שוב סיבוב בירושלים.
קצת סובב חומות. קצת שער יפו ושער ציון, כולל גיחה קצרה לתוך העיר עתיקה תוך חירוף נפש. קצת גנים ופארקים, קצת ממילא. עוד קצת נחלת שבעה. עוד קצת מחנה יהודה.
בין לבין 2 ארוחות צהריים.
הראשונה במסעדה האיטלקית החדשה למדי, הכשרה, המדוברת ועטורת השבחים - אנה.
השנייה - באחת המסעדות של קבוצת מחניודה הכה נחשבת ומצליחה - טלביה.
Anna Italian Cafe: מסעדה כשרה חלבית ומשובחת!
אנה היא מסעדה איטלקית חדשה שנפתחה באמצע מאי ושוכנת בקומה השנייה של בית אנה טיכו. התפריט של אנה הוא איטלקי חלבי וכשר, ומי שאחראי על הליווי הקולינרי ובניית התפריט הוא השף מושיקו גמליאלי, השף של מסעדת מונא האיכותית. השף בפועל הוא נמרוד נורמן, שהיה סו-שף בקבוצת המסעדות מחניודה ועבד בבר היוד'לה ובסדנא. לכאורה תפריט חלבי כשר עלול להיות מגביל ומשעמם, אבל בפועל העניין כנראה עובד. במעט יותר מחודשיים של פעילות הספיקה המסעדה להפוך ליקירת מבקרי האוכל. כולם עפו עליה. אפילו מבקרים שאוטומטית נעשים נרגנים כשהם צריכים לצאת לאזור חיוג 02 כמו שגיא כהן וההוא מביצה עלומה חזרו מלאי שבחים.
על המקום אחראית הקרן להשקעות חברתיות דואליס בשיתוף מוזיאון ישראל, שיחד עם עמותת חוט המשולש מפעילה במקום תכנית חברתית של הכשרה ותעסוקה של בני נוער במצבי סיכון.
אני הגעתי ללא הזמנה מראש. המסעדה נפתחת בצהריים בשעה 13:00. הגעתי ב-12:45 לבניין היפה שמשמש כמוזיאון, עשיתי סיבוב קצר בקומת הגלריה ועליתי ברגל (יש גם אופציה למעלית) לקומה השנייה (קצת תרבות מה קרה?). היות והגיעו כמה וכמה סועדים שהזמינו מקום מראש, המתנתי להושבה בסבלנו, יחד עם עוד כמה סועדים חצופים כמוני שבאו בלי הזמנה. למרות הלחץ היחסי של נכנסים, זה לקח דקות ספורות בלבד.
אני ישבתי על הבר. להפתעתי המסעדה הייתה כמעט מלאה מפה פה, כולל הבר וכולל המרפסת החיצונית. בהחלט כיף לראות מקום חדש מלא ומצליח. ודאי כזה שלא שוכן ברחוב גדול וראשי, וצריך להתאמץ מעט כדי לאתר אותו. אין ספק שריבוי הכתבות והביקורות המעולות עשה את שלו. חלק מהסועדים היו מקומיים (למשל בחור חרדי שישב לידי על הבר), חלק היו "תיירים" ישראלים שקפצו כמוני עיר הקודש, חלק יהודים שומרי כשרות (דוברי צרפתית), ואני מניח שהיו גם תיירים זרים.
המסעדה עצמה מעוצבת בפשטות, בנועם ובניקיון. תקרת קשתות ירושלמית יפה. קירות לבנים. נברשות מודרניות. הישיבה על הבר הייתה נוחה מאד ומרווחת. האקוסטיקה של המסעדה, כמו רוב המסעדות כאן, היא די בעייתית. דווקא החלל של הבר הוא יחסית מבודד לרעש, ושם ניתן לנהל שיחה נורמלית. בחללים האחרים בהם מפוזרים השולחנות, כנראה שתקשו לשמוע את עצמכם.
אין כאן עסקיות. הגיוני. מעט מאד מסעדות ירושלמיות מציעות עסקיות. חלק ניכר מהבולטות שבהן אפילו לא פתוחות בצהריים. התפריט נחלק למנות לחם (עד 32 ש"ח), מנות ראשונות (של ירקות. עד 38 ש"ח), מנות שניות (דג נא. ניוקי. ריזוטו. עד 66 ש"ח). פסטות (4 סוגים. עד 72 ש"ח), דגים (עד 88 ש"ח), פיצות (עד 57 ש"ח). קינוחים (4 במספר - עד 34 ש"ח). סה"כ לא תפריט גדול מאד, אבל מגוון ומדויק.
למנה ראשונה הזמנתי את הסלקים הצלויים. 32 ש"ח. מנה שכוללת סלק צלוי, פרוסות דקיקות של סלק מוחמץ, בצל אדום צלוי, גבינת סנט מור, בלסמי מצומצם, פסטו וגבינת פרמזן מגוררת. אחלה מנה. סלקים שניצלו במדויק, כך שנשארו מעט אל דנטה ולא היו רופסים. תיבול מדויק ושילובי טעמים טובים מאד של הסלקים, הגבינות והפסטו.
למנה עיקרית בחרתי בפפרדלה עם פילה לברק ברוטב חמאת לימון וגרמולטת עשבי תיבול. 72 ש"ח. פרט למנות הדגים זו המנה היקרה ביותר בתפריט. היא לא ענקית, אבל עושה את העבודה. זו מנת פסטה משובחת. אחת היותר טעימות שאכלתי בזמן האחרון. על הנייר יש כאן את כל המרכיבים הנכונים עבורי למנת פסטה שאני אוהב: פסטה תוצרת בית שבושלה אל דנטה, חמאה, לימון, דג טוב עם עור פריך. לשמחתי גם ההוצאה לפועל מהנייר למחבת נעשתה על הצד הטוב ביותר וקיבלתי מנת פסטה לפנתאון: עשירה, טעימה, לימונית-חמאתית ומפנקת.
אחרי מנוחה קצרה התפניתי גם לקינוח. המשכתי את הקו הלימוני עם טארט לימון (הוזמן גם אספרסו בצד). 34 ש"ח. טארט פשוט וקלאסי שהוכן בדיוק כמו שטארט לימון צריך להיעשות: בצק פריך וטעים, קרם לימון קר במתיקות עדינה ומאוזנת היטב, מרנג איטלקי רך, עדין ונעים. אחלה.
נהניתי מאד באנה. יש כאן יופי של מקום. מקום מושקע מכל הבחינות, עם אוכל מוקפד וטעים.
כן כן - מסתבר שכשרוצים, גם אוכל כשר חלבי יכול להיות טעים, מעניין ואיכותי. מטבח איטלקי זה מטבח פשוט. לא תמיד חייבים בשרים ושרצים במסעדה. כל מה שצריך זה חומרי גלם טובים, אפילו אם הם כשרים. במסעדה חלבית כמו אנה זה אפילו לא צריך להיות מסובך, כי באמת יש המון מוצרי חלב כשרים משובחים (שפע גבינות) ואפשר למצוא גם דגים וירקות טובים בלי קושי. אבל משום מה מסעדות כשרות באמת טובות הן מצרך נדיר ביותר. אנה, נכון להיום, היא פנינה ירושלמית כשרה נדירה באיכותה, בזכות תפריט מדויק, מנות איכותיות, וטבחים וצוות שיודעים את העבודה. כולי תקווה שהם ימשיכו כך.
אחרי אנה המשכתי בסיבוב רגלי במורד רחוב יפו עד מחנה יהודה.
היה חם מאד אז קפצתי ללגום בירה צוננת בדוכן הבירות ביר בזאר בשוק. אחר כך נסעתי לבית אחי במבשרת ציון שם נשארתי ללון. למחרת קפצתי שוב לעיר. עוד קצת טיולי בוקר. יעד הצהריים היה מסעדה שונה בתכלית מאנה: מסעדה לא כשרה מבית היוצר של קבוצת מחניודה בשם טלביה.
טלביה (Talbiye) - בית קפה בבוקר, מסעדה בצהריים ובר יין בלילה
טלביה היא מסעדה ששייכת לקבוצת מחניודה, קבוצת המסעדות הישראלית המצליחה ביותר בירושלים (מחניודה, הסדנא, יוד'לה, קייטרינג אגריפס ובר יין חדש דנדש בשם בר יין), ובלונדון (Palomar ו-Barbary). מי שעומד בראש הקבוצה הוא כמובן השף-מגה סלב אסף גרניט. מי שאחראי על מסעדת טלביה הוא שף בשם ניר לוי. המסעדה נפתחה בתחילת 2014.
המסעדה/בר הקטנה יושבת למרגלות תאטרון ירושלים, ברחוב שופן בעיר (לא רחוק מבית הנשיא). בשעות הבוקר משמש המקום כבית קפה עם ארוחות בוקר ומאפים. בצהריים ובערב כבראסרי צרפתי-אירופאי ובלילה הוא פועל כבר יין. המקום קטן ומגניב, כמו שאפשר לצפות ממקום ששייך לקבוצת מחניודה, שלפחות בדבר אחד הם בטוח טובים, וזה לפתוח מקומות שווים. (אם המקומות הללו שומרים על איכות לאורך זמן, זה עניין לדיון נפרד).
גם לכאן הגעתי ללא הזמנה מראש וישבתי על הבר. בניגוד לאנה, שממוקמת באזור מרכזי יותר, טלביה נמצאת בשכונת מגורים פחות מתוירת ומטוילת, ולכן היא גם לא הייתה מלאה והומה כמו אנה. נראה שהסועדים היו בחלקם חבר'ה מהשכונה (כולל צעירים שהיו חברים של אנשי הצוות הצעירים לכשעצמם), מטיילים בירושלים (כמוני) ועובדי השכונה (למשל כאלה שעובדים בבית לשכת עורכי הדין מחוז ירושלים הסמוך).
כיאה למסעדה שהיא גם בר-יין, התפריט כולל מנות קטנות ובינוניות, שהיקרה שבהן עולה 98 ש"ח (דניס ביין לבן).
התפריט אירופאי-ים תיכוני. די הרבה צרפת (רייט אווז, בויאבז, בורגיניון, צלחת גבינות), קצת איטליה (פולנטה, אניילוטי ריקוטה ושרימפס), קצת מרכז אירופה (גרבלקס, נקניקיות ושפצלה, שניצל וינאי), קצת מערבי (קלאב סנדוויץ', צלעות חזיר בבירה, מולים וצ'יפס). הכל כמובן בתיבול ירושלמי מזרח תיכוני. אגב התפריט הנוכחי שונה מזה שבאתר שלהם. ביולי הם הוציאו תפריט חדש.
אני הזמנתי למנה ראשונה מנה מהפתיחים: תפו"א בחמאה שרופה, דג כבוש (נאמר לי שזו פלמידה), קרם פרש, ביצה רכה, קוויאר, בצל אדום כבוש ועירית קצוצה. מנה קטנה של 36 ש"ח. מנה שהבטיחה הרבה. ציפיתי לפיצוץ של טעמים, מהדג הכבוש ומהחמאה השרופה, אבל לצערי קיבלתי מנה בינונית עם טעמים די אנמיים. הדג היה במרקם נוקשה, החמאה השרופה לא הורגשה מספיק והביצה הרכה הייתה רכה מדי. ביצוע מרושל וחובבני למדי. מנה מאכזבת.
השירות של הברמן המאד צעיר למראה היה מעט מעצבן. יותר מדי סחבקי ועם יותר מדי שטיקים של ברמנים על הבר (הקפצת לימונים למשקאות, דחקות עם החבר'ה על הבר). זה נחמד אבל במידה. זה יותר מתאים לשעות הערב המאוחרות ופחות לארוחת צהריים. גם ההתעקשות שלו לכנות אותי בתואר "בוס" הייתה קצת מעצבנת (כן בוס, עוד משהו בוס?, הכל טעים בוס?. הבנו - אני הבוס).
בשורה התחתונה טלביה זה מקום שכונתי ונחמד. ודאי למי שעובד, עובר או מתגורר בשכונה. אבל שכונתי ונחמד זה משהו שאני מצפה מבית קפה או מבר רגילים. ממסעדה של קבוצת מסעדות כל כך נחשבת, מקצוענית ומצליחה כמו מחניודה אני מצפה ליותר מזה, ודאי בגזרת האוכל עצמו. לצערי גם הארוחה האחרונה שלי במחניודה עצמה בתחילת 2015 היה די בינונית, וודאי לא עמדה בציפיות שלי. אני מקווה שזה מקרה בלבד ושריבוי המקומות בניהול הקבוצה וההתפזרות של אסף גרניט לאפיקים שונים מעבר לבישול (טלוויזיה, פרסומות) לא מורידים מאיכות המסעדות שלה. מהניסיון שלי בשנה וקצת האחרונה זה אכן כך.
קצת סובב חומות. קצת שער יפו ושער ציון, כולל גיחה קצרה לתוך העיר עתיקה תוך חירוף נפש. קצת גנים ופארקים, קצת ממילא. עוד קצת נחלת שבעה. עוד קצת מחנה יהודה.
בין לבין 2 ארוחות צהריים.
הראשונה במסעדה האיטלקית החדשה למדי, הכשרה, המדוברת ועטורת השבחים - אנה.
השנייה - באחת המסעדות של קבוצת מחניודה הכה נחשבת ומצליחה - טלביה.
Anna Italian Cafe: מסעדה כשרה חלבית ומשובחת!
אנה היא מסעדה איטלקית חדשה שנפתחה באמצע מאי ושוכנת בקומה השנייה של בית אנה טיכו. התפריט של אנה הוא איטלקי חלבי וכשר, ומי שאחראי על הליווי הקולינרי ובניית התפריט הוא השף מושיקו גמליאלי, השף של מסעדת מונא האיכותית. השף בפועל הוא נמרוד נורמן, שהיה סו-שף בקבוצת המסעדות מחניודה ועבד בבר היוד'לה ובסדנא. לכאורה תפריט חלבי כשר עלול להיות מגביל ומשעמם, אבל בפועל העניין כנראה עובד. במעט יותר מחודשיים של פעילות הספיקה המסעדה להפוך ליקירת מבקרי האוכל. כולם עפו עליה. אפילו מבקרים שאוטומטית נעשים נרגנים כשהם צריכים לצאת לאזור חיוג 02 כמו שגיא כהן וההוא מביצה עלומה חזרו מלאי שבחים.
אני הגעתי ללא הזמנה מראש. המסעדה נפתחת בצהריים בשעה 13:00. הגעתי ב-12:45 לבניין היפה שמשמש כמוזיאון, עשיתי סיבוב קצר בקומת הגלריה ועליתי ברגל (יש גם אופציה למעלית) לקומה השנייה (קצת תרבות מה קרה?). היות והגיעו כמה וכמה סועדים שהזמינו מקום מראש, המתנתי להושבה בסבלנו, יחד עם עוד כמה סועדים חצופים כמוני שבאו בלי הזמנה. למרות הלחץ היחסי של נכנסים, זה לקח דקות ספורות בלבד.
אני ישבתי על הבר. להפתעתי המסעדה הייתה כמעט מלאה מפה פה, כולל הבר וכולל המרפסת החיצונית. בהחלט כיף לראות מקום חדש מלא ומצליח. ודאי כזה שלא שוכן ברחוב גדול וראשי, וצריך להתאמץ מעט כדי לאתר אותו. אין ספק שריבוי הכתבות והביקורות המעולות עשה את שלו. חלק מהסועדים היו מקומיים (למשל בחור חרדי שישב לידי על הבר), חלק היו "תיירים" ישראלים שקפצו כמוני עיר הקודש, חלק יהודים שומרי כשרות (דוברי צרפתית), ואני מניח שהיו גם תיירים זרים.
המסעדה עצמה מעוצבת בפשטות, בנועם ובניקיון. תקרת קשתות ירושלמית יפה. קירות לבנים. נברשות מודרניות. הישיבה על הבר הייתה נוחה מאד ומרווחת. האקוסטיקה של המסעדה, כמו רוב המסעדות כאן, היא די בעייתית. דווקא החלל של הבר הוא יחסית מבודד לרעש, ושם ניתן לנהל שיחה נורמלית. בחללים האחרים בהם מפוזרים השולחנות, כנראה שתקשו לשמוע את עצמכם.
אין כאן עסקיות. הגיוני. מעט מאד מסעדות ירושלמיות מציעות עסקיות. חלק ניכר מהבולטות שבהן אפילו לא פתוחות בצהריים. התפריט נחלק למנות לחם (עד 32 ש"ח), מנות ראשונות (של ירקות. עד 38 ש"ח), מנות שניות (דג נא. ניוקי. ריזוטו. עד 66 ש"ח). פסטות (4 סוגים. עד 72 ש"ח), דגים (עד 88 ש"ח), פיצות (עד 57 ש"ח). קינוחים (4 במספר - עד 34 ש"ח). סה"כ לא תפריט גדול מאד, אבל מגוון ומדויק.
למנה ראשונה הזמנתי את הסלקים הצלויים. 32 ש"ח. מנה שכוללת סלק צלוי, פרוסות דקיקות של סלק מוחמץ, בצל אדום צלוי, גבינת סנט מור, בלסמי מצומצם, פסטו וגבינת פרמזן מגוררת. אחלה מנה. סלקים שניצלו במדויק, כך שנשארו מעט אל דנטה ולא היו רופסים. תיבול מדויק ושילובי טעמים טובים מאד של הסלקים, הגבינות והפסטו.
למנה עיקרית בחרתי בפפרדלה עם פילה לברק ברוטב חמאת לימון וגרמולטת עשבי תיבול. 72 ש"ח. פרט למנות הדגים זו המנה היקרה ביותר בתפריט. היא לא ענקית, אבל עושה את העבודה. זו מנת פסטה משובחת. אחת היותר טעימות שאכלתי בזמן האחרון. על הנייר יש כאן את כל המרכיבים הנכונים עבורי למנת פסטה שאני אוהב: פסטה תוצרת בית שבושלה אל דנטה, חמאה, לימון, דג טוב עם עור פריך. לשמחתי גם ההוצאה לפועל מהנייר למחבת נעשתה על הצד הטוב ביותר וקיבלתי מנת פסטה לפנתאון: עשירה, טעימה, לימונית-חמאתית ומפנקת.
אחרי מנוחה קצרה התפניתי גם לקינוח. המשכתי את הקו הלימוני עם טארט לימון (הוזמן גם אספרסו בצד). 34 ש"ח. טארט פשוט וקלאסי שהוכן בדיוק כמו שטארט לימון צריך להיעשות: בצק פריך וטעים, קרם לימון קר במתיקות עדינה ומאוזנת היטב, מרנג איטלקי רך, עדין ונעים. אחלה.
נהניתי מאד באנה. יש כאן יופי של מקום. מקום מושקע מכל הבחינות, עם אוכל מוקפד וטעים.
כן כן - מסתבר שכשרוצים, גם אוכל כשר חלבי יכול להיות טעים, מעניין ואיכותי. מטבח איטלקי זה מטבח פשוט. לא תמיד חייבים בשרים ושרצים במסעדה. כל מה שצריך זה חומרי גלם טובים, אפילו אם הם כשרים. במסעדה חלבית כמו אנה זה אפילו לא צריך להיות מסובך, כי באמת יש המון מוצרי חלב כשרים משובחים (שפע גבינות) ואפשר למצוא גם דגים וירקות טובים בלי קושי. אבל משום מה מסעדות כשרות באמת טובות הן מצרך נדיר ביותר. אנה, נכון להיום, היא פנינה ירושלמית כשרה נדירה באיכותה, בזכות תפריט מדויק, מנות איכותיות, וטבחים וצוות שיודעים את העבודה. כולי תקווה שהם ימשיכו כך.
אחרי אנה המשכתי בסיבוב רגלי במורד רחוב יפו עד מחנה יהודה.
היה חם מאד אז קפצתי ללגום בירה צוננת בדוכן הבירות ביר בזאר בשוק. אחר כך נסעתי לבית אחי במבשרת ציון שם נשארתי ללון. למחרת קפצתי שוב לעיר. עוד קצת טיולי בוקר. יעד הצהריים היה מסעדה שונה בתכלית מאנה: מסעדה לא כשרה מבית היוצר של קבוצת מחניודה בשם טלביה.
טלביה (Talbiye) - בית קפה בבוקר, מסעדה בצהריים ובר יין בלילה
טלביה היא מסעדה ששייכת לקבוצת מחניודה, קבוצת המסעדות הישראלית המצליחה ביותר בירושלים (מחניודה, הסדנא, יוד'לה, קייטרינג אגריפס ובר יין חדש דנדש בשם בר יין), ובלונדון (Palomar ו-Barbary). מי שעומד בראש הקבוצה הוא כמובן השף-מגה סלב אסף גרניט. מי שאחראי על מסעדת טלביה הוא שף בשם ניר לוי. המסעדה נפתחה בתחילת 2014.
המסעדה/בר הקטנה יושבת למרגלות תאטרון ירושלים, ברחוב שופן בעיר (לא רחוק מבית הנשיא). בשעות הבוקר משמש המקום כבית קפה עם ארוחות בוקר ומאפים. בצהריים ובערב כבראסרי צרפתי-אירופאי ובלילה הוא פועל כבר יין. המקום קטן ומגניב, כמו שאפשר לצפות ממקום ששייך לקבוצת מחניודה, שלפחות בדבר אחד הם בטוח טובים, וזה לפתוח מקומות שווים. (אם המקומות הללו שומרים על איכות לאורך זמן, זה עניין לדיון נפרד).
גם לכאן הגעתי ללא הזמנה מראש וישבתי על הבר. בניגוד לאנה, שממוקמת באזור מרכזי יותר, טלביה נמצאת בשכונת מגורים פחות מתוירת ומטוילת, ולכן היא גם לא הייתה מלאה והומה כמו אנה. נראה שהסועדים היו בחלקם חבר'ה מהשכונה (כולל צעירים שהיו חברים של אנשי הצוות הצעירים לכשעצמם), מטיילים בירושלים (כמוני) ועובדי השכונה (למשל כאלה שעובדים בבית לשכת עורכי הדין מחוז ירושלים הסמוך).
כיאה למסעדה שהיא גם בר-יין, התפריט כולל מנות קטנות ובינוניות, שהיקרה שבהן עולה 98 ש"ח (דניס ביין לבן).
התפריט אירופאי-ים תיכוני. די הרבה צרפת (רייט אווז, בויאבז, בורגיניון, צלחת גבינות), קצת איטליה (פולנטה, אניילוטי ריקוטה ושרימפס), קצת מרכז אירופה (גרבלקס, נקניקיות ושפצלה, שניצל וינאי), קצת מערבי (קלאב סנדוויץ', צלעות חזיר בבירה, מולים וצ'יפס). הכל כמובן בתיבול ירושלמי מזרח תיכוני. אגב התפריט הנוכחי שונה מזה שבאתר שלהם. ביולי הם הוציאו תפריט חדש.
אני הזמנתי למנה ראשונה מנה מהפתיחים: תפו"א בחמאה שרופה, דג כבוש (נאמר לי שזו פלמידה), קרם פרש, ביצה רכה, קוויאר, בצל אדום כבוש ועירית קצוצה. מנה קטנה של 36 ש"ח. מנה שהבטיחה הרבה. ציפיתי לפיצוץ של טעמים, מהדג הכבוש ומהחמאה השרופה, אבל לצערי קיבלתי מנה בינונית עם טעמים די אנמיים. הדג היה במרקם נוקשה, החמאה השרופה לא הורגשה מספיק והביצה הרכה הייתה רכה מדי. ביצוע מרושל וחובבני למדי. מנה מאכזבת.
המנה העיקרית הייתה מוצלחת מעט יותר: נקניקיות (2 סוגים - אני מעריך שאחת מבקר והשנייה מחזיר), כרוב אפוי ושפצלה. 62 ש"ח. הנקניקיות היו טעימות בסה"כ. האחת (הכהה של הבקר) הייתה נוקשה יותר ומתובלת. השנייה (הבהירה מהחזיר) הייתה רכה יחסית ועדינה. החרדל הוא כמובן תוספת הכרחית במנה כזו. הכרוב האפוי היה רך מאד. ממש נמס בפה. קצת מרתיע ומפתיע בהתחלה, אבל זה היה טעים ונחמד. השפצלה היו די טעימים, אבל אחרי האידוי/בישול שלהם הם טוגנו/נצרבו והושחמו ומרקמם היה מעט קשה מדי לטעמי. היה חסר לי איזשהו רוטב שילווה את השפצלה ואת הנקניקיות מלבד החרדל. סה"כ מנה בסדר פלוס.
השירות של הברמן המאד צעיר למראה היה מעט מעצבן. יותר מדי סחבקי ועם יותר מדי שטיקים של ברמנים על הבר (הקפצת לימונים למשקאות, דחקות עם החבר'ה על הבר). זה נחמד אבל במידה. זה יותר מתאים לשעות הערב המאוחרות ופחות לארוחת צהריים. גם ההתעקשות שלו לכנות אותי בתואר "בוס" הייתה קצת מעצבנת (כן בוס, עוד משהו בוס?, הכל טעים בוס?. הבנו - אני הבוס).
בשורה התחתונה טלביה זה מקום שכונתי ונחמד. ודאי למי שעובד, עובר או מתגורר בשכונה. אבל שכונתי ונחמד זה משהו שאני מצפה מבית קפה או מבר רגילים. ממסעדה של קבוצת מסעדות כל כך נחשבת, מקצוענית ומצליחה כמו מחניודה אני מצפה ליותר מזה, ודאי בגזרת האוכל עצמו. לצערי גם הארוחה האחרונה שלי במחניודה עצמה בתחילת 2015 היה די בינונית, וודאי לא עמדה בציפיות שלי. אני מקווה שזה מקרה בלבד ושריבוי המקומות בניהול הקבוצה וההתפזרות של אסף גרניט לאפיקים שונים מעבר לבישול (טלוויזיה, פרסומות) לא מורידים מאיכות המסעדות שלה. מהניסיון שלי בשנה וקצת האחרונה זה אכן כך.
צולם בירושלים:
בשבוע שעבר נקטלה על ידי אבי אפרתי גם מסעדת מונא שבעבר נחשבה השנייה באיכויותיה אחרי מחניודה.
השבמחקלא מפתיע אותי למען האמת ואני לא בא אליו בטענות. אדם מוכשר ככל שיהיה לא יכול לתפקד ביותר ממקום אחד בו זמנית. במקומו, גם אני הייתי משקיע בסניפים בלונדון יותר. ביזנס זה ביזנס ודיעת הפודיס בישראל ממילא לא משנה מאומה, אפילו על שפי אשר מופיעים בטלויזיה (אפילו שפים דמיקולו: שגב, אדרת).
מונא זכתה בדרך כלל לביקורות טובות מאד. הביקורת השלילית של אפרתי די הפתיעה אותי. לפני כחודשיים הייתה ביקורת חיובית מאד עליה של עמית אהרונסון ויהונתן כהן בהארץ והם שפעו מחמאות. בהחלט יתכן וזה נבע מירידת איכות זמנית כשמושיקו גמליאלי היה עסוק עם אנה החדשה.
השבמחקקבוצת מחניודה שמונא עצמה נמנתה עליה בעבר מתפזרת אף היא ללא מעט כיוונים. אני חושש שכל עוד תשומת הלב של גרניט ושות' תוקדש ללונדון (כי שם הייאוש יותר נוח) ולתקשורת (כי זה מחניף לאגו ומייצר הכנסות), האיכות של כל מסעדות הקבוצה לא תהיה טובה כמו שהייתה וודאי לא יציבה.
חבל שהתאכזבת מ - טלביה. שוב שלפחות החוויה ב- אנה הייתה טובה.
השבמחקהדיווח הזה כמו גם דיווחים נוספים מאותתים לי שכבר מזמן לא ביקרתי בירושלים.
אחכה קצת למזג אוויר שפוי יותר ויאללה ביתר :)
גם אני הייתי החודש בטלביה הירושלמית ןחויתי אכזבה מהאוכל..
השבמחקhttp://www.wasserstar.com/single-post/2016/08/25/%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%A8-%D7%98%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%94