ב-20 ביוני יצאתי לטיול ספונטני בעכו. לקחתי על הבוקר רכבת ונסעתי. כשעה ו-40 והגעתי. אני לא זוכר מתי הייתי בעכו בפעם האחרונה. אם בכלל. אז הגיע הזמן (ויש לי זמן בשפע).
העיר העתיקה של עכו יפה. פוטנציאל עצום. יושבת על הים. מרוכזת בשטח לא גדול. חומות מרשימות (שגם נפוליאון לא הצליח לבקע). מסגדים. כנסיות. סמטאות ציוריות. בתים לבנים. מבצרים צלבניים. ח'אנים עות'מאניים עתיקים. שווקים. נמל דייגים. מין תערובת של ירושלים, יפו ואיי יוון. בקיצור יפה.
בסביבות 12:00 הגעתי לאזור הבזאר הטורקי. הבזאר המקורה די דיכא אותי בריקנותו. המקום יפה, מושקע ואפילו די נקי. רואים ששיפצו וטיפחו אותו, אבל חוץ מ-2-3 מסעדות (שחלקן פועל רק בערב), דוכן מיצים ודוכן בדים, הכל ריק. אולי בערב קצת יותר מלא. לא יודע. בכלל השוטטות בסמטאות עכו הזכירה לי את יפו. מעט מדי מטיילים ותיירים. אני מקווה שבחופש הגדול המצב טוב יותר. מה שבטוח שהמצב הביטחוני פוגע בתיירות הפנים פגיעה גדולה, ודאי בערים המעורבות.
היות ולא אכלתי ארוחת בוקר נכנסתי למסעדת סבידה לארוחת צהריים מוקדמת. לא שיש בצהריים יותר מדי אופציות אחרות באזור הבזאר הטורקי.
מסעדת סבידה - צהריים מוקדמים:
זו מסעדה שנפתחה בסוף 2013 ע"י דן שמולוביץ', שף שהתמחה בקורדון בלו, יחד עם שותף בשם אהוד הורוביץ שגם עיצב את המקום. למעשה זה בר של מאכלי ים, שמעיד על עצמו שהוא מכין רק דגי ים טריים שעלו בחכותיהם של דייגי עכו. לב המסעדה הוא הבר הקטן (כמה כיסאות) שנושק מטבח הקטן. יש מספר חללים במבנה הבזאר המקושת שהוקצו למסעדה ומהווים מעין חדרים פרטיים, וניתן לשבת גם בחצר אחורית.
בצהרי יום חול יש ארוחת צהריים שעלותה 100 ש"ח והיא כוללת פוקצ'ה חמה שנאפית במקום, כמה מאזטים ומטבלים, תוספת של תפוח אדמה אפוי ובחירה של מנת דג היום שיכול להיות דג שלם או פילה. כשאני ישבתי הייתה אופציה לדגים שלמים קטנים מטוגנים, נדמה לי שמליטות או סרדינים, ואופציה של פילה פלמוד (פלמידה לבנה). מלבדי היה רק עוד זוג אחד בלבד במסעדה (הם הזמינו מליטות שלמות או סרדינים).
הסלטים של ההתחלה היו טובים. היה סלט תרד עם פרמזן מגורר (טעים מאד), טחינה מעולה, סלט גזר, סלט סלק טוב, חמוצים, חריף ירוק ממכר, צזיקי טוב. כולם טריים וטעימים. גם הפוקצ'ה הייתה טעימה. באופן אישי חסר לי משהו ימי בפתיחים. איזשהו דג נא, דג כבוש או דג מעושן באחד המאזטים. לדעתי במסעדה כזו שנשענת על מנות מהים זה מתבקש, גם אם הארוחה הייתה עולה עוד 10-20 ש"ח.
עוד לפני המנה העיקרית הגיע תפוח האדמה האפוי. תוספת פשוטה וטעימה. כזו שתגרום לך לצאת מפוצץ מהארוחה. הייתי שמח אם היה מגיע לצד יוגורט מרענן. מזל שנשאר לי קצת צזיקי וחריף לטבילה.
המנה העיקרית שאני אכלתי הייתה פילה הדג. זה היה כאמור פילה פלמוד (או פלמידה לבנה). דג ים לבן נהדר, בשרני ועסיסי. הוא הוגש עם תוספת של מחית או קרם חציל שרוף וזיתים שחורים, מתובלת בשמן זית ולימון. המנה הייתה פשוט מעולה. דג נהדר שהוכן בצורה מושלמת. תוספת טעימה ומקורית שהלכה מצוין עם הדג. תיבול מעולה. מאד נהניתי.
לסיום הזמנתי גם קפה שחור טוב.
זו מסעדת סבידה. המינוס היחסי כאמור זו גזרת המאזטים והתוספת. אני מניח שהיא משתנה תדיר, אבל לפחות אלה שאני אכלתי היו די בנאליים. כפי שציינתי הייתי שמח לראות איזושהי מנת דג קטנה גם בין המאזטים. אבל חוץ מזה המקום בהחלט חמוד. דן הבעלים הגיש את האוכל ועשה רושם של בחור נחמד. השירות היה זריז וטוב. בהחלט מקום מפלט נעים מאד לארוחת דגים קלילה וטעימה.
יצאתי שבע ומבסוט למדי (לפחות לכמה שעות). היה לי תכנון מראש לנשנש אולי משהו נוסף בהמשך אחר הצהריים, במקום אחר, ולכן ויתרתי על תוספת של לחם נוסף או refill של הסלטים, כדי לא לפוצץ את עצמי סתם. אמרתי לעצמי שאם אני כבר בעכו, צריך למצות אותה היטב גם בגזרת האוכל.
יצאתי משם בסביבות 13:00 להמשך שוטטות. עוד קצת מסגדים, עוד קצת סמטאות, השוק, חומות עכו, נמל הדייגים, המרינה, גן המצודה והמצודה, גן החפיר. בקיצור - סיבובים יפים בכל מתחם העיר העתיקה. בשעות האלה היה די ריק ברחובות עיר. בלא מעט סמטאות התהלכתי בבדידות מזהרת כשרק תושבים מקומיים עברו פה ושם.
בסביבות שעה 15:30 הגעתי לאזור החוף הדרומי, בטיילת המערבית של עכו שצמודה לחוף, ליד המגדלור (רחוב המגדלור). השוטטות והחום עשו את שלהם והתחלתי לחוש שוב רעב קל. הפתרון - עוד קצת דגים, ואם כבר דגים - אז באורי בורי.
אורי בורי - ארוחת אחה"צ:
אורי בורי זה כמובן מוסד קולינרי מפורסם. מסעדה דגים ופירות ים שנמצאת בטופ של הטופ בין מסעדות ארצנו כבר הרבה שנים. היא הוקמה ומנוהלת ע"י האיש עם הזקן הלבן - אורי ירמיאס, שפתח אותה בשנת 1989 דווקא בנהריה, ומשנת 1997 היא ממוקמת במשכנה הנוכחי בעכו, במבנה עות'מאני מרשים.
נכנסתי בסביבות 15:45-15:50. ישבתי בסה"כ כשעה במסעדה. להפתעתי גם בשעה הזו היו לא מעט סועדים, ביניהם תיירים. המקום פשוט ואלגנטי. חלל מרווח עם תקרה גבוהה שמחולק לכמה חדרים. מפות לבנות. קירות לבנים (שנראה שסוידו לאחרונה, כי קראתי דיווחים מתישהו על הזנחה וקירות מתקלפים). נקי. אווירה נעימה ורגועה. אני ישבתי בשולחן ליד החלון עם כמעט נוף לים (למרבה הצער הים רק מציץ כי החניון הגדול והדי מכוער שלפני המסעדה חוצץ ומפריע).
התפריט נשען רובו ככולו על דגים ופירות ים, כשיש גם תפריט יין מושקע במיוחד. ברור שחומרי הגלם (בין אם טריים ובין אם מיובאים) הם מהטובים ביותר בגזרת הים והדגה שאפשר למצוא כאן בארץ. המחירים - כמו שאפשר לצפות ממסעדה ב-level הזה הם יקרים. רוב מנות הדגים ופירות הים חוצות את רף 100 השקלים. מה שנחמד הוא שיש כאן חצאי מנות שמאפשרים למי שמגיע עם שותפים לארוחה, לעשות ארוחות שיירינג מגוונות יותר. להבנתי יש גם אופציה לארוחת טעימות.
אני הגעתי רק עם 1/2 כוח, כי אכלתי 4.5 שעות לפני כן ארוחה לא קטנה. הסתפקתי לכן בנשנושים ובכוס יין לבן. הכל ביחד הגיע לסכום לא מבוטל של 175 ש"ח. במקום כמו אורי בורי, גם נשנושים יכולים להיות עסק יקר...
קיבלתי לחם עם חמאה כחלק מהארוחה. סטנדרטי וטוב. כוס היין הייתה כמדומני של יקב דלתון (סוביניון בלאן או ויונייה).
מנה ראשונה סטנדרטית שבחרתי הייתה סביצ'ה: נתחי דג ים בלימון, שמן זית, צלפים ובצל סגול. הדג במקרה זה: אינטיאס משובח במיוחד. 43 ש"ח עלות המנה. די גבוה אבל לא משהו יוצא דופן. הדג היה מאיכות טובה במיוחד. התיבול - פשוט שבפשוטים. זו מנה שהדג מקבל בה את כל תשומת הלב. הצלפים מגוררים דק ע"י פומפייה וזה דווקא נחמד. הרוטב לימוני ועוקצני. משהו בהגשה שלה היה קצת ארכאי ופשוט מדי בעיניי. נכון שזו מסעדת דגים, אבל זו מסעדה שהיא בכל זאת יותר יוקרתית (upscale) ולכן אני מצפה להגשה קצת יותר מתוחכמת ורפרזנטטיבית. זה נכון גם לשאר המנות.
המנה העיקרית הייתה 1/2 מנה. זה הספיק לי לגמרי כי כבר הייתי די שבע. בחרתי בקוקי סן ז'אק: בשר צדפות ברוטב ג'ינג'ר, יין לבן, שמנת ואצות ים. 1/2 מנה שכללה 5 צדפות עלתה 75 ש"ח (מנה כפולה עולה 128 ש"ח). זו מנה מצוינת. קלאסית וכבדה, אבל עשויה מעולה. צדפות מהטעימות שאפשר למצוא כאן. הרוטב היה טעים, שמנתי/חמאתי ומושחת. שמחתי שהשארתי לחם לטבילה בהמשך. המנה היא ללא תוספת ולכן מי שמגיע רעב יצטרך להזמין מנה שלמה או 1/2 מנה נוספת (ו/או תוספת בצד).
אז סימנתי וי על אורי בורי.
מקום סופר מקצועי שאפשר להבין למה הפך למוסד ולשם דבר בין מסעדות הדגים כאן בארץ. המחירים יקרים בהחלט. ארוחה מלאה של מנה ראשונה, עיקרית, כוס יין וקינוח תחצה בקלות את ה-200 שקלים. מצד שני גם ארוחה כזו במסעדות רבות במרכז תעלה דומה. בסה"כ נהניתי מהאוכל ומרמתו ומהשירות שהיה מקצועי וחביב מאד. יחד עם זה אני לא משוכנע שלתל אביבים שווה להגיע במיוחד לעכו כדי לאכול באורי בורי. (עכו עצמה שווה נסיעה בלי קשר). מי שכן נופש בגליל המערבי (או בעכו) או סתם מגיע כמוני ל-1/2 יום טיול בעכו העתיקה ומחפש מסעדה מושקעת באזור, אורי בורי תענה על צרכיו, בהנחה שכמובן הוא אוהב דגים ופירות ים. אבל - אל תצפו כאן למנות מעוצבות ומפונפנות. הסטייל של האוכל כאן, כמו של המסעדה עצמה, פשוט, קלאסי אבל מעט שמרני.
לקינוח נשאר מקום רק לגלידה (ובמזג האוויר החם והלח שהיה זה גם התבקש). יכולתי לאכול גלידה באורי בורי עצמה, אבל קפצתי לגלידרייה הלא רחוקה ששייכת לאורי בורי: אינדומלה (בהמשך הטיילת). הייתי לקוח יחיד במקום. קצת עצוב. הזמנתי סורבה נענע שהיה טעים, חמצמץ ומרענן במיוחד.
אחרי אורי בורי והגלידה התחלתי את ההליכה הלא ארוכה מאד (כ-2.5 ק"מ) לכיוון הרכבת בעכו.
בדרך עצרתי לקפה בבית קפה/קונדיטוריה שממוקם בעיר עצמה, לא רחוק מהרכבת (מול בית משפט השלום בעיר, כ-1 ק"מ מהרכבת). מקום די חדש (כשנתיים וחצי) ומושקע בהחלט בשם Torta. שוב הייתי לקוח יחיד במקום. (זה היה באזור 17:30). הזמנתי קפה ומאפה קטן. נדמה לי שעלה 16 ש"ח.
סה"כ מקום נחמד, ובטח שעדיף להעביר בו את הדקות שלפני הרכבת חזור ולא בקפה של תחנת הרכבת.
לאחר מכן שמתי פעמיי לתחנת הרכבת והתחלתי את המסע דרומה (אוף תחנות חיפה לא נגמרות). על ארוחת ערב בבית דילגתי...
נהניתי בעכו העתיקה. יפה שם. מעניין שם. טעים שם. קצת חו"ל בישראל. מומלץ.
העיר העתיקה של עכו יפה. פוטנציאל עצום. יושבת על הים. מרוכזת בשטח לא גדול. חומות מרשימות (שגם נפוליאון לא הצליח לבקע). מסגדים. כנסיות. סמטאות ציוריות. בתים לבנים. מבצרים צלבניים. ח'אנים עות'מאניים עתיקים. שווקים. נמל דייגים. מין תערובת של ירושלים, יפו ואיי יוון. בקיצור יפה.
בסביבות 12:00 הגעתי לאזור הבזאר הטורקי. הבזאר המקורה די דיכא אותי בריקנותו. המקום יפה, מושקע ואפילו די נקי. רואים ששיפצו וטיפחו אותו, אבל חוץ מ-2-3 מסעדות (שחלקן פועל רק בערב), דוכן מיצים ודוכן בדים, הכל ריק. אולי בערב קצת יותר מלא. לא יודע. בכלל השוטטות בסמטאות עכו הזכירה לי את יפו. מעט מדי מטיילים ותיירים. אני מקווה שבחופש הגדול המצב טוב יותר. מה שבטוח שהמצב הביטחוני פוגע בתיירות הפנים פגיעה גדולה, ודאי בערים המעורבות.
היות ולא אכלתי ארוחת בוקר נכנסתי למסעדת סבידה לארוחת צהריים מוקדמת. לא שיש בצהריים יותר מדי אופציות אחרות באזור הבזאר הטורקי.
מסעדת סבידה - צהריים מוקדמים:
זו מסעדה שנפתחה בסוף 2013 ע"י דן שמולוביץ', שף שהתמחה בקורדון בלו, יחד עם שותף בשם אהוד הורוביץ שגם עיצב את המקום. למעשה זה בר של מאכלי ים, שמעיד על עצמו שהוא מכין רק דגי ים טריים שעלו בחכותיהם של דייגי עכו. לב המסעדה הוא הבר הקטן (כמה כיסאות) שנושק מטבח הקטן. יש מספר חללים במבנה הבזאר המקושת שהוקצו למסעדה ומהווים מעין חדרים פרטיים, וניתן לשבת גם בחצר אחורית.
בצהרי יום חול יש ארוחת צהריים שעלותה 100 ש"ח והיא כוללת פוקצ'ה חמה שנאפית במקום, כמה מאזטים ומטבלים, תוספת של תפוח אדמה אפוי ובחירה של מנת דג היום שיכול להיות דג שלם או פילה. כשאני ישבתי הייתה אופציה לדגים שלמים קטנים מטוגנים, נדמה לי שמליטות או סרדינים, ואופציה של פילה פלמוד (פלמידה לבנה). מלבדי היה רק עוד זוג אחד בלבד במסעדה (הם הזמינו מליטות שלמות או סרדינים).
הסלטים של ההתחלה היו טובים. היה סלט תרד עם פרמזן מגורר (טעים מאד), טחינה מעולה, סלט גזר, סלט סלק טוב, חמוצים, חריף ירוק ממכר, צזיקי טוב. כולם טריים וטעימים. גם הפוקצ'ה הייתה טעימה. באופן אישי חסר לי משהו ימי בפתיחים. איזשהו דג נא, דג כבוש או דג מעושן באחד המאזטים. לדעתי במסעדה כזו שנשענת על מנות מהים זה מתבקש, גם אם הארוחה הייתה עולה עוד 10-20 ש"ח.
עוד לפני המנה העיקרית הגיע תפוח האדמה האפוי. תוספת פשוטה וטעימה. כזו שתגרום לך לצאת מפוצץ מהארוחה. הייתי שמח אם היה מגיע לצד יוגורט מרענן. מזל שנשאר לי קצת צזיקי וחריף לטבילה.
המנה העיקרית שאני אכלתי הייתה פילה הדג. זה היה כאמור פילה פלמוד (או פלמידה לבנה). דג ים לבן נהדר, בשרני ועסיסי. הוא הוגש עם תוספת של מחית או קרם חציל שרוף וזיתים שחורים, מתובלת בשמן זית ולימון. המנה הייתה פשוט מעולה. דג נהדר שהוכן בצורה מושלמת. תוספת טעימה ומקורית שהלכה מצוין עם הדג. תיבול מעולה. מאד נהניתי.
לסיום הזמנתי גם קפה שחור טוב.
זו מסעדת סבידה. המינוס היחסי כאמור זו גזרת המאזטים והתוספת. אני מניח שהיא משתנה תדיר, אבל לפחות אלה שאני אכלתי היו די בנאליים. כפי שציינתי הייתי שמח לראות איזושהי מנת דג קטנה גם בין המאזטים. אבל חוץ מזה המקום בהחלט חמוד. דן הבעלים הגיש את האוכל ועשה רושם של בחור נחמד. השירות היה זריז וטוב. בהחלט מקום מפלט נעים מאד לארוחת דגים קלילה וטעימה.
יצאתי שבע ומבסוט למדי (לפחות לכמה שעות). היה לי תכנון מראש לנשנש אולי משהו נוסף בהמשך אחר הצהריים, במקום אחר, ולכן ויתרתי על תוספת של לחם נוסף או refill של הסלטים, כדי לא לפוצץ את עצמי סתם. אמרתי לעצמי שאם אני כבר בעכו, צריך למצות אותה היטב גם בגזרת האוכל.
יצאתי משם בסביבות 13:00 להמשך שוטטות. עוד קצת מסגדים, עוד קצת סמטאות, השוק, חומות עכו, נמל הדייגים, המרינה, גן המצודה והמצודה, גן החפיר. בקיצור - סיבובים יפים בכל מתחם העיר העתיקה. בשעות האלה היה די ריק ברחובות עיר. בלא מעט סמטאות התהלכתי בבדידות מזהרת כשרק תושבים מקומיים עברו פה ושם.
בסביבות שעה 15:30 הגעתי לאזור החוף הדרומי, בטיילת המערבית של עכו שצמודה לחוף, ליד המגדלור (רחוב המגדלור). השוטטות והחום עשו את שלהם והתחלתי לחוש שוב רעב קל. הפתרון - עוד קצת דגים, ואם כבר דגים - אז באורי בורי.
אורי בורי - ארוחת אחה"צ:
אורי בורי זה כמובן מוסד קולינרי מפורסם. מסעדה דגים ופירות ים שנמצאת בטופ של הטופ בין מסעדות ארצנו כבר הרבה שנים. היא הוקמה ומנוהלת ע"י האיש עם הזקן הלבן - אורי ירמיאס, שפתח אותה בשנת 1989 דווקא בנהריה, ומשנת 1997 היא ממוקמת במשכנה הנוכחי בעכו, במבנה עות'מאני מרשים.
נכנסתי בסביבות 15:45-15:50. ישבתי בסה"כ כשעה במסעדה. להפתעתי גם בשעה הזו היו לא מעט סועדים, ביניהם תיירים. המקום פשוט ואלגנטי. חלל מרווח עם תקרה גבוהה שמחולק לכמה חדרים. מפות לבנות. קירות לבנים (שנראה שסוידו לאחרונה, כי קראתי דיווחים מתישהו על הזנחה וקירות מתקלפים). נקי. אווירה נעימה ורגועה. אני ישבתי בשולחן ליד החלון עם כמעט נוף לים (למרבה הצער הים רק מציץ כי החניון הגדול והדי מכוער שלפני המסעדה חוצץ ומפריע).
התפריט נשען רובו ככולו על דגים ופירות ים, כשיש גם תפריט יין מושקע במיוחד. ברור שחומרי הגלם (בין אם טריים ובין אם מיובאים) הם מהטובים ביותר בגזרת הים והדגה שאפשר למצוא כאן בארץ. המחירים - כמו שאפשר לצפות ממסעדה ב-level הזה הם יקרים. רוב מנות הדגים ופירות הים חוצות את רף 100 השקלים. מה שנחמד הוא שיש כאן חצאי מנות שמאפשרים למי שמגיע עם שותפים לארוחה, לעשות ארוחות שיירינג מגוונות יותר. להבנתי יש גם אופציה לארוחת טעימות.
אני הגעתי רק עם 1/2 כוח, כי אכלתי 4.5 שעות לפני כן ארוחה לא קטנה. הסתפקתי לכן בנשנושים ובכוס יין לבן. הכל ביחד הגיע לסכום לא מבוטל של 175 ש"ח. במקום כמו אורי בורי, גם נשנושים יכולים להיות עסק יקר...
קיבלתי לחם עם חמאה כחלק מהארוחה. סטנדרטי וטוב. כוס היין הייתה כמדומני של יקב דלתון (סוביניון בלאן או ויונייה).
מנה הפתיחה הייתה מהספיישלים של היום: פרוסת אגס עם ביצי דגים (סלמון וטוביקו) ושרימפס נא. ביס-שניים נחמדים ועוקצניים. הכל היה משובח אבל את האגס פחות אהבתי. הוא היה מעט אנמי וקמחי. אני חושב שגם הייתי מחליף את העירית במעט ווסאבי (או סורבה ווסאבי שאני יודע שיש להם במנות אחרות). נדמה לי שזה עלה קצת פחות מ-30 ש"ח למנת 2 ביסים. לא מנה שהייתי מזמין שוב.
מנה ראשונה סטנדרטית שבחרתי הייתה סביצ'ה: נתחי דג ים בלימון, שמן זית, צלפים ובצל סגול. הדג במקרה זה: אינטיאס משובח במיוחד. 43 ש"ח עלות המנה. די גבוה אבל לא משהו יוצא דופן. הדג היה מאיכות טובה במיוחד. התיבול - פשוט שבפשוטים. זו מנה שהדג מקבל בה את כל תשומת הלב. הצלפים מגוררים דק ע"י פומפייה וזה דווקא נחמד. הרוטב לימוני ועוקצני. משהו בהגשה שלה היה קצת ארכאי ופשוט מדי בעיניי. נכון שזו מסעדת דגים, אבל זו מסעדה שהיא בכל זאת יותר יוקרתית (upscale) ולכן אני מצפה להגשה קצת יותר מתוחכמת ורפרזנטטיבית. זה נכון גם לשאר המנות.
המנה העיקרית הייתה 1/2 מנה. זה הספיק לי לגמרי כי כבר הייתי די שבע. בחרתי בקוקי סן ז'אק: בשר צדפות ברוטב ג'ינג'ר, יין לבן, שמנת ואצות ים. 1/2 מנה שכללה 5 צדפות עלתה 75 ש"ח (מנה כפולה עולה 128 ש"ח). זו מנה מצוינת. קלאסית וכבדה, אבל עשויה מעולה. צדפות מהטעימות שאפשר למצוא כאן. הרוטב היה טעים, שמנתי/חמאתי ומושחת. שמחתי שהשארתי לחם לטבילה בהמשך. המנה היא ללא תוספת ולכן מי שמגיע רעב יצטרך להזמין מנה שלמה או 1/2 מנה נוספת (ו/או תוספת בצד).
אז סימנתי וי על אורי בורי.
מקום סופר מקצועי שאפשר להבין למה הפך למוסד ולשם דבר בין מסעדות הדגים כאן בארץ. המחירים יקרים בהחלט. ארוחה מלאה של מנה ראשונה, עיקרית, כוס יין וקינוח תחצה בקלות את ה-200 שקלים. מצד שני גם ארוחה כזו במסעדות רבות במרכז תעלה דומה. בסה"כ נהניתי מהאוכל ומרמתו ומהשירות שהיה מקצועי וחביב מאד. יחד עם זה אני לא משוכנע שלתל אביבים שווה להגיע במיוחד לעכו כדי לאכול באורי בורי. (עכו עצמה שווה נסיעה בלי קשר). מי שכן נופש בגליל המערבי (או בעכו) או סתם מגיע כמוני ל-1/2 יום טיול בעכו העתיקה ומחפש מסעדה מושקעת באזור, אורי בורי תענה על צרכיו, בהנחה שכמובן הוא אוהב דגים ופירות ים. אבל - אל תצפו כאן למנות מעוצבות ומפונפנות. הסטייל של האוכל כאן, כמו של המסעדה עצמה, פשוט, קלאסי אבל מעט שמרני.
לקינוח נשאר מקום רק לגלידה (ובמזג האוויר החם והלח שהיה זה גם התבקש). יכולתי לאכול גלידה באורי בורי עצמה, אבל קפצתי לגלידרייה הלא רחוקה ששייכת לאורי בורי: אינדומלה (בהמשך הטיילת). הייתי לקוח יחיד במקום. קצת עצוב. הזמנתי סורבה נענע שהיה טעים, חמצמץ ומרענן במיוחד.
אחרי אורי בורי והגלידה התחלתי את ההליכה הלא ארוכה מאד (כ-2.5 ק"מ) לכיוון הרכבת בעכו.
בדרך עצרתי לקפה בבית קפה/קונדיטוריה שממוקם בעיר עצמה, לא רחוק מהרכבת (מול בית משפט השלום בעיר, כ-1 ק"מ מהרכבת). מקום די חדש (כשנתיים וחצי) ומושקע בהחלט בשם Torta. שוב הייתי לקוח יחיד במקום. (זה היה באזור 17:30). הזמנתי קפה ומאפה קטן. נדמה לי שעלה 16 ש"ח.
סה"כ מקום נחמד, ובטח שעדיף להעביר בו את הדקות שלפני הרכבת חזור ולא בקפה של תחנת הרכבת.
לאחר מכן שמתי פעמיי לתחנת הרכבת והתחלתי את המסע דרומה (אוף תחנות חיפה לא נגמרות). על ארוחת ערב בבית דילגתי...
נהניתי בעכו העתיקה. יפה שם. מעניין שם. טעים שם. קצת חו"ל בישראל. מומלץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה