יום חמישי, 25 ביוני 2015

אוכלים טוב בטוסקנה - פרק שני: מונטפולצ'יאנו ודרום מזרח טוסקנה

פרק שני: מונטפולצ'יאנו, מונטלצ'ינו ועוד:




לאחר חווית המישלן בפירנצה, המשכנו להתסתובב מעט בעיר, ואחה"צ חזרנו למלון לאסוף את חפצינו, ויצאנו לדרך לכיוון דרום מזרח - לעיירה מונטפולצ'יאנו (Montepulciano), ביתנו ב-3 הלילות הבאים. ישנו ב- agriturismo (יחידת לינה בחווה חקלאית, מעין צימר) במורדות העיר, כ-5 דקות נסיעה למרכז העיר העתיקה.


למחרת היום, ב-13 ביוני, עשינו יום עיירות. התחלנו בקורטונה (Cortona) היפה, המעט צפונית-מזרחית ממונטפולצ'יאנו. משם חזרנו דרך אגם טראזימנו (Lago Trasimeno) והעיירה קסטיליונה דל-לאגו (Castiglione de Lago), שניהם במחוז אומבריה, לעיירה מונטלצ'ינו (Montalcino). שם אכלנו ארוחת צהריים. משם המשכנו לפיאנצה (Pienza) - מעוז גבינת הפקורינו וחזרה למונטפולצ'יאנו למנוחה וארוחת ערב.


13 ביוני 2015: פסטה לצהריים במונטלצ'ינו:

מסעדת Alle Logge di Piazza יושבת במונטלצ'ינו ב- Piazza del Popolo. עצרנו שם לארוחת פסטות קלה ולא מתוכננת, על הדרך. עוד אחת מעשרות אלפי המסעדות האיטלקיות הפשוטות שיש בכל מקום באיטליה. אין הרבה מה להרחיב על הארוחה.
ישבנו בחוץ. הזמנו 2 מנות פסטה פשוטות למדי ב-10 יורו למנה. מחיר די שגרתי במקומות מהסוג הזה. (10-12 יורו לפסטות). סוג הפסטה נקרא פסטה פיצ'י (Pinci או Pici). זה סוג אופייני לטוסקנה. פסטה ארוכה בצורת נקניק דק בעובי של כ-1/2 ס"מ.

יותם הזמין מנה עם גבינות ואני הזמנתי מנה עם ראגו של חזיר בר (boar) שדמה מאד לראגו בקר רגיל. 2 המנות היו די בינוניות. שום דבר מרגש. צורת הפסטה עצמה, שלא כל-כך מוכרת בארץ הייתה הדבר הכי מעניין במנות.
המנות אינן גדולות, אבל מדובר בפסטה וברטבים די כבדים, כך שהן די משביעות.





13 ביוני 2015: ארוחת ערב טובה ב- Ristorante la Grotta במונטפולצ'יאנו:

כמובן שאחרי הפסטה הנ"ל שנאכלה בסביבות 13:00 בצהריים היינו שוב רעבים מאד בערב. קפצנו למסעדה מומלצת בעיר שמעלינו, מרחק כ- 5 דקות נסיעה מהמלון.

המסעדה - la Grotta. מסעדה שבאתר tripadvisor מדורגת ראשונה בין 85 מסעדות בעיר. היא מוזכרת לטובה גם באתר של מדריך המסעדות של מישלן. המסעדה ממוקמת מול כנסיה גדולה בשם Chiesa di San Biagio.


מדובר במסעדה טוסקנית אלגנטית שנחשבת אחת היקרות בעיר. מה זה יקר בעיר קטנה כמו מונטפולצ'יאנו? לא נורא בכלל... המחירים זולים בהרבה ממסעדת המישלן בפירנצה וזולים משמעותית ממסעדות ביסטרו מושקעות בארץ.
כמו בהרבה מסעדות התפריט כולל מנות אנטיפסטי (Antipasti), מנות ראשונות (Primi Piatti) ומנות עיקריות (Secondi Piatti). מחירי האנטיפסטי והמנות הראשונות בדרך כלל מאד דומים. כאן הם מתומחרים בין 11-14 יורו. המנה העיקרית הכי יקרה עולה 21.5 יורו. ממש סביר. בארץ על מנות דומות היינו משלמים להערכתי 30-40% יותר.

הגענו אליה ממש עם פתיחת סרוויס הערב, בשעה 19:30, בלי הזמנה מוקדמת. המסעדה היא מסעדה משפחתית, והמארח שהוא ככל הנראה מנהל המסעדה (מאד נחמד) נתן לנו לבחור בין החדר הפנימי לבין החצר. היינו הסועדים הראשונים וישבנו בחצר הנעימה. די מהר הגיעו סועדים נוספים (עוד 6-7 זוגות מלאומים שונים, כולל מקומיים), והחצר התמלאה.



קיבלנו לסיפתח צ'ופר מהשף, מאפה שטרודל תפוחים טוב עם בייקון. טעים.



הזמנו 2 מנות ראשונות ו-2 מנות עיקריות, וציינו שנחלוק אותן. התכנון שלנו היה שכל אחד יאכל חצי מנה ונתחלף בצלחות, אבל צוות המטבח עשה לנו את העבודה קלה, וחילק מראש כל מנה ל-2 מנות נפרדות. נחמד ויעיל.

מנה ראשונה: מרק עגבניות טוסקני, עם לחם, שום וגבינת ריקוטה. כמה פשוט ככה טעים. ככה זה שלעגבניות יש טעם.



עוד מנה ראשונה: פסטה home-made מסוג Pici עם ארטישוק, עגבניות, שמן זית וקרוקנט פנצ'טה. מעולה.



אחרי 2 המנות הראשונות יותם עשה הפסקת סיגריה והלך לצפות בשקיעה ואני קפצתי לראות את מרתף היין של המסעדה:

תכלס השקיעה יותר מרשימה...

הוא חזר בזמן למנות העיקריות:

הראשונה שבהן: ברווז בשתי צורות בישול, עם תרד אפוי וירקות. מעודן ומשובח. חומרי גלם פשוטים באיכות הכי טובה שיש.



עיקרית שנייה: צלעות טלה בתבלינים ארומטיים עם ירקות אפויים. מנה מעולה. עלתה 21.5 יורו. זה פחות מ-100 ש"ח. בארץ היה עולה 150 ש"ח לפחות.



la Grotta היא דוגמא מעולה למסעדה טוסקנית מושקעת. דרגה יותר גבוהה מהמסעדות העממיות יותר (trattoria ו- osteria). אוכל פשוט אבל מושקע ומוקפד, שמבוסס על חומרי גלם מקומיים באיכות הכי טובה שיש, ונותן להם את מלוא הכבוד.



14 ביוני 2015: עוד כוכב מישלן על הדרך: Ristorante Castello di Fighine:

לא באמת על הדרך... גם אליה הזמנתי מקום מראש עוד מהארץ, לשעה 12:30 בצהריים.
בדיעבד, גם אליה לא היה צורך להזמין מראש, כי חוץ מאיתנו היו אולי עוד 4 שולחנות של סועדים. נראה לי שהיו מקבלים אותנו גם אם היינו באים בכפכפים וגופיות...

היא כן הייתה על הדרך כחלק מטיול בוקר בעיירות הימי-ביניימיות המדהימות בדרום טוסקנה, סוראנו (Sorano) ופיטיליאנו (Pitigliano), שיושבות שתיהן על צוקים גבוהים ומשקיפות על נוף פראי. אחרי המסעדה המשכנו לעיר מרשימה נוספת בשם אורבייטו (Orvieto).

שמה המלא של המסעדה: Ristorante Castello di Fighine - Heinz Beck Seasons. היינץ בק הוא אחד השפים הבכירים באיטליה ובבעלותו יש את אחת המסעדות הטובות והיוקרתיות באיטליה, la Pergola ברומא, בעלת 3 כוכבי מישלן. המסעדה הזו היא בבעלותו. אני מניח שהיה מעורב גם בבניית התפריט. השף הראשי בפועל הוא בחור צעיר למדי בשם Gianluca Renzi. המסעדה לפי מה שנאמר לנו פועלת מזה כ-8 שנים והיא בעלת כוכב מישלן מזה כ-4 שנים.

את המסעדה הזו בחרתי בעיקר בזכות הלוקיישן שלה והתמונות שלה שראיתי באינטרנט. היא ממוקמת במבצר מרשים מהמאה ה-11 בשם Fighine, שנמצא על גבעה גבוהה (בגובה 650 מטר מעל פני הים), באיזור מיוער, ליד העיירה היפה San Casciano dei Bagni (כ-30 דקות דרומית למונטפולצ'יאנו). כל המתחם שוקם ושופץ לפני כ-15 שנים.
דרך הגישה למסעדה מאתגרת למדי: ליד כביש הכניסה לעיירה יש פנייה שמאלה לדרך עפר שעוברת ביער יפה ומטפסת לאיטה לגבעה עליה ממוקם המבצר. דרך ממש לא שגרתית להגיע למסעדת מישלן. מעניין איך מגיבים שועי עולם פלצנים שבאים למסעדה וצריכים לג'עג'ע אליה בדרך לא סלולה...

זה המבצר מלמעלה (לא אני צילמתי).  תודו שזה מיקום מרשים למסעדה...


אז נכנסנו למסעדה. יש קומת כניסה עם בר מרשים. המסעדה מאד אלגנטית, אבל בעלת עיצוב פשוט למדי, נקי ולא מצועצע. יותר קלאסית ופחות מודרנית מהמסעדה הפלורנטינית בה ישבנו. עלינו במדרגות לקומת המסעדה. בדרך יכולנו להעיף מבט על המטבח המצויד והמרווח. ממנו עלינו עוד קומה לקומת המסעדה. נתנו לנו לבחור באחד מ-2 חדרים אופציונאליים. אחד גדול יותר, בו כבר ישבו 2 זוגות, ואחד קטן יותר שממוקם חצי קומה מעל החדש הגדול ומשקיף עליו. בחרנו בחדר הקטן.
בדרך כלל בצהריים יש גם אפשרות לשבת בחצר החיצונית היפהפיה, הטבולה בירק, אבל ביום הזה היה סגרירי, כך שהאופציה לא הייתה קיימת.

יותם המוצלל...


קיבלנו תפריטים וגם כאן הלכנו ישר על האופציה הכי מושחתת: ארוחת טעימות של 7 מנות ב-75 יורו לסועד. יש גם אופציות לארוחות מצומצמות יותר של 5 מנות ב-65 יורו ו-3 מנות ב-43 יורו. ממש לא מחירים מטורפים. בשקלים 75 יורו זה פחות מ-350 ש"ח. בכתית של מאיר אדוני יש מסלול של ארוחת טעימות של 6 מנות ומתאבן אחד ב- 437 ש"ח. לכתית עדיין אין כוכב מישלן... (אם כי היא המסעדה הראשונה ואולי היחידה בארץ שבהחלט מגיע לה אחד).

גם כאן קיבלנו כל מיני נשנושי פתיחה ולחמים טובים:
בין היתר זיתים, שקדים קלויים, קוביות פרמזן קראנצ'יות (טעים), טוסטונים עם פטה כבד, מאפים קטנים עם גבינות, טמפורה של עלי מרווה (מגניב), קציפה עם איזשהו דג מעושן.

פתחו לנו שולחן עם זיתים ופיצוחים...


אחרי כל הביסים לפתיחה שהיו משובחים, התחלנו לקבל את המנות האמיתיות:


מנה ראשונה:
פילה אינטיאס נא (amberjack) מושרה ביוזו ולמון גראס עם מקרון סויה וגוואקמולה. לא ממש מנה טוסקנית... פיוז'ן אסייתי, דרום אמריקאי, אירופאי מעניין, מקורי וטעים עד מאד. פתיחה אדירה.



מנה שנייה:
קרפצ'יו סקאלופ במרינדה של ג'ינג'ר, מוגש על מצע דייסתי מתקתק של ירבוז (דגן דמוי שיבולת) ותירס שחור (black corn amaranth). עוד מנה עם ניחוח אסייתי דווקא. מעודנת, מקורית ונפלאה.



מנה שלישית:
פנצנלה (panzanela) עם ריקוטה כבשים, לימון, בצל אדום כבוש ובזיליקום. הומאז' של השף לסלט הפנצנלה הטוסקני הקלאסי, סלט לחם ועגבניות טריות. הוא לקח מנה פשוטה וקלאסית, הרכיב אותה בצורה מתוחכמת ועידן אותה. הוא ויתר על קוביות עגבניות טריות וטבל את הלחם במיץ עגבניות מרוכז וטעים. התוצאה נהדרת.



מנה רביעית:
רביולי ארטישוקים ופרמז'ן עם פול ושבבי בשר לחי חזיר טוסקני (cinta senese cheek - חזיר ביתי שמקורו באיזור סיינה). עוד מנת רביולי פשוט מושלמת. בצק מושלם ומילוי פנטסטי.



מנה חמישית:
פילה דג שטצד (turbot) עם קפונטה (במקור - סלט חצילים ועגבניות טוסקני) ולחם פריך, בניחוח ים-תיכוני. גם כאן השף לקח מנה טוסקנית קלאסית ובנה אותה מחדש. במקרה הזה בקפונטה הוגשה כקרם חצילים נהדר. הדג היה נפלא.



מנה שישית:
תבשיל חזיר מעושן (rosticciana pig) בסגנון של שניצל וינאי עם פירה תפוחי אדמה ברוטב ברביקיו.
זה כבר פיוז'ן אוסטרי אמריקאי. רוטב הברביקיו הוא כמובן home made, מתקתק ועוקצני. פנטסטי.



עד כאן מנות מלוחות.
נחנו קמעה ואז קיבלנו מנת קדם קינוח (pre-dessert). צלוחית קטנה עם גלידת וניל (או ריקוטה) ומנגו עם איזשהו קרם גבינה אוורירי. מנה קטנה ונפלאה.



מנה שביעית:
קינוח. טירמיסו גירסת השף, או קומפוזיציה של שוקולד ופטל.
קינוח מרהיב שלוקח את הטירמיסו הקלאסי והופך אותו ליצירת אמנות. גוף הטירמיסו עצמו (הגבינתי-שמנתי) היה מאד עדין, אבל בשילוב קרם האספרסו הנפלא והגלידה זה היה מעולה.



בסוף בסוף, עם האספרסו, קיבלנו גם צ'ופר של צלוחית עוגיות וממתקים home made של המסעדה. פינוק.



השירות כאן היה פנטסטי אף הוא, מלצר ראשי, מקצועי ויעיל מאד, אבל גם פורמלי מאד. לצידו, מלצרית צעירה וכנראה חדשה למדי, שהייתה פחות פורמלית, אבל לא לגמרי שלטה בכל המונחים באנגלית. לפני הגשת המנות היא קיבלה הדרכה קצרה מהמלצר הראשי. (היא הייתה חמודה ויפה, אז זה לא באמת הפריע...).

חוויית הישיבה במסעדה הזו הייתה שונה בתכלית מחוויית פירנצה, הן בסביבה ובאווירה, הן באוכל עצמו והן בחוויית השירות. המטבח ממוקם קומה מתחת למסעדה, כך שהמלצרים הגישו את המנות, הסבירו מה הן מכילות ויצאו מהחדר. כך היינו יכולים לסעוד בשקט, בלי עין בוחנת של השף והצוות, כמו שהיה בפירנצה. כיאה לסביבה הכפרית הפסטורלית של המסעדה, הכל פעל כאן יותר על מי מנוחות. Piano Piano. לאט לאט...

עד כאן חוויית מישלן number 2. עוד ארוחה שראויה לתואר מושלמת.



בהמשך היומן הקולינרי אין יותר ארוחות מישלן, אבל יש גם יש מסעדות פנטסטיות ומנות נהדרות.
ולא לדאוג, לגלידות יהיה פרק נפרד. כי מגיע להן...



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה