בחודשיים-שלושה האחרונים יש היצע יפה ומשמח של מקומות אוכל חדשים ויחסית מעניינים שנפתחו בתל אביב, שמי שעומד מאחוריהם הם שפים/טבחים צעירים אך מנוסים. המשותף לכל המקומות - אלה לא מסעדות קלאסיות אלא משהו שהוא שילוב של בר אוכל ומסעדה. מקומות שנשענים על חומרי גלם איכותיים עם טאץ' של שף. בשיינע של שף בשם אסף גבאי (עם עבר ברוקח 73) עוד לא יצא לי לבקר, כך גם בבזאר 32 של שני שפים יוצאי משייה וקיטשן מרקט, זיו מנשה ואמרי בריל. שניהם ב-to do list שלי. בשני מקומות אחרים הספקתי לבקר: שאראק של השף העכואי דן שמולוביץ' ו-85/15 של השף אלי שטיין. שמולוביץ' ושטיין צברו לא מעט ניסיון במקומות קודמים ושניהם פתחו מקומות חדשים לא מזמן. ארבעת המקומות הללו מצטרפים למקומות מוצלחים כמו בר 51, אייבי ואיגרא רמא שנפתחו בשנה שלפני כן. כולם מספקים אופציה נהדרת לארוחות קז'ואליות וכיפיות מחד אבל איכותיות מאידך.
שאראק - מהים של עכו לים של תל אביב:
שאראק נפתחה בסוף דצמבר ברח' בן יהודה בת"א, בחלל שבו שכנה מסעדת אגאדיר אמבאסי. הבעלים הם אריק טרבלוס, הבעלים של רשת אגאדיר, שחבר לשחקנים אורי הוכמן ועמי סמולרצ'יק והשף הוא דן שמולוביץ' שהיה השף של מסעדת סבידה העכואית, מסעדת דגים קטנה ואיכותית מאד שפעלה בשוק הטורקי בעכו ונסגרה לפני כשנה. (בסבידה ישבתי פעם אחת ב-2016 והיה לי נעים וטעים). שאראק, כמו סבידה, היא בר-מסעדה שמתמחה בדגים ומאכלי ים. מי שמחפש בשר שימשיך למסעדה אחרת. משמעות המילה שאראק היא סירת דייג שמיועדת לדייג בחכות וקרסים. בשאראק ישבתי עם רותם, ידידה וקולגה לעבודה, לנשנושי ערב. ישבנו על הבר ב-7 בינואר באזור שעה 19:30. היינו כמעט ראשונים במסעדה וגם בסיום הארוחה אחרי קרוב לשעתיים עדיין נותרו מקומות פנויים. החלל עצמו הוא פשוט ונעים ורוב רובו הוא הבר.
התפריט העונתי מתבסס הרבה על גריל פחמים והוא כולל מנות מהים ומנות של ירקות. השפעות ים-תיכוניות ומזרח תיכוניות (טורקיה, איטליה ויוון למשל) או אם תרצו בפשטות יתר - עכואיות. רוב המנות קטנות עד בינוניות. יש גם 2-3 מנות גדולות יותר. אנחנו באנו לנשנש והסתפקנו במנות קטנות ובינוניות אותן חלקנו.
הזמנו בקבוק יין לבן. פינו נואר כלשהו שעלה 156 ש"ח.
נשנושים ראשונים - לחם וחמאת אצות (18 ש"ח). לצדם - פלפל חריף קלוי ושמן זית (12 ש"ח), פלמוד מעושן (48 ש"ח), סלט מולים (42 ש"ח).
הלחם היה פיתה שנמשחה בשמן זית ועברה השחמה קלה בגריל. נכון שפיתה זו סוג של לחם. אבל אם מגישים פיתה תקראו לזה פיתה. כשאני מזמין לחם אני מצפה ללחם (או לפחות לפרנה או פוקצ'ה). הפיתה הייתה פיתה. רגילה לגמרי. לא שווה 18 ש"ח גם אם חמאת האצות שהוגשה לצדה הייתה טובה וטעימה מאד.
צלוחית הפלפל חריף ושמן זית. קטנה. גם אם 12 ש"ח זה לא הרבה אפשר לתת קצת יותר צ'ילי.
פלמוד מעושן, שומר, לימון, צ'ילי ירוק ובצל סגול. אחלה מנה. אין טענות לאיכות ולביצוע. טעים ביותר. עישון נהדר. תוספות הולמות. הבעיה היא הגודל. תנו עוד קצת דג ועוד קצת תוספות תמורת 48 ש"ח.
סלט מולים עם תפוז, שומר וזיתי קלמטה. סלט טוב מאד. שילוב מצוין של כל המרכיבים. מולים טריים ואיכותיים מאד. המינוס האחד - הייתי מעדיף טיפה פחות זיתי קלמטה שנוטים להשתלט. המינוס השני - שוב - מנה קטנה יחסית. עוד שני מולים לפחות היו נדרשים כאן.
מנה נוספת: קלמרי ממולא בפירה סיציליאני עם קרם פיסטוק. מנה בינונית בגודלה שעלותה 68 ש"ח. כאן המחיר היה סביר לגמרי ביחס לגודל המנה. מנה טובה מאד ומהנה. קלמרי טרי, טעים ומבושל לעילא (צרוב יפה בגריל אבל עדיין קל לחיתוך ולא צמיגי), מילוי טעים מאד ותיבול מצוין.
המנה הבאה: שרימפס, אריסה, חמאה מזוקקת, יוגורט וחמציץ. 62 ש"ח. מנה מעולה. אחת ממנות השרימפס הכי טעימות שאכלתי בארצנו לאחרונה. שרימפס טרי, איכותי ביותר ועשוי מושלם. המתיקות הטבעית שלו השתלבה מעולה עם האריסה הפיקנטית (מעולה), החמאה המזוקקת והיוגורט. עלי החמציץ הדקיקים, למעט צבע ירוק, לא הוסיפו כאן שום דבר. הייתי מחפש ירוק עם "אופי" קצת יותר חזק מחמציץ. אבל זו אחלה מנה. התלבטנו מאד אם להזמין עוד אחת כזו אבל בסוף הלכנו על מנה אחרת. זו מנה ששווה לחזור אליה.
סיימנו את פרק הדגים במנה של דג נא (דג משתנה). אצלנו זה היה אינטיאס נא עם פומלה, צ'ילי, נענע וכוסברה. היה גם ג'רג'יר ובצל אדום. 46 ש"ח. בניגוד למנות הקטנות של המולים והפלמוד, כמות הדג הייתה בסדר יחסית אבל גם כאן יכולים להיות מעט יותר לארג'ים. זו הייתה מנה טובה וטעימה אבל די שגרתית. במנות הקלמארי והשרימפס הורגשה יד של שף מצוין. כאן זו הייתה מנה סטנדרטית וחסרת ייחוד.
קינוח. גלידה יוונית מיוגורט עיזים ומסטיקה עם שמן זית, דבש ופיסטוק. 22 ש"ח. קינוח קטן ומוצלח בהחלט. עם מרקם חלק וטוב וטעמים טובים ומעניינים. אפשר לעצום עיניים ולחשוב שאתם באתונה או באיזה אי יווני.
בסה"כ נהנינו מהארוחה בשאראק. המקום הוא חביב ביותר. אני אוטומטית משוחד לגבי מקומות חדשים שמציעים מאכלי ים טריים. כל מקום כזה, בטח כשמדובר בבר אוכל של שף מוכשר, הוא ברכה. היה לנו נעים ונחמד לשבת על הבר. המנות נעו מטובות לטובות מאד. המינוס היחיד, כאמור, גודל המנות או כמות חומר הגלם המרכזי שלא בכל המנות הייתה מספקת ביחס למחירן. איכשהו נראה לי שבסבידה העכואית המינונים והמחירים היו שונים. אבל אני יכול להבין את ההתאמה לסטנדרט התל אביבי. אני מקווה שישכילו כאן להיות קצת יותר לארג'ים עם הזמן. די בטוח שאחזור לשאראק בהזדמנות.
85/15 - מסעדה שנפתחה בלי שם ובינתיים פועלת בלי שלט...
85/15 היא מסעדה שנפתחה בשקט בשקט כבר לפני למעלה מ-3 חודשים בפינת הרחובות המשקיפים לכיכר רבין - מלכי ישראל וגורדון. מי שעומד מאחוריה היא קבוצת הניהול של מסעדת רעמסס - מתחם של בר ומסעדה באזור השוק היווני ביפו. השף של שתיהן הוא אלי שטיין, שף צעיר (31-32) שעבר כבר בלא מעט מקומות ביניהם הרברט סמואל, טאיזו, טוטו (היה שף תפעולי) ואדורה בגלגול הקצר שלה אחרי עזיבת אבי ביטון. ברעמסס השמחה וההומה שפועלת כבר כ-4 שנים לא יצא לי לשבת. משהו בוייבים שם משדר לי יותר אווירת מועדון/מסיבה מאשר מסעדה. אבל האוכל כנראה לא רע שם.
הקטע המוזר של 85/15 הוא שהיא נפתחה ופעלה להרצה שבועות די ארוכים ללא שם. בסופו של דבר, לפני כ-3 שבועות ואחרי חשיבה מעמיקה (יש להניח) מצאו שם שמותאם למספרי הרחובות: 85/15. למרות שנמצא שם למסעדה שלט עם השם עדיין לא קיים, נכון לכתיבת שורות אלה. לא בכניסה, לא על חלונות המרפסת שצופה לכיכר ואפילו לא על התפריט. עניין תמוה משהו. אני שמעתי על המסעדה אחרי שמישהו כתב דברים טובים באחת מקבוצות האוכל בפייסבוק מתישהו בדצמבר. כתבת יח"צ ראשונה על המסעדה יצאה רק בתחילת ינואר (כשעדיין לא היה שם לתינוק) ואחרי כן שוחררו באותו יום שתי ביקורות רשמיות של אבי אפרתי ושל שגיא כהן (בהן כבר ניתן השם 85/15).
ב-85/15 ישבתי פעמיים לנשנושי שישי צהריים, בהפרש של שבועיים מארוחה לארוחה. ארוחה ראשונה הייתה ב-24 בינואר. זה היה יום אחרי ששני מבקרי האוכל הנ"ל פרסמו את ביקורתם. אבי אפרתי בוואלה התעופף עליהם: "וואו איזה מקום נהדר" זו הכותרת. "85/15 היא אחד הדברים היותר משמחים קולינרית שקורים בתל אביב כרגע" זו המסקנה הסופית. שגיא כהן פחות התלהב אבל כנראה היה נרגן בעיקר בגלל שהיה לו קר. את זה אני יכול להבין. החלל אינו אטום. יש מרפסת מקורה שבה נמצאים רוב מקומות הישיבה ויש בר לא גדול שנמצא בחלל הפנימי. ביניהם עוברת השדרה עצמה ויוצא שיש לא מעט עוברים ושבים שעוברים בשדרה וממשיכים הלאה בדרכם. בכל מקרה אף מתחם לא מוגן לגמרי מהקור של החורף.
בארוחה הראשונה הייתי ממש הסועד הראשון בשעה 12:30. חשבתי שיהיו יותר סועדים בעקבות הכתבות, אבל כנראה שזה מקום שחבר'ה מעדיפים להגיע אליו בערב. גם אחרי שעה ומשהו של ישיבה היו יחסית מעט שולחנות מאוישים וגם הבר התמלא רק בחציו. למרות שהיה קר יחסית גם באותו יום שישי בצהריים נהניתי מהישיבה. גם הברמנית/מלצרית (רוני שמה) הייתה מצוינת ומבינת עניין. (שגיא כהן בביקורת שלו שיבח מלצרית בשם רוני שהצילה לו את החוויה. זו הייתה רוני אחרת. מסתבר שלא פחות מ-4 רוני (!) עבדו/עובדות שם בפוזיציות שונות).
התפריט. תפריט שף של בר אוכל תל אביבי מהוקצע. השפעות של מטבחים שונים תוך שימוש בחומרי גלם מקומיים איכותיים. יש שימוש ניכר בעלי מאכל ועשבי תיבול. גם בקוקטיילים. התפריט הוא מהודק ולא גדול, מחולק למנות קרות ולמנות חמות, כולן קטנות עד בינוניות.
יין אדום על הבר. היצע היין בכוסות לא גדול. בלבנים יש עוד מבחר טוב אבל באדומים היו רק 3 אופציות לבחירה. לא זוכר מה אני שתיתי. זה עלה סביב 40 ש"ח.
מרפסת ריקה בצהרי שישי.
מנה ראשונה. טרטר שייטל "אמריקן" ובגט כפרי קטן. 54 ש"ח. טרטר מאד טעים. כלל לא מעט אלמנטים חזקי טעים שבקלות היו יכולים לחנוק את הבשר אבל המינון שלהם היה מדויק וטוב: חרדל חריף, צלפים, אנשובי, חזרת. בצד היו עלי חזרת טריים (אלמנט מגניב שלא זכור לי שנתקלתי בו כאן). טוסט הבאגט היה טוב. אחלה נשנוש.
מנה שנייה. שקדי עגל, כרוב ניצנים של חורף וקטיפת שורש סלרי. 82 ש"ח. אם יש שקדי עגל בתפריט אני בדרך כלל מזמין אותם. האכזבה במנה הזו הייתה כמות הבשר הלא מספקת. עוד 2-3 נתחי שקדים קטנים ועוד 2 כפות קרם שורש סלרי היו נדרשים כאן כדי שהמנה תהיה שווה את 82 שקליה. זו כן הייתה מנה טעימה ועשויה מצוין על כל מרכיביה. מנה שלוקחת דווקא לאירופה. האלמנט המגניב כאן היו עלי הצ'רביל (Chervil. תמכה בעברית), עשב תיבול ממשפחת הפטרוזיליה אבל עדין ומעניין יותר. מעט אניסי. מגדלים אותו גם בארץ (אצל משווקי בוטיק כמו עלה עלה או עלה הביתה), אבל כמו עלי החזרת, לא זכור לי שנתקלתי בצ'רביל במסעדה כאן (כן נתקלתי בו לא פעם במסעדות באירופה). השימוש בעלים לא שגרתיים כאלה זו אחלה יציאה בעיניי. מוסיף גם טעם וגם עניין.
נשנוש שלישי. היות וקינוחים כאן זה עדיין לא הצד החזק (יש שניים בלבד. אגס בגרנד מרנייה ותבלינים כולל קינמון מתועב ומוס שוקולד שזה עם הכל הכבוד לא מספיק מעניין) הזמנתי נשנוש נוסף כדי לסגור פינות: קרוקטים של תפו"א, דג ים לבן ודיפ "פפריטו". 48 ש"ח. נשנוש נחמד וטעים. טיגון טוב מאד. אבל משהו במנה היה לא מספיק מעניין. במילוי של הקרוקטים היה חסר לי אלמנט שייתן פאנץ'. למשל איזה עשב תיבול או פפריקה מעושנת.
אמנות שכזו בדרך לשירותים בקומה השנייה.
זו הייתה ארוחה טובה ומהנה בסה"כ. יש כאן תפריט כיפי, שימוש בחומרי גלם טובים ומעניינים ויד טובה.
הארוחה השנייה שלי הייתה כאמור שבועיים אחרי הראשונה. שוב בשישי צהריים ושוב על הבר. ושוב הייתי סועד ראשון במקום, באזור שעה 12:45. גם בארוחה הזו נותרו הרבה מקומות פנויים גם שעה ומשהו אחרי. כנראה שיש מקומות שסועדים תל אביביים מעדיפים בערב (או בשבת צהריים). בסנטה קתרינה למשל יש כמעט תמיד שפע של מקום בשישי צהריים. בבר 51 שנפתח גם בשישי בצהריים אכלתי פעמיים בערב והיה מלא. פעם אחת אכלתי שם בשישי צהריים והיה ריק למדי. אפילו ב-L28 עברתי בשישי צהריים לפני 3-4 שבועות והיה שפע של מקום (לא נכנסתי). כנראה שחבר'ה מעדיפים ארוחות בוקר ובראנצ'ים בשישי צהריים ושומרים מקום לארוחת הערב המשפחתית.
תפריט האוכל העדכני. כמה שינויים ותוספות מינוריות. אני מניח שהתפריט משתנה כאן מדי פעם בהתאם להיצע חומרי הגלם ולרצונות של השף.
קוקטייל. מרגריטה שוק לוינסקי. מתובלת במלח גס ותבלינים יבשים משוק לוינסקי. 48 ש"ח. קוקטייל טוב אבל הייתי מעדיף אותו יותר מחוזק בטקילה. בניגוד לתפריט היין הלא גדול, היצע הקוקטיילים הוא דווקא לא רע ויש כאן מבחר די מעניין.
מנה ראשונה. קרפצ'יו תמנון עם פפריקה ספרדית מעושנת. 52 ש"ח. תמנון זה בעל חיים כה טעים. ואיזה כיף שיש היצע נאה של תמנונים טריים במסעדות כאן ושיש שפים שיודעים מה לעשות אתם. העשייה של התמנון הייתה מדויקת. החיתוך - דקיק כנדרש. כמה סבלנות צריך כדי לחתוך ככה תמנון לפיסות דקיקות של קרפצ'יו. התיבול של פפריקה ספרדית מעושנת ואבקת דיו שחורה היה מצוין. מנה ים תיכונית שלוקחת אותך לחצי האי האיברי ומבוצעת כמו שצריך.
מנה שנייה. מרק דגי ים חמצמץ, עגבניות, פטרוזיליה ופסטיס. 56 ש"ח. מנת מרק לא גדולה. קוביות הדג היו של פארידה. אחלה דג שבעולם. המרק היה פשוט מצוין. ציר חזק ועמוק. טעמים פיקנטיים לצד חמצמצים ומינון טוב מאד של טעמי אניס מהפסטיס. יופי של מרק.
נשנוש שלישי. תפו"א אורגני צלוי ו"סקורדליה". 38 ש"ח. הגענו להפתעת הערב (או הצהריים). תפו"א אדמה שבושל על קליפתו ואז נאפה/נצלה לאטו עד שהוא נעשה קריספי לחלוטין בחוץ (איזה קראנץ' מטורף) ורך מבפנים. הוגש עם קרם סקורדליה (שום ושקדים) חלק ומצוין. קצת שקדים קלויים ואורגנו טרי מעטרים את העסק. מנה שכמובן לוקחת ליוון. אחלה אחלה של מנה צמחונית. לא נעים לי להודות, אבל זו מנה לא פחות טעימה מהמנות עם חומרי הגלם המפונפנים של התמנון, הפארידה, שקדי העגל והשייטל שאכלתי כאן. ממנות תפוחי האדמה היותר כיפיות ומוצלחות שאכלתי כאן.
אלה היו שתי ארוחות מהנות וטעימות ב-85/15, מקום שמסתמן כאיכותי ומהנה. אמנם יש כמה תיקונים/שדרוגים שנדרשים. ודאי שצריך להרחיב כאן את היצע המתוקים וגם עניין סגירת החורף והחימום דורש עבודה. אבל זה עוד מקום אוכל מבורך ומשמח, כמו שאראק. אני מניח שבשבועות הקרובים אנסה מתישהו גם את שיינע ואת בזאר 32 ואשוב לדווח בתקווה שהן תהיינה לא פחות מוצלחות משאראק ו-85/15. אנשאללה שרק תימשך המגמה.
חזרה לשאראק - שישי צהריים, 19 ביוני:
אחרי פגרת הקורונה חזרתי ל- 85/15 ובדיוק כתבתי כאן עליה כאן בשבוע שעבר. אז גם לשאראק הזדמן לי לחזור בשישי צהריים. המקום החביב נפתח גם לצהריים בסופי שבוע וכיאה לעידן הקורונה הרחיבו את מקומות הישיבה גם החוצה למען ריווח. ישבתי על שולחן גבוה בפנים. בזמן הארוחה המקום היה די ריק. זוג על הבר. עוד זוג שהגיע לקראת סיום ארוחתי ו-5 חבר'ה שישבו בשולחן בחוץ. כוח האדם בהתאם. מלצרית אחת. השף ועוד טבח אחד. זהו. שמולוביץ אף הגיש לי את המנה כי המלצרית הייתה עסוקה עם השולחן בחוץ.
התפריט העדכני. פה ושם שינויים.
ראשונה של קרפצ'יו טונה, טחינה אדומה, ג'ינג'ר, אצות מיובשות. 56 ש"ח. מנה טובה מאד. טונה מוצלחת. תיבול מצוין. הג'ינג'ר לא ממש הורגש. היה משמח אם היה כאן סלטון צד קטן - נגיד של אצות. 2 כפות וזהו. לניגוב טוב יותר של הרוטב.
התלבטתי למנה השנייה בין הפאטא שרימפס לבין מנת ספיישל של שקשוקה ים עם קציצות סרדינים ושרימפס קריסטל ב-72 ש"ח. המלצרית ציינה שהיא תכיל 3 קריסטלים. הלכתי על השקשוקה. אולי חבל שכך. המנה הייתה אמנם טעימה מאד אבל כשמנה מתוארת כשקשוקה של קציצות סרדינים ושרימפס קריסטל אני מצפה שיהיו בה קציצות ו-3 קריסטלים עסיסיים ולא כך היה. המנה הגיעה במחבת מבעבעת ורוחשת. אני מניח שהיא הוכנסה לטאבון/תנור. בצד היה גם לחם הבית עם טחינה.
זו השקשוקה. קדרה לא גדולה במיוחד עם ביצה אחת (עשויה היטב), רוטב עגבניות ושמן אריסה טובים וטעימים. קציצות הסרדינים לא שרדו את החום ונעלמו/התמוססו ברוטב. הטעם היה מצוין והיה כיף לנגב את זה עם הלחם, אבל היה נחמד אם היו כאן באמת קציצות. אני מניח שהמסה שלהן בילתה זמן רב מדי בחום לוהט ולא החזיקה.
העניין היותר מבאס היה השרימפס. כשאומרים לי שרימפס קריסטל במסעדה שמתמחה בדגים ופירות ים טריים אני מצפה לשרימפס מכובד. לא ג'מבו - אבל כזה איכותי ובגודל ראוי. שלושת השרימפסים במנה היו מיניאטורות. מהמעט שטעמתי הם היו טעימים והרגישו טריים, אבל כשלוקחים 72 ש"ח לשקשוקה עם שרימפס אני מצפה לכמות כפולה של שרימפס. חבל. נכון שאנחנו בתקופה לא פשוטה ומסעדות אולי צריכות לחסוך ולהדק חגורות הרבה יותר מתמיד אבל תהיו לארג'ים. יש מרכיב שאמור להיות כוכב המנה. אז תנו לו לככב ואם צריך קחו עוד 5-10 ש"ח על המנה.
קינחתי במלבי הבית עם ריבת ענבים תוצרת בית. 26 ש"ח. סבבה לגמרי.
למרות הבאסה היחסית ממנת השקשוקה, שאראק היא עדיין מקום מבורך ואני מקווה שהם ימשיכו ויצלחו את התקופה הלא קלה. הכישרון נמצא. חומרי הגלם הטובים גם. אין כאן שאלה לגבי האיכות כי טעים כאן. גם החלל עצמו נעים וכיפי. רק תהיו יותר נדיבים. קצת יותר.
(*) עדכונים מתחילת אוגוסט. 85/15 נסגרה לכשבועיים וככל הנראה נפתחה שוב השבוע. בכתבה ב-ynet מה-6 באוגוסט הוזכר ששאראק נסגרה. ככל הנראה היא לא נסגרה אלא שמולביץ עזב ומי שמחליף אותו הוא רוברט קלוגר. עוד סממנים למצב ההזוי של מסעדות כאן.
שאראק - מהים של עכו לים של תל אביב:
שאראק נפתחה בסוף דצמבר ברח' בן יהודה בת"א, בחלל שבו שכנה מסעדת אגאדיר אמבאסי. הבעלים הם אריק טרבלוס, הבעלים של רשת אגאדיר, שחבר לשחקנים אורי הוכמן ועמי סמולרצ'יק והשף הוא דן שמולוביץ' שהיה השף של מסעדת סבידה העכואית, מסעדת דגים קטנה ואיכותית מאד שפעלה בשוק הטורקי בעכו ונסגרה לפני כשנה. (בסבידה ישבתי פעם אחת ב-2016 והיה לי נעים וטעים). שאראק, כמו סבידה, היא בר-מסעדה שמתמחה בדגים ומאכלי ים. מי שמחפש בשר שימשיך למסעדה אחרת. משמעות המילה שאראק היא סירת דייג שמיועדת לדייג בחכות וקרסים. בשאראק ישבתי עם רותם, ידידה וקולגה לעבודה, לנשנושי ערב. ישבנו על הבר ב-7 בינואר באזור שעה 19:30. היינו כמעט ראשונים במסעדה וגם בסיום הארוחה אחרי קרוב לשעתיים עדיין נותרו מקומות פנויים. החלל עצמו הוא פשוט ונעים ורוב רובו הוא הבר.
התפריט העונתי מתבסס הרבה על גריל פחמים והוא כולל מנות מהים ומנות של ירקות. השפעות ים-תיכוניות ומזרח תיכוניות (טורקיה, איטליה ויוון למשל) או אם תרצו בפשטות יתר - עכואיות. רוב המנות קטנות עד בינוניות. יש גם 2-3 מנות גדולות יותר. אנחנו באנו לנשנש והסתפקנו במנות קטנות ובינוניות אותן חלקנו.
הזמנו בקבוק יין לבן. פינו נואר כלשהו שעלה 156 ש"ח.
נשנושים ראשונים - לחם וחמאת אצות (18 ש"ח). לצדם - פלפל חריף קלוי ושמן זית (12 ש"ח), פלמוד מעושן (48 ש"ח), סלט מולים (42 ש"ח).
הלחם היה פיתה שנמשחה בשמן זית ועברה השחמה קלה בגריל. נכון שפיתה זו סוג של לחם. אבל אם מגישים פיתה תקראו לזה פיתה. כשאני מזמין לחם אני מצפה ללחם (או לפחות לפרנה או פוקצ'ה). הפיתה הייתה פיתה. רגילה לגמרי. לא שווה 18 ש"ח גם אם חמאת האצות שהוגשה לצדה הייתה טובה וטעימה מאד.
צלוחית הפלפל חריף ושמן זית. קטנה. גם אם 12 ש"ח זה לא הרבה אפשר לתת קצת יותר צ'ילי.
פלמוד מעושן, שומר, לימון, צ'ילי ירוק ובצל סגול. אחלה מנה. אין טענות לאיכות ולביצוע. טעים ביותר. עישון נהדר. תוספות הולמות. הבעיה היא הגודל. תנו עוד קצת דג ועוד קצת תוספות תמורת 48 ש"ח.
סלט מולים עם תפוז, שומר וזיתי קלמטה. סלט טוב מאד. שילוב מצוין של כל המרכיבים. מולים טריים ואיכותיים מאד. המינוס האחד - הייתי מעדיף טיפה פחות זיתי קלמטה שנוטים להשתלט. המינוס השני - שוב - מנה קטנה יחסית. עוד שני מולים לפחות היו נדרשים כאן.
מנה נוספת: קלמרי ממולא בפירה סיציליאני עם קרם פיסטוק. מנה בינונית בגודלה שעלותה 68 ש"ח. כאן המחיר היה סביר לגמרי ביחס לגודל המנה. מנה טובה מאד ומהנה. קלמרי טרי, טעים ומבושל לעילא (צרוב יפה בגריל אבל עדיין קל לחיתוך ולא צמיגי), מילוי טעים מאד ותיבול מצוין.
המנה הבאה: שרימפס, אריסה, חמאה מזוקקת, יוגורט וחמציץ. 62 ש"ח. מנה מעולה. אחת ממנות השרימפס הכי טעימות שאכלתי בארצנו לאחרונה. שרימפס טרי, איכותי ביותר ועשוי מושלם. המתיקות הטבעית שלו השתלבה מעולה עם האריסה הפיקנטית (מעולה), החמאה המזוקקת והיוגורט. עלי החמציץ הדקיקים, למעט צבע ירוק, לא הוסיפו כאן שום דבר. הייתי מחפש ירוק עם "אופי" קצת יותר חזק מחמציץ. אבל זו אחלה מנה. התלבטנו מאד אם להזמין עוד אחת כזו אבל בסוף הלכנו על מנה אחרת. זו מנה ששווה לחזור אליה.
סיימנו את פרק הדגים במנה של דג נא (דג משתנה). אצלנו זה היה אינטיאס נא עם פומלה, צ'ילי, נענע וכוסברה. היה גם ג'רג'יר ובצל אדום. 46 ש"ח. בניגוד למנות הקטנות של המולים והפלמוד, כמות הדג הייתה בסדר יחסית אבל גם כאן יכולים להיות מעט יותר לארג'ים. זו הייתה מנה טובה וטעימה אבל די שגרתית. במנות הקלמארי והשרימפס הורגשה יד של שף מצוין. כאן זו הייתה מנה סטנדרטית וחסרת ייחוד.
קינוח. גלידה יוונית מיוגורט עיזים ומסטיקה עם שמן זית, דבש ופיסטוק. 22 ש"ח. קינוח קטן ומוצלח בהחלט. עם מרקם חלק וטוב וטעמים טובים ומעניינים. אפשר לעצום עיניים ולחשוב שאתם באתונה או באיזה אי יווני.
בסה"כ נהנינו מהארוחה בשאראק. המקום הוא חביב ביותר. אני אוטומטית משוחד לגבי מקומות חדשים שמציעים מאכלי ים טריים. כל מקום כזה, בטח כשמדובר בבר אוכל של שף מוכשר, הוא ברכה. היה לנו נעים ונחמד לשבת על הבר. המנות נעו מטובות לטובות מאד. המינוס היחיד, כאמור, גודל המנות או כמות חומר הגלם המרכזי שלא בכל המנות הייתה מספקת ביחס למחירן. איכשהו נראה לי שבסבידה העכואית המינונים והמחירים היו שונים. אבל אני יכול להבין את ההתאמה לסטנדרט התל אביבי. אני מקווה שישכילו כאן להיות קצת יותר לארג'ים עם הזמן. די בטוח שאחזור לשאראק בהזדמנות.
85/15 - מסעדה שנפתחה בלי שם ובינתיים פועלת בלי שלט...
85/15 היא מסעדה שנפתחה בשקט בשקט כבר לפני למעלה מ-3 חודשים בפינת הרחובות המשקיפים לכיכר רבין - מלכי ישראל וגורדון. מי שעומד מאחוריה היא קבוצת הניהול של מסעדת רעמסס - מתחם של בר ומסעדה באזור השוק היווני ביפו. השף של שתיהן הוא אלי שטיין, שף צעיר (31-32) שעבר כבר בלא מעט מקומות ביניהם הרברט סמואל, טאיזו, טוטו (היה שף תפעולי) ואדורה בגלגול הקצר שלה אחרי עזיבת אבי ביטון. ברעמסס השמחה וההומה שפועלת כבר כ-4 שנים לא יצא לי לשבת. משהו בוייבים שם משדר לי יותר אווירת מועדון/מסיבה מאשר מסעדה. אבל האוכל כנראה לא רע שם.
הקטע המוזר של 85/15 הוא שהיא נפתחה ופעלה להרצה שבועות די ארוכים ללא שם. בסופו של דבר, לפני כ-3 שבועות ואחרי חשיבה מעמיקה (יש להניח) מצאו שם שמותאם למספרי הרחובות: 85/15. למרות שנמצא שם למסעדה שלט עם השם עדיין לא קיים, נכון לכתיבת שורות אלה. לא בכניסה, לא על חלונות המרפסת שצופה לכיכר ואפילו לא על התפריט. עניין תמוה משהו. אני שמעתי על המסעדה אחרי שמישהו כתב דברים טובים באחת מקבוצות האוכל בפייסבוק מתישהו בדצמבר. כתבת יח"צ ראשונה על המסעדה יצאה רק בתחילת ינואר (כשעדיין לא היה שם לתינוק) ואחרי כן שוחררו באותו יום שתי ביקורות רשמיות של אבי אפרתי ושל שגיא כהן (בהן כבר ניתן השם 85/15).
ב-85/15 ישבתי פעמיים לנשנושי שישי צהריים, בהפרש של שבועיים מארוחה לארוחה. ארוחה ראשונה הייתה ב-24 בינואר. זה היה יום אחרי ששני מבקרי האוכל הנ"ל פרסמו את ביקורתם. אבי אפרתי בוואלה התעופף עליהם: "וואו איזה מקום נהדר" זו הכותרת. "85/15 היא אחד הדברים היותר משמחים קולינרית שקורים בתל אביב כרגע" זו המסקנה הסופית. שגיא כהן פחות התלהב אבל כנראה היה נרגן בעיקר בגלל שהיה לו קר. את זה אני יכול להבין. החלל אינו אטום. יש מרפסת מקורה שבה נמצאים רוב מקומות הישיבה ויש בר לא גדול שנמצא בחלל הפנימי. ביניהם עוברת השדרה עצמה ויוצא שיש לא מעט עוברים ושבים שעוברים בשדרה וממשיכים הלאה בדרכם. בכל מקרה אף מתחם לא מוגן לגמרי מהקור של החורף.בארוחה הראשונה הייתי ממש הסועד הראשון בשעה 12:30. חשבתי שיהיו יותר סועדים בעקבות הכתבות, אבל כנראה שזה מקום שחבר'ה מעדיפים להגיע אליו בערב. גם אחרי שעה ומשהו של ישיבה היו יחסית מעט שולחנות מאוישים וגם הבר התמלא רק בחציו. למרות שהיה קר יחסית גם באותו יום שישי בצהריים נהניתי מהישיבה. גם הברמנית/מלצרית (רוני שמה) הייתה מצוינת ומבינת עניין. (שגיא כהן בביקורת שלו שיבח מלצרית בשם רוני שהצילה לו את החוויה. זו הייתה רוני אחרת. מסתבר שלא פחות מ-4 רוני (!) עבדו/עובדות שם בפוזיציות שונות).
התפריט. תפריט שף של בר אוכל תל אביבי מהוקצע. השפעות של מטבחים שונים תוך שימוש בחומרי גלם מקומיים איכותיים. יש שימוש ניכר בעלי מאכל ועשבי תיבול. גם בקוקטיילים. התפריט הוא מהודק ולא גדול, מחולק למנות קרות ולמנות חמות, כולן קטנות עד בינוניות.
יין אדום על הבר. היצע היין בכוסות לא גדול. בלבנים יש עוד מבחר טוב אבל באדומים היו רק 3 אופציות לבחירה. לא זוכר מה אני שתיתי. זה עלה סביב 40 ש"ח.
מרפסת ריקה בצהרי שישי.
מנה ראשונה. טרטר שייטל "אמריקן" ובגט כפרי קטן. 54 ש"ח. טרטר מאד טעים. כלל לא מעט אלמנטים חזקי טעים שבקלות היו יכולים לחנוק את הבשר אבל המינון שלהם היה מדויק וטוב: חרדל חריף, צלפים, אנשובי, חזרת. בצד היו עלי חזרת טריים (אלמנט מגניב שלא זכור לי שנתקלתי בו כאן). טוסט הבאגט היה טוב. אחלה נשנוש.
מנה שנייה. שקדי עגל, כרוב ניצנים של חורף וקטיפת שורש סלרי. 82 ש"ח. אם יש שקדי עגל בתפריט אני בדרך כלל מזמין אותם. האכזבה במנה הזו הייתה כמות הבשר הלא מספקת. עוד 2-3 נתחי שקדים קטנים ועוד 2 כפות קרם שורש סלרי היו נדרשים כאן כדי שהמנה תהיה שווה את 82 שקליה. זו כן הייתה מנה טעימה ועשויה מצוין על כל מרכיביה. מנה שלוקחת דווקא לאירופה. האלמנט המגניב כאן היו עלי הצ'רביל (Chervil. תמכה בעברית), עשב תיבול ממשפחת הפטרוזיליה אבל עדין ומעניין יותר. מעט אניסי. מגדלים אותו גם בארץ (אצל משווקי בוטיק כמו עלה עלה או עלה הביתה), אבל כמו עלי החזרת, לא זכור לי שנתקלתי בצ'רביל במסעדה כאן (כן נתקלתי בו לא פעם במסעדות באירופה). השימוש בעלים לא שגרתיים כאלה זו אחלה יציאה בעיניי. מוסיף גם טעם וגם עניין.
נשנוש שלישי. היות וקינוחים כאן זה עדיין לא הצד החזק (יש שניים בלבד. אגס בגרנד מרנייה ותבלינים כולל קינמון מתועב ומוס שוקולד שזה עם הכל הכבוד לא מספיק מעניין) הזמנתי נשנוש נוסף כדי לסגור פינות: קרוקטים של תפו"א, דג ים לבן ודיפ "פפריטו". 48 ש"ח. נשנוש נחמד וטעים. טיגון טוב מאד. אבל משהו במנה היה לא מספיק מעניין. במילוי של הקרוקטים היה חסר לי אלמנט שייתן פאנץ'. למשל איזה עשב תיבול או פפריקה מעושנת.
אמנות שכזו בדרך לשירותים בקומה השנייה.
זו הייתה ארוחה טובה ומהנה בסה"כ. יש כאן תפריט כיפי, שימוש בחומרי גלם טובים ומעניינים ויד טובה.
הארוחה השנייה שלי הייתה כאמור שבועיים אחרי הראשונה. שוב בשישי צהריים ושוב על הבר. ושוב הייתי סועד ראשון במקום, באזור שעה 12:45. גם בארוחה הזו נותרו הרבה מקומות פנויים גם שעה ומשהו אחרי. כנראה שיש מקומות שסועדים תל אביביים מעדיפים בערב (או בשבת צהריים). בסנטה קתרינה למשל יש כמעט תמיד שפע של מקום בשישי צהריים. בבר 51 שנפתח גם בשישי בצהריים אכלתי פעמיים בערב והיה מלא. פעם אחת אכלתי שם בשישי צהריים והיה ריק למדי. אפילו ב-L28 עברתי בשישי צהריים לפני 3-4 שבועות והיה שפע של מקום (לא נכנסתי). כנראה שחבר'ה מעדיפים ארוחות בוקר ובראנצ'ים בשישי צהריים ושומרים מקום לארוחת הערב המשפחתית.
תפריט האוכל העדכני. כמה שינויים ותוספות מינוריות. אני מניח שהתפריט משתנה כאן מדי פעם בהתאם להיצע חומרי הגלם ולרצונות של השף.
קוקטייל. מרגריטה שוק לוינסקי. מתובלת במלח גס ותבלינים יבשים משוק לוינסקי. 48 ש"ח. קוקטייל טוב אבל הייתי מעדיף אותו יותר מחוזק בטקילה. בניגוד לתפריט היין הלא גדול, היצע הקוקטיילים הוא דווקא לא רע ויש כאן מבחר די מעניין.
מנה ראשונה. קרפצ'יו תמנון עם פפריקה ספרדית מעושנת. 52 ש"ח. תמנון זה בעל חיים כה טעים. ואיזה כיף שיש היצע נאה של תמנונים טריים במסעדות כאן ושיש שפים שיודעים מה לעשות אתם. העשייה של התמנון הייתה מדויקת. החיתוך - דקיק כנדרש. כמה סבלנות צריך כדי לחתוך ככה תמנון לפיסות דקיקות של קרפצ'יו. התיבול של פפריקה ספרדית מעושנת ואבקת דיו שחורה היה מצוין. מנה ים תיכונית שלוקחת אותך לחצי האי האיברי ומבוצעת כמו שצריך.
מנה שנייה. מרק דגי ים חמצמץ, עגבניות, פטרוזיליה ופסטיס. 56 ש"ח. מנת מרק לא גדולה. קוביות הדג היו של פארידה. אחלה דג שבעולם. המרק היה פשוט מצוין. ציר חזק ועמוק. טעמים פיקנטיים לצד חמצמצים ומינון טוב מאד של טעמי אניס מהפסטיס. יופי של מרק.
נשנוש שלישי. תפו"א אורגני צלוי ו"סקורדליה". 38 ש"ח. הגענו להפתעת הערב (או הצהריים). תפו"א אדמה שבושל על קליפתו ואז נאפה/נצלה לאטו עד שהוא נעשה קריספי לחלוטין בחוץ (איזה קראנץ' מטורף) ורך מבפנים. הוגש עם קרם סקורדליה (שום ושקדים) חלק ומצוין. קצת שקדים קלויים ואורגנו טרי מעטרים את העסק. מנה שכמובן לוקחת ליוון. אחלה אחלה של מנה צמחונית. לא נעים לי להודות, אבל זו מנה לא פחות טעימה מהמנות עם חומרי הגלם המפונפנים של התמנון, הפארידה, שקדי העגל והשייטל שאכלתי כאן. ממנות תפוחי האדמה היותר כיפיות ומוצלחות שאכלתי כאן.
אלה היו שתי ארוחות מהנות וטעימות ב-85/15, מקום שמסתמן כאיכותי ומהנה. אמנם יש כמה תיקונים/שדרוגים שנדרשים. ודאי שצריך להרחיב כאן את היצע המתוקים וגם עניין סגירת החורף והחימום דורש עבודה. אבל זה עוד מקום אוכל מבורך ומשמח, כמו שאראק. אני מניח שבשבועות הקרובים אנסה מתישהו גם את שיינע ואת בזאר 32 ואשוב לדווח בתקווה שהן תהיינה לא פחות מוצלחות משאראק ו-85/15. אנשאללה שרק תימשך המגמה.
חזרה לשאראק - שישי צהריים, 19 ביוני:
אחרי פגרת הקורונה חזרתי ל- 85/15 ובדיוק כתבתי כאן עליה כאן בשבוע שעבר. אז גם לשאראק הזדמן לי לחזור בשישי צהריים. המקום החביב נפתח גם לצהריים בסופי שבוע וכיאה לעידן הקורונה הרחיבו את מקומות הישיבה גם החוצה למען ריווח. ישבתי על שולחן גבוה בפנים. בזמן הארוחה המקום היה די ריק. זוג על הבר. עוד זוג שהגיע לקראת סיום ארוחתי ו-5 חבר'ה שישבו בשולחן בחוץ. כוח האדם בהתאם. מלצרית אחת. השף ועוד טבח אחד. זהו. שמולוביץ אף הגיש לי את המנה כי המלצרית הייתה עסוקה עם השולחן בחוץ.
התפריט העדכני. פה ושם שינויים.
ראשונה של קרפצ'יו טונה, טחינה אדומה, ג'ינג'ר, אצות מיובשות. 56 ש"ח. מנה טובה מאד. טונה מוצלחת. תיבול מצוין. הג'ינג'ר לא ממש הורגש. היה משמח אם היה כאן סלטון צד קטן - נגיד של אצות. 2 כפות וזהו. לניגוב טוב יותר של הרוטב.
התלבטתי למנה השנייה בין הפאטא שרימפס לבין מנת ספיישל של שקשוקה ים עם קציצות סרדינים ושרימפס קריסטל ב-72 ש"ח. המלצרית ציינה שהיא תכיל 3 קריסטלים. הלכתי על השקשוקה. אולי חבל שכך. המנה הייתה אמנם טעימה מאד אבל כשמנה מתוארת כשקשוקה של קציצות סרדינים ושרימפס קריסטל אני מצפה שיהיו בה קציצות ו-3 קריסטלים עסיסיים ולא כך היה. המנה הגיעה במחבת מבעבעת ורוחשת. אני מניח שהיא הוכנסה לטאבון/תנור. בצד היה גם לחם הבית עם טחינה.
זו השקשוקה. קדרה לא גדולה במיוחד עם ביצה אחת (עשויה היטב), רוטב עגבניות ושמן אריסה טובים וטעימים. קציצות הסרדינים לא שרדו את החום ונעלמו/התמוססו ברוטב. הטעם היה מצוין והיה כיף לנגב את זה עם הלחם, אבל היה נחמד אם היו כאן באמת קציצות. אני מניח שהמסה שלהן בילתה זמן רב מדי בחום לוהט ולא החזיקה.
העניין היותר מבאס היה השרימפס. כשאומרים לי שרימפס קריסטל במסעדה שמתמחה בדגים ופירות ים טריים אני מצפה לשרימפס מכובד. לא ג'מבו - אבל כזה איכותי ובגודל ראוי. שלושת השרימפסים במנה היו מיניאטורות. מהמעט שטעמתי הם היו טעימים והרגישו טריים, אבל כשלוקחים 72 ש"ח לשקשוקה עם שרימפס אני מצפה לכמות כפולה של שרימפס. חבל. נכון שאנחנו בתקופה לא פשוטה ומסעדות אולי צריכות לחסוך ולהדק חגורות הרבה יותר מתמיד אבל תהיו לארג'ים. יש מרכיב שאמור להיות כוכב המנה. אז תנו לו לככב ואם צריך קחו עוד 5-10 ש"ח על המנה.
קינחתי במלבי הבית עם ריבת ענבים תוצרת בית. 26 ש"ח. סבבה לגמרי.
למרות הבאסה היחסית ממנת השקשוקה, שאראק היא עדיין מקום מבורך ואני מקווה שהם ימשיכו ויצלחו את התקופה הלא קלה. הכישרון נמצא. חומרי הגלם הטובים גם. אין כאן שאלה לגבי האיכות כי טעים כאן. גם החלל עצמו נעים וכיפי. רק תהיו יותר נדיבים. קצת יותר.
(*) עדכונים מתחילת אוגוסט. 85/15 נסגרה לכשבועיים וככל הנראה נפתחה שוב השבוע. בכתבה ב-ynet מה-6 באוגוסט הוזכר ששאראק נסגרה. ככל הנראה היא לא נסגרה אלא שמולביץ עזב ומי שמחליף אותו הוא רוברט קלוגר. עוד סממנים למצב ההזוי של מסעדות כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה