קאב קם (Kab Kem) הוא הבר התאילנדי החדש של יריב מלילי מבית תאילנדי, אחת המסעדות האהודות בארץ (גם על הקהל וגם על הברנז'ה הקולינרית) כבר למעלה מ-20 שנה, שנפתח בינואר ברחוב לינקולן בתל אביב. אחרי שנים רבות של פעילות במסעדה אחת ויחידה, החליט מלילי לפתוח מקום חדש שיפעל לצד המסעדה הוותיקה והמוערכת שלו. כיאה למקום שהוא האח הצעיר של מוסד קולינרי כה פופולרי ומדובר, נכתבו על קאב קם כבר אינספור כתבות יח"צ (שהתחילו הרבה לפני שהוא נפתח) וגם מבקרי האוכל שאוהבים לפרגן לבית תאילנדי כל השנים, מיהרו להתייצב, וכצפוי התעופפו על המקום. הנה דוגמאות: "קאב קם היא מקום נדיר. קאב קם, התאילנדית החדשה, היא חוויה יוצאת דופן מכל בחינה אפשרית". כך שגיא כהן בהארץ. ביצה עלומה במאקו התלהב אף הוא: "מה טעים? התשובה היא פשוטה: הכל טעים. פשוט תזמינו הכל". לא צריך יחצ"נים כשיש מבקרי אוכל נלהבים כל כך.
למקום עם כזה הייפ לא פשוט להזמין מקום כרגע. רצינו שולחן (ל-3 סועדים) ולא בר ולכן זה היה מעט מסובך. בסוף הצלחנו. זה היה ביום ד' בשעה 19:00. המקום הובטח לשעה וחצי. הגענו מעט לפני הזמן. נכנסנו. המסעדה הייתה כבר שוקקת חיים ומלאה כמעט לגמרי. החלל עצמו מרשים ומעוצב בטוב טעם (כמה שעיצוב תאילנדי מאפשר). הרבה עץ, קש, צבעים חמים (וחומים). בסה"כ חלל מושקע ונעים. חלק גדול הוא הבר שמהווה את לב המסעדה, כשמסביבו יש שולחנות שמפוזרים, במספר חללים, ומופרדים בחציצות שונות. יש כאן אווירה של בר: אפלוליות סקסית, מוזיקה בווליום, הרבה אלכוהול ופרצופים שמחים. בקיצור - באים לבלות.
כשבדקו את ההזמנה שלנו הייתה כנראה בעיה. ביקשו שנמתין. אחרי המתנה של כמה דקות נלקחנו לקצה המסעדה. חיכה לנו שם שולחן זעיר שמיועד לזוג (וגם לזוג הוא קטן, צפוף ולא נוח לטעמי). לצד השולחן ו-2 הכיסאות המקוריים הציבו שרפרף קטן לסועד השלישי שבינינו. הישיבה המיועדת הייתה לא נוחה בעליל. אמרתי למלצרית שזה לא סידור מקובל לאנשים מבוגרים (אולי לילדים זה יכול להתאים) ושהם לא יכולים לצפות שסועד מבוגר יישב בצד על השרפרף הקטנטן כאילו הוא בעונש. ההערכה שלי היא שהמקום שיועד לנו נתפס ע"י קבוצה של 4 או 5 סועדים שהזמינו מקום אחרינו ואותנו, השלושה, ניסו לפנות למקום שמיועד לזוג. אלתור ישראלי שכזה (שלא לומר חוצפה ישראלית). אחרי עוד כמה דקות נלקחנו לצד השני של המסעדה שם סידרו לנו שולחן אחר, קטן אף הוא, אבל שם היה מספיק מקום להציבו לאורך ולא לרוחב, כך ש-3 אנשים יכלו לשבת בצורה סבירה. אחרי כמה דקות בכלל התמזל מזלנו, עת הזוג שהיה אמור לשבת בשולחן לצדנו ביטל. כך זכינו להצמדת השולחן הנוסף וישבנו ברווחה. (יחסית).
בתמונה: שולחן לשלושה בקאב קם + שרפרף... (השד יודע איך היו מגישים לנו את כל המנות והשתייה שהזמנו. בקושי מקום לתפריטים היה כאן).
לדעתי יש כרגע במסעדה יותר מדי מקומות ישיבה ממה שחלל כזה יכול להכיל. למה? כי רוצים לגזור קופון. יש ביקוש למסעדה אז למה לא להוסיף עוד כמה שולחנות. יהיה צפוף ולא נוח לסועדים, אבל מה זה חשוב. העיקר שהם יזכו לשבת במקום הכי מבוקש בעיר. יש לא מעט מסעדות בתל אביב עם צפיפות אוכלוסין, אבל קאב קם, נכון לעכשיו, היא אחת המצטיינות בתחום הזה. מרגיש כמו בנגקוק בשיא עונת התיירות (לא הייתי - אני משער).
טוב. חדל קשקשת. הגענו לכאן לאכול ולשתות ולא לדבר על סידורי ישיבה.
קאב קם, כשם המסעדה, הוא סגנון קולינרי נפוץ בתאילנד המתייחס למנות המוגשות למרכז השולחן, לאכילה אטית שמלווה בהרבה אלכוהול (הסבר מפורט באתר בית תאילנדי). הסגנון הזה הוא הקו המנחה של הבר-מסעדה. אוכל ברים תאילנדי של מנות קטנות ובינוניות שנועד לחלוקה ולליווי עם משקאות לרוב. נשנושים תאילנדיים ואלכוהול באווירת בר תאילנדי מושקעת - נשמע כמו אחלה ארוחת בילוי. אז אחרי שישבנו לנו בניחותא, קיבלנו כוסיות אלכוהול מוגז כלשהו (קאווה או למברוסקו או משהו דומה. על חשבון הבית כהתנצלות על סאגת ההושבה), התפנינו לבחון את התפריט.
כמו בבית תאילנדי גם בקאם קם יש תפריט עם הרבה מנות. החלוקה היא למנות בקר, חזיר ועוד (מנות ראשונות מ-48 עד 68 ש"ח), מנות ים (48-58 ש"ח), מנות סלט פפאיה (3 סוגי סלט פפאיה. ככתוב בתפריט לפי פתגם תאי עתיק: "זו לא ארוחה בלי סום טאם), מנות "חם מהווק" (68-108 ש"ח), מנות "בין לבין" (מרקים), מנות "אטריות שלנו", מנות "רק צמחוני/טבעוני". בסה"כ ספרתי 34 מנות פלוס מינוס. בתפריט יש סימון של חריפות, כש-4 פלפלונים זה הכי חריף.
התחלנו עם קוקטיילים. שותפיי לארוחה הזמינו קוקטיילים שעלו 40 ומשהו ש"ח. לא זוכר את מקורם. אני הזמנתי טום יאם מרגריטה. הקוקטייל היקר בתפריט. 54 ש"ח. הקוקטייל מבוסס על טקילה בלאנקו וכולל גם קוונטרו, ליים ותבלינים. במשקה שכשכו מקלון למון גראס ועלעל כוסברה. את שולי הכוס עיטרו שבבי צ'ילי ונדמה לי שמלח ים. טעמי הקוקטייל היו כלבבי. מרירים-חמצמצים-פיקנטיים ועמוקים. קוקטייל מצוין. הבעיה היא הכמות ביחס למחיר. מעט מדי לטעמי.
ולאוכל.
היינו שני אוכלי כל והחלטנו לחלוק בינינו כמה וכמה מנות, כדי שיהיה מגוון ומעניין. הייתה גם סועדת צמחונית שאכלה את מנותיה שלה וכיבדה אותנו פה ושם בטעימות.
הנשנוש הראשון: מיאנג פלה לואי סואן:
שלושה עלי "שיאפו" (מונחים בכסות של חסה פריכה) שעוטפים קוביות לברק מטוגנות מתובלות בלמון גראס, בוטנים, שאלוט, לימון וג'ינג'ר. 48 ש"ח. מנה שקצת מזכירה את מנת הפסה של בית תאילנדי, שסביר להניח שתהיה אחד הלהיטים כאן. לטעמי המינוח של קוביות דג מוגזם כאן. מדובר יותר בפיסות דג קטנות מטוגנות (שבבי דג אם תרצו). אבל גם כך זו מנה מהנה עם טעמים פיקנטיים-חמצמצים-מתקתקים (תמרינדי, צ'ילי וסוכר דקלים היו כאן בין מרכיבי הרוטב המאוזן והטעים). יש כאן טעמים מרעננים וחדים וקראנצ'יות כיפית. הסועדת הצמחונית שבינינו הזמינה את הגרסה הצמחונית שכוללת הרבה בצל מטוגן והיא נהנתה ממנה מאד. סיפתח טוב.
הבאה בתור, מנה שמתאימה מאד לברים ולאלכוהול: קונג טוט - ביסים פריכים:
המנה הבאה. מנה מהיקרות בתפריט: 108 ש"ח מחירה. טלה פאד צ'ה:
שרימפס, קלמרי וקוקי סן ז'אק על הווק עם בזיל תאי, קראצ'אי (krachai. תבלין שדומה לג'ינג'ר מיובש) ושום. מנה במחיר של מנה עיקרית אבל בגודל של מנת ביניים ובלי שום תוספת. לטעמי רצוי וצריך להגיש לצדה סטיקי רייס או אורז מאודה. אבל התוספת החסרה היא הבעיה הקטנה כאן. בעיה אחת היא כמות פירות הים. היו כאן 4 שרימפסים לא גדולים (לפחות איכותיים וטעימים), 2-3 קלמרי לא גדולים (ומעט over) וקוקי סן ז'ק אחת ויחידה. בעצם אפילו לא אחת שלמה. 1/2 צדפה. ולא מהגדולות, זה מה שהצלחתי לאתר במחבת (תאמינו לי שחיפשתי טוב). לו לפחות היינו מקבלים את החצי השני... כנראה שהוא נחת במחבת אחרת של סועד שזכה ל-3 חצאי (!) סקאלופ. lucky bustard... כשבתפריט כתוב קוקי סן ז'אק אני מצפה שהכמות שלו תהיה קרובה לכמות שאר פירות הים המוזכרים. (שלפחות תהיינה כאן 2 צדפות, אפילו לא גדולות). הכמות כאן היא עלבון לאינטליגנציה של הסועדים. אבל תאמינו או לא, הייתה בעיה גדולה עוד יותר במנה: הטעם. זו הייתה מנה מלוחה וחסרת איזון לחלוטין. אכלנו שרימפס אחד כל אחד ועוד קצת קלמרי והשארנו את השאר במחבת. פשוט לא טעים. זו מנה שאמורה להיות חריפה (דירוג 3 פלפלונים) אבל כל מה שהרגשנו זו מליחות יתר. המלצרית לקחה את המנה והציעו לנו חלופה, אבל ויתרנו. היה מספיק אוכל גם כך. יש לציין שלא חויבנו על המנה.
בתמונה: משחק לילדים - חפשו את ה-cookie...
מנה של הסועדת הצמחונית: יאם טהו סמון פאי:
זו מנה טבעונית. טופו במשרה שיטאקי צלוי על הגריל, מתובל בתבליני "סמון פאי". 48 ש"ח. גם מהמנה הזו הסועדת נהנתה. מנה חרפרפה וחדת טעמים. זו מנה שמסומנת בפלפלון אחד, כלומר היא אמורה להיות בחריפות מעודנת, אבל מהביס שטעמתי היא הרגישה חריפה יותר.
מנה נוספת שאכלנו: קגנאי פאד פריק תאי:
חלקי פנים בווק עם פלפל שחור, בצל ופלפל חריף. 58 ש"ח. היו כאן לשון, כליות, לבבות ואולי עוד משהו. זו מנה שמיועדת לחובבי חלקי פנים (אני ביניהם). אחת המנות היותר טעימות שאכלנו כאן. החריפות שלה הייתה מעודנת יותר ממה שציפיתי (זו מנה בדירוג 3 פלפלונים) ודווקא הפלפל השחור הורגש כאן יותר מהצ'ילי, אבל היא הייתה טעימה וחלקי הפנים הוכנו כמו שצריך. זו מנה שממש לא משדרת לי "תאילנד" ואם הייתי צריך לסווג אותה כמנה תאילנדית כנראה שהייתי נכשל. אבל אני מניח שאם היא כאן אז היא לחלוטין תאילנדית. לפחות היא טעימה. זה מה שחשוב.
הבאה בתור. פלאמוק יאט סאי:
קלמרי ממולא בכרעי עוף קצוצים, מטוגנים על הפלנצ'ה ברוטב חריף. 52 ש"ח. מנה שנוח לאכול אותה כי הקלמרי הממולא מוגש כשהוא פרוס לפרוסות. אבל זו מנה שלטעמנו לא הייתה מספיק טובה ומאוזנת. הטעם הדומיננטי כאן היה חמוץ. החריף לא היה מספק והמנה כולה רצתה מעט מליחות שתאזן את הטעמים (איפה הפיש-סוס כשצריך אותו?). יש כאן פוטנציאל למנה ייחודית ומעניינת שלצערי לא מומש.
המנה האחרונה שניסינו: גונג צ'ה נאם פלה:
שרימפס קריסטל חלוט מתובל חריף ומבושם בנענע ושום. 46 ש"ח. הגיעו ארבעה שרימפס לא גדולים (אבל איכותיים) שנחלטו קלות והוגשו עם רוטב חרפרף על בסיס רוטב דגים וצ'ילי. מנה טובה מאד שבניגוד למנות פירות הים הקודמות הייתה טעימה מאד ומאוזנת כהלכה. לפחות סיימנו בטוב.
יחד עם המנה הנ"ל הגיעה לצמחונית מנה נוספת: באמי טהו: אטריות שלנו עם טופו במשרה תאי, נבטים, פאק צ'וי, פטריות שימאג'י, יער ומלך היער. 72 ש"ח. זו עוד מנה צמחונית טובה וטעימה שהסועדת נהנתה ממנה. גם אנחנו, שני אוכלי הכל, טעמנו והסכמנו שמבחינת תיבול היא מוצלחת (מוצלחת יותר מחלק לא מבוטל של המנות שאכלנו). עם זאת המחיר שלה ביחס לגודל די גבוה. צילום אין.
זוהי אם כן ארוחתנו בקאב קם. גם אם אני מתעלם מסאגת ההושבה שלנו ומצפיפות היתר ומתייחס לשירות ולאוכל בלבד, זה לא היה מספיק טוב. ודאי לא ביחס להייפ המטורף סביב המקום. השירות אמנם היה סביר פלוס, כזה שמשתדל לרצות, וניכר גם שנותני השירות למדו היטב את התפריט, אבל האכזבה העיקרית הייתה מהאוכל עצמו. טעמנו 6 מנות ימיות ובשריות שונות (ועוד 3 מנות צמחוניות). מ-6 המנות הימיות והבשריות נהנינו רק ממחציתן (וגם הן לא בלתי נשכחות). שתיים היו בינוניות ולא מאוזנות ואחת (היקרה ביותר) הייתה רעה והוחזרה למטבח. המנות הצמחוניות היו מוצלחות יותר ומתובלות טוב יותר. (אם כי הסועדת ציינה שבמסעדת האם תמיד היה לה טעים יותר). שלושתנו יצאנו בתחושה שאין כאן אף מנה שהיינו חוזרים בשבילה. גם במנות הטובות ה-VFM לא הרקיע שחקים כי הן לא היו נדיבות במיוחד.
מי שיקרא את הביקורות המשתפכות בתקשורת על קאב קם (הארץ, מאקו, וואלה) ואת שלל כתבות היח"צ המהללות, יש סיכוי סביר שייצא מאוכזב. הכתבות הנ"ל עושות build up עצום למסעדה וצריך לקחת אותן בערבון מאד מוגבל. אנחנו אנשים למודי ניסיון והגענו לקאב קם עם ציפיות רק מתוך חיבתנו רבת השנים לבית תאילנדי ולא מתוך התרשמותנו משלל הסופרלטיבים שהורעפו על המסעדה (תכלס גם אלה שבית תאילנדי זוכה להם כל השנים הם מוגזמים). לצערי, נכון לחוויה שלנו, יצאנו מאוכזבים למדי.
למקום עם כזה הייפ לא פשוט להזמין מקום כרגע. רצינו שולחן (ל-3 סועדים) ולא בר ולכן זה היה מעט מסובך. בסוף הצלחנו. זה היה ביום ד' בשעה 19:00. המקום הובטח לשעה וחצי. הגענו מעט לפני הזמן. נכנסנו. המסעדה הייתה כבר שוקקת חיים ומלאה כמעט לגמרי. החלל עצמו מרשים ומעוצב בטוב טעם (כמה שעיצוב תאילנדי מאפשר). הרבה עץ, קש, צבעים חמים (וחומים). בסה"כ חלל מושקע ונעים. חלק גדול הוא הבר שמהווה את לב המסעדה, כשמסביבו יש שולחנות שמפוזרים, במספר חללים, ומופרדים בחציצות שונות. יש כאן אווירה של בר: אפלוליות סקסית, מוזיקה בווליום, הרבה אלכוהול ופרצופים שמחים. בקיצור - באים לבלות.
כשבדקו את ההזמנה שלנו הייתה כנראה בעיה. ביקשו שנמתין. אחרי המתנה של כמה דקות נלקחנו לקצה המסעדה. חיכה לנו שם שולחן זעיר שמיועד לזוג (וגם לזוג הוא קטן, צפוף ולא נוח לטעמי). לצד השולחן ו-2 הכיסאות המקוריים הציבו שרפרף קטן לסועד השלישי שבינינו. הישיבה המיועדת הייתה לא נוחה בעליל. אמרתי למלצרית שזה לא סידור מקובל לאנשים מבוגרים (אולי לילדים זה יכול להתאים) ושהם לא יכולים לצפות שסועד מבוגר יישב בצד על השרפרף הקטנטן כאילו הוא בעונש. ההערכה שלי היא שהמקום שיועד לנו נתפס ע"י קבוצה של 4 או 5 סועדים שהזמינו מקום אחרינו ואותנו, השלושה, ניסו לפנות למקום שמיועד לזוג. אלתור ישראלי שכזה (שלא לומר חוצפה ישראלית). אחרי עוד כמה דקות נלקחנו לצד השני של המסעדה שם סידרו לנו שולחן אחר, קטן אף הוא, אבל שם היה מספיק מקום להציבו לאורך ולא לרוחב, כך ש-3 אנשים יכלו לשבת בצורה סבירה. אחרי כמה דקות בכלל התמזל מזלנו, עת הזוג שהיה אמור לשבת בשולחן לצדנו ביטל. כך זכינו להצמדת השולחן הנוסף וישבנו ברווחה. (יחסית).
בתמונה: שולחן לשלושה בקאב קם + שרפרף... (השד יודע איך היו מגישים לנו את כל המנות והשתייה שהזמנו. בקושי מקום לתפריטים היה כאן).
לדעתי יש כרגע במסעדה יותר מדי מקומות ישיבה ממה שחלל כזה יכול להכיל. למה? כי רוצים לגזור קופון. יש ביקוש למסעדה אז למה לא להוסיף עוד כמה שולחנות. יהיה צפוף ולא נוח לסועדים, אבל מה זה חשוב. העיקר שהם יזכו לשבת במקום הכי מבוקש בעיר. יש לא מעט מסעדות בתל אביב עם צפיפות אוכלוסין, אבל קאב קם, נכון לעכשיו, היא אחת המצטיינות בתחום הזה. מרגיש כמו בנגקוק בשיא עונת התיירות (לא הייתי - אני משער).
טוב. חדל קשקשת. הגענו לכאן לאכול ולשתות ולא לדבר על סידורי ישיבה.
קאב קם, כשם המסעדה, הוא סגנון קולינרי נפוץ בתאילנד המתייחס למנות המוגשות למרכז השולחן, לאכילה אטית שמלווה בהרבה אלכוהול (הסבר מפורט באתר בית תאילנדי). הסגנון הזה הוא הקו המנחה של הבר-מסעדה. אוכל ברים תאילנדי של מנות קטנות ובינוניות שנועד לחלוקה ולליווי עם משקאות לרוב. נשנושים תאילנדיים ואלכוהול באווירת בר תאילנדי מושקעת - נשמע כמו אחלה ארוחת בילוי. אז אחרי שישבנו לנו בניחותא, קיבלנו כוסיות אלכוהול מוגז כלשהו (קאווה או למברוסקו או משהו דומה. על חשבון הבית כהתנצלות על סאגת ההושבה), התפנינו לבחון את התפריט.
כמו בבית תאילנדי גם בקאם קם יש תפריט עם הרבה מנות. החלוקה היא למנות בקר, חזיר ועוד (מנות ראשונות מ-48 עד 68 ש"ח), מנות ים (48-58 ש"ח), מנות סלט פפאיה (3 סוגי סלט פפאיה. ככתוב בתפריט לפי פתגם תאי עתיק: "זו לא ארוחה בלי סום טאם), מנות "חם מהווק" (68-108 ש"ח), מנות "בין לבין" (מרקים), מנות "אטריות שלנו", מנות "רק צמחוני/טבעוני". בסה"כ ספרתי 34 מנות פלוס מינוס. בתפריט יש סימון של חריפות, כש-4 פלפלונים זה הכי חריף.
התחלנו עם קוקטיילים. שותפיי לארוחה הזמינו קוקטיילים שעלו 40 ומשהו ש"ח. לא זוכר את מקורם. אני הזמנתי טום יאם מרגריטה. הקוקטייל היקר בתפריט. 54 ש"ח. הקוקטייל מבוסס על טקילה בלאנקו וכולל גם קוונטרו, ליים ותבלינים. במשקה שכשכו מקלון למון גראס ועלעל כוסברה. את שולי הכוס עיטרו שבבי צ'ילי ונדמה לי שמלח ים. טעמי הקוקטייל היו כלבבי. מרירים-חמצמצים-פיקנטיים ועמוקים. קוקטייל מצוין. הבעיה היא הכמות ביחס למחיר. מעט מדי לטעמי.
ולאוכל.
היינו שני אוכלי כל והחלטנו לחלוק בינינו כמה וכמה מנות, כדי שיהיה מגוון ומעניין. הייתה גם סועדת צמחונית שאכלה את מנותיה שלה וכיבדה אותנו פה ושם בטעימות.
הנשנוש הראשון: מיאנג פלה לואי סואן:
שלושה עלי "שיאפו" (מונחים בכסות של חסה פריכה) שעוטפים קוביות לברק מטוגנות מתובלות בלמון גראס, בוטנים, שאלוט, לימון וג'ינג'ר. 48 ש"ח. מנה שקצת מזכירה את מנת הפסה של בית תאילנדי, שסביר להניח שתהיה אחד הלהיטים כאן. לטעמי המינוח של קוביות דג מוגזם כאן. מדובר יותר בפיסות דג קטנות מטוגנות (שבבי דג אם תרצו). אבל גם כך זו מנה מהנה עם טעמים פיקנטיים-חמצמצים-מתקתקים (תמרינדי, צ'ילי וסוכר דקלים היו כאן בין מרכיבי הרוטב המאוזן והטעים). יש כאן טעמים מרעננים וחדים וקראנצ'יות כיפית. הסועדת הצמחונית שבינינו הזמינה את הגרסה הצמחונית שכוללת הרבה בצל מטוגן והיא נהנתה ממנה מאד. סיפתח טוב.
הבאה בתור, מנה שמתאימה מאד לברים ולאלכוהול: קונג טוט - ביסים פריכים:
לביבות לברק בקארי אדום, "שקי זהב" עם שרימפס, עוף וחזיר (3 כיסונים מטוגנים קטנים - כל אחד במלית שונה) ופרחי כנפי עוף. הביסים הגיעו עם 2 מטבלים. עלות המנה 52 ש"ח. זו מנה שציפינו ממנה ליותר. לביבות הלברק היו די רופסות ולא פריכות. גם טעמי הקארי האדום לא היו חדים מספיק. 3 "שקי הזהב" היו קטנים, דקיקים ופריכים, אבל הם כללו כל כך מעט מלית שהיה קשה לזהות מי כולל מה. הכנפיים? טוב הן היו כנפיים. טעים אבל שום דבר מיוחד. המטבלים דווקא היו טובים וחדים. האחד חמצמץ והשני חריף.
שרימפס, קלמרי וקוקי סן ז'אק על הווק עם בזיל תאי, קראצ'אי (krachai. תבלין שדומה לג'ינג'ר מיובש) ושום. מנה במחיר של מנה עיקרית אבל בגודל של מנת ביניים ובלי שום תוספת. לטעמי רצוי וצריך להגיש לצדה סטיקי רייס או אורז מאודה. אבל התוספת החסרה היא הבעיה הקטנה כאן. בעיה אחת היא כמות פירות הים. היו כאן 4 שרימפסים לא גדולים (לפחות איכותיים וטעימים), 2-3 קלמרי לא גדולים (ומעט over) וקוקי סן ז'ק אחת ויחידה. בעצם אפילו לא אחת שלמה. 1/2 צדפה. ולא מהגדולות, זה מה שהצלחתי לאתר במחבת (תאמינו לי שחיפשתי טוב). לו לפחות היינו מקבלים את החצי השני... כנראה שהוא נחת במחבת אחרת של סועד שזכה ל-3 חצאי (!) סקאלופ. lucky bustard... כשבתפריט כתוב קוקי סן ז'אק אני מצפה שהכמות שלו תהיה קרובה לכמות שאר פירות הים המוזכרים. (שלפחות תהיינה כאן 2 צדפות, אפילו לא גדולות). הכמות כאן היא עלבון לאינטליגנציה של הסועדים. אבל תאמינו או לא, הייתה בעיה גדולה עוד יותר במנה: הטעם. זו הייתה מנה מלוחה וחסרת איזון לחלוטין. אכלנו שרימפס אחד כל אחד ועוד קצת קלמרי והשארנו את השאר במחבת. פשוט לא טעים. זו מנה שאמורה להיות חריפה (דירוג 3 פלפלונים) אבל כל מה שהרגשנו זו מליחות יתר. המלצרית לקחה את המנה והציעו לנו חלופה, אבל ויתרנו. היה מספיק אוכל גם כך. יש לציין שלא חויבנו על המנה.
בתמונה: משחק לילדים - חפשו את ה-cookie...
מנה של הסועדת הצמחונית: יאם טהו סמון פאי:
זו מנה טבעונית. טופו במשרה שיטאקי צלוי על הגריל, מתובל בתבליני "סמון פאי". 48 ש"ח. גם מהמנה הזו הסועדת נהנתה. מנה חרפרפה וחדת טעמים. זו מנה שמסומנת בפלפלון אחד, כלומר היא אמורה להיות בחריפות מעודנת, אבל מהביס שטעמתי היא הרגישה חריפה יותר.
מנה נוספת שאכלנו: קגנאי פאד פריק תאי:
חלקי פנים בווק עם פלפל שחור, בצל ופלפל חריף. 58 ש"ח. היו כאן לשון, כליות, לבבות ואולי עוד משהו. זו מנה שמיועדת לחובבי חלקי פנים (אני ביניהם). אחת המנות היותר טעימות שאכלנו כאן. החריפות שלה הייתה מעודנת יותר ממה שציפיתי (זו מנה בדירוג 3 פלפלונים) ודווקא הפלפל השחור הורגש כאן יותר מהצ'ילי, אבל היא הייתה טעימה וחלקי הפנים הוכנו כמו שצריך. זו מנה שממש לא משדרת לי "תאילנד" ואם הייתי צריך לסווג אותה כמנה תאילנדית כנראה שהייתי נכשל. אבל אני מניח שאם היא כאן אז היא לחלוטין תאילנדית. לפחות היא טעימה. זה מה שחשוב.
קלמרי ממולא בכרעי עוף קצוצים, מטוגנים על הפלנצ'ה ברוטב חריף. 52 ש"ח. מנה שנוח לאכול אותה כי הקלמרי הממולא מוגש כשהוא פרוס לפרוסות. אבל זו מנה שלטעמנו לא הייתה מספיק טובה ומאוזנת. הטעם הדומיננטי כאן היה חמוץ. החריף לא היה מספק והמנה כולה רצתה מעט מליחות שתאזן את הטעמים (איפה הפיש-סוס כשצריך אותו?). יש כאן פוטנציאל למנה ייחודית ומעניינת שלצערי לא מומש.
שרימפס קריסטל חלוט מתובל חריף ומבושם בנענע ושום. 46 ש"ח. הגיעו ארבעה שרימפס לא גדולים (אבל איכותיים) שנחלטו קלות והוגשו עם רוטב חרפרף על בסיס רוטב דגים וצ'ילי. מנה טובה מאד שבניגוד למנות פירות הים הקודמות הייתה טעימה מאד ומאוזנת כהלכה. לפחות סיימנו בטוב.
יחד עם המנה הנ"ל הגיעה לצמחונית מנה נוספת: באמי טהו: אטריות שלנו עם טופו במשרה תאי, נבטים, פאק צ'וי, פטריות שימאג'י, יער ומלך היער. 72 ש"ח. זו עוד מנה צמחונית טובה וטעימה שהסועדת נהנתה ממנה. גם אנחנו, שני אוכלי הכל, טעמנו והסכמנו שמבחינת תיבול היא מוצלחת (מוצלחת יותר מחלק לא מבוטל של המנות שאכלנו). עם זאת המחיר שלה ביחס לגודל די גבוה. צילום אין.
זוהי אם כן ארוחתנו בקאב קם. גם אם אני מתעלם מסאגת ההושבה שלנו ומצפיפות היתר ומתייחס לשירות ולאוכל בלבד, זה לא היה מספיק טוב. ודאי לא ביחס להייפ המטורף סביב המקום. השירות אמנם היה סביר פלוס, כזה שמשתדל לרצות, וניכר גם שנותני השירות למדו היטב את התפריט, אבל האכזבה העיקרית הייתה מהאוכל עצמו. טעמנו 6 מנות ימיות ובשריות שונות (ועוד 3 מנות צמחוניות). מ-6 המנות הימיות והבשריות נהנינו רק ממחציתן (וגם הן לא בלתי נשכחות). שתיים היו בינוניות ולא מאוזנות ואחת (היקרה ביותר) הייתה רעה והוחזרה למטבח. המנות הצמחוניות היו מוצלחות יותר ומתובלות טוב יותר. (אם כי הסועדת ציינה שבמסעדת האם תמיד היה לה טעים יותר). שלושתנו יצאנו בתחושה שאין כאן אף מנה שהיינו חוזרים בשבילה. גם במנות הטובות ה-VFM לא הרקיע שחקים כי הן לא היו נדיבות במיוחד.
מי שיקרא את הביקורות המשתפכות בתקשורת על קאב קם (הארץ, מאקו, וואלה) ואת שלל כתבות היח"צ המהללות, יש סיכוי סביר שייצא מאוכזב. הכתבות הנ"ל עושות build up עצום למסעדה וצריך לקחת אותן בערבון מאד מוגבל. אנחנו אנשים למודי ניסיון והגענו לקאב קם עם ציפיות רק מתוך חיבתנו רבת השנים לבית תאילנדי ולא מתוך התרשמותנו משלל הסופרלטיבים שהורעפו על המסעדה (תכלס גם אלה שבית תאילנדי זוכה להם כל השנים הם מוגזמים). לצערי, נכון לחוויה שלנו, יצאנו מאוכזבים למדי.
בית תאילנדי מעולם לא היתה מקום שאני משתוקק ללכת אליו. הסיכוי להשיג שם מנה מאד מוצלחת הוא בערך 50\50. לכן אני לא מרגיש צורך מיוחד ללכת לקאב קם.
השבמחקצר לי שהושיבו אותכם בצפיפות כדי להעלות את ערך הפדיון למ"ר, אני יודע שזה נותן תחושה רעה.
את בית תאילנדי אני אישית מחבב כי תמיד השכלתי להזמין מנות שאהבתי (חריף!), אבל אני מכיר לא מעט אנשים שלא מבינים על מה הרעש וההמולה סביב המסעדה. בקאב קם ציפיתי שהאוכל יהיה כלבבי - ציפייה שלא התממשה. במקביל חששתי שיהיה VFM בעייתי - חשש שהתממש. בקיצור סימנתי וי.
מחקמבין את הרגשתך וחבל שהתאכזבת.
השבמחקלדעתי קאב קם מתאים בעיקר לקהל צעיר, אפנתי ובלייני שמחפש קודם כל אלכוהול. תפקיד האוכל הוא ללוות את האלכוהול ולא להפך.
המסקנה שהסקתי מביקורי שם הייתה שהמקום יתאים למחפשי אווירה ופחות לפודיס.
אני נוטה להסכים, אם כי דווקא תפריט האוכל כאן הוא גדול ומגוון ביחס לתפריט האלכוהול. זה לגיטימי ואפילו הגיוני כלכלית למסעדנים לפתוח מקום בלייני שמבוסס על אלכוהול, אבל מיריב מלילי ואנשיו, ציפיתי לאוכל טוב יותר ומוקפד יותר.
מחק