ג'וז ולוז (Joz ve loz) היא מסעדה תל אביבית ותיקה למדי שהוקמה בשנת 2004 וישבה ברח' יהודה הלוי עד לפני כשנה וחצי. בסוף 2014 היא עברה למשכן חדש ברח' גבולות בשכונת פלורנטין, צמוד להתחלה של רחוב לוינסקי ומפגשו עם רח' יפו. בקיצור - דרום תל אביב הארדקור. המסעדה שהוגדרה כמסעדת אינדי (וגם זכתה בפרס מסעדת האינדי של השנה בפרסי האוכל של טיים אאוט בקטגוריה זו) הפכה עם השנים למוסד קולינרי תל אביבי עם אג'נדה פוליטית (יש יאמרו שמאלנית), אמנותית ומגדרית. בחודשים האחרונים עברה המסעדה שינוי משמעותי כשהפכה, לפחות קולינרית, למסעדת שף של ממש עם טאץ' אסייתי מובהק, בזכות תפריט חדש ומעניין של שף צעיר שנכנס למטבחה בשם עידו קרמסקי. זו פעם ראשונה שהמסעדה שהייתה על טהרת ניהול נשי מכניסה שף בחור לנהל את המטבח.
עד עכשיו לא יצא לי לבקר במסעדה. לא המקום עצמו, המעט זרוק והמעט היפסטרי, ולא התפריט שהיה, לא עשו לי חשק לבקר. בחודש האחרון נתקלתי בשתי כתבות ביקורת על התפריט החדש - של גיל אקרמן בטיים אאוט ושל ביצה עלומה במאקו, ושתיהן ממש עפו על המקום ועל המנות המעניינות. גם התפריט שראיתי בדף הפייסבוק של המסעדה עורר את סקרנותי, ולכן מיהרתי להזמין מקום ליום ב', 21 במרץ בשעה 19:30 לאחותי הגדולה, אחייניתי ולי.
19:30 זו שעה סופר מוקדמת לאכלן התל אביבי המצוי, ולכן לא היה מפתיע שהיינו כמעט סועדים יחידים במקום. אחרי כשעה המסעדה התמלאה וכשיצאנו קצת אחרי 21:00 היא כבר הייתה מלאה כמעט לגמרי.
העיצוב של המסעדה פשוט למדי ומעט זרוק. מתאים לקהל ההיפסטרי והבוהמייני הרגיל של המסעדה. בסה"כ נעים לשבת. לא צפוף במיוחד (כמו שהבנתי שהיה בגלגול הקודם) וגם האקוסטיקה סבירה בהחלט.
ניסינו להזמין תחילה יין, אבל איכשהו 5 היינות (3 אדומים ו-2 לבנים) שהצוות הציע לנו ובאדיבותו נתן לנו טעימות מהם לא הלהיבו אותנו וויתרנו. הסתפקנו בקנקני מים קרים...
התפריט עצמו מורכב ממנות ראשונות על טהרת ירקות, מנות בינוניות עם דגים ובשרים ומנות עיקריות. תפריט שכמו בהרבה מסעדות תל אביביות היום מתאים לארוחת שיירינג. התפריט משלב מנות אסייתיות שונות ומנות ים תיכוניות וישראליות (ו/או ערביות). ממש כור היתוך שלא נראה הגיוני אבל איכשהו עובד כאן יפה.
המנה היקרה ביותר עולה 98 ש"ח. לכאורה לא הרבה ביחס למסעדות שף, אבל המנות אינן גדולות, כך שלא מדובר במסעדה זולה. התפריט הוא די מושחת, אז מי שבדיאטה או שומר על כולסטרול, שייקח בחשבון שהשף כאן אוהב חמאה...
נדמה לי שטוב יעשו אם יוסיפו תרגום בגוף הסרט לתפריט, היות ותיאור המנות הוא עמום לגמרי. לא חושב שמישהו יודע מה זה צ'יו צ'ונג פן או באן טראנג טרון (למעט הוייטנאמים שבינינו), וגם מנות כמו ירקות מיריחו, קישואים במים משוגעים, טרטר באדרת דקיקה או פסטה דרומית הם עמומים ולא ברורים. אנחנו היינו כמעט שולחן יחיד בשעה שהגענו ולכן לנו ולמלצרית היה את כל הזמן שבעולם, כך שעברנו מנה מנה וקיבלנו הסבר. אני לא יודע אם בשעת עומס זה אפשרי. כנראה שלא. ניכר היה גם שחלק מהצוות עדיין לא הפנים את התפריט החדש ולא הכיר מספיק את מרכיבי המנות. בקיצור - עניין שדורש שיפור.
הזמנו בסה"כ 6 מנות. איכשהו יצא שזו הייתה ארוחה על טהרת בשר, בשר ועוד קצת בשר. לפני שהן הגיעו קיבלנו על חשבון הבית לחם מחמצת חביב עם קראסט מצוין, וצלוחית שמן זית.
מנה ראשונה: טרטר באדרת דקיקה. 65 ש"ח.
לא זוכר איזה נתח של בקר זה היה (פילה? שייטל?). מדובר במנה של טרטר בקר שעטוף בשכבה דקיקה של קרפצ'יו בקר ומונח על רוטב על בסיס חלמון ביצה נוזלי ואני מנחש שגם חרדל ולימון. הגשה מקורית בהחלט. מנה טעימה ומוצלחת. בשר איכותי שתובל בתיבול שאמנם היה מינימליסטי, אבל נעשה ביד טובה ובאיזון מצוין.
מנה שנייה - קצת שחיתות בצלחת:
ספייריבס פריך (שנחתך לנתחים בגודל ביס), צלוחית רוטב (רוטב אסייתי מתקתק-חמצמץ) וצלוחית בוטנים. 69 ש"ח. הסועד צריך לקחת את נתח החזרזיר הפריך (קראנץ' נהדר), לטבול ברוטב המצוין ואז בבוטנים הקצוצים. התוצאה נהדרת. מנה כיפית וטעימה מאד.
שלישית - עוד קצת שחיתות. הפעם מנה שכמעט רק אני אכלתי:
מוח עגל, צלפים ופנצ'טה. 67 ש"ח. אני מת על מוח עגל ולכן סלחתי על עניין הצלפים. המוח הנימוח הוכן כהלכה. טוגן עם מעטה חיצוני פריך והיה רך ונימוח בפנים. הרוטב היה פשוט נהדר. רוטב עם הרבה שום, על בסיס חמאה וציר עם טעם מעושן מהפנצ'טה. הצלפים השתלבו בסה"כ היטב ולא הפריעו כדרכם יותר מדי. ייתכן שהרוטב הדומיננטי הזה אפילו האפיל מעט בטעמו על המוחות שהם עדינים מאד בטעמם הבסיסי, אבל אני יצאתי מרוצה.
רביעית - קצת ירק:
באן טראנג טרון. 47 ש"ח. מדובר בסלט וייטנאמי שכולל עלים ירוקים שונים (חסה, בצל ירוק, כוסברה, בזיליקום), פיסות דפי אורז רכות, שבבי בצל מטוגן וחצי ביצה קשה. כל הכבודה הזו מוגשת בתוך שקית. ההגשה בהחלט מקורית ומגניבה.
אנחנו ביקשנו צלחת נפרדת כדי לשפוך את כל התכולה לצלחת ולאכול בנוחות. הסלט מצוין, עם רוטב אסייתי עדין ומאוזן ושילובי מרקמים מוצלחים.
אחרי כל הנ"ל חיכינו ל-2 מנות נוספות שמוגדרות כמנות עיקריות. חיכינו וחיכינו... למעלה מ-1/2 שעה של המתנה... להערכתנו זה לא נבע מהעומס או האיטיות במטבח (את המנות הראשונות תקתקו לנו), אלא מהעובדה שהמלצרית שכחה להודיע למטבח להתחיל לעבוד על המנות, ורק אחרי ששאלנו מה קורה היא נזכרה... לא נורא. סלחנו...
מנה חמישית - כי לא היו מספיק מנות מושחתות:
בטן חזיר סינית. בטן חזיר שהגיעה כנתח אחד די גדול, עם רוטב מתקתק-מלוח על בסיס סויה ומעטה תבלינים פריך (שכלל גרגרי כוסברה, כוכב אניס ואי אילו תבלינים אסייתיים נוספים), ולצדה מנת אורז מאודה. 82 ש"ח. מנה טובה מאד. בטן חזיר שהוכנה במקצועיות. תיבול מצוין גם של הבשר וגם של הרוטב. הייתי שמח אם היו עוד 2-3 כפות רוטב לצורך טבילת שארית האורז.
מנה שישית - בשר אחרון ודי להיום:
ביף רנדנג - קדירת בשר מאלזית ואורז לצדה. 98 ש"ח. רנדנג או רנדאנג זו בדרך כלל מנה אינדונזית חריפה. כאן היא הוכנה בסגנון מאלזי (אין לי מושג מה ההבדל הקולינרי בין מאלזיה לאינדונזיה) ודווקא לא הייתה חריפה. הבשר היה נתח צ'ך שנצלה זמן רב עד ריכוך. זה נתח שמטבעו הוא מעט סיבי אבל הוא היה רך וטעים. לי כן חסרה כאן פיקנטיות. הייתי מעדיף רוטב חריף יותר ודומיננטי יותר, אבל הבנות מאד אהבו אותה. אם אני צריך לדרג - זו כנראה המנה הפחות מוצלחת לטעמי, אם כי גם היא טובה למדי. התמחור שלה לדעתי מוגזם.
גזרת הקינוחים היא כנראה לא הצד החזק של המסעדה. יש היצע של 4 קינוחים בלבד שביחס לתפריט הלא שגרתי והרחב, הם די פשוטים. כנראה שהשף הצעיר לא מתעסק עם מתוקים. לגיטימי. במלוחים הוא בהחלט מוכשר ביותר. ויתרתי על קינוח שוקולד מתובל בהל, עוגת סולת (בסבובה) כלשהי ועוד קינוח ששכחתי את זהותו. הזמנתי את הקינוח הקליל ביותר: מלבי. 32 ש"ח מחירו. קראתי שזה קינוח ותיק שהולך שנים רבות במסעדה. כאן הקרדיט מגיע לצוות הותיק. המלבי שלהם לא שגרתי והוא פשוט מצוין. אחד הטעימים שניסיתי כאן. הוא חלק ואוורירי במיוחד, עם מתיקות מאוזנת, מתובל בפירות יבשים עם רוטב מוצלח ועדין על בסיס מיץ משמש.
השורה התחתונה היא בהחלט חיובית. היות ולא ניסיתי את ג'וז ולוז במשכנה הישן ובתפריטה הקודם, אין לי מדד להשוואה בין אז לבין היום. מה שיש היום הוא מסעדה טובה, מקורית ומעניינת, שמשלבת בהצלחה ובטבעיות סגנונות קולינריים שונים, ומציעה מנות טעימות ומוצלחות. אם השירות יישר קו עם הרמה של האוכל, והרמה של האוכל תשמור על יציבות, יהיה כאן מקום שהוא אחד הטובים בעיר. נכון שהאווירה הבוהמיינית והזרוקה של המסעדה היא לא לכולם, אבל בשביל האוכל הטוב שבה שווה לנסות אותה.
אני לא יודע מאיפה הגיע השף הזה - עידו קרמסקי - זה שם שלא נתקלתי בו לפני כן, אבל אין ספק שהבחור מוכשר ובעל יד מצוינת, שבהחלט שווה לבוא ולטעום מה שהיא מכינה. מה שבטוח שבפעם הבאה אני אלך על המנות הדגיות והצמחוניות...
גיחה שנייה לג'וז ולוז - מוצ"ש - סוף אוגוסט 2016:
קפצתי עם השותפה שלי להרים כוסית לכבוד העבודה החדשה שלי. הגענו ב-20:30. חוץ מ-3-4 שולחנות בחוץ (היה יחסית נעים והמוסיקה שם לא החרישה אוזניים כמו בפנים) ושולחן אחד של 8 חבר'ה בפנים, היה ריק. מוזר למדי. בפעם הקודמת הייתי באמצע שבוע ובאזור 20:30-21:00 היה מלא.
קיבלנו לחם מחמצת טוב מאד עם יופי של קראסט ולצדו שמן זית.
הזמנו לסיפתח עגבניה אסלי: עגבניות מיריחו, זעתר, אבן יוגורט, ופלפל חריף. 32 ש"ח. מנה לא גדולה ופשוטה אבל טעימה ומבוצעת היטב. יופי של סלט עגבניות חריף. טרי וטעים. לא בטוח ששווה 32 ש"ח.
אני הזמנתי למנה ראשונה מנת קיתפו: טרטר בקר חריף עם לחם. 68 ש"ח. מנה אתיופית. הטרטר היה מצוין. בשר טרי ושופע טעמים. לשאלתי המלצרית אמרה לי שזה מנתח אגוז. על הבשר גורדה ביצה קשה. הטרטר לא היה חריף כלל, אלא פיקנטי, והטעם הדומיננטי היה מתערובת תבלינים אתיופית שכללה בין היתר כמון, הל, ציפורן וחילבה. זה ודאי לא טרטר לאנשים שאוהבים טעמים עדינים. התמחור של המנה גבוה לטעמי ביחס לגודלה.
מנה עיקרית של סיון שותפתי: ניוקי בציר תפוחי אדמה, קרם פרש ופלפל חריף ירוק. היו שם גם תרד ומרווה. המנה עלתה 66 ש"ח. הטעמים היו מצוינים. הניוקי בושלו נהדר והיו רכים ונימוחים במיוחד. מנה טובה מאד, אבל שוב - די יקר ביחס לגודל.
המנה העיקרית שלי הייתה מנת תמנון עם תפוחי אדמה ברוטב יין אדום וחמאה. עלתה 94 ש"ח. ושוב אותו מוטיב של מנה עם טעמים מעולים אבל תמחור טיפה גבוה מדי. התמנון בושל לעילא והיה רך ומשובח. הרוטב היה פנטסטי. עמוק ועז טעם. אין ספק שלשף הצעיר כאן (עדו קרמסקי הוא ילד בן 20 ומשהו) יש כישרון.
בגלל גודל המנות הלא עצום נשאר לנו מעט מקום והחלטנו להזמין גם את המלפוף. מנה שכתבו עליה לא מעט והרעיפו עליה שבחים רבים. משום היה היא הייתה זמינה רק משעה 21:00, כך שהחלטנו שאם נרצה נזמין אותה בהמשך הערב, וכך היה. מדובר בכרוב מעושן בקרם חמאה שרופה. 46 ש"ח. מבחינת טעמים - אכן מנה אדירה וכל השבחים והסופרלטיבים היו במקום. הכרוב היה רך ומלא טעם. הקרם היה אדיר. קשה לי לאמין שאפשר להוציא יותר מחומר גלם כמו כרוב. סחתיין. המחיר גם כאן גבוה מדי ביחס לגודל המנה.
עד כאן.
ביקור שני שלי בג'וז ולוז אישש שיש כאן שף רציני ביותר ומוכשר ביותר. הבחור פשוט מוציא מנות טעימות מאד בזו אחר זו, כשגם המנות הבשריות שאכלתי בביקור הראשון, וגם מנות צמחוניות וימיות, מסגנונות שונים, בביקור השני, היו מצוינות. ולמרות השבחים על רמת האוכל, בשאר האספקטים המקום לדעתי פחות מוצלח. העיצוב, המוזיקה הרועשת מדי, השירות הקצת מחופף - כל אלה לא תואמים את רמת האוכל הגבוהה. ויש את עניין המחירים. ההרגשה שלי שהמנות קצת קטנו בביקור השני שלי. המחירים כמובן נשארו באותה רמה, שהיא אינה נמוכה, ולכן יש כאן תמחור יתר של 10-15% ביחס לגודל המנות, וזו בעיה. ההרגשה האישית שלי היא שהשף המוכשר כאן יצטרך למצוא לעצמו אכסניה טובה יותר ומתאימה יותר לכישוריו. ימים יגידו.
עד עכשיו לא יצא לי לבקר במסעדה. לא המקום עצמו, המעט זרוק והמעט היפסטרי, ולא התפריט שהיה, לא עשו לי חשק לבקר. בחודש האחרון נתקלתי בשתי כתבות ביקורת על התפריט החדש - של גיל אקרמן בטיים אאוט ושל ביצה עלומה במאקו, ושתיהן ממש עפו על המקום ועל המנות המעניינות. גם התפריט שראיתי בדף הפייסבוק של המסעדה עורר את סקרנותי, ולכן מיהרתי להזמין מקום ליום ב', 21 במרץ בשעה 19:30 לאחותי הגדולה, אחייניתי ולי.
19:30 זו שעה סופר מוקדמת לאכלן התל אביבי המצוי, ולכן לא היה מפתיע שהיינו כמעט סועדים יחידים במקום. אחרי כשעה המסעדה התמלאה וכשיצאנו קצת אחרי 21:00 היא כבר הייתה מלאה כמעט לגמרי.
העיצוב של המסעדה פשוט למדי ומעט זרוק. מתאים לקהל ההיפסטרי והבוהמייני הרגיל של המסעדה. בסה"כ נעים לשבת. לא צפוף במיוחד (כמו שהבנתי שהיה בגלגול הקודם) וגם האקוסטיקה סבירה בהחלט.
ניסינו להזמין תחילה יין, אבל איכשהו 5 היינות (3 אדומים ו-2 לבנים) שהצוות הציע לנו ובאדיבותו נתן לנו טעימות מהם לא הלהיבו אותנו וויתרנו. הסתפקנו בקנקני מים קרים...
התפריט עצמו מורכב ממנות ראשונות על טהרת ירקות, מנות בינוניות עם דגים ובשרים ומנות עיקריות. תפריט שכמו בהרבה מסעדות תל אביביות היום מתאים לארוחת שיירינג. התפריט משלב מנות אסייתיות שונות ומנות ים תיכוניות וישראליות (ו/או ערביות). ממש כור היתוך שלא נראה הגיוני אבל איכשהו עובד כאן יפה.
המנה היקרה ביותר עולה 98 ש"ח. לכאורה לא הרבה ביחס למסעדות שף, אבל המנות אינן גדולות, כך שלא מדובר במסעדה זולה. התפריט הוא די מושחת, אז מי שבדיאטה או שומר על כולסטרול, שייקח בחשבון שהשף כאן אוהב חמאה...
נדמה לי שטוב יעשו אם יוסיפו תרגום בגוף הסרט לתפריט, היות ותיאור המנות הוא עמום לגמרי. לא חושב שמישהו יודע מה זה צ'יו צ'ונג פן או באן טראנג טרון (למעט הוייטנאמים שבינינו), וגם מנות כמו ירקות מיריחו, קישואים במים משוגעים, טרטר באדרת דקיקה או פסטה דרומית הם עמומים ולא ברורים. אנחנו היינו כמעט שולחן יחיד בשעה שהגענו ולכן לנו ולמלצרית היה את כל הזמן שבעולם, כך שעברנו מנה מנה וקיבלנו הסבר. אני לא יודע אם בשעת עומס זה אפשרי. כנראה שלא. ניכר היה גם שחלק מהצוות עדיין לא הפנים את התפריט החדש ולא הכיר מספיק את מרכיבי המנות. בקיצור - עניין שדורש שיפור.
הזמנו בסה"כ 6 מנות. איכשהו יצא שזו הייתה ארוחה על טהרת בשר, בשר ועוד קצת בשר. לפני שהן הגיעו קיבלנו על חשבון הבית לחם מחמצת חביב עם קראסט מצוין, וצלוחית שמן זית.
מנה ראשונה: טרטר באדרת דקיקה. 65 ש"ח.
לא זוכר איזה נתח של בקר זה היה (פילה? שייטל?). מדובר במנה של טרטר בקר שעטוף בשכבה דקיקה של קרפצ'יו בקר ומונח על רוטב על בסיס חלמון ביצה נוזלי ואני מנחש שגם חרדל ולימון. הגשה מקורית בהחלט. מנה טעימה ומוצלחת. בשר איכותי שתובל בתיבול שאמנם היה מינימליסטי, אבל נעשה ביד טובה ובאיזון מצוין.
ספייריבס פריך (שנחתך לנתחים בגודל ביס), צלוחית רוטב (רוטב אסייתי מתקתק-חמצמץ) וצלוחית בוטנים. 69 ש"ח. הסועד צריך לקחת את נתח החזרזיר הפריך (קראנץ' נהדר), לטבול ברוטב המצוין ואז בבוטנים הקצוצים. התוצאה נהדרת. מנה כיפית וטעימה מאד.
מוח עגל, צלפים ופנצ'טה. 67 ש"ח. אני מת על מוח עגל ולכן סלחתי על עניין הצלפים. המוח הנימוח הוכן כהלכה. טוגן עם מעטה חיצוני פריך והיה רך ונימוח בפנים. הרוטב היה פשוט נהדר. רוטב עם הרבה שום, על בסיס חמאה וציר עם טעם מעושן מהפנצ'טה. הצלפים השתלבו בסה"כ היטב ולא הפריעו כדרכם יותר מדי. ייתכן שהרוטב הדומיננטי הזה אפילו האפיל מעט בטעמו על המוחות שהם עדינים מאד בטעמם הבסיסי, אבל אני יצאתי מרוצה.
באן טראנג טרון. 47 ש"ח. מדובר בסלט וייטנאמי שכולל עלים ירוקים שונים (חסה, בצל ירוק, כוסברה, בזיליקום), פיסות דפי אורז רכות, שבבי בצל מטוגן וחצי ביצה קשה. כל הכבודה הזו מוגשת בתוך שקית. ההגשה בהחלט מקורית ומגניבה.
אנחנו ביקשנו צלחת נפרדת כדי לשפוך את כל התכולה לצלחת ולאכול בנוחות. הסלט מצוין, עם רוטב אסייתי עדין ומאוזן ושילובי מרקמים מוצלחים.
אחרי כל הנ"ל חיכינו ל-2 מנות נוספות שמוגדרות כמנות עיקריות. חיכינו וחיכינו... למעלה מ-1/2 שעה של המתנה... להערכתנו זה לא נבע מהעומס או האיטיות במטבח (את המנות הראשונות תקתקו לנו), אלא מהעובדה שהמלצרית שכחה להודיע למטבח להתחיל לעבוד על המנות, ורק אחרי ששאלנו מה קורה היא נזכרה... לא נורא. סלחנו...
מנה חמישית - כי לא היו מספיק מנות מושחתות:
בטן חזיר סינית. בטן חזיר שהגיעה כנתח אחד די גדול, עם רוטב מתקתק-מלוח על בסיס סויה ומעטה תבלינים פריך (שכלל גרגרי כוסברה, כוכב אניס ואי אילו תבלינים אסייתיים נוספים), ולצדה מנת אורז מאודה. 82 ש"ח. מנה טובה מאד. בטן חזיר שהוכנה במקצועיות. תיבול מצוין גם של הבשר וגם של הרוטב. הייתי שמח אם היו עוד 2-3 כפות רוטב לצורך טבילת שארית האורז.
מנה שישית - בשר אחרון ודי להיום:
ביף רנדנג - קדירת בשר מאלזית ואורז לצדה. 98 ש"ח. רנדנג או רנדאנג זו בדרך כלל מנה אינדונזית חריפה. כאן היא הוכנה בסגנון מאלזי (אין לי מושג מה ההבדל הקולינרי בין מאלזיה לאינדונזיה) ודווקא לא הייתה חריפה. הבשר היה נתח צ'ך שנצלה זמן רב עד ריכוך. זה נתח שמטבעו הוא מעט סיבי אבל הוא היה רך וטעים. לי כן חסרה כאן פיקנטיות. הייתי מעדיף רוטב חריף יותר ודומיננטי יותר, אבל הבנות מאד אהבו אותה. אם אני צריך לדרג - זו כנראה המנה הפחות מוצלחת לטעמי, אם כי גם היא טובה למדי. התמחור שלה לדעתי מוגזם.
גזרת הקינוחים היא כנראה לא הצד החזק של המסעדה. יש היצע של 4 קינוחים בלבד שביחס לתפריט הלא שגרתי והרחב, הם די פשוטים. כנראה שהשף הצעיר לא מתעסק עם מתוקים. לגיטימי. במלוחים הוא בהחלט מוכשר ביותר. ויתרתי על קינוח שוקולד מתובל בהל, עוגת סולת (בסבובה) כלשהי ועוד קינוח ששכחתי את זהותו. הזמנתי את הקינוח הקליל ביותר: מלבי. 32 ש"ח מחירו. קראתי שזה קינוח ותיק שהולך שנים רבות במסעדה. כאן הקרדיט מגיע לצוות הותיק. המלבי שלהם לא שגרתי והוא פשוט מצוין. אחד הטעימים שניסיתי כאן. הוא חלק ואוורירי במיוחד, עם מתיקות מאוזנת, מתובל בפירות יבשים עם רוטב מוצלח ועדין על בסיס מיץ משמש.
השורה התחתונה היא בהחלט חיובית. היות ולא ניסיתי את ג'וז ולוז במשכנה הישן ובתפריטה הקודם, אין לי מדד להשוואה בין אז לבין היום. מה שיש היום הוא מסעדה טובה, מקורית ומעניינת, שמשלבת בהצלחה ובטבעיות סגנונות קולינריים שונים, ומציעה מנות טעימות ומוצלחות. אם השירות יישר קו עם הרמה של האוכל, והרמה של האוכל תשמור על יציבות, יהיה כאן מקום שהוא אחד הטובים בעיר. נכון שהאווירה הבוהמיינית והזרוקה של המסעדה היא לא לכולם, אבל בשביל האוכל הטוב שבה שווה לנסות אותה.
אני לא יודע מאיפה הגיע השף הזה - עידו קרמסקי - זה שם שלא נתקלתי בו לפני כן, אבל אין ספק שהבחור מוכשר ובעל יד מצוינת, שבהחלט שווה לבוא ולטעום מה שהיא מכינה. מה שבטוח שבפעם הבאה אני אלך על המנות הדגיות והצמחוניות...
גיחה שנייה לג'וז ולוז - מוצ"ש - סוף אוגוסט 2016:
קפצתי עם השותפה שלי להרים כוסית לכבוד העבודה החדשה שלי. הגענו ב-20:30. חוץ מ-3-4 שולחנות בחוץ (היה יחסית נעים והמוסיקה שם לא החרישה אוזניים כמו בפנים) ושולחן אחד של 8 חבר'ה בפנים, היה ריק. מוזר למדי. בפעם הקודמת הייתי באמצע שבוע ובאזור 20:30-21:00 היה מלא.
קיבלנו לחם מחמצת טוב מאד עם יופי של קראסט ולצדו שמן זית.
הזמנו לסיפתח עגבניה אסלי: עגבניות מיריחו, זעתר, אבן יוגורט, ופלפל חריף. 32 ש"ח. מנה לא גדולה ופשוטה אבל טעימה ומבוצעת היטב. יופי של סלט עגבניות חריף. טרי וטעים. לא בטוח ששווה 32 ש"ח.
אני הזמנתי למנה ראשונה מנת קיתפו: טרטר בקר חריף עם לחם. 68 ש"ח. מנה אתיופית. הטרטר היה מצוין. בשר טרי ושופע טעמים. לשאלתי המלצרית אמרה לי שזה מנתח אגוז. על הבשר גורדה ביצה קשה. הטרטר לא היה חריף כלל, אלא פיקנטי, והטעם הדומיננטי היה מתערובת תבלינים אתיופית שכללה בין היתר כמון, הל, ציפורן וחילבה. זה ודאי לא טרטר לאנשים שאוהבים טעמים עדינים. התמחור של המנה גבוה לטעמי ביחס לגודלה.
מנה עיקרית של סיון שותפתי: ניוקי בציר תפוחי אדמה, קרם פרש ופלפל חריף ירוק. היו שם גם תרד ומרווה. המנה עלתה 66 ש"ח. הטעמים היו מצוינים. הניוקי בושלו נהדר והיו רכים ונימוחים במיוחד. מנה טובה מאד, אבל שוב - די יקר ביחס לגודל.
המנה העיקרית שלי הייתה מנת תמנון עם תפוחי אדמה ברוטב יין אדום וחמאה. עלתה 94 ש"ח. ושוב אותו מוטיב של מנה עם טעמים מעולים אבל תמחור טיפה גבוה מדי. התמנון בושל לעילא והיה רך ומשובח. הרוטב היה פנטסטי. עמוק ועז טעם. אין ספק שלשף הצעיר כאן (עדו קרמסקי הוא ילד בן 20 ומשהו) יש כישרון.
בגלל גודל המנות הלא עצום נשאר לנו מעט מקום והחלטנו להזמין גם את המלפוף. מנה שכתבו עליה לא מעט והרעיפו עליה שבחים רבים. משום היה היא הייתה זמינה רק משעה 21:00, כך שהחלטנו שאם נרצה נזמין אותה בהמשך הערב, וכך היה. מדובר בכרוב מעושן בקרם חמאה שרופה. 46 ש"ח. מבחינת טעמים - אכן מנה אדירה וכל השבחים והסופרלטיבים היו במקום. הכרוב היה רך ומלא טעם. הקרם היה אדיר. קשה לי לאמין שאפשר להוציא יותר מחומר גלם כמו כרוב. סחתיין. המחיר גם כאן גבוה מדי ביחס לגודל המנה.
עד כאן.
ביקור שני שלי בג'וז ולוז אישש שיש כאן שף רציני ביותר ומוכשר ביותר. הבחור פשוט מוציא מנות טעימות מאד בזו אחר זו, כשגם המנות הבשריות שאכלתי בביקור הראשון, וגם מנות צמחוניות וימיות, מסגנונות שונים, בביקור השני, היו מצוינות. ולמרות השבחים על רמת האוכל, בשאר האספקטים המקום לדעתי פחות מוצלח. העיצוב, המוזיקה הרועשת מדי, השירות הקצת מחופף - כל אלה לא תואמים את רמת האוכל הגבוהה. ויש את עניין המחירים. ההרגשה שלי שהמנות קצת קטנו בביקור השני שלי. המחירים כמובן נשארו באותה רמה, שהיא אינה נמוכה, ולכן יש כאן תמחור יתר של 10-15% ביחס לגודל המנות, וזו בעיה. ההרגשה האישית שלי היא שהשף המוכשר כאן יצטרך למצוא לעצמו אכסניה טובה יותר ומתאימה יותר לכישוריו. ימים יגידו.
תודה על הביקורת על המקום הזה שהוא קצת צדדי וקצת מתחת לרדאר.
השבמחקיהיה מעניין לראות מה אבי אפרתי יגיד על המהפכה של השף החדש.
מה הקטע של השקית ? יצא לי להיות בטריילרים של אוכל תאילנדי בטקסס, בהם האורז הוגש בשקית נצמדת. אולי זה מן קטע מזרח אסייאתי כזה של להגיש בשקיות ניילון.
אבי אפרתי כתב ביקורת די שלילית בינואר 2015 כשהם כבר היו בלוקיישן החדש, אבל זה היה עדיין על התפריט הישן עם השפים הקודמים. יש לי הרגשה שאם הוא יחזור בימים אלה, הוא יצטרף לעמיתיו ממאקו וטיים אאוט ויאהב את האוכל.
השבמחקהשקית? אני מעריך שזה הומאז' להגשה מזרח אסייתית, או דימוי שלהם להגשה של מנת סטריט פוד וייטנאמית...
לגבי ההגשה ה"מלזית": אל תדאג, אני בטוח שגם לשף אין מושג מה ההבדל בין אוכל מלזי ואינדונזי. וזה מסכם את היחס לאוכל אסייתי בארץ: לומדים לחרטט עליו לפי מה שראו בארה"ב או אירופה. לפחות אני יכול להגיד שכך העניין לגבי אוכל סיני בארץ.
השבמחק