416 - מסעדה טבעונית בבלוג ממש לא טבעוני

416 היא מסעדה טבעונית חדשה שנפתחה בינואר ברחוב הארבעה 16 בתל אביב. לרוב מסעדות טבעוניות הן לא מקומות שאפקוד במיוחד, גם אם יש סביבן הייפ גדול והן מעוררות סקרנות יחסית. כאוכל כל, אין לי חיבור טבעי לטרנדים הקולינריים הטבעוניים. זה לא שאי אפשר להיתקל במנות טבעוניות טובות מאד וטעימות (במיוחד אלה על טהרת ירקות, קטניות, פטריות ואפילו טופו), אבל כל תחליפי הבשר (תחליפי החלבון למיניהם) לא ממש מעוררים אצלי תיאבון (וטעמתי בכמה וכמה הזדמנויות). במיס קפלן המדוברת שפעלה כמה חודשים במתחם שרונה לא הספקתי להיות ואני לא מרגיש חסך בגלל זה. גם סביב 416 יש לא מעט באזז, ובשל קרבת המסעדה למקום העבודה החדש שלי ששוכן ברחוב החשמונאים, החלטתי לאזור אומץ ולקפוץ לארוחת צהריים. זה היה בתחילת פברואר. (בהמשך אפילו חזרתי לארוחה שנייה, כפי שידווח כאן בהמשך הפוסט).

בחלק מהכתבות כונתה 416 כבר הקוקטיילים הטבעוני הראשון. אני מניח שזה חלק מהמיצוב של המקום והניסיון להצטייר כמקום ייחודי וחדשני (ואולי מגניב). אכן יש כאן בר מושקע עם תפריט קוקטיילים, וכנראה שבשעות הערב המאוחרות הוא אכן מתפקד יותר כבר, אבל נדמה לי שהמרכז כאן הוא האוכל. המטרה של 416 לפי הבעלים שלה היא לשבור סטיגמות ולהביא את הטבעונות אל המיינסטרים. השף של המקום, דוד סיני ברזילי (בישל לפני כן במקום טבעוני בשם עוגתה בקיבוץ כנרת), יצר תפריט שמנסה למשוך גם קהל לא טבעוני ע"י גרסאות טבעוניות למנות כמו סטייק, שווארמה וקלמרי מטוגן. המנות, לפי מה שנכתב בשלל כתבות היח"צ ואף מוסבר ע"י צוות המסעדה, הן פרי עבודת מחקר של ממש של השף ומשחקיו עם חומרי גלם טבעוניים, כשהמטרה היא לייצר מנות קרובות ככל הניתן למקור, במיוחד במה שקשור למראה ולמרקם (אבל גם בטעם ובריח). זה אגב משהו שאני לא אבין לעולם: מדוע שטבעוני שאמור להירתע מבשר ירצה לקבל לצלחתו מנות שנראות בדיוק כמו בשר. אבל לי כאוכל כל כמובן שאין בעיה עם זה.

ישבתי על הבר הנחמד. רוב השולחנות מסביב היו מאוישים. כנראה שיש הרבה טבעונים בתל אביב.
לפני האוכל מקבלים כאן מים קרים שנמזגים מקנקן שמכיל נענע, לימון ותותים.
תפריט הצהריים כאן זהה לתפריט הערב. נכון לעכשיו אין עסקיות, מה שאומר שאם אתם רעבים וחשקה נפשכם במנה ראשונה ובמנה עיקרית, תאלצו להיפרד ממינימום 88 ש"ח וזה יכול להגיע עד 116 ש"ח. ברור שהמנה המסקרנת ביותר והמדוברת ביותר (שאף מוגדרת כמנת הדגל) היא המנה העיקרית של הסטייק במחבת. מנה שאמורה להידמות ככל הניתן לסטייק אנטרקוט (אם כי לא מהמדממים). דמיון שהוא גם ויזואלי, גם מרקמי וגם קרוב יחסית בטעם. כמובן שאם אני כבר כאן, אז זו המנה שניסיתי.

לפני הסטייק הזמנתי גם מנה ראשונה: צ'יפס פולנטה: מקלות פולנטה גסים, קריספי מבחוץ ורך מבפנים, קטשופ חריף ומיונז תוצרת בית. 36 ש"ח. פולנטה זה טעים כי תירס זה טעים. לצפות פולנטה בפירורי לחם ולטגן זה משהו שיכול לעבוד גם בלי חמאה או פרמז'ן. כאן זה עבד לדעתי רק חלקית. הצ'יפס עצמו היה עשוי היטב, טוגן במקצועיות ואכן היה קריספי מבחוץ ורך מבפנים. הבעיה שלי הייתה הטעם שהיה מעט אנמי. פשוט חסר כאן תיבול. זה היה טעים למדי אבל יכול היה להיות טוב בהרבה. מבין 2 המטבלים - המיונז היה טוב והקטשופ החריף היה די סתמי ולא מספיק חריף.

ולסטייק.
סטייק במחבת: סטייק חלבון חיטה מיושן, עבודת יד של השף, חרוך במחבת יציקת ברזל, בצל מטוגן ופטריות צרובות, תפוחי אדמה פריכים, צ'ימיצ'ורי חריף. 68 ש"ח. המנה הכי יקרה בתפריט. המנה מוגשת במחבת שבה אני מניח צורבים את הפרודוקטים (המחבת מגיעה לוהטת). זו מנה גדולה, שהחלק של הסטייק בה הוא הפחות משמעותי. הסטייק כאן די דק ונפרס ל-3 חלקים. במראה זה לגמרי נראה כמו בשר בקר שנצרב ואז בושל קצת עם הרוטב. שאפו על זה. במרקם? גם כאן הביצוע סביר בהחלט, כזה שיכול להזכיר בשר מנתח שומני במקצת, נגיד כמו אנטרקוט. הבעיה היא שהמרקם באופן כללי חלקלק ודי מוזר. בטעם? לא ולא. זה לא רע, זה אכיל, אבל זה לא מזכיר טעם של בשר בקר מאף נתח שאני מכיר. דווקא התבשיל מסביב עם שפע הבצל, הפטריות ותפוחי האדמה (עם הצ'ימיצ'ורי הטוב) היה מוצלח וטעים. אני מניח שלטבעונים/צמחונים שלא מפריע לאכול תבשיל דמוי בשר, זו יכולה להיות מנה מנצחת. לאוכל בשר כמוני, הרבה פחות. אבל - מגיעות מחמאות לשף על הנראות של המנה.

זו אם כן ארוחתי הראשונה בצהרי אמצע שבוע של תחילת פברואר. בסה"כ לא רע אם כי יקר לארוחת צהריים כי אין עסקיות. בהחלט ניכר שיש כאן מקום מושקע שנעים לשבת בו. זה מקום שמצד אחד יכול לעורר מחלוקת בגלל צורת ההגשה של חלק מהמנות שמדמה את חומרי הגלם מן החי, אבל מצד שני - כמה מקומות טבעוניים מושקעים ויצירתיים יש כאן? לא הרבה, ולכן סביר להניח שהולך להיות כאן מקום פופולרי לטבעונים.


ארוחה שנייה ב-416:

כשבועיים אחרי הארוחה הראשונה קפצתי לארוחת צהריים שנייה. לא כי היה כזה טעים ומדהים (היה בסדר פלוס כאמור), אלא כדי לספק את שאריות הסקרנות הקולינרית ככותב בלוג זה. שוב ישבתי על הבר. שוב המסעדה הייתה די מלאה.

תחילה נשנשתי קצת פירות שמיובשים במקום, שהיו על הבר. נחמד, קראנצ'י וטעים. היו כאן תותים, פירות הדר וגם קרמבולה שלא מופיעה בצילום.

הפעם בחרתי ב"קלמרי" למנה הראשונה: קלמרי מלך היער: טבעות מלך היער (סוג של פטריות) בציפוי פנקו, רוטב טרטר ורבע לימון. 48 ש"ח. הגשה דומה מאד לפולנטה המטוגנת מלמעלה. הגיעו 8 "קלמרים" עגולים שלא ממש נראו כמו קלמרי. באחת הביקורות (נדמה לי שבאתר reshet) השוו את זה בצדק לצורה של עוגיות עבאדי. מסתבר שלא כל עיגול מטוגן עם חור באמצע דומה לקלמרי. הפטריות עצמן טוגנו היטב (לא שומניות מדי) אבל היו מעט אנמיות, בדומה לפולנטה. מישהו כאן צריך לתבל הרבה יותר טוב את האלמנטים שנשלחים לטיגון עמוק. לא מספיק לצפות משהו בפירורי לחם. רוטב הטרטר היה די מוצלח. בסה"כ מנה לא רעה אבל ודאי לא דומה לקלמרי, משום בחינה.

למנה העיקרית הזמנתי את הריזוטו: ריזוטו ירוק: אורז ארבוריו, ציר ירקות, יין לבן וחמאה ירוקה. ירקות ירוקים ופרחים אכילים. 58 ש"ח. הריזוטו מוגש כאן יחסית אל דנטה, וגם הירקות הירוקים (אספרגוס, שעועית ירוקה וברוקולי) נחלטים כנראה קלות והם עדיין אל דנטה (כמו שאני אוהב). ריזוטו טבעוני, בלי חמאה ופרמז'ן זה סיכון רציני. אז הריזוטו כאן לא באמת מסוכן, הוא לא רע, אבל גם לא ממש טוב. המנה עצמה נראית טוב, הירקות מסביב טובים וטעימים, אבל האורז עצמו פחות מוצלח, ויש בו טעם לוואי לא טוב (כנראה שמקורו ב"חמאה" הירוקה שאין לי מושג ממה היא עשויה). בקיצור - מבחינת טעמים, הסטייק כמנה עיקרית עדיף.

עד כאן 416.
בגדול יש כאן מקום חביב ומושקע, עם צוות חביב ומשתדל ועם גימיקים נחמדים שכנראה ימשכו את הקהל הטבעוני והצמחוני שמחפש בנרות מקומות מושקעים ולא שגרתיים. לטעמי, ללא טבעונים כמוני, 416 זה לא מקום ששווה להגיע אליו במיוחד. אולי לעובדי האזור, כדי לגוון את אופציות הצהריים, שווה לדגום אותו פעם בכמה חודשים, בתנאי שישכילו להציע עסקיות צהריים. אישית, אחרי שטעמתי 4 מנות שונות בשתי ארוחות אני מרגיש שמיציתי את המקום.