קפה אל נור - מסעדה-מעדנייה לבנטינית חדשה שהפכה למסעדת דגים ופירות ים (*)

קפה אל-נור (Cafe Al Noor) היא מסעדה-מעדנייה חדשה שנפתחה להרצה ב-15 בינואר ברחוב המלך ג'ורג' 88 בתל אביב. היא למעשה מחליפתה של מסעדת ברטי הזכורה לטוב. כמו ברטי, גם קפה אל נור היא מסעדה לבנטינית שמציעה תפריט מאגנו המזרחי והדרומי של הים התיכון (בעברית - סוריה, לבנון וצפון אפריקה). לפי התכנון המקורי היא הייתה צריכה לקום כשיתוף פעולה בין הבעלים, איב וענבר זרוק (שהם גם הבעלים של זה סושי ווונג הוייטנאמית), לבין רועי ענתבי שהיה השף של ברטי. בסופו של דבר השת"פ לא קרם עור וגידים. על המסעדה החדשה הנבנית (או משתפצת) דיווחו בתקשורת די מזמן אבל הפתיחה שלה התעכבה לה אי אלו חודשים. מי שנכנס להיות השף והאחראי על התפריט הוא אוהד לוי, שהיה השף של מסעדת אורטוריו הכשרה ממלון אלמא בזכרון (מסעדה שזכתה לשבחים רבים עם פתיחתה) ושעבד גם בין השאר בסושיאל קלאב ובצ'יקטי.

הכניסה למסעדה היא דרך המעדנייה הצבעונית שמציעה אוכל מוכן, חם וקר, המבוסס על תפריט המסעדה, ובנוסף מוצרי מזון ייחודיים ומגוון פתרונות אירוח: כלי הגשה מיוחדים, ספרי בישול, מפות ועוד. מהמעדנייה ממשיכים לחלל המסעדה הגדול והמעוצב באלמנטים מזרח תיכוניים ומכיל בתוכו גם בר מושקע. מעבר לחלל המרכזי יש חלל ישיבה נוסף - המרפסת החיצונית שהיא פשוטה ופונקציונלית בלי יותר מדי השקעה בעיצוב. קראתי שהשאיפה של המסעדה-מעדנייה ושל התפריט היא להוות מקום שמפגיש את ביירות עם פריז. כזה שמגיש אוכל מזרח תיכוני אבל יש לו גם שיק אירופי. ענבר זרוק באחת הכתבות כינתה את קפה אל נור בתור הערביסרי הראשון. המוטו שלהם הוא "פעם אצלנו, פעם אצלכם". הכוונה היא שפעם יבואו האורחים להתארח במסעדה ובפעם הבאה יגיעו למעדנייה וייקחו מטעמים הביתה.

כרגע, בתקופת ההרצה המסעדה פועלת רק עד שעה 18:00. בהמשך המסעדה תפעל עד חצות. הגעתי למסעדה עם דוד aka מיתר וחנה רעייתו, ידידיי לקבוצת הפודיז שאני חבר בה ועל מעלליה אני מרחיב גם בבלוג זה. דוד הזמין מקום ליום שישי ב-14:00 ואף ציין באוזניי המנהל שרשם את ההזמנה שהוא מגיע בלוויית בלוגר אוכל (שזה אני). כולי תקווה שהחבר'ה בקפה אל נור לא ציפו למישהו מפורסם יותר ממני, היות ואני לא עושה לעצמי ולבלוג יותר מדי promotion ומעולם לא טרחתי לשתף מסעדות שאני מבקר בהן את עובדת היותי בלוגר. טוב - תמיד יש פעם ראשונה. דווקא ניכר היה שחשוב להם לשמוע את הפידבק שלנו. (בהמשך אגב הגיעה למסעדה אשיית אוכל קצת יותר חשובה ממני - מבקר האוכל של ידיעות אחרונות ו-ynet, אמיר קמינר).

בתכנון היינו אמורים לשבת בחלל המרכזי, אבל התברר שהזמנה של דוד לא נרשמה כהלכה (פשלות שיכולות לקרות במסעדה חדשה לגמרי). האחראים (החביבים במיוחד) מיד התנצלו, ואחרי המתנה קלה בה נשנשנו קצת ממגש הטעימות שהוצב בסמוך למעדנייה, נערך לנו שולחן חליפי במרפסת החיצונית. זה היה אחד השולחנות הפנויים האחרונים שנותרו במסעדה המלאה. אין ספק שתל אביבים אוהבים מקומות חדשים. האווירה במרפסת בהשוואה לחלל המסעדה היא פחות מיוחדת, אבל אנחנו באנו לאכול. יש לציין שאנשי הצוות עשו מאמץ אמתי שנצא מרוצים.

התפריט שקיבלנו הוא תפריט הרצה של צהריים. כרגע המחירים מתונים לגמרי. אף ארוחת צהריים לא תעלה כאן יותר מ-100 ש"ח. במסגרת תפריט הצהריים מקבלים מנה ראשונה - מגש מזטים או מרק חרירה ובוחרים מנה עיקרית ממבחר של 10 מנות. תפריט הערב אמור להיות שונה ולכלול אופציות נוספות.

המנות הראשונות היו למעשה בחירה של שחר המלצרית שלנו (טובה מאד), שבאסרטיביות חביבה, החליטה שאנחנו חייבים לדגום את שתי המנות. מה אומר לכם. צדקה. אנחנו חשבנו לדגום רק את מגש המזטים ולוותר על מרק החרירה, אבל החרירה הייתה טעימה מאד, ולכן טוב שנשמענו להוראותיה.

מגש המזטים מכונה בתפריט מגש מזטים (משתנים) מביירות ועד מרקש עם לחם הבית.
הוא כלל את לחם שטוח (מעין פיתה) טעים (קיבלנו אחד נוסף בהמשך) שהלך מצוין עם המטבלים השונים. היו שם טחינה מעולה (הר ברכה) עם פלפל ירוק חריף, סלט קטן של פלפל ירוק חריף, זיתים, סלט עגבניות שרי, מטבוחה (מעולה), סלט חצילים שרופים נהדר וסלט בורגול. כל המזטים היו טובים מאד, הוכנו במקצועיות והיו מתובלים כמו שצריך. לא יודע של מי היד שתיבלה את המנות שאכלנו (אם של אוהד לוי השף, יוני מזרחי שקראתי שהוא השף התפעולי או של טבח אחר). מה שבטוח שזו יד טובה. התאפקנו לא לבקש תוספת מהסלטים.

ולמרק. מרק שכאמור בכלל חשבנו לוותר עליו. מרק חרירה: מרק מרוקאי חגיגי עם מבחר קטניות, ירקות וטחינה גולמית (זה שדרוג של המנה הקלאסית) וכוסברה. מרק חרירה זה מרק מרוקאי מוכר. אכלתי המון כאלה במשך השנים. לרוב זה לא מרק שמותיר בי חותם רציני. זה מרק קטניות וירקות חמצמץ (בדרך כלל חמצמץ מדי) ונחמד ולא הרבה מעבר לזה. החרירה של קפה אל נור הייתה אחת החרירות הכי טעימות שאכלתי בשנים האחרונות. מרק עשיר ומתובל לעילא (אני מניח שבראס אל חנות או בהרט). הטחינה הגולמית נותנת טוויסט נחמד וכמובן שאסור לוותר על סחיטת 1/2 לימון שמוגש כאן לצד המרק. (כך כל אחד יכול לשלוט ברמת החמיצות שהוא אוהב). בקיצור - נסו כאן את החרירה ולא תצטערו.

מנות עיקריות. הן אלה שקבעו את מחירי ארוחת הצהריים.
זו מנת הבחירה של חנה: שרימפס בגריל על סלסת ירקות שרופים (וגם יוגורט). 64 ש"ח. לא טעמתי אבל הסועדת נהנתה מאד מאיכות הפרודוקטים ומטעמי המנה.

המנה של דוד. ספריבס טלה. 79 ש"ח. קראתי אי שם שצלע הטלה מתבשלת במשך 7 שעות. הספריבס הוגשו עם תפוחי אדמה ועגבנייה שרופה. הסועד נהנה מהמנה הנדיבה ומטעמיה. המינוס היחיד שהוא מצא במנה הוא אחוז שומן גדול יחסית בנתח. מהביס שקיבלתי לטעום התרשמתי לטובה מהטעם.

המנה שאני בחרתי: עוד מרק. מרק ראש לוקוס: מרק דגים ופירות ים (אופציה) עם פתיתים, עגבניות וכוסברה. 64 ש"ח. הגיעה צלחת נדיבה למדי עם מרק כתמתם-צהבהב שבתוכו שכשכו נתחי לוקוס נהדרים ושרימפסים טריים (שהיו מעט עשויים מדי). לצד המרק הונחו בכוס תוספות אופציונליות: עלי רשאד טריים, צ'ילי ירוק חריף ופלח לימון. אני הוספתי בשמחה את כל המרכיבים. המרק היה טוב מאד. עשיר בטעמים, פיקנטי במידה ומתובל מעולה. כמו שכתבתי קודם. יש כאן טבחים עם יד טובה.

קינוחים. כרגע ההיצע בתפריט ההרצה בצהריים כלל רק 2 אופציות וניסינו את שתיהן.

בסבוסה אגסים. 39 ש"ח. בסבוסה אגסים בקרמל שמוגשת כמו טארט טאטן. זה קינוח עם המון פוטנציאל שהרגשנו שלא מומש. לטעמנו הוא סבל ממתיקות יתר. עוד מינוס לטעמי היה שימוש יתר בקוקוס טחון שהוא אלמנט שאני לא מחבב באופן אישי. החלק הטוב הקינוח היה המרקם של העוגה שלא היה דחוס מדי והאגסים עצמם שהיו טעימים. אם ישאירו את המנה ברמת המתיקות שלה הייתי ממליץ להגיש אותה לצד קצפת לא מתוקה כלשהי (קציפת יוגורט או לאבנה) שתמתן את המתיקות.

הקינוח השני: תות מסקרפונה וקדאיף. 39 ש"ח גם כן. קינוח סטנדרטי אבל טעים למדי. גם כאן קרם המסקרפונה היה מעט מתוק מדי, אבל הסה"כ היה חביב. זה קינוח מעט פשוט לטעמי. אפשר לשלב כאן עוד אלמנטים שייתנו עניין, נגיד פיסטוקים או בוטנים מלוחים קלויים או משהו כזה. בשורה התחתונה - אגף הקינוחים לא מוצלח כרגע כמו שאר האוכל.

את הארוחה ליווינו בבקבוק יין אדום Petit Castel 2014 שדוד הביא "ממרתפו". יין טוב מאד ועמוק טעמים שכיבדנו בו גם את הברמן ואת המלצרית שלנו. דמי החליצה היו 30 ש"ח.

בשורה התחתונה נראה שיש כאן מקום חביב עם פוטנציאל גבוה. האירוח היה למופת. אנשי הצוות כולם היו נחמדים מאד. יש כאן לארג'יות ורצון טוב לתת לאורחים להרגיש כמו בבית. האוכל שטעמנו היה ברובו טוב עד טוב מאד, למעט הקינוחים שכאמור לא הלהיבו. היה כיף לשבת במקום שפועל ימים ספורים בלבד והוא מלא לחלוטין ומתקתק כמו שצריך. קיבלנו על הארוחה 20% הנחה מעבר למחירים הלא גבוהים שכרגע נקובים בתפריט ההרצה. לא יודע אם זו הנחה של תקופת ההרצה (או הנחה למבקרי אוכל 😉) אבל מה שבטוח שזכינו ל-VFM טוב מאד בארוחה הזו. זו ארוחה שבהחלט נתנה לכולנו חשק לחזור. אני מחכה שיתחיל כאן סרוויס ערב, כשתסתיים תקופת ההרצה, כדי לחזור ולנסות מנות נוספות.

(*) עדכון טרי מיוני 2017:
עוד לא 1/2 שנה של פעילות וכבר קראתי שהמסעדה משנה קונספט ואמורה להפוך למסעדת דגים בראשות שף חדש, רוברט קלוגר. לא עוד מטבח לבנטיני, אלא מסעדת דגים ופירות ים בסטייל בר ברבוניה. נו שוין. כמה שעסקי המסעדנות כאן הם חובבניים וחסרי סבלנות.



קפה אל נור בגלגול החדש - "דברים טובים מהים":

אז הנה חזרתי.
המסעדה כאמור שינתה את פניה בחודש יוני. גם בקונספט, בו הפכו אותה למסעדת דגים ופירות ים (עדיין עם טאץ' לבנטיני). גם בשף, שכעת הוא רוברט קלוגר, שלאחרונה בישל בסרווסריה כמחליפו של עינב אזגורי (בר א וין) ולפני כן בלא מעט מסעדות נוספות (למשל כמה שנים בננה בר).

המעדנייה שהציעה אוכל מוכן הביתה ומוצרים שונים כבר לא פעילה. במקומה, כשנכנסים, ניצב לו לראווה מצד ימין מקרר של דגים ופירות ים טריים. בהיצע של הערב כיכבו בין היתר פלמידה אדומה, אינטיאס, שרימפס קריסטל, סרטנים ולנגוסטינים.

היינו שניים. ישבנו בחלל הפנימי של המסעדה, בשולחן מוגבה יחיד בקצה המסעדה שצופה על כל חלל המסעדה ועל חלון המטבח והבר (שם עמד רוב הזמן קלוגר וניהל את הסרוויס). השולחן קטן מאד והתקשה להכיל את מבחר הסלטים שמגיע כאן כחלק מהזמנת מנה עיקרית. זה משהו שטעון שיפור. מיד כשהתיישבנו נחת על שולחננו קנקן מים קרים. אקט מתבקש בקיץ התל אביבי, שלמרבה הצער, לא נפוץ במיוחד. בשעה שנכנסנו (19:30) היה עדיין די ריק. תוך כשעה די התמלא, אם כי נותרו מקומות פנויים גם כשיצאנו (אזור 21:15).

ולאוכל.
התפריט בקפה אל נור המחודשת, ברובו המוחלט, הוא תפריט של דגים ופירות ים, גם במנות הראשונות וגם בעיקריות. למזמיני מנה עיקרית יש אופציה ל"פתיחת שולחן" של סלטים שונים (עם אפשרות ל-refill) ללא חיוב. אפשר להזמין רק את הסלטים והפתיחים (כולל לחם) בעלות 55 ש"ח. אנחנו כמובן לא הסתפקנו רק בפתיחים. הזמנו 2 מנות ראשונות (אחת מהתפריט הרגיל ואחת מהספיישלים), מנה עיקרית אחת, 2 כוסות יין (ואח"כ גם 2 קינוחים). בכזו הזמנה מקבלים כאמור את אותה פתיחת שולחן.

פתיחת השולחן כללה לחם (טוב), מטבלים, ממרחים, סלטים, זיתים ובריק ממולא חלמון.
בין הסלטים, הממרחים ושאר הפתיחים: כרובית בטחינה, זיתים, שקדים, טחינה, מטבוחה, פלפל חריף ושום קונפי, צזיקי, שמנת חמוצה, סלט ביצים, איקרה, גזר פיקנטי, סלט עשבי תיבול ועוד.

כל הפתיחים היו טובים. הממרחים והסלטים היו טעימים ומתובלים ביד טובה. (חוץ מהאנשובי שהיה מלוח מדי). שום דבר מרגש או יוצא דופן, אבל טעים. הבריק, שהוא על תקן שובר השגרה, היה דקיק, פריך וחביב, אבל דווקא הוא היה מעט אנמי. בקיצור בריק לא מבריק. פתיחת השולחן יכולה להשביע לבדה סועד לא מאד רעב (הרבה מנות + לחם). מי שמחפש ליהנות יותר ממנות הדגים ופירות הים, בלי להתפוצץ, יכול בהחלט לוותר עליה ולהתמקד בראשונות ועיקריות "מהים". העניין הוא שמי שמזמין עיקרית מקבל את הנ"ל ללא חיוב, אז למה לא. העיקר - לאכול לאט לאט.

אהחנו הזמנו כאמור שתי מנות ראשונות.
הראשונה מהספיישלים של היום: קרפצ'יו פלמידה אדומה. עם זיתים שחורים, צ'ילי, בצל אדום וביצה 1/2 קשה. מנה שעלתה 72 ש"ח. מנה טובה מאד. דג איכותי ביותר. תיבול פשוט (שמן זית ולימון) וטוב. דג טרי ואיכותי לא צריך יותר מזה.

מנה שנייה. מהתפריט הרגיל. דג ים קצוץ על הסכין, עגבניות מרוסקות, לימונים כבושים ומלא שמן זית. 52 ש"ח. דג הים הפעם היה אינטיאס. לצערנו זו הייתה מנה בינונית. הדג היה טרי וטוב, אבל המנה כולה הייתה מעט אנמית וחסר בה תיבול בסיסי (מלח, חמיצות לא מספקת, קצת פיקנטיות). עוד טאץ' של מלח-צ'ילי-לימון היה עושה את העבודה. הלימון הכבוש שהוזכר בתפריט אולי נכח פיזית, אבל לא הורגש כמעט בטעם וחבל.

מנה עיקרית. הזמנו אחת לשנינו. החלטנו שזה מספיק (וצדקנו).
זו הייתה מנת התמנון: תמנון צרוב על הפלאנצ׳ה, לבנה עיזים, זיתי טאסוס, תפו"א ושיפקה. 82 ש"ח. (באתר עדיין מעודכן 78 ש"ח. קטע מרגיז זה חוסר העדכון של תפריטי האתרים. שיניתם מחירים - לגיטימי - אבל עדכנו גם את האתר ואת הפייסבוק). מנה מעט כבדה אבל טובה מאד. תמנון רך (ככל הניתן) וטעים. שילוב טוב עם שאר המרכיבים.

קינוחים. טעינו והזמנו בחזירותנו 2 קינוחים. זה היה יותר מדי. בהחלט היה עדיף שנוותר על אחד הקינוחים. סיימנו אותם בשארית כוחותינו.

הראשון הוצע כספיישל: קרם ברולה פירות יער. 41 ש"ח. אחד המינוסים במסעדות דגים זה איכות הקינוחים. אלה של קפה אל נור הפתיעו אותנו לטובה. קרם הברולה היה מצוין. מרקם טוב. מתיקות עדינה ומאוזנת. שילוב פירות היער בתוך הקרם היווה טאץ' נחמד שהוסיף עניין ורעננות.

השני. כנאפה אל נור. מנה קבועה בתפריט הקינוחים. 45 ש"ח. עוד קינוח שהפתיע לטובה. כנאפה לא קלאסית. מאד עדינה בטעמיה ולא מאד מתוקה כמו אחיותיה הסטנדרטיות. טעימה בהחלט. הפיסטוקים כאן לא עשו מספיק עבודה כמספקי הפריכות, כי הם לא נקלו מספיק אבל בסה"כ נהנינו גם מהקינוח הזה.

זוהי אם כן קפה אל נור בגרסתה החדשה כמסעדת "דברים טובים מהים". בסה"כ נחמד ונעים. הארוחה שלנו שכללה את פתיחת השולחן, 2 מנות ראשונות (של דגים נאים טריים), מנה עיקרית, 2 קינוחים ו-2 כוסות יין לבן (רמון בילבאו, ורדחו, ספרד - 35 ש"ח. מוסקדה צרפתית - 33 ש"ח. תמחור בהחלט הוגן ביחס לנהוג בתל אביב) עלתה לכל אחד 180 ש"ח. סביר יחסית למסעדת דגים ופירות ים. אין כאן בשורות גדולות או יצירתיות יוצאת דופן, אבל יש כאן מסעדה חביבה והוגנת עם VFM טוב. מקום ראוי למי שמחפש אופציה לארוחת דגים/שרצים במקום קצת יותר מושקע ממסעדת הדגים הממוצעת של פתיחת שולחן ודגים.


(*) לא הספקנו להתרגל לשינוי הקונספט שארך חודשיים-שלושה בלבד וכבר פורסם שהמסעדה נסגרת. לטענת הבעלים הם רוצים להתמקד בשאר המסעדות שבבעלותם (וונג, זה סושי). עצוב ופתטי למדי. תמונת מצב מייצגת של עולם המסעדנות בישראל 2017.