אז אחרי שוק האוכל בנמל תל אביב ושוק שרונה מרקט במתחם שרונה נפתח לו בדיוק לפני חודש שוק אוכל חדש: שוק צפון ברמת החייל. לפי ההמולה וזרם המבקרים בשני השווקים הוותיקים יותר כנראה שהישראלים אוהבים מתחמי אוכל, אז למה לא עוד אחד...
היזמית - מיכל אנסקי (עם שותפים נוספים) שאחראית גם על שוק הנמל, ושהצליחה כך נראה, לצאת די בשלום (לפחות נכון לעכשיו) מטראומת סגירת המסעדה שלה (אחד העם אחד). אז מסעדנית היא לא. שפית ודאי וודאי שלא. אבל יזמית קולינרית היא כן ועל כך מגיע לה קרדיט. (ואף מילה על זה שהפרסונה התקשורתית שלה מעצבנת אותי במיוחד).
המיקום של השוק ברח' ראול ולנברג ברמת החייל מבטיח שהמתחם יהיה מפוצץ בצהריים בזכות המוני העובדים של האזור העסקי ההייטקי ההומה, כך שמבחינת מיקום יש חשיבה נכונה. נדמה שלי שהמתכננים עשו גם עבודה יפה בתכנון האדריכלי. הוא יותר גדול ומרווח משוק הנמל, והוא בנוי בצורה יותר הגיונית משרונה מרקט (הארוך והצר מידי). מבנה השוק כאן הוא ריבועי יותר ופיזור הדוכנים די סביר. גם מגוון הדוכנים די הגיוני ויפה עם סגנונות אוכל מגוונים: דגים, בשר, עממי, פלצני, איטלקי, יפני, שוקולד, גלידות, ירקות ופירות, לחמים. כשר ולא כשר. בקיצור הכל מהכל.
הדוכן שבאופן אישי סקרן אותי יותר מכולם הוא מיאזאקי - Miazaki ואליו שמתי את פעמיי ביום ו' האחרון.
Miazaki הוא דוכן אוכל רחוב יפני של יובל בן נריה מטאיזו המשובחת. המוטו שהוא חלק מהשם ומהלוגו הוא Food On Fire. הדוכן נמצא ממש בכניסה למתחם - על רחוב ראול ולנברג. כל כולו למעשה הוא מטבח פתוח שכולל תנור גריל יפני אימתני, עם בר צמוד שכולל כיסאות ספורים בלבד. החזית שמעל המטבח מאד מרשימה ותואמת את רוח העיצוב של טאיזו (אותם אדריכלים - פיצו קדם וסיגל ברנוביץ' אמית). מי שלא יושב על הבר יצטרך להזמין וללכת לאכול במתחם הישיבה הכללי של המתחם שנמצא סמוך (בניגוד לשרונה מרקט יש מקומות ישיבה בשפע). אני הגעתי ביום שישי בסביבות 12:30. כשנכנסתי המקומות על הבר היו מלאים, אבל לשמחתי היה זוג שבדיוק שילם חשבון, כך שהתמזל מזלי והתיישבתי תוך 2 דקות.
התפריט של מיאזאקי בנוי על גריל יפני (רובטה - Robata) שנבנה עבורם בלונדון.
התפריט מחולק למספר קטגוריות:
מנות Robata Grill:
שיפודים שניצלים בגריל רובטה על פני בינצ'וטן (גחלי אלון יפניים שהובאו במיוחד), שמספקים חריכה חזקה וארומה מעושנת. השיפודים מזוגגים ב- TARE (רוטב הבית המורכב מסויה, מירין וסאקה). השיפודים מוגשים יחד עם אורז עגול מאודה או לחמניות מאודות, חמוצים ורוטב מיסו-שומשום.
יש שיפודי בשר, דגים, טופו וגבינת פאניר. העלויות: 46-52 ש"ח.
מנות ראמן (כי חייבים היום בדוכן יפני בתל אביב):
2 מרקים אחד בשרי ואחד צמחוני ומנת אטריות ראמן שאינה מרק. 54 ש"ח למנה.
מנות צד: 4 סלטים (קטנים) שמאוחסנים במקרר שנמצא בצד שמאל של הבר, ומי שמזמין לוקח לעצמו קערה סגורה עם הסלט שהוא בחר. האפשרויות: אבוקדו צלוי עם איולי יוזו, סלט אצות מלפפונים וסלמון, סלט חסות שעועית ושומשום ו-סלק צלוי בדבש מיסו. העלויות - סביב ה-20 ש"ח פלוס מינוס.
יש גם מתוקים קטנים שרקחה עבורם אנה שפירו הקונדיטורית הסופר מוכשרת של טאיזו. 14-16 ש"ח.
אני ויתרתי על מנות הצד. ההגשה שלהם לא עשתה לי את זה...
הזמנתי שיפוד דג (שהיה סלמון) עם לחמנייה מאודה. העלות: 52 ש"ח. זה השיפוד הכי יקר שהיה בהיצע. ממש לא זול בשביל אוכל רחוב, אבל צריך לשלם ארנונה ושכירות עצבניים במתחמים האלה...
ההגשה היא בכלים חד פעמיים. הגיע מגש עם 2 לחמניות מאודות קטנות שעוצבו כמעין 1/2 פיתה עם חריץ רחב בו הסועד מכין לעצמו את המנה. לצד השפודים היה גם סלט כרוב ועלים טריים, מלפפונים חמוצים ורוטב מיסו-שומשום. הרוטב מצוין. ביקשתי וקיבלתי עוד מיכל קטן ממנו.
המנה כולה טובה מאד. הדג מצוין. צרוב יפה מבחוץ ועסיסי מבפנים, עם טעם חריכה ועישון עדין. הביסים עם הלחמנייה, הכרוב, הסלמון והרוטב היו טעימים מאד. כארוחת צהריים קלילה זה די משביע. מי שבא מאד רעב יצטרך כנראה השלמות ואז העניין הופך כבר ליקר.
הזמנתי גם קינוח או למעשה קינוחון: טארט יוזו: קלתית שומשום שחור במילוי קרם יוזו. 16 ש"ח. הקלתית מוגשת באריזתה. קלתית קטנה אבל מענגת. הקלתית נימוחה. הקרם חלק וטעים להפליא. איזון טעמים מעולה בין מתקתקות לחמצמצות, עם טעם הדרי מודגש אבל לא מוגזם של היוזו. כמו הקינוחים הגדולים הנהדרים בטאיזו, גם כאן המתוקים הקטנים הם שיחוק. פשוט מעולה.
היות וזה היה יום עצל מבחינתי הזמנתי גם takeaway לארוחת הערב, את אחת ממנות הראמן. לקחתי סיכון שהוא יישאר טעים גם בערב, אחרי שיעמוד כמה שעות אצלי במקרר.
הזמנתי טבאסאקי: מרק עוף עשיר, אטריות חיטה דקות, בוניטו, ביצה רכה, מחית פול, תרד טורקי, בצל ירוק, שמן שום שחור ושיפוד נתחי פרגית. כל האלמנטים נארזים בנפרד באריזות במבוק מתכלות, מעוצבות וממותגות. לפני האוכל הרתחתי את המרק, הוספתי אליו את הפרגיות ואת שאר המרכיבים, שמתי הכל בצלחת ואכלתי...
אני חייב לציין שהיה טעים בהחלט. מרק עשיר ומלא טעם. מי שאוהב צירים עדינים, שיחפש מקום אחר. מחית הפול ושמן השום השחור מוסיפים פיקנטיות וטעם חזק. נהניתי, גם אחרי שהמרק עמד אצלי כמה שעות. אני יכול להעריך שמי שאוכל את זה במקום נהנה יותר. הפרגיות עצמן שמגיעות כאמור בשיפודים נפרדים היו בסדר אבל לא הלהיבו לכשעצמן. עלות המרק 54 ₪. יקר בהחלט למנה לא מאד גדולה.
כצ'ופר ל-takeaway קיבלתי קינוחון נוסף: אריזת טראפלס: 4 טראפלס קטנים משוקולד לבן, תה שחור וירוק. הטראפלס פריכים מבחוץ וקרמיים מבפנים. כמו הטארט גם הם מצוינים. קצת יותר מתוקים, אבל נהדרים. התה הירוק בהחלט מורגש ומאזן את מתיקות השוקולד הלבן. גם משחק המרקמים בין הקראנצ'י לקרמי נחמד מאד. עלות המתוק הזה בהזמנה רגילה היא 14 ש"ח.
המינוס העיקרי נכון לעכשיו זה הבלבול היחסי בשירות. גם המקום וגם הקונספט חדשים, ורואים לא מעט בלבול בשירות. עניין די טבעי. אני מניח שייקח עוד כמה שבועות של התאפסות. הבלבול מתחיל בהליך ההזמנה הלא מסודר. לוקח גם קצת זמן לקבל תפריט. אם אתה זוכה לשבת, תוכל להזמין בצורה מסודרת יחסית ולהמתין למנות. אם אתה לא יושב על הבר, תצטרך לגשת לקופה שבצד שמאל של הבר, לקבל תפריט, להזמין, לשלם ואז להמתין בצד שיקראו את שמך. גם העניין הזה יוצר בלבול, שכן אין מערכת כריזה והמלצרים קוראים שמות לאוויר בלי מענה. כנראה שאנשים מחכים בצד, או במתחם הישיבה, ולא יכולים לשמוע שקוראים להם. זה יוצר בלגן לא קטן בהגשת המנות. המנות עצמן מגיעות מהר יחסית.
אני כאמור ישבתי על הבר וזכיתי לשמחתי לשירות ללא דופי, אבל מסביבי נצפו כמה אנשים נרגנים למדי...
שורה תחתונה. דוכן אוכל טעים, מוצלח בהחלט, אבל לא זול, שצריך עוד קצת להתאפס על השירות. ולא לוותר על המתוקים...
ביקור נוסף - יולי 2016:
הפעם ניסיתי את שיפודי הפרגיות. 52 ש"ח. טעים מאד, אין מה לומר, אבל יקר.
עברתי במהלך נובמבר בשוק צפון ועיניי נפלו על התפריט הנוכחי של מיאזאקי. שיפוד הפרגיות הנ"ל עולה כבר 58 ש"ח.
גם שיפוד הדג. לפני כן הם עלו 52 ש"ח וגם אז היו די יקרים (למרות איכותם). מרקי הראמן מתחילים כבר ב-60 ש"ח. (לפני כן זה התחיל ב-54 ש"ח). בקיצור - העסק לצערי נהיה יקר מדי לדוכן אוכל יפני מהיר. חבל.
היזמית - מיכל אנסקי (עם שותפים נוספים) שאחראית גם על שוק הנמל, ושהצליחה כך נראה, לצאת די בשלום (לפחות נכון לעכשיו) מטראומת סגירת המסעדה שלה (אחד העם אחד). אז מסעדנית היא לא. שפית ודאי וודאי שלא. אבל יזמית קולינרית היא כן ועל כך מגיע לה קרדיט. (ואף מילה על זה שהפרסונה התקשורתית שלה מעצבנת אותי במיוחד).
המיקום של השוק ברח' ראול ולנברג ברמת החייל מבטיח שהמתחם יהיה מפוצץ בצהריים בזכות המוני העובדים של האזור העסקי ההייטקי ההומה, כך שמבחינת מיקום יש חשיבה נכונה. נדמה שלי שהמתכננים עשו גם עבודה יפה בתכנון האדריכלי. הוא יותר גדול ומרווח משוק הנמל, והוא בנוי בצורה יותר הגיונית משרונה מרקט (הארוך והצר מידי). מבנה השוק כאן הוא ריבועי יותר ופיזור הדוכנים די סביר. גם מגוון הדוכנים די הגיוני ויפה עם סגנונות אוכל מגוונים: דגים, בשר, עממי, פלצני, איטלקי, יפני, שוקולד, גלידות, ירקות ופירות, לחמים. כשר ולא כשר. בקיצור הכל מהכל.
הדוכן שבאופן אישי סקרן אותי יותר מכולם הוא מיאזאקי - Miazaki ואליו שמתי את פעמיי ביום ו' האחרון.
Miazaki הוא דוכן אוכל רחוב יפני של יובל בן נריה מטאיזו המשובחת. המוטו שהוא חלק מהשם ומהלוגו הוא Food On Fire. הדוכן נמצא ממש בכניסה למתחם - על רחוב ראול ולנברג. כל כולו למעשה הוא מטבח פתוח שכולל תנור גריל יפני אימתני, עם בר צמוד שכולל כיסאות ספורים בלבד. החזית שמעל המטבח מאד מרשימה ותואמת את רוח העיצוב של טאיזו (אותם אדריכלים - פיצו קדם וסיגל ברנוביץ' אמית). מי שלא יושב על הבר יצטרך להזמין וללכת לאכול במתחם הישיבה הכללי של המתחם שנמצא סמוך (בניגוד לשרונה מרקט יש מקומות ישיבה בשפע). אני הגעתי ביום שישי בסביבות 12:30. כשנכנסתי המקומות על הבר היו מלאים, אבל לשמחתי היה זוג שבדיוק שילם חשבון, כך שהתמזל מזלי והתיישבתי תוך 2 דקות.
התפריט של מיאזאקי בנוי על גריל יפני (רובטה - Robata) שנבנה עבורם בלונדון.
התפריט מחולק למספר קטגוריות:
מנות Robata Grill:
שיפודים שניצלים בגריל רובטה על פני בינצ'וטן (גחלי אלון יפניים שהובאו במיוחד), שמספקים חריכה חזקה וארומה מעושנת. השיפודים מזוגגים ב- TARE (רוטב הבית המורכב מסויה, מירין וסאקה). השיפודים מוגשים יחד עם אורז עגול מאודה או לחמניות מאודות, חמוצים ורוטב מיסו-שומשום.
יש שיפודי בשר, דגים, טופו וגבינת פאניר. העלויות: 46-52 ש"ח.
מנות ראמן (כי חייבים היום בדוכן יפני בתל אביב):
2 מרקים אחד בשרי ואחד צמחוני ומנת אטריות ראמן שאינה מרק. 54 ש"ח למנה.
מנות צד: 4 סלטים (קטנים) שמאוחסנים במקרר שנמצא בצד שמאל של הבר, ומי שמזמין לוקח לעצמו קערה סגורה עם הסלט שהוא בחר. האפשרויות: אבוקדו צלוי עם איולי יוזו, סלט אצות מלפפונים וסלמון, סלט חסות שעועית ושומשום ו-סלק צלוי בדבש מיסו. העלויות - סביב ה-20 ש"ח פלוס מינוס.
יש גם מתוקים קטנים שרקחה עבורם אנה שפירו הקונדיטורית הסופר מוכשרת של טאיזו. 14-16 ש"ח.
אני ויתרתי על מנות הצד. ההגשה שלהם לא עשתה לי את זה...
הזמנתי שיפוד דג (שהיה סלמון) עם לחמנייה מאודה. העלות: 52 ש"ח. זה השיפוד הכי יקר שהיה בהיצע. ממש לא זול בשביל אוכל רחוב, אבל צריך לשלם ארנונה ושכירות עצבניים במתחמים האלה...
ההגשה היא בכלים חד פעמיים. הגיע מגש עם 2 לחמניות מאודות קטנות שעוצבו כמעין 1/2 פיתה עם חריץ רחב בו הסועד מכין לעצמו את המנה. לצד השפודים היה גם סלט כרוב ועלים טריים, מלפפונים חמוצים ורוטב מיסו-שומשום. הרוטב מצוין. ביקשתי וקיבלתי עוד מיכל קטן ממנו.
המנה כולה טובה מאד. הדג מצוין. צרוב יפה מבחוץ ועסיסי מבפנים, עם טעם חריכה ועישון עדין. הביסים עם הלחמנייה, הכרוב, הסלמון והרוטב היו טעימים מאד. כארוחת צהריים קלילה זה די משביע. מי שבא מאד רעב יצטרך כנראה השלמות ואז העניין הופך כבר ליקר.
הזמנתי גם קינוח או למעשה קינוחון: טארט יוזו: קלתית שומשום שחור במילוי קרם יוזו. 16 ש"ח. הקלתית מוגשת באריזתה. קלתית קטנה אבל מענגת. הקלתית נימוחה. הקרם חלק וטעים להפליא. איזון טעמים מעולה בין מתקתקות לחמצמצות, עם טעם הדרי מודגש אבל לא מוגזם של היוזו. כמו הקינוחים הגדולים הנהדרים בטאיזו, גם כאן המתוקים הקטנים הם שיחוק. פשוט מעולה.
היות וזה היה יום עצל מבחינתי הזמנתי גם takeaway לארוחת הערב, את אחת ממנות הראמן. לקחתי סיכון שהוא יישאר טעים גם בערב, אחרי שיעמוד כמה שעות אצלי במקרר.
הזמנתי טבאסאקי: מרק עוף עשיר, אטריות חיטה דקות, בוניטו, ביצה רכה, מחית פול, תרד טורקי, בצל ירוק, שמן שום שחור ושיפוד נתחי פרגית. כל האלמנטים נארזים בנפרד באריזות במבוק מתכלות, מעוצבות וממותגות. לפני האוכל הרתחתי את המרק, הוספתי אליו את הפרגיות ואת שאר המרכיבים, שמתי הכל בצלחת ואכלתי...
אני חייב לציין שהיה טעים בהחלט. מרק עשיר ומלא טעם. מי שאוהב צירים עדינים, שיחפש מקום אחר. מחית הפול ושמן השום השחור מוסיפים פיקנטיות וטעם חזק. נהניתי, גם אחרי שהמרק עמד אצלי כמה שעות. אני יכול להעריך שמי שאוכל את זה במקום נהנה יותר. הפרגיות עצמן שמגיעות כאמור בשיפודים נפרדים היו בסדר אבל לא הלהיבו לכשעצמן. עלות המרק 54 ₪. יקר בהחלט למנה לא מאד גדולה.
כצ'ופר ל-takeaway קיבלתי קינוחון נוסף: אריזת טראפלס: 4 טראפלס קטנים משוקולד לבן, תה שחור וירוק. הטראפלס פריכים מבחוץ וקרמיים מבפנים. כמו הטארט גם הם מצוינים. קצת יותר מתוקים, אבל נהדרים. התה הירוק בהחלט מורגש ומאזן את מתיקות השוקולד הלבן. גם משחק המרקמים בין הקראנצ'י לקרמי נחמד מאד. עלות המתוק הזה בהזמנה רגילה היא 14 ש"ח.
המינוס העיקרי נכון לעכשיו זה הבלבול היחסי בשירות. גם המקום וגם הקונספט חדשים, ורואים לא מעט בלבול בשירות. עניין די טבעי. אני מניח שייקח עוד כמה שבועות של התאפסות. הבלבול מתחיל בהליך ההזמנה הלא מסודר. לוקח גם קצת זמן לקבל תפריט. אם אתה זוכה לשבת, תוכל להזמין בצורה מסודרת יחסית ולהמתין למנות. אם אתה לא יושב על הבר, תצטרך לגשת לקופה שבצד שמאל של הבר, לקבל תפריט, להזמין, לשלם ואז להמתין בצד שיקראו את שמך. גם העניין הזה יוצר בלבול, שכן אין מערכת כריזה והמלצרים קוראים שמות לאוויר בלי מענה. כנראה שאנשים מחכים בצד, או במתחם הישיבה, ולא יכולים לשמוע שקוראים להם. זה יוצר בלגן לא קטן בהגשת המנות. המנות עצמן מגיעות מהר יחסית.
אני כאמור ישבתי על הבר וזכיתי לשמחתי לשירות ללא דופי, אבל מסביבי נצפו כמה אנשים נרגנים למדי...
שורה תחתונה. דוכן אוכל טעים, מוצלח בהחלט, אבל לא זול, שצריך עוד קצת להתאפס על השירות. ולא לוותר על המתוקים...
ביקור נוסף - יולי 2016:
הפעם ניסיתי את שיפודי הפרגיות. 52 ש"ח. טעים מאד, אין מה לומר, אבל יקר.
עברתי במהלך נובמבר בשוק צפון ועיניי נפלו על התפריט הנוכחי של מיאזאקי. שיפוד הפרגיות הנ"ל עולה כבר 58 ש"ח.
גם שיפוד הדג. לפני כן הם עלו 52 ש"ח וגם אז היו די יקרים (למרות איכותם). מרקי הראמן מתחילים כבר ב-60 ש"ח. (לפני כן זה התחיל ב-54 ש"ח). בקיצור - העסק לצערי נהיה יקר מדי לדוכן אוכל יפני מהיר. חבל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה