יום שלישי, 24 בינואר 2017

קפה אל נור - מסעדה-מעדנייה לבנטינית (*) חדשה בתל אביב

קפה אל-נור (Cafe Al Noor) היא מסעדה-מעדנייה חדשה שנפתחה להרצה ב-15 בינואר ברחוב המלך ג'ורג' 88 בתל אביב. היא למעשה מחליפתה של מסעדת ברטי הזכורה לטוב. כמו ברטי, גם קפה אל נור היא מסעדה לבנטינית שמציעה תפריט מאגנו המזרחי והדרומי של הים התיכון (בעברית - סוריה, לבנון וצפון אפריקה). לפי התכנון המקורי היא הייתה צריכה לקום כשיתוף פעולה בין הבעלים, איב וענבר זרוק (שהם גם הבעלים של זה סושי ווונג הוייטנאמית), לבין רועי ענתבי שהיה השף של ברטי. בסופו של דבר השת"פ לא קרם עור וגידים. על המסעדה החדשה הנבנית ומשתפצת דיווחו בתקשורת די מזמן אבל הפתיחה שלה התעכבה לה אי אלו חודשים. מי שנכנס להיות השף והאחראי על התפריט הוא אוהד לוי, שהיה השף של מסעדת אורטוריו הכשרה ממלון אלמא בזכרון (מסעדה שזכתה לשבחים רבים עם פתיחתה) ושעבד גם בין השאר בסושיאל קלאב ובצ'יקטי.

הכניסה למסעדה היא דרך המעדנייה הצבעונית שמציעה אוכל מוכן, חם וקר, המבוסס על תפריט המסעדה, ובנוסף מוצרי מזון ייחודיים ומגוון פתרונות אירוח: כלי הגשה מיוחדים, ספרי בישול, מפות ועוד. מהמעדנייה ממשיכים לחלל המסעדה הגדול והמעוצב באלמנטים מזרח תיכוניים ומכיל בתוכו גם בר מושקע. מעבר לחלל המרכזי יש חלל ישיבה נוסף - המרפסת החיצונית שהיא פשוטה ופונקציונלית בלי יותר מדי השקעה בעיצוב. קראתי שהשאיפה של המסעדה-מעדנייה ושל התפריט היא להוות מקום שמפגיש את ביירות עם פריז. כזה שמגיש אוכל מזרח תיכוני אבל יש לו גם שיק אירופי. ענבר זרוק באחת הכתבות כינתה את קפה אל נור בתור הערביסרי הראשון. המוטו שלהם הוא "פעם אצלנו, פעם אצלכם". הכוונה היא שפעם יבואו האורחים להתארח במסעדה ובפעם הבאה יגיעו למעדנייה וייקחו מטעמים הביתה.



כרגע, בתקופת ההרצה המסעדה פועלת רק עד שעה 18:00. בהמשך המסעדה תפעל עד חצות. הגעתי למסעדה עם דוד aka מיתר וחנה רעייתו, ידידיי לקבוצת הפודיז שאני חבר בה ועל מעלליה אני מרחיב גם בבלוג זה. דוד הזמין מקום ליום שישי ב-14:00 ואף ציין באוזניי המנהל שרשם את ההזמנה שהוא מגיע בלוויית בלוגר אוכל (שזה אני). כולי תקווה שהחבר'ה בקפה אל נור לא ציפו למישהו מפורסם יותר ממני, היות ואני לא עושה לעצמי ולבלוג יותר מדי promotion ומעולם לא טרחתי לשתף מסעדות שאני מבקר בהן את עובדת היותי בלוגר. טוב - תמיד יש פעם ראשונה. דווקא ניכר היה שחשוב להם לשמוע את הפידבק שלנו. (בהמשך אגב הגיעה למסעדה אשיית אוכל קצת יותר חשובה ממני - מבקר האוכל של ידיעות אחרונות ו-ynet, אמיר קמינר).






בתכנון היינו אמורים לשבת בחלל המרכזי, אבל התברר שהזמנה של דוד לא נרשמה כהלכה (פשלות שיכולות לקרות במסעדה חדשה לגמרי). האחראים (החביבים במיוחד) מיד התנצלו, ואחרי המתנה קלה בה נשנשנו קצת ממגש הטעימות שהוצב בסמוך למעדנייה, נערך לנו שולחן חליפי במרפסת החיצונית. זה היה אחד השולחנות הפנויים האחרונים שנותרו במסעדה המפוצצת. אין ספק שתל אביבים אוהבים מקומות חדשים. האווירה במרפסת בהשוואה לחלל המסעדה היא פחות מיוחדת, אבל אנחנו באנו לאכול. יש לציין שאנשי הצוות עשו מאמץ אמתי שנצא מרוצים.


התפריט שקיבלנו הוא תפריט הרצה של צהריים. כרגע המחירים מתונים לגמרי. אף ארוחת צהריים לא תעלה כאן יותר מ-100 ש"ח. במסגרת תפריט הצהריים מקבלים מנה ראשונה - מגש מזטים או מרק חרירה ובוחרים מנה עיקרית ממבחר של 10 מנות. תפריט הערב אמור להיות שונה ולכלול אופציות נוספות.


המנות הראשונות היו למעשה בחירה של שחר המלצרית שלנו (מלצרית מצוינת), שבאסרטיביות חביבה, החליטה שאנחנו חייבים לדגום את שתי המנות. מה אומר לכם. צדקה. אנחנו חשבנו לדגום רק את מגש המזטים ולוותר על מרק החרירה, אבל החרירה הייתה מצוינת, ולכן טוב שנשמענו להוראותיה.

מגש המזטים מכונה בתפריט מגש מזטים (משתנים) מביירות ועד מרקש עם לחם הבית.
הוא כלל את לחם שטוח (מעין פיתה) טעים מאד (קיבלנו אחד נוסף בהמשך) שהלך מצוין עם המטבלים השונים. היו שם טחינה מעולה (הר ברכה) עם פלפל ירוק חריף, סלט קטן של פלפל ירוק חריף, זיתים, סלט עגבניות שרי, מטבוחה (מעולה), סלט חצילים שרופים נהדר וסלט בורגול. כל המזטים היו טובים מאד. הם הוכנו במקצועיות והיו מתובלים כמו שצריך. לא יודע של מי היד שתיבלה את המנות שאכלנו (אם של אוהד לוי השף, יוני מזרחי שקראתי שהוא השף התפעולי או של טבח אחר). מה שבטוח שזו יד טובה מאד. התאפקנו לא לבקש תוספת מהסלטים.





ולמרק. מרק שכאמור בכלל חשבנו לוותר עליו. מרק חרירה: מרק מרוקאי חגיגי עם מבחר קטניות, ירקות וטחינה גולמית (זה שדרוג של המנה הקלאסית) וכוסברה. מרק חרירה זה מרק מרוקאי מוכר. אכלתי המון כאלה במשך השנים. לרוב זה לא מרק שמותיר בי חותם רציני. זה מרק קטניות וירקות חמצמץ (בדרך כלל חמצמץ מדי) ונחמד ולא הרבה מעבר לזה. החרירה של קפה אל נור הייתה כנראה החרירה הכי טעימה שאכלתי בשנים האחרונות. מרק עשיר ומתובל לעילא (אני מניח שבראס אל חנות או בהרט). הטחינה הגולמית נותנת טוויסט נחמד וכמובן שאסור לוותר על סחיטת 1/2 לימון שמוגש כאן לצד המרק. (כך כל אחד יכול לשלוט ברמת החמיצות שהוא אוהב). בקיצור - נסו כאן את החרירה ולא תצטערו.


מנות עיקריות. הן אלה שקבעו את מחירי ארוחת הצהריים.
זו מנת הבחירה של חנה: שרימפס בגריל על סלסת ירקות שרופים (וגם יוגורט). 64 ש"ח. לא טעמתי אבל הסועדת נהנתה מאד מאיכות הפרודוקטים ומטעמי המנה.


המנה של דוד. ספריבס טלה. 79 ש"ח. קראתי אי שם שצלע הטלה מתבשלת במשך 7 שעות. הספריבס הוגשו עם תפוחי אדמה ועגבנייה שרופה. הסועד נהנה מהמנה הנדיבה ומטעמיה. המינוס היחיד שהוא מצא במנה הוא אחוז שומן גדול יחסית בנתח. מהביס שקיבלתי לטעום התרשמתי לטובה מהטעם.


המנה שאני בחרתי: עוד מרק. מרק ראש לוקוס: מרק דגים ופירות ים (אופציה) עם פתיתים, עגבניות וכוסברה. 64 ש"ח. הגיעה צלחת נדיבה למדי עם מרק כתמתם-צהבהב שבתוכו שכשכו נתחי לוקוס נהדרים ושרימפסים טריים (שהיו מעט עשויים מדי). לצד המרק הונחו בכוס תוספות אופציונליות: עלי רשאד טריים, צ'ילי ירוק חריף ופלח לימון. אני הוספתי בשמחה את כל המרכיבים. המרק היה טוב מאד. עשיר בטעמים, פיקנטי במידה ומתובל מעולה. כמו שכתבתי קודם. יש כאן טבחים עם יד טובה.



קינוחים. כרגע ההיצע בתפריט ההרצה בצהריים כלל רק 2 אופציות וניסינו את שתיהן.

בסבוסה אגסים. 39 ש"ח. בסבוסה אגסים בקרמל שמוגשת כמו טארט טאטן. זה קינוח עם המון פוטנציאל שהרגשנו שלא מומש. לטעמנו הוא סבל ממתיקות יתר. עוד מינוס לטעמי היה שימוש יתר בקוקוס טחון שהוא אלמנט שאני לא מחבב באופן אישי. החלק הטוב הקינוח היה המרקם של העוגה שלא היה דחוס מדי והאגסים עצמם שהיו טעימים. אם ישאירו את המנה ברמת המתיקות שלה הייתי ממליץ להגיש אותה לצד קצפת לא מתוקה כלשהי (קציפת יוגורט או לאבנה) שתמתן את המתיקות.


הקינוח השני: תות מסקרפונה וקדאיף. 39 ש"ח גם כן. קינוח סטנדרטי אבל טעים. גם כאן קרם המסקרפונה היה מעט מתוק מדי, אבל הסה"כ היה חביב. זה קינוח מעט פשוט לטעמי. אפשר לשלב כאן עוד אלמנטים שייתנו עניין, נגיד פיסטוקים או בוטנים מלוחים קלויים או משהו כזה. בשורה התחתונה - אגף הקינוחים לא מוצלח כרגע כמו שאר האוכל.


את הארוחה ליווינו בבקבוק יין אדום Petit Castel 2014 שדוד הביא "ממרתפו". יין טוב מאד ועמוק טעמים שכיבדנו בו גם את הברמן ואת המלצרית שלנו. דמי החליצה היו 30 ש"ח.


בשורה התחתונה נראה שיש כאן מקום חביב עם פוטנציאל נהדר. האירוח היה למופת. אנשי הצוות כולם היו נחמדים מאד. יש כאן לארג'יות ורצון טוב לתת לאורחים להרגיש כמו בבית. האוכל שטעמנו היה ברובו טוב מאד, למעט הקינוחים שכאמור לא הלהיבו. היה כיף לשבת במקום שפועל ימים ספורים בלבד והוא מלא לחלוטין ומתקתק כמו שצריך. קיבלנו על הארוחה 20% הנחה מעבר למחירים הלא גבוהים שכרגע נקובים בתפריט ההרצה. לא יודע אם זו הנחה של תקופת ההרצה (או הנחה למבקרי אוכל 😉) אבל מה שבטוח שזכינו ל-VFM מעולה בארוחה הזו. זו ארוחה שבהחלט נתנה לכולנו חשק לחזור. אני מחכה שיתחיל כאן סרוויס ערב, כשתסתיים תקופת ההרצה, כדי לחזור ולנסות מנות נוספות.



(*) עדכון טרי מיוני 2016:
עוד לא 1/2 שנה של פעילות וכבר קראתי שהמסעדה משנה קונספט ואמורה להפוך למסעדת דגים בראשות שף חדש, רוברט קלוגר. לא עוד מטבח לבנטיני, אלא מסעדת דגים ופירות ים בסטייל בר ברבוניה. נו שוין. כמה שעסקי המסעדנות כאן הם חובבניים וחסרי סבלנות.

7 תגובות:

  1. נהנה לקרוא את ביקורותיך, חבל שזו סוג של ביקורת מוזמנת. מקווה שלא תמשיך בדרך זו (אולי פחות ארוחות עם דויד)

    השבמחק
  2. שמח שאתה נהנה לקרוא. וזו אגב אינה ביקורת מוזמנת. אני מעולם לא כתבתי וכנראה גם לא אכתוב ביקורת כזו מהסיבה הפשוטה שאני לא מחפש "טובות הנאה" ממסעדות ואין לי שום אינטרסים מלבד לכתוב על נושא שאני אוהב. אני גם לא מכיר באופן אישי אף שף ואף מסעדן, כך שעד היום (כולל הביקורת הנ"ל) מעולם לא הוזמנתי ע"י מישהו לכתוב עליו.

    השבמחק
  3. אבנר, לאחר קריאת הפוסט לא התפאקנו וביקרנו בקפה אל נור ביום שלישי האחרון. אציין שזכינו להנחה דומה לכבוד ההרצה. שלא לדבר על היחס החם ותחושת הבית המדהימה המושרית ע"י כלל הצוות, בדגש על הברמן המקסים, דין, שאירח אותנו על הבר ורקח לנו קוקטיילים מיוחדים. שווה לחזור, בלי צל של ספק!

    השבמחק
  4. תודה נעמה. אז כנראה שזו לא הייתה הנחת בלוגר אוכל... אין ספק שהם גיבשו שם צוות חמוד וטוב. היכרנו גם את דין שעשה רושם מעולה.

    השבמחק
  5. נהניתי לקרוא ולראות את התמונות. המחירים נראים מאוד מתונים, שלא לומר זולים, ואני מקווה שהם ישארו ברמה הזאת למרות שקשה לי להאמין. הערה לגבי הספריבס טלה- מדובר במנה עם אחוז שומן גבוה, אכלתי אותה במספר מקרים ותמיד אחוז השומן היה גבוה יחסית. כמו כן אני חייב שוב להתיחס למחיר- מחיר מאוד מתון ומגיע על זה מילה טובה לבעלי המסעדה (בקלארו למשל המחיר שלה 138 שקל) נ.ב. בפוסט ציינת שהמחיר של הספריבס 74 שקל ואילו בתפריט רשום 79 שקל.

    השבמחק
  6. תודה אוראל. המחירים אכן מתונים שלא לומר נמוכים. קשה לי להאמין שהרמה הזו תישמר. בדר"כ אחרי תקופת ההרצה יש עדכוני תפריט ומחירים (של 5%-10%), ובמציאות הישראלית אחרי תקופה נוספת יש לרוב עוד העלאת מחירים (או לחלופין הקטנת מנות).
    בעניין ספריבס הטלה - המחיר כמובן 79 ש"ח - תודה על תשומת הלב. זה אכן נתח שומני בדרך כלל אבל הרגשנו שהוא היה שומני יותר מהממוצע.

    השבמחק
  7. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק