יום הטיול המלא האחרון שלי ברומא היה אף הוא גדוש באירועים ובקילומטראז'. סוף סוף יום לא גשום. התחלתי בנסיעה בתחתית לקריית הוותיקן. קפצתי לקפה ומאפה של בוקר בבית קפה לא רחוק בשם Sciascia Caffè, בית קפה שכונתי רומאי וותיק שהיה מלא באיטלקים שנראו כמו תושבי השכונה.
אחרי הקפה הגעתי לכיכר המרכזית של הוותיקן. הסתובבתי קצת ב- Piazza San Pietro ההומה. היו שם תורים מטורפים לכרטיסים ולבידוק הביטחוני שהחלטתי לוותר מראש על ההמתנה בהם (וזה ה-off season).
מהוותיקן המשכתי ל- Castel Sant'Angelo.
אחרי סיבוב סביב המצודה התחלתי מסע רגלי צפונה לאורך הטיבר כשהיעד הסופי המרוחק כ-4 ק"מ מהמצודה הוא Auditorium Parco della Musica - אולם קונצרטים עצום ומודרני שמהווה גם מתחם אירועים, ואירח את פסטיבל האוכל - Taste of Roma שחל בדיוק בתאריכים 15-18 בספטמבר. את הטיול שלי הזמנתי כבר ביולי, ועל הפסטיבל הזה, שכאילו נוצר במיוחד בשבילי, קראתי באיזשהו בלוג אוכל איטלקי באנגלית מתישהו באוגוסט. צירוף המקרים של התאריכים בהחלט מגניב. מיהרתי להזמין כרטיס לאירועי הצהריים ביום שבת (היו גם אירועים בערב). הכרטיס הרגיל שקניתי עלה 18 יורו. כרטיס VIP עלה 60 ומשהו יורו.
בדרך צפונה עוד עצרתי למנוחה קלה בגלידרייה בשם Gelateria La Romana ונהניתי מעוד גלידה משובחת.
הגעתי למתחם הפסטיבל בסביבות 12:30. ניגשתי לקופה וקיבלתי את הכרטיס שלי ואחרי תור של כ-10 דקות של בידוק בטחוני וכרטוס נכנסתי (היו המון אנשים).
Taste of Roma - פסטיבל אוכל גורמה ב- Auditorium Parco della Musica:
פסטיבל האוכל Taste of Roma הוא פסטיבל שנתי בקונספט די דומה לטעם העיר שלנו, רק שברומא הדוכנים, רובם ככולם, שייכים לעילית המסעדות ברומא, מסעדות מישלן ומסעדות יוקרתיות נוספות. אוכל רחוב לא היה כאן. מלבד דוכני אוכל של מסעדות היו דוכנים רבים של מוצרים, דוכני יין ובירה, תצוגות אוכל והכנת אוכל של שפים, דוכנים של ציוד מטבח כולל הדגמות, דוכן סושי, דוכן קפה, דוכני גלידות וקינוחים, דוכן כמהין, דוכן לימונצ'לו, דוכן גבינות, דוכן אוייסטרים ועוד.
מסעדות המישלן מתוכן הן La Pergola המפורסמת של היינץ בק בעלת 3 כוכבי מישלן (היחידה ברומא) ועוד 6 מסעדות כוכב אחד: Imago, Glass Hostaria, Metamorfosi, Giuda Ballerino, Il Convivio Troiani ו-Acquolina Hostaria. (אלה 6 מתוך 12 מסעדות כוכב אחד נכון לשנת 2016).
אחרי הכניסה למתחם קיבל כל אורח כרטיס נטען שהוא הטעין מראש כמות של יורואים כראות עיניו. בתוך המתחם היו דוכני הטענה למי שכרטיסו התרוקן וחשקה נפשו בעוד מנה או כוס יין. העניין היה מאורגן ומסודר להפליא.
בקיצור מתחילים להסתובב ובודקים את הדוכנים אחד אחד.
הנה למשל הדוכן של מסעדת Marzapane שביקרתי בה יומיים לפני כן. יש דלפק הזמנות עם תפריט של 4 מנות אופציונליות, מזמינים, מגרדים את הכרטיס, ממתינים למנה (או למנות) שמכינים אותה במטבח שמאחור ואוכלים באחד ממקומות הישיבה הפזורים לרוב מסביב. התפריט בכל הדוכנים והתכנייה היו כולם באיטלקית ובחלק מהדוכנים היה קשה להבין מה האופציות, אבל בעזרת צוות הדוכן התאפשרה הזמנה די ברורה. בכל הדוכנים שדגמתי התמקדתי במנות קלילות מהים היות ובערב תכננתי לדגום תפריט בשרי וכבד למדי במסעדה אליה הזמנתי מקום. כל המנות בכל הדוכנים תומחרו בין 5 ל-10 יורו. אלה כמובן היו מנות קטנות, אבל עדיין זה היה נחמד, מקורי ומעניין, וכל מה שטעמתי היה טעים מאד.
המסעדה הראשונה ממנה טעמתי מנה הייתה מסעדת Metamorfosi. מסעדת כוכב מישלן ששקלתי לבקר בה בזמן תכנון הטיול שלי וויתרתי עליה לטובת Stazione di Posta. בפעם הבאה... זו מסעדת שף מודרנית וחדשנית של שף יליד קולומביה בשם Roy Salomon Cacers (הבחור המזוקן עם הכובע בתמונה השנייה).
המנה שאני הזמנתי עלתה 10 יורו והייתה מנת הדגל שלהם באירוע: מנה שכונתה אנטי-פסטה (Anti-Pasta). מנה מתוחכמת של אטריות דקיקות שעשויות מציר דגים שקורר, הפך לג'ל, עורבב עם רכיבים כמו סלרי, בצל לבן, גזר, שומר, עגבניות ואנשובי, ואז נחתך לצורת פטוצ'יני, השד יודע איך. הוגש עם שרימפס בציר ראשי שרימפס. את זהות האבקה השחורה אני לא זוכר. מנה קטנה, טעימה, מגניבה ומבריקה.
המסעדה השנייה שניסיתי הייתה כמובן המסעדה הנחשבת והמעוטרת ביותר ברומא, La Pergola מ- Hotel Rome Cavalieri. לה פרגולה של היינץ בק (הבחור הקרח והממושקף בתמונה השנייה) נחשבת כבר שנים לאחת המסעדות הטובות בעולם, ואחת מ-2-3 המסעדות הטובות באיטליה. ארוחת טעימות של 7 מנות עולה שם 195 יורו. ארוחת 10 מנות עולה 230 יורו. אז הנה הזדמנות לטעום מנה בפחות מ-10 יורו. מה רע?
אני הזמנתי מנה של שרימפ אדום נא לצד דג ג'ון דורי בציר פלפלים מצומצם וקרם גבינת גראנה פדאנו (Grana Padano - גבינה איטלקית קשה דומה לפרמזן). זו מנה שעלתה 6 יורו. מנה טעימה מאד כמובן, עם איכות מוצרים הכי טובה שאפשר למצוא. בעיניי זו מנה פחות יצירתית ומתוחכמת מהקודמת. לא הרגשתי גם הבדל איכות בינה לבין שאר המנות שהיו ממסעדות שהן כביכול נחותות מלה פרגולה.
בין לבין היה אפשר להזמין כוס יין מאחד מדוכני היין שהיו פזורים במתחם (את הכוס האישית קיבלנו בכניסה). זה היין הלבן שאני לגמתי. לצערי לא רשמתי את מקורו.
בתמונות הבאות מצולם בניין אודיטוריום המוזיקה במלוא תפארתו. בניין ארכיטקטוני מודרני, חדשני ומעניין.
נמשיך עם האוכל.
הדוכן הבא, של עוד מסעדה של כוכב אחד: Acquolina Hostaria. מסעדה שמתמחה הדגים ופירות ים. השף הנוכחי שלה שהחליף בשנה שעברה את השף הראשי הקודם, הוא בחור צעיר בן 27 בלבד בשם Alessandro Narducci (הבחור המזוקן בתמונה).
הזמנתי מנה ששמה Ceviche? שעלתה 7 יורו. אין ספק שסימן השאלה שמופיע בשם המנה לגמרי במקומו, היות והמנה הזו, בעת כתיבת שורות אלה, היא סימן שאלה אחד גדול מבחינתי. הספקתי לשכוח מה היה הדג, ממה מורכב הרוטב ומה מקור הפחמימה הפריכה והדקה. אני זוכר שזו הייתה מנה רעננה, טעימה מאד עם תיבול פיקנטי מצוין.
המסעדה הבאה היא מסעדה בשם Per Me של שף בשם Giulio Terrinoni. זו אינה מסעדה מכוכבת כי היא מסעדה חדשה למדי שנפתחה באוקטובר 2015. השף שלה היה השף של אותה Acquolina Hostaria שהוזכרה בדיוק למעלה, שעזב אותה אחרי 9 שנים ויצא לדרך חדשה. יש לי הרגשה שבשנה-שנתיים הבאות גם היא תקבל כוכב.
המנה שאני טעמתי הייתה מנה של "סנדוויץ" ברבוניה (red mullett), כמהין שחור, ג'ל בצל אדום ופטה כבד אווז. מנה של 10 יורו. בתוך מעין לחם דק ופריך היה פילה דק של ברבוניה עם מרווה ופרושוטו. הם טוגנו ביחד עד הזהבה כמו שאפשר להתרשם בתמונה. למעלה הונח מעט פטה כבד. איכשהו גם כל המרכיבים הללו השתלבו מצוין זה עם זה. מנה קטנה, טעימה מאד, מקורית וכיפית.
אלה המנות שאני טעמתי. על קינוח ויתרתי. השארתי מקום לארוחת הערב הכבדה שציפתה לי.
הנה כמה תמונות נוספות להתרשמות.
לקראת היציאה לגמתי כוס אספרסו בשארית היורו שנשארה בכרטיס הנטען שלי.
זהו אם כן פסטיבל Taste of Roma. היה מעניין, טעים, צבעוני, הומה אבל מאד מסודר. לא מעט אמצעי תקשורת צילמו וראיינו את השפים הכוכבים, שיש לציין שהפגינו נוכחות יפה למרות שהיה מדובר באירועי צהריים. הייתה חוויה קולינרית מעניינת ומוצלחת במיוחד. היי וטעמתי אפילו מנה של 3 כוכבי מישלן... בקיצור היה שווה.
מאזור האודיטוריום לקחתי רכבת תחתית בחזרה למלון. נחתי קמעה, התארגנתי, ובסביבות 17:30 יצאתי לדרך (גם בכרבת ואח"כ ברגל) ליעד הבא: שכונת Trastevere המגניבה. רציתי לעשות שם סיבוב ערב של כשעתיים לפני ארוחת הערב האחרונה שלי ברומא במסעדה מכוכבת נוספת שהזמנתי אליה מקום מראש, מסעדה שגם לה היה דוכן בפסטיבל האוכל - Glass Hostaria.
נחתתי בטרסטוורה בשעת בין ערביים, בסביבות 18:30, כשהשמש התחילה להראות סימני שקיעה. השכונה היא אולי השכונה הכי טרנדית והכי פופולרית ברומא. שכונה מלאת אופי ויופי. נראית כמו שילוב של פלורנטין, נווה צדק והסמטאות הירושלמיות סביב שוק מחנה יהודה. מלאה סמטאות קטנות וצבעוניות, כיכרות, חנויות חמודות, מסעדות על גבי מסעדות, ברים, בתי קפה, מעדניות, קונדיטוריות. פודי רציני יכול לבלות כאן חודשים ולא להספיק לדגום את כל השפע שיש כאן.
האתר המרכזי של השכונה הוא - Piazza Di Santa Maria in Trastevere, הכיכר המרכזית, שיושבת בה הכנסייה המרכזית של השכונה: Basilica di Santa Maria in Trastevere. בשב בערב בהחלט שמח שם.
אני כאמור הסתובבתי בשכונה ביום שבת בערב שאני מניח שהוא המקביל האיטלקי ליום שישי בערב בישראל: היום לצאת לבלות בו. הרחובות, החנויות ומקומות האוכל גדשו אדם, אבל הגודש לא הרגיש מעיק, והאווירה הייתה טובה מאד.
המסעדה אליה הזמנתי מקום מראש היא מסעדה בשם Glass Hostaria. עוד מסעדת כוכב מישלן שבתחקיר שעשיתי נראתה לי מודרנית, מעניינת ולא פלצנית, וקראתי עליה שבחים רבים. מה שמצחיק שדיברתי עם בעלת המלון שלי, רוברטה, על אוכל ומסעדות. הנושא מדבר אליה באופן אישי כי מסתבר שהיא למדה בישול מקצועי בעצמה. אמרתי לה שהזמנתי מקום מראש בכמה מסעדות. היא אמרה שאם אני מחפש מקום אחד מושקע שהוא הכי טוב שיש, זו מסעדה של שפית בשם כריסטינה באוורמן שהייתה אחת המדריכות שלה. צחקתי וציינתי שזו בדיוק אחת המסעדות שהזמנתי אליה מקום מראש, לערב האחרון שלי - מסעדת Glass Hostaria והיא ממש התלהבה מהעניין ומצירוף המקרים ואמרה שצפויה לי חוויה. זה מה שנקרא לעורר ציפיות...
Glass Hostaria - חוויה קולינרית בלב טרסטוורה:
או במילים אחרות - ככה מסיימים טיול קולינרי ברומא כמו שצריך!
Glass היא מסעדת שפית בעלת כוכב מישלן משנת 2010. השפית היא Christina Bowerman, שלמרות שמה הלא איטלקי היא ילידת עיירה בשם Cerignola במחוז Puglia בדרום איטליה. היא בילתה לא מעט שנים בארה"ב שם למדה משפטים ומדעים פורנזיים, ואח"כ עשתה הסבה ללימודי בישול. היא חזרה לאיטליה בשנת 2004, וב-Glass היא נמצאת משנת 2006. התפריט של המסעדה הוא תפריט מודרני, יצירתי, שמשתנה ומתחדש באופן די תדיר.
העיצוב של המסעדה הוא מודרני, נקי ונעים. חלל המסעדה לא גדול במיוחד. אזור האכילה בנוי משתי קומות, כשסועדי הקומה השנייה יושבים במעין מרפסת וצופים על הקומה הראשונה מלמעלה. אין ספק שלמלצרים כאן יש עבודה קשה.
אני ישבתי בקומה השנייה.
מלבד תפריט רגיל, מציעה המסעדה מספר מסלולים של ארוחות טעימות, היקרה בהן של 10 מנות ב-110 יורו. אני התבייתי מראש על תפריט שהיה לי ברור שאזמין אותו: Offal Menu - תפריט חלקי פנים של 5 מנות ב-75 יורו. זה לא תפריט שגרתי שרואים בכל יום במסעדות וכמשוגע על חלקי פנים הייתי חייב ללכת עליו.
לפני הכל מקבלים 2 משעשעי חך. האחד מבצק קראנצ'י ממולא בירקות, גבינה כלשהי ורוטב פיקנטי, ומזכיר אוכל דרום אמריקאי. השני - כדור דקיק ומתפצפץ שממולא בקרם מוחיטו קר (או משהו כזה). הכדור כל כך עדין שצריך לאסוף אותו בזהירות פן יתפצלח לפני שיגיע לפה.
עוד לפני האוכל הזמנתי כוס יין. יש כאן תפריט יין מרשים, אבל המבחר בכוסות לא גדול כלל וכלל. הזמנתי כוס יין אדום Barbera D'Alba 2014 של יקב Marziano Abbona שלא היה חלק מתפריט הכוסות הרגיל, בהמלצת הסומלייה החביב.
היין היה טוב מאד, ותאם היטב את מנות חלקי הפנים שטעמתי. הכוס עלתה 9 יורו.
המנה הראשונה שהיא חלק מהתפריט הייתה מנה של תפיחיות או פריכיות עצבים מטוגנים (!) (Puffed small nerves - באיטלקית Nervetti). בזמן אמת לא שאלתי מה זה אומר ואחרי תחקיר קצר שכלל עזרה של גוגל וגוגל תרגום מדובר כנראה בגידים וסחוס שמקורו ברגלי בקר או עגל. כאן הם היוו חלק מתפיחית האורז והוגשו עם איולי סריראצ'ה פיקנטי. זו הייתה מנת נשנוש טעימה ומגניבה.
המנה הנ"ל הוגשה עם לחם (הרבה לחם) שכשלעצמו הוגש לצד מוס שמן זית אווירי, עוקצני ופנטסטי שעוטר בשומשום שחור. פעם ראשונה שנתקלתי במוס שמן זית כזה.
המנה השנייה הייתה מנת לשון עגל: לחמנייה עם פסטרמת לשון עגל, ירקות מוחמצים, חרדל (גלידת חרדל) ורוטב ciauscolo (סלמי איטלקי). מנה קטנה (כמו מיני בורגר), כיפית וטעימה ביותר. אישית הייתי מוותר דווקא על הלחמנייה ומגיש את כל מה שבפנים על ברוסקטה, כדי להפיק את המיטב מלשון העגל שהיא נתח עדין ביותר.
אח"כ הגיעו עוד קצת לחמים. כולם נהדרים. הוגשו בכלי שהכיל מצע של גרעיני פופקורן.
המנה הבאה הייתה מנת לב עגל עם פירה תפוחי אדמה מעושן, רוטב הבאנרו ופטריות כמהין. עד היום כשטעמתי לב עגל לא התלהבתי מהמוצר ולכן מעט חששתי מהמנה הזו. כאן זה היה מושלם. מנה מושלמת. שילובים מושלמים של טעמים ומרקמים.
בשלב הזה סיימתי את כוס היין שלי ורציתי כוס יין נוספת. הסומלייה בחכמתו המליץ על יין לבן מתקתק שמחוזק בברנדי. הוא אמר שזה יין שיתאים מושלם ל-2 המנות הבאות שלי. צדק. היין היה שרדונה מחוזק בברנדי איטלקי של Contadi Castaldi. לא משהו שהייתי מנסה ברגיל, אבל הוא עבד נהדר עם המנות הבאות והתאים גם לקינוח בזכות מתקתקותו היחסית. הכוס הזו עלתה 8 יורו.
המנה הרביעית הייתה מנת פסטה. חייבים אחת כזו. זו הייתה מנת רביולי כבד אווז, רוטב חמאה, פירורי עוגיית אמרטו ותפוחי עץ מקורמלים. עוד מנה מושלמת. אחת ממנות הפסטה הכי טובות (ומושחתות) שאכלתי. רביולי שממש נמס בפה. תיבול מתקתק ומתובל היטב. תענוג.
המנה החמישית הייתה עוד מנה מפרודוקט שאני מת עליו - שקדי עגל (sweetbreads באנגלית). כאן זה ממש היה קדם קינוח: שקדי עגל מתקתקים ברוטב סויה מתוק ודובדבן, מנה קטנה ומענגת של 2 ביסים.
אלה היו המנות שהיוו את ארוחת הטעימות עצמה.
כמובן שחייבים גם קינוח בארוחת שחיתות אחרונה בטיול לרומא. כל הקינוחים כאן מתומחרים ב-12 יורו. תמחור נמוך למדי לקינוח ממושלן. הזמנתי את הקינוח השני ברשימה: תירס שחור, משמש, פיסטוקים וגלידת חלב. זו הייתה בעצם עוגה שעשויה מקמח תירס שחור, עליה איזשהו קרם אנגלז ומשמש מבושל או אפוי וגלידת חלב. קינוח טעים אבל לא מבריק. לא הייתי מייחס אותו אוטומטית למסעדת מישלן. תכלס אחרי 2 מנות ראשונות כיפיות ו-3 מנות נוספות מושלמות ציפיתי ליותר. העוגה הייתה מעט דחוסה והקרם והגלידה מעט מתוקות מדי לטעמי. לא נורא. אי אפשר לקלוע ב-100% מהשדה.
בשלב זה ירדתי לשירותים. כך נראית המסעדה מגובה פני הים.
עם החשבון מקבלים עוד כמה וכמה ביסים מתוקים, כדי להמתיק מעט את הכאב מהתשלום (הלא נמוך).
Glass Hostaria היוותה אם כן יופי של סיום לטיול שלי ברומא. מסעדה נהדרת, מודרנית, מוקפדת, אוכל מעולה, שירות מעולה, אווירה טובה מאד ושכונה נהדרת.
הבוקר האחרון שלי לפני הטיסה בחזרה כבר קיבל את אזכורו בפרק הראשון של הפיצות והגלידות. הנה שתי תמונות נוספות של הקולוסיאום כפי שנצפה בבוקר הזה.
זוהי רומא. זה היה האוכל שאכלתי ברומא. היה תענוג. רומא היא אחת הערים היותר מעניינות, מגוונות ומהנות שהייתי בהן. מהערים הבודדות שברור לי שארצה לשוב אליהן מתישהו בעתיד, אפילו רק כדי להסתובב בשכונות וברחובות ולאכול משהו...
Arrivederci Roma. עוד ניפגש!
אחרי הקפה הגעתי לכיכר המרכזית של הוותיקן. הסתובבתי קצת ב- Piazza San Pietro ההומה. היו שם תורים מטורפים לכרטיסים ולבידוק הביטחוני שהחלטתי לוותר מראש על ההמתנה בהם (וזה ה-off season).
מהוותיקן המשכתי ל- Castel Sant'Angelo.
אחרי סיבוב סביב המצודה התחלתי מסע רגלי צפונה לאורך הטיבר כשהיעד הסופי המרוחק כ-4 ק"מ מהמצודה הוא Auditorium Parco della Musica - אולם קונצרטים עצום ומודרני שמהווה גם מתחם אירועים, ואירח את פסטיבל האוכל - Taste of Roma שחל בדיוק בתאריכים 15-18 בספטמבר. את הטיול שלי הזמנתי כבר ביולי, ועל הפסטיבל הזה, שכאילו נוצר במיוחד בשבילי, קראתי באיזשהו בלוג אוכל איטלקי באנגלית מתישהו באוגוסט. צירוף המקרים של התאריכים בהחלט מגניב. מיהרתי להזמין כרטיס לאירועי הצהריים ביום שבת (היו גם אירועים בערב). הכרטיס הרגיל שקניתי עלה 18 יורו. כרטיס VIP עלה 60 ומשהו יורו.
בדרך צפונה עוד עצרתי למנוחה קלה בגלידרייה בשם Gelateria La Romana ונהניתי מעוד גלידה משובחת.
הגעתי למתחם הפסטיבל בסביבות 12:30. ניגשתי לקופה וקיבלתי את הכרטיס שלי ואחרי תור של כ-10 דקות של בידוק בטחוני וכרטוס נכנסתי (היו המון אנשים).
Taste of Roma - פסטיבל אוכל גורמה ב- Auditorium Parco della Musica:
פסטיבל האוכל Taste of Roma הוא פסטיבל שנתי בקונספט די דומה לטעם העיר שלנו, רק שברומא הדוכנים, רובם ככולם, שייכים לעילית המסעדות ברומא, מסעדות מישלן ומסעדות יוקרתיות נוספות. אוכל רחוב לא היה כאן. מלבד דוכני אוכל של מסעדות היו דוכנים רבים של מוצרים, דוכני יין ובירה, תצוגות אוכל והכנת אוכל של שפים, דוכנים של ציוד מטבח כולל הדגמות, דוכן סושי, דוכן קפה, דוכני גלידות וקינוחים, דוכן כמהין, דוכן לימונצ'לו, דוכן גבינות, דוכן אוייסטרים ועוד.
המסעדות והשפים שהיה להם דוכן במתחם:
Il Tino - Daniele Usai, Imago all'Hassler - Francesco Apreda, Tordomatto - Adriano Baldassare,
Per Me - Giulio Terrinoni, Mirabelle - Stefano Marzetti, Glass Hostaria - Cristina Bowerman, Metamorfosi - Roy Cacers, Giuda Ballerino - Andrea Fusco, Marzapane - Alba Esteve Ruiz, Osteria Fernanda - Davide Del Duca, La Pergola - Heinz Beck, Il Convivio Troiani - Angelo Troiani, Acquolina Hostaria - Alessandro Narducci.
מסעדות המישלן מתוכן הן La Pergola המפורסמת של היינץ בק בעלת 3 כוכבי מישלן (היחידה ברומא) ועוד 6 מסעדות כוכב אחד: Imago, Glass Hostaria, Metamorfosi, Giuda Ballerino, Il Convivio Troiani ו-Acquolina Hostaria. (אלה 6 מתוך 12 מסעדות כוכב אחד נכון לשנת 2016).
אחרי הכניסה למתחם קיבל כל אורח כרטיס נטען שהוא הטעין מראש כמות של יורואים כראות עיניו. בתוך המתחם היו דוכני הטענה למי שכרטיסו התרוקן וחשקה נפשו בעוד מנה או כוס יין. העניין היה מאורגן ומסודר להפליא.
בקיצור מתחילים להסתובב ובודקים את הדוכנים אחד אחד.
הנה למשל הדוכן של מסעדת Marzapane שביקרתי בה יומיים לפני כן. יש דלפק הזמנות עם תפריט של 4 מנות אופציונליות, מזמינים, מגרדים את הכרטיס, ממתינים למנה (או למנות) שמכינים אותה במטבח שמאחור ואוכלים באחד ממקומות הישיבה הפזורים לרוב מסביב. התפריט בכל הדוכנים והתכנייה היו כולם באיטלקית ובחלק מהדוכנים היה קשה להבין מה האופציות, אבל בעזרת צוות הדוכן התאפשרה הזמנה די ברורה. בכל הדוכנים שדגמתי התמקדתי במנות קלילות מהים היות ובערב תכננתי לדגום תפריט בשרי וכבד למדי במסעדה אליה הזמנתי מקום. כל המנות בכל הדוכנים תומחרו בין 5 ל-10 יורו. אלה כמובן היו מנות קטנות, אבל עדיין זה היה נחמד, מקורי ומעניין, וכל מה שטעמתי היה טעים מאד.
המסעדה הראשונה ממנה טעמתי מנה הייתה מסעדת Metamorfosi. מסעדת כוכב מישלן ששקלתי לבקר בה בזמן תכנון הטיול שלי וויתרתי עליה לטובת Stazione di Posta. בפעם הבאה... זו מסעדת שף מודרנית וחדשנית של שף יליד קולומביה בשם Roy Salomon Cacers (הבחור המזוקן עם הכובע בתמונה השנייה).
המנה שאני הזמנתי עלתה 10 יורו והייתה מנת הדגל שלהם באירוע: מנה שכונתה אנטי-פסטה (Anti-Pasta). מנה מתוחכמת של אטריות דקיקות שעשויות מציר דגים שקורר, הפך לג'ל, עורבב עם רכיבים כמו סלרי, בצל לבן, גזר, שומר, עגבניות ואנשובי, ואז נחתך לצורת פטוצ'יני, השד יודע איך. הוגש עם שרימפס בציר ראשי שרימפס. את זהות האבקה השחורה אני לא זוכר. מנה קטנה, טעימה, מגניבה ומבריקה.
המסעדה השנייה שניסיתי הייתה כמובן המסעדה הנחשבת והמעוטרת ביותר ברומא, La Pergola מ- Hotel Rome Cavalieri. לה פרגולה של היינץ בק (הבחור הקרח והממושקף בתמונה השנייה) נחשבת כבר שנים לאחת המסעדות הטובות בעולם, ואחת מ-2-3 המסעדות הטובות באיטליה. ארוחת טעימות של 7 מנות עולה שם 195 יורו. ארוחת 10 מנות עולה 230 יורו. אז הנה הזדמנות לטעום מנה בפחות מ-10 יורו. מה רע?
אני הזמנתי מנה של שרימפ אדום נא לצד דג ג'ון דורי בציר פלפלים מצומצם וקרם גבינת גראנה פדאנו (Grana Padano - גבינה איטלקית קשה דומה לפרמזן). זו מנה שעלתה 6 יורו. מנה טעימה מאד כמובן, עם איכות מוצרים הכי טובה שאפשר למצוא. בעיניי זו מנה פחות יצירתית ומתוחכמת מהקודמת. לא הרגשתי גם הבדל איכות בינה לבין שאר המנות שהיו ממסעדות שהן כביכול נחותות מלה פרגולה.
בין לבין היה אפשר להזמין כוס יין מאחד מדוכני היין שהיו פזורים במתחם (את הכוס האישית קיבלנו בכניסה). זה היין הלבן שאני לגמתי. לצערי לא רשמתי את מקורו.
בתמונות הבאות מצולם בניין אודיטוריום המוזיקה במלוא תפארתו. בניין ארכיטקטוני מודרני, חדשני ומעניין.
נמשיך עם האוכל.
הדוכן הבא, של עוד מסעדה של כוכב אחד: Acquolina Hostaria. מסעדה שמתמחה הדגים ופירות ים. השף הנוכחי שלה שהחליף בשנה שעברה את השף הראשי הקודם, הוא בחור צעיר בן 27 בלבד בשם Alessandro Narducci (הבחור המזוקן בתמונה).
הזמנתי מנה ששמה Ceviche? שעלתה 7 יורו. אין ספק שסימן השאלה שמופיע בשם המנה לגמרי במקומו, היות והמנה הזו, בעת כתיבת שורות אלה, היא סימן שאלה אחד גדול מבחינתי. הספקתי לשכוח מה היה הדג, ממה מורכב הרוטב ומה מקור הפחמימה הפריכה והדקה. אני זוכר שזו הייתה מנה רעננה, טעימה מאד עם תיבול פיקנטי מצוין.
המסעדה הבאה היא מסעדה בשם Per Me של שף בשם Giulio Terrinoni. זו אינה מסעדה מכוכבת כי היא מסעדה חדשה למדי שנפתחה באוקטובר 2015. השף שלה היה השף של אותה Acquolina Hostaria שהוזכרה בדיוק למעלה, שעזב אותה אחרי 9 שנים ויצא לדרך חדשה. יש לי הרגשה שבשנה-שנתיים הבאות גם היא תקבל כוכב.
המנה שאני טעמתי הייתה מנה של "סנדוויץ" ברבוניה (red mullett), כמהין שחור, ג'ל בצל אדום ופטה כבד אווז. מנה של 10 יורו. בתוך מעין לחם דק ופריך היה פילה דק של ברבוניה עם מרווה ופרושוטו. הם טוגנו ביחד עד הזהבה כמו שאפשר להתרשם בתמונה. למעלה הונח מעט פטה כבד. איכשהו גם כל המרכיבים הללו השתלבו מצוין זה עם זה. מנה קטנה, טעימה מאד, מקורית וכיפית.
אלה המנות שאני טעמתי. על קינוח ויתרתי. השארתי מקום לארוחת הערב הכבדה שציפתה לי.
הנה כמה תמונות נוספות להתרשמות.
לקראת היציאה לגמתי כוס אספרסו בשארית היורו שנשארה בכרטיס הנטען שלי.
זהו אם כן פסטיבל Taste of Roma. היה מעניין, טעים, צבעוני, הומה אבל מאד מסודר. לא מעט אמצעי תקשורת צילמו וראיינו את השפים הכוכבים, שיש לציין שהפגינו נוכחות יפה למרות שהיה מדובר באירועי צהריים. הייתה חוויה קולינרית מעניינת ומוצלחת במיוחד. היי וטעמתי אפילו מנה של 3 כוכבי מישלן... בקיצור היה שווה.
מאזור האודיטוריום לקחתי רכבת תחתית בחזרה למלון. נחתי קמעה, התארגנתי, ובסביבות 17:30 יצאתי לדרך (גם בכרבת ואח"כ ברגל) ליעד הבא: שכונת Trastevere המגניבה. רציתי לעשות שם סיבוב ערב של כשעתיים לפני ארוחת הערב האחרונה שלי ברומא במסעדה מכוכבת נוספת שהזמנתי אליה מקום מראש, מסעדה שגם לה היה דוכן בפסטיבל האוכל - Glass Hostaria.
נחתתי בטרסטוורה בשעת בין ערביים, בסביבות 18:30, כשהשמש התחילה להראות סימני שקיעה. השכונה היא אולי השכונה הכי טרנדית והכי פופולרית ברומא. שכונה מלאת אופי ויופי. נראית כמו שילוב של פלורנטין, נווה צדק והסמטאות הירושלמיות סביב שוק מחנה יהודה. מלאה סמטאות קטנות וצבעוניות, כיכרות, חנויות חמודות, מסעדות על גבי מסעדות, ברים, בתי קפה, מעדניות, קונדיטוריות. פודי רציני יכול לבלות כאן חודשים ולא להספיק לדגום את כל השפע שיש כאן.
האתר המרכזי של השכונה הוא - Piazza Di Santa Maria in Trastevere, הכיכר המרכזית, שיושבת בה הכנסייה המרכזית של השכונה: Basilica di Santa Maria in Trastevere. בשב בערב בהחלט שמח שם.
אני כאמור הסתובבתי בשכונה ביום שבת בערב שאני מניח שהוא המקביל האיטלקי ליום שישי בערב בישראל: היום לצאת לבלות בו. הרחובות, החנויות ומקומות האוכל גדשו אדם, אבל הגודש לא הרגיש מעיק, והאווירה הייתה טובה מאד.
המסעדה אליה הזמנתי מקום מראש היא מסעדה בשם Glass Hostaria. עוד מסעדת כוכב מישלן שבתחקיר שעשיתי נראתה לי מודרנית, מעניינת ולא פלצנית, וקראתי עליה שבחים רבים. מה שמצחיק שדיברתי עם בעלת המלון שלי, רוברטה, על אוכל ומסעדות. הנושא מדבר אליה באופן אישי כי מסתבר שהיא למדה בישול מקצועי בעצמה. אמרתי לה שהזמנתי מקום מראש בכמה מסעדות. היא אמרה שאם אני מחפש מקום אחד מושקע שהוא הכי טוב שיש, זו מסעדה של שפית בשם כריסטינה באוורמן שהייתה אחת המדריכות שלה. צחקתי וציינתי שזו בדיוק אחת המסעדות שהזמנתי אליה מקום מראש, לערב האחרון שלי - מסעדת Glass Hostaria והיא ממש התלהבה מהעניין ומצירוף המקרים ואמרה שצפויה לי חוויה. זה מה שנקרא לעורר ציפיות...
Glass Hostaria - חוויה קולינרית בלב טרסטוורה:
או במילים אחרות - ככה מסיימים טיול קולינרי ברומא כמו שצריך!
Glass היא מסעדת שפית בעלת כוכב מישלן משנת 2010. השפית היא Christina Bowerman, שלמרות שמה הלא איטלקי היא ילידת עיירה בשם Cerignola במחוז Puglia בדרום איטליה. היא בילתה לא מעט שנים בארה"ב שם למדה משפטים ומדעים פורנזיים, ואח"כ עשתה הסבה ללימודי בישול. היא חזרה לאיטליה בשנת 2004, וב-Glass היא נמצאת משנת 2006. התפריט של המסעדה הוא תפריט מודרני, יצירתי, שמשתנה ומתחדש באופן די תדיר.
העיצוב של המסעדה הוא מודרני, נקי ונעים. חלל המסעדה לא גדול במיוחד. אזור האכילה בנוי משתי קומות, כשסועדי הקומה השנייה יושבים במעין מרפסת וצופים על הקומה הראשונה מלמעלה. אין ספק שלמלצרים כאן יש עבודה קשה.
אני ישבתי בקומה השנייה.
מלבד תפריט רגיל, מציעה המסעדה מספר מסלולים של ארוחות טעימות, היקרה בהן של 10 מנות ב-110 יורו. אני התבייתי מראש על תפריט שהיה לי ברור שאזמין אותו: Offal Menu - תפריט חלקי פנים של 5 מנות ב-75 יורו. זה לא תפריט שגרתי שרואים בכל יום במסעדות וכמשוגע על חלקי פנים הייתי חייב ללכת עליו.
לפני הכל מקבלים 2 משעשעי חך. האחד מבצק קראנצ'י ממולא בירקות, גבינה כלשהי ורוטב פיקנטי, ומזכיר אוכל דרום אמריקאי. השני - כדור דקיק ומתפצפץ שממולא בקרם מוחיטו קר (או משהו כזה). הכדור כל כך עדין שצריך לאסוף אותו בזהירות פן יתפצלח לפני שיגיע לפה.
עוד לפני האוכל הזמנתי כוס יין. יש כאן תפריט יין מרשים, אבל המבחר בכוסות לא גדול כלל וכלל. הזמנתי כוס יין אדום Barbera D'Alba 2014 של יקב Marziano Abbona שלא היה חלק מתפריט הכוסות הרגיל, בהמלצת הסומלייה החביב.
היין היה טוב מאד, ותאם היטב את מנות חלקי הפנים שטעמתי. הכוס עלתה 9 יורו.
המנה הראשונה שהיא חלק מהתפריט הייתה מנה של תפיחיות או פריכיות עצבים מטוגנים (!) (Puffed small nerves - באיטלקית Nervetti). בזמן אמת לא שאלתי מה זה אומר ואחרי תחקיר קצר שכלל עזרה של גוגל וגוגל תרגום מדובר כנראה בגידים וסחוס שמקורו ברגלי בקר או עגל. כאן הם היוו חלק מתפיחית האורז והוגשו עם איולי סריראצ'ה פיקנטי. זו הייתה מנת נשנוש טעימה ומגניבה.
המנה הנ"ל הוגשה עם לחם (הרבה לחם) שכשלעצמו הוגש לצד מוס שמן זית אווירי, עוקצני ופנטסטי שעוטר בשומשום שחור. פעם ראשונה שנתקלתי במוס שמן זית כזה.
המנה השנייה הייתה מנת לשון עגל: לחמנייה עם פסטרמת לשון עגל, ירקות מוחמצים, חרדל (גלידת חרדל) ורוטב ciauscolo (סלמי איטלקי). מנה קטנה (כמו מיני בורגר), כיפית וטעימה ביותר. אישית הייתי מוותר דווקא על הלחמנייה ומגיש את כל מה שבפנים על ברוסקטה, כדי להפיק את המיטב מלשון העגל שהיא נתח עדין ביותר.
אח"כ הגיעו עוד קצת לחמים. כולם נהדרים. הוגשו בכלי שהכיל מצע של גרעיני פופקורן.
המנה הבאה הייתה מנת לב עגל עם פירה תפוחי אדמה מעושן, רוטב הבאנרו ופטריות כמהין. עד היום כשטעמתי לב עגל לא התלהבתי מהמוצר ולכן מעט חששתי מהמנה הזו. כאן זה היה מושלם. מנה מושלמת. שילובים מושלמים של טעמים ומרקמים.
בשלב הזה סיימתי את כוס היין שלי ורציתי כוס יין נוספת. הסומלייה בחכמתו המליץ על יין לבן מתקתק שמחוזק בברנדי. הוא אמר שזה יין שיתאים מושלם ל-2 המנות הבאות שלי. צדק. היין היה שרדונה מחוזק בברנדי איטלקי של Contadi Castaldi. לא משהו שהייתי מנסה ברגיל, אבל הוא עבד נהדר עם המנות הבאות והתאים גם לקינוח בזכות מתקתקותו היחסית. הכוס הזו עלתה 8 יורו.
המנה הרביעית הייתה מנת פסטה. חייבים אחת כזו. זו הייתה מנת רביולי כבד אווז, רוטב חמאה, פירורי עוגיית אמרטו ותפוחי עץ מקורמלים. עוד מנה מושלמת. אחת ממנות הפסטה הכי טובות (ומושחתות) שאכלתי. רביולי שממש נמס בפה. תיבול מתקתק ומתובל היטב. תענוג.
המנה החמישית הייתה עוד מנה מפרודוקט שאני מת עליו - שקדי עגל (sweetbreads באנגלית). כאן זה ממש היה קדם קינוח: שקדי עגל מתקתקים ברוטב סויה מתוק ודובדבן, מנה קטנה ומענגת של 2 ביסים.
אלה היו המנות שהיוו את ארוחת הטעימות עצמה.
כמובן שחייבים גם קינוח בארוחת שחיתות אחרונה בטיול לרומא. כל הקינוחים כאן מתומחרים ב-12 יורו. תמחור נמוך למדי לקינוח ממושלן. הזמנתי את הקינוח השני ברשימה: תירס שחור, משמש, פיסטוקים וגלידת חלב. זו הייתה בעצם עוגה שעשויה מקמח תירס שחור, עליה איזשהו קרם אנגלז ומשמש מבושל או אפוי וגלידת חלב. קינוח טעים אבל לא מבריק. לא הייתי מייחס אותו אוטומטית למסעדת מישלן. תכלס אחרי 2 מנות ראשונות כיפיות ו-3 מנות נוספות מושלמות ציפיתי ליותר. העוגה הייתה מעט דחוסה והקרם והגלידה מעט מתוקות מדי לטעמי. לא נורא. אי אפשר לקלוע ב-100% מהשדה.
בשלב זה ירדתי לשירותים. כך נראית המסעדה מגובה פני הים.
עם החשבון מקבלים עוד כמה וכמה ביסים מתוקים, כדי להמתיק מעט את הכאב מהתשלום (הלא נמוך).
Glass Hostaria היוותה אם כן יופי של סיום לטיול שלי ברומא. מסעדה נהדרת, מודרנית, מוקפדת, אוכל מעולה, שירות מעולה, אווירה טובה מאד ושכונה נהדרת.
הבוקר האחרון שלי לפני הטיסה בחזרה כבר קיבל את אזכורו בפרק הראשון של הפיצות והגלידות. הנה שתי תמונות נוספות של הקולוסיאום כפי שנצפה בבוקר הזה.
Arrivederci Roma. עוד ניפגש!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה