ארוחת שחיתות על הבר בבר א וין

בר א וין - Bar à Vin (בר יין בצרפתית) הוא כשמו - בר יין. למעשה זהו בר יין ואוכל שמתפקד כמעט כמו מסעדה. המקום הוא פרי שיתוף פעולה של השף עינב אזגורי וקבוצת הניהול של בית הקפה הסמוך DaDa &Da. בר א וין נמצאת ממש צמוד ל-DaDa &Da ויושבת בינה לבין פרונטו. ללא ספק מיקום אסטרטגי מצוין. השף עינב אזגורי צבר לעצמו מוניטין בזכות בר אוכל אחר בו הוא בישל בהצטיינות - הסרווסריה הפופולרית שלבושתי טרם ביקרתי בה (טאפאס בר ספרדי שממשיך לפעול בהצלחה תחת השף רוברט קלוגר). לא מעט כתבות וביקורות נכתבו על בר א וין מאז שהמקום נפתח במאי-יוני 2016. בדרך כלל חלקו לו שבחים ופרגונים לרוב. זה נראה כמו מקום שהברנז'ה הקולינרית הישראלית אוהבת לאהוב, בדומה לבר יין ואוכל אחר לא רחוק, ברוט (בברנז'ה קולינרית אני מתכוון למסעדנים, שפים, כתבי ומבקרי אוכל).

הזמנו מקום ליום חמישי האחרון בשעה 19:30, שעה די מוקדמת. למרות היום הגשום המקום התמלא די מהר. אנחנו ישבנו בצדו של הבר שמהווה את לב המקום, ולכן לא הרגשנו בצפיפות יתר שלטעמי יש בשאר חלקי הבר (לא היה מזיק להוציא כיסא או שניים וקצת לרווח את העניינים). בסה"כ הישיבה הייתה נעימה ונוחה בצד ההוא של הבר. מלבד הבר יש פיזור של שולחנות שצמודים לחלונות הגדולים הצופים לכיכר, שהיו מאוישים כולם. המקום כיאה לבר אוכל ויין עם שיק צרפתי הוא אפלולי וסקסי עם מוזיקה שמתנגנת בווליום לא נמוך.

התפריט הוא תפריט בר וכולל מנות קטנות ובינוניות שמתאימות לנשנוש ולחלוקה, רובן מנות קלאסיות מהמטבח הצרפתי. זה תפריט עשיר, לא מתנצל ובחלקו מושחת (מנות עתירות חמאה ושומן. אנחנו בצרפת - אין מה לעשות). מלבד התפריט הרגיל יש גם כמה וכמה ספיישלים יומיים (בערב הנדון היו בין השאר ספיישלים של 1/2 לובסטר, קציצות חזיר ותפריט אוייסטרים מיוחד). התפריט בנוי ממנות צמחוניות, מנות דגים ומנות בשר. גם תפריט היין הוא מגוון ומושקע. הזמנו כוס אחת כל אחד - אני יין אדום יבש ומצוין של יקב בר מאור (תמוז. בלנד של קברנה פרנק ועוד זנים. 52 ש"ח) והשותפה יין לבן חצי יבש - איזשהו פינו גרי עדין. (40 ש"ח).

הנשנוש הראשון שלי: טרטר דג ים (מחיר משתנה לפי הדג). הטרטר של היום היה טרטר אינטיאס שעלה 62 ש"ח. אני חולה על טרטרים (בהמשך יהיה עוד אחד). ובדגים, כשמדובר באינטיאס טרי, אז זה בכלל משהו שלא אוכל לוותר עליו. כאן הוא הוגש על מצע של אחו בלנקו (מרק/קרם ספרדי קר משקדים, שום וענבים ירוקים, כנראה געגוע של עינב אזגורי לימיו בסרווסריה). זו הייתה מנה מרעננת נהדרת. דג טרי ומשובח והתאמה נהדרת לאחו בלנקו העדין והטעים. זו גם המנה האחרונה שהיא יחסית חפה משחיתות...

הנשנוש הראשון של השותפה: קממבר צלויה עם ריבה פיקנטית. 45 ש"ח. הריבה כאן הייתה ריבת עגבניות שרי שהייתה יותר מתוקה מפיקנטית. היא הייתה אפילו מתוקה מדי אבל השילוב שלה עם הקממבר העדינה היה מעולה. אגוזי הלוז הוסיפו מרקם וקראנץ' נחמד. הגבינה עצמה הייתה נהדרת והתוך שלה נזל כשבצענו אותה עם הסכין. תענוג מושחת. זו מנה שמנצחת את מנת הקממבר האפויה (עם קונפי שום ודבש) והמוצלחת שאכלתי בלוקה ולינו לפני זמן מה.

המנה הבאה שלי: קרוקטים לחי עגל וחמוצי הבית. עלו 37 ש"ח (בתפריט היה רשום 35 ש"ח. שמתי לב להבדל רק בעת כתיבת שורות אלה. לנוכח הצ'ופרים שיגיעו בסוף אני נוטה לסלוח...). שני קרוקטים של בשר לחי עגל (נתח נהדר - קצת סיבי אבל מפוצץ בטעמים) שטוגנו במקצועיות. אהבתי מאד את המנה הלא גדולה. יופי של מנת חטיף. מאד מתאימה לתפריט של בר אוכל. החרדל הצרפתי החלק והחריף (חרדל מעולה שלצערי שכחתי את שמו) נתן עוקץ נהדר והשתלב היטב עם הבשר, החמוצים והבצל האדום הכבוש.

המנה הבאה של השותפה. פסטה 40 חלמונים בהכנה עצמית ופרמז'ן. 48 ש"ח. שחיתות או לא? זו מנה שהסכמנו שהיא מעט פחות מוצלחת. הפסטה הטרייה הייתה טעימה ועשויה אל דנטה כמו שצריך, אבל הרוטב היה מעט כבד מדי ומעט חדגוני. אני מעדיף את הגרסה הרומאית של Cacio e Pepe, פסטה של גבינת פקורינו והמון פלפל שחור. גם זו מנה פשוטה, אבל קצת יותר מעניינת מבחינת הטעמים שלה.

עוד מנה שלי. טרטר בקר עם לחמנייה וחלמון חי. 42 ש"ח. ראיתי תמונה של המנה בפייסבוק של בר א וין והיה לי ברור שהיא תוזמן... גם בכתיבת שורות אלה עדיין לא החלטתי אם הלחמנייה המתקתקה מיותרת כאן או לא. מה שבטוח שהיא עוזרת בניגוב שאריות הטרטר והחלמון שניגרים בעת האכילה. הטרטר, מנתח כף (חלק מהירך האחורית. נתח רזה, רך וחלק, ומלא טעם. נהדר למנות נאות), היה משובח. מתובל מעולה וטעים ביותר.

צ'יפס. כאילו לא אכלנו מספיק דברים מושחתים ולא בריאים. אז זה צ'יפס א-לה בר א וין. צ'יפס דקיקים ופריכים (הז'אנר המועדף עליי) עם רוטב טרטר (רוטב על בסיס מיונז או איולי עם צלפים, טרגון ועוד כמה דברים). 28 ש"ח. שום דבר יוצא דופן אבל ביצוע טוב. צ'יפסים פריכים ולא שמנוניים. כמצופה ממקום מקצועני.

עד כאן מנות רגילות. בשלב זה נחנו קמעה והתחלנו להתלבט בין הקינוחים. שני פיינליסטים הגיעו לקו הגמר: הראשון כמובן האננס השלם הצלוי - קינוח שזכה לפרסום, להדים ולצילומי אינסטגרם לרוב, מאז שהמסעדה קיימת. השני - קרפ סוזט, קלאסיקה צרפתית. 

את האננס אכל בהנאה מעט לפנינו הזוג שלצדנו שגם התלבט לפני כן אם לקחת את הקרפ סוזט. המלצר החביב מאד פתר לנו את הדילמה והגיש לנו ולזוג שלצדנו מנת קרפ סוזט משותפת לשיירינג על חשבון הבית. כמה נחמד. אין ספק שיודעים להכין כאן קרפ סוזט. הקרפ הדקיק והטעים ממולא בקרם פטיסייר הדרי ומוגש עם רוטב קרמל נהדר. העסק מתוק ומהנה במיוחד.

ולאננס. אננס טרי זה פרי משמח במיוחד. למרבה הצער זה בדרך כלל גם חומר גלם יקר לרכישה, מה שהופך את קינוח האננס של בר א וין לאחד הקינוחים היותר יקרים שמוצעים היום בארץ. 68 ש"ח, לא פחות. מצד שני זה קינוח מכובד ביותר שיכול לתת מענה גם ל-3 או 4 סועדים שחשקה נפשם במשהו מתוק לסוף ארוחה. האננס כאן צלוי בסוכר (יענו מקורמל) ומוגש על רוטב וניל נהדר. האננס, למרבה השמחה, רק מקבל מעטפת קרמלית דקה מבחוץ, ושומר על הפריכות הטרייה והנהדרת שלו, כך שכל העסק מהנה במיוחד, ודאי לחובבי אננסים. יחד עם הרוטב הבאמת נהדר יש כאן קינוח נהדר.

תוך כדי אכילת האננס נחת על שולחננו עוד קינוח על חשבון הבית שגם אותו חלקנו (בעצם רק אני) עם הזוג שישב לצדנו. זה היה "אי צף". אותו קצף ביצים אפוי שמשכשך בקרם אנגלז. אכלתי אחד כזה ממש לא מזמן באחוזת בית 3 ולא התלהבתי. זה של בר א וין טוב בהרבה, גם במרקם האוורירי של הקצף האפוי וגם בטעמים המאוזנים. לצערי כבר הייתי כבר ב-overdose של סוכר ולא צילמתי את המנה, אבל זה עוד קינוח מצטיין.

זה היה בר א וין. מקום ראוי, מקצועני ומהנה שכיף לשבת ולאכול בו טוב, בלי חשבון ובלי ספירת קלוריות.