בשבועות האחרונים יצא לי במסגרת שיטוטי האבטלה שלי לפקוד כמה וכמה פעמים את מתחם שוק לוינסקי. תמיד בצהריים. אני די מחבב את האזור למרות צפיפותו, כיעורו וזוהמתו. הוא מגניב, מגוון, צבעוני ומעניין. המתחם הלא גדול סביב השוק מאד התפתח מבחינה קולינרית בשנים האחרונות. אם פעם זה היה מתחם של מסעדות פועלים ואוכל רחוב פשוט, בשנים האחרונות נפתחו גם מקומות טרנדיים ומתוחכמים יותר: בתי קפה משודרגים, מסעדות עם שיק אירופאי, דיינר אמריקאי, ברי אוכל, פיוז'ן קוריאני-מקסיקני ועוד.
כתבתי כאן בפוסט עבר על 2 מסעדות בולטות במתחם: דלידה והחלוצים 3 (הכתרתי אותה בתואר מלכת השוק אבל היא אחת המסעדות האהובות עליי בתל אביב רבתי). מלבדן יש עוד כמה וכמה מקומות אוכל, וותיקים וחדשים. בין השמות - אוזרייה, קפה קאימאק, סלימי, מזנון איטלקי, Oggie's, סאלוף ובניו, דייגו סאן, Fifi's, פימפינלה, הבורקס של אמא, בוטיק נקניק, גרגר הזהב, מעדניית יום-טוב, מתי המקלל, דייבוצ'קה, טרגון. יש להניח ששכחתי מקום או שניים. מה שבטוח שיש כאן תערובת נחמדה של מקומות עממיים פשוטים ושל מקומות היפסטריים וטרנדיים. חלק מהמקומות פתוח רק בצהריים וחלק רק בערב. חוץ ממסעדות יש כמובן שפע של מעדניות, דוכני פיצוחים, דוכני מיצים וגלידות, חנויות אוכל וגם היצע יפה של חנויות לציוד מטבח ובישול. בקיצור אחלה אזור לחובבי אוכל ובישול.
בסך הכל די רגוע במתחם בשעות הצהריים של ימי חול. ההמולה היא בעיקר ביום שישי בבוקר ובצהריים אז המתחם מפוצץ מקונים ומסתם עוברי אורח. המקום הראשון שפקדתי (ב-15/06) הוא מקום שכבר הייתי בו וכתבתי עליו - דלידה.
כמעט ארוחת צהריים בדלידה (או אם תרצו - ניסיון כושל לאכול צהריים)
החמארה הים-תיכונית החביבה והפופולרית פתחה ממש לאחרונה את שעריה יומיים בשבוע גם לארוחות צהריים (בימים ג' ו-ד'). הדיל, שכרגע הוא בתקופת הרצה נשמע משתלם: 2 מאזטים או מנות פתיחה + עיקרית + קוקטייל (רק חלק מההיצע הקיים) - במחיר המנה העיקרית. הקוקטייל בחינם הוא רק בתקופת ההרצה של העסקיות בחודש יוני.
כמובן שבאתי לבדוק. זה היה יום ד'. הגעתי בסביבות 12:30 והמקום לא היה מלא. הרבה יותר רגוע מבשעות הערב.
לדעתי אור הצהריים לא מיטיב עם דלידה. בערב האווירה הברית והאפלולית יושבת טוב על המקום ומתאימה לגמרי לרוחו. יש אווירה בליינית והמקום נראה מגניב וכיף לשבת בו. בצהריים רואים פתאום את מה שהאפלוליות מסתירה. כל הסקס-אפיל נעלם. התקרה די מכוערת, הקירות קצת מתקלפים, הרצפה לא משהו.
קיבלתי תפריט. 2 המאזטים שהזמנתי הגיעו אחרי כ-5 דקות.
יחד אתם בחרתי קוקטייל שנכון לעכשיו הוא ללא תוספת עלות (שווה). זה היה כוס (לא גדולה) של אניסטה מרסיי: ערק, לימונים, סוכר, ביטר למון ונענע. נחמד ומרענן. לקוקטייל לקח עוד 2-3 דקות להגיע.
המאזט הראשון היה ברולה פלפלים חריפים ופטה. מנה שבערב עולה 24 ש"ח. אחת ממנות הדגל של המסעדה ובצדק. מנה שאני מכיר ומוקיר. בהחלט אחת היציאות הטובות של דלידה, אבל רק לאוכלי חריף. גם הפעם היא הייתה טעימה ומוצלחת.
המאזט השני היה פחות מוצלח: קרם פול שהיה אמנם די טעים אבל יותר הרגיש לי בטעם כמו חומוס ופחות כמו פול. הוא הוגש עם לחם בכמות נדיבה.
סה"כ התחלה טובה. אבל כאן הכל נעצר. למעשה זאת הייתה כל הארוחה. אחרי שסיימתי את המנות הראשונות התחילה "תקופת המתנה". המתנה למנה העיקרית...
הזמנתי מנה של סינייה קבב טלה. לא משהו מסובך להכנה. היא עלתה 60 ומשהו ש"ח וזה היה אמור להיות מחיר הארוחה כולה. (כאמור דיל שווה בהחלט על הנייר).
עברו 10 דקות. עברו 20 דקות.
בינתיים הגיע מנהל המשמרת (או טייטל דומה - בחור חביב ושירותי) והשיק אתי כמנהגם שוט של אלכוהול.
אחרי 28 דקות כשאני כבר רעב בטירוף, הגיע אליי שוב מנהל המשמרת ואמר תוך התנצלות שהקבבים נשרפו ומכינים לי מחדש מנה ושזה ייקח לדבריו עוד 3-4 דקות. הוא שב והתנצל. אמרתי שדברים כאלה קורים והכל בסדר.
חלפו 3-4 הדקות המובטחות. אחריהן חלפו עוד כ-10 דקות ואז הוא הגיע עם מנת הקבב המיוחלת. סוף סוף! כמעט 45 דקות של המתנה בין המנות הראשונות לעיקרית. הרבה יותר מדי זמן, ודאי לארוחת צהריים שצריכה להיות זריזה יחסית. הרי הגיוני שבצהריים אנשים לא באים לשבת שעתיים ולדפוק דרינקים בכיף שלהם כמו בערב. הצלחת הונחה לפניי והבחנתי שהסינייה לא נראית סינייה. קציצות בהירות שלא נראו כמו בשר ורוטב אדום שלא נראה כמו טחינה (עם יוגורט עיזים, כך הובטח). אופס. מה שקיבלתי הייתה מנת הקבב השנייה שהוצעה בצהריים - קבב מוסר ים ברוטב חריימה או משהו בסגנון. קראתי מיד לאחראי ואמרתי שזו לא המנה שהזמנתי... בשלב זה כבר יצאתי משלוותי. אמרתי לבחור שזה לא עובד ושיבטל לי את הסינייה שכן הזמנתי. ציינתי שאין לי שום כוונה לחכות עכשיו עוד 15-20 דקות למנה הנכונה, אחרי 45 דקות של המתנה. enough is enough. הוא הסכים אתי אבל ניסה לשכנע אותי שאשאר, אוכל את קציצות הדג ואקבל גם את הסינייה טלה על חשבונם. סירבתי. אמרתי שהספיק לי ושלא אוכל מנה בכוח שלא בא לי עליה. הבחור שוב התנצל וציין שאני לא מחויב ושמה שאכלתי ושתיתי זה עליהם. הוא גם הזמין אותי להשאיר את פרטיי כדי שהם יזמינו אותי לארוחה על חשבונם. ויתרתי. לא רואה סיבה לחזור לדלידה, גם לא בערב, וגם לא על חשבון הבית. אני גם לא אוהב ארוחות חינם.
אז נכון שיש אחלה אווירה ואחלה vibe בדלידה, אבל זה לא מספיק, צריך גם שירות סביר, מטבח מתפקד ואוכל שמגיע כמו שצריך וכמו שהוזמן. אני מיציתי. (גם בפעם הקודמת המוצלחת בהרבה, השירות לא היה מדהים בלשון המעטה, ולמעשה גם לא האוכל שהיה מאד לא יציב ברמתו).
היו אולי 2-3 פעמים בחיי שיצא לי לשבת במסעדה ולא לשלם בכלל (בגלל פשלה קולוסלית של המסעדה כמו מנה מקולקלת). במקרים הקודמים תמיד השארתי לפחות טיפ נאה. מה אשמים המלצרים אם המטבח לא מתפקד. הפעם האשמה הייתה גם על המטבח וגם על מנהל המשמרת ולכן לא טרחתי להשאיר טיפ כלל. יצאתי מורעב ועצבני. מזל שבלוינסקי יש עוד כמה מקומות שאפשר לאכול בהם בזריזות יחסית. אחד מהם - דייגו סאן...
השלמת צהריים בדייגו סאן:
דייגו סאן היא מסעדה/בר אוכל של פיוז'ן קוריאני-מקסיקני בפאתי שוק לוינסקי. זו למעשה מזללת street food שמשלבת טעמים קוריאניים ומקסיקניים. היא נפתחה בפברואר 2015 ע"י קבוצת שותפים, אחד מהם היה אסף דוקטור, מסעדן ושף מוערך שהוא גם הבעלים של מסעדות דוק והאחים המוצלחות (יחד עם אחיו). אין לי מושג אם הדוקטור עדיין פעיל במסעדה הזו. היא עשתה לא מעט רעש וצלצולים בימיה הראשונים. הרבה כתבות יח"צ שהכתירו אותה עוד לפני פתיחתה כדבר הלוהט הבא או כמקום המגניב הבא וכו'. בשבועות הראשונים, כך שמעתי, היה קשה להשיג מקום. די מהר הגיעו כמה ביקורות שליליות וכוכבה (כך נדמה לי) קצת הועם. אבל היא פועלת בז'אנר פופולרי של מסעדות אוכל רחוב לא יקרות ומהירות, ולכן גם שנה וחצי אחרי היא כאן, שרירה וקיימת.
המקום קטן וצבעוני. אפשר לשבת באחד השולחנות בפנים או בחוץ או על הבר. החלל מלא אלמנטים אסייתיים ומקסיקניים.
עיצוב צעיר, אורבני, עדכני וצעקני משהו. בדיוק מה שאפשר לצפות ממקום כזה. די מפתיע אותי שהמקום פועל גם בצהריים, היות והוא יושב ברחוב די צדדי של המתחם, שהוא מלכתחילה לא אזור עסקי, ואין בו יותר מדי עוברי אורח או עובדי חברות שימלאו אותו. כמו דלידה זה יותר מקום של לילה, ששם דגש על אווירת הבליינות. כשאני הגעתי מדלידה אחרי הארוחה הלא ממומשת שלי שם, בסביבות 14:00, היו 3 שולחנות מאוישים (ואף אחד לא ישב על הבר). תכלס, יותר מלא ממה שחשבתי שיהיה.
קיבלתי מיד תפריט. הזמנתי כבר ארוחה עסקית מלאה בה מקבלים 2 מנות קטנות ומנה גדולה במחיר 48 ש"ח, כולל כוס תה ג'ינג'ר קר (מרענן אבל לא מספיק ג'ינג'רי). המנה הגדולה יכולה להיות טאקו או buns. יש גם ארוחה ב-58 ש"ח שכוללת בחירת מנה יקרה יותר (צ'יזבורגר, ביבימבאפ וכו').
אני הלכתי על הפשוט עם 2 סלטים (למעשה סלטונים קטנים) כמנות פתיחה. האחד אסייתי: סלט פפאיה עם תרד, בוטנים, עלי טעם, צ'ילי ורוטב דגים. השני מקסיקני: סלט שעועית שחורה עם סלרי, בצל ירוק, תירס חי, צ'ילי, כוסברה, שעועית ירוקה, עגבניות בויניגרט יוזו-טבסקו (פיוז'ן כבר אמרנו). לפני הסלטים קיבלתי צלוחית עם חמוצים קוריאניים שכללה קימצ'י (אותו כרוב מותסס שאולי הקוריאנים אוהבים אבל לדעתי הוא פשוט לא טעים), ומלפפונים בצ'ילי ושומשום קלוי שהיו טעימים. הסלטים עצמם היו בסדר. סלט הפפאיה היה לא רע והרגיש די טרי ורענן ומתובל טוב. אבל הוא לא קרוב לסלטי הפפאיה הבועטים של נאם ובית תאילנדי. סלט השעועית למרות מרכיביו הרבים היה בינוני, לא רענן ומעט תפל. יוזו לא הורגש בו.
למנה עיקרית הלכתי על באן. צמד לחמניות מאודות קטנות (מעט קטנות מדי לדעתי. מזל שכן זכיתי לאכול משהו בדלידה).
למרבה הצער לא ניתן לערבב 2 סוגי מילוי ולכן הזמנתי באן של בטן חזיר צרובה במיונז מיסו, כוסברה ומלפפונים בצ'ילי קוריאני. הלחמניות המאודות היו לא רעות. לא מהסוג הדביק מדי והמעצבן. המילוי היה מאכזב. בשר יבש מדי ולא מספיק רך. צריך לדעת להכין בטן חזיר שהיא נתח שומני שדורש בישול ארוך וסבלני ואז יכול לקבל המשך טיפול, למשל בגריל או בהקפצה. כאן כשלו ולכן נאלצתי להיאבק בנתח קשה מדי. לצערי גם התיבול שלו לא היה מספיק חד ומעניין. לא המיסו ולא הצ'ילי הורגשו כמצופה. לא שהמכלול היה רע. זו הייתה מנה טעימה למדי בסה"כ, אבל עם המרכיבים שהיא כוללת אפשר בקלות לייצר מנה מעולה.
בקיצור, זה ממש לא היה היום שלי בלוינסקי. בדלידה היה פוטנציאל לאחלה דיל עסקי שלצערי לא מומש בגלל תקלות מטבח ושירות, ובדייגו סאן הוא מומש אבל לא היה מוצלח. מזל שיום שישי הגיע וחזרתי שוב למקום הפשע. הפעם לסיבוב הצטיידות שאחריו סיון שותפתי ואני ניסינו את האסייתית הלוהטת החדשה בשכונה: Fifi's...
צהרי שישי ב- Fifi's - מיקרו מסעדה אסייתית חדשה:
Fifi's היא מסעדונת תאילנדית חדשה, אם תרצו מיקרו מסעדה, שנפתחה במהלך חודש מאי. היא יושבת בחלל הקטנטן, הצמוד לדלידה, שהכיל את ביסטרון יהלומה שבינתיים עברה למשכנה החדש, הרחב והתיירותי בשוק הנמל בתל אביב. כמה קטנה המסעדה? יש 4 שולחנות עגולים קטנים וזהו. בכל שולחן יכולים לשבת 2-3 אנשים. במקסימום 12 סועדים. מי שאחראית על המקום היא בחורה צעירה בשם יפעת תבואה שבישלה בכמה מסעדות, טיילה במזרח (וייטנאם, תאילנד והודו) והחליטה לפתוח מסעדת פועלים/אוכל רחוב תאילנדית-אסייתית עם הטאץ' האישי שלה. המקום פועל בימי חול מ-18:00 ובימי שישי בצהריים מ-12:00. בשישי בערב ובשבת המקום סגור (וזה ממש לא בגלל כשרות).
אגב, בפייסבוק של המסעדה לא רשום כרגע שהיא פעילה בימי שישי. יתכן והחליטו לוותר על זה. לנוכח החוויה שלנו אני לא אופתע. הכתבות הלא מעטות על המקום עשו את שלהן, וכידוע שעם הפרסום מגיעים ההמונים. בשעות הצהריים שאנחנו היינו היו להערכתי פי 3-4 אנשים ממה שהמסעדה יכולה להכיל.
אנחנו הגענו בסביבות שעה 12:30, יום ו', 17 ביוני. כמובן שהיה כבר מלא והייתה רשימת המתנה שאנחנו היינו מספר 3 בה. ממש לא נורא. התל אביבים כידוע מתעוררים מאוחר... אחרינו אכן הגיעו לא מעט אנשים. להערכתי אם היו במסעדה 40-45 מקומות ולא 12 הם היו מתמלאים בקלות באותם צהריים. חלק מהמתעניינים לא טרחו להמתין כי הבינו שזה ייקח זמן.
במקום כל כך קטן אין אפשרות הגיונית לעבוד עם מערכת הזמנות, ולכן אין מנוס אלא להגיע, להירשם ולחכות. כן כן - שוב מחכים... התחלופה יכולה להיות מהירה יחסית, אבל זה לגמרי תלוי בסועדים ובכמות המנות שהם מזמינים. אם מתפנה מקום לא שומרים אותו במידה ואינכם נמצאים פיזית, כך שאם יצאתם לשוטט אתם מסתכנים באיבוד מקומכם. לנו המלצרית אמר שאין בעיה שנצא לסיבוב של 10-15 דקות כי ייקח כ-20 דקות עד שיתפנה מקום. היא טעתה והטעתה ולכן כשחזרנו (לפני הזמן) כבר תפסו את מקומנו סועדים חדשים ונאלצנו לחכות בחום של הצהריים עוד הרבה יותר מדי זמן (כ-35 דקות).
ההמתנה הייתה מאד מעצבנת, והיינו קרובים להרים ידיים ולפרוש, במיוחד לנוכח הרעב שהחל לצוץ בעקבות הריחות המטורפים והמגרים שעלו באוויר מהבישולים.
החבר'ה דאגו להרוות את צימאוננו במים ואף נתנו לנו טעימות של 2 המרקים/צירים שלהם שרק אני אכלתי מטעמי צמחונות וחריפות. ציר אחד היה צמחוני וחריף: מרק טום יאם של מיס לומ-קאו, חריף חריף מתאילנד. (כך בתפריט - ואכן חריף). השני היה בשרי: ציר עם בשר אסאדו בטעם חמצמץ. שניהם טובים ועמוקים.
הצלחנו לשרוד את ההמתנה המייגעת וזכינו לשבת. לזכות הצוות גם במטבח וגם בשירות העניינים תקתקו מכאן ואילך. ההזמנות נלקחו מהר והאוכל הגיע מהר. אני חייב לציין את התפקוד הטוב בסה"כ של הצוות שעובד בתנאים ממש לא קלים, במטבח קטן שצמוד לאזור הישיבה הגדוש והצפוף, כשבחוץ עומדים הממתינים הרעבים, המיוזעים וחסרי הסבלנות. לא קל לבשל ככה ולא קל לתת שירות בתנאים כאלה.
העיצוב של המקום פשוט. את הקיר המרכזי השאירו חשוף ולא צבוע. הקיר העליון, התקרה והקיר שמעל המטבח שצבעם ורוד הם שמספקים את הצבע. יש כמה אלמנטים אסייתיים צבעוניים לקישוט, הבולט שבהם נברשת גדולה, צבעונית ומעניינת מעל הכניסה.
קיבלנו תפריטים. אפילו ביחס לאוכל רחוב או אוכל פועלים התמחור סביר עד נמוך. (ראו מחירי העסקיות בדייגו סאן או תחשבו על מחירי מנות בפיתה בשנים האחרונות). יש מגוון מנות קטנות ובינוניות, שהיקרה שבהן - מנת פועלים סינית עולה 43 ש"ח (מנה יחסית גדולה של עוף, בקר או טופו עם ירוקים טריים וקשיו, אורז וביצת עין). מנה אחת לא הייתה זמינה ונמחקה בעט מהתפריט (וונטון בקר).
המנה הראשונה שאני הזמנתי. מנת נשנוש שעולה 14 ש"ח: הלבן של הבצל ירוק עם סינטה לבנה מיובשת. כמו שאפשר לראות בתמונה יש שם גם ירוק של בצל ירוק. נשנוש חביב שמוציא טוב את הירק הלא סקסי הזה. שבבי הסינטה מוסיפים קראנץ' ומליחות. הליים שנסחט מעדן ומאזן. מנה חמודה.
מנה שחלקנו: שיטאקי ג'מבו: דף אורז בעבודת יד ממולא בשיטאקי, בוטנים ובצל ירוק, עם שמן קשיו וחומץ שחור. 22 ש"ח. כמו שאפשר להבחין בתמונה, זה לא דף אורז רך שמולא וגולגל, אלא דף אורז מטוגן שהונח על הפטריות ונתן קראנץ' חביב. מנה טובה ומקורית. מעט שמנונית. טעמים די עדינים. פטריות איכותיות. נחמד בהחלט.
מנה של סיון שאני טעמתי: צ'וי סאם - כל מיני ירוקים חתוכים ברוטב סויה חם וקשיו. 32 ש"ח. מעין סלט אסייתי של ירקות שבחלקם חלוטים או מאודים ובחלקם טריים. בין השאר היה כאן קצת ברוקולי, נבטים, בצל ירוק, שבבי בצל, באקצ'וי, נדמה לי שגם קייל, גפרורי שורש סלרי. הירקות היו טובים וטריים. הרוטב טעים ומאוזן. אישית לא השתגעתי על המרקם של הרוטב (וגם המראה לא מדהים).
המנה ה"עיקרית" שלי: לחמניית קניונים תאילנדית במילוי פטה אסאדו, בצל מוחמץ, בצל ירוק ואסאדו מיובש עם רוטב של מיונז ג'ינג'ר. 37 ש"ח. מנה שיחוק. אחת ממנות הלחמנייה שיותר נהניתי מהן בזמן האחרון. בשר טעים מאד. עסיסי. תיבול מעולה - מתקתק, פיקנטי ועמוק. הרגשתי גם טעמים של קוקוס שלהערכתי הוא אחד ממרכיבי המיונז (קרם קוקוס). יופי.
סיון הזמינה מנה מקבילה צמחונית עם מילוי טופו ובלי שבבי האסאדו ומאד נהנתה ממנה. מחירה זהה.
מנה שסיון אכלה: גזע ברוקולי חתוך דק עם שום ובוטנים. נשנוש טעים, כיפי ומוצלח. (14 ש"ח).
מנה ששנינו חלקנו - דלעת יפנית: פרוסות דקות של דלעת, ירוקים קצוצים, ליים ושמן צ'ילי. היה כאן רוטב כוסברה טוב ובצל מטוגן טוב. אחלה מנה. עוד נשנוש כיפי. (28 ש"ח).
מנה נוספת שאני אכלתי - פורק סטיקרס: מעין דים סאם (כיסוני בצק) חצי מאודה וחצי מטוגן, ממולא בסינטה לבנה עם ליים, שמן חרדל ופלפל לבן. היה גם לא מעט צ'ילי. מנה לא מלהיבה. משהו במכלול פחות עשה לי את זה. הבצק היה די מוזר ולא היה מספיק מילוי לטעמי. גם הטעמים לא התפוצצו. (29 ש"ח).
גזוז לדרך - קפה לוינסקי 41:
בדרך חזרה הביתה חיפשנו דוכן מיצים שיצננו אותנו מעט בחום ובלחות של הצהריים. עצרנו לקנות גזוז במקום שכמותו אפשר מצוא רק במתחמים כמו שוק לוינסקי, מקום מגניב/מוזר/מקורי/סטלני: קפה לוינסקי 41. פעם (אולי גם היום) קראו לזה המקום של בני. הבעלים הוא (או שהיה) בני בריגה שהיה מסעדן והחליט ללכת כאן על הכי פשוט ולפתוח דוכן קפה, גזוז וסנדוויצ'ים. זה דוכן קטנטן שגולת הכותרת שלו הם הגזוזים על בסיס פירות טריים, עשבי תיבול טריים, סירופים טבעיים ומרקחות שונות ומשונות שנרקחות במקום. כל גזוז יכול להיות שונה מרעהו.
הגזוזים שלנו היו בגודל הקטן יותר. אני כבר לא זוכר מה הם הכילו. היו לא מעט פירות, כולל הדרים, עשבי ועלי תיבול ועוד ועוד. נדמה לי שהם עלו 15 או 17 ש"ח. אולי 14 או 16 ש"ח. בכל אופן - משהו בכיוון. הם היו טעימים ומרעננים אם כי גם סיון וגם אני חשבנו שהם מעט מתוקים מדי (תוצר של שימוש בסירופים ממתיקים טבעיים שהם מכינים במקום). בהחלט יכולים להוריד כאן את מפלס המתיקות, אבל לפי התור של "המקומיים" כנראה שזה מקום פופולרי במיוחד, והחבר'ה כאן אוהבים את המתוק.
בכל אופן - מקום מגניב.
עד כאן (נכון לפוסט זה) סיפור מסע הייסורים (בקטנה) שהעביר אותי מתחם שוק לוינסקי. שום דבר לא הלך חלק באותו שבוע אבל לפחות הייתה מגמת שיפור ממקום למקום. זה התחיל מהגרוע ביותר של ארוחה לא ממומשת בדלידה, המשיך בארוחה בינונית בדייגו סאן, בהמתנה מייגעת ומיוזעת ב-Fifi's, והסתיים באוכל טוב ומוצלח ב-Fifi's ובגזוז מרענן ומעניין בלוינסקי 41. שרק תימשך המגמה.
דבר אחד בטוח - אני אמשיך לחטוף שוק מדי פעם בלוינסקי.
כתבתי כאן בפוסט עבר על 2 מסעדות בולטות במתחם: דלידה והחלוצים 3 (הכתרתי אותה בתואר מלכת השוק אבל היא אחת המסעדות האהובות עליי בתל אביב רבתי). מלבדן יש עוד כמה וכמה מקומות אוכל, וותיקים וחדשים. בין השמות - אוזרייה, קפה קאימאק, סלימי, מזנון איטלקי, Oggie's, סאלוף ובניו, דייגו סאן, Fifi's, פימפינלה, הבורקס של אמא, בוטיק נקניק, גרגר הזהב, מעדניית יום-טוב, מתי המקלל, דייבוצ'קה, טרגון. יש להניח ששכחתי מקום או שניים. מה שבטוח שיש כאן תערובת נחמדה של מקומות עממיים פשוטים ושל מקומות היפסטריים וטרנדיים. חלק מהמקומות פתוח רק בצהריים וחלק רק בערב. חוץ ממסעדות יש כמובן שפע של מעדניות, דוכני פיצוחים, דוכני מיצים וגלידות, חנויות אוכל וגם היצע יפה של חנויות לציוד מטבח ובישול. בקיצור אחלה אזור לחובבי אוכל ובישול.
בסך הכל די רגוע במתחם בשעות הצהריים של ימי חול. ההמולה היא בעיקר ביום שישי בבוקר ובצהריים אז המתחם מפוצץ מקונים ומסתם עוברי אורח. המקום הראשון שפקדתי (ב-15/06) הוא מקום שכבר הייתי בו וכתבתי עליו - דלידה.
כמעט ארוחת צהריים בדלידה (או אם תרצו - ניסיון כושל לאכול צהריים)
החמארה הים-תיכונית החביבה והפופולרית פתחה ממש לאחרונה את שעריה יומיים בשבוע גם לארוחות צהריים (בימים ג' ו-ד'). הדיל, שכרגע הוא בתקופת הרצה נשמע משתלם: 2 מאזטים או מנות פתיחה + עיקרית + קוקטייל (רק חלק מההיצע הקיים) - במחיר המנה העיקרית. הקוקטייל בחינם הוא רק בתקופת ההרצה של העסקיות בחודש יוני.
כמובן שבאתי לבדוק. זה היה יום ד'. הגעתי בסביבות 12:30 והמקום לא היה מלא. הרבה יותר רגוע מבשעות הערב.
לדעתי אור הצהריים לא מיטיב עם דלידה. בערב האווירה הברית והאפלולית יושבת טוב על המקום ומתאימה לגמרי לרוחו. יש אווירה בליינית והמקום נראה מגניב וכיף לשבת בו. בצהריים רואים פתאום את מה שהאפלוליות מסתירה. כל הסקס-אפיל נעלם. התקרה די מכוערת, הקירות קצת מתקלפים, הרצפה לא משהו.
קיבלתי תפריט. 2 המאזטים שהזמנתי הגיעו אחרי כ-5 דקות.
יחד אתם בחרתי קוקטייל שנכון לעכשיו הוא ללא תוספת עלות (שווה). זה היה כוס (לא גדולה) של אניסטה מרסיי: ערק, לימונים, סוכר, ביטר למון ונענע. נחמד ומרענן. לקוקטייל לקח עוד 2-3 דקות להגיע.
המאזט הראשון היה ברולה פלפלים חריפים ופטה. מנה שבערב עולה 24 ש"ח. אחת ממנות הדגל של המסעדה ובצדק. מנה שאני מכיר ומוקיר. בהחלט אחת היציאות הטובות של דלידה, אבל רק לאוכלי חריף. גם הפעם היא הייתה טעימה ומוצלחת.
המאזט השני היה פחות מוצלח: קרם פול שהיה אמנם די טעים אבל יותר הרגיש לי בטעם כמו חומוס ופחות כמו פול. הוא הוגש עם לחם בכמות נדיבה.
הזמנתי מנה של סינייה קבב טלה. לא משהו מסובך להכנה. היא עלתה 60 ומשהו ש"ח וזה היה אמור להיות מחיר הארוחה כולה. (כאמור דיל שווה בהחלט על הנייר).
עברו 10 דקות. עברו 20 דקות.
בינתיים הגיע מנהל המשמרת (או טייטל דומה - בחור חביב ושירותי) והשיק אתי כמנהגם שוט של אלכוהול.
אחרי 28 דקות כשאני כבר רעב בטירוף, הגיע אליי שוב מנהל המשמרת ואמר תוך התנצלות שהקבבים נשרפו ומכינים לי מחדש מנה ושזה ייקח לדבריו עוד 3-4 דקות. הוא שב והתנצל. אמרתי שדברים כאלה קורים והכל בסדר.
חלפו 3-4 הדקות המובטחות. אחריהן חלפו עוד כ-10 דקות ואז הוא הגיע עם מנת הקבב המיוחלת. סוף סוף! כמעט 45 דקות של המתנה בין המנות הראשונות לעיקרית. הרבה יותר מדי זמן, ודאי לארוחת צהריים שצריכה להיות זריזה יחסית. הרי הגיוני שבצהריים אנשים לא באים לשבת שעתיים ולדפוק דרינקים בכיף שלהם כמו בערב. הצלחת הונחה לפניי והבחנתי שהסינייה לא נראית סינייה. קציצות בהירות שלא נראו כמו בשר ורוטב אדום שלא נראה כמו טחינה (עם יוגורט עיזים, כך הובטח). אופס. מה שקיבלתי הייתה מנת הקבב השנייה שהוצעה בצהריים - קבב מוסר ים ברוטב חריימה או משהו בסגנון. קראתי מיד לאחראי ואמרתי שזו לא המנה שהזמנתי... בשלב זה כבר יצאתי משלוותי. אמרתי לבחור שזה לא עובד ושיבטל לי את הסינייה שכן הזמנתי. ציינתי שאין לי שום כוונה לחכות עכשיו עוד 15-20 דקות למנה הנכונה, אחרי 45 דקות של המתנה. enough is enough. הוא הסכים אתי אבל ניסה לשכנע אותי שאשאר, אוכל את קציצות הדג ואקבל גם את הסינייה טלה על חשבונם. סירבתי. אמרתי שהספיק לי ושלא אוכל מנה בכוח שלא בא לי עליה. הבחור שוב התנצל וציין שאני לא מחויב ושמה שאכלתי ושתיתי זה עליהם. הוא גם הזמין אותי להשאיר את פרטיי כדי שהם יזמינו אותי לארוחה על חשבונם. ויתרתי. לא רואה סיבה לחזור לדלידה, גם לא בערב, וגם לא על חשבון הבית. אני גם לא אוהב ארוחות חינם.
אז נכון שיש אחלה אווירה ואחלה vibe בדלידה, אבל זה לא מספיק, צריך גם שירות סביר, מטבח מתפקד ואוכל שמגיע כמו שצריך וכמו שהוזמן. אני מיציתי. (גם בפעם הקודמת המוצלחת בהרבה, השירות לא היה מדהים בלשון המעטה, ולמעשה גם לא האוכל שהיה מאד לא יציב ברמתו).
היו אולי 2-3 פעמים בחיי שיצא לי לשבת במסעדה ולא לשלם בכלל (בגלל פשלה קולוסלית של המסעדה כמו מנה מקולקלת). במקרים הקודמים תמיד השארתי לפחות טיפ נאה. מה אשמים המלצרים אם המטבח לא מתפקד. הפעם האשמה הייתה גם על המטבח וגם על מנהל המשמרת ולכן לא טרחתי להשאיר טיפ כלל. יצאתי מורעב ועצבני. מזל שבלוינסקי יש עוד כמה מקומות שאפשר לאכול בהם בזריזות יחסית. אחד מהם - דייגו סאן...
השלמת צהריים בדייגו סאן:
דייגו סאן היא מסעדה/בר אוכל של פיוז'ן קוריאני-מקסיקני בפאתי שוק לוינסקי. זו למעשה מזללת street food שמשלבת טעמים קוריאניים ומקסיקניים. היא נפתחה בפברואר 2015 ע"י קבוצת שותפים, אחד מהם היה אסף דוקטור, מסעדן ושף מוערך שהוא גם הבעלים של מסעדות דוק והאחים המוצלחות (יחד עם אחיו). אין לי מושג אם הדוקטור עדיין פעיל במסעדה הזו. היא עשתה לא מעט רעש וצלצולים בימיה הראשונים. הרבה כתבות יח"צ שהכתירו אותה עוד לפני פתיחתה כדבר הלוהט הבא או כמקום המגניב הבא וכו'. בשבועות הראשונים, כך שמעתי, היה קשה להשיג מקום. די מהר הגיעו כמה ביקורות שליליות וכוכבה (כך נדמה לי) קצת הועם. אבל היא פועלת בז'אנר פופולרי של מסעדות אוכל רחוב לא יקרות ומהירות, ולכן גם שנה וחצי אחרי היא כאן, שרירה וקיימת.
המקום קטן וצבעוני. אפשר לשבת באחד השולחנות בפנים או בחוץ או על הבר. החלל מלא אלמנטים אסייתיים ומקסיקניים.
עיצוב צעיר, אורבני, עדכני וצעקני משהו. בדיוק מה שאפשר לצפות ממקום כזה. די מפתיע אותי שהמקום פועל גם בצהריים, היות והוא יושב ברחוב די צדדי של המתחם, שהוא מלכתחילה לא אזור עסקי, ואין בו יותר מדי עוברי אורח או עובדי חברות שימלאו אותו. כמו דלידה זה יותר מקום של לילה, ששם דגש על אווירת הבליינות. כשאני הגעתי מדלידה אחרי הארוחה הלא ממומשת שלי שם, בסביבות 14:00, היו 3 שולחנות מאוישים (ואף אחד לא ישב על הבר). תכלס, יותר מלא ממה שחשבתי שיהיה.
קיבלתי מיד תפריט. הזמנתי כבר ארוחה עסקית מלאה בה מקבלים 2 מנות קטנות ומנה גדולה במחיר 48 ש"ח, כולל כוס תה ג'ינג'ר קר (מרענן אבל לא מספיק ג'ינג'רי). המנה הגדולה יכולה להיות טאקו או buns. יש גם ארוחה ב-58 ש"ח שכוללת בחירת מנה יקרה יותר (צ'יזבורגר, ביבימבאפ וכו').
אני הלכתי על הפשוט עם 2 סלטים (למעשה סלטונים קטנים) כמנות פתיחה. האחד אסייתי: סלט פפאיה עם תרד, בוטנים, עלי טעם, צ'ילי ורוטב דגים. השני מקסיקני: סלט שעועית שחורה עם סלרי, בצל ירוק, תירס חי, צ'ילי, כוסברה, שעועית ירוקה, עגבניות בויניגרט יוזו-טבסקו (פיוז'ן כבר אמרנו). לפני הסלטים קיבלתי צלוחית עם חמוצים קוריאניים שכללה קימצ'י (אותו כרוב מותסס שאולי הקוריאנים אוהבים אבל לדעתי הוא פשוט לא טעים), ומלפפונים בצ'ילי ושומשום קלוי שהיו טעימים. הסלטים עצמם היו בסדר. סלט הפפאיה היה לא רע והרגיש די טרי ורענן ומתובל טוב. אבל הוא לא קרוב לסלטי הפפאיה הבועטים של נאם ובית תאילנדי. סלט השעועית למרות מרכיביו הרבים היה בינוני, לא רענן ומעט תפל. יוזו לא הורגש בו.
למנה עיקרית הלכתי על באן. צמד לחמניות מאודות קטנות (מעט קטנות מדי לדעתי. מזל שכן זכיתי לאכול משהו בדלידה).
למרבה הצער לא ניתן לערבב 2 סוגי מילוי ולכן הזמנתי באן של בטן חזיר צרובה במיונז מיסו, כוסברה ומלפפונים בצ'ילי קוריאני. הלחמניות המאודות היו לא רעות. לא מהסוג הדביק מדי והמעצבן. המילוי היה מאכזב. בשר יבש מדי ולא מספיק רך. צריך לדעת להכין בטן חזיר שהיא נתח שומני שדורש בישול ארוך וסבלני ואז יכול לקבל המשך טיפול, למשל בגריל או בהקפצה. כאן כשלו ולכן נאלצתי להיאבק בנתח קשה מדי. לצערי גם התיבול שלו לא היה מספיק חד ומעניין. לא המיסו ולא הצ'ילי הורגשו כמצופה. לא שהמכלול היה רע. זו הייתה מנה טעימה למדי בסה"כ, אבל עם המרכיבים שהיא כוללת אפשר בקלות לייצר מנה מעולה.
בקיצור, זה ממש לא היה היום שלי בלוינסקי. בדלידה היה פוטנציאל לאחלה דיל עסקי שלצערי לא מומש בגלל תקלות מטבח ושירות, ובדייגו סאן הוא מומש אבל לא היה מוצלח. מזל שיום שישי הגיע וחזרתי שוב למקום הפשע. הפעם לסיבוב הצטיידות שאחריו סיון שותפתי ואני ניסינו את האסייתית הלוהטת החדשה בשכונה: Fifi's...
צהרי שישי ב- Fifi's - מיקרו מסעדה אסייתית חדשה:
Fifi's היא מסעדונת תאילנדית חדשה, אם תרצו מיקרו מסעדה, שנפתחה במהלך חודש מאי. היא יושבת בחלל הקטנטן, הצמוד לדלידה, שהכיל את ביסטרון יהלומה שבינתיים עברה למשכנה החדש, הרחב והתיירותי בשוק הנמל בתל אביב. כמה קטנה המסעדה? יש 4 שולחנות עגולים קטנים וזהו. בכל שולחן יכולים לשבת 2-3 אנשים. במקסימום 12 סועדים. מי שאחראית על המקום היא בחורה צעירה בשם יפעת תבואה שבישלה בכמה מסעדות, טיילה במזרח (וייטנאם, תאילנד והודו) והחליטה לפתוח מסעדת פועלים/אוכל רחוב תאילנדית-אסייתית עם הטאץ' האישי שלה. המקום פועל בימי חול מ-18:00 ובימי שישי בצהריים מ-12:00. בשישי בערב ובשבת המקום סגור (וזה ממש לא בגלל כשרות).
אגב, בפייסבוק של המסעדה לא רשום כרגע שהיא פעילה בימי שישי. יתכן והחליטו לוותר על זה. לנוכח החוויה שלנו אני לא אופתע. הכתבות הלא מעטות על המקום עשו את שלהן, וכידוע שעם הפרסום מגיעים ההמונים. בשעות הצהריים שאנחנו היינו היו להערכתי פי 3-4 אנשים ממה שהמסעדה יכולה להכיל.
אנחנו הגענו בסביבות שעה 12:30, יום ו', 17 ביוני. כמובן שהיה כבר מלא והייתה רשימת המתנה שאנחנו היינו מספר 3 בה. ממש לא נורא. התל אביבים כידוע מתעוררים מאוחר... אחרינו אכן הגיעו לא מעט אנשים. להערכתי אם היו במסעדה 40-45 מקומות ולא 12 הם היו מתמלאים בקלות באותם צהריים. חלק מהמתעניינים לא טרחו להמתין כי הבינו שזה ייקח זמן.
במקום כל כך קטן אין אפשרות הגיונית לעבוד עם מערכת הזמנות, ולכן אין מנוס אלא להגיע, להירשם ולחכות. כן כן - שוב מחכים... התחלופה יכולה להיות מהירה יחסית, אבל זה לגמרי תלוי בסועדים ובכמות המנות שהם מזמינים. אם מתפנה מקום לא שומרים אותו במידה ואינכם נמצאים פיזית, כך שאם יצאתם לשוטט אתם מסתכנים באיבוד מקומכם. לנו המלצרית אמר שאין בעיה שנצא לסיבוב של 10-15 דקות כי ייקח כ-20 דקות עד שיתפנה מקום. היא טעתה והטעתה ולכן כשחזרנו (לפני הזמן) כבר תפסו את מקומנו סועדים חדשים ונאלצנו לחכות בחום של הצהריים עוד הרבה יותר מדי זמן (כ-35 דקות).
ההמתנה הייתה מאד מעצבנת, והיינו קרובים להרים ידיים ולפרוש, במיוחד לנוכח הרעב שהחל לצוץ בעקבות הריחות המטורפים והמגרים שעלו באוויר מהבישולים.
החבר'ה דאגו להרוות את צימאוננו במים ואף נתנו לנו טעימות של 2 המרקים/צירים שלהם שרק אני אכלתי מטעמי צמחונות וחריפות. ציר אחד היה צמחוני וחריף: מרק טום יאם של מיס לומ-קאו, חריף חריף מתאילנד. (כך בתפריט - ואכן חריף). השני היה בשרי: ציר עם בשר אסאדו בטעם חמצמץ. שניהם טובים ועמוקים.
הצלחנו לשרוד את ההמתנה המייגעת וזכינו לשבת. לזכות הצוות גם במטבח וגם בשירות העניינים תקתקו מכאן ואילך. ההזמנות נלקחו מהר והאוכל הגיע מהר. אני חייב לציין את התפקוד הטוב בסה"כ של הצוות שעובד בתנאים ממש לא קלים, במטבח קטן שצמוד לאזור הישיבה הגדוש והצפוף, כשבחוץ עומדים הממתינים הרעבים, המיוזעים וחסרי הסבלנות. לא קל לבשל ככה ולא קל לתת שירות בתנאים כאלה.
העיצוב של המקום פשוט. את הקיר המרכזי השאירו חשוף ולא צבוע. הקיר העליון, התקרה והקיר שמעל המטבח שצבעם ורוד הם שמספקים את הצבע. יש כמה אלמנטים אסייתיים צבעוניים לקישוט, הבולט שבהם נברשת גדולה, צבעונית ומעניינת מעל הכניסה.
קיבלנו תפריטים. אפילו ביחס לאוכל רחוב או אוכל פועלים התמחור סביר עד נמוך. (ראו מחירי העסקיות בדייגו סאן או תחשבו על מחירי מנות בפיתה בשנים האחרונות). יש מגוון מנות קטנות ובינוניות, שהיקרה שבהן - מנת פועלים סינית עולה 43 ש"ח (מנה יחסית גדולה של עוף, בקר או טופו עם ירוקים טריים וקשיו, אורז וביצת עין). מנה אחת לא הייתה זמינה ונמחקה בעט מהתפריט (וונטון בקר).
המנה הראשונה שאני הזמנתי. מנת נשנוש שעולה 14 ש"ח: הלבן של הבצל ירוק עם סינטה לבנה מיובשת. כמו שאפשר לראות בתמונה יש שם גם ירוק של בצל ירוק. נשנוש חביב שמוציא טוב את הירק הלא סקסי הזה. שבבי הסינטה מוסיפים קראנץ' ומליחות. הליים שנסחט מעדן ומאזן. מנה חמודה.
מנה שחלקנו: שיטאקי ג'מבו: דף אורז בעבודת יד ממולא בשיטאקי, בוטנים ובצל ירוק, עם שמן קשיו וחומץ שחור. 22 ש"ח. כמו שאפשר להבחין בתמונה, זה לא דף אורז רך שמולא וגולגל, אלא דף אורז מטוגן שהונח על הפטריות ונתן קראנץ' חביב. מנה טובה ומקורית. מעט שמנונית. טעמים די עדינים. פטריות איכותיות. נחמד בהחלט.
מנה של סיון שאני טעמתי: צ'וי סאם - כל מיני ירוקים חתוכים ברוטב סויה חם וקשיו. 32 ש"ח. מעין סלט אסייתי של ירקות שבחלקם חלוטים או מאודים ובחלקם טריים. בין השאר היה כאן קצת ברוקולי, נבטים, בצל ירוק, שבבי בצל, באקצ'וי, נדמה לי שגם קייל, גפרורי שורש סלרי. הירקות היו טובים וטריים. הרוטב טעים ומאוזן. אישית לא השתגעתי על המרקם של הרוטב (וגם המראה לא מדהים).
המנה ה"עיקרית" שלי: לחמניית קניונים תאילנדית במילוי פטה אסאדו, בצל מוחמץ, בצל ירוק ואסאדו מיובש עם רוטב של מיונז ג'ינג'ר. 37 ש"ח. מנה שיחוק. אחת ממנות הלחמנייה שיותר נהניתי מהן בזמן האחרון. בשר טעים מאד. עסיסי. תיבול מעולה - מתקתק, פיקנטי ועמוק. הרגשתי גם טעמים של קוקוס שלהערכתי הוא אחד ממרכיבי המיונז (קרם קוקוס). יופי.
סיון הזמינה מנה מקבילה צמחונית עם מילוי טופו ובלי שבבי האסאדו ומאד נהנתה ממנה. מחירה זהה.
עד כאן פיפי'ז. עם החשבון קיבלנו שבבי חלווה מתקתקים שנמסים בפה. נחמד.
השורה התחתונה היא שאחרי שצולחים את ההמתנה הארוכה והמייגעת מתגלה מקום חמוד מאד. עם אוכל טעים, טרי ורענן, ובהחלט מקורי. שווה לחכות רק בשביל לחמניית הקניונים התאילנדית. אני כאמור לא סגור שהמקום עדיין פועל בשישי בצהריים, אבל גם אם כן, בפעם הבאה אוותר על הצהריים ואגיע בערב באמצע השבוע, סביב שעה 19:00 שכבר לא חם בטירוף. אם כבר לעמוד ולהמתין למקום, עדיף בערב.
אני מאחל למסעדונת הזו שיקרה לה מה שקרה ליהלומה: לעבור ללוקיישן גדול ומרווח בהרבה. הם צריכים לדעתי לחפש לוקיישן חילופי, אפילו בשכונה, שיהיו בו לפחות כפול מקומות. לדעתי לאורך זמן די בלתי אפשרי לנהל מסעדה במקום כל-כך קטן, ודאי מסעדה של אוכל שמבושל במקום. אם היו מוגשים כאן רק סנדוויצ'ים זריזים (או אוכל מוכן הביתה) אז ניחא. כרגע המקום קטן מדי פיזית בשביל לעמוד בביקוש בשעות העומס.
ביקור חוזר ב- Fifi's (שישי צהריים - 21/10)
היה 1/2 ריק. להבנתי המסעדה לא פעלה בימי שישי בצהריים במהלך הקיץ וחזרה לפעילות עכשיו כשפחות חם. היה גם מרוץ סובב תל אביב (אופניים) שסגר נתיבי תחבורה שונים, ואני מניח ששילוב השניים גרם לדלילות היחסית. בכלל השוק היה מאד רגוע בצהרי שישי האלה.
בגדול היה מעט פחות מוצלח לטעמנו. סיון שותפתי אכלה שוב את לחמניית הקניונים עם הטופו והיא פחות אהבה הפעם. היה שם בצל אדום כבוש עם טעם דומיננטי שמעט קלקל את המכלול.
אני דגמתי מנות שונות לגמרי מהפעם הקודמת. הראשונה: טטאקי שייטל אסייתי שהיה מוצלח ואיכותי. מנת ספיישל של היום. (עלתה משהו כמו 40 או 42 ש"ח). כללה גם אטריות דקיקות, שפע בצל מטוגן טוב ורוטב ירוק (כוסברה ונענע) טעים. מנה טובה ומרעננת.
מנה שסיון אכלה: גזע ברוקולי חתוך דק עם שום ובוטנים. נשנוש טעים, כיפי ומוצלח. (14 ש"ח).
מנה ששנינו חלקנו - דלעת יפנית: פרוסות דקות של דלעת, ירוקים קצוצים, ליים ושמן צ'ילי. היה כאן רוטב כוסברה טוב ובצל מטוגן טוב. אחלה מנה. עוד נשנוש כיפי. (28 ש"ח).
מנה נוספת שאני אכלתי - פורק סטיקרס: מעין דים סאם (כיסוני בצק) חצי מאודה וחצי מטוגן, ממולא בסינטה לבנה עם ליים, שמן חרדל ופלפל לבן. היה גם לא מעט צ'ילי. מנה לא מלהיבה. משהו במכלול פחות עשה לי את זה. הבצק היה די מוזר ולא היה מספיק מילוי לטעמי. גם הטעמים לא התפוצצו. (29 ש"ח).
נכון לביקור השני בפיפי'ז די מיציתי את התפריט. טעמתי כמעט את כל ההיצע. בהחלט נחמד. בינתיים אחכה לתפריט חדש.
גזוז לדרך - קפה לוינסקי 41:
בדרך חזרה הביתה חיפשנו דוכן מיצים שיצננו אותנו מעט בחום ובלחות של הצהריים. עצרנו לקנות גזוז במקום שכמותו אפשר מצוא רק במתחמים כמו שוק לוינסקי, מקום מגניב/מוזר/מקורי/סטלני: קפה לוינסקי 41. פעם (אולי גם היום) קראו לזה המקום של בני. הבעלים הוא (או שהיה) בני בריגה שהיה מסעדן והחליט ללכת כאן על הכי פשוט ולפתוח דוכן קפה, גזוז וסנדוויצ'ים. זה דוכן קטנטן שגולת הכותרת שלו הם הגזוזים על בסיס פירות טריים, עשבי תיבול טריים, סירופים טבעיים ומרקחות שונות ומשונות שנרקחות במקום. כל גזוז יכול להיות שונה מרעהו.
הגזוזים שלנו היו בגודל הקטן יותר. אני כבר לא זוכר מה הם הכילו. היו לא מעט פירות, כולל הדרים, עשבי ועלי תיבול ועוד ועוד. נדמה לי שהם עלו 15 או 17 ש"ח. אולי 14 או 16 ש"ח. בכל אופן - משהו בכיוון. הם היו טעימים ומרעננים אם כי גם סיון וגם אני חשבנו שהם מעט מתוקים מדי (תוצר של שימוש בסירופים ממתיקים טבעיים שהם מכינים במקום). בהחלט יכולים להוריד כאן את מפלס המתיקות, אבל לפי התור של "המקומיים" כנראה שזה מקום פופולרי במיוחד, והחבר'ה כאן אוהבים את המתוק.
בכל אופן - מקום מגניב.
עד כאן (נכון לפוסט זה) סיפור מסע הייסורים (בקטנה) שהעביר אותי מתחם שוק לוינסקי. שום דבר לא הלך חלק באותו שבוע אבל לפחות הייתה מגמת שיפור ממקום למקום. זה התחיל מהגרוע ביותר של ארוחה לא ממומשת בדלידה, המשיך בארוחה בינונית בדייגו סאן, בהמתנה מייגעת ומיוזעת ב-Fifi's, והסתיים באוכל טוב ומוצלח ב-Fifi's ובגזוז מרענן ומעניין בלוינסקי 41. שרק תימשך המגמה.
דבר אחד בטוח - אני אמשיך לחטוף שוק מדי פעם בלוינסקי.
כתבה נחמדה והכותרת (והסיומת) הברקה.
השבמחקלקרוא אותה ולוותר על דייגו סאן ולנסות את פיםיז
לעת ערב ואם לא ילך תמיד אמצא מקום אצל השכן האמריקאי.
בפיפי'ז היה טעים יותר וזול יותר מדייגו סאן. על סמך הניסיון החד פעמי שלי - אם לעובר אורח במתחם לוינסקי מתחשק דווקא פיוז'ן אסייתי אז פיפי'ז עדיפה. אני מניח שגם לאוגי'ז אגיע מתישהו. (וטוב שרמזת עליו כי שכחתי לכתוב את שמו ברשימת המקומות)...
השבמחקאדיר....כלומר, מעצבן. אבל טוב שהעלת את זה על הכתב.
השבמחקיצא לי לשבת דיי הרבה פעמים בהאפי האוור של דלידה אחה"צ, כשהכל בחצי מחיר. האמת אני לא זוכר בעיות. תמיד האוכל הגיע זריז ממש, זריז מדי לעיתים.
הגיוני שהצוות של הצהריים ושל הערב הוא שונה. אני מקווה שמישהו מהם יקרא את הפוסט הזה.
לדייגו סאן אני לא מתכוון ללכת, הרבה יח"צ והרבה בינוניות.
לגבי פיפיז, אני לא רואה הרבה אפשרויות מבחינת המקום חוץ מלהתרחב למקום גדול יותר. אני בטוח שזה יקרה. האוירה שם מגניבה, אבל נאלצתי לחכות בתור 20 דקות וזה רק כי הגעתי מוקדם ב 7 וחצי בערב של אמצע שבוע. האוכל לא איכותי כמו בבית תאילנדי, אבל המחיר הוא גם בערך מחצית מהמחיר בבית תאילנדי והמקום הוא פיתרון קסם לכל אלו שחיפשו אוכל רחוב זול כמו בתאילנד.