אני לא זוכר הרבה זמן מסעדה ושפית שדיברו, שיתפו וכתבו עליהם כל כך הרבה בתקופה קצרה של 3-4 חודשים כמו שכותבים על L28 והשפית הנוכחית שלה נאיפה מולא. כל פודי שני משתף ביקורת על המקום, רצוי בשילוב תמונה עם המאמי הקולינרית הלאומית החדשה - נאיפה מולא, השפית הנוכחית במיזם המבורך של L28 שנותן במה לשפים צעירים שמתחלפים אחת ל-6 חודשים. מולא התחילה לבשל ב-L28 לפני 4 חודשים, אחרי שעבדה כמה שנים ביפו-תל אביב של חיים כהן (אחרי שעזבה את קריירת הבנקאות שלה). ההייפ הגדול סביבה וסביב המסעדה התחיל כשהחלה העונה של משחקי השף שם היא מככבת. מאז כוווולם מדברים עליה, כולם מהללים את האוכל שלה (חוץ מאבי אפרתי בוואלה ושגיא כהן בהארץ שכמו שקורה מדי פעם חייבים לצאת נגד הקונצנזוס), כמעט כולם גם מצטלמים עם הכוכבת.
L28 היא מסעדה גדולה יחסית אבל בעידן נאיפה צריך להזמין אליה מקום פלוס מינוס 3 שבועות מראש (איזה הבדל מהשפים הקודמים). כך גם אנחנו. היינו ארבעה והזמנו מקום כ-3 שבועות או חודש מראש לשעה מוקדמת - 18:45 בערב. הם מנהלים שני סבבי ארוחות וגם הסבב המוקדם של 19:00 היה מלא כמעט לגמרי, כולל הבר. בסביבות 20:00 הבחנתי בשולחן אחד שעדיין לא היה מאויש והבעתי דאגה לעסקים המקרטעים... אחרי 5 דקות הוא כבר היה מאוכלס. וזה ביום שלישי של אמצע השבוע. השילוב של מיזם ייחודי ושפית מתוקשרת שעושה אוכל מעניין ולא שגרתי (לפחות לתל אביבי הישראלי הממוצע) מצליח ביג-טיים. אגב, המסעדה פתוחה גם בצהריים. יצא לי לעבור שם בשישי צהריים לא מזמן ודווקא היה מקום. אבל המנות היותר מעניינות לא מוצעות בתפריט הצהריים והוא יחסית מצומצם ומוגבל.
היינו כאמור ארבעה. סיון הצמחונית שבחבורה. יונתן, גיא ואנוכי. שלושתנו חלקנו את המנות שאינן צמחוניות אבל גם טעמנו מהמנות הצמחוניות. לי זו הייתה פעם רביעית ב-L28. בפעם הראשונה אכלתי שם צהריים כששולי וימר בישלה השפית הראשונה במיזם בישלה שם. בפעם השנייה זו הייתה ארוחת ספיישל בה אירחו את השף ניר מסיקה שמסעדתו הניו-יורקית תמנע נסגרה והוא בא להתארח בתקופת המעבר בין השפים. בשתיהן היה מעניין וטעים. אכלתי גם צהריים כשהשף השני, גבריאל ישראל, שהוא גם המנהל הקולינרי של כל המיזם ניהל את המטבח. הייתה ארוחה רעה שלא כתבתי עליה (בגדול מנות שלא היו עשויות טוב ושירות אדיש). וכעת שפית חדשה. תפריט חדש. אני מניח שגם מלצרים וצוות חדש ברובו. ברור שאתן צ'אנס למרות ארוחה אחרונה רעה. בכל זאת זו נאיפה מולא.
לאוכל. מטבח שאמי-דרוזי שמושפע מהאוכל של מקום הולדתה של מולא - הכפר ירכא. כל זה בהגשה מודרנית עם טוויסטים. התפריט נחלק לכמה קטגוריות: ירקות, בצק, דגים ובשר. התחלנו בבצקים.
פטאייר זעתר, פיתה דרוזית, עלי זעתר טריים, לאבנה ביתית, זיתים, מלפפון. 24 ש"ח. עסק פשוט וטעים. כאן מולא לא מנסה להיות יצירתית. הטיגון של הפטאייר יכול היה להיות טוב יותר לתוצאה יותר קריספית. אבל בצק דק מטוגן במילוי של זעתר עם לאבנה ביתית חמצמצה זה טעים. נשנוש חביב.
סיגרים מסאחן, פיתה דרוזית, עוף ובצל בבישול ארוך, יוגורט סומאק, צ'ילי ירוק. 44 ש"ח. גם כאן הטיגון לא היה מושלם אבל זה כן היה קריספי במידה טובה. הסיגרים עצמם היו מעולים. מלאי טעם ומתובלים נהדר. לא זוכר שאכלתי סיגר במילוי עוף ובצל (אותו עוף מהמסאחן שמוגש כאן כמנה עיקרית) טעים יותר (בדר"כ אני מעדיף סיגר במילוי בקר). אחלה נשנוש. אם שקלתי לקחת עוד מנה זו הייתה מנת הסיגרים.
קוקטייל.
כל הקוקטיילים מכילים תמציות בהכנה ביתית ועשבים מהגינה האורבנית של המסעדה.
שלי נקרא ביטר לילי 3 #: טנקרי בהשריית לימון פרסי, צ'ינאר, קמפרי, ג'ינג'ר איל. 48 ש"ח. קוקטייל שהיה בסדר ולא יותר. משהו באיזון הטעמים שלו לא היה מושלם.
סינייה ירקות, תפוחי אדמה, קישוא, סלקים צבעוניים, טחינה חמה, סלט עשבים, צנוניות. 52 ש"ח. מנה צמחונית נחמדה. הבצק עטף את הירקות האפויים והיה קריספי. מנה טעימה ומתובלת אבל קצת חסרת ייחוד. היה חסר לי באופן אישי בשר שיוסיף טעמים וישבור את ההרגשה של גיבץ' ירקות עטוף בבצק.
ניוקי. ניוקי מקמח פריקי מטוגן בחמאה חומה על רוטב של קרם כרישה ויוגורט עזים עם צנוברים, ג׳מיד (אבן יוגורט), שמן צנובר, עלי זעתר וגרידת לימון. זו מנה שמשום ממה לא מופיעה בתפריט שבאתר ולכן רק חיפוש מדוקדק בגוגל (תודה סיון) עזר לי לשחזר את מרכיביה. המחיר נע גם אי שם בין 50 ל-60 ש"ח. מנה טובה מאד. לא יודע אם זו מנה דרוזית טיפוסית אבל הניוקי מקמח פריקי זו יציאה מעניינת וטובה. הניוקי טוגנו אחרי הבישול בחמאה חומה אבל שמרו על אווריריות ורכות מבפנים. זה היה לא פחות מוצלח מניוקי איטלקיים טובים שאכלתי. הקרם היה מצוין והתיבול היה מדויק. אחלה מנה.
פאטוש עגבניות, גבינת טולום, בצל סגול, נענע, קריספי פיתה, עלי זעתר, דואה מירכא. 38 ש"ח. סלט טעים מאד. גרסה טובה של פאטוש. תיבול מצוין. שילוב טוב של המרכיבים. השימוש בעגבניות ירוקות (טומאטייה) היה נחמד מאד וגם השימוש בטולום שפוררה או גוררה לפירורים קטנים שעטפו היטב את כל הירקות היה חכם.
מלפוף, כרוב ממולא אורז ובשר, ציר בקר מצומצם, ג'מיד, עלי זעתר, צ'ילי ירוק. 50 ש"ח. אחרי הסיגרים זו המנה שאני הכי אהבתי. החבר'ה פחות. בעיניי הכרוב והמילוי היו מצוינים, ציר הבקר היה עמוק וטוב והג'מיד, אבן היוגורט, שהוא אבן יסוד (איזה שימוש מופתי במוטיב האבן) בבישול ערבי מוסיף עומק ואומאמי. מנה מוצלחת מאד.
קובנייה של ירכא, בורגול, אריסה, בשר ובצל קונפי, צנוברים, צנונית, בצל ירוק. 52 ש"ח. קובנייה (של טלה) טעימה ומתובלת היטב אבל לא הכי טעימה שאכלתי. המרקם שלה לא היה ממרחי ודק כמו שאכלתי בעבר. תוספת קוביות הבשר והבצל היא נחמדה אבל הייתי מעדיף משהו יותר קריספי נאמר בייקון טלה או משהו דומה מבקר (חזיר זה כמובן טאבו). לא הבנתי את הירקות הגסים בצד.
שישברק דגים ופירות ים, בויאבז, יוגורט עיזים, ראשי קלמרי, כוסברה. 72 ש"ח. אחת המנות המדוברות. טייק אוף מעניין לשישברק הממולא בשר ביוגורט. מנה שנראית אולי הכי מבטיחה ומעניינת אבל בפועל לא הגשימה את הפוטנציאל. הכיסונים (ממולאים במוסר) היו טובים וטעימים אבל הבויאבז היה מעט אנמי והציר העמוק הנדרש מבויאבז היה חסר כאן. הקלמרי המטוגן היה טעים אבל זה כולה קלמרי. בשישברק פירות ים צריך להשתמש בפירות ים חזקי טעם יותר. שרימפס היה בא כאן הרבה יותר טוב.
תה לפני הקינוחים.
פרפה חלווה: שטרויזל תבלינים, סירופ הדרים, טוויל פילו. 40 ש"ח.
המון חלווה יש בקינוח הזה. הפרפה היה קרמי וחלק ועשוי טוב. גם שאר האלמנטים היו עשויים טוב טכנית (היה קראנץ' איפה שנדרש קראנץ') אבל הקינוח כולו היה מתוק מדי והחלווה הייתה דומיננטית מדי.
לייאלי ביירות: פודינג סולת, קרם מסקרפונה, שנטיל פיסטוק, עלי ורדים. 38 ש"ח. קינוח מוצלח יותר בעיניי. קינוח הסולת הערבי עבר כאן מודרניזציה בהגשה היפה וגם בשימוש בחלק מהרכיבים, למשל קרם מסקרפונה או שנטיל פיסטוק. כאן המתיקות הייתה מאוזנת טוב יותר. אני נהניתי.
פטיפורים ותה.
מרציפן פיסטוק, מעמול תמרים, "אסבע זניב" עוגיות סולת, קטאייף קיימאק וגרידת תפוז, תה עשבים, מרווה, לימונית, זוטא לבנה. 46 ש"ח. תכלס המתוקים הכי מוצלחים. למעט מרציפן הפיסטוק שלא אהבתי (מרקם וטעם שפחות נהניתי מהם), שאר העוגיות/מאפים היו טעימים ועשויים טוב מאד. מתוקים אבל במתיקות די מאוזנת. הרבה השקעה דרושה כדי לייצר צלחת כזו בגרסאות של מיני מאפים. צלחת מהנה.
בסבוסה: עוגת סולת, מלבי, שקדים קלויים, גלידת רוזטה. 42 ש"ח. אחד מארבעתנו (לא אני) אלרגי לאגוזים ופיסטוקים (שקדים זה בסדר). יצא שבכל המתוקים הנ"ל הכילו את האלרגנים ולכן הוא נמנע מלטעום. לכן הוזמן קינוח נוסף שלא מכיל את הטריפה וזו הבסבוסה. מרקם עוגת הסולת היה טוב. גם גלידת הרוזטה הייתה טעימה ועם מרקם מוצלח. אבל גם כאן לדעתי הייתה מעט מתיקות יתר.
זו הייתה הארוחה ב-L28 של נאיפה מולא. באנו רעבים. יצאנו שבעים. היה נעים לשבת במסעדה. השירות היה בסה"כ לא רע, אם כי ישבנו בשולחן מעט אחורי ולכן היו פעמים שהיה קשה להשיג תשומת לב של מלצרית. האוכל כולו היה בסה"כ מהנה וטוב. בחלקו טוב מאד. ברוב המנות היו אלמנטים שאפשר היה לשפר כדי להעלות אותן דרגה - מטוב לטוב מאד, מטוב מאד למעולה. פעם טיגון לא מושלם, פעם אלמנט לא מתובל מספיק. אף מנה לא הייתה מושלמת. גם לא עילאית (כמו שהרעיף עליה ביצה עלומה במאקו). כולנו הסכמנו שאף מנה שאכלנו לא נתנה הרגשה שאנחנו חייבים לחזור ולנסות אותה שוב (או לנסות מנות אחרות שלא אכלנו).
אין ספק שהפוטנציאל של נאיפה מולא הוא מצוין אבל לפחות על סמך האוכל שאנחנו אכלנו הוא עדיין לא ממומש עד הסוף. לדעתי החלל הגדול והעובדה שהמסעדה מלאה מדי ערב ב-2 סבבים יגרמו בהכרח להגשת אוכל לא תמיד מושלם. גם שף וותיק ומנוסה הרבה יותר מנאיפה מולא יכול להתקשות בהוצאה לפועל של סרוויס מושלם בלחץ כזה. לא מקנא בנאיפה. אני מאחל לה שאחרי L28 היא תמצא מקום אינטימי וקטן יותר שבו היא תוכל להיות בשליטה מלאה ותגשים את הפוטנציאל עד הסוף. בהחלט יהיה מעניין לעקוב אחריה. יהיה גם מעניין לראות מי יהיה השף שיחליף אותה. אחרי שני שפים שבאו ל-6 חודשים בלי הרבה רעש וצלצולים ובלי יותר מדי הייפ, הגיעה מולא, הפכה לכוכבת קולינרית והפכה את L28 למסעדה הכי מתוקשרת. השף המחליף ייכנס לפוזיציה לא פשוטה. גם בו אני לא מקנא. כמו שכתבתי - יהיה מעניין.
(*) עדכון קורונה: נכון לסוף מאי המסעדה סגורה. לא ברור מה התכנון ואם היא תיפתח מחדש.
L28 היא מסעדה גדולה יחסית אבל בעידן נאיפה צריך להזמין אליה מקום פלוס מינוס 3 שבועות מראש (איזה הבדל מהשפים הקודמים). כך גם אנחנו. היינו ארבעה והזמנו מקום כ-3 שבועות או חודש מראש לשעה מוקדמת - 18:45 בערב. הם מנהלים שני סבבי ארוחות וגם הסבב המוקדם של 19:00 היה מלא כמעט לגמרי, כולל הבר. בסביבות 20:00 הבחנתי בשולחן אחד שעדיין לא היה מאויש והבעתי דאגה לעסקים המקרטעים... אחרי 5 דקות הוא כבר היה מאוכלס. וזה ביום שלישי של אמצע השבוע. השילוב של מיזם ייחודי ושפית מתוקשרת שעושה אוכל מעניין ולא שגרתי (לפחות לתל אביבי הישראלי הממוצע) מצליח ביג-טיים. אגב, המסעדה פתוחה גם בצהריים. יצא לי לעבור שם בשישי צהריים לא מזמן ודווקא היה מקום. אבל המנות היותר מעניינות לא מוצעות בתפריט הצהריים והוא יחסית מצומצם ומוגבל.
היינו כאמור ארבעה. סיון הצמחונית שבחבורה. יונתן, גיא ואנוכי. שלושתנו חלקנו את המנות שאינן צמחוניות אבל גם טעמנו מהמנות הצמחוניות. לי זו הייתה פעם רביעית ב-L28. בפעם הראשונה אכלתי שם צהריים כששולי וימר בישלה השפית הראשונה במיזם בישלה שם. בפעם השנייה זו הייתה ארוחת ספיישל בה אירחו את השף ניר מסיקה שמסעדתו הניו-יורקית תמנע נסגרה והוא בא להתארח בתקופת המעבר בין השפים. בשתיהן היה מעניין וטעים. אכלתי גם צהריים כשהשף השני, גבריאל ישראל, שהוא גם המנהל הקולינרי של כל המיזם ניהל את המטבח. הייתה ארוחה רעה שלא כתבתי עליה (בגדול מנות שלא היו עשויות טוב ושירות אדיש). וכעת שפית חדשה. תפריט חדש. אני מניח שגם מלצרים וצוות חדש ברובו. ברור שאתן צ'אנס למרות ארוחה אחרונה רעה. בכל זאת זו נאיפה מולא.
לאוכל. מטבח שאמי-דרוזי שמושפע מהאוכל של מקום הולדתה של מולא - הכפר ירכא. כל זה בהגשה מודרנית עם טוויסטים. התפריט נחלק לכמה קטגוריות: ירקות, בצק, דגים ובשר. התחלנו בבצקים.
פטאייר זעתר, פיתה דרוזית, עלי זעתר טריים, לאבנה ביתית, זיתים, מלפפון. 24 ש"ח. עסק פשוט וטעים. כאן מולא לא מנסה להיות יצירתית. הטיגון של הפטאייר יכול היה להיות טוב יותר לתוצאה יותר קריספית. אבל בצק דק מטוגן במילוי של זעתר עם לאבנה ביתית חמצמצה זה טעים. נשנוש חביב.
סיגרים מסאחן, פיתה דרוזית, עוף ובצל בבישול ארוך, יוגורט סומאק, צ'ילי ירוק. 44 ש"ח. גם כאן הטיגון לא היה מושלם אבל זה כן היה קריספי במידה טובה. הסיגרים עצמם היו מעולים. מלאי טעם ומתובלים נהדר. לא זוכר שאכלתי סיגר במילוי עוף ובצל (אותו עוף מהמסאחן שמוגש כאן כמנה עיקרית) טעים יותר (בדר"כ אני מעדיף סיגר במילוי בקר). אחלה נשנוש. אם שקלתי לקחת עוד מנה זו הייתה מנת הסיגרים.
קוקטייל.
כל הקוקטיילים מכילים תמציות בהכנה ביתית ועשבים מהגינה האורבנית של המסעדה.
שלי נקרא ביטר לילי 3 #: טנקרי בהשריית לימון פרסי, צ'ינאר, קמפרי, ג'ינג'ר איל. 48 ש"ח. קוקטייל שהיה בסדר ולא יותר. משהו באיזון הטעמים שלו לא היה מושלם.
סינייה ירקות, תפוחי אדמה, קישוא, סלקים צבעוניים, טחינה חמה, סלט עשבים, צנוניות. 52 ש"ח. מנה צמחונית נחמדה. הבצק עטף את הירקות האפויים והיה קריספי. מנה טעימה ומתובלת אבל קצת חסרת ייחוד. היה חסר לי באופן אישי בשר שיוסיף טעמים וישבור את ההרגשה של גיבץ' ירקות עטוף בבצק.
ניוקי. ניוקי מקמח פריקי מטוגן בחמאה חומה על רוטב של קרם כרישה ויוגורט עזים עם צנוברים, ג׳מיד (אבן יוגורט), שמן צנובר, עלי זעתר וגרידת לימון. זו מנה שמשום ממה לא מופיעה בתפריט שבאתר ולכן רק חיפוש מדוקדק בגוגל (תודה סיון) עזר לי לשחזר את מרכיביה. המחיר נע גם אי שם בין 50 ל-60 ש"ח. מנה טובה מאד. לא יודע אם זו מנה דרוזית טיפוסית אבל הניוקי מקמח פריקי זו יציאה מעניינת וטובה. הניוקי טוגנו אחרי הבישול בחמאה חומה אבל שמרו על אווריריות ורכות מבפנים. זה היה לא פחות מוצלח מניוקי איטלקיים טובים שאכלתי. הקרם היה מצוין והתיבול היה מדויק. אחלה מנה.
פאטוש עגבניות, גבינת טולום, בצל סגול, נענע, קריספי פיתה, עלי זעתר, דואה מירכא. 38 ש"ח. סלט טעים מאד. גרסה טובה של פאטוש. תיבול מצוין. שילוב טוב של המרכיבים. השימוש בעגבניות ירוקות (טומאטייה) היה נחמד מאד וגם השימוש בטולום שפוררה או גוררה לפירורים קטנים שעטפו היטב את כל הירקות היה חכם.
מלפוף, כרוב ממולא אורז ובשר, ציר בקר מצומצם, ג'מיד, עלי זעתר, צ'ילי ירוק. 50 ש"ח. אחרי הסיגרים זו המנה שאני הכי אהבתי. החבר'ה פחות. בעיניי הכרוב והמילוי היו מצוינים, ציר הבקר היה עמוק וטוב והג'מיד, אבן היוגורט, שהוא אבן יסוד (איזה שימוש מופתי במוטיב האבן) בבישול ערבי מוסיף עומק ואומאמי. מנה מוצלחת מאד.
קובנייה של ירכא, בורגול, אריסה, בשר ובצל קונפי, צנוברים, צנונית, בצל ירוק. 52 ש"ח. קובנייה (של טלה) טעימה ומתובלת היטב אבל לא הכי טעימה שאכלתי. המרקם שלה לא היה ממרחי ודק כמו שאכלתי בעבר. תוספת קוביות הבשר והבצל היא נחמדה אבל הייתי מעדיף משהו יותר קריספי נאמר בייקון טלה או משהו דומה מבקר (חזיר זה כמובן טאבו). לא הבנתי את הירקות הגסים בצד.
תה לפני הקינוחים.
פרפה חלווה: שטרויזל תבלינים, סירופ הדרים, טוויל פילו. 40 ש"ח.
המון חלווה יש בקינוח הזה. הפרפה היה קרמי וחלק ועשוי טוב. גם שאר האלמנטים היו עשויים טוב טכנית (היה קראנץ' איפה שנדרש קראנץ') אבל הקינוח כולו היה מתוק מדי והחלווה הייתה דומיננטית מדי.
לייאלי ביירות: פודינג סולת, קרם מסקרפונה, שנטיל פיסטוק, עלי ורדים. 38 ש"ח. קינוח מוצלח יותר בעיניי. קינוח הסולת הערבי עבר כאן מודרניזציה בהגשה היפה וגם בשימוש בחלק מהרכיבים, למשל קרם מסקרפונה או שנטיל פיסטוק. כאן המתיקות הייתה מאוזנת טוב יותר. אני נהניתי.
פטיפורים ותה.
מרציפן פיסטוק, מעמול תמרים, "אסבע זניב" עוגיות סולת, קטאייף קיימאק וגרידת תפוז, תה עשבים, מרווה, לימונית, זוטא לבנה. 46 ש"ח. תכלס המתוקים הכי מוצלחים. למעט מרציפן הפיסטוק שלא אהבתי (מרקם וטעם שפחות נהניתי מהם), שאר העוגיות/מאפים היו טעימים ועשויים טוב מאד. מתוקים אבל במתיקות די מאוזנת. הרבה השקעה דרושה כדי לייצר צלחת כזו בגרסאות של מיני מאפים. צלחת מהנה.
בסבוסה: עוגת סולת, מלבי, שקדים קלויים, גלידת רוזטה. 42 ש"ח. אחד מארבעתנו (לא אני) אלרגי לאגוזים ופיסטוקים (שקדים זה בסדר). יצא שבכל המתוקים הנ"ל הכילו את האלרגנים ולכן הוא נמנע מלטעום. לכן הוזמן קינוח נוסף שלא מכיל את הטריפה וזו הבסבוסה. מרקם עוגת הסולת היה טוב. גם גלידת הרוזטה הייתה טעימה ועם מרקם מוצלח. אבל גם כאן לדעתי הייתה מעט מתיקות יתר.
זו הייתה הארוחה ב-L28 של נאיפה מולא. באנו רעבים. יצאנו שבעים. היה נעים לשבת במסעדה. השירות היה בסה"כ לא רע, אם כי ישבנו בשולחן מעט אחורי ולכן היו פעמים שהיה קשה להשיג תשומת לב של מלצרית. האוכל כולו היה בסה"כ מהנה וטוב. בחלקו טוב מאד. ברוב המנות היו אלמנטים שאפשר היה לשפר כדי להעלות אותן דרגה - מטוב לטוב מאד, מטוב מאד למעולה. פעם טיגון לא מושלם, פעם אלמנט לא מתובל מספיק. אף מנה לא הייתה מושלמת. גם לא עילאית (כמו שהרעיף עליה ביצה עלומה במאקו). כולנו הסכמנו שאף מנה שאכלנו לא נתנה הרגשה שאנחנו חייבים לחזור ולנסות אותה שוב (או לנסות מנות אחרות שלא אכלנו).
אין ספק שהפוטנציאל של נאיפה מולא הוא מצוין אבל לפחות על סמך האוכל שאנחנו אכלנו הוא עדיין לא ממומש עד הסוף. לדעתי החלל הגדול והעובדה שהמסעדה מלאה מדי ערב ב-2 סבבים יגרמו בהכרח להגשת אוכל לא תמיד מושלם. גם שף וותיק ומנוסה הרבה יותר מנאיפה מולא יכול להתקשות בהוצאה לפועל של סרוויס מושלם בלחץ כזה. לא מקנא בנאיפה. אני מאחל לה שאחרי L28 היא תמצא מקום אינטימי וקטן יותר שבו היא תוכל להיות בשליטה מלאה ותגשים את הפוטנציאל עד הסוף. בהחלט יהיה מעניין לעקוב אחריה. יהיה גם מעניין לראות מי יהיה השף שיחליף אותה. אחרי שני שפים שבאו ל-6 חודשים בלי הרבה רעש וצלצולים ובלי יותר מדי הייפ, הגיעה מולא, הפכה לכוכבת קולינרית והפכה את L28 למסעדה הכי מתוקשרת. השף המחליף ייכנס לפוזיציה לא פשוטה. גם בו אני לא מקנא. כמו שכתבתי - יהיה מעניין.
(*) עדכון קורונה: נכון לסוף מאי המסעדה סגורה. לא ברור מה התכנון ואם היא תיפתח מחדש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה