מחיר העסקית.



קינוח. מחוץ לעסקית. פרג ולימון: בומב לימון ושוקולד לבן, בראוניז פרג, יוגורט ביו ומרנג לימון. 46 ש"ח.
אני ממש לא אוהב פרג. המלצרית אמרה שהמרכיב של הפרג לא דומיננטי. אכן כך היה. הוא בסה"כ השתלב בסדר עם המרנגים והלימון. כמובן שאם זה היה בראוניז אגוזים או פיסטוק זה היה עדיף. כך או כך, קינוח מוצלח וטוב. במיוחד קרם הלימון והשוקולד הלבן.



(*) ביקורת של אבי אפרתי בוואלה דיווחה שהלל תווקלי השף עזב לאחרונה. מי שמחליף אותו הוא קובי בכר שהיה בעבר סו-שף של יורם ניצן במול ים.