זו ביזו או בשמו הלועזי המלא בלוגו שלהם: Zou Bisou Dinner Party, הוא רסטו-בר - בר-מסעדה שנפתח בשנת 2014 ברחוב בן יהודה, סמוך למסעדת שילה המעולה. באוקטובר 2015 הוא הפך מבר או בר קוקטיילים לבר אוכל עם תפריט של דיוויד פרנקל השף הנחשב של פרונטו, והספיק להיבחר לרסטו-בר הטוב ביותר לשנת 2015 ע"י מגזין Time Out.
שיתוף הפעולה של פרנקל עם זו ביזו זכה כצפוי ללא מעט תקשורת, בחלקה מפרגנת (שגיא כהן למשל שכתב שיש כאן את אוכל הברים הכי טוב בארץ) ובחלקה הרבה פחות (ביצה עלומה במאקו). חלק מהמבקרים לא הבינו מה יש לפרנקל - שף מוערך ויצירתי לחפש בבר או ברסטו-בר. אני חייב לציין שבפעמיים-שלוש שהייתי בפרונטו עצמה תחת שרביטו של פרנקל תמיד הרגשתי שהמקום קצת אוברייטד. אף פעם לא יצאתי משם בתחושה של wow...
ביום ד' השבוע קפצתי לזו ביזו עם אחייני אסף שנמצא עכשיו על סף שחרור, בחפש"ש. הבחור מתכנן טיסה לארה"ב אחרי השחרור אז לקחתי אותו למקום בסטייל אמריקאי, שיתחיל להתרגל...
הזמנתי מקום לשעה 20:30, שעה די מוקדמת למקום כזה שמוגדר כבר. אבל אנחנו הגענו קודם כל כדי לאכול. יש לציין שהמקום היה מלא רק בחלקו בשעה שהגענו, הלך והתמלא, ולקראת צאתנו, אחרי 22:00 הוא כבר היה מפוצץ.
ואיך המקום עצמו?
אני אתחיל מהשלילי. העיצוב. הוא אמנם מושקע מאד אבל הוא ממש לא לטעמי. יותר מדי מצועצע וצעקני. שנדליר מטורף, שלט ניאון מוזהב ענק, בר גדול ומפונפן עם שיש וחלקים מוזהבים, יותר מדי צבעים ואלמנטים צעקניים. בקיצור - לא כוס התה שלי...
לשמחתי אנחנו ישבנו בחלק הצדדי יותר של המסעדה, לא על הבר, אלא בחלק שמוגדר כאזור ה-Dining - בשולחן שהכי קרוב למטבח, כך שנחסך מאיתנו הסנוור המוזהב מהנברשת העצומה והמצועצעת שמעל הבר המרכזי.
ועכשיו לחלק החשוב - האוכל והשתייה.
אסף ויתר על אלכוהול. הבחור היה צריך לנהוג חזרה לביתו במבשרת... אני הזמנתי קוקטייל בשם Old Cadillac: ויסקי ג'ק דניאלס, מסקל, אמרטו דיסרונו (ליקר שלא מבוסס כמו אמרטו רגיל על שקדים אלא על תערובת של גרעיני משמש, קרמל, 17 מיני עשבים ותבלינים שונים), ג'ינג'ר וגרידת תפוז. 52 ש"ח בסטנדרט היקר למדי של מחירי הקוקטיילים בתל אביב. אבל קוקטייל מעולה. אחד הטובים ששתיתי לאחרונה. מאד חזק ואלכוהולי כמו שאני מעדיף.
כל המנות כאן הן מנות לשיירינג, כלומר לא מנות גדולות אלא מנות בינוניות שהכי טוב לצורך הגיוון לחלוק בהן עם שותפיך לארוחה. מי שבא נטו כדי לאכול ולשבוע צריך לנשנש 2-3 מנות. התפריט של דיוויד פרנקל מורכב ממנות אמריקאיות קלאסיות, שבחלקן יש שילוב של טעמים אסייתיים ומקומיים. יש חלוקה למנות נאות (Raw Bar), למנות מטוגנות (350F), ולמנות אפויות (Josper). כשאנחנו ישבנו היו גם 4 מנות ספיישלים. כיאה למקום מושקע ולתפריט שהגה שף מוערך, העסק לא זול. מי שרוצה לשלב גם אלכוהול וגם 2-3 מנות ייפרד כאן מקרוב ל-200 ש"ח לראש. זה בהחלט לא מקום ליום-יום.
התחלנו במנות נאות מה- Raw Bar Menu:
ברוסקטת טרטר: טרטר עגל (שייטל טרי), חלמון שלו, חרדל וסלרי. 48 ש"ח.
הגשה יפה מאד. מנה מעולה. בשר קצוץ איכותי שמתובל נהדר. חרדל מעולה לתיבול. גם מקלוני הסלרי הפריכים לא הפריעו יותר מדי. אחת ממנות הטרטר הטובות יותר שאכלתי כאן בשנים האחרונות. התחלה נהדרת.
הזמנו גם מנה מהספיישלים: אסקבצ'ה בר ים, תפוז, ויניגרט הדרים, סלק מוחמץ, עשבי תיבול. 54 ש"ח.
בר ים (שעדיין לא ברור לי אם זה זהה ללברק או סי-בס או שזה קרוב משפחה) נהיה דג פופולרי בזמן האחרון. לאחרונה הכנתי ממנו מנה בעצמי, מדג טרי שקניתי בשוק צפון. דג נהדר. אסקבצ'ה זה תחמיץ בספרדית ובמקרה הזה דג נא בתחמיץ הדרים. עוד מנה טובה מאד. רוטב הדרי וטעים מאד. דג איכותי. הגשה יפה. אכלתי לא מזמן טרטר דג בויניגרט הדרים (תפוז דם) ברפאל. זה של זו ביזו היה מוצלח בהרבה, גם בהגשה שלו וגם בטעמים.
המשכנו במנות מה- Josper. ג'וספר זה תנור פחמים מיוחד שהפך לפופולרי לאחרונה במסעדות ארצנו הנחשבות. יש כזה גם בדה-נורמן, בהאחים, בקופי בר ועוד. הוא עובד עם גחלים ומשיג אפקט של עישון וטעם של פחם, בזמן יחסית קצר ובצורה יעילה מאד. זה מה שדיוויד פרנקל אמר על הג'וספר שהוא הכניס לזו ביזו: "זה מוצר מאוד פרימיטיבי לכאורה. קופסת ברזל עם אבן שסופגת את החום, גחלים למטה מתחת לרשת ברזל ושני פתחי אוורור. אבל הטבח צריך לעבוד בשיטה חכמה, ליצור סירקולציה של אוויר כדי שהגחלים לא ימותו. צריך אינטליגנציה כדי להבין את החלל הזה שדורש בו זמנית חום וחמצן, ואיך דואגים לשמור על שניהם".
מנת הג'וספר הראשונה שאכלנו:
BBQ ספייריבס. לקחנו את המנה הגדולה יותר של 72 ש"ח (יש גם קטנה ב-43 ש"ח).
הגיעו 4 נתחים יפים למדי של ספייריבס ברוטב ברביקיו שמכינים במקום. לצידם היה סלט עשבים קטן ורענן (נענע וכוסברה). הייתה גם איזושהי פריכית קראנצ'ית שלא קלטתי את מקורה (די מיותרת לטעמי). הסה"כ - מנת ספייריבס מצוינת. נתחים רכים ונהדרים. בשר עסיסי ומלא טעם. רוטב מוצלח - מתקתק ומעט פיקנטי (שהייתי שמח שיהיה מעט יותר פיקנטי - אבל זה אני).
מנת הג'וספר השנייה: תבשיל זנב שור, ארטישוק ירושלמי, תרד ועגבניות. 58 ש"ח.
התבשיל הוגש עם לחם עבה שנצרב קלות בברנר. מנה טובה נוספת. כמעט קלאסיקה ישראלית-מזרחית. זנב שור טעים, שבושל שעות רבות כמו שצריך, ונהיה רך ומתפרק. תיבול פשוט וטוב. ירקות טעימים שבושלו כהלכה. ממש לא מנה אמריקאית, אלא מקומית יותר, אבל טובה וטעימה. הלחם החרוך נתן טאץ' נחמד וטבילתו ברוטב הוסיפה עניין.
אחרי הנ"ל היינו די שבעים, אבל התלבטנו אם לקחת בכל זאת עוד מנה. לקחנו...
חזרנו לתפריט ה- Raw Bar והזמנו סשימי טונה אדומה על קרח ואצות מטוגנות. 67 ש"ח. הפעם מנה אסייתית לחלוטין. סשימי מוצלח מאד. טונה באיכות טובה מאד, טעימה מאד ובכמות נדיבה. רוטב סויה פיקנטי מתקתק וטוב לטבילת נתחי הדג. הגשה יפה. המינוס היחיד היה האצות שהספיקו להתקרר ולא היה קראנצ'יות כמצופה.
בשלב הזה שבענו לגמרי. כל אחד בתורו קפץ לשירותים. עניין מומלץ, היות והם ממוקמים בקומה השנייה שצופה מלמעלה על כל הבר וזה נותן תצפית מגניבה.
הזמנו גם קינוח. נדמה לי שזה לא הצד החזק של זו ביזו. יש היצע של 3 קינוחים בלבד ב-36 ש"ח לכל קינוח:
עוגת גבינה - New York Cheese Cake. פרנץ' טוסט אמרטו עם קרם שקדים מקורמלים ותאנים. פאדג' שוקולד עם גלידת בוטנים וקרמל. אחרי התלבטות נבחר הפאדג'. אני חששתי מעט מגלידת הבוטנים שתהיה מתוקה להחריד בטעם של חמאת בוטנים (שאני לא חובב שלה). הבעתי את חששותיי גם בפני המלצרית. הגלידה הייתה בוטנית מאד אבל דווקא לא מאד מתוקה, והשתלבה יפה עם השוקולד. הפאדג' היה טעים, לא מאד מתוק ושוקולדי כהלכה. הייתי מעדיף שייאפה טיפה פחות, ויהיה קצת יותר Gooey בפנוכו. מאותה מלצרית קשובה קיבלתי כצ'ופר גם צלוחית קטנה עם גלידת שמנת טובה (שהיה לה טעם של עוגת גבינה). נחמד. סה"כ קינוח טוב אבל לא מלהיב.
הצילום לא התפקס לי כמו שצריך ולכן התמונה היא של הקינוח האכול ברובו...
השורה התחתונה היא אחלה מקום. מבחינה קולינרית נטו מדובר בבר-אוכל או רסטו-בר מצוינים. האוכל כאן הוא אכן אחד הטובים והמוקפדים שאפשר למצוא בז'אנר. השירות גם הוא היה טוב, קשוב וחביב. זו הייתה פעם ראשונה עבורי שמלצרית במסעדה כלשהי לא רק הציגה את עצמה בשמה (אמנדה אגב) אלא שאלה אותנו איך קוראים לנו. נחמד. אני לא בטוח שבסוף הערב, אחרי שהיא שירתה כמה וכמה שולחנות נוספים היא עדיין זכרה את שמותינו, אבל זה טאץ' חביב.
בקיצור - למרות העיצוב המעט מכאיב לעיניים, יש כאן יופי של מקום. זה לא הבר השכונתי הפשוט שתלכו אליו בסוף יום, אלא רסטו-בר מושקע ואיכותי, עם אוכל מושקע וטוב, שמתאים לאירוע או לארוחת בילוי של פעם ב...
(*) עדכון טרי מה-18 ביולי 2016. ממש עכשיו פורסם ב ynet שהמקום נסגר. נו שוין. כנראה שלמקומות יומרניים אין כאן זמן חיים ארוך.
שיתוף הפעולה של פרנקל עם זו ביזו זכה כצפוי ללא מעט תקשורת, בחלקה מפרגנת (שגיא כהן למשל שכתב שיש כאן את אוכל הברים הכי טוב בארץ) ובחלקה הרבה פחות (ביצה עלומה במאקו). חלק מהמבקרים לא הבינו מה יש לפרנקל - שף מוערך ויצירתי לחפש בבר או ברסטו-בר. אני חייב לציין שבפעמיים-שלוש שהייתי בפרונטו עצמה תחת שרביטו של פרנקל תמיד הרגשתי שהמקום קצת אוברייטד. אף פעם לא יצאתי משם בתחושה של wow...
ביום ד' השבוע קפצתי לזו ביזו עם אחייני אסף שנמצא עכשיו על סף שחרור, בחפש"ש. הבחור מתכנן טיסה לארה"ב אחרי השחרור אז לקחתי אותו למקום בסטייל אמריקאי, שיתחיל להתרגל...
הזמנתי מקום לשעה 20:30, שעה די מוקדמת למקום כזה שמוגדר כבר. אבל אנחנו הגענו קודם כל כדי לאכול. יש לציין שהמקום היה מלא רק בחלקו בשעה שהגענו, הלך והתמלא, ולקראת צאתנו, אחרי 22:00 הוא כבר היה מפוצץ.
ואיך המקום עצמו?
אני אתחיל מהשלילי. העיצוב. הוא אמנם מושקע מאד אבל הוא ממש לא לטעמי. יותר מדי מצועצע וצעקני. שנדליר מטורף, שלט ניאון מוזהב ענק, בר גדול ומפונפן עם שיש וחלקים מוזהבים, יותר מדי צבעים ואלמנטים צעקניים. בקיצור - לא כוס התה שלי...
לשמחתי אנחנו ישבנו בחלק הצדדי יותר של המסעדה, לא על הבר, אלא בחלק שמוגדר כאזור ה-Dining - בשולחן שהכי קרוב למטבח, כך שנחסך מאיתנו הסנוור המוזהב מהנברשת העצומה והמצועצעת שמעל הבר המרכזי.
ועכשיו לחלק החשוב - האוכל והשתייה.
אסף ויתר על אלכוהול. הבחור היה צריך לנהוג חזרה לביתו במבשרת... אני הזמנתי קוקטייל בשם Old Cadillac: ויסקי ג'ק דניאלס, מסקל, אמרטו דיסרונו (ליקר שלא מבוסס כמו אמרטו רגיל על שקדים אלא על תערובת של גרעיני משמש, קרמל, 17 מיני עשבים ותבלינים שונים), ג'ינג'ר וגרידת תפוז. 52 ש"ח בסטנדרט היקר למדי של מחירי הקוקטיילים בתל אביב. אבל קוקטייל מעולה. אחד הטובים ששתיתי לאחרונה. מאד חזק ואלכוהולי כמו שאני מעדיף.
כל המנות כאן הן מנות לשיירינג, כלומר לא מנות גדולות אלא מנות בינוניות שהכי טוב לצורך הגיוון לחלוק בהן עם שותפיך לארוחה. מי שבא נטו כדי לאכול ולשבוע צריך לנשנש 2-3 מנות. התפריט של דיוויד פרנקל מורכב ממנות אמריקאיות קלאסיות, שבחלקן יש שילוב של טעמים אסייתיים ומקומיים. יש חלוקה למנות נאות (Raw Bar), למנות מטוגנות (350F), ולמנות אפויות (Josper). כשאנחנו ישבנו היו גם 4 מנות ספיישלים. כיאה למקום מושקע ולתפריט שהגה שף מוערך, העסק לא זול. מי שרוצה לשלב גם אלכוהול וגם 2-3 מנות ייפרד כאן מקרוב ל-200 ש"ח לראש. זה בהחלט לא מקום ליום-יום.
התחלנו במנות נאות מה- Raw Bar Menu:
ברוסקטת טרטר: טרטר עגל (שייטל טרי), חלמון שלו, חרדל וסלרי. 48 ש"ח.
הגשה יפה מאד. מנה מעולה. בשר קצוץ איכותי שמתובל נהדר. חרדל מעולה לתיבול. גם מקלוני הסלרי הפריכים לא הפריעו יותר מדי. אחת ממנות הטרטר הטובות יותר שאכלתי כאן בשנים האחרונות. התחלה נהדרת.
הזמנו גם מנה מהספיישלים: אסקבצ'ה בר ים, תפוז, ויניגרט הדרים, סלק מוחמץ, עשבי תיבול. 54 ש"ח.
בר ים (שעדיין לא ברור לי אם זה זהה ללברק או סי-בס או שזה קרוב משפחה) נהיה דג פופולרי בזמן האחרון. לאחרונה הכנתי ממנו מנה בעצמי, מדג טרי שקניתי בשוק צפון. דג נהדר. אסקבצ'ה זה תחמיץ בספרדית ובמקרה הזה דג נא בתחמיץ הדרים. עוד מנה טובה מאד. רוטב הדרי וטעים מאד. דג איכותי. הגשה יפה. אכלתי לא מזמן טרטר דג בויניגרט הדרים (תפוז דם) ברפאל. זה של זו ביזו היה מוצלח בהרבה, גם בהגשה שלו וגם בטעמים.
המשכנו במנות מה- Josper. ג'וספר זה תנור פחמים מיוחד שהפך לפופולרי לאחרונה במסעדות ארצנו הנחשבות. יש כזה גם בדה-נורמן, בהאחים, בקופי בר ועוד. הוא עובד עם גחלים ומשיג אפקט של עישון וטעם של פחם, בזמן יחסית קצר ובצורה יעילה מאד. זה מה שדיוויד פרנקל אמר על הג'וספר שהוא הכניס לזו ביזו: "זה מוצר מאוד פרימיטיבי לכאורה. קופסת ברזל עם אבן שסופגת את החום, גחלים למטה מתחת לרשת ברזל ושני פתחי אוורור. אבל הטבח צריך לעבוד בשיטה חכמה, ליצור סירקולציה של אוויר כדי שהגחלים לא ימותו. צריך אינטליגנציה כדי להבין את החלל הזה שדורש בו זמנית חום וחמצן, ואיך דואגים לשמור על שניהם".
מנת הג'וספר הראשונה שאכלנו:
BBQ ספייריבס. לקחנו את המנה הגדולה יותר של 72 ש"ח (יש גם קטנה ב-43 ש"ח).
הגיעו 4 נתחים יפים למדי של ספייריבס ברוטב ברביקיו שמכינים במקום. לצידם היה סלט עשבים קטן ורענן (נענע וכוסברה). הייתה גם איזושהי פריכית קראנצ'ית שלא קלטתי את מקורה (די מיותרת לטעמי). הסה"כ - מנת ספייריבס מצוינת. נתחים רכים ונהדרים. בשר עסיסי ומלא טעם. רוטב מוצלח - מתקתק ומעט פיקנטי (שהייתי שמח שיהיה מעט יותר פיקנטי - אבל זה אני).
מנת הג'וספר השנייה: תבשיל זנב שור, ארטישוק ירושלמי, תרד ועגבניות. 58 ש"ח.
התבשיל הוגש עם לחם עבה שנצרב קלות בברנר. מנה טובה נוספת. כמעט קלאסיקה ישראלית-מזרחית. זנב שור טעים, שבושל שעות רבות כמו שצריך, ונהיה רך ומתפרק. תיבול פשוט וטוב. ירקות טעימים שבושלו כהלכה. ממש לא מנה אמריקאית, אלא מקומית יותר, אבל טובה וטעימה. הלחם החרוך נתן טאץ' נחמד וטבילתו ברוטב הוסיפה עניין.
אחרי הנ"ל היינו די שבעים, אבל התלבטנו אם לקחת בכל זאת עוד מנה. לקחנו...
חזרנו לתפריט ה- Raw Bar והזמנו סשימי טונה אדומה על קרח ואצות מטוגנות. 67 ש"ח. הפעם מנה אסייתית לחלוטין. סשימי מוצלח מאד. טונה באיכות טובה מאד, טעימה מאד ובכמות נדיבה. רוטב סויה פיקנטי מתקתק וטוב לטבילת נתחי הדג. הגשה יפה. המינוס היחיד היה האצות שהספיקו להתקרר ולא היה קראנצ'יות כמצופה.
בשלב הזה שבענו לגמרי. כל אחד בתורו קפץ לשירותים. עניין מומלץ, היות והם ממוקמים בקומה השנייה שצופה מלמעלה על כל הבר וזה נותן תצפית מגניבה.
הזמנו גם קינוח. נדמה לי שזה לא הצד החזק של זו ביזו. יש היצע של 3 קינוחים בלבד ב-36 ש"ח לכל קינוח:
עוגת גבינה - New York Cheese Cake. פרנץ' טוסט אמרטו עם קרם שקדים מקורמלים ותאנים. פאדג' שוקולד עם גלידת בוטנים וקרמל. אחרי התלבטות נבחר הפאדג'. אני חששתי מעט מגלידת הבוטנים שתהיה מתוקה להחריד בטעם של חמאת בוטנים (שאני לא חובב שלה). הבעתי את חששותיי גם בפני המלצרית. הגלידה הייתה בוטנית מאד אבל דווקא לא מאד מתוקה, והשתלבה יפה עם השוקולד. הפאדג' היה טעים, לא מאד מתוק ושוקולדי כהלכה. הייתי מעדיף שייאפה טיפה פחות, ויהיה קצת יותר Gooey בפנוכו. מאותה מלצרית קשובה קיבלתי כצ'ופר גם צלוחית קטנה עם גלידת שמנת טובה (שהיה לה טעם של עוגת גבינה). נחמד. סה"כ קינוח טוב אבל לא מלהיב.
הצילום לא התפקס לי כמו שצריך ולכן התמונה היא של הקינוח האכול ברובו...
השורה התחתונה היא אחלה מקום. מבחינה קולינרית נטו מדובר בבר-אוכל או רסטו-בר מצוינים. האוכל כאן הוא אכן אחד הטובים והמוקפדים שאפשר למצוא בז'אנר. השירות גם הוא היה טוב, קשוב וחביב. זו הייתה פעם ראשונה עבורי שמלצרית במסעדה כלשהי לא רק הציגה את עצמה בשמה (אמנדה אגב) אלא שאלה אותנו איך קוראים לנו. נחמד. אני לא בטוח שבסוף הערב, אחרי שהיא שירתה כמה וכמה שולחנות נוספים היא עדיין זכרה את שמותינו, אבל זה טאץ' חביב.
בקיצור - למרות העיצוב המעט מכאיב לעיניים, יש כאן יופי של מקום. זה לא הבר השכונתי הפשוט שתלכו אליו בסוף יום, אלא רסטו-בר מושקע ואיכותי, עם אוכל מושקע וטוב, שמתאים לאירוע או לארוחת בילוי של פעם ב...
(*) עדכון טרי מה-18 ביולי 2016. ממש עכשיו פורסם ב ynet שהמקום נסגר. נו שוין. כנראה שלמקומות יומרניים אין כאן זמן חיים ארוך.
הגעת עם חששות וסיימת מבסוט לגמרי. יפה.
השבמחקגם אותי העיצוב הצעקני מרתיע, אבל אני מאד מרוצה מדיויד פרנקל, כך שהייתי מרגיש שאני בידיים בטוחות.
נשמע כמו מקום נהדר לדייט אפלולי, בלי צורך לוותר על איכות האוכל.