יום שלישי, 30 ביוני 2015

אוכלים טוב בטוסקנה - פרק אחרון: מסעדת Lamole והרבה גלידות לסיום מתוק


הגיע יום ה-18 ליוני. יומנו האחרון בטיולנו לטוסקנה. ארקיע החליטו שטיסת חזור ישירה מפירנצה לתל אביב בשעה 21:00 שעון פירנצה (כפי שתוכנן מראש), זה נוח וקל מדי, ולכן ביטלו את הטיסה הזו ושלחו אותנו לטיסת קונקשן מפירנצה לבוקרשט (בשעה 19:00 שעון פירנצה) ומשם לתל אביב.


18 ביוני 2015: בוקר בכיף בוולטרה:

בגלל הצורך להגיע לשדה התעופה של פירנצה מוקדם יותר, החלטנו היום הטיול האחרון יהיה יום ב-easy.
התחלנו אותו בטיול בוקר בעיר העתיקה של וולטרה. בכל זאת שהינו 3 לילות בסביבותיה, ולכן מן הראוי היה להעניק לה מעט תשומת לב.

הסתובבנו בניחותא בסמטאות היפות של העיר. שתינו קפה ומאפה של בוקר בבית קפה חביב באחת הפיאצות בעיר (קפה di Bassini Daniele למי שחשוב לו השם). אחלה קפה ואחלה מאפים (קרואסונים או בעצם בריושים).



אחרי הקפה המשכנו עם השיטוט בעיר. נכנסנו לעוד כמה חנויות חביבות והוצאנו כמה יורואים אחרונים. הספקתי גם לטעום סורבה אחרון עליו אפרט בהמשך.

לקראת הצהריים יצאנו מהעיר ונסענו לכיוון העיירה הקטנה Lamole במחוז קיאנטי, לא רחוק מראדה אין קיאנטי ומפנזאנו בהם היינו יומיים לפני כן. זה איפשהו באמצע הדרך מוולטרה לפירנצה.
היעד: ארוחת צהריים אחרונה לטיול הנוכחי בטוסקנה במסעדת Ristoro Di Lamole. המסעדה צויינה במספר אתרים כמסעדה מומלצת וטובה באיזור קיאנטי ובטוסקנה בכלל, ולכן הייתה חלק מרשימת המסעדות האופציונאליות לביקור שהכנתי מראש. במקביל יותם קיבל עליה המלצה חמה ממוטי, חבר טוב ושף בהתהוות, בעל רזומה ביקורים מרשים בטוסקנה, ולכן היה ברור לנו שהמסעדה שווה ביקור. החלטנו שהיא המסעדה האידיאלית לארוחת צהריים של סוף טיול.

העיירה והמסעדה ממוקמות על גבעה גבוהה ונשקף מהן נוף יפה במיוחד של מחוז קיאנטי. כל הדרך לעיירה יפה מאד. היא כוללת כבישים צרים ומפותלים שעולים בין יערות וגבעות לכיוון העיירה.


18 ביוני 2015: ארוחת צהריים ב- Ristoro Di Lamole - סיום קולינרי פנטסטי לשבוע מדהים:

הגענו למסעדה בלי הזמנה מראש. המרפסת החיצונית הייתה 1/2 מלאה ובמבנה הפנימי לא ישב אף סועד.
ישבנו במרפסת וקיבלנו תפריטים.
המסעדה היא מסעדת שף טוסקנית מושקעת, אבל מאד חמימה ולא פלצנית. התפריט הוא תפריט טוסקני מוקפד ואיכותי.



הזמנו 2 מנות ראשונות (13-14 יורו למנה) ו-2 מנות עיקריות (17-18 יורו למנה).
מחירים ממש לא גבוהים, גם ביחס לגודל המנות שקיבלנו, וודאי ביחס לאיכותן.

קיבלו לסיפתח את אותו לחם לבן יבש שמגישים בכל מסעדה.
מעט אחריו הגיע מתאבן רציני יותר: נתחי פקורינו מקומית ואיכותית עם דבש כמהין וטוסטונים עם שומן חזיר. שניהם נהדרים.




מנה ראשונה אחת:
ריזוטו שחור עם פטריות פורצ'יני טריות. ריזוטו מושלם. השחור הוא לא בגלל דיו של דיונון כמו אנחנו מכירים בדרך כלל, אלא בגלל סוג האורז: אורז איטלקי שגרגריו שחורים-סגולים. המרקם של הריזוטו היה כמובן מושלם. הרוטב ונתחי הפורצ'יני הטריים היו מעולים. מנה מאד מכובדת מבחינת גודלה.



מנה ראשונה שנייה:
רביולי עבודת יד במילוי גבינות, עם אגסים, ברוטב גבינת פקורינו טרייה. עוד רביולי מושלם תוצרת טוסקנה. מרקם מעולה. מילוי טעים ועדין של גבינה שהשתלב נהדר עם החריפות הקלה של גבינת הפקורינו. גם זו מנה מכובדת בגודלה ביחס למנה ראשונה.



אחרי המנות הראשונות יותם ירד לעשן ציגרטה ואני נכנסתי לבדוק את פנים המסעדה ולראות את מבחר היינות המרשים שלהם. ככה זה נראה מבעד לעדשת מצלמת הגלקסי שלי:


המנות העיקריות שטעמנו:

עיקרית ראשונה:
חזה פנינית (Guinea fowl) במילוי פירות יבשים. מנה מעולה. רוטב בשר סמיך ומלא טעמים. בשר עוף נפלא, רך ומלא טעמים אף הוא.



עיקרית שנייה:
פילה חזיר בגריל ברוטב יין Vin Santo (יין קינוח איטלקי), תרד טרי ושום. עוד מנה פשוט נפלאה. שוב רוטב מעולה ומלא טעמים בזכות ציר הבשר והיין האיכותיים. שוב בשר שהוכן נהדר והיה רך וטעים ביותר.



זהו. על קינוח ויתרנו כי חשבנו לקפוץ על הדרך בדרכנו לפירנצה לאיזושהי גלידריה אקראית. זה לא התממש. לא נורא. אכלנו מספיק גלידות מעולות בשבוע הזה, שעל חלקן אפרט מיד...
שתינו אספרסו אחרון לפני הנסיעה לנמה"ת בפירנצה ויצאנו לדרך.

המסעדה הצדיקה לגמרי את הציפיות שלנו. מסעדה פשוט מעולה. אוכל טוסקני פשוט, אבל מאד מושקע ומוקפד ומאד מאד טעים. שימוש בחומרי גלם מקומיים באיכות הכי טובה. אירוח נפלא. הצוות, בראשות הבעלים פיליפו ופאולו, הוא הכי נחמד ולבבי שנתקלנו בו בשבוע שלנו בטוסקנה. אנשים מאד נחמדים, שירות קליל ומחוייך אבל גם מאד מקצועי. תענוג.

זה היה סיום מושלם לשבוע מדהים מלא באוכל טוב.


וכמו שהבטחתי - קצת גלידות לקינוח. כי צריך לתת סיום מתוק...



אז יש את הפסטות.
הן אכן מעולות ברובן הגדול. מנות הפסטה הטובות שאכלנו בשבוע הזה היו בעיניי הכי טובות שאכלתי בחיים עד היום. מנות הרביולי שאכלנו בכל המסעדות בהן ביקרנו היו מושלמות או קרובות לשלמות.

יש את היין.
עניין פשוט קדוש באיטליה בכלל ובטוסקנה בפרט. מדהים לראות כמה כבוד נותנים ליין בכל מקום בטוסקנה, במיוחד במחוז קיאנטי ובאיזור מונטפולצ'יאנו ומונטלצ'ינו. יקבים אינספור, חנויות יין ומרתפי יין, חדרי יין סופר מושקעים בכל מסעדה. פשוט טירוף.
בעניין היין הטוסקני - גילוי נאות: אני חובב יינות אדומים עוצמתיים ועמוקים. יינות הקיאנטי והברונלו, עשויים בעיקר מענבים מזן סנג'ובזה. זה זן ענבים עדין וקליל יחסית. יינות מסוג זה פחות עושים לי את זה אישית. אבל עדיין - כל חובב יין חייב לעצמו ביקור בקיאנטי.

יש את שמן הזית.
גם הוא קדוש באיטליה. מסתבר ש- 2014 הייתה שנה אסון לשמן הזית באיטליה. 80% מהיבול הושלך בגלל פגעי האקלים המשוגע. אני מעריך שרוב שמן הזית שטעמנו בשבוע הזה היה משנת 2014. הוא היה מצוין. איטלקים ששאלנו אותם על שמן הזית טענו שהוא אכן רע מאד ביחס לשנים קודמות. מה אני אגיד לכם... אולי החך שלנו לא מספיק מעודן כמו של האיטלקים.


ויש את הגלידות...

שנים אני שומע על הגלידה האיטלקית. כמה היא מושלמת. כמה המרקם שלה הוא כזה וכזה. כמה היא טעימה...
חשבתי שהגלידריות המתמחות בארץ הן מעולות ושאין סיכוי שההבדל הוא כזה משמעותי. בשנה-שנתיים האחרונות נפתחו גם גלידריות ע"י איטלקים אמיתיים כמו ג'לטריה וארטה התל אביביות, שאכן העלו בדרגה את איכות הגלידות המקומיות.
אבל עכשיו אחרי שטעמתי את הדבר האמיתי - גלידות איטלקיות באיטליה, אני מבין שעוד יש לנו לאן לשאוף...

הכנתי מראש 2-3 שמות של גלידריות שקראתי עליהן שהן הכי הכי... אחת בפירנצה, אחת בסאן ג'מיניאנו ואחת בעיירה קסטלינה אין קיאנטי. בסופו של דבר בפירנצה דילגנו על גלידה, בסאן ג'ימיניאנו ירד גשם שוטף וויתרנו על גלידה ובקסטלינה אין קיאנטי הגלידריה המבוקשת הייתה סגורה בדיוק ביום שביקרנו. כך יצא שכל הגלידות שכן טעמנו היו על הדרך, באקראי. חשקה נפשנו בגלידה. מצאנו גלידריה. נכנסנו. טעמנו. נהנינו...


אז הנה 3 מקומות להמחשה:

Gelateria Toscana ב- Pienza:

תמונה של ‪Gelateria Toscana‬

Pienza היא בירת גבינת הפקורינו. ב-13 ביוני, אחרי טיול אחה"צ בעיירה הקטנה והחמודה יצאנו ממתחם העיר העתיקה שבתוך החומות ורצינו גלידה. Gelateria Toscnana חיכתה לנו.
הגלידריה הזו היא אולי הכי ניסיונית ומקורית שחווינו. מבחר טעמים מרשים, כולל הרבה טעמים לא שגרתיים. למשל - גלידת שמן זית ובזיליקום. ממש טעימה. גלידת הל (קרדמון). אלה הטעמים שיותם לקלק. מדהים.
אני הייתי יותר שמרן ואכלתי גלידה מקרם גבינות (ריקוטה ופקורינו) ותאנים (נו ברור שבפיינצה יעשו מפקורינו גם גלידה) וגלידת ג'ינג'ר. שתיהן מדהימות. על הדרך טעמנו גם מגלידת הריקוטה דבש וגלידת הקרמל המלוח (השיגעון הגיע גם לטוסקנה). כולן מעולות.



Gelateria Dolcivoglie ב- Montepulciano:

ה-13 ביוני מסתבר היה יום הגלידות שלנו.
בערב (סביבות 21:30-22:00) שוטטנו בעיר העתיקה של מונטפולצ'יאנו. זו חוויה נהדרת ושונה בתכלית מטיול בשעות היום. יש משהו קסום בלהסתובב בין הסמטאות הימי-ביניימיות המוארות בלילה, ומלאות אנשים שבאים לאכול ארוחת ערב, לשתות משהו, לנשנש גלידה או סתם להתאוורר. יש אינספור מקומות פתוחים וממש כיף להסתובב שם בערב.
אז גלידת הצהריים בפיאנצה עשתה לנו חשק לעוד... הגענו במקרה לגלידריה הנ"ל. גלידריה קטנה וחמודה. היה תור של כ-10 אנשים שחיכו לפנינו וזה היה סימן של הבטחת איכות. לא טעינו.
כאן היו הרבה פחות טעמים, אבל מה שניסינו היה מדהים. במיוחד גלידת השוקולד השחור - Cioccolato Nero. גלידת שוקולד מטורפת. גלידת השוקולד הכי טובה - by far - שאכלנו בחיים. פשוט היסטרי. לצידה אכלנו גלידת Crema. גלידת קרם איטלקי, שזה טעם מאד מאד פופולרי ונפוץ בגלידריות באיטליה: פשוט גלידת קרם חלב, שמנת וחלמונים. מאד basic אבל מעולה. מתיקות מושלמת ומרקם חלק ונהדר.



ב-14 ביוני קפצנו לסיינה וגם שם טעמנו איזושהי גלידה באיזושהי ג'לטריה. לא זוכר פרטים אבל היה טעים (נדמה לי שאחד הטעמים היה סורבה מנדרינה).

ב-16 ביוני ביום הטיול שלנו במחוז קיאנטי, עברנו אחה"צ בעיירה בשם Castellina in Chianti. יש שם גלידרייה בשם Antica Delizia שהומלצה רבות בכל מיני אתרים והוגדרה כאחת הטובות בטוסקנה. כמובן שבדיוק ביום בו היינו בעיירה (יום שלישי) הגלידרייה סגורה. המשכנו לטייל קצת בעיירה, ובאחת הסימטאות, הגענו במקרה לגלידרייה אחרת, שממוקמת כחלק מבר-מסעדה. אחד הטעמים שלה היה Antica Delizia, שהוכן ע"י גלידריית האם (להערכתי יש בעלות משותפת). כמובן שהזמנתי. לא זוכר בדיוק מה הרכיבים התזונתיים של הגלידה. היא על בסיס שמנת וחלב ומאד טעימה... יחד איתה הזמנתי סורבה אננס מעולה.


L'Incontro ב- Volterra:

ב- 18 ביוני, יום הטיול האחרון שלנו, הסתובבנו כאמור בוולטרה. אחרי הקפה והמאפה של הבוקר התחשק לי גם גלידה. נכנסתי למקום בשם L'Incontro שהוא בר-מאפייה-גלידרייה באחד מרחובות וולטרה. הזמנתי 2 טעמים: אפרסק ומשמש. מעולה כמובן. אני לא פריק גדול של גלידות פירותיות וסורבה למיניו, אבל הגלידות הללו באיטליה הן פנטסטיות, גם במרקם וגם בטעם העשיר. ממש כמו לאכול את הפרי הטרי כשהוא בשיאו.



אלה הגלידות.
כמו שאפשר לראות גיוונו כמו שצריך. כל הגלידות שטעמנו היו מעולות, כאמור הן במרקם והן בטעמים. חובבי שוקולד מריר - גלידת "השוקולד השחור" היא must עבורכם. מה שמדהים בכל הגלידות זה גם המתיקות המאוזנת שלהם. אף גלידה שטעמתי לא הייתה מאד מתוקה. כולן היו בעלות מתיקות אידיאלית.
וכמעט שכחתי את המחיר... זה fucking לא יקר. הרבה יותר זול מבארץ. גביע גלידה קטן עולה בסביבות 2 יורו. פחות מ-9 ש"ח. בארץ גביע קטן בגלידריות עולה 15-16 ש"ח. אין צדק בעולם. גם יותר טעים וגם יותר זול.

מה שבטוח - האיטלקים יודעים את המלאכה. איכות מדהימה. אני משוכנע שחלק ניכר מהעניין זה לא הטכניקה אלא חומרי הגלם הטריים והכל-כך איכותיים. אין מה לעשות, כשמשתמשים בפירות טריים שאשכרה יש להם טעם, ולא בפירות קפואים או בפירות אנמיים וחסרי טעם, העניין עובד. וכנראה שגם מוצרי החלב בהם הם משתמשים הם פשוט יותר איכותיים.



אז משפט אחד לסיכום חוויית טוסקנה -
טוסקנה שווה ביקור בזכות הרבה דברים: נופים, עיירות, אנשים, חנויות ומעדניות, יין... וכמובן אוכל מדהים וגלידות מעולות. 
יאללה - קנו כרטיס וטוסו... 


אסיים בתקווה לעוד המון טיולים כאלה...



יום ראשון, 28 ביוני 2015

אוכלים טוב בטוסקנה - פרק שלישי: וולטרה ומחוז קיאנטי (הרבה בשר ויין)

ב-15 ביוני עשינו צ'ק-אאוט מהמלון במונטפולצ'יאנו ויצאנו לכיוון ביתנו הבא ל-3 הלילות הבאים - איזור וולטרה, צפונית מערבית למונטפולצ'יאנו. מוולטרה ניווטנו בימים הבאים למחוז היין של קיאנטי ובהמשך לצפון מערב טוסקנה ולצ'ינקווה טרה במחוז ליגוריה (מצפון לטוסקנה - על החוף הצפון מערבי).


בדרך לוולטרה עצרנו בעיר סיינה (Siena) היפה והמאד מתויירת. הסתבובבנו ברחובותיה הדי עמוסים כ-3 שעות במהלכן הספקנו לשתות קפה, לאכול סנדוויץ ולנשנש גלידה. על ארוחת צהריים בסיינה החלטנו לוותר בגלל העומס היחסי והצפיפות, ונסענו לעיירה היפה סאן ג'ימיניאנו (San Gimignano). העיר עם המגדלים. הסתובבנו קצת ונכנסנו באקראי למסעדה מקומית לארוחת צהריים.



15 ביוני 2015: צהריים של אוכל טוסקני בסאן ג'ימיניאנו:

המקום אליו נכנסנו אקראית מתוך עשרות המסעדות בעיר: Ristorante la Stella. מסעדה טוסקנית איטלקית טיפוסית. מדובר במסעדה ותיקה מאד, עם היסטוריה מהמאה ה-19. האוכל הוא אוכל טוסקני מסורתי ופשוט, וכזה גם העיצוב של המסעדה.



הזמנו כמה מנות שחלקנו בינינו:

התחלנו בפלטת גבינות ונקניקים טוסקנית, עם הלחם היבש שלהם. הלחם הזה מוגש כסטנדרט בכל מסעדה טוסקנית, כולל מסעדות איכותיות ויוקרתיות יותר (רק במישלניות בהן היינו היו לחמים איכותיים). לרוב הוא מוגש בלי שמן זית או מטבלים בכלל. אפשר לבקש שמן זית ובלסמי ואני מעריך שזה בתוספת תשלום.

Trippa ala Fiorentina (או בקיצור tripe): אחת המנות הטוסקניות המסורתיות. מנה של עניים. מדובר בקיבת פרה שעוברת בישול, נחתכת לרצועות דקות ואז מבושלת עם רוטב עגבניות ושום. התוצאה סבירה יותר מהצפוי. אמנם המרקם של העניין הזה הוא קצת בעייתי, חלקלק ומעט צמיגי, אבל הטעם בסה"כ טוב למדי, בזכות הרוטב הטעים והפרמזן שפוזר בנדיבות. בפירנצה וברחבי טוסקנה מגישים את ה tripe גם כמנות של אוכל רחוב. בשוק האוכל הגדול של פירנצה, סאן לורנצו, יש דוכנים שלמים של חומר הגלם. לא נראה ממש מעורר תאבון, אבל אכלנים הרפתקנים שרוצים להתנסות באוכל המקומי המסורתי צריכים לטעום...

טריפה א-לה פיורנטינה. בהחלט אפשר לוותר... וכאן זה עוד נראה טוב.

רביולי תרד וגבינות: גם במסעדות פשוטות יודעים לעשות פסטה כמו שצריך. רביולי אל דנטה בעבודת יד, במילוי של ריקוטה אם אני זוכר נכון. טעים. כמו בכל הפעמים שניסינו רביולי, החבר'ה בטוסקנה פשוט יודעים את העבודה.


מסאן ג'ימיניאנו המשכנו אחה"צ לכיוון וולטרה, ל- agriturismo שלנו ל-3 הלילות הבאים, במורדות העיר וולטרה. ניצלנו את הערב להצטיידות במוצרי מזון בסיסיים למטבח המאובזר של המלון ולמנוחה לקראת היומיים האינטנסיביים הבאים: יום טיול במחוז היין היפה של קיאנטי שהסתיים במשתה בשרים מטורף ויום נסיעה לצפון לצ'ינקווה טרה.


16 ביוני 2015: ארוחת בראנץ' של אוכל רחוב טוסקני בסטראדה אין קיאנטי:

את יום הטיול במחוז קיאנטי התחלנו בנסיעה צפונה לעיירה בשם Strada in Chianti.
זו תכלס עיירה שאין בה כלום, שפשוט החלטנו להתחיל בה את הטיול במחוז קיאנטי, וממנה להדרים לעיירות היותר נחמדות וליקבים בהם תכננו לבקר.

הגענו אליה בסביבות 11:00-11:30 והסתבוננו קצת. למזלנו הגענו לעיירה בדיוק ביום השוק שלה (יום שלישי). ברוב העיירות בטוסקנה יש יום אחד בשבוע שבו נפתח שוק איכרים. מגיעים חוואים מהסביבה ומוכרים את מרכולתם הטרייה לתושבי העיירה והסביבה. מי שרוצה להצטייד בירקות ופירות טריים, שיחפש את השוק הזמין באיזורו (חיפוש פשוט בגוגל של markets in Chianti יעשה את העבודה). מומלץ. יצא לנו לבקר ב- 2-3 שווקים כאלה, ומה שהכי מדהים, מלבד הטריות והאיכות של המוצרים, זה הסדר והניקיון שיש בשווקים הללו, גם בעיירות הפחות אטרקטיביות ומתויירות, כמו סטראדה אין קיאנטי.

אז מסתבר שהשוק של סטראדה הוא בימי שלישי. בתוך השוק היה דוכן של street food טוסקני מסורתי. איש מבוגר למדי שמוכר שם נקניקים וגבינות טוסקניים אופייניים במשקל, ועל הדרך גם מכין סנדוויצ'ים עם מנות בשר טוסקניות מסורתיות: Panino con il Lamperdotto ו- Porchetta (פורקטה).



פורקטה זו בטן או מותן חזיר ממולאת, שמגולגלת, נקשרת ונאפית לזמן ארוך למדי. הבשר כאן נפרס לפרוסות דקות אבל נדיבות ומוגש קר עם רוטב טעים בתוך הלחמניה. טעים מאד.


הלמפרדוטו זה מאכל טוסקני מסורתי שעשוי, בדומה לטריפה, מהקיבה התחתונה של פרה. כאן הוא מוגש קצוץ בלחמנייה, ברוטב פשוט וטעים של שום ולימון. בעיניי מוצלח ואכיל יותר מהטריפה, בגלל הקיצוץ של הבשר. גם כאן המרקם הוא עדיין משהו שצריך להתגבר עליו.


בכל אופן, זה היה בראנץ' לעניין, שהיה אמור להחזיק אותנו על הרגליים עד שעה 20:00. אז חיכתה לנו ארוחת הערב המוזמנת מראש במסעדת הבשרים המטורפת של דריו צ'קיני - Officina della Bistecca בעיירה פנזאנו ( Panzano in Chianti).


אחרי סטראדה, המשכנו את היום בביקור של טעימות יין ביקב קטן, il Palagio. סיירנו בכמה וכמה עיירות: Grave in Chianti, Radda in Chianti, Castellina in Chianti ו- Gaiole in Chianti. לא ממש זוכר את הסדר ביניהן. כולן עיירות חביבות ביותר, עם שלל חנויות, מעדניות, מסעדות ובתי קפה וכמובן המון חנויות ומרתפי יין (Enoteca).

אחה"צ עשינו סיור מודרך עם טעימות יין ביקב גדול ומרשים בשם Volpaia.

יקב Volpaia מבחוץ
ומבפנים...


16 ביוני 2015: חגיגת הבשרים של דריו צ'קיני - (Officina della Bistecca (Antica Macelleria Cecchini):

על דריו צ'קיני והמסעדה שלו קראתי לפני כמה חודשים. צ'קיני הוא קצב ומסעדן מפורסם, חלק מדור קצבים של כ-200 שנה. הוא נחשב לגורו של הקצבים בטוסקנה (ואולי בכל איטליה). כוכב תקשורת לא קטן. הוא הגיע לארץ כאורח של החבר'ה של מיט מרקט והעביר סדנאות בשר שלווו בארוחות מושחתות במיוחד במתחם שלהם בשוק הכרמל.

כשתכננתי את הטיול לטוסקנה היה ברור לי שזה מקום שנגיע אליו, בלי קשר לביקור שלו בישראל. זה מקום שמוזכר בכל אתר שמדבר על אוכל טוב בטוסקנה, ומהווה מקום חובה לחובבי בשר שמגיעים לטוסקנה. חייבים להזמין מקום מראש וכך עשיתי, כשבוע לפני הטיסה, במייל ששלחתי מהאתר של המסעדה.

כל יום (364 ימים בשנה), בשעות הערב (מ-20:00), נערכות במתחם שלהם (שכולל איטליז רציני), סעודות בשר מטורפות (אם תרצו משתה בשר) בהזמנה מראש. בעלות 50 יורו לסועד מקבלים המון מנות בשר שונות (בקר בלבד), כולל נשנושים, מתאבנים ואלכוהול למכביר, כשגולת הכותרת זה ה- Bistecca alla Fiorentina, הנתח הטוסקני המובחר.




הגענו בסביבות 19:00 לעיירה פנזאנו, הדי משעממת יש לומר, והלכנו ברגל מהחנייה למתחם המסעדה. כ-20 דקות של הליכה רגועה.

ארוחות הערב מתוכננות לעשרות סועדים בו זמנית. לפני ההושבה המסודרת, בשעה 20:00, עוברים הסועדים בקומת הכניסה של המסעדה, צריכים להידחק ולנסות לזכות בנשנושי פתיחה - פלטת נקניקים, לחם עם רוטב חרדל ודבש home made, טוסטונים עם שומן חזיר ועוד. אנחנו נאלצנו להילחם בגבורה בקבוצה גדולה של קליפורנים קולניים ובלתי נסבלים, שלשמחתנו בהמשך הערב ישבו בשולחן מרוחק מאיתנו.




בזמן הנשנוש מקבל כל סועד כוס יין, ויינות מקומיים שונים של מחוז קיאנטי נמזגים, חזור ומזוג. בשלב הזה כדאי מאד להתאפק ולא לעוט באטרף על כל המתאבנים. מדובר במוצרים טעימים ומשובחים, אבל שמנים וכבדים, ובאמת שווה לשמור מקום לסעודה עצמה. זמן המתאבנים הוא גם זמן טוב למי שרוצה להצטלם עם השף הכוכב.


זה דריו צ'קיני. האיש הוא כנראה מגלומן לא קטן. המסעדה מלאה תמונות שלו. יש מסכים שמקרינים סרטונים שלו כאורח בתכניות טלוויזיה שונות, והשיא - פסיפס עם דמותו האוחזת בסטייק בשירותים!



אחרי הנשנושים והמתאבנים מגיע הדבר האמיתי לשמו התכנסנו - הסעודה עצמה.

עולים לקומה השנייה של המסעדה. יש אופציה לשבת בפנים, מול הגריל המטורף, ויש אופציה לשבת בחוץ - במעין חצר חיצונית. הישיבה היא סביב שולחנות ארוכים. אנחנו ישבנו לשמחתנו בחוץ, וחלקנו שולחן עם חבר'ה שוויצרים דוברי גרמנית, עם זוג בריטים תושבי דובאי וחברם תושב ז'נבה, ועוד כמב רוסים. היה מעניין.

ישיבה בפנים
ישיבה בחוץ
את כל זה אכלנו...

במהלך הסעודה מוזרמות מנות בשר שונות כל כמה דקות. כל אחד יכול לאכול כאוות נפשו. על הנתחים המובחרים שיורדים מהאש יש טקס "ברכת הסטייק" שאחד מאנשי הצוות מברך באיטלקית בקולי קולות ב- show מטורף למדי. צוות המלצרים בכלל הוא מאד צבעוני ושמח. דואגים ל-show נון סטופ, ברוח הטירוף של הבוס.
על השולחן יש קנקני יין הבית (הלא רע בכלל), קנקני מים מינרליים, לחמים, שמן זית הבית, מלח ים מיוחד שלהם, תוספות שונות (שעועית מבושלת בנוסח טוסקני, תפו"א מדורה ואפילו, לא עלינו, מעט ירקות טריים לטבול בשמן הזית).

הברכה על הסטייק

המנות הבשריות שהוזרמו אלינו:

טרטר בקר: טרטר שנקצץ גס יחסית. היה באיכות הכי טובה שטעמתי. בשר קצוץ ידנית, מלח גס איכותי, שמן זית איכותי ומעט לימון סחוט. זה הכל ולא צריך יותר מזה כלום (לא חרדל, צלפים או חלמון ביצה כמו אצל הצרפתים). תענוג.


שייטל צרוב פרוס דק (rump carpaccio או כמו שהם קוראים לו התחת של הפרה).
מעולה. בשר רך בדרגת מדיום רייר. כמו שאני אוהב.



סטייק בנוסח פנזאנו - Bistecca Panzanese:
נתחים שמנמנים שמקורם אף הוא בחלקה האחורי של הפרה. בשר רך להפליא וטעים מאד.


כוכב הערב - Bistecca Fiorentina:
הנתח המובחר. T-Bone או Porterhouse. מיושן במקום. אחרי הגריל הוא נפרס לנתחים קטנים ומוגש לסועדים. זה כבר שלב שחלק מהסועדים כבר גמור ולא מסוגל להכניס ביס. לנו עוד נשאר קצת מקום... שוב - בשר מעולה, בדרגה עשייה מושלמת עבורי (בין מדיום רייר לרייר). רך, עסיסי ומלא טעם. הנתח הזה נחשב לגולת הכותרת של הבשרים באיטליה. אין ספק שהוא מעולה, אבל אני טעמתי בארץ בהזדמנויות שונות (מקום של בשר, הדסון, מיט-מרקט) נתחים דומים לא פחות טובים. מה שכן - במחיר ששילמנו של 50 יורו לכל הנ"ל אי אפשר להתחרות.



אלה הבשרים. כל האירוע נמשך כשעתיים. אחרי הזלילה מקבלים גם קינוח - עוגת שמן זית טעימה, וגראפה שנמזגה בטקסיות משעשעת ע"י דאנטה המארח.


כל הנ"ל מתומחר כאמור ב-50 יורו לסועד שמשולמים עם סיום הארוחה. זה קצת יותר מ-200 ש"ח לסועד, לארוחת סטייקים מטורפת. מחיר מצחיק. למעשה יש כאן אכול ושתה כפי יכולתך, אבל בניגוד לגירסאות המקומיות הבינוניות מינוס (רק בשר ואחיותיה הלא איכותיות), מדובר כאן באכול כפי יכולתך של בשר משובח במיוחד ושתה כפי יכולתך של יין ראוי וטוב. בקיצור - תחנת עצירה חובה לחובבי בשר ולקרניבורים. הנאתם מובטחת.

אחרי כל זה הצלחנו לדדות לאיטנו לרכב, מפוצצים ומבוסמים קלות, ואפילו מצאנו את דרכנו חזרה לוולטרה בהצלחה.

פסל של בקבוק יין בפנזאנו


17 ביוני 2015: צ'ינקווה טרה:

למחרת הזלילה הצלחנו להשכים קום במטה לעשות דרך ארוכה ומייגעת למדי לצ'ינקווה טרה - Cinque Terre (חמש האדמות באיטלקית). הנסיעה מוולטרה אורכת כשעתיים וחצי דרך האוטוסטרדה. כשנוסעים מכבישים פנימיים ולא מה- highway (כמו שאנחנו עשינו בטפשותנו בהלוך) זה לוקח הרבה יותר זמן.

מדובר בחמישה כפרי דייגים קטנים וצבעוניים במחוז ליגוריה, על החוף הצפון מערבי, מצפון לטוסקנה. האיזור מוגדר כאתר מורשת עולמית של אונסקו. הכפרים בנויים אחד אחרי השני (במרחק כ-2 ק"מ אחד מהשני) על צוקים תלולים למדי - על הים. הכפרים מאד מתוירים. מגיעים אליהם ברכבת מלה-ספציה הדרומית לכפרים, או לבנטו (Levanto) הצפונית אליהם. אנחנו הגענו מלבנטו וקנינו שם כרטיס רכבת יומי שמאפשר תעבורה קלה בין הכפרים. אנחנו הסתפקנו בסיור בשניים מהם: Manarole ו- Riomaggiore. שניהם חמודים ויפים מאד. בימים כתיקונם יש מסלול הליכה על החוף שעובר מכפר לכפר. לצערנו ביום שביקרנו שביל הגישה היה חסום. הטיול בצ'ינקווה טרה הוא טיול של יום שלם, ודאי למי שרוצה לקפוץ ליותר מ-2 כפרים או לעשות את מסלול ההליכה בין הכפרים.



האוכל המקומי, בניגוד לטוסקנה עצמה, נסוב סביב דגים ופירות ים. בכל זאת - כפרי דייגים.
אנחנו נשנשנו בריומג'ורה גביעי take away של דגים ופירות ים מטוגנים (סטייל פיש אנד צ'יפס). טרי, טעים וקראנצ'י. היו שם מולים, דגיגים שונים, קלמארי טרי ומעט ירקות בטמפורה. נחמדים במיוחד היו דגי האנשובי השלמים.
בכפר השני, מנרולה, ישבנו לארוחת אחר צהריים, וטעמנו גם פסטה ברוטב דגים (בינונית מינוס) ופיצה עם אנשובי (טובה למדי), במסעדה בשם da Aristide.
מה שבטוח, מהמעט שניסינו, אוכל זה לא גולת הכותרת של המקום. מי שבכל זאת רעב שילך על הדגים ופירות הים.


אחר הצהריים חזרנו לוולטרה, הפעם מהאוטוסטרדה. נשאר לנו עוד חצי יום טיול לפני הטיסה חזרה, אותו ניצלנו לטיול בוקר בוולטרה עצמה ולארוחת צהריים אחרונה ומוצלחת בטוסקנה בעיירה הקטנטנה Lamole במחוז קיאנטי.
על כך יפורט בפוסט הבא שיהיה האחרון בסדרה, ויכלול גם הרבה גלידות...