דניאלה ביסטרו בשכונה (*) + החגיגה של בבט - ערב קולינרי בנחלת יצחק...

או במלים אחרות: מסע קולינרי מרתק בסמטאות האפלות של שכונת נחלת יצחק...

שכונת נחלת יצחק בתל אביב בואך גבעתיים היא שכונה קטנה ומנומנמת שלא משופעת במקומו בילוי, ברים, בתי קפה או מסעדות. בניגוד לגבעתיים עירי ורחוב כצנלסון רחובי (אם תרצו אבן גבירול של גבעתיים), בהם יש בשנים האחרונות יזמות קולינרית ענפה ביותר (לשמחתי הרבה מקומות. לצערי מעט איכות), נחלת יצחק (שלטעמי מזמן הייתה צריכה להיות שייכת מוניציפלית לגבעתיים), נותרה שכונה יבשושית משהו. סביב הרחוב הראשי - רחוב נחלת יצחק, יש כמה וכמה רחובות קטנים (או שמא סמטאות) עם שמות מוזרים כמו פאת השולחן, מעבר יבוק, חפץ חיים, פרי מגדים, פרחי אביב, מנורת המאור וחיי אדם. עם כאלה שמות קשה לצפות לחיי לילה סוערים...

אם מחפשים מסעדות של ממש בשכונה ובסמטואתיה אפשר למנות אותן על כף יד אחת (נטולת אצבע או שתיים): דיקסי - הדיינר הבשרי הוותיק שיושב בתחומי השכונה, הסלון של אייל שני שעד היום אני לא ממש מבין מתי ואיך היא עובדת, ולמען האמת גם לא ממש מעניין אותי היות ואני לא מחובבי הז'אנר שנקרא אייל שני, ואולי גם קפה ז'ולי הוותיק שהוא בעצם בית קפה עם אוכל, במגדלי תל אביב.
פה ושם יש עוד כמה מקומות שלא הייתי קורא להם מסעדות: קצת אוכל רחוב, 2-3 מאפיות, דוכן סלטים מזדמן, רשת בתי קפה כזו או אחרת וזהו.

בחודש האחרון נפתחה סוף סוף מסעדה חדשה בשכונה. מסעדה של ממש. ולא סתם מסעדה - אלא אחת שמכנה את עצמה ביסטרו. לצערי חלק גדול מהמסעדות שזה כינוין רחוקות מלהיות ביסטרו. לרוב אלה בתי קפה שמנסים להתחפש למסעדות. הם מוסיפים את השם ביסטרו כי זה מוסיף שיק וסקס-אפיל צרפתי וזה אוטומטית מעלה את המקום בדרגה בסולם הדרגות הקולינרי (רק על הנייר כמובן). דוגמה כזו יש ברח' כצנלסון לא רחוק מדירתי. מקום שקורא לעצמו ביסטרו ענתי והוא בסה"כ בית קפה עם אוכל (ואוכל לא משהו). מקום שגם העיצוב שלו וגם האוכל שלו מזכירים לי את קפולסקי של שנות ה-90. לא ביסטרו ולא נעליים.


אז המקום החדש שנפתח ברח' מעבר יבוק (בשכנות למסעדת הסלון) הוא דניאלה - ביסטרו בשכונה. הוא נפתח על חורבות פטיסרי צרפתי קטן בשם קארם (Careme) שפעל שם כמה שנים, ולמרות יחסי ציבור ומוניטין לא רעים, המקום לא התרומם, ובסופו של דבר סגר את שעריו במהלך שנת 2015.
הבעלים של דניאלה הם זוג בשם דניאל ברנמן פליישמן ושלומי פליישמן, שניהם בעלי ניסיון במסעדנות ובניהול מסעדות. גם האח הקטן של דניאל, ירדן, גויס כמנהל המסעדה (לפני כן היה בג'ירף רמת החייל). השף של המקום הוא דניאל סיבוני, אח של מידן, שלפי מה שקראתי היה לפני כן באונזה היפואית מבית קיטשן מרקט. קראתי גם שאת התפריט עזרה לתכנן הילה אלפרט שיודעת דבר אחד או שניים על אוכל ומסעדות. בקיצור - נראה שיש כאן צוות די מנוסה, שמבין מה זה תפעול מסעדה ושיודע מה הוא עושה, ולכן כל מה שנותר לקוות זה שבפועל יהיה כאן מקום מוצלח וחביב, שינוהל כמו שצריך.

ביום חמישי האחרון קפצנו לבחון את המסעדה החדשה בשכונה. היינו 3 סועדים. המסעדה לא הייתה מלאה לגמרי. אני מעריך שהיא הייתה מלאה ב-75% תפוסה. טוב - זה מקום חדש בהרצה ולכן זה די צפוי.
אז רושם ראשוני מהמקום ומהתפריט מאשש את העובדה שמדובר במסעדה של ממש. כבר חידוש מרענן...לא בית קפה שמנסה לשחק אותה מסעדה. ביסטרו בהגדרה זו מסעדה צרפתית קטנה שמגישה תבשילים ביתיים פשוטים ולא יקרים. נדמה לי שדניאלה עונה על ההגדרות הללו. המסעדה מעוצבת בפשטות והתפריט הוא קלאסי, מגוון ולא יקר. המסעדה בנויה מחלל אחד שכולל שולחנות בפיזור ראוי לציון ובר עץ עם כמה כיסאות. העיצוב נקי, נעים ופשוט. לטעמי החלל מרווח, נקי ומואר מדי. גם הקירות הלבנים ונטולי הקישוטים מגבירים את תחושת הריקנות היחסית, של חלל ריק. אישית חסרו לי אלמנטים שישברו את הריווח ושייצרו חציצות בחלל היחיד. (או כמו שאמרה מישהי בעבר - צריך לצאת חוצץ). אלה יכולים להיות מחיצות מעץ, עציצים גדולים או אלמנט אחר. ייתכן ועמעום קל של התאורה יכול לעזור גם הוא. אנחנו ישבנו בשולחן צידי שצמוד לקיר, כך שלא הרגשנו שאנחנו "טובעים" בחלל...

המסעדה מציעה ארוחות בוקר, צהריים וערב. תפריט הערב הוא תפריט אירופאי-ים תיכוני קלאסי, כזה שמכוון לקהלי יעד מגוונים (מה שנקרא - מכוון לקונצנזוס או למיינסטרים). אם אני בעל מסעדה שכונתית, כנראה שהייתי שוקד על תפריט דומה, שכולל מנות קלאסיות שכוווולם אוהבים... כרובית צלויה יש, טרטר סלמון יש, דגים כבושים יש, מרק היום (שניחשנו מראש שהוא מרק כתום) יש, סלט קיסר יש, סלט קינואה יש, שניצל יש, המבורגר יש, תבשיל בקר בבישול ארוך יש, מנות פסטה יש, מנות צמחוניות וטבעוניות יש. בקיצור, נראה לי שכל תושב ותושב מהאזור (נחלת יצחק וגבעתיים) ימצא כאן בקלות משהו לאכול. המחירים סבירים לגמרי. המנה היקרה ביותר עולה 67 ש"ח (1/2 עוף בתנור). גם הקינוחים הם הקלאסיקה שבקלאסיקה - עוגת גבינה, מוס שוקולד, קראק פאי, פנקוטה ועוד.


מנות ראשונות שנאכלו:

כבד קצוץ, בצל מטוגן, עגבניה פרוסה, בצל ירוק, מלפפון חמוץ וחלה. 29 ש"ח.
מנה בסדר. הטעם היה טעים אבל הכבד טוגן קצת יותר מדי והתייבש. הקיצוץ נעשה כאן למרקם דק מאד, שהרגיש לי כמעט כאילו הוא נטחן לא ידנית (ואולי כך היה) ולכן העיסה הייתה דחוסה מדי. אני מעדיף כבד קצוץ שנקצץ ידנית למרקם די גס, כמו שמגישים בסנטה קתרינה. אם כבר טוחנים, עדיף כבר להכין פטה כבד חלק ומושחת. חסר לי במנה גם איזשהו טוויסט פיקנטי. חזרת עובדת כידוע נהדר עם כבד קצוץ... אבל סה"כ במחירה הלא גבוה זו מנה בסדר גמור.

טרטר סלמון עם עלים ירוקים ויוגורט. 33 ש"ח.
מנה נחמדה בהחלט. הגשה יפה ומקורית בתוך חצי שומר שרוקן מתוכנו. (לפחות אני לא זוכר שנתקלתי בהגשה כזו). שילוב טעמים טוב, כולל טוביקו שחור (ביצי דגים) לעיטור. מחיר סביר בהחלט לכמות נדיבה למדי של דג.

כרובית על קרם חצילים שרוף עם סלסת עגבניות. 33 ש"ח.
גם כרובית מטוגנת וגם קרם חציל שרוף (מה שפעם קראו חציל קלוי והיום זה כבר לא אופנתי). קלאסי, מוכר ואהוב (אולי גם קצת שחוק). מנה טעימה ונדיבה. מתובלת כהלכה, עם לא מעט שום קונפי טוב, ופלפלון חריף בצד.

מנות עיקריות שנאכלו:

ניוקי ברוטב חמאה לימונית, פטריות וברוקולי. 57 ש"ח.
ניוקי תפו"א שהרגיש כמו עבודת יד. ניוקי מהז'אנר הרך שאני אוהב, שבמקרה הזה גם הוכן למרקם טוב: רך ומתמסר אבל לא מתפרק. הרוטב היה לימוני וטעים. הברוקולי נחלט קצרות והיה עדיין קראנצ'י כמו שאני מעדיף. גם הפטריות הן לא פטריות מקופסת שימורים, אלא פטריות טריות שלטעמי בושלו קצת יותר מדי. בקיצור בסך הכל עבודה בהחלט טובה.

קציצות דגים עם הרבה רוטב אדום וחריף, מוגש עם חלה. 63 ש"ח.
זו יחסית מנה שלדעתי מתומחרת קצת גבוה, היות והיא לא כוללת תוספת או פחמימה, למעט החלה. הדג הוא שלא במפתיע דג בורי. הבחור שאכל לא התלהב מהמנה. היא הייתה בסדר עבורו ולא יותר. אני טעמתי מהרוטב. רוטב חריימה פשוט, עם המון פפריקה שהיה די טעים ופיקנטי במידה (לא חריף לטעמי). לדעתי אפשר לחשוב על איזשהו שדרוג למנה. הוספת ירק, או טוויסט אחר שיוסיף עניין ויוציא מהשגרה.

מקרוני & צ'יז. 47 ש"ח.
מנת פסטה קלאסית. במקרה הזה זו להערכתי פסטה תעשייתית. המלצר אמר שברוטב יש 4 גבינות שונות. מנה טעימה. קשה לפשל בכזו מנה. היה טיפה חסר מלח במנה ואחרי הוספתו העניינים השתפרו. בעיניי בייקון פריך או חזה אווז מעושן פריך היו מחוללים פלאים (אם כי פחות בעיני הצמחונית שאכלה את המנה בפועל)... הצעתי למלצרית שיחשבו על הוספתם למנה, לפחות כאופציה לאוכלי בשר...

אחרי המנות הללו חילקו לנו טעימה בכוסות שוט של המרק הכתום כדי שנחווה דעה לגבי הוספתו כחבר קבע בתפריט. המרק היה טעים בהחלט. במרקם טוב. פיקנטי מעט, עם טעם טוב של ג'ינג'ר וחלב קוקוס. ההערה היחידה שלנו היא שוב - חוסר קל במלח. (שזה עניין פעוט. עדיף חוסר קל במלח שניתן לתיקון בקלות מעודף במלח שהוא כבר בעייתי).

על קינוח ויתרנו. את עניין המתוק שמרנו למוסד השכן עליו ארחיב מיד. בסה"כ שמחנו לגלות מסעדה שכונתית נחמדה מאד. מקום נעים עם שירות חביב וטוב. אוכל קלאסי, לא יומרני ופשוט שמספק את הסחורה ונותן תמורה טובה למדי לכסף. אפשר לאכול כאן יפה מאד ארוחת ערב משביעה של 2 מנות בפחות מ-100 ש"ח לאדם. אני מאמין שעם הזמן, יעשו כאן עוד כמה תיקונים ושדרוגים. אני רק יכול לאחל שהם יישארו בשכונה שנים ארוכות. בסה"כ אופציה טובה וראויה לתושבי האזור, כשבא לצאת לאכול ולשתות או סתם כשאין כוח לבשל...
כשכן מגבעתיים אני די בטוח שנחזור לבקר.


הקינוח נשמר כאמור למקום אחר, שהוא כבר מוסד בשכונה: החגיגה של בבט.
למי שלא מכיר, מדובר בוופל-בר, מוסד של וופל הבלגי שמקורותיו הם ירושלמיים (משנת 91). בתחילת 2009 עזבה הבעלים המקורית, נילי מרון, את ירושלים ופתחה את בבט תל אביב, דווקא באחד מהרחובות הקטנים (או אם תרצו כאמור - הסמטאות האפלות) של נחלת יצחק - רחוב חפץ חיים. ביוני 2014 נפתח סניף נוסף ברמת השרון.

המיקום של בבט הוא אחד ההזויים שיש למוסד אוכל כלשהו: רחוב קטנטן שנראה כמו חצר אחורית של שיכון עירוני, שמצדו האחד יש את הכניסה לחניון של קניון מגדלי תל אביב ומצדו השני כניסות של בנייני מגורים ישנים, אפורים ומכוערים. מה שהזוי זה שבבט לא יושבת על הרחוב עצמו בקומת קרקע, אלא בתוך הבניין, בקומה הראשונה. צריך להיכנס לחדר המדרגות (שלא נראה שיש בו ועד בית), לטפס כמה מדרגות ולגלות את דלת הכניסה.

אני מבקר שם בערך פעם בשנה מאז השבוע השני לפתיחה. בימים הראשונים המקום תופעל ע"י נילי לבדה, וזה היה די הזוי לראות אותה מטזזת: גם מכינה את הוופלים, גם מפנה שולחנות, גם מנקה, גם דואגת לחיוב. מאז המקום נהיה מסודר יותר, ויש עוד איש צוות אחד או שניים בכל משמרת. המקום עצמו קטנטן עד זערורי. יש מטבח הכנות שעליו בר קטן עם כ-10 מקומות ישיבה. בצד, די בצפיפות יש 4-5 שולחנות קטנים שיכולים להכיל משהו כמו עוד 10 אוכלי וופלים. סביר להניח שהסלון הממוצע שלכם גדול יותר.

המקום פועל כל השנים הללו די מפה לאוזן ודי במחתרתיות. אין אפילו שילוט רחוב בולט שאומר שיש כאן וופל-בר. אני גם לא זוכר יותר מדי פרסומים בולטים שלהם בשכונה או בגבעתיים השכנה (מקומונים וכאלה). ולמרות המחתרתיות היחסית אני גם לא זוכר מצב שהייתי שם ושהם לא היו מלאים בערב. בדרך כלל יש גם כמה זוגות של ממתינים לתורם לשבת. בכל מקרה, זה מקום שצריך להתאזר בו בסבלנות, כי יש רק איש אחד שאמון על הכנת הוופלים, ולכן זה יכול לקחת זמן.

חוץ מוופלים בלגיים עם רטבים שונים (24-26 ש"ח לוופל), שאת חלקם אפשר לאכול רק עם רוטב אחד ואת חלקם אפשר לחלק ל-2 חצאים עם שני רטבים שונים, יש גם משקאות חמים (שוקו חם אמיתי למשל), משקאות קרים, בירות ואלכוהול.
אני יודע שהם גם היו פתוחים לארוחות צהריים שהציעו וופלים מלוחים, אם כי אותם לא ניסיתי.
בין האופציות לוופלים יש רטבים כמו: שוקולד חם, מייפל, רסק תפוחים ושמנת חמוצה, קרם ערמונים, קרם לימון, קרם חמאה, קרם קפה, קרם וניל, ריבת חלב ועוד. מדי פעם יש גם ספיישלים.

אני לקחתי הפעם וופל שחציו הוגש עם רסק תפוחים ושמנת חמוצה וחציו עם קרם לימון (מעוטר בוניל אמיתי). טעים ביותר. מניסיון גם קרם הערמונים וקרם הקפה נהדרים. שותפיי נהנו מוופל שוקולד חם ומייפל.

מה שבטוח, מקום חמוד ביותר. קצת הזוי. קצת קלסטרופובי. לא בטוח שהייתי מגיע אליו במיוחד מרחוק, אבל למי שנמצא קרוב: תושבי השכונה (כולל גבעתיים השכנה), עובדי האזור או סתם עוברי אורח ליליים, זה אחלה מקום. נהדר לנשנוש מתוק של ערב או לילה...



וזה עוד משהו בקטנה - צהריים בדניאלה ביסטרו:

ככה זה נראה באור יום:

עסקית הצהריים חביבה ולא יקרה. אפשר לאכול כאן יפה ב-50 ומשהו ש"ח.
מקבלים מנה ראשונה ועיקרית במחיר העיקרי. העסקית שלי עלתה 57 ש"ח.

הזמנתי לראשונה לביבות פרסה (כרישה) על מצע שמנת חמוצה וסלסת עגבניות. נחמד. הלביבות היו טעימות ולא שמנוניות מהטיגון אבל חסר לי עוקץ במנה. טיפה יותר תיבול גם של הקציצות וגם של הסלסה היה מועיל.

לעיקרית לקחתי פרגית קייג'ון בגריל עם תוספת של ירקות ירוקים מוקפצים בשמן זית ולימון (אפונת שלג, קייל, זוקיני ברוקולי ופטרוזיליה). הפרגית הייתה טעימה וחביבה. לא יבשה ומתובלת טוב. לעומת זאת הירקות היו לא מוצלחים היות וכל מה שהרגשתי זה טעם חמוץ חזק של לימון. אני אוהב חמוץ ואוהב לימון, אבל זה היה מוגזם. כאילו סחטו לימון שלם על הירקות שדווקא היו עשויים כהלכה והיו טריים. חבל. המלצרית המאד נחמדה החליפה לי מיד את המנה ובמקום הזמנתי סלט ירקות פשוט עם חסות, מלפפונים וגזר שהיה טרי, רענן ולימוני - אבל הפעם תיבול טוב של לימון. קיבלתי גם טחינה טובה לסלט.

לפני החשבון וכדי שחלילה לא אצא מבואס קיבלתי צ'ופר יפה על חשבון הבית - אפוגטו חביב (גלידת וניל על אספרסו). מחווה חמודה שמעידה על תודעת שירות מצוינת (ואכן השירות כאן טוב מאד).
אז למרות הפלטה הקטנה יש כאן אופציה שפויה וטובה לעסקית צהריים באזור שכאמור לא משופע באופציות.


(*) במסגרת גל סגירת המסעדות של קיץ 2017, גם דניאלה ביסטרו נסגרה אחרי כשנה וחצי של פעילות. לא שוק גדול. המיקום של המסעדה הזו הוא בעייתי.