וינה, ספטמבר 2018 - חלק ד': הערב האחרון עם מסעדת המישלן שברחנו ממנה

חלק רביעי ואחרון של אוכל בוינה.

אנחנו מגיעים לערב האחרון של הטיול. למחרת בבוקר נעשה את הטיסה בחזרה לת"א. מראש רציתי עוד מסעדה ממושלנת מגניבה ואיכותית שתספק חוויה קולינרית שתשאיר לנו טעם טוב במיוחד. הזמנתי מקום במסעדה שזכתה בכוכב מישלן ראשון בשנת 2018, מסעדה בשם Das Loft. חיפשתי מקום מודרני ולא כבד ו-Das Loft נראתה מתאימה, במיוחד בזכות המיקום - בקומה ה-18 של מגדל על גדת תעלת הדנובה עם תצפית נוף פנורמי של כמעט 360 מעלות על וינה. חשבתי לעצמי שגם אוכל ממושלן טוב וגם תצפית יפה על העיר יהוו סיום ראוי.


Das Loft - מסעדת מישלן שצופה על וינה ממרומי הקומה ה-18 של מלון יוקרתי:

Das Loft היא מסעדת כוכב מישלן עם מיקום ייחודי, בקומה האחרונה (ה-18) של מגדל שמכיל מלון בשם Hotel SO של רשת סופיטל. היא נפתחה בשנת 2012 בשם Le Loft ואז שימשה יותר על תקן של בר או בר קוקטיילים. מי ששדרג אותה קולינרית הוא שף בשם Fabian Günzel שבנה שם תפריט יצירתי ומודרני אבל הוא עזב בשנת 2016. כנראה שבשנים האחרונות המשיך השדרוג עד כדי כך שאנשי מישלן העניקו לה כוכב מישלן בשנת 2018 תחת השף הנוכחי ששמו Anton Gschwendtner.

הזמנתי מקום מראש לשעה 20:00 ביום ו'. לבשנו את מיטב מחלצותינו (באתר כתוב שיש קוד לבוש של dress to impress, כלומר - בלי בגדי ספורט, כפכפים וכו') וצעדנו מהמלון ברגל לכיוון הבניין המודרני, שהאורות של הקומה האחרונה שלו, הם אורות המסעדה, בוהקים למרחקים.

הגענו לפתח הבניין. את הבניין תכנן אדריכל עטור פרסים בשם Jean Nouvel. העיטורים הצבעוניים הפסיכדליים המטורפים שהם המוטיב העיצובי המרכזי של המסעדה נמצאים כבר בכניסה לבניין. מי שעיצבה אותם היא מעצבת שווייצרית בשם Pipilotti Rist. תכלס - מגניב ומרשים גם למי שלא ממש מתחבר לסגנון כזה.

המעלית למסעדה נמצאת בקומת הלובי של המלון. עוברים את המארחת ועולים.

יום ו' בערב מקביל ליום ה' בארץ - יום של יציאות. באתר של המסעדה מודגש הפן הבלייני, התוסס והברי של המסעדה שכולל מוזיקה ומופעים חיים מזדמנים. כתוב גם שבימים שישי ושבת יש די ג'יי שמנגן מוזיקה. חשבתי לתומי שבשעה 20:00 העניינים עדיין יהיו רגועים יחסית. הערכתי שזו שעה שאנשים עדיין מגיעים בראש ובראשונה לאכול ארוחת ערב ושהמסיבה עדיין לא מתחילה. טעיתי.

כשנכנסים לקומת המסעדה מה שתופס את העין מטבע הדברים זו התקרה המטורפת והמגניבה. כשמעמיקים לתוך החלל אחרי שהמלצר מכניס אותך קולטים את הנוף שנשקף מכל עבר. במקרה שלנו, נוף של וינה של קצת אחרי השקיעה (שעה 19:50 פלוס מינוס). החלל גדול ומרווח וכולל שולחנות מפוזרים מכל עברי המסעדה וביניהם מתחם בר במפלס מוגבה מיתר חלקי המסעדה.

רק אחרי שהתיישבנו, קלטנו את עוצמת המוזיקה שהתנגנה. וזה לא היה יוהן שטראוס. גם לא שוברט. זו הייתה מוזיקת דאנס רעה, רועשת וחופרת. לא נעימה כלל וכלל לא לי ובטח לא לאימא שלי. כל העסק הרגיש מוזר. משהו שמתאים לדאנס-בר או לבר ולא למסעדה, ודאי לא מסעדה שקיבלה כוכב מישלן. בהתחלה ניסינו להתעלם ולהתמקד בנוף שנראה מחלוננו. הוא לא היה רע...

קיבלנו תפריטים. גם של אלכוהול וגם של אוכל. המקום פתוח לארוחות בוקר, צהריים וערב (בבר יש תפריט נפרד). בלילה הוא כאמור מקבל תפנית לכיוון הבלייני והקוקטיילים נמזגים בכמויות מסחריות. הזמנו תחילה קוקטיילים. שלי נקרא ESPADINME והיה על בסיס מזקל, חלבון ביצה וליים. של אימא שלי נקרא FRENCH MARTINI שהיה על בסיס וודקה, אננס וליים. כל קוקטייל תומחר ב-14 או 15 יורו. לגמרי מחירי קוקטיילים בתל אביב. הם היו מצוינים.

תפריט האוכל מוגדר כתפריט בינלאומי יצירתי ומודרני. יש אפשרות לארוחת טעימות ב-93 יורו (4 מנות בחירת השף) או להזמנת מנות רגילות מהתפריט. הזמנתי 3 פתיחים (אפריטיפים), עוד מנה ראשונה ושתי מנות עיקריות. בנינו בסוף גם על קינוחים. המוזיקה לצערנו לא השתפרה. שאלנו לתומנו אם יש מצב להוריד ווליום מעט. הצוות המאד חביב ומקצועי, כולל מנהל הבר ומנהל המסעדה התנצלו ואמרו שלא ושככה זה בערבים, במיוחד בשישבת. זה מה שהבעלים רוצה. הם ציינו שמאז שקיבלו את המישלן הם מנסים לשנות מעט את הקונספט, להרגיע את העניינים ולדחות את המסיבה לשעה מאוחרת יותר, באזור 22:30. בינתיים ללא הצלחה. הם ציינו שכשיגיע הדי.ג'יי זה עלול להיות רועש עוד יותר. oh boy.

בכל זאת הספקנו לטעום משהו.
תחילה הוגש לשולחננו לחם (טוב מאד) עם חמאה ירוקה (לא זוכר את מקור הצבע). די מהר הגיעו שלושת הפתיחים. וריאציה לטרטר בקר, קוויאר ולחי חזיר מטוגנת. ההגשה של שלושת הפתיחים הייתה מושקעת וחמודה.

התחלנו בטרטר. מיני טרטר בקר שמוגש על לחמניית דמפלינג ומתובל בשומשום, שום שחור, מלפפון וחלמון. מנת 2 ביסים שעולה 7 יורו. זה היה טעים מאד ונתן אופטימיות להמשך שלפחות נהנה מהאוכל.

גם ההמשך היה טוב מאד. צלוחית קטנה של קוויאר Osietra עם קציפת תפוח אדמה מעושן, ג'ל כרישה ופירורי לחם שחור. הגשה מגניבה בצלוחית קוויאר. אלה היו כמה ביסים טעימים ביותר. 7 יורו הייתה העלות.

הפתיח השלישי היה נפילה מביכה. רצועת לחי חזיר (Guanciale) דקיקה מטוגנת, עם שמיר ופלפל מעושן. העלות - 8 יורו. ציפיתי לחטיף קראנצ'י ומתפצח בטעם בשרי ומעושן. נתתי ביס למשהו יבש לגמרי, במרקם של גומי. משהו בלתי לעיס לחלוטין. ובאמת שנתתי צ'אנס. אחראי המשמרת שהגיע ניסה לומר שככה זה לחי חזיר. זה בשר שאמור להיות "chewy", כלומר קשה ללעיסה. אמרתי שאין מצב שלזה התכוון השף ושזה לא קשה ללעיסה אלא בלתי אפשרי ללעיסה. אחרי כמה דקות, קצת לפני המנה הבאה הוא חזר עם מנה זהה חדשה. הוא מאד התנצל והודה שאכן היה כשל במטבח והמנה עמדה אחרי הטיגון זמן ממושך מדי והתייבשה. פדיחה. המנה החדשה הייתה מוצלחת בהרבה, קראנצ'ית ולעיסה, אבל גם היא לא הבריקה. סתם חטיף חביב ולא יותר.

בשלב הזה כמעט סיימנו את הקוקטיילים שלנו והמוזיקה שהמשיכה לתת בראש לא השתפרה. הישיבה במסעדה הייתה לא נעימה וזה התגבר כשחבורה של 7-8 מעונבים לא צעירים שסיימו כנראה כנס, חיכו להושבה בשולחן שמאחורינו ובינתיים נעמדו ושוחחו בקולי קולות במשך דקות ארוכות. בקיצור - לא כיף. ראיתי שאימא שלי די אומללה ושגם אני לא ממש נהנה ולכן קראתי למלצר, שאלתי אם אפשר לבטל את שאר ההזמנה וביקשתי לשלם את חובנו עד כה. הוא קרא למנהל המסעדה שהפגין הבנה מלאה ומאד התנצל. אמרתי לו שאני מבין את הפן השמח והבלייני של המקום אבל שהם צריכים לחשוב על שינוי הקונספט עכשיו כשזו מסעדה עם כוכב מישלן. ציינתי שהם צריכים לשים את האוכל במרכז ולהבין שמגיעים אליהם יותר ויותר אנשים שבאים לחוויה קולינרית במסעדת מישלן שהמסיבה והמוזיקה, בטח בשעת ערב יחסית מוקדמת, פחות מתאימה להם.

בזמן המתנתנו לחשבון הגיעה המנה הראשונה שהזמנו כמנת ביניים. זה היה ביסק לובסטר שהיה אמור לעלות 24 יורו. אמרתי למלצר שביקשנו חשבון וביטלנו את שארית ההזמנה. הוא הציע שנסיים את המנה הזו אבל ויתרנו. החשבון אגב, כלל את 3 הפתיחים, את המים המינרליים ואת תוספת הלחם. את הקוקטיילים נתנו לנו על חשבון הבית. אקט שירותי נדיב וחביב. החשבון הסתכם במשהו כמו 28 יורו. בטח החשבון הכי נמוך שיצאתי אתו ממסעדת מישלן. שתי העיקריות שהזמנו וביטלנו אגב היו מנה של Seabass, פטריות, כרישה, קוסקוס וקוויאר ומנה של צבי עם דלעת ערמונים, שאלוט, תמרים ופטריות Black Trumpet. מנות שמחירן 38 ו-36 יורו.

יצאנו עם כאב ראש קל, אחרי ארוחה לא ממומשת, קוקטיילים טובים, כמה פתיחים נחמדים, מוזיקה שדופקת בראש ושירות מבין ומתחשב. לפחות התנחמנו בחלל מגניב ובנופים יפים שנשקפים. זו בהחלט הייתה חווית המישלן הכי מאכזבת שלי עד היום, בגלל המוזיקה והאווירה שממש לא תאמו מסעדת מישלן והארוחה הלא ממומשת. אני בספק אם חברי ועדת מישלן הגיעו ל-Das Loft בשעות שהמוזיקה מתנגנת שם בווליום כזה. אני מסופק אם המסעדה הייתה מקבלת כוכב במקרה כזה. כנראה שהיינו צריכים להזמין מקום במסעדה ערב קודם לכן או לארוחת צהריים, אז כנראה היינו מצליחים לסיים את הארוחה בשלום. אני מקווה שבעלי המסעדה ישכילו לשנות את הקונספט, להנמיך ווליום ולדחות את מסיבת הריקודים לשעות מאוחרות יותר גם בסופי שבוע, כדי למנוע עגמת נפש מאנשים כמונו שבאים לאכול ארוחה טובה בלי לחטוף בומים בראש ממוזיקה קולנית. לטעמי כדאי להם לעשות זאת אם הם רוצים לשמור על כוכב המישלן ולהראות שהאוכל הוא העניין המרכזי במסעדה ולא האווירה. ימים יגידו.

כמובן שהכמה ביסים שהכנסנו לפה ב-Das Loft לא סיפקו את רעבוננו. יצאנו מהמסעדה. חצינו את תעלת הדנובה ונכנסנו למסעדה שסימנתי אותה מראש כאופציה ושהייתה יחסית קרובה. זו מסעדה בשם O boufés. לשמחתנו היה מקום בפנים.


O boufés - מסעדת הביסטרו של השף קונסטנטין פיליפו:

מדובר במסעדת שהיא אחות צעירה למסעדת מישלן מהמובילות בוינה, Konstantin Filippou, שהשנה זכתה בכוכב המישלן השני שלה. השף, Konstantin Filippou, הוא גם השף של O boufés שמלבד קשרי הבעלות (יחד עם אשתו, מנואלה) גם יושבת צמוד לאחות הממושלנת. שמו של השף, יליד אוסטריה, מסגיר את מוצאו היווני (מצד האב. האם אוסטרית). שתי המסעדות מגישות אוכל אוסטרי-יווני-ים תיכוני מודרני, אבל בעוד האחות הבכירה היא מסעדת Fine Dining יקרה יחסית ויצירתית, O boufés היא ביסטרו פשוט למדי ולא יומרני. O boufés גם היא מומלצת מישלן ומחזיקה בעיטור Bib Gourmand.

נכנסנו למסעדה בשעה די מאוחרת, קצת לפני 22:00. הישיבה שם הייתה ממש ניגוד מוחלט ל-Das Loft. מקום פשוט לחלוטין, כמעט עירום בעיצוב שלו. קירות חשופים. מאד שקט ורגוע. השלווה הזו בלטה גם בשירות ובתפקוד המטבח. לחבר'ה כאן יש זמן. הם לא ממהרים.

קיבלנו תפריט. הזמנתי גם יין לבן. משהו אוסטרי יבש. יש כאן דגש על יינות טבעיים.
תפריט האוכל מצומצם וממוקד. 6 מנות של נשנושי פתיחה (למשל צלחת זיתים, צלחת שרקוטרי, גבינות מהרי טירול), 5 מנות ראשונות, 5 מנות עיקריות ו-2 קינוחים. יש גם ספיישלים יומיים. היות ואני לא אוהב לאכול אוכל כבד אחרי שעה 22:00 התמקדתי במנות שמוגדרות כמנות ראשונות (starters). הזמנתי 3 כאלה שחלקנו.

המנה הראשונה: דג טרוטה (פורל) כבוש קלות בשמן זרעי דלעת, כוסברה וצנון. 15 יורו. מנה נהדרת. הדג היה פנטסטי. שמן זרעי הדלעת נתן יופי של kick למנה. מנה רעננה, עדינה וטעימה ביותר.

המנה השנייה: סרדין כבוש (שמוגש בקופסת סרדינים), עם צלפים, שאלוט, מלפפון ורוטב רמולד. 12 יורו. מנה פשוטה ביותר וטעימה עם תיבול מדויק. שום דבר מרגש אבל עושה את העבודה. התמחור של המנה הזו גבוה לטעמי.

המנה השלישית: בוראטה. עם קרפצ'יו סלק, טפנד זיתים ולימון כבוש. מנה פשוטה נוספת אבל מצוינת. הגבינה הייתה תענוג. הטפנד היה מצוין וכך גם הלימון הכבוש. אחלה מנה. היא עלתה 13 יורו.

בשלב הזה כבר שבענו. השעה כבר הייתה אחרי 23:00. בכל זאת הזמנתי גם קינוח. קינוח סולת. 9 יורו.
היו כאן גלילות סולת רכות (מעין ניוקי מאורך) עם זרעי פרג אפור (הנה סגרנו מעגל של פרג עם היום השני ב-Steirereck), תפוח, שמן זית, לימון וורבנה. היה שם גם כדור גלידת שמנת או וניל. הקינוח היה טעים ומעניין למדי, אם כי חסרה לי טיפה מתיקות בגלילות הסולת ואיזשהו רוטב נעים שיחבר את הכל. בסה"כ זה סגר לנו היטב את הפינה.

יצאנו שבעים ושבעי רצון מ-O boufés. אחרי כאב הראש וההמולה של Das Loft זו הייתה חוויה טובה ומרגיעה, בדיוק מה שהיה נדרש. אם פעם אזדמן שוב לוינה, אשמח לנסות את Konstanin Filippou עצמה.
חזרנו למלון עייפים ומרוצים לקראת טיסת הבוקר חזרה לישראל.

בתמונה - שלט המסעדה בכניסה. האיש שמציץ בצד ימין של התמונה הוא קונסטנטין פיליפו השף.

זו הייתה וינה.

בסה"כ נהנינו ואכלנו יפה. קולינרית זו כנראה לא העיר הכי מרתקת וחדשנית בעולם או באירופה, אבל אפשר לאכול בה טוב. הייתה לנו חוויה אחת יוצאת מהכלל ובלתי נשכחת ב-Steirereck, עוד כמה מקומות טובים וראויים ומסעדת מישלן אחת שרוצה להיות דאנס קלאב ממנה ברחנו... היה מעניין.

קחו מבט אחרון על וינה.
היעד הבא (בשאיפה ובתכנון) - חזרה לברצלונה. הפעם בעיקר במטרה לאכול טוב.

וינה, ספטמבר 2018 - חלק ג': קצת מכל הבא ליד - המבורגר, נקניקייה, כריכים, זאכר טורט ואפילו פירות ים

חלק ג' בטיולנו לוינה. 

יהיה גם רביעי שיוקדש לערב האחרון. בחלק הנוכחי אני דוחס מיני מאכלים שנאכלו מערב היום השני של הטיול עד צהרי היום הרביעי של הטיול. 

ביום השני בו אכלנו את הארוחה הבלתי נשכחת ב-Steirereck המשכנו לטייל בוינה. בין השאר בכנסיית קרל היא Karlskirche המרשימה ואחריה בשוק Naschmarkt הצבעוני (ביקרתי במרשימים ומגניבים יותר). 

בערב אימא שלי הסתפקה בכריך שקניתי לה בסופר לא רחוק מהמלון. אני יצאתי בסביבות שעה 20:30 לחפש אחד משניים: נקניקייה טובה או בורגר טוב. עברתי ליד דוכן נקניקיות שסמוך למלון והחלטתי שבא לי מקום יותר מסודר בו אוכל לשבת ולשתות גם בירה תחת קורת גג. שמתי פעמיי לא רחוק למסעדת המבורגרים בשם Rinderwahn.

Rinderwahn - המבורגר וינאי:

פירוש השם בעברית: הפרה המשוגעת. 

מדובר במסעדת המבורגרים צעירה ומודרנית בעלת שני סניפים. האחד, ב-Innere Stadt, במרכז העיר, לא רחוק מקתדרלת סטפנוס הקדוש. השני, ב-Naschmarkt. אני הגעתי לסניף הראשון, הגדול יותר במרכז העיר לקראת שעה 21:00. יש מקומות ישיבה בחוץ ובפנים. היה מקום בפנים אז ישבתי. רוב הסועדים, כמצופה, צעירים. מקומיים ותיירים. 

זה תפריט הבורגרים. בין 13.90 ל-14.90 יורו. אזור ה-60 ש"ח להמבורגר של 220 גרם. כבר אמרנו שוינה ממש לא זולה.

יש גם אופציות שהן לא בקר (עוף, חזיר), אבל הבקר הוא העניין המרכזי כאן.

בירה כמתחייב. חצי ליטר של IPA שמיוצר עבור המסעדה. עלה 6.90 יורו.

ההמבורגר שהזמנתי - Bacon Charlie Burger. בורגר בקר בלחמניית בריוש עם בייקון, צ'דר, מיונז ביתי, חרדל, חמוצים, עגבנייה, חסה. העלות: 14.30 יורו. בצד- צ'יפס שעלה 3.30 יורו והמיונז הביתי. הסה"כ - טעים ומשביע רצון. בשר איכותי וטעים שהוכן לדרגת מדיום טובה. שילוב טוב ולא מוגזם של הבייקון והצ'דר. נהניתי מהבליסה הזריזה.

חזרתי למלון שמנמן ומבסוט אחרי סיבוב לילי בשכונה.


ביום הטיול השלישי הזמנתי מבעוד מועד טיול מאורגן של כ-8 שעות מחוץ לעיר, לעמק הווכאו (Wachau Valley) ולמנזר Melk, כולל שייט מתבקש בדנובה. מקום המפגש של הקבוצה בבוקר הטיול (שעה 08:45) היה בניין האופרה.
ניצלנו את הקרבה הפיזית לאופרה (מעבר לכביש) וסימנו V על מוסד וינאי תיירותי מתבקש, קפה Sacher במלון Sacher המפורסם, שרשם על שמו בטאבו את אחד הקינוחים המפורסמים של וינה: הזאכר טורט, Sachertorte.



יש כמה וכמה בתי קפה ו/או קונדיטוריות שהפכו למוסד וינאי שהוא בגדר must לתיירים. קפה זאכר הוא אחד מהם. יש גם את Demel שהוא יותר חנות עוגות, קפה מוצארט או Café Central. להערכתי רובם ככולם מקומות עם מהות ורוח דומה. מקומות מצועצעים, טרקליניים ומאד מאד מתוירים. אני מניח שהתייר הממוצע יסתפק באחד מהם כמו שאנחנו עשינו.


Café Sacher Wien - מוסד וינאי מצועצע מתויר ומיותר:


בית הקפה הצמוד למלון נפתח בדיוק בשעה 08:00 אז גם נכנסנו. הזאכרטורטה המפורסם נאפה לראשונה ב-1832. בית הקפה עדיין מכין את העוגה על פי המתכון המקורי. כמובן ששאר היושבים בקפה המפונפן היו תיירים כמונו. רובם אסייתים. קשה לי להאמין שיש וינאי מקומי שייכנס דווקא לקפה הזה. זה מקום שמיועד לתיירים שרוצים לטעום קצת אסקפיזם אירופאי של ימים עברו. האסייתים, כך נראה, הזמינו ארוחת בוקר וינאית מלאה. אנחנו הסתפקנו בקפה ומאפה של בוקר.

זה הטרקלין. מכוער להפליא בעיניי.

התפריט הממותג.

הזמנו קפה. אימא שלי הפוך (קפוצ'ינו) ואני איזשהו אספרסו עם קצפת. יחד אתם כמובן שני מאפים. אחד היה הזאכרטורטה האוריגינל המהולל לאימא שלי. אני הזמנתי שטרודל גבינה ווניל, Topfenstrudel. עוד קלאסיקה אוסטרו-הונגרית.

זה הזאכרטורטה במלוא הדרו עם הלוגו המוטבע של המלון. פרוסה עולה משהו כמו 6.50 יורו. אני שנמנע משוקולד לא טעמתי. אימא שלי הייתה רחוקה מלהתרשם ואמרה שזו עוגת שוקולד בינונית ומתוקה מדי. בקיצור - לא משהו.

זה ה- Topfenstrudel שלי. בינוני ומתוק מדי אף הוא. שטרודל כבד ודחוס. פרוסה של זה עלתה 5.50 יורו.

הקפה עצמו היה טוב למדי, אבל המחיר שלו מופקע לחלוטין. 5.30 יורו לכוס. בבתי קפה אחרים המחיר נע בסביבות 3.50 עד 3.70 יורו. לעתים אפילו פחות. בקיצור יש לנו כאן עסק עם מוסד וינאי שבעיניי עבר זמנו ושמרגיש לי קצת כמו מלכודת תיירים. אפשר בהחלט לוותר.

קצת ירוק ומים. תמונות מעמק הווכאו, הדנובה והמנזר.
התחלנו בעיירה חביבה בשם Krems.

מ-Krems עשינו שייט של כשעה בדנובה.

היעד של השייט: מנזר בנדיקטיני מרשים בשם Melk Abbey. במנזר אכלנו ארוחת צהריים בינונית ואחריה היה סיור מודרך מעניין מאד. לגבי האוכל שם - מי שמזמין את הטיול, יכול להצטייד מראש בסנדוויצ'ים טובים מוינה ולהסתפק בקפה ומאפה במסעדת המנזר. האזור עצמו יפה מאד והמנזר מרשים.

חזרנו לוינה בסביבות 17:30 אחה"צ. שתינו קפה של אחה"צ בבית קפה בשם Café Museum לא רחוק מהאופרה. בערב אימא שלי הסתפקה בנקניקיה לארוחת ערב אותה קנינו בדוכן לא רחוק מהמלון והיא חזרה לחדר.


נקניקייה ב- Würstelstand am Hohen Markt:

רשת של דוכני נקניקיות שנחשבים לאיכותיים (יש 4-5 בוינה). אחד הדוכנים היה 180 מטר מהמלון שלנו. רוב הנקניקיות הן מבקר. יש גם מחזיר. הסתפקתי בלצלם את המוצר המוגמר: נקניקיית בקר עם גבינה וחרדל בצד. קלאסי וטעים. אפשר בלחמנייה ואפשר בלי, כמו שאימא שלי העדיפה.

אני שאכלתי יום לפני המבורגר מושחת ויתרתי על נקניקייה והלכתי מאוחר יותר לחפש מסעדה ראויה. מכל האופציות שסימנתי מראש ב-Google Maps נשאו אותי רגליי למקום בשם Kussmaul.


Kussmaul - אוכל אוסטרי-בינלאומי מודרני:

מסעדה שנפתחה בשנת 2014 ע"י שף בשם Mario Bernatovic בשכונת Spittelberg ובשנת 2016 עקרה ללוקיישן חדש במרכז וינה, לא רחוק אזור קתדרלת סטפנוס הקדוש. השנה זכתה המסעדה לקבל עיטור Bib Gourmand של מישלן.
השף מגדיר אותה כמסעדה בינלאומי, ים תיכונית, עירונית - עם השפעות וינאיות.

החלל ארוך וצר יחסית, עם מעברים קשתיים ובר מושקע. ניכר שהשקיעו כאן לא מעט בעיצוב. בשעה שנכנסתי, קצת לפני 21:00 המקום היה כמעט ריק. לא הרבה השתנה בשעה וקצת שישבתי שם. קצת מדכא.

הזמנתי שתי מנות שמוגדרות כמנות ראשונות או ביניים.
הראשונה - Octopus Facon Kussmaul: סלט תמנון קר עם סלרי, שומר, עגבניות וכוסברה. סלט חביב וטעים אבל לא הרבה מעבר לזה. עלה 13 יורו.

למנה השנייה רציתי להזמין מנת מוח עגל, אבל היא לא הייתה זמינה. הזמנתי פסטה שהיוותה חלופה למנת פסטה שהופיעה בתפריט. פסטה עם סקאלופס, אפונה וציר בקר וחמאה. היא עלתה משהו כמו 14 או 15 יורו. המנה הייתה לא רעה אבל קצת לא מאוזנת. היא נטתה לטעמים מתקתקים שלטעמי פחות מחמיאים לפסטה. הסקאלופס היו טעימים ועשויים היטב לכשעצמם. הייתי מוסיף כאן אישהו טעם מעושן, אולי איזו סלסיצ'ה או נקניק חריף אחר.

פחות נהניתי ב-Kussmaul. האוכל היה לא רע אבל ממסעדה מומלצת מישלן אפשר לצפות ליותר עניין וחדות טעמים. גם השירות היה די חסר אנרגיות והתאים את עצמו לריקנות היחסית של המסעדה. במסעדה היה חם ומעט מחניק והיה נראה שהצוות לא ממש מרוכז בענייני המסעדה והשירות. משהו היה קצת מוזר באווירה שם.

על קינוח ויתרתי. הלכתי לאכול גלידה בגלידרייה מוצלחת בשם, Eis Greissler. זו גלידרייה שביקרתי בה 3 פעמים בטיול, היות והיא לא הייתה רחוקה מהמלון והיא סיפקה את הסחורה. יש להם 6 סניפים מהם 3 בוינה. בין הטעמים שניסיתי - גלידת גבינת עזים, סורבה אפרסק, סורבה שזיף וגלידה עשויה משמן גרעיני דלעת שהייתה מעניינת ומוצלחת במיוחד.
לצערי לא צילמתי אף אחת מהגלידות.


עוברים ליום הטיול האחרון. בערב הזמנתי מקום מראש במסעדת כוכב מישלן מגניבה (כך קיוויתי) לסיום מוצלח של הטיול. בבוקר אותו יום עשינו סיבוב ברובע המוזיאונים וביקרנו במוזיאון לאמנות מודרנית, Mumok. היה מעניין. אח"כ טיילנו בכיכר Maria-Theresien-Platz ובכיכר הלדנפלאץ (Heldenplatz) הצמוד. ביקרנו במוזיאון הפרפרים הסמוך,  Schmetterlinghaus. היה צבעוני ונחמד. בצהריים סימנתי כמה מקומות שאפשר לאכול בהם סנדוויצ'ים איכותיים. ב-Trzesniewski, מוסד כריכים וינאי מוכר ונחשב עם כמה סניפים, לא היה מקום. במסעדת הגמל השחור, גם היא מוסד וינאי מוכר, היה מקום כמעט יחיד בפנים. (וזה מקום גדול מאד).


Zum Schwarzen Kameel - מעדנייה-מסעדה וינאית קלאסית:

מסעדה שהיא מהוותיקות בוינה. מאז 1618, אז היא החלה לפעול כחנות תבלינים. במאה ה-19 היא התפתחה לכדי מסעדה. בינואר-פברואר האחרון חגגו במסעדה 400 שנות פעילות. מטורף. העיצוב הנוכחי של המקום, בסגנון ארט נובו הוא משנת 1901. האמת שרק עכשיו בעת כתיבות שורות אלה קלטתי שמדובר במוסד קולינרי של ממש. היא לא ממש הייתה על הרדאר שלי, אבל כשחיפשתי מקום שמציע סנדוויצ'ים היא כיכבה בכל רשימת מומלצים. היי - למסעדה אפילו יש ערך בויקיפדיה...

המסעדה משמשת כמעדנייה, כמזנון בופה, כבר יין וכבית קפה ומאפה. אנחנו ישבנו בה ביום שישי בצהריים והמקום המה אנשים. לא רק תיירים, גם לא מעט מקומיים דוברי גרמנית. ישבנו במזל באחד השולחנות האחרונים שהיו פנויים בפנים. הגענו כאמור רק לנשנש כריכים. בתמונות הבאות אפשר לראות חלק מהמבחר. צריך לבוא לויטרינה, לבחור ולשבת לאכול. רוב הכריכים הם כריכים פתוחים או בגרמנית, Belegte Brote.

אלה הכריכים שהזמנתי תחילה. יש כאן שינקן עם חזרת, הרינג, לקס ועוד ממרח פיקנטי ששכחתי את זהותו. מחיר של פרוסה אחת עולה בין 1.15 יורו ל-2.60 (למשל לפרוסת רוסטביף). הכל היה טעים מאד. הלקס הצטיין במיוחד.

אלה חלק ממוצרי המעדנייה. הכל מאד ממותג ומסודר יפה יפה, כמו שניתן לצפות ממעדנייה אוסטרית.

ועוד כמה תמונות מחלל המסעדה ומהמוצרים על המדפים.

כדי לסגור את הפינה הזמנתי לעצמי עוד שתי פרוסות. אחת עם נקניק סלמי ועוד אחת עם רוסטביף. אף הן טעימות ואיכותיות.

בשורה התחתונה - הגמל השחור היא מסעדה מעדנייה תיירותית מאד אבל איכותית. בניגוד לזאכר שם העסק יקר מאד ללא הצדקה (על סמך המעט ששתינו ואכלנו), כאן העסק לא זול (יותר מ-10 ש"ח לפרוסת הרוסטביף הנ"ל זה הרבה) אבל טעים ואיכותי.

עד כאן החלק השלישי של טעימות וינה. עוד אחד יגיע בקרוב. הוא יפרט את קורותינו בערב האחרון של הטיול. 

הזמנתי אז מקום מראש למסעדת כוכב מישלן במיקום מגניב במיוחד, כזה שאמור לספק לנו חווית סיום ראויה לטיול בוינה. לצערנו המסעדה הזו לא סיפקה לנו את החוויה לה ציפינו. יהיה מעניין.