אין ממש קשר בין האחים וסנטה קתרינה חוץ מהעובדה ששתיהן נציגות טובות מאד של המטבח המקומי הישראלי החדש ושאלה שתי מסעדות שאני מחבב מאד אישית. אני מכליל את שתיהן בפוסט אחד כי פשוט יצא לי לחזור לשתיהן בשבועות האחרונים. האחים התחדשה לאחרונה בלוקיישן חדש - בית ציוני אמריקה, ואחרי תקופה שהיא הייתה סגורה בצהריים היא חזרה לפעול גם בצהריים לעסקיות הרגילות והמשתלמות שלה. סנטה קתרינה יושבת באזור פחות הומה ובצהריים היא מציעה תפריט רגיל.
האחים מתחדשת בלוקיישן חדש עם אותה עסקית צהריים מוצלחת ומצליחה:
כמו דוק המשובחת של האחים דוקטור גם האחים הוותיקה שלהם עברה לוקיישן ביולי האחרון ממשכנה הישן, הצפוף וההומה באבן גבירול 12 בו שכנה מפתיחתה ב-2011, להמשך הרחוב - אבן גבירול 26. כמו דוק שהתרחבה וגדלה פיזית, גם האחים חולשת כעת על חלל רחב בהרבה בבית ציוני אמריקה, גם בחצר וגם בבניין עצמו. החלל הזה לא היה ממש סיפור הצלחה בשנים האחרונות כשהכישלון הבולט ביותר הוא של מתחם האוכל היומרני של צביקי עשת (גרקו) "אמריקה" שנסגר אחרי כשנה בלבד ב-2018. לפני כן פעלה במקום לא מעט שנים מסעדת מרתה אבל אחריה מסעדות לא שרדו שם זמן רב. אני יכול להעריך שהאחים דוקטור ומסעדתם יצליחו גם במתחם החדש. מדובר במסעדנים שפיצחו את השיטה גם בעסקים וגם בקולינריה (דוק ואייבי שלהם הן שתיים מהמסעדות הטובות והמעניינות בתל אביב והאחים נותרה טרנדית ופופולרית גם אחרי עשור של פעילות). האחים הישנה הייתה הומה ומלאה בכל שעות פעילותה וגם במתחם החדש כשהגעתי לעסקית צהריים יכולתי למצוא מקום פנוי רק בניסיון שני כשהגעתי ממש עם הפתיחה ב-12:00. זה היה ב-12 באוגוסט.
רוב מקומות הישיבה מפוזרים בחצר החיצונית הגדולה שמקיפה את הבניין. בסופה, צמוד לבניין יש גם בר חיצוני ובו אני ישבתי. הסידור ככללו נראה נחמד ומזמין. הבעיה היחידה כרגע היא החום והלחות הכרוכים בישיבה בחוץ בקיץ התל אביבי. לשמחתי ישבתי בצדי הבר וממש מאחוריי היה מזגן נייד שהפיח קצת רוח קרירה. עדיין החום והלחות הורגשו.
האחים למי שלא מכיר מוגדרת כמסעדת גריל ישראלית - שיפודיה ישראלית מודרנית. בניגוד לדוק שהיא מסעדת שף מתוחכמת ונסיינית יותר ולאייבי שמתבססת על גריל ועישון של יצורי ים וירקות, האחים תמיד הייתה המסעדה היותר עממית ופשוטה של הדוקטורים, אבל גם בה אין פשרה על חומרי הגלם מתוצרת הארץ. תפריט העסקיות לא השתנה. בגדול הוא מציע 2 קטנות + מנה עיקרית + פיתה ושמן זית במחיר העיקרית. זו תמיד הייתה עסקית משתלמת במונחים תל אביביים, ודאי ביחס למקום טרנדי שהוא לא מסעדת פועלים.
פותחים שולחן. פיתה חמה עם שמן זית ו-2 קטנות שבחרתי: סלט קישואים ביוגורט וסלט פריקה כרובית.
סלט פריקה כרובית. כרובית מטוגנת ופריקה, קצת עשבים ותבלינים. כמו מנת הקישואים - סלט פשוט ומוצלח. כל הפתיחים הקטנים שמוצעים בעסקיות של האחים מוצלחים בזכות פשטותם, התיבול המדויק וטריות חומרי הגלם. לא זוכר שטעמתי ירק "עייף" ולא טרי מבית היוצר של הדוקטור באף אחת ממסעדותיו.
קישואים ביוגורט. קישואים טריים נאים עם זעתר טרי ויוגורט. פשוט, טעים ומדויק.
עוד דוגמית לארוחת צהריים מה-31 בספטמבר. עלתה 84 ש"ח.
לצד הפיתה הרגילה שלא צולמה. מסבחה טובה, טבולה סלק טעים.
תמיד טעים, נעים ונחמד אצל האחים. משמח לראות שהמקום שוקק חיים גם בימיו הראשונים במתחם החדש. אני אמשיך להגיע להאחים מהמשרד לעסקיות צהריים מדי פעם.
סנטה קתרינה - שתי ארוחות צהריים על הבר:
סנטה קתרינה של תומר אגאי יושבת במתחם קצת יותר רגוע מרח' אבן גבירול ההומה, מתחם הר סיני מאחורי בית הכנסת הגדול, שמכיל כמה וכמה מקומות אוכל פופולריים במיוחד כמו פורט סעיד, התאילנדית בסמטת סיני, שישקו ועוד. שיא הפעילות של המתחם הוא בערב ובשעות הצהריים הכל רגוע יותר יחסית ולכן אני מאד אוהב להגיע מדי פעם לסנטה קתרינה דווקא בצהריים (גם בימי שישי) למרות שאין במסעדה עסקיות והתפריט המוצע הוא תפריט הערב. סנטה קתרינה גם יושבת בצד היותר חבוי של המתחם ולכן רק יודעי דבר בכלל רואים שהמקום פתוח בצהריים. בכל מקרה - בעיניי זו אחת המסעדות הטובות והטעימות בעיר.
בשבועות האחרונים יצא לי לשבת פעמיים. פעם אחת עם שותפה ופעם שנייה לבד עם הלפטופ. בכל מקרה הישיבה לארוחת צהריים מומלצת יותר למי שיש לו זמן לשבת ברגוע ובלי לחץ את השעה וחצי. מי שלחוץ בזמן - עדיף שיחפש מסעדות שמציעות עסקיות של ממש.
הארוחה הראשונה הייתה כאמור עם שותפה, צהרי יום שני, ה-9 באוגוסט.
מתחילים בקוקטייל. אין כמו קוקטייל שיצנן את האווירה בצהריים קיציים סטנדרטיים בתל אביב.
קוקטייל ירקרק והצצה לטאבון שיככב בהמשך באחת המנות.
תפריט האוכל. תפריט בר-טאבון של אגן הים התיכון עם טאץ' של שף.
המנה של שותפתי לארוחה - פיצה נאפולי נבלוס - נאפוליטנית עם סבנח (תרד בר), גבינת המאירי, חלמון ביצה, צ'ילי ואורגנו. 62 ש"ח. עזרתי כאן לפחות ב-1/3 מהפיצה. מנת טאבון אדירה בעיניי. פיצה מהטובות שיש בשטח. מסתבר שלא חייבים דגים, פירות ים או בשר כדי לנפק פיצה מעולה. איכשהו לא זכור לי שאכלתי פיצה בסנטה קתרינה מאז הארוחה הראשונה שלי שם אי שם במרץ 2015. אולי טעיתי. הפיצה הזו בהחלט עושה חשק לחזור ולאכול גם את השאר. הבצק אדיר, התוספות משתלבות מעולה והחלמון הנא שלשמחתי קיבלתי את כולו סיפק את זליגתו הצהובה, העוטפת והמושלמת בביסים שלקחתי. תענוג.
וזה הביס המושלם של פיצה. נשבע לכם שלא פחות טעים מרוב הפיצות שאכלתי בנאפולי עצמה בטיול שלי ב-2019.
קינוח - עוד בסבוסה. כרונולוגית היא למעשה קדמה ב-3 ימים לזו של האחים. היא אולי אפילו טובה יותר. לא בנוק אאוט אבל בנקודות. היא אוורירית, במתיקות מתונה ומעודנת וגלידת המחלב הנהדרת שמוגשת לצדה מוסיפה את העוקץ ואת המרקם הקרמי. עלותה - 38 ש"ח. אחלה קינוח.
הארוחה השנייה שלי בסנטה קתרינה הייתה ביום חמישי ה-2 בספטמבר. הגעתי מהמשרד עם הלפטופ כדי לשבת בכיף, לשתות קצת, לאכול קצת ועל הדרך גם לסיים כמה משימות בעבודה. חוץ ממני ישבו בפנים 2-3 אנשים. בחוץ ישבה קבוצה של כ-20 סועדים שבאו לארוחת חברה. התפריט כמו שאפשר לראות כמעט זהה למעט מרכיב כזה או אחר (למשל בפנקוטה).
העיקרית שבחרתי. מנה שכבר אכלתי כאן לפחות פעמיים בעבר: שיפוד שרימפס אדום על טחינה-עמבה לימונית, קונפי שום וברוקולי צלוי. השרימפס איכותיים וכמובן טריים. זו מנה שצריך לאכול אותה עם הידיים. המזלג צריך להיות בשימוש רק כשמחלצים את השרימפס מהשיפוד. את השרימפ המחולץ שכעת משכשך לו בהנאה ברוטב צריך לאחוז ביד, להרביץ ניגוב וליהנות עד מאד. זו בעיניי אחת ממנות השרימפס הטעימות שיש היום בעיר, עם תיבול נהדר ושידוך מושלם עם הרוטב. יאמי.
לא מעט טחינה-עמבה נותרה על הצלחת וביקשתי שיעשו לי טובה ויתנו לי חצי בייגל שיעזור לחסל את השאריות. תומר אגאי שאל אותי אם בא לי גם חלה טרייה. ודאי שכן אמרתי. הוא דאג שיצרבו לי את החלה יפה יפה כמו שניתן לראות בתמונה שלמטה. תענוג של בייגל ושל חלה. הרוטב חוסל עד תום.
אגאי ניגש אליי אח"כ ושאל אם בא לי טעימת יין כלשהו לסיום. פחות התחשק לי ואמרתי לו שאשמח להזמין קינוח - את הפנקוטה. במקרה זה - פנקוטה מיוגורט כבשים עם רוטב קרמל מנגו ומנגו טרי. 28 ש"ח. זו עוד פנקוטה מוצלחת מאד בשורה מתארכת של פנקוטות מוצלחות שאכלתי במסעדות תל אביביות בחודשים האחרונים. גם כאן המרקם קליל ונהדר, הטעם - עדין וחמצמץ בזכות השימוש ביוגורט הכבשים והשילוב עם המנגו נהדר. כשביקשתי חשבון ראיתי שלא חייבו אותי על הפנקוטה. כששוכחים לחייב אותי על מנה אני תמיד דואג לבקש תיקון. אני אוהב לשלם על מה שהזמנתי ואני לא אוהב להרוויח על חשבון המסעדה. מסתבר שבמקרה הזה זו לא הייתה טעות. החליטו לצ'פר אותי בקינוח. חמודים.
שמחתי לחזור לסנטה קתרינה אחרי תקופה ארוכה יחסית שלא ביקרתי בה. סנטה קתרינה ממשיכה להיות אחת המסעדות הכיפיות והטעימות בעיר, עם אוכל ים-תיכוני-מקומי משובח.
כמה כיף שיש מקומות כמו האחים (וגם דוק ואייבי) וסנטה קתרינה ששומרים על יציבות ועל איכות ארוחה אחרי ארוחה אחרי ארוחה. אלה מקומות שהם מניות בטוחות שכיף לחזור אליהם פעם אחר פעם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה