יום ראשון, 28 ביוני 2015

אוכלים טוב בטוסקנה - פרק שלישי: וולטרה ומחוז קיאנטי (הרבה בשר ויין)

ב-15 ביוני עשינו צ'ק-אאוט מהמלון במונטפולצ'יאנו ויצאנו לכיוון ביתנו הבא ל-3 הלילות הבאים - איזור וולטרה, צפונית מערבית למונטפולצ'יאנו. מוולטרה ניווטנו בימים הבאים למחוז היין של קיאנטי ובהמשך לצפון מערב טוסקנה ולצ'ינקווה טרה במחוז ליגוריה (מצפון לטוסקנה - על החוף הצפון מערבי).


בדרך לוולטרה עצרנו בעיר סיינה (Siena) היפה והמאד מתויירת. הסתבובבנו ברחובותיה הדי עמוסים כ-3 שעות במהלכן הספקנו לשתות קפה, לאכול סנדוויץ ולנשנש גלידה. על ארוחת צהריים בסיינה החלטנו לוותר בגלל העומס היחסי והצפיפות, ונסענו לעיירה היפה סאן ג'ימיניאנו (San Gimignano). העיר עם המגדלים. הסתובבנו קצת ונכנסנו באקראי למסעדה מקומית לארוחת צהריים.



15 ביוני 2015: צהריים של אוכל טוסקני בסאן ג'ימיניאנו:

המקום אליו נכנסנו אקראית מתוך עשרות המסעדות בעיר: Ristorante la Stella. מסעדה טוסקנית איטלקית טיפוסית. מדובר במסעדה ותיקה מאד, עם היסטוריה מהמאה ה-19. האוכל הוא אוכל טוסקני מסורתי ופשוט, וכזה גם העיצוב של המסעדה.



הזמנו כמה מנות שחלקנו בינינו:

התחלנו בפלטת גבינות ונקניקים טוסקנית, עם הלחם היבש שלהם. הלחם הזה מוגש כסטנדרט בכל מסעדה טוסקנית, כולל מסעדות איכותיות ויוקרתיות יותר (רק במישלניות בהן היינו היו לחמים איכותיים). לרוב הוא מוגש בלי שמן זית או מטבלים בכלל. אפשר לבקש שמן זית ובלסמי ואני מעריך שזה בתוספת תשלום.

Trippa ala Fiorentina (או בקיצור tripe): אחת המנות הטוסקניות המסורתיות. מנה של עניים. מדובר בקיבת פרה שעוברת בישול, נחתכת לרצועות דקות ואז מבושלת עם רוטב עגבניות ושום. התוצאה סבירה יותר מהצפוי. אמנם המרקם של העניין הזה הוא קצת בעייתי, חלקלק ומעט צמיגי, אבל הטעם בסה"כ טוב למדי, בזכות הרוטב הטעים והפרמזן שפוזר בנדיבות. בפירנצה וברחבי טוסקנה מגישים את ה tripe גם כמנות של אוכל רחוב. בשוק האוכל הגדול של פירנצה, סאן לורנצו, יש דוכנים שלמים של חומר הגלם. לא נראה ממש מעורר תאבון, אבל אכלנים הרפתקנים שרוצים להתנסות באוכל המקומי המסורתי צריכים לטעום...


רביולי תרד וגבינות: גם במסעדות פשוטות יודעים לעשות פסטה כמו שצריך. רביולי אל דנטה בעבודת יד, במילוי של ריקוטה אם אני זוכר נכון. טעים. כמו בכל הפעמים שניסינו רביולי, החבר'ה בטוסקנה פשוט יודעים את העבודה.


מסאן ג'ימיניאנו המשכנו אחה"צ לכיוון וולטרה, ל- agriturismo שלנו ל-3 הלילות הבאים, במורדות העיר וולטרה. ניצלנו את הערב להצטיידות במוצרי מזון בסיסיים למטבח המאובזר של המלון ולמנוחה לקראת היומיים האינטנסיביים הבאים: יום טיול במחוז היין היפה של קיאנטי שהסתיים במשתה בשרים מטורף ויום נסיעה לצפון לצ'ינקווה טרה.


16 ביוני 2015: ארוחת בראנץ' של אוכל רחוב טוסקני בסטראדה אין קיאנטי:

את יום הטיול במחוז קיאנטי התחלנו בנסיעה צפונה לעיירה בשם Strada in Chianti.
זו תכלס עיירה שאין בה כלום, שפשוט החלטנו להתחיל בה את הטיול במחוז קיאנטי, וממנה להדרים לעיירות היותר נחמדות וליקבים בהם תכננו לבקר.

הגענו אליה בסביבות 11:00-11:30 והסתבוננו קצת. למזלנו הגענו לעיירה בדיוק ביום השוק שלה (יום שלישי). ברוב העיירות בטוסקנה יש יום אחד בשבוע שבו נפתח שוק איכרים. מגיעים חוואים מהסביבה ומוכרים את מרכולתם הטרייה לתושבי העיירה והסביבה. מי שרוצה להצטייד בירקות ופירות טריים, שיחפש את השוק הזמין באיזורו (חיפוש פשוט בגוגל של markets in Chianti יעשה את העבודה). מומלץ. יצא לנו לבקר ב- 2-3 שווקים כאלה, ומה שהכי מדהים, מלבד הטריות והאיכות של המוצרים, זה הסדר והניקיון שיש בשווקים הללו, גם בעיירות הפחות אטרקטיביות ומתויירות, כמו סטראדה אין קיאנטי.

אז מסתבר שהשוק של סטראדה הוא בימי שלישי. בתוך השוק היה דוכן של street food טוסקני מסורתי. איש מבוגר למדי שמוכר שם נקניקים וגבינות טוסקניים אופייניים במשקל, ועל הדרך גם מכין סנדוויצ'ים עם מנות בשר טוסקניות מסורתיות: Panino con il Lamperdotto ו- Porchetta (פורקטה).



פורקטה זו בטן או מותן חזיר ממולאת, שמגולגלת, נקשרת ונאפית לזמן ארוך למדי. הבשר כאן נפרס לפרוסות דקות אבל נדיבות ומוגש קר עם רוטב טעים בתוך הלחמניה. טעים מאד.


הלמפרדוטו זה מאכל טוסקני מסורתי שעשוי, בדומה לטריפה, מהקיבה התחתונה של פרה. כאן הוא מוגש קצוץ בלחמנייה, ברוטב פשוט וטעים של שום ולימון. בעיניי מוצלח ואכיל יותר מהטריפה, בגלל הקיצוץ של הבשר. גם כאן המרקם הוא עדיין משהו שצריך להתגבר עליו.


בכל אופן, זה היה בראנץ' לעניין, שהיה אמור להחזיק אותנו על הרגליים עד שעה 20:00. אז חיכתה לנו ארוחת הערב המוזמנת מראש במסעדת הבשרים המטורפת של דריו צ'קיני - Officina della Bistecca בעיירה פנזאנו ( Panzano in Chianti).


אחרי סטראדה, המשכנו את היום בביקור של טעימות יין ביקב קטן, il Palagio. סיירנו בכמה וכמה עיירות: Grave in Chianti, Radda in Chianti, Castellina in Chianti ו- Gaiole in Chianti. לא ממש זוכר את הסדר ביניהן. כולן עיירות חביבות ביותר, עם שלל חנויות, מעדניות, מסעדות ובתי קפה וכמובן המון חנויות ומרתפי יין (Enoteca).

אחה"צ עשינו סיור מודרך עם טעימות יין ביקב גדול ומרשים בשם Volpaia.



16 ביוני 2015: חגיגת הבשרים של דריו צ'קיני - (Officina della Bistecca (Antica Macelleria Cecchini:

על דריו צ'קיני והמסעדה שלו קראתי לפני כמה חודשים. צ'קיני הוא קצב ומסעדן מפורסם, חלק מדור קצבים של כ-200 שנה. הוא נחשב לגורו של הקצבים בטוסקנה (ואולי בכל איטליה). כוכב תקשורת לא קטן. הוא הגיע לארץ כאורח של החבר'ה של מיט מרקט והעביר סדנאות בשר שלווו בארוחות מושחתות במיוחד במתחם שלהם בשוק הכרמל.

כשתכננתי את הטיול לטוסקנה היה ברור לי שזה מקום שנגיע אליו, בלי קשר לביקור שלו בישראל. זה מקום שמוזכר בכל אתר שמדבר על אוכל טוב בטוסקנה, ומהווה מקום חובה לחובבי בשר שמגיעים לטוסקנה. חייבים להזמין מקום מראש וכך עשיתי, כשבוע לפני הטיסה, במייל ששלחתי מהאתר של המסעדה.

כל יום (364 ימים בשנה), בשעות הערב (מ-20:00), נערכות במתחם שלהם (שכולל איטליז רציני), סעודות בשר מטורפות (אם תרצו משתה בשר) בהזמנה מראש. בעלות 50 יורו לסועד מקבלים המון מנות בשר שונות (בקר בלבד), כולל נשנושים, מתאבנים ואלכוהול למכביר, כשגולת הכותרת זה ה- Bistecca alla Fiorentina, הנתח הטוסקני המובחר.



הגענו בסביבות 19:00 לעיירה פנזאנו, הדי משעממת יש לומר, והלכנו ברגל מהחנייה למתחם המסעדה. כ-20 דקות של הליכה רגועה.

ארוחות הערב מתוכננות לעשרות סועדים בו זמנית. לפני ההושבה המסודרת, בשעה 20:00, עוברים הסועדים בקומת הכניסה של המסעדה, צריכים להידחק ולנסות לזכות בנשנושי פתיחה - פלטת נקניקים, לחם עם רוטב חרדל ודבש home made, טוסטונים עם שומן חזיר ועוד. אנחנו נאלצנו להילחם בגבורה בקבוצה גדולה של קליפורנים קולניים ובלתי נסבלים, שלשמחתנו בהמשך הערב ישבו בשולחן מרוחק מאיתנו.




בזמן הנשנוש מקבל כל סועד כוס יין, ויינות מקומיים שונים של מחוז קיאנטי נמזגים, חזור ומזוג. בשלב הזה כדאי מאד להתאפק ולא לעוט באטרף על כל המתאבנים. מדובר במוצרים טעימים ומשובחים, אבל שמנים וכבדים, ובאמת שווה לשמור מקום לסעודה עצמה. זמן המתאבנים הוא גם זמן טוב למי שרוצה להצטלם עם השף הכוכב.


זה דריו צ'קיני. האיש הוא כנראה מגלומן לא קטן. המסעדה מלאה תמונות שלו. יש מסכים שמקרינים סרטונים שלו כאורח בתכניות טלוויזיה שונות, והשיא - פסיפס עם דמותו האוחזת בסטייק בשירותים!



אחרי הנשנושים והמתאבנים מגיע הדבר האמיתי לשמו התכנסנו - הסעודה עצמה.

עולים לקומה השנייה של המסעדה. יש אופציה לשבת בפנים, מול הגריל המטורף, ויש אופציה לשבת בחוץ - במעין חצר חיצונית. הישיבה היא סביב שולחנות ארוכים. אנחנו ישבנו לשמחתנו בחוץ, וחלקנו שולחן עם חבר'ה שוויצרים דוברי גרמנית, עם זוג בריטים תושבי דובאי וחברם תושב ז'נבה, ועוד כמב רוסים. היה מעניין.


חומרי הגלם. איכות לא רעה...


במהלך הסעודה מוזרמות מנות בשר שונות כל כמה דקות. כל אחד יכול לאכול כאוות נפשו. על הנתחים המובחרים שיורדים מהאש יש טקס "ברכת הסטייק" שאחד מאנשי הצוות מברך באיטלקית בקולי קולות ב- show מטורף למדי. צוות המלצרים בכלל הוא מאד צבעוני ושמח. דואגים ל-show נון סטופ, ברוח הטירוף של הבוס.
על השולחן יש קנקני יין הבית (הלא רע בכלל), קנקני מים מינרליים, לחמים, שמן זית הבית, מלח ים מיוחד שלהם, תוספות שונות (שעועית מבושלת בנוסח טוסקני, תפו"א מדורה ואפילו, לא עלינו, מעט ירקות טריים לטבול בשמן הזית).

יש אפילו ברכת הודיה מיוחדת לבורא הביסטקה...


המנות הבשריות שהוזרמו אלינו:

טרטר בקר: טרטר שנקצץ גס יחסית. היה באיכות הכי טובה שטעמתי. בשר קצוץ ידנית, מלח גס איכותי, שמן זית איכותי ומעט לימון סחוט. זה הכל ולא צריך יותר מזה כלום (לא חרדל, צלפים או חלמון ביצה כמו אצל הצרפתים). תענוג.


שייטל צרוב פרוס דק (rump carpaccio או כמו שהם קוראים לו התחת של הפרה).
מעולה. בשר רך בדרגת מדיום רייר. כמו שאני אוהב.



סטייק בנוסח פנזאנו - Bistecca Panzanese:
נתחים שמנמנים שמקורם אף הוא בחלקה האחורי של הפרה. בשר רך להפליא וטעים מאד.


כוכב הערב - Bistecca Fiorentina:
הנתח המובחר. T-Bone או Porterhouse. מיושן במקום. אחרי הגריל הוא נפרס לנתחים קטנים ומוגש לסועדים. זה כבר שלב שחלק מהסועדים כבר גמור ולא מסוגל להכניס ביס. לנו עוד נשאר קצת מקום... שוב - בשר מעולה, בדרגה עשייה מושלמת עבורי (בין מדיום רייר לרייר). רך, עסיסי ומלא טעם. הנתח הזה נחשב לגולת הכותרת של הבשרים באיטליה. אין ספק שהוא מעולה, אבל אני טעמתי בארץ בהזדמנויות שונות (מקום של בשר, הדסון, מיט-מרקט) נתחים דומים לא פחות טובים. מה שכן - במחיר ששילמנו של 50 יורו לכל הנ"ל אי אפשר להתחרות.



אלה הבשרים. כל האירוע נמשך כשעתיים. אחרי הזלילה מקבלים גם קינוח - עוגת שמן זית טעימה, וגראפה שנמזגה בטקסיות משעשעת ע"י דאנטה המארח.


כל הנ"ל מתומחר כאמור ב-50 יורו לסועד שמשולמים עם סיום הארוחה. זה קצת יותר מ-200 ש"ח לסועד, לארוחת סטייקים מטורפת. מחיר מצחיק. למעשה יש כאן אכול ושתה כפי יכולתך, אבל בניגוד לגירסאות המקומיות הבינוניות מינוס (רק בשר ואחיותיה הלא איכותיות), מדובר כאן באכול כפי יכולתך של בשר משובח במיוחד ושתה כפי יכולתך של יין ראוי וטוב. בקיצור - תחנת עצירה חובה לחובבי בשר ולקרניבורים. הנאתם מובטחת.

אחרי כל זה הצלחנו לדדות לאיטנו לרכב, מפוצצים ומבוסמים קלות, ואפילו מצאנו את דרכנו חזרה לוולטרה בהצלחה.

פסל של בקבוק יין בפנזאנו


17 ביוני 2015: צ'ינקווה טרה:

למחרת הזלילה הצלחנו להשכים קום במטה לעשות דרך ארוכה ומייגעת למדי לצ'ינקווה טרה - Cinque Terre (חמש האדמות באיטלקית). הנסיעה מוולטרה אורכת כשעתיים וחצי דרך האוטוסטרדה. כשנוסעים מכבישים פנימיים ולא מה- highway (כמו שאנחנו עשינו בטפשותנו בהלוך) זה לוקח הרבה יותר זמן.

מדובר בחמישה כפרי דייגים קטנים וצבעוניים במחוז ליגוריה, על החוף הצפון מערבי, מצפון לטוסקנה. האיזור מוגדר כאתר מורשת עולמית של אונסקו. הכפרים בנויים אחד אחרי השני (במרחק כ-2 ק"מ אחד מהשני) על צוקים תלולים למדי - על הים. הכפרים מאד מתוירים. מגיעים אליהם ברכבת מלה-ספציה הדרומית לכפרים, או לבנטו (Levanto) הצפונית אליהם. אנחנו הגענו מלבנטו וקנינו שם כרטיס רכבת יומי שמאפשר תעבורה קלה בין הכפרים. אנחנו הסתפקנו בסיור בשניים מהם: Manarole ו- Riomaggiore. שניהם חמודים ויפים מאד. בימים כתיקונם יש מסלול הליכה על החוף שעובר מכפר לכפר. לצערנו ביום שביקרנו שביל הגישה היה חסום. הטיול בצ'ינקווה טרה הוא טיול של יום שלם, ודאי למי שרוצה לקפוץ ליותר מ-2 כפרים או לעשות את מסלול ההליכה בין הכפרים.



האוכל המקומי, בניגוד לטוסקנה עצמה, נסוב סביב דגים ופירות ים. בכל זאת - כפרי דייגים.
אנחנו נשנשנו בריומג'ורה גביעי take away של דגים ופירות ים מטוגנים (סטייל פיש אנד צ'יפס). טרי, טעים וקראנצ'י. היו שם מולים, דגיגים שונים, קלמארי טרי ומעט ירקות בטמפורה. נחמדים במיוחד היו דגי האנשובי השלמים.
בכפר השני, מנרולה, ישבנו לארוחת אחר צהריים, וטעמנו גם פסטה ברוטב דגים (בינונית מינוס) ופיצה עם אנשובי (טובה למדי), במסעדה בשם da Aristide.
מה שבטוח, מהמעט שניסינו, אוכל זה לא גולת הכותרת של המקום. מי שבכל זאת רעב שילך על הדגים ופירות הים.


אחר הצהריים חזרנו לוולטרה, הפעם מהאוטוסטרדה. נשאר לנו עוד חצי יום טיול לפני הטיסה חזרה, אותו ניצלנו לטיול בוקר בוולטרה עצמה ולארוחת צהריים אחרונה ומוצלחת בטוסקנה בעיירה הקטנטנה Lamole במחוז קיאנטי.
על כך יפורט בפוסט הבא שיהיה האחרון בסדרה, ויכלול גם הרבה גלידות...


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה