יום שישי, 17 בנובמבר 2017

קלארו - תפריט ספיישל של בשרים לא שגרתיים

קלארו של רן שמואלי והשף התפעולי עומר אבישר, הבולטת בין מסעדות מתחם שרונה, היא מסעדה שפקדתי כבר כמה וכמה פעמים במהלך שנות קיומה. דיווחתי כאן בעבר על כמה מהארוחות, כמו זו שבה התארחה נוף עתאמנה אסמעיל. אז הנה דיווח נוסף, הפעם על ארוחת ערב שהייתה חלק מתפריט ספיישל בשרים שהוצע בין התאריכים 31.10.2017 עד 11.11.2017. במסגרת הספיישל הזה הוצע תפריט בשרים מיוחד עם נתחים לא שגרתיים במחוזותינו (גדי, ברווז, אוזני חזיר, חלקי פנים). 

בכל ארוחותיי עד היום נהניתי בקלארו. חלל המסעדה הוא מהמושקעים והמרשימים במסעדות ארצנו. האוכל, גם אם בחלק מהמקרים סברתי שהולך קצת על בטוח ולא מספיק נועז מבחינת הטעמים, הוא תמיד איכותי וטעים. גם השירות לו זכיתי בביקוריי היה תמיד מקצועי ויעיל. כשקראתי על תפריט הבשרים והנתחים הלא שגרתיים שמחתי. זה בהחלט צעד מבורך ושובר שגרה, כמעט נועז במציאות הקולינרית המשעממת והשמרנית של ישראל 2017. 

הזמנתי מקום לשלושה: יותם אחייני שיש לו טעמים דומים לשלי והוא כמוני אוכל כל, נועה חברתו ואנוכי. הזמן: שישי בערב בשעה 20:30. הגענו בדיוק בזמן, רעבים ועם הרבה ציפיות. המקום היה מפוצץ. ממש בלי מקום פנוי. בהחלט מרשים. כאן התחילו הבעיות. אמרו לנו בהתנצלות שהשולחן שלנו עדיין לא מוכן ושזה ייקח כמה דקות. זה לקח בסופו של דבר כ-20 דקות מעצבנות, עם סבב התנצלויות של אנשי הצוות. בסופו של דבר בסביבות 21:00 התחלנו להזמין.

כאן לא הסתיימו צרותינו. נועה ויותם הזמינו כוסות יין לבן (פינו גריג'יו שעלה 48 ש"ח לכוס). הכוסות הגיעו עם לכלוך בחלקן החיצוני. הן הוחזרו. החדשות שהגיעו אחרי כמה דקות (יותר מדי דקות) היו גם הן מלוכלכות. פדיחה. מישהו התקשה לעשות פוליש כמו שצריך. אם היה למסעדה כוכב מישלן ואנחנו היינו מפקחי מישלן אז הלך הכוכב. בסוף הצליחו למרק שתי כוסות כמו שצריך.

וממשיכות הצרות: אני בדרך כלל מוצא אלכוהול כלבבי בקלות. רציתי כוס יין אדום עוצמתי ועמוק. היחיד בכוס שהתאים מהיצע המסעדה הרגיל היה קברנה סוביניון (משעמם). הציעו לי טעימה של סירה של ירדן (מתפריט יין ששייך לספיישל הבשרים). טעמתי. לא רע. לא שווה 60 ₪ לכוס. ויתרתי על יין. חשבתי על קוקטייל במקום. היחיד שנטה לכיוון הקוקטיילים המרירים/חזקים, על בסיס ויסקי ותבלינים, לא היה בהיצע. כל שאר הקוקטיילים היו מתקתקים וחמצמצים והם לא נראו לי - מוחיטו הדרים זה לא מספיק מעניין. (דווקא זכורים לי לטובה הקוקטיילים בקלארו מהעבר. לא יודע מה קרה. אולי התחלף המיקסולוג). לא יין. לא קוקטייל. אולי בירה? גם כאן ההיצע היה חלש. בירות בהירות אנמיות שאני פחות מחבב. בסוף אחרי התייעצות עם הברמן הציעו להכין לי קוקטייל אולד פשן עם רוזמרין שרוף. אמרתי יאללה. נחמד. הקוקטייל כל כך בושש להגיע שביקשתי שיוותרו. זה היה כבר לקראת סיום המנה העיקרית בואך קינוח ולא התחשק לי דז'יסטיף. בסוף הביאו לי בכל זאת את הכוס על חשבון הבית. כבר הכינו אז חבל. הקוקטייל אגב היה די אנמי. שורה תחתונה, במסעדה כמו קלארו צריך תפריט אלכוהול בכוס קצת יותר מגוון. 

יאללה חפרתי. לאוכל...

נשנוש פתיחה. אוזני חזיר. 48 ₪. 
אוזני חזיר מטוגנות, ברביקיו תפוחים מעושן ושמנת חמוצה. לא יצא לי לטעום אוזני חזיר לפני כן. זו מנה נפוצה בלא מעט מטבחים: במזרח הרחוק (סין, תאילנד), במזרח אירופה, בצרפת, ספרד ופורטוגל, בארה"ב ועוד. זה נתח סחוסי שצריך לבשל עד לריכוך המון זמן ואז לטגן לפריכות. בקלארו עשו עבודה טובה. הבשר היה פריך וטעים. קצת לעיס מטבע הדברים. בקלארו הגישו גרסה אמריקאית עם רוטב ברביקיו של תפוחים חמצמצים, צ'יפוטלה, חומץ וציר חזיר שהוגש עם שמנת חמוצה. הרוטב החמוץ-מתוק-חרפרף היה מעולה ועשה את המנה. רוטב חלק, בעל גוף ועשיר בטעמים. נשנוש כיפי.


טאקו בשר גדי. 138 ₪.
אכלתי עד היום פעם אחת מנת גדי (גדי בלבן אימו אם זכור לי השם נכון) בבסטה. לא זכור לי כמשהו יוצא דופן. דומה לבקר עם פחות שומן. לזכותו של המלצר הוא ציין מראש את כמות הגדי במנה (נדמה לי שאמר כ-120 או 140 גרם) וגם ידענו את המחיר. החלטנו להזמין בכל זאת כי חשבנו שיהיה מעניין ומיוחד. בשורה התחתונה זו הייתה מנה טעימה אבל די בנאלית ובתמחור מוגזם ושערורייתי. לא ברור על סמך מה הוא נעשה. היא הורכבה מ-3 טאקו לא גדולים (טובים לכשעצמם), מטבל של צ'אטני אננס חרפרף-מתקתק, סלסת עגבניות ירוקות, קצת ירקות וכוסברה, והבשר הלא רב. הכל היה עשוי היטב. הבשר היה רך וטעים (אכן דומה מדי לבקר) וביסי הטאקו המגולגל שארגנו לעצמנו היו אחלה. אבל - 138 ש"ח??? לא מובן. היתכן שבשר גדי הוא כל כך יקר? סברנו שביחס לכמות היה צריך לגבות כאן 40-50 ש"ח פחות ואז אולי היה כאן VFM סביר.




מנה ראשונה נוספת, מהתפריט הרגיל: קלמרי וחסה צלויה. 69 ₪.
אין צילום. קלמרי צרוב, חסה ערבית בגריל, רוטב טרטר, פפריקה מעושנת. מנה טעימה אבל לא מספיק מעניינת לטעמי. דווקא החסה הצלויה סיפקה יותר עניין למנה מהקלמרי. הפפריקה המעושנת לא הייתה מספיק נוכחת. אפשר לוותר.

מנה נוספת מהתפריט הרגיל (של נובמבר): תמנון על גריל פחמים. 84 ₪.
תמנון על גריל פחמים, חומוס, עגבניות שרי צלויות, ויניגרט צ'וריסו. צ'וריסו ותמנון זה שידוך מצוין. המנה הייתה טעימה מאד ועשויה במקצועיות. היה כאן אחו בלנקו (קרם שקדים, שום ושמן זית) חלק ומשובח. התמנון היה רך וטעים והוכן במידה הנדרשת והצ'וריסו (בחלקו פרוס ובחלקו מפורר) הוסיף את העוקץ. המנה הייתה פיקנטית ומלאת טעם. נהנינו.


קרפלך ברווז. 84 ₪.
קרפלך במילוי בשר ברווז עם קונסומה ברווז ארומטי, בצל ירוק. מנה מעולה. אחת הטעימות בארוחה. מנה מעודנת. קרפלך דקים דקים שהיו עשויים מושלם. מילוי טעים מאד וציר ברווז מלא טעם שברור שהוכן במקצועיות ובדקדוק. אפשר אולי להיות נדיב יותר ולתת עוד איזה קרפלה קטן, אבל זו עדיין מנה שווה ביותר. זו מנה שנמצאת היום גם בתפריט הערב הרגיל.



מסבחה חלקי פנים. 118 ₪.
שקדי עגל, לשון, לחי, שעועית, עשבים, פיתות. מבחינת טעמים והכנה - מנה מעולה נוספת. מסבחת החומוס הייתה טעימה מאד. הלכה מצוין עם שאר התוספות. הפיתות היו מצוינות. כל הבשרים הוכנו לעילא. הלחי הייתה רכה מאד ומלאת טעם. הלשון הייתה מצוינת. השקדים? שתי חתיכות השקד הקטנות היו נהדרות. שקדים איכותיים במיוחד. הבעיה הייתה הכמות הממש לא מספקת שלהם. בעבור 118 ש"ח הייתה צריכה להיות שם כמות משולשת של שקדים. יצאו קצת קמצנים בקלארו וחבל. עם טיפה יותר נדיבות זו הייתה יכולה להיות מוכתרת כאחת ממנות חלקי הפנים הטובות שאכלתי.



זה הקוקטייל שקיבלתי באיחור ניכר. אולד-פשן עם ניחוח רוזמרין שרוף.


קינוח ראשון. קרמו שוקולד. 58 ₪.
קרמו שוקולד קפה עם טוויל שומשום, גלידת שומשום, גלידת קרמל, שמן זית ומעט מלח ים. משהו כזה. קינוח מרובה מרכיבים שהיה פשוט מעולה. כל מרכיב בנפרד והכל ביחד טעים להפליא ועשוי כמו שצריך. הכל במתיקות מאוזנת היטב. משחק נהדר של מתוק-מלוח. לטעמי זה אחד הקינוחים הכי טובים שמוגשים היום בתל אביב, ודאי לאוהבי שוקולד. גם מרקמים, גם טעמים, גם עניין. שווה.



קינוח שני: ברד-פודינג. 52 ₪.
נהיה פופולרי הקינוח הזה. ברד פודינג קרם ברולה, צימוקי אוכמניות, גלידת שמנת חמוצה. קינוח כבד אבל מעולה. שוב, כמו הקינוח הקודם, גם הוא הוכן כמו שצריך והיה טעים מאד. השיחוק כאן היא גלידת השמנת החמוצה שהייתה פשוט נהדרת, השתלבה נהדר עם שאר המרכיבים ומיתנה מעט את הכבדות.


זו הארוחה. היא נפתחה בצורה גרועה בגלל פשלות וחוסר מקצועיות לא מובן ולא אופייני לקלארו בשירות. היא המשיכה צולע עם התסכול האלכוהולי שלי, אבל הלכה והשתפרה בזכות האוכל המשובח. השירות בערב כולו, היה לא מאורגן ומבולבל לפרקים, אם כי המטבח עצמו תפקד היטב. המסעדה כאמור הייתה מפוצצת לגמרי (כולל הבר) ואני לא זוכר שראיתי את קלארו כל כך הומה. ועדיין, המתנה של 20 דקות לשולחן שהוזמן מראש וכוסות יין לא נקיות, זה משהו שאסור שיקרה במסעדה ברמה הזו. כמחוות שירות, קיבלנו פעמיים שוטים של אלכוהול על חשבון הבית. אני מניח שזה היה אקט של רצון טוב על התקלות. (שוט אחד של קוקטייל אניסי ושוט לסיום של פרנה ברנקה).

בשורה התחתונה הייתה כאן מגמת עלייה מתמדת שהגיעה לשיא בסוף: 3 המנות הראשונות היו טובות אבל בחלקן לא סיפקו תמורה לכסף. 3 המנות הבאות היו טעימות מאד ומוצלחות הרבה יותר. 2 הקינוחים היו מעולים שבמעולים. למרות תלאות ההתחלה יצאנו בסוף מרוצים וסיימנו עם טעם מתוק.

יום ראשון, 12 בנובמבר 2017

Round Tables 2017 קופי בר מארחת את Sud 777 ממקסיקו סיטי

שוב הגיע זמן Round Tables, פסטיבל הקולינריה הבינלאומי ש"נחגג" כאן זו השנה השלישית. בשנה שעברה התעוררתי קצת מאוחר מדי ולא מצאתי מקום פנוי באחת המסעדות שרציתי. לא נורא. השנה "הכינותי מראש" והזמנתי ל-2 מסעדות. הראשונה, אותה בחר סלווה ידידי ושותפי לענייני קולינריה, הייתה קופי בר (בראשה השף אוהד סלומון) שאירחה את השף אדגר נונייז ממסעדת Sud 777 ממקסיקו סיטי. הזמנתי מקומות ליום ג', 7 בנובמבר לשעה 19:00.

אדגר נונייז הוא שף צעיר (איפשהו בשנות ה-30 שלו) שהתמחה בין היתר בנומה ואל בולי. ל-Sud 777 הוא הצטרף בשנת 2008. Sud 777 היא מסעדה מקסיקנית מודרנית שבשנת 2016 דורגה במקום ה-11 ברשימת 50 המסעדות הטובות באמריקה הלטינית והשנה היא דורגה במקום ה-75 בעולם ברשימת המסעדות הטובות בעולם של סן פלגרינו. רזומה מרשים ומעורר ציפיות.


המסעדה הייתה מלאה לגמרי במהלך הארוחה שלנו. לקופי בר לא צריך לדאוג כמובן גם בימים רגילים. זו אחת המסעדות היותר פופולריות בתל אביב. שילוב של ניהול מקצועי (הברודואים) ושל אוכל קלאסי ואיכותי. מנייה בטוחה (למרות הצפיפות היחסית והאקוסטיקה הלא מדהימה). אנחנו ישבנו בחדר שמימין לכניסה. היה די צפוף ורועש, אבל סביר.

התפריט כלל נשנוש פתיחה, 2 מנות ראשונות, 2 מנות ביניים, בחירה של מנה עיקרית לכל סועד ו-3 קינוחים. הארוחה עלתה 299 ש"ח לסועד ולא כללה שתייה.


נשנוש הפתיחה: לחם שוקולד והל, פירה אבוקדו, גבינת כבשים קשה. ביס חביב ולא יותר. שום דבר מרגש. הלחם היה מתקתק מעט אבל לא הרגשתי יותר מדי את טעם השוקולד. גם הגבינה הייתה די מרומזת. בשורה התחתונה - לחם עם אבוקדו.


לפני המנות הרשמיות הבאות קיבלנו צלחת לחם עם איולי צ'ילי. לחם מחמצת טוב מאד עם איולי מצוין. איולי פיקנטי, חלק, משיי וטעים מאד.


שתי המנות הראשונות הוגשו פחות או יותר בו זמנית.

האחת: סביצ'ה עגבניות, גספצ'ו מלפפונים וסלרי וחלפיניו. מנה שהוגשה לכל סועד בנפרד. מנה מרעננת וטובה. עגבניות איכותיות עם גספצ'ו טעים שהחלפיניו שדרג. אבל - זו מנה פשוטה ולא מתוחכמת מספיק. בארוחות רגילות, ארוחת צהריים בקופי בר למשל, זו הייתה יכולה להיות אחלה מנה ראשונה, אבל משף נחשב בארוחה כזו אני מצפה לטוויסט כלשהו. חלפיניו זה נחמד אבל אפשר להיות יותר יצירתי ומעניין.





מנה שנייה: קרפצ'יו הדרים, אנשובי מלוחים, שמן עירית וצ'ילי דה-הרבול. הוגשה למרכז השולחן לחלוקה. מעין סלט עלים והדרים עם פילטים של אנשובי. סלט טעים למדי אבל שוב - פשוט ושגרתי. שום טוויסט מעניין בעלילה. בשורה התחתונה זו כנראה הייתה המנה הכי פחות טובה בארוחה. לא מנה שציפיתי שתהיה חלק מארוחה כזו.




שתי המנות הבאות הן מנות הביניים.

הראשונה: טוסטדה טונה, קרם גזר ואבוקדו, אבקת אנצ'ו צ'ילי. מנה שאף היא הוגשה בנפרד לכל סועד. מנה של סביצ'ה טונה אדומה עליה הונחה הטוסטדה (טוסט מטורטייה. טורטייה פריכה וטעימה). התבקשנו להחזיק את הטוסטדה ביד ואת קוביות הטונה להניח עליה ולאכול. נשנוש טעים מאד עם שילובי טעמים ומרקמים מוצלחים. גם כאן אין לדעתי משהו יוצא דופן או יצירתי במיוחד, אבל השורה התחתונה היא מנה כיפית וטובה בהחלט.



המנה הבאה שהוגשה לחלוקה למרכז השולחן: תמנון בג'וספר, סלסת קקטוס ועגבניות ואיולי ליים. התמנון כשלעצמו היה נהדר. עשוי מושלם (רך בפנים וצרוב מעט בחוץ) ומלא טעם. אחד מהביסים היותר טעימים של תמנון שאכלתי. הסלט/סלסה היה סלט ירקות די בנאלי. הקקטוס לא הוסיף יותר מדי. איולי הליים היה נעים אבל לא מספיק נוכח. עם סלסה יותר מעניינת זו הייתה יכולה להיות מנה לפנתיאון.



במנות העיקריות הייתה אפשרות בחירה של מנה אחת לכל סועד מבין 3 אפשרויות. פסחנו על המנה הצמחונית ובחרנו במנת דג ובמנת בשר אותן חלקנו.

מנת הבשר: שורט ריבס בקר, מולה קולרדיטו, ירקות חורף צרובים. מולה קולורדיטו (Mole Coloradito) הוא אחד מסוגי רוטב המולה המקסיקני המפורסם. רוטב עשיר מאד שמקובל בתבשילי בשר ואחד ממרכיביו הרבים הוא שוקולד (למעשה פולי קקאו שנקלים ונטחנים). הכוכב של המנה הזו היה דווקא הבשר שהיה עשוי מושלם (כנראה בסו-ויד היות והוא היה רך להפליא או שאולי כתוצאה של בישול מאד ארוך). הרוטב החום כהה היה טעים, עשיר וסמיך אבל אישית חשבתי שהוא לא מספיק מאוזן. הוא היה מעט מריר והייתי שמח לקצת יותר פיקנטיות. הירקות מסביב היו טעימים. בסה"כ מנה מוצלחת.



מנת הדג הייתה בר ים, קרם תפוח אדמה וחלפיניו, באק צ'וי ופרחי כרובית. מנת דג יוצאת מן הכלל. נתח מכובד ועשוי היטב עם קראסט מתבקש ובשר דג לבן ששמר על עסיסיות. קרם תפוחי אדמה חלק, רך וטעים מאד. השילוב עם הבאק צ'וי והכרובית שהייתה טעימה במיוחד (שמרה עדיין על פריכות מסוימת) היה מעולה.



בחלון מציץ לו השף. הוא יצא מדי פעם להסתודד עם הסועדים. עלינו הוא פסח...


קינוח ראשון מתוך שלושה. כל סועד קיבל בנפרד: טירמיסו מפורק עם גלידת פורצ'יני, קרם מסקרפונה, קרמבל קקאו וקפה. קינוח קטן ומוצלח. גלידת הפורצ'יני הייתה עדינה יחסית. אפשר היה להעז יותר ולתת טעם מודגש יותר של הפורצ'יני. שאר המרכיבים היו טעימים מאד ועשויים כמו שצריך. אחלה טירמיסו.



קינוח שני שהוגש למרכז השולחן: קרם קוקוס, סורבה מנגו ומרמלדה. היה כאן גם קראמבל לאקסטרה מרקם וקולי מנגו לאקסטרה צבע. קינוח קיצי וטעים אבל די חסר ייחוד. אלה רכיבים שאפשר למצוא כמותם באינספור קינוחים במסעדות. סורבה מנגו וקרם קוקוס חצי קפוא זה נעים ונחמד אבל בארוחה מיוחדת ויקרה כזו אפשר לצפות לקינוח קצת יותר ייחודי ויצירתי. לא בשביל מנה כזו התכנסנו.



קינוח שלישי שאף הוא הוגש למרכז השולחן: כדור שוקולד מריר ממולא בגנאש ג'נדויה (שוקולד עם אגוזי לוז) ובוטנים, לצד קראמבל קקאו. קינוח טוב מאד. גם הוא לא משהו יצירתי במיוחד ואפשר לראות דומים לו בהרבה מקומות מושקעים, אבל הוא היה עשוי כמו שצריך. מעטה שוקולד דק ומעט נוקשה עם מילוי קרמי וחלק. השוקולדים היו איכותיים ועשירים במיוחד והקינוח כולו היה טעים מאד ובמתיקות מאוזנת היטב. Mui כיף.




עד כאן ארוחת Round Tables של מסעדת Sud 777 בקופי בר.
הסה"כ הוא סביר פלוס אבל ציפינו ליותר. זו הייתה ארוחה טובה ומוקפדת מכל הבחינות. כל המנות היו טובות. חלקן היו טובות מאד אבל לא הייתי מכנה אף מנה כבלתי נשכחת. כזו שאזכר בה בערגה עוד כמה שנים ובפי יעלה ריר... יש מנות שאפשר וצריך היה להיות בהן יותר מעניינים ויצירתיים. זו לא הייתה ארוחה ששווה את 299 השקלים ששילמנו עליה.
אבל לפחות החוויה הכוללת הייתה טובה, היה לנו טעים ונעים, ויצאנו שבעים. גם זה משהו.

קראתי לא מעט דיווחים לא טובים על ארוחות השנה במסגרת הפסטיבל (גם בשנים קודמות). למרבה הצער נראה שיש לעתים אלמנט של הימור בבחירת מסעדה ספציפית. כדי לצאת מרוצים מארוחה כזו ולקבל תמורה ראויה לכסף (הלא קטן) צריך שגם המסעדה האורחת תהיה מעניינת מספיק ומחויבת לאירוע, וגם המסעדה המארחת תעשה שיעורי בית הן בשת"פ במטבח והן בשירות. נראה שקופי בר, שמשתתפת כבר שנה שלישית, עושה מצדה את העבודה כמו שצריך. השירות היה מתוקתק ומקצועי. תזמון הוצאת המנות היה טוב מאד והארוחה שלנו נמתחה יפה על פני השעתיים המוקצות. מה שנשאר לה זה למצוא שף אורח שיתאמץ קצת יותר...

לקופי בר אני מניח שאמשיך להגיע מדי פעם כשאני באזור יד חרוצים. על סמך הארוחה הזו כנראה שאל Sud 777 לא הייתי מזמין אוטומטית מקום במסגרת טיול למקסיקו סיטי, למרות הרזומה והדירוגים. המנות של אדגר נונייז לא סחטו ממני קריאות wow ולא עשו לי חשק לנסות מנות אחרות של השף המכובד. אם אלה מנות דגל של מטבחו, אז הדירוג המרשים לא מובן לי.

מחכה לי עוד ארוחה במסגרת Round Tables במונא הירושלמית בשבוע הבא. מקווה שיהיה שווה. דיווחים בהמשך.


יום חמישי, 9 בנובמבר 2017

רשטא - מסעדת שף פלאחית בעין ראפה

רשטא (Reshta) היא מסעדת שף ערבית חדשה למדי בעין ראפה. המסעדה, בבעלות שף מקומי בשם ראנם ברהום, נפתחה באוגוסט 2017. הכפר עין ראפה נמצא סמוך לכביש 1, פחות או יותר מהצד השני של אבו גוש הפופולרית לעייפה. אחי הגדול שגר במבשרת ציון השכנה קרא את הביקורת החיובית של עמית אהרנסון ויונתן כהן בהארץ, והזמין לנו ארבעה מקומות ליום שישי בערב (3 בנובמבר), בשעה 19:00. משמעות השם רשטא היא מנה ערבית של אטריות עם עדשים שחורות, בצל, פטריות וסומק. 


המסעדה שוכנת ממש צמוד למסגד הכפר במבנה אבן מרווח. מעברה השני של המסעדה יש שדות ולצדה יש עצי פרי. בקיצור - אנחנו בכפר. המסעדה מעוצבת בחלקה כמו מאהל, עם תקרת בד, רצפת אבן, שטיחים ערביים והרבה עץ. החלל נעים. יש גם חצר רחבה עם מקומות ישיבה שאני מניח שבימים חמים כיף לשבת בה.

זה טאבון האבן שללא ספק הוא האלמנט הבולט ביותר בחלל המסעדה.



השף מכנה את המסעדה כמסעדת שף פלאחית. תפריט המסעדה מציע מנות ערביות מסורתיות על בסיס עונתי, עם טאץ' עכשווי. חלק ניכר מהמנות נשען על הטאבון הגדול שנמצא בצמוד למטבח (כלומר בצקים למיניהם). חלק אחר מבוסס על ירקות ועשבים מתוצרת מקומית.


הזמנו כמה מנות ראשונות שחלקנו.

הראשונה: קראס - מאפה במילוי מנגולד, שום ובצל שאפוי בתנור הלבנים. עלותו 30 ש"ח. מאפה טעים עם בצק רך יחסית.
לטעמי זה היה מעט יבש. היה טוב אם היה מוגש לצדו איזשהו מטבל (לאבנה, יוגורט). בצד הוגש סלט ירקות פשוט ורגיל (עגבניות, בצל אדום). סה"כ מנה חביבה אבל לא יותר. סלט יותר מעניין, אולי סלט עגבניות חריף חתוך דק יותר (שיהיה בגדר סלסה) היה יכול לשדרג את המאפה בעיניי.


המנה הבאה: ירקות גינה ממולאים באורז בסמטי, טלה טחון ועשבי גינה, מבושלים ברכז רימונים. הוגשו על מצע של לאבנה (אם אני זוכר נכון), רכז רימונים מצומצם ולימונים קטנים. מנה טעימה מאד עם תיבול ביד טובה. הייתי שמח למינון מעט יותר גדול של בשר הטלה הטחון. עלות המנה: 60 ש"ח. לא זול.


מנה שלישית. עוד מאפה: סמבוסק חלקי פנים. כיסוני בצק ממולאים בחלקי פנים (כבדים וכנראה לבבות), ריבת בצל ופלפל ירוק. לצדן הוגש אותו סלט ירקות מהקראס. (בתפריט רשום סלט עגבניות שדה). היה כאן מטבל של טחינה ירוקה טובה מאד. מאפה טעים מאד. בצק דק ופריך שאפוי במקצועיות. מילוי טעים. כשאני חושב על חלקי פנים אני מדמיין שקדי עגל. אולי כדאי לדייק יותר את תיאור המנה ולציין בדיוק באילו חלקים מדובר. גם כאן אפשר לשלב עם סלט יותר מושקע. העלות: 50 ש"ח ל-2 כיסונים יפים.



מנות עיקריות. אחת לכל אחד.

שניים מאתנו (אחד הוא אני) הזמנו מנת שישברק כעיקרית. שוב בצק: כיסונים ממולאים בטלה טחון ופטרוזיליה קצוצה, מבושלים ביוגורט חם. מנה נדיבה שעלותה 70 ש"ח. אהרנסון בהארץ אכל את המנה וכתב שהבצק היה דקיק. שלנו היה מעט יותר עבה כנראה, אבל זה לא הפריע. מנה מעולה. בצק טעים שבושל לדרגה הנכונה (עדיין נגיס ולא רופס). רוטב חמצמץ ועדין ומילוי מצוין ומתובל היטב. נהניתי מאד.



העיקרית שאכל אחי הגדול: סינייה קציצות טלה: קציצות טלה על ירקות צלויים בטאבון, ברוטב עגבניות עם טחינה ירוקה. מנה של 80 ש"ח. מנה די פשוטה אבל טעימה. קציצות רכות וטובות. רוטב די פשוט. פיקנטי. בניגוד לסינייה המוכרת, הטחינה כאן מוגשת כ-topping והיא לא הבסיס של הרוטב, מה שהופך את המנה לקלילה יותר מהמנה המוכרת עם הטחינה החמה.


מנה שאחייני נהנה ממנה (אנחנו עזרנו): מנה שכנראה תהיה כאן אחד מהלהיטים המבוקשים: פוכארה: תבשיל נתחי בקר בירקות שורש ושדה, אפויים בכלי חרס עטוף בבצק על לבנים חמות, לצד תבשיל פריקה. 110 ש"ח. המנה הכי יקרה בתפריט by far והיחידה שחוצה את רף 100 השקלים. הבצק דק ופריך וכשבוצעים אותו מתגלה קדרה נדיבה מלאה בבשר וירקות שחלקם בושלו בבישול ארוך והיו רכים (תפו"א, בצלים) וחלקם הוספו בסוף הבישול והיו עדיין אל דנטה (שעועית ירוקה ועגבניות). מנה טובה מאד. בשר נהדר (רך ולא שמן). רוטב עשיר על בסיס ציר בשר עם תיבול נוכח וטוב של הל ומעט ציפורן. אחרי כל הבצקים מקודם, זו בהחלט מנה שהייתה מספקת 2 סועדים כעיקרית.



אחרי מנוחה קצרה ונדרשת (היינו מפוצצים) הזמנו גם קינוח אחד לארבעתנו. עוד בצק: דואט קטאיף. 2 כיסוני בצק רך במילוי אגוזים, פיסטוקים וקוקוס, ספוגים בסירופ סוכר (במתיקות מאוזנת היטב). לצדם הוגשה תאנה חתוכה לארבעה חלקים טבולה בסירופ פירות אדומים. קינוח טעים ומוצלח. הוא בקלות יכול להפוך למלכודת סוכר, אבל כאן המתיקות בהחלט במינון טוב. הבצק טעים ונעים ומזכיר פנקייק. סיום טוב.


עד כאן ארוחתנו ברשטא. בהחלט נהנינו. אפשר לשדרג ולגוון מעט חלק מהמנות, אבל ניכר שהחבר'ה במטבח יודעים את העבודה וטאבון הלבנים שעובד כאן שעות נוספות מתפקד היטב אף הוא. המסעדה הייתה די מלאה בסועדים ביום שישי בערב. רובם ככולם נראו יהודים (ודאי לא היו שם תושבי עין ראפה) והתבדחנו בינינו שכולם נראים כמו קוראי הארץ (לא אכנס לפירוט ולסטראוטיפים המוכרים. אציין רק שכנראה לא היו שם אוהדי בית"ר). השירות שכנראה בוצע ע"י בנות המשפחה היה יעיל והמנות הוכנו והוגשו די מהר. בקיצור, שווה לנסות. זה ודאי מקום שמשדרג את ההיצע הקולינרי הלא מדהים באזור מבשרת בואך אבו גוש.