ביום המחרת (16/09) שהתחיל גשום במיוחד קפצתי על הבוקר לומר שלום למוישלה רבנו המפורסם, המפוסל ע"י מיכלאנג'לו בכנסיית San Pietro in Vincoli, שממש סמוכה למלון שלי. למרבה הצער רוב הפסל נמצא בשיפוצים ובעבודת תחזוקה ולכן אי אפשר היה להתרשם ממלוא הדרו.
משם המשכתי במזג אוויר גשום מאד, לאזור הפורום הרומאי (Roman Forum) וממנו לכיוון הגטו - הרובע היהודי. אחרי סיבוב בסביבת הגטו ובית הכנסת הגדול (אזור מלא אבטחה), קפצתי ל- Piazza Navona ולפנתאון.
באזור שעה 12:00 שקלתי לחכות בתור הלא ארוך שהיה ב- Antico Forno Roscioli - המאפייה של משפחת רושיולי, שמדובר שיש להם פיצה ביאנקה לפנתאון (כך נשבעה גם בעלת המלון שלי).
החלטתי לוותר ונכנסתי למסעדה ולמעדניה הלא רחוקה של אותה המשפחה - Salumeria Roscioli. זו מסעדה, מעדניה ובר יין. מקום נחשב ולא זול במיוחד. המקום פופולרי והומה במיוחד ולכן בהמלצת המנהלת הזמנתי מקום על הבר הקטן לאותם צהריים לשעה 12:45. היו לי כ-30 דקות לשרוף כך שקפצתי לסיור קל ב-Campo di Fiuri, השוק המפורסם הסמוך.
Roscioli - ארוחת צהריים במוסד קולינרי רומאי:
בשמה המלא - Salumeria Roscioli, כלומר מעדניית רושיולי. מדובר כאמור במעדנייה שהיא מסעדה ובר יין. היא נמצאת ב- Via dei Giubbonari לא רחוק מ-Campo di Fiuri. מלבד המעדנייה/מסעדה מנהלת המשפחה גם מאפייה מפורסמת, Antico Forno Roscioli, שהיא למעשה העוגן אתו הם התחילו בשנת 1972. את המסעדה הם פתחו בשנת 2002. בנוסף יש להם לא רחוק גם בית קפה וקונדיטוריה (Roscioli Caffè). במעדנייה יש אופציה לרכוש מעדנים איטלקיים ורומאיים שונים (כולל נקניקים וגבינות לרוב), יש מרתף יין רציני, ויש אפשרות לשבת לאכול ארוחת צהריים או ארוחת ערב. המחירים לא זולים. הפסטות למשל לא יעלו כאן 8-10 יורו אלא 14-15 יורו.
ישבתי כאמור על הבר הקטן. מלבד השולחנות שבחלק היותר פנימי של המסעדה זו כנראה האופציה היותר נעימה לישיבה במסעדה. כל השולחנות שקרובים לכניסה יושבים ממש על ויטרינת המעדנייה ולכן כל מי שבא להזמין פרודוקטים של המעדנייה עומד ממש מעל הסועדים, ובנוסף יש לא המולה של סועדים שנכנסים לעשות הזמנה או לממש את ההזמנה שלהם.
לסיפתח כחלק מהארוחה קיבלתי לחמים וגבינת ריקוטה עם שמן זית ומעט דבש. גבינה נהדרת, עדינה וטעימה.
הזמנתי 2 מנות.
לראשונה - גבינת בוראטה (Pugliese Burata) עם אנשובי (מהים הקנטברי שדגו אותם בשנת 2015 לפי התפריט). נדמה לי שעלתה 12 או 13 יורו. מנה פשוט נהדרת. פשוטה אבל סופר איכותית. גבינת בוראטה פשוט אדירה, אנשובי נהדר וזיתים שחורים שהשלימו יפה את האירוע.
על קינוח ויתרתי, אבל הם בכל זאת צ'יפרו אותי בחביבותם בקינוח קטן. עוגיות פריכות מתובלות עם המון רוטב שוקולד. קינוח מתוק למדי (יותר מדי לטעמי) אבל סיימתי אותו עד הסוף כמו ילד טוב. (הזכיר קצת צ'ורוס).
בסה"כ מדובר במקום איכותי ולא זול. אמנם הוא מגיש אוכל רומאי מסורתי, אבל הוא יקר יותר מרוב הטרטוריות הרומאיות המשפחתיות. כך או כך - אני נהניתי.
מהמסעדה התחלתי טיול רגלי ארוך למדי לכיוון דרום, לחלקים פחות מתוירים של רומא, כשיעד הביניים הוא Eataly - חנות האוכל העצומה. חנות זה understatement. למעשה זה כלבו או קניון של אוכל, שמתפרס על 4 קומות מרווחות. 3 קומות מוקדשות למוצרי מזון, משקאות, ציוד אוכל, מעדניות, מאפייה, מתחם אלכוהול, בר בירות, בית קפה ומסעדות. בקומה הרביעית יש מתחם של קורסים והדגמות אוכל. המקום נעים, מרווח ותענוג להסתובב בו. המחירים כמובן לא זולים כלל וכלל. אני הסתפקתי בהתבוננות, בלגימת בירת בוטיק איטלקית בבר ובסוף בספלון אספרסו בדוכן הקפה של illy.
מ-Eataly המשכתי רגלית לכיוון המסעדה אליה הזמנתי מקום לארוחת ערב מראש, מסעדת כוכב מישלן בשם Stazione di Posta, שממוקמת בשכונת Testaccio (טסטאצ'יו), שכונה דרומית ולא מתוירת (ולמען האמת גם אין ממש מה לחפש בה חוץ ממקומות מסחר, מסעדות, ברים ומועדונים שמצויים בה יחסית בשפע).
Stazione di Posta - מסעדת כוכב מישלן (*) במיקום הזוי למדי:
מסעדת כוכב מישלן שהזמנתי אליה מקום מבעוד מועד לשעת ערב די מוקדמת - 19:30. בחרתי בה כי המחירים בה היו יחסית מתונים ביחס למסעדות הכוכב הרומאיות והעיצוב שלה היה נראה לי מודרני ולא פורמלי או פלצני.
השף של המסעדה הוא Luigi Nastri, בן 42, שאחראי על תפריט של אוכל איטלקי מודרני, יצירתי עם השפעות עולמיות מיפן, צפון אירופה וארה"ב, שמתבסס על רכיבים עונתיים וטריים, ברובם איטלקיים. הוא מתאר את האוכל שלו כ"פשטות מורכבת": מעט מרכיבים תוך שימוש בטכניקות ובחדשנות.
המסעדה ממוקמת בקצה חצר עצומה בשם Largo Dino Frisullo, שצמודה למתחם גדול של תרבות, אמנות וחינוך שכולל בית ספר למוזיקה, מוזיאון לאמנות מודרנית, אוניברסיטה לארכיטקטורה ועוד. עד כאן נשמע מיקום נחמד למדי, אבל מי שכמוני מגיע ברגל, צריך לעבור כמה רחובות קצת פחות סימפתיים כדי להגיע למתחם הפתוח שמוביל לכניסה למסעדה. הכניסה למתחם אפשרית ברגל רק דרך רחוב בשם Via Monte Testaccio, רחוב די עזוב ומפחיד למדי, שהסתובבו בו טיפוסים שלא נראו מסבירי פנים במיוחד. בקצה אחד של החצר הגדולה היו בתים וחצרות שישבו בהם אנשים שנראו טורקים או צוענים, ואחד מהם שראה אותי לבוש יפה ותוהה איפה אני נמצא, כיוון אותי באנגלית לכיוון השני של החצר ואמר שהמסעדה היא שם...
המסעדה מעוצבת בעיצוב מודרני וצבעוני למדי, עם שימוש ניכר באדום ושחור ובאמנות מודרנית. היא מאד מרווחת וכוללת כמה חללים. בהחלט נעים מאד לשבת בה ואין בה אווירה מעיקה ופלצנית כמו שיש לעתים במסעדות מישלן.
התיישבתי. המסעדה הייתה די ריקה כשנכנסתי. זו הייתה שעה מוקדמת למדי ופרט אליי היו בסה"כ 2-3 שולחנות מאוישים. בהמשך הגיעו סועדים נוספים, רובם תיירים יפניים למראה, אבל המקום היה אולי ב-40% תפוסה גם בשעה 21:30.
קיבלתי תפריטים. בצהריים יש כאן אופציה לארוחות עסקיות בין 25 יורו (2 מנות) ל-50 יורו (4 מנות). בהחלט מחירים סבירים ואף נמוכים למסעדת מישלן. בערב יש מסלולי ארוחות של 3 מנות ב-45 יורו, 4 מנות ב-60 יורו, או 7 מנות ב-90 יורו. התאמת יין למנות תעלה עוד 15-35 יורו, בהתאם למסלול. יש אפילו ארוחת ילדים (3 מנות קטנות) ב-18 יורו. כמובן שיש גם אופציה להזמין מנות בנפרד - מתפריט a-la-carte.
אני בחרתי במסלול של 3 מנות. לא הייתי רעב בטירוף.
הזמנתי קוקטייל, היות והמסעדה מתמחה בקוקטיילים ויש לה תפריט קוקטיילים מעניין. שמו - Doggy Style. לא יודע מה פשר השם בהקשר של הקוקטייל. זה היה הקוקטייל היותר יקר בתפריט - 13 יורו. קוקטייל שמורכב ממסקל, שרטרז, אנגוסטורה ביטר, מיץ ליים, ג'ינג'ר וסירופ אגבה. עוטר במלח גס וזרעי אניס. היה מעולה. חזק, פיקנטי, חמצמץ, מריר. קוקטייל כלבבי.
בהמשך גם הזמנתי כוס יין לבן יבש ב-8 יורו שצערי לא רשמתי את מקורו (בחשבון מופיע Mescita Bianco). אגב, כל כוסות היין הלבן כאן מתומחרות בין 5 ל-8 יורו בלבד. שילמדו משהו בארץ בעניין תמחור יין במסעדות.
לסיפתח מקבלים גבינה כמובן. בוראטה עם מעט פסטו. מעולה. בנוסף עוד ביס קראנצ'י כלשהו ששכחתי את מקורו, שעוטר בביצי דגים ונדמה לי קרם פרש.
המנה הראשונה מבין השלוש: פילה צרוב של ברבוניה אדומה (red mullett) ברוטב קרמי של גבינת פרובלונה מעושנת, עגבניות, בזיליקום ואבקת דיו של דיונון. מנה מושלמת. 10 מ-10. יפהפייה, טעימה ומעודנת. הרוטב היה מופלא, ממש ללקק את הצלחת.
לצדה קיבלתי מבחר לחמים. כולם תוצרת בית וכולם טעימים. הם באו טוב במיוחד לצורך ניגוב שאריות הרוטב.
מנה שנייה שהזמנתי הייתה עוד מנת דג - דג קוד עם פירורי עגבניות ולימון, ברוטב מוקצף וקליל של שמנת ולימון ואם זכור לי נכון מעט קארי. לצדו הוגש תבשיל של אנדיב ופיסות בשר חזיר שהיה טעים מאד. משהו בשילוב של השניים לא היה אידאלי בעיניי. בסה"כ זו מנה טובה עם מרכיבים סופר איכותיים, אבל בהחלט לא מנה מושלמת.
הקינוח שבחרתי היה קינוח אפרסקים, מוזלי וגבינת ריקוטה. שלא כחלק מארוחת הטעימות עלות כל קינוח היא 16 יורו. יחסית לשאר האוכל זה בהחלט לא זול. כמו המנה הראשונה זה היה קינוח פשוט מושלם. הכי טעים שאכלתי במסע הנוכחי. היה פה אפרסק בכמה טקסטורות, הן טרי, הן קפוא (מעין סורבה או גרניטה), גלידת לבנדר מעולה, פירורי מוזלי שהוסיפו קראנץ' וקציפת ריקוטה עדינה. קינוח קליל, מלא טקסטורות וטעים להפליא.
עם החשבון קיבלתי גם את המאפין שוקולד החביב הזה.
משם המשכתי במזג אוויר גשום מאד, לאזור הפורום הרומאי (Roman Forum) וממנו לכיוון הגטו - הרובע היהודי. אחרי סיבוב בסביבת הגטו ובית הכנסת הגדול (אזור מלא אבטחה), קפצתי ל- Piazza Navona ולפנתאון.
באזור שעה 12:00 שקלתי לחכות בתור הלא ארוך שהיה ב- Antico Forno Roscioli - המאפייה של משפחת רושיולי, שמדובר שיש להם פיצה ביאנקה לפנתאון (כך נשבעה גם בעלת המלון שלי).
החלטתי לוותר ונכנסתי למסעדה ולמעדניה הלא רחוקה של אותה המשפחה - Salumeria Roscioli. זו מסעדה, מעדניה ובר יין. מקום נחשב ולא זול במיוחד. המקום פופולרי והומה במיוחד ולכן בהמלצת המנהלת הזמנתי מקום על הבר הקטן לאותם צהריים לשעה 12:45. היו לי כ-30 דקות לשרוף כך שקפצתי לסיור קל ב-Campo di Fiuri, השוק המפורסם הסמוך.
Roscioli - ארוחת צהריים במוסד קולינרי רומאי:
בשמה המלא - Salumeria Roscioli, כלומר מעדניית רושיולי. מדובר כאמור במעדנייה שהיא מסעדה ובר יין. היא נמצאת ב- Via dei Giubbonari לא רחוק מ-Campo di Fiuri. מלבד המעדנייה/מסעדה מנהלת המשפחה גם מאפייה מפורסמת, Antico Forno Roscioli, שהיא למעשה העוגן אתו הם התחילו בשנת 1972. את המסעדה הם פתחו בשנת 2002. בנוסף יש להם לא רחוק גם בית קפה וקונדיטוריה (Roscioli Caffè). במעדנייה יש אופציה לרכוש מעדנים איטלקיים ורומאיים שונים (כולל נקניקים וגבינות לרוב), יש מרתף יין רציני, ויש אפשרות לשבת לאכול ארוחת צהריים או ארוחת ערב. המחירים לא זולים. הפסטות למשל לא יעלו כאן 8-10 יורו אלא 14-15 יורו.
ישבתי כאמור על הבר הקטן. מלבד השולחנות שבחלק היותר פנימי של המסעדה זו כנראה האופציה היותר נעימה לישיבה במסעדה. כל השולחנות שקרובים לכניסה יושבים ממש על ויטרינת המעדנייה ולכן כל מי שבא להזמין פרודוקטים של המעדנייה עומד ממש מעל הסועדים, ובנוסף יש לא המולה של סועדים שנכנסים לעשות הזמנה או לממש את ההזמנה שלהם.
לסיפתח כחלק מהארוחה קיבלתי לחמים וגבינת ריקוטה עם שמן זית ומעט דבש. גבינה נהדרת, עדינה וטעימה.
הזמנתי 2 מנות.
לראשונה - גבינת בוראטה (Pugliese Burata) עם אנשובי (מהים הקנטברי שדגו אותם בשנת 2015 לפי התפריט). נדמה לי שעלתה 12 או 13 יורו. מנה פשוט נהדרת. פשוטה אבל סופר איכותית. גבינת בוראטה פשוט אדירה, אנשובי נהדר וזיתים שחורים שהשלימו יפה את האירוע.
יש כאן אופציה למנות עיקריות של דגים, בשרים או פסטות בשריות, אבל אני הזמנתי מנת פסטה קלאסית ובסיסית, כי בערב חיכתה לי ארוחה במסעדת מישלן. הזמנתי פסטה Cacio e pepe שנחשבת לאחת ממנות הדגל הרומאיות. פסטה תוצרת בית עם רוטב של גבינת פקורינו רומאנו מותכת (במי פסטה בדרך כלל) והרבה פלפל שחור גרוס. גם פרמז'ן פוזרה בנדיבות. המנה עצמה היא מנת ביניים ולכן אינה גדולה במיוחד. הסה"כ היה טעים וטוב מאד אם כי דווקא גזרת הפלפליות הייתה חסרה לטעמי. רציתי שהפלפל השחור יהיה חריף יותר ומודגש יותר.
על קינוח ויתרתי, אבל הם בכל זאת צ'יפרו אותי בחביבותם בקינוח קטן. עוגיות פריכות מתובלות עם המון רוטב שוקולד. קינוח מתוק למדי (יותר מדי לטעמי) אבל סיימתי אותו עד הסוף כמו ילד טוב. (הזכיר קצת צ'ורוס).
בסה"כ מדובר במקום איכותי ולא זול. אמנם הוא מגיש אוכל רומאי מסורתי, אבל הוא יקר יותר מרוב הטרטוריות הרומאיות המשפחתיות. כך או כך - אני נהניתי.
מהמסעדה התחלתי טיול רגלי ארוך למדי לכיוון דרום, לחלקים פחות מתוירים של רומא, כשיעד הביניים הוא Eataly - חנות האוכל העצומה. חנות זה understatement. למעשה זה כלבו או קניון של אוכל, שמתפרס על 4 קומות מרווחות. 3 קומות מוקדשות למוצרי מזון, משקאות, ציוד אוכל, מעדניות, מאפייה, מתחם אלכוהול, בר בירות, בית קפה ומסעדות. בקומה הרביעית יש מתחם של קורסים והדגמות אוכל. המקום נעים, מרווח ותענוג להסתובב בו. המחירים כמובן לא זולים כלל וכלל. אני הסתפקתי בהתבוננות, בלגימת בירת בוטיק איטלקית בבר ובסוף בספלון אספרסו בדוכן הקפה של illy.
מ-Eataly המשכתי רגלית לכיוון המסעדה אליה הזמנתי מקום לארוחת ערב מראש, מסעדת כוכב מישלן בשם Stazione di Posta, שממוקמת בשכונת Testaccio (טסטאצ'יו), שכונה דרומית ולא מתוירת (ולמען האמת גם אין ממש מה לחפש בה חוץ ממקומות מסחר, מסעדות, ברים ומועדונים שמצויים בה יחסית בשפע).
Stazione di Posta - מסעדת כוכב מישלן (*) במיקום הזוי למדי:
מסעדת כוכב מישלן שהזמנתי אליה מקום מבעוד מועד לשעת ערב די מוקדמת - 19:30. בחרתי בה כי המחירים בה היו יחסית מתונים ביחס למסעדות הכוכב הרומאיות והעיצוב שלה היה נראה לי מודרני ולא פורמלי או פלצני.
השף של המסעדה הוא Luigi Nastri, בן 42, שאחראי על תפריט של אוכל איטלקי מודרני, יצירתי עם השפעות עולמיות מיפן, צפון אירופה וארה"ב, שמתבסס על רכיבים עונתיים וטריים, ברובם איטלקיים. הוא מתאר את האוכל שלו כ"פשטות מורכבת": מעט מרכיבים תוך שימוש בטכניקות ובחדשנות.
המסעדה ממוקמת בקצה חצר עצומה בשם Largo Dino Frisullo, שצמודה למתחם גדול של תרבות, אמנות וחינוך שכולל בית ספר למוזיקה, מוזיאון לאמנות מודרנית, אוניברסיטה לארכיטקטורה ועוד. עד כאן נשמע מיקום נחמד למדי, אבל מי שכמוני מגיע ברגל, צריך לעבור כמה רחובות קצת פחות סימפתיים כדי להגיע למתחם הפתוח שמוביל לכניסה למסעדה. הכניסה למתחם אפשרית ברגל רק דרך רחוב בשם Via Monte Testaccio, רחוב די עזוב ומפחיד למדי, שהסתובבו בו טיפוסים שלא נראו מסבירי פנים במיוחד. בקצה אחד של החצר הגדולה היו בתים וחצרות שישבו בהם אנשים שנראו טורקים או צוענים, ואחד מהם שראה אותי לבוש יפה ותוהה איפה אני נמצא, כיוון אותי באנגלית לכיוון השני של החצר ואמר שהמסעדה היא שם...
המסעדה מעוצבת בעיצוב מודרני וצבעוני למדי, עם שימוש ניכר באדום ושחור ובאמנות מודרנית. היא מאד מרווחת וכוללת כמה חללים. בהחלט נעים מאד לשבת בה ואין בה אווירה מעיקה ופלצנית כמו שיש לעתים במסעדות מישלן.
התיישבתי. המסעדה הייתה די ריקה כשנכנסתי. זו הייתה שעה מוקדמת למדי ופרט אליי היו בסה"כ 2-3 שולחנות מאוישים. בהמשך הגיעו סועדים נוספים, רובם תיירים יפניים למראה, אבל המקום היה אולי ב-40% תפוסה גם בשעה 21:30.
קיבלתי תפריטים. בצהריים יש כאן אופציה לארוחות עסקיות בין 25 יורו (2 מנות) ל-50 יורו (4 מנות). בהחלט מחירים סבירים ואף נמוכים למסעדת מישלן. בערב יש מסלולי ארוחות של 3 מנות ב-45 יורו, 4 מנות ב-60 יורו, או 7 מנות ב-90 יורו. התאמת יין למנות תעלה עוד 15-35 יורו, בהתאם למסלול. יש אפילו ארוחת ילדים (3 מנות קטנות) ב-18 יורו. כמובן שיש גם אופציה להזמין מנות בנפרד - מתפריט a-la-carte.
אני בחרתי במסלול של 3 מנות. לא הייתי רעב בטירוף.
הזמנתי קוקטייל, היות והמסעדה מתמחה בקוקטיילים ויש לה תפריט קוקטיילים מעניין. שמו - Doggy Style. לא יודע מה פשר השם בהקשר של הקוקטייל. זה היה הקוקטייל היותר יקר בתפריט - 13 יורו. קוקטייל שמורכב ממסקל, שרטרז, אנגוסטורה ביטר, מיץ ליים, ג'ינג'ר וסירופ אגבה. עוטר במלח גס וזרעי אניס. היה מעולה. חזק, פיקנטי, חמצמץ, מריר. קוקטייל כלבבי.
בהמשך גם הזמנתי כוס יין לבן יבש ב-8 יורו שצערי לא רשמתי את מקורו (בחשבון מופיע Mescita Bianco). אגב, כל כוסות היין הלבן כאן מתומחרות בין 5 ל-8 יורו בלבד. שילמדו משהו בארץ בעניין תמחור יין במסעדות.
לסיפתח מקבלים גבינה כמובן. בוראטה עם מעט פסטו. מעולה. בנוסף עוד ביס קראנצ'י כלשהו ששכחתי את מקורו, שעוטר בביצי דגים ונדמה לי קרם פרש.
המנה הראשונה מבין השלוש: פילה צרוב של ברבוניה אדומה (red mullett) ברוטב קרמי של גבינת פרובלונה מעושנת, עגבניות, בזיליקום ואבקת דיו של דיונון. מנה מושלמת. 10 מ-10. יפהפייה, טעימה ומעודנת. הרוטב היה מופלא, ממש ללקק את הצלחת.
לצדה קיבלתי מבחר לחמים. כולם תוצרת בית וכולם טעימים. הם באו טוב במיוחד לצורך ניגוב שאריות הרוטב.
מנה שנייה שהזמנתי הייתה עוד מנת דג - דג קוד עם פירורי עגבניות ולימון, ברוטב מוקצף וקליל של שמנת ולימון ואם זכור לי נכון מעט קארי. לצדו הוגש תבשיל של אנדיב ופיסות בשר חזיר שהיה טעים מאד. משהו בשילוב של השניים לא היה אידאלי בעיניי. בסה"כ זו מנה טובה עם מרכיבים סופר איכותיים, אבל בהחלט לא מנה מושלמת.
הקינוח שבחרתי היה קינוח אפרסקים, מוזלי וגבינת ריקוטה. שלא כחלק מארוחת הטעימות עלות כל קינוח היא 16 יורו. יחסית לשאר האוכל זה בהחלט לא זול. כמו המנה הראשונה זה היה קינוח פשוט מושלם. הכי טעים שאכלתי במסע הנוכחי. היה פה אפרסק בכמה טקסטורות, הן טרי, הן קפוא (מעין סורבה או גרניטה), גלידת לבנדר מעולה, פירורי מוזלי שהוסיפו קראנץ' וקציפת ריקוטה עדינה. קינוח קליל, מלא טקסטורות וטעים להפליא.
עם החשבון קיבלתי גם את המאפין שוקולד החביב הזה.
לסיכום - Stazione di Posta היא מסעדת כוכב מישלן מעניינת, מקורית וממש לא פלצנית. גם האווירה וגם השירות הם ממש לא פורמליים, והאוכל שאני אכלתי היה ברובו מעולה. למי שמגיע למסעדה, עדיף שיגיע במונית שיש לה waze כי למצוא אותם רגלית זה כאמור לא פשוט ולא סימפתי במיוחד. את החזרה למלון עשיתי עם מונית שביקשתי שיזמינו לי, והגיעה ממש עד פתח המסעדה.
(*) במדריך 2019 שיצא בנובמבר 2018 המסעדה איבדה את כוכב המישלן שלה.
בפרק הבא והאחרון לטיולי ברומא אפרט על פסטיבל אוכל גורמה ועל עוד מסעדת כוכב מישלן בשכונת Trestevere הנהדרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה