טיולי שישבת וצהרי ערב כיפור ביפו - שישי צהריים במסעדת כבאכה החדשה בכיכר קדומים ועוד כמה ביסים באל קלחה, יאפה כנאפה, ראיסה ועמיתה

השבוע וקצת האחרונים הביאו אותי גם בשישי, גם בשבת וגם בצהרי ערב יום כיפור ליפו. מאז מרץ לא הסתובבתי בעיר, בטח אחרי הבלגנים של חודש מאי. אחרי סיבוב ביום שישי בצהריים באזור כיכר קדומים ושוק הפשפשים בו ישבתי במסעדת כבאכה החדשה, חזרתי גם בשבת בצהריים בזכות מזג האוויר המושלם וקו 705 החינמי שפעיל בשישבת והביא אותי עד יפו. בצהרי ערב יום כיפור רציתי בכלל לאכול צהריים בחנן מרגילן בשכונת שפירא בדרום תל אביב אבל הם היו סגורים. אז פעם שלישית יפו... בקיצור - הספקים יפים. הנה מה שטעמתי.

כבאכה - אחות יפואית חדשה למסעדת עזבה מכפר ראמה בגליל:

כבאכה (Kabakeh), מסעדת האחות החדשה של מסעדת עזבה של חביב ומינרווה דאוד מכפר ראמה בגליל, נפתחה באוגוסט 2021 בכיכר קדומים המתחדשת ביפו. כמה וכמה מקומות חדשים נפתחו שם לאחרונה וכבאכה הוא אחד מהם. עזבה נחשבת לאחת מהמסעדות הערביות הטובות בגליל כבר שנים רבות (מעל 25 שנות פעילות) ומי שמנהל את כבאכה הם הבנים למשפחת דאוד, איאד ובשאר. המסעדה שוכנת בחלל שהכיל במשך לא מעט שנים את מסעדת אבראג' (Abrage), מסעדת דגים יפואית בסטנדרט תיירותי, מה שאומר - איכות סבירה פלוס במקרה הטוב. זכורה לי ארוחה בינונית אחת שאכלתי באבראג' בעבר הדי רחוק. בעזבה עצמה לא יצא לי להיות אבל היא מסעדה שזכתה וזוכה לביקורות טובות ופרגונים רבים. 

עם הפתיחה של כבאכה התפרסמו מספר כתבות יח"צ אוהדות מאד שבהחלט יצרו ציפיות ועניין אצלי אבל הביקורת האחת האמיתית בבלוג הוותיק של Bob Voyage הביעה אכזבה כוללת הן מהאוכל והן מהשירות. בכל זאת הייתי בסביבה ביום שישי בצהריים אז החלטתי לבדוק בספונטניות. חשבתי שביום שישי בצהריים המקום יהיה די ריק, בלי עומס על המטבח והשירות, ולכן העסק לא אמור להיות רע. צדקתי. אכן המקום לא היה מלא והעומס לא היה רב. גם רע לא היה..

הלוקיישן הוא בהחלט אחד היפים ביפו וגם החלל הפנימי שמורכב מ-2-3 חללים לא גדולים הוא נעים ומזמין. יש גם מקומות ישיבה בחוץ, בחצר. אני כמובן חיפשתי מזגן וישבתי בפנים. מלבדי היה זוג אחד שישב בחדר בו אני ישבתי, עוד 3 חבר'ה ישבו בחדר השני. בהמשך הגיעה משפחה של 6 ועוד אם ובתה. בחוץ אף אחד לא ישב. יש לציין שגם הכיכר עצמה הייתה די שוממה. רוב המקומות בה פעילים רק בערב. מי שמחפש אקשן והמולה שילך לשום הפשפשים. כיכר קדומים עדיין עוברת מתחת לרדאר של רוב המבקרים ביפו שמקסימום עוברים בה בדרך מהנמל לשוק. מעניין אם כבאכה ושאר המקומות החדשים בה אכן יפיחו בכיכר מעט יותר רוח חיים.

תפריט האוכל. מתכתב עם תפריט האחות הגדולה, עזבה, וכולל את הקלאסיקות שלה. מנות ערביות-גליליות-שאמיות שנשענות על חומרי גלם מקומיים תוך שימוש בהרבה ירקות, עשבים ועלים בלאדיים. הוסיפו כאן כמה מנות מהים. אנחנו בכל זאת ביפו. 

עוד לפני האוכל קיבלתי זיתים שחורים כבושים (טובים) וחמוצים (בסדר), לצד קנקן מים קרים. 

מנת הסיפתח - חוביזה ועולש מבושלים עם בורגול ובצל. 45 ש"ח. תבשיל טעים, עם המון בצל מטוגן, בורגול דק ועלי חוביזה ועולש מבושלים. קיבלתי גם יוגורט בצד שבהחלט היה נדרש ללחלוח העסק, היות וזו מנה די יבשושית. סך הכל מנה טעימה למדי אבל אכלתי דומות טובות יותר במסעדות ערביות אחרות. המנה מלבד היותה מעט יבשה סבלה גם ממעט מרירות מסוימת - אולי תוצאה של עשיית יתר של הירק והבצל.

לשתייה הזמנתי את עראק הבית. עראק שמייצרים בני המשפחה מענבים ואניס ירוק. נדמה לי שכוס עלתה 20 ש"ח. עראק בהחלט טוב.

המנה העיקרית: קובה בלבן - כדורי קובה במילוי בשר ברוטב יוגורט. 90 ש"ח העלות. לא זול. יש גם אופציה לקובה צמחונית ב-72 ש"ח. המנה הגיעה לוהטת בקערת אלומיניום והייתה בהחלט טעימה. הקובה הייתה עשויה היטב והמילוי (טלה ובקר) היה טעים. הרוטב היה עדין וטעים אף הוא. לא מכביד כמו שרטבים מהסוג הזה יכולים להיות לפעמים. הבעיה שכמנה עיקרית היא הופכת למעט חדגונית אחרי כמה ביסים. זה נכון גם למנות שישברק או סינייה שמוגשות כמנות עיקריות. אבל זו בעיה שלי כשאני מגיע לאכול לבד. במקום כזה עדיף תמיד לחלוק ארוחה עם עוד מישהו וליהנות ממגוון רחב יותר של מנות. בכל אופן, השורה התחתונה כאן היא חיובית. לא המנה הכי טובה מסוגה שאכלתי אבל מנה טובה ומוצלחת.

מדי שירות של עזבה. אולי עוד 25 שנה גם כבאכה תהפוך למותג.

הזמנתי גם קינוח. הייתי שבע ולעוגות לא נותר מקום. ולכן - מלבי. מלבי עם טחינה גולמית וסירופ פטל. 22 ש"ח. הביס הראשון היה מוצלח למדי. המלבי עצמו היה טעים והטאץ' של הטחינה היה מוצלח. סירופ הפטל היה מתוק מדי והרגיש תעשייתי. בביס השני והשלישי נוכחתי לדעת שהמלבי היה כמעט קפוא או סמיפרדו אם תרצו (יענו חצי קפוא). בקיצור - הוציאו אותו מהמקפיא והוא הרגיש כמו גלידה, אבל כזו במרקם קרחי ולא חלק וקרמי. מבאס. החזרתי את המנה וכמובן שלא חייבו אותי. השירות ניתן ע"י בחור צעיר אחד ששירת את כל השולחנות, כשעוד בחור סייע בהבאת המנות מהמטבח שלמטה. בסה"כ הוא היה טוב, אם כי קצת איטי. גם הבאת החשבון לקחה זמן בגלל איזושהי תקלה. 

בסה"כ זו הייתה ארוחה לא רעה אבל גם לא כזו שעושה לי חשק לחזור לכאן בזמן הקרוב. במסעדות דומות אכלתי מנות טובות יותר. קראתי שהאימא שהיא הבשלנית הראשית נשארה בכפר ראמה בעזבה. אני מניח שלבנים שאחראים כרגע על המטבח והניהול יש עוד כברת דרך לעשות כדי להתקרב ליכולות שלה. אני מאחל לכבאכה שתשתפר, תצבור ניסיון ותהפוך למסעדת דגל גלילית-ערבית דווקא ביפו, כמו האחות הגדולה. ימים יגידו. 

(*) בסופ"ש של ה-30 בספטמבר פורסמו 2 ביקורות קוטלות על המקום ע"י שגיא כהן בהארץ וביצה עלומה במאקו. נראה שהעסק מתנהל כרגע עדיין בחובבנות. סימן לא טוב לבאות.

את המתוק אכלתי כחצי שעה אחר כך בעמיתה. פרטים בהמשך. 

הסיבוב היפואי של צהרי שישי היה קצר למדי והתחשק לי לחזור גם למחרת ליפו. אז לקחתי את קו השבת החינמי שמספרו 705 שנוסע עד חולון ועובר ביפו. רציתי לקפוץ לשיפודי זאקו, דוכן השווארמה המשודרג של סלאח כורדי. המקום נפתח רק במרץ האחרון ומסתבר שכבר נסגר כששלט להשכרה מעטר את חלון הדוכן. חבל. כורדי שף וטבח טוב אבל בניהול עסקים הוא כנראה פחות מוצלח. הקורונה שפוגעת גם עכשיו בעסקי המסעדנות והמצב הביטחוני הנפיץ בחברה הערבית שהתפוצץ בחודש מאי במהומות בכל הערים המעורבות, כולל יפו בה היו מהומות גם במהלך יוני, בטח לא עוזר לעסקים, ודאי לא לכאלה חדשים שלא הספיקו להתבסס ולצבור מוניטין. בטיולי יפו המתוארים כאן בהחלט ראיתי פחות אנשים מבעבר. אני מניח שלא מעט יהודים נמנעים מלהגיע גם עכשיו בחלוף מספר חודשים מהמהומות. 

אז במקום שווארמה חזרתי לחומוס של אל-קלחה. الكلحة يافا. מסעדת החומוס השאמית המצטיינת בה ביקרתי פעמיים לפני מספר חודשים. זה היה בסביבות 14:00 והייתי מורעב. המקום היה מפוצץ ולכן לא הייתה לי ברירה אלא להזמין מנת טייק אוויי וללכת לשבת על ספסל ברחבה היפה של בית הבאר בסלמה 6, מול אל קלחה. 

הזמנתי מנה של פלאפל ממולא: פלאפל ממולא בצנובר, בצל וסומק עטוף בשומשום. 20 ש"ח ל-4 כדורים גדולים יותר מהפלאפל הרגיל שלהם (המכונה פלאפל אל קלחה). הפלאפל היה עשוי טוב מאד ומטוגן לעילא, אבל בטעמים הוא פחות מוצלח בעיניי מהפלאפל הרגיל שלהם. הייתה חסרה לי הרעננות של הירק מהפלאפל הרגיל והתיבול בכללו היה פחות מדויק.

בנוסף הזמנתי מנה של אחד החומוסים הסטנדרטיים שלהם: מסבחה עם גרגרי חומוס וטחינה. 28 ש"ח. כולל 2 פיתות, חמוצים, זיתים ובצל בצד. חומוס טוב מאד נוסף שלהם. מרקם מעולה, טריות וטעמים טובים מאד. באל קלחה יודעים לעשות חומוס מעולה.

גם בטייק אוויי אל קלחה עושה עבודה טובה. יש לציין שהמקום היה מלא לגמרי בניגוד לפעמים הקודמות בהן הייתי באל קלחה. זה ניכר בשירות הדי איטי. לקח לא מעט זמן לקלוט את ההזמנה שלי וגם החבר'ה שישבו בשולחנות השמיעו פה ושם טענות כאלה ואחרות באוזני המלצרית. העומס יצר לחץ גם במטבח וגם בשירות והיה ברור לגמרי שחסרו ידיים מסייעות. מלצרית אחת הייתה צריכה לשרת את כל השולחנות, כולל היושבים בחוץ וגם לדאוג על הדרך לרישום ההזמנות של נודניקים כמוני שבאים להזמין טייק אוויי. אחד מהחבר'ה במטבח נאלץ לצאת מדי פעם כדי לפנות כלים ולרשום הזמנות בעצמו. חבל. שיעסיקו עוד איש צוות אחד בימי העומס. החיסכון הזה בכוח אדם לא שווה אם יש ירידה באיכות האוכל והשירות בשעות העומס.

את הקינוח אכלתי ביאפא כנאפה, يافا كنافه. הכנאפייה שהתחילה את טרנד הכנאפה הגדול אי שם בתחילת 2019 שמגישה כנאפה יפואית אישית על גחלים עם גלידה טורקית מעליה (למי שרוצה). אכלתי בסניף המקורי ברחוב עולי ציון 24 בואך שוק הפשפשים פעמיים בעבר והיה טעים ומוצלח (אם כי ודאי לא משהו שהצדיק את התורים וההמתנה של 1/2 שעה-שעה לכנאפה בימים העמוסים של הבאזז). מסתבר שהם פתחו סניף שכן ברח' בית אשל 12 מתישהו ב-2020 שכנראה לא שמתי לב לקיומו לפני כן. זה ודאי מוריד מהעומס שהיה בסניף המקורי מאז הפתיחה ואינספור הכתבות שכתבו עליהם, שהביאו לפתיחה של עוד ועוד מקומות כנאפה בתל אביב-יפו ובערים נוספות בארץ. 

הזמנתי את המנה הקלאסית של כנאפה אישית עם גלידה. 25 ש"ח. הגלידה שבעבר הייתה רק גלידת חלב עיזים שמנתית כללה הפעם גם גלידת פיסטוק ירקרקה. הכנאפה מוצלחת במרקם ובטעם. גם הגלידה מוסיפה קרמיות נעימה למתוק המתוק הזה שאיכשהו זכור לי כקצת פחות מתוק בביקורים הקודמים. אני מקווה שהם לא מיישרים קו עם ההמונים וממתיקים את הכנאפה שלהם עם יותר מי סוכר. אני מעדיף את שלי טיפה פחות מתוקה. 

בביקורים הקודמים שלי ב-2019 וב-2020 ביאפא כנאפה בסניף הראשי בעולי ציון היה פיצוץ אוכלוסין. תור גדול של אנשים השתרך. הפעם ישבתי כאמור בסניף השני החדש יותר והיה די ריק. גם כשעברתי בימים האלה ליד הסניף המקורי היה רגוע בלי המוני אדם כמו בעבר. אולי זה מקרי, אולי אלה הימים בהם ביקרתי ואולי זה המצב שעדיין לא חזר לקדמותו. כך או כך זה מקום חביב עם קינוח מוצלח.

קצת תמונות של כיכר קדומים היפה לפני יפו טייק 3.

והנה יפו טייק 3. צהרי ערב יום כיפור. 

רציתי כאמור לאכול צהריים בחנן מרגילן שלפי גוגל ומפתה היו אמורים להיות פתוחים בצהרי ערב יום כיפור. מסתבר שלא. אז המשכתי ברגל ליפו ורציתי לקפוץ לזלמניקו, דוכן הבשרים בפיתה המוצלח של איטליז הצמרת הוותיק משדרות ירושלים, הבשרים של זלמן. אכלתי שם פעמיים-שלוש בעבר ויש שם פיתות מצוינות שמלאות בכל טוב בשרי (קבב, מעורב יפואי, קציצות, מרגז ועוד). יש בדר"כ גם תבשילים שאפשר לקחת הביתה. הפעם בגלל ערב הצום הציעו רק מנות מבושלות לקחת הביתה. באסה. המשכתי לשוק הפשפשים ובדקתי מי פתוח ומי סגור. אחרי התלבטות ישבתי במקום שאני מכיר ומחבב שהוא אחד היותר מוצלחים במתחם השוק - ראיסה. 

בראיסה, בר האוכל הים תיכוני של השף אורי לוי, שיושב בלב מתחם שוק הפשפשים, ברחוב רבי יוחנן, ישבתי כבר פעמיים-שלוש. הלוקיישן והחלל הוא ודאי אחד היותר מגניבים במתחם וגם האוכל בפעמים שישבתי שם היה מוצלח ומוקפד. ישבתי על הבר הפנימי. כשנכנסתי היה די מלא, בעיקר בחוץ, אבל בפנים היה חצי ריק. 

אלה כיתובים משעשעים מהשירותים. גם הם מושקעים, מעוצבים ומגניבים למדי.

התחלתי בקוקטייל לשעת צהריים.

מאזקלינדה. לא יודע למה מאזקל ולא מזקל (זה נכתב Mezcal במקור המקסיקני). לא יודע גם מי זו לינדה. אבל קוקטייל שכולל מזקל, טקילה, אגבה וכוסברה - רוב הסיכויים שיהיה לטעמי. אכן כך. קוקטייל מעושן, עוקצני וטעים מאד, במחיר סביר למדי של 42 ש"ח (מחיר נמוך בסטנדרט התל אביבי, אם כי הכוס אינה גדולה). 

תפריט האוכל. בליל ים-מזרח תיכוני של מנות קטנות, בינוניות (שיירינג או שרינג ככתוב) ועיקריות. לא נורא יקר.

אנחנו לפני חג כפרת החטאים אז הזמנתי מנות שחיתות. לפחות שחיתות יחסית. 

התחלתי עם סיגר טלה: שני עלי סיגר ממולאים בתבשיל בשר טלה, כרובית, תרד וצנובר, מוגשים עם עלי רוקט, טחינה, אריסה ועגבנייה צלויה. 48 ש"ח. תמחור סביר פלוס למנת פתיח נדיבה ויפה שגם הייתה טעימה מאד. הסיגרים היו שזופים יפה (אחד מהם אפילו היה שזוף מדי בצדו האחד אבל זה לא הפריע), פריכים ועשירים במילוי טעים בתיבול מדויק. הטחינה/אריסה היו טובים מאד והעלים הוסיפו רעננות ירוקה ולימונית. נהניתי.

לעיקרית בחרתי בברוסקטה טלה ותרנגולת בצלייה איטית עם בצל, עשבים (המון נענע), סומק, שמנת חמוצה וויניגרט עגבניות. זו גם הייתה מנה טעימה בהחלט אבל מעט פחות מוצלחת מהסיגר. היה חסר לי קצת עוקץ בתיבול. משהו פיקנטי אולי שהשמנת המתובלת בסומק לא סיפקה. הברוסקטה עצמה הייתה מעט רכה ולא פריכה דיה וזה גם הוריד מעט מההנאה שלי. אבל בשורה התחתונה נהניתי גם מהמנה הזו בזכות שילוב הבשרים המוצלח והטעים, שפע הבצל והעשבים הטריים. 

מקום חביב מאר הוא ראיסה ואני מניח שאחזור לשבת על הבר שלו גם בעתיד כשאני באזור וחש רעב. בעיניי הוא מוצלח ומוקפד יותר בטעמיו מכמה מהשכנים כמו Akbar, שאפה, פועה או פארוק בשוק. 

ולסיום מתוק כמו שצריך. עמיתה בית מאפה או בלעז Amita Bakery. בית המאפה המצוין של שתי קונדיטוריות הצמרת מיכל בוטון ואנה שפירו. כבר ביקרתי בו בעבר והתרשמתי מאד מהאיכות (גם של מאפה מלוח, גם של לחם כזה או אחר שרכשתי, גם של עוגות שלמות לסופ"ש וגם של מאפים מתוקים שטעמתי במקום). אז ב-3 הגיחות הנ"ל ליפו קפצתי פעמיים לעמיתה. בפעם הנוספת זה היה בשבת בצהריים כשסגור.. 

זה מאפה שקדים, קליפות הדרים וטימין. מאפה שכבות פריך ונהדר. טעים ביותר. התמונה צולמה אחרי שנשנשתי חתיכה. 

עוד כמה מאפים מתוקים לדוגמה. ההיצע משתנה שם כל הזמן. אני מניח שבגלל שלרוב הייתי שם בצהריים פספסתי לא מעט מאפים מעניינים שאזלו בינתיים.

זה המאפה שאכלתי בביקור אחרי ראיסה. טארט פטל על בסיס בצק שקדים (הן מעולות בזה) וקרם שקדים. בצק פריך ומילוי נהדרים. מתיקות מאוזנת. איכות פשוט מעולה.

מלבד המאפים הנ"ל שאכלתי במקום לקחתי הביתה גם מאפה אישי ארוז בשם מלווה - סטיקי פודינג אפריקאי שנהניתי ממנו עד מאד. הוא מתוק, במרקם רך וקרמי יחסית, מתובל וטעים מאד. לקחתי גם חלה אפויה טובה מאד ועוגת שמן זית שחלקנו בקפה ועוגה משפחתי בשבת אצל אימא שלי שהייתה טעימה אבל יחסית חסרת ייחוד. באופן כללי טעים בעמיתה. מאד. מי שנמצא באזור שיקפוץ. האיכות מובטחת.