איטליאנו דלה קוסטה - מסעדת חוף איטלקית חדשה בחיפה

איטליאנו דלה קוסטה (Eataliano Dalla Costa) היא מסעדה איטלקית חדשה שנפתחה לאחרונה להרצה בחוף בת גלים בחיפה. היא יושבת בקומה השנייה של בניין על החוף בו ממוקמות מסעדת שוואטינא הוותיקה ותחנת הרכבל התחתון (רציף העלייה השנייה 96). השף שלה הוא חמודי עוקלה, בוגר העונה הראשונה של משחקי השף (אחד המוכשרים שבהם לדעתי), שבשלוש השנים האחרונות פלוס שימש כשף התפעולי וכיד ימינו של השף יוסף (זוזו) חנא במסעדת מגדלנה הנחשבת בצומת מגדל בצפון (מסעדת שף ערבית מודרנית שזכתה לביקורות מהללות). הבעלים שלה הם בני המשפחה שגם שוואטינא שייכת להם. 

למסעדה עצמה מטפסים מגרם המדרגות שבחזית הבניין. כשנכנסים מתגלה מקום מרשים, מאיר פנים ורחב ידיים. החלל המרכזי הגדול בנוי בצורה מעוגלת ומחולק ע"י "חומה" תכולה לשני חלקים עיקריים: האחד כולל מטבח פתוח ובו טאבון איטלקי גדול (איך לא) וריכוז של שולחנות שצופה אליו. השני, שאני מעריך שיהיה המבוקש יותר ע"י הסועדים, צופה לרצועת החוף המטופחת ולים הכחול היפהפה, כששורת שולחנות אחת שבו ממש נושקת לחלונות הגדולים הצופים לים. כשאני נכנסתי כל הסועדים (היו כ-6-7 שולחנות מאוישים) ישבו כמובן בשולחנות הללו וכך גם אני.

העיצוב של המסעדה בהחלט נעים ומושקע. צבעים ים תיכוניים, קירות לבנים (לא הצבע - החומר, יענו bricks), הרבה תמונות עם נופים מאיטליה, עציצי קש גדולים שתלויים מהתקרה (שאני מניח שעם הזמן ימלאו אותה בירוק של המטפסים שבהם). בחלקים שונים מוצבים מדפים שונים מלאים חומרי גלם איטלקיים (קמחים, שמני זית, יינות). אבל כל זה מתגמד לעומת הנוף של הים הכחול. תענוג.

המסעדה שנמצאת בתקופת הרצה, פועלת כרגע בין השעות 12:00 עד 22:00 ברציפות. היא יושבת באזור מבודד יחסית בחיפה, הן מבתי מגורים והן מעסקים, ולכן הסועדים הם כאלה שמגיעים במיוחד למסעדה. סביר להניח שמעטים יהיו כאלה שנכנסו במקרה, על הדרך, אולי רק כאלה שבילו קודם בחוף השכן והיפה. לנוכח הבידוד היחסי, אי אפשר כמובן לצפות שתהיה כאן ארוחה עסקית, ולכן יש תפריט אחיד הן בצהריים והן בערב. כרגע הוא עדיין מודפס על נייר מדפסת, עניין של זמן עד שיכינו כאן תפריט קבוע מעוצב ומושקע.

התפריט גדול ומכסה היטב כל סוג אוכל איטלקי שאפשר לחשוב עליו. הוא מחולק למנות ראשונות (פוקצ'ות, מנות נאות ועוד), אינסלטה (סלטים), פיצות מהטאבון (8 סוגי פיצות), פסטות (11 מנות שונות), מנות עיקריות (בשרים, דגים ופירות ים) וקינוחים (6 במספר). יש כאן תפריט איטלקי עם טאצ'ים מקומיים וערביים, שכולל גם מנות איטלקיות קלאסיות כמו: פוקצ'ה, אנטיפסטי, קרפצ'יו סינטה, סלט פנצ'נלה, פיצה מרגריטה, פפרדלה ראגו בקר, פטוצ'יני פונגי, וגם מנות פחות שגרתיות כמו: קרודו דג ים עם קרם לימון וקרם גבינת עזים, ארנצ'יני מוצרלה מעושנת, פיצה סינייה טלה, פיצה Sea Food, פסטה שרימפס בפסטו פיסטוקים, קנלוני כרישה וגבינת עזים עם טפנד זיתים שחורים, פטוצ'יני שוק טלה ועוד.

התמחור נראה סטנדרטי למדי: מנות ראשונות וסלטים עד 40 ומשהו ש"ח. פיצות באזור 50-60 ש"ח. פסטות באזור 60-70 ש"ח. מנות עיקריות שחלקן כבר עובר את 100 השקלים. היקרות ביותר הן פילה עגל עם ניוקי בציר בקר (129 ש"ח) וצלעות טלה בנוסח סיציליאני עם גזרים צבעוניים וקרם ארטישוק ירושלמי (129 ש"ח). הקינוחים מושקעים אבל מתומחרים במתינות יחסית לתל אביב, באזור ה-40 ש"ח.

המנה הראשונה שהזמנתי הייתה גם היקרה יותר מבין הראשונות. 52 ש"ח. ברוסקטה אנשובי שכללה: מוצרלה (איטלקית איכותית), אנשובי (טרי) כבוש, קרם חציל, איולי פפריקה מעושנת, בצל סגול, עלים ירוקים ומעט צ'ילי. זו מנה ראשונה ענקית, שיכולה להתאים בקלות גם ל-2-3 סועדים. כשאני מזמין ברוסקטה בתל אביב, זה בדרך כלל 1/2 כמות ממה שקיבלתי כאן. הגיעו 3 פרוסות פוקצ'ה די גדולות ועליהן הר של כל התוספות שצוינו למעלה. נהניתי מכל ביס. (והיו הרבה כאלה). כל המרכיבים היו טריים ושפעו רעננות. שילובי הטעמים היו מוצלחים מאד, וכל מרכיב הוכן במדויק ותובל במדויק. שאפו. חששתי שיש כאן יותר מדי מרכיבים, אבל איכשהו הכל עבד היטב. הפוקצ'ה עצמה שהייתה בסיס הברוסקטה (איזה כיף שזו לא הייתה סתם פרוסת לחם קלוי) הייתה נהדרת. דקה ופריכה. אם זו הרמה של כל המאפים כאן, אז הם מסודרים.

המנה העיקרית שהזמנתי הייתה אף היא היקרה ביותר בקטגוריה שלה - הפסטות: פסטה שרימפס בפסטו פיסטוקים. 72 ש"ח. פסטה שחורה בעבודת יד (נאמר לי שכל הפסטות מוכנות במסעדה), שרימפס, פסטו פיסטוקים וצ'ילי אדום טרי. היא הוגשה בצלחת שחורה מודרנית גדולה כשבצדה מונחת כף פרמזן מגורר לתיבול. זו מנת פסטה כלבבי. עזת טעמים ונדיבה. היו שם 8 או 9 שרימפסים טעימים שבושלו כמו שצריך (לא רופסים ועם קראנץ'). התיבול היה טוב. לדעתי אפשר להעז ולהדגיש את טעמי פסטו הפיסטוק עם עוד פיסטוקים ושום. הפסטה עצמה הייתה מעט מעט עשויה מדי, אבל זה לא הפריע. סה"כ מנת פסטה טובה.

שלא תגידו שלא דואגים כאן שנראה את הים בשיא צלילותו...

אחרי שתי המנות יצא השף חמודי עוקלה ועשה סיבוב בין הסועדים, כשאני הייתי הראשון בתור (כי הייתי הכי קרוב ליציאה של המטבח). הוא לחץ ידיים ושוחח עם כולם. אקט שלא רואים יותר מדי במסעדות כאן, בהן שפים לא יטריחו את עצמם לקשקש עם פשוטי העם וייגשו ללקק רק לחברים או לסלבים/אח"מים. הבחור כשמו - חמוד, נעים וחייכן. (זה גם הרושם שהוא עשה במשחקי השף). הוא התנצל שהם עדיין בהרצה ושאין תפריטים רשמיים ושמח לשמוע שנהניתי מהמנות ושחשבתי שהן נדיבות. אמרתי לו שניכר שהם השקיעו במקום והוא סיפר לי שהוא עשה ממש מחקר על הקהל החיפאי ועל טעמיו, וניסה לעשות תפריט רחב ונדיב, שיתאים לחיפאים. הוא גם סיפר שהיה באיטליה לפני פתיחת המסעדה, שרוב חומרי הגלם מיובאים מאיטליה ושכל הפסטות הן בעבודת יד מקמחי פסטה איטלקיים.

אחרי מנוחה של כמה דקות של צפייה רגועה בגלי הים התפניתי להזמנת קינוח. הייתי די מפוצץ ולכן רציתי משהו קליל יחסית. שעיתי להמלצתה של המלצרית והזמנתי עוגת גבינה ולוטוס. 42 ש"ח. אבל אבוי, לא קינוח אחד הגיע אלא שניים. יחד עם עוגת הגבינה המוזמנת הגיע גם קנולי סיציליאני (39 ש"ח) כצ'ופר על חשבון הבית. נחמדים כאן. אין מה לעשות, לפעמים צריך להתמודד עם בלת"מים שכאלה... חיים קשים. אמרתי למלצרית ולמנהל המסעדה שעבר שם שהם הרגו אותי ושאצטרך עזרה מהם כדי לסיים את 2 הקינוחים.

עוגת גבינה ולוטוס כללה: קראמבל פיסטוק, קרם גבינה קרה, קרם פיסטוק (למעשה גלידה), קראמבל לוטוס, פירות יער טריים וקולי תותים. אני לא מחובבי הלוטוס. חומר גלם סתמי ואוברייטד, אבל המלצרית החביבה מאד שלי אמרה שהוא ממש מינורי כאן. אכן כך היה. לדעתי כדאי לקרוא למנה עוגת גבינה ופיסטוק. זה יותר קולע. הגיעה צלחת יפהפייה ומעוצבת לעילא בעיצוב מודרני ויצירתי, כשעוגת הגבינה ויתר המרכיבים מסתתרים מתחת לדיסק שוקולד לבן דק ויפה. קינוח נדיב ביותר, שבקלות יספק 2 סועדים. קינוח טעים ומהנה. טעמים לא מתוקים מדי. שילובי מרקמים מוצלחים. יופי. רק תורידו את הלוטוס ושימו יותר קראמבל פיסטוק...

קנולי סיציליאני: קנולי ממולא קרם מסקרפונה, על מצע רוטב פירות אלכוהולי, קראמבל חמאה, גלידת תות ונגיעות קרם משמש. הם הוסיפו לי כף של קרם מסקרפונה כך שהקינוח המעוצב הזכיר משהו. לא ארחיב. התמונה מדברת בשם עצמה. הקינוח עצמו נחמד. הקנולי היה מעט עבה מדי וקצת קשה לפיצוח, אבל בסך הכל טעים. הגלידה והקרמים היו טובים ומאוזנים במתיקותם. מבין השניים עוגת הגבינה מנצחת.

אין לי מושג איך הצלחתי להכניס את כל האוכל שהכנסתי, אבל עשיתי זאת. all by myself. מיותר לציין שבבית בערב דילגתי על ארוחה ושתיתי רק איזה שייק פירות על בסיס יוגורט. ליותר מזה לא הייתי מסוגל.

בהחלט נהניתי מהישיבה באיטליאנו דלה קוסטה. מקום נעים ומזמין, שיחסית לימיו הספורים, התנהל במקצועיות. בארוחה שלי האוכל היה עשוי היטב, עם הגשה יפה ונדיבה. ניכר שיש כאן מקום מושקע שרוצה לספק חוויה טובה לסועד. כמובן שהמבחן הגדול של מסעדה היא תפקוד תחת לחץ, כשהמסעדה מלאה לחלוטין. מעניין יהיה לשבת במסעדה כשהיא מלאה ולבחון את תפקוד המטבח והצוות. אני תקווה שמנהלי המסעדה ישכילו במהרה לתת לה פרסום וליצור לה מוניטין חיובי, כדי שהמקום יהיה מלא ויממש את הפוטנציאל שבהחלט גלום בו.

בדרך כלל מסעדות חוף (לפחות רוב אלה שאני מכיר מתל אביב והרצליה) אינן איכותיות במיוחד (בלשון המעטה). רבות מהן הן סוג של מלכודות תיירים שמציעות ארוחות במחירים מופקעים עם שירות בינוני במקרה הטוב. איטליאנו דלה קוסטה, עושה רושם, היא מסעדת חוף שונה לגמרי בנוף הישראלי, כזו שמציעה אוכל טעים וטרי, לצד שירות טוב וכוונות טובות. אני מקווה שישמרו על האיכות ויצליחו. מה שבטוח הוא שהנוף לים לבדו שווה את הישיבה במסעדה, וכשאליו מצטרפים אוכל טוב ואווירה נעימה, אז אי אפשר לבוא בטענות.