מלכת שוק לוינסקי - דלידה vs החלוצים 3 (*)

מתחם שוק לוינסקי הפך בשנתיים-שלוש האחרונות למתחם קולינרי ובלייני לוהט בתל אביב. שנים רבות פעלו באיזור השוק רק מסעדות פועלים ומסעדות ותיקות של עדות שונות. בשנים האחרונות נפתחו במתחם מסעדות טרנדיות וברים, והאזור מלא היום בבליינים תל אביביים צעירים. חלק מהמקומות: אוזריה, החלוצים 3, ביסטרון יהלומה, דלידה, טרגון, פימפנלה ודייגו-סאן.
רוב המקומות הם לא מקומות שאפשר להגדירם כמסעדה. יותר סטריט פוד וברים.
אוזריה למשל, זה בר-מסעדה יוונית שנפתח לפני כ-3 שנים. ישבתי לפני כשנתיים בעסקית צהריים ובסה"כ נהניתי. מקום חביב עם אוכל טעים ואווירה חביבה ביותר.

בחודשיים-שלושה האחרונים יצא לי לשבת ב-2 מקומות נוספים: תחילה במסעדת החלוצים 3 - מסעדה/בר יין שנפתחה בסוף 2012 וממש לאחרונה במסעדת דלידה - מסעדה/חמארה שנפתחה לפני כשנתיים (סביבות אוקטובר 2013).

להערכתי אלה 2 המסעדות היותר רציניות מבחינה קולינרית במתחם. מסעדות עם יד של שף, ניסיון להיות מקוריות, שמגישות את האוכל היותר מעניין באיזור (עם כל הכבוד לדייגו סאן, פיוז'ן הסטריט פוד המקסיקני קוריאני).

אז מי היא המלכה הקולינרית של שוק לוינסקי - החלוצים 3 או דלידה?
(זו כמובן בחירה אישית על סמך ניסיון חד פעמי בינתיים בכל אחת מהמסעדות...)


החלוצים 3:

זו כאמור מסעדה/בר יין קטנה ברח' החלוצים 3 (מפתיע). המקום מנוהל ע"י זוג - איתן ונונו שאחראי גם על האוכל (עם עבר בבסטה למשל) וזוגתו נעמה שטרנליכט (שעברה מתישהו בכתית).
המקום קטן ואינטימי. כך גם התפריט. מצומצם למדי. יש כמה מנות ראשונות ב-40 ומשהו ש"ח וכמה מנות בינוניות בין 60 ומשהו ל- 80 ומשהו ש"ח. תפריט צנוע למדי ששם דגש על חומרי גלם טריים ואיכותיים, ולמרות צניעותו זה תפריט של מסעדה שמאד מודעת לעצמה וליכולותיה. כיאה למסעדת שוק יש גם מנות ספיישל שנרקחות באותו שבוע, לפי ההיצע העונתי.

מרכז המסעדונת זה המטבח הפתוח. אפשר לשבת מסביב לצד אחד השולחנות הקטנים או על הבר, ולראות את האקשן.
ישבתי שם ב-20 למאי עם אחייני החייל אסף שהיה ברגילה ובא לבקרני בעיר הגדולה... קפצנו לאכול בחלוצים 3 ואח"כ קפצנו לשתות בהוסטל 51 של אלישע בנאי שנפתח כמה ימים לפני כן.

אני כותב את השורות האלה חודשיים וחצי אחרי שהיינו במסעדה ולכן יכול להיות שפרט כזה או אחר בתיאור המנות לא מדויק. כנ"ל המחירים, שאת רובם רק הערכתי.

הזמנו סלט קלמרי צרוב, שעועיות ותפו"א וורז'ו שהיה מצוין. לא זוכר כמה עלה. אני מניח ש-50 ומשהו עד 60 ש"ח.
הקלמרי היה מצוין. השעועיות טעימות והתיבול משובח.

הזמנו טרטר שייטל פיקנטי עם חלמון ביצה. מעולה. עלה חמישים ומשהו ש"ח. אם זכור לי נכון הייתה מעורבת שם גם חזרת שהוסיפה פיקטנריה.

הזמנו ניוקי בציר חמאה ובשר עם בייקון פריך ורוקט. נדמה לי שזה מה שהיה... זכור לי שהיה טעים מאד. עלה גם 60 ומשהו ש"ח.

הזמנו מנה שהיא אחת ממנות הדגל של המסעדה:
חלה ממולאת בבשר חזיר ובייקון ברוטב יין לבן וציר עוף. (נדמה לי ששוק חזיר). מנה נהדרת. מי שאוהב מנות של בשר חזיר יתמוגג. מנה שעלותה 68 ש"ח. הבשר פנטסטי והציר מעולה. שחיתות מענגת בצלחת.

לקינוח הזמנו מנה קלאסית ופשוטה של קרפ סוזט. ביצוע טוב מאד למנה. לא מתוקה מדי וטעימה מאד. נראה לי שעלתה בסביבות 40 ש"ח.

סה"כ דגמנו 5 מנות שכולן היו טובות מאד. בישול מדויק. תיבול מצוין. טעמים נהדרים. אחלה. אפילו יצאנו שבעים. יש כאן חבר'ה שיודעים לבשל. מה שיפה שהזוג המנהל נמצא יומיום במסעדה ואשכרה מבשל. הם לא שכרו איזה טבח או שניים שיעשו את העבודה. גם אחרי שנתיים וחצי הם נמצאים במטבח ומבשלים. זה ראוי לציון ורואים את זה גם באיכות המנות. אין אפס. הכל עשוי כמו שצריך. זו לא מסעדה לאנשים שמחפשים אוכל מוכר ומסחרי או מטבח שף של רעש וצלצולים שבעיקר נראה טוב על הצלחת. זו מסעדה קטנה וצנועה שמיועדת לאוהבי אוכל, שיודעים להעריך יד טובה וחומרי גלם טובים.


דלידה:

דלידה נפתחה כאמור בסוף 2013 והצליחה להפוך ללהיט מאז. היא זכתה לביקורות חיוביות למדי והמקום מלא כל הזמן. גם יחסי הציבור התקשורתיים שלה הם חיוביים. השף הוא בחור צעיר בשם דן זוארץ.
זה מקום שנותן דגש על הבילוי ועל האווירה. יש אוכל מושקע למדי, לכאורה פשוט אבל מתוחכם, והרבה הרבה אלכוהול. רצוי ומומלץ לשלב ביניהם. די מזכיר את אבושדיד הלא רחוקה. מקום שבאים אליו לאכול ולשתות.

המקום מעוצב כאילו בזרקנות, אבל ברור שהייתה יד מכוונת ולא מעט מחשבה ותכנון, במטרה ליצור מקום בילוי קולינרי נעים, חם ומגניב. זה הצליח. אכן ממש כיף לשבת שם. יש אווירה טובה מאד.

התפריט כאן הרבה יותר רחב מהחלוצים 3. יש מעל 10 מנות קטנות לבחירה (20 ומשהו או 30 ומשהו ש"ח) וכמעט 20 מנות שרובן בינוניות (40 ומשהו ש"ח עד כ-70 ש"ח). (יש 3 מנות בכ-100 ש"ח וצפונה שסביר להניח שהן גדולות).
יש הפי האוור שלמיטב הבנתי ממש שווה להגיע אליה ויש אפשרות לארוחות שיירינג ל-4 סועדים ומעלה (מועבט) במחיר ממש שווה של 145 ש"ח לאדם, כולל אלכוהול. גם האלכוהול כאמור לא מקופח ויש כאן מגוון יפה, כולל קנקני קוקטיילים של 1/2 ליטר או ליטר במחירים נמוכים יחסית.

הגענו ביום ו' בערב (31 ליולי). 3 אנשים.

במהלך הערב חלקנו 2 קנקני 1/2 ליטר של 2 קוקטיילים:
אניסטה מרסיי: על בסיס ערק, לימון, נענע וביטר למון. 52 ש"ח ל-1/2 ליטר. קוקטייל טוב לחובבי ערק במחיר שווה.
אפרול קומבינה: אפרול, ג'ין, סאוור וביטר למון. קוקטייל פשוט ומוצלח. 55 ש"ח ל-1/2 ליטר. שוב מחיר טוב מאד ביחס לממוצע התל אביבי.

ואלה המנות שדגמנו במהלך הערב:

לסיפתח קיבלנו כצ'ופר (שמחולק לכולם) צלחת קטנה של סלט שעועית לימה מבושלת בכמון. מאד שומית.

הזמנו לחם וחמאה ב-14 ש"ח. תמחור מוגזם למעט באגט די יבש ומאכזב עם חמאה וממרח עגבניות מיובשות.

המנה הראשונה שקיבלנו הייתה כרובית מטוגנת על יוגורט (24 ש"ח). מנה קטנה מאד שלצערנו הכרובית בה הייתה over fried על סף השרופה. המנה הוחזרה והמלצר שחזר אח"כ אישר שאכן הכרובית הייתה שרופה. הוא שאל אם נרצה משהו במקום ואמרנו שלא. לא קיבלנו ממש התנצלות או צ'ופר שאני כן מצפה לקבל ממסעדה שמגישה מנה לא אכילה. כמובן שלא חוייבנו על המנה.

זו הייתה התחלה רעה. אח"כ העניינים השתפרו.

מנה קטנה נוספת: ברולה פלפלים חריפים ופטה. מנה קטנה של 24 ש"ח. אחלה יציאה. מנה מקורית וטעימה שמיועדת לאוהבי חריף. המלצר הזהיר לגבי החריפות. בסטנדרטים שלי זה היה חריף עדין. אבל המנה טובה מאד. שילוב טעמים ומרקמים מגניב בין הברולה המתקתק והקראנצ'י לגבינת הפטה ששולבה בפלפלים החריפים לקרם אחיד. אפשר לקחת ולמרוח על לחם. אפשר לנשנש ככה. מנת must ליושבים במסעדה.

ועוד אחת: קרוסטיני בורי כבוש, פלפל צ'ומה ולימון כבוש (24 ש"ח). מנה קטנה נוספת. 2 חתיכות קרוסטיני עם נתח קטן של בורי ומעט מדי תיבול של פלפל צ'ומה ולימון כבוש. מנה די בינונית ברמתה. אפשר לוותר.

next: טורטליני במילוי ריקוטה, מנגולד, חמוציות ופיסטוק, ברוטב של פטריות שיטאקה, עגבניות שרי שרופות, חמאת מרווה, ירקות ירוקים ופרמז'ן. מנה של 54 ש"ח. בינונית בגודלה, אבל טעימה מאד. טורטליני עשוי ביד באיכות טובה מאד, אל דנטה וטעים. מילוי עדין וטעים. יופי של מנה.

הלאה: סמבוסק זנב שור: כנראה המנה הכי טעימה בערב הזה. מוגש בצלחת בציר שלו (של הבשר) עם קרם פרש. 54 ש"ח. אחלה מנה. אחת ממנות הבשר הממולא הכי טעימות שדגמתי לאחרונה. בצק פריך וטעים. מילוי מוצלח והגשה מקורית בתוך ציר טעים. זו גם מנה שמי שמגיע למסעדה חייב להזמין.

עוד מנת פסטה: רביולי "כינורות" במילוי בשר כנפיים ויוגורט עיזים, ברוטב ציר עוף ויוגורט מיובש וגרגר נחלים בצד. מנה של 54 ש"ח. אני מאד התאכזבתי מהמנה. ההגשה הייתה כמו שצריך, הרביולי היו עשויים מצוין, אבל הטעם עבורי לא היה מוצלח כלל וכלל. מה שהרגשתי זה טעמי שמיר ולימון. אין לי בעיה עם מנות חמוצות, אבל כאן זה העלים את טעמי העוף שלדעתי אמורים להיות הדומיננטיים.

אחרי הנ"ל נשאר לנו מעט מקום והזמנו את הסטייק טרטר מפילה בקר וצ'יפס. 58 ש"ח. הבשר עצמו היה טעים וטוב. מתובל כמו שצריך ובאיכות ובמרקם טובים. הצ'יפס שנלווה היה בינוני. over fried גם הוא. הבעיה העיקרית שלי הייתה עם גודל המנה ביחס למחיר. כמות הבשר הייתה מזערית למדי. אם אני משווה את זה למנת הטרטר שאכלתי חודשיים וחצי לפני בחלוצים 3 אין בכלל תחרות.

על קינוח ויתרנו.

זהו. סה"כ ארוחה מעניינת. עם עליות וירידות מבחינת האיכות. כמה מנות טובות מאד, כמה בינוניות וכמה חלשות לצערי.
אבל הסה"כ הוא חיובי. זה אחלה מקום לבילוי ערב של אוכל ואלכוהול.

אז מי היא המלכה הקולינרית של השוק?

בעיניי זו החלוצים 3. נכון היא קצת יותר מבוגרת. אולי קצת פחות מתוקשרת וסקסית. אבל בכל הנוגע לאוכל, היא איכותית יותר ויציבה יותר ברמה. בחלוצים 3 דגמנו 5 מנות וכולן היו טובות מאד עד מצוינות. בדלידה דגמנו 7 מנות ורק 3 מהן היו טובות מאד עד מצוינות. מי שמחפש good time ואווירה בליינית ייהנה יותר בדלידה. מי שמעניין אותו בעיקר האוכל - חלוצים 3 הוא המקום בשבילו באזור שוק לוינסקי.

שישי צהריים - 04/03/2016 - החלוצים 3:

אחרי סיבוב שוק קצר בלוינסקי, בשישי האביבי שהיה, חשתי תחושת רעב קלה. עשיתי סיבוב ברחובות השכונה לבדוק איפה יש מקום לשבת: דלידה - מלא, אוזרייה ו-CookBook קפה שלהם - מפוצץ, Oggie's הדיינר האמריקאי הדי חדש - מפוצץ. לעומתן בהחלוצים 3 שלא יושבת בלב מתחם השוק, אלא בשוליו, היה המון מקום.

למעשה כשהגעתי בשעה 13:15 הייתי הראשון לשבת. בהמשך לקראת 14:00 ואחרי המקום התמלא בעוד סועדים, אבל גם אז היו כ- 10-12 בלבד, שהם פחות ממחצית המקומות. (יש אופציה לכ-30 סועדים בסרוויס). אני מעריך שהסיבה שהם לא מלאים בשישי בצהריים היא שהם מגישים את התפריט הרגיל של הערב, ואנשים בשישי צהריים מחפשים אוכל יותר קליל בסגנון בראנץ' או ארוחת בוקר. הריקנות והשקט היחסיים שהיו הם אנטיתזה להמולת השוק והצפיפות שם, וזה דווקא נחמד מאד.

ישבתי על הבר שיושב על המטבח הקטנטן. יש 6-7 מקומות על הבר - בעיניי המקום הכי טוב במסעדה.
הזמנתי בקבוק בירה שפירא - Shapiro's Jack's winter ale. בירה מחוזקת (8.5% אלכוהול) ומרירה. טובה מאד.
(32 ש"ח לבקבוק). לא זול.

לנשנוש כמנה ראשונה הזמנתי מנה מהספיישלים של היום - מנה שכונתה חריף!.
מדובר בפלפלונים ירוקים חריפים קלויים שמוגשים ברוטב לימוני עם גבן יוגורט מגורר ופיסטוקים קלויים, שמוגשים עם כמה פרוסות לחם ושמנת חמוצה. 28 ש"ח למנת פתיחה נהדרת. החריף לא היה חריף מאד, אבל המלצרית הזהירה אותי מראש שהם טעמו לפני ושהפעם זה לא מאד חריף. בקיצור זה היה חריף בלי סימן קריאה... אבל המנה הייתה טעימה מאד ומתובלת נהדר. גבן היוגורט שהם מכינים גורד על הפלפלים ונראה כפתיתי שלג דקיקים. היה לו טעם חזק ודומיננטי יותר ממה שציפיתי והוא השתלב מעולה עם שאר המרכיבים.

למנה עיקרית לקחתי מנה מהתפריט הרגיל. נדמה לי שזו המנה היקרה בתפריט: תמנון צרוב, רביולי תרד, גזר קונפי ברוטב יין לבן. נדמה שזה עלה 96 ש"ח (אולי 94?). לא חשוב. מה שחשוב שזו מנה נפלאה. כנראה מנת התמנון הכי טובה שלי יצא לטעום בארץ עד כה. תמנון טעים להפליא שנצרב באופן מושלם והיה רך. רביולי מעולים, במילוי נהדר של תרד קצוץ, שגם בושלו לדרגה מושלמת. רוטב עדין ונהדר של יין לבן וחמאה. הגזרים שבושלו בקונפי (בישול כשהם מכוסים בשמן זית על אש נמוכה עד התרככות) היו מתקתקים, רכים וטעימים. בקיצור - מנה מענגת.

לקינוח לקחתי מוס שוקולד ולרונה עם פולי קפה. 36 ש"ח. מנה פשוטה ושוקולדית מאד. לא מתוקה - כמו שאני אוהב. אחלה מוס. אוורירי וטעים מאד. ההגשה של מוס לא אחיד בשני צבעים חום (שוקולד) ולבן (שמנת מוקצפת) היא מכוונת.

זהו. אז גם ביקור שני במסעדה לא הכזיב. יש כאן פשוט מסעדה קטנה גדולה. אחד המקומות הכי פחות יומרניים בתל אביב, שמגיש אוכל שהוא מהטובים והטעימים כאן. למרות חוסר היומרנות והפשטות של המקום ושל הצוות, זה לא מקום עממי וזול, אלא מקום שעושה אוכל מקורי, מושקע, בעבודת יד ומחומרי גלם טריים ומשובחים. כן ירבו. תענוג.

ועוד שתי מנות שנשנשתי בהנאה בדצמבר 2016:

קונפי מוסר ים על טוסט, איולי יוגורט פטרוזיליה, זיתים שחורים, בצל ירוק, גרידת תפוז וסלט עלים. 57 ש"ח.
קצת יקר אבל טעים לאללה. מנה שהופכת דג בנלי למדי כמו מוסר ים למעניין.

ניוקי ארטישוק ירושלמי, אספרגוס, בייקון וצ'יפס ארטישוק. 78 ש"ח. טעים טעים. ניוקי נימוח, ארטישוק ירושלמי, בייקון, חמאה. לא יכול להיות רע.

(*) מרץ 2018 - החלוצים 3 המשובחת נסגרת. מבאס.

הגעתי יום למחרת הכתבות על הסגירה. בשישי בצהריים שהיה זמן מצוין להגיע לשם כי תמיד היה מקום. היה מוזר לשבת במקום שהודיע על סגירה יום לפני. מן אווירת נכאים מוזרה עם הרבה לפונים ומקורבים שמגיעים על הדרך להיפרד. אני לא הכרתי את הזוג ונונו את שטרנליכט אבל תמיד נהניתי לשבת בחלוצים 3 והאוכל שלהם היה לטעמי אחד הטובים בעיר.

הנה מה שאכלתי בארוחה האחרונה שלי שם, 13 ימים לפני הסגירה הרשמית (ב-23 בפברואר)

ברוסקטה עם מוח עגל.

 תמנונים עם שעועית.

 זה הכיתוב העצוב - 13 ימים לפני הסגירה.

וזה הקינוח - הקרפ סוזט המשובח שלהם.

אני לא יודע מה הסיבה הרשמית של הסגירה. זה קורה כמה שבועות אחרי שמסעדה משובחת ואיכותית אחרת, גריג, נסגרה. הולכות ומתמעטות המסעדות האיכותיות והלא מתחנפות שיש כאן. הפסט פוד, הפיתות, הבראנצ'ים, המקומות הכשרים הבינוניים והמקומות הצרפתיים (הכשרים) הגרועים. זה מה ששולט היום בקולינריה התל אביבית. עצוב.