דה נורמן (the Norman) הוא מלון בוטיק יוקרתי שנפתח באוקטובר-נובמבר האחרונים ברח' נחמני בתל אביב. במלון יש לא פחות מ-3 מקומות אוכל שונים: בר הספריה, מסעדת הסושי הסופר יוקרתית והיקרה בטירוף דיינינגס (Dinings) שיש לה אחות גדולה ויקרתית בלונדון, ומסעדת דה נורמן שנושאת את שם המלון.
לדייניגנס אני אגיע מתישהו אחרי שאני אקח הלוואה קטנה... בינתיים הביקורות עליה מהללות ומשבחות. גם על מסעדת דה נורמן בה ביקרתי השבוע יש הלל ושבח לרוב. באתי לבדוק אם הבאזז מוצדק או שהוא מבוסס כרגיל גם על הרבה יחסי ציבור.
המלון הוא בבעלות האחים ירזין. חבר'ה עתירי מקומות ומסעדות שמבינים משהו בניהול עסקי של מסעדות (טוני וספה, זוזוברה, קפה איטליה, מוזס). כל המקומות שלהם עד היום היו עממיים למדי, אם כי בסה"כ מוקפדים ומקצועיים. בדה נורמן הם מכוונים הכי גבוה שאפשר. מלון בוטיק יקר מאד שבתוכו מסעדות יוקרה. השף של המסעדה הוא ברק אהרוני. שף צעיר שלפני דה נורמן היה במסעדת טאפאס בשוק (שוק הנמל בת"א) שהפכה לרוקח שוק ולפניה היה סו-שף בטוטו.
המסעדה מוגדרת כמסעדת שף עילית צרפתית ים-תיכונית, או כמו שכתוב באתר שלהם: מסעדה יוקרתית שמשלבת את ניס עם תל אביב. המסעדה פתוחה לארוחות בוקר, עסקיות צהריים (12:00-16:00) וארוחות ערב.
המקום עצמו כמובן מעוצב לעילא ולעילא. מאד מושקע. משדר יוקרה מכל הכיוונים. רוצים דוגמה? הסכו"ם מצופה כסף. כלי הקיסמים מצופים כסף. (הברמנית סיפרה שמישהו כבר הספיק לגנוב להם את כל כלי הקיסמים ולכן היום הם מחולקים רק לבקשת הסועדים בסוף הארוחה). המלחייה והפלפלייה יצוקים מכסף, ולכן הם כבדים במיוחד. אשכרה משקולות ידיים קטנות.
אני הגעתי לעסקית צהריים ביום א' האחרון, במסגרת יום עבודה "בשטח", בין פגישה ב-13:30 במשרד עורכי דין באזור הבורסה בר"ג לפגישה במשרד עורכי דין ב- 15:30 בשד' רוטשילד. ניצלתי את הזמן בין הפגישות והזמנתי מקום בדה נורמן.
הגעתי ב- 14:30. המסעדה הייתה מלאה לחלוטין והמקומות היחידים הפנויים היו על הבר. שם ישבתי.
העסקית כמובן יקרה. 110 ש"ח מחירה. מקבלים מנה ראשונה, מנה עיקרית וסלסלת לחם. שתייה לא נכללת.
אני הזמנתי בירה (אלכסנדר מבקבוק) ואז התפניתי לאוכל.
המבחר בעסקיות די מצומצם. יש כרגע בסה"כ 4 אפשרויות למנה ראשונה: טרטר דג, קלמרי, מרק וישיסואז וסטרצ'אטלה (גבינת בוראטה וכל מיני דברים) ו-4 לעיקרית: סלמון, פסטה, מולים וצ'יפס או שניצל וינאי.
ביום ראשון היו גם מנת ספיישל אחת ראשונה ואחת עיקרית. ניתן גם להזמין מנת סטייק היום, לפי הנתחים שיש באותו יום.
הזמנתי מנה ראשונה דווקא מהספיישלים: קרפצ'יו מוסר ים עם קוביות צנונית, אפונה, שבבי בצל ירוק ויוזו.
המנה הייתה בתוספת 10 או 15 ש"ח, לא זוכר בדיוק.
המנה כמצופה הייתה טובה מאד. דג טרי ואיכותי. רוטב טעים. עוד כמה מרכיבים שמשלימים ונותנים טקסטורה וצבע. למרות האיכות הגבוהה זו לא הייתה מנה "מעיפה". מנה שאפשר למצוא בלא מעט מסעדות טובות, בווריאציה דומה. זו כנראה מנה שמייצגת היטב את המסעדה ואת הרוח שלה. מנה קלאסית, מחומרי גלם משובחים, עשויה בהקפדה, אבל בלי ניסיון ליצירתיות מיוחדת.
למנה עיקרית לקחתי מנת הסלמון. פילה סלמון צרוב על קרם ארטישוק ירושלמי ותרד, עם אפונה, חסה צלויה ותיבול של רוטב סויה מצומצם. שוב, מנה טובה מאד. טעימה מאד. סלמון עשוי כמו שצריך. נתח איכותי. תיבול טוב מאד. קרם מעולה של ארטישוק ירושלמי ותרד. השילוב עם התרד, שיוצר את קרם בצבע ירוק עז, הוא כנראה הדבר הכי מקורי ויצירתי במסעדה, לפחות בארוחה שאני אכלתי. טעם דומיננטי של ארטישוק ירושלמי בצבע ירוק. מגניב. גם החסה הצלויה, באופן מפתיע, הייתה טעימה מאד.
הבעיה מבחינתי היא גודל המנה הלא ממש מספק. נתח לא מאד גדול של סלמון ומעט מאד קרם ארטישוק. הייתי מאד שמח אם היו נותנים עוד 3-4 כפות קרם, ולא מסתפקים במריחה הקלה שנתנו. גם פלצני הארץ צריכים לצאת שבעים מארוחה.
מזל שהייתה גם סלסלת לחם עם חמאה. כמו בהרבה מסעדות פלצניות זה מה שעוזר לאדם עם קיבולת כמו שלי לצאת שבע מעסקית. הלחם אגב היה מאכזב. לחם סטנדרטי ולא מעניין. אפשר להשקיע קצת יותר מהבחינה הזו.
לנוכח גודל הארוחה, היה משמח אם העסקית הייתה כוללת גם שתייה קלה. לא עניין מסובך. אפילו כוס לימונדת אשכוליות או לימונדת פירות יער כמו שיש בזוזוברה של האחים ירזין כחלק מהעסקית הייתה עושה את העבודה.
טוב, לקינוח כמובן נשאר מקום וגם מעט זמן לשרוף לפני הפגישה שנועדה לי לא רחוק, ולכן הזמנתי קינוח ואספרסו. הקינוח הוא במחיר מלא של הערב. תפריט הקינוחים כולל היצע של 6 אופציות: טארט לימון, באבא או רום (עוגה), קינוח שוקולד, עוגת גבינה, נמסיס וגלידה (3 כדורים בתוצרת עצמית). המחירים נעים מ-36 ש"ח ל-54 ש"ח (קינוח השוקולד).
אני התלבטתי בין טארט הלימון לבין הגלידה (3 כדורים - קרמל מלוח, וניל ואספרסו הל - 3 טעמים שאני מאד אוהב).
שיתפתי את הברמנית החביבה והיא אמרה לי - מה הבעיה? תזמין את הטארט ואני אצ'פר אותך בכדור גלידה אחד. כך היה. קיבלתי את הטארט ויחד איתו כדור אחד של גלידת קרמל מלוח.
הטארט הוא טארט לימון קלאסי. יופי של מנה. טעימה, לימונית ולא מתוקה מדי. גם כדור הגלידה היה טוב מאד. מרקם מצוין וטעם קרמלי מלוח מודגש וטוב.
זהו. אכלתי, שבעתי (בזכות הלחם והקינוח), טעמתי קצת יוקרה והתחככתי בסועדים בעלי ממון. היה נחמד מאד וגם יקר מאד.
מה שבטוח, שזה ממש לא מקום שנועד לסועד הממוצע. הוא מיועד לאנשים שיש להם כסף ורוצים מקום יוקרתי קלאסי ומוקפד, לאכול בו טוב ולעשות רושם, בלי צורך להתנסות באקספרימנטים קולינריים של שף יומרני. השף והבעלים הלכו כאן על קו נקי, בטוח וקלאסי במכוון. אוהבי גורמה שמחפשים מסעדת שף מקורית ויצירתית, עדיף שילכו למקום אחר.
אני כנראה לא אחזור לכאן לארוחת ערב. אולי לעסקית צהריים כן, אבל ממש לא בטוח. כמו שזה נראה הם יסתדרו מעולה בלעדיי.
עוד עסקית בדה נורמן (13/09/2016)
במסגרת עבודה חדשה חזרתי לדה נורמן לפני פגישה עסקית שהייתה לי בתל אביב.
מבנה הארוחה כלל הפעם אופציה להזמין מבחר מאזטים + מנה עיקרית במחיר המנה העיקרית.
יש גם מסלול עסקיות רגיל של מנה ראשונה ומנה עיקרית במחיר 90 ש"ח.
המסעדה הייתה מלאה, מלבד הבר שנותר שומם.
השירות תקתק. הלכתי על אופציית המאזטים כמנה ראשונה. מבחר יפה של 8 סלטונים ומטבלים, שוט גספצ'ו ירקרק ששכחתי את מקורו ולחם. כל הסלטים היו טעימים ועשויים היטב: זיתים, ממרח שעועית, סלט עדשים שחורות, חצילים קלויים, ממרח דלעת פיקנטי, סלט שומר וסלט ראשי קלמרי. שום דבר מדהים או יוצא דופן, אבל מבחר ראוי וטוב.
המנה העיקרית בה בחרתי הייתה מנת קונפי שוק אווז שהוגשה לצד פירה קטיפתי ובאקצ'וי. מנת שוק אווז מצוינת. הבשר היה טעים ורך וממש נפל מהעצם, בדיוק כמו שרוצים ששוק אווז תהיה.
את מחיר העסקית הספקתי לשכוח ולצערי גם האתר שלהם אינו מעודכן. זה היה בין 85-90-92 ש"ח. משהו כזה.
סה"כ עסקית לא זולה, אבל טובה, ראויה ועשויה היטב. מתאימה למי שמחפש מקום יחסית upscale לעסקית, בלי לקרוע את הכיס בעסקיות יקרות של 120-130 ש"ח ויותר, כמו שיש בכמה מסעדות עילית בעיר.
לדייניגנס אני אגיע מתישהו אחרי שאני אקח הלוואה קטנה... בינתיים הביקורות עליה מהללות ומשבחות. גם על מסעדת דה נורמן בה ביקרתי השבוע יש הלל ושבח לרוב. באתי לבדוק אם הבאזז מוצדק או שהוא מבוסס כרגיל גם על הרבה יחסי ציבור.
המלון הוא בבעלות האחים ירזין. חבר'ה עתירי מקומות ומסעדות שמבינים משהו בניהול עסקי של מסעדות (טוני וספה, זוזוברה, קפה איטליה, מוזס). כל המקומות שלהם עד היום היו עממיים למדי, אם כי בסה"כ מוקפדים ומקצועיים. בדה נורמן הם מכוונים הכי גבוה שאפשר. מלון בוטיק יקר מאד שבתוכו מסעדות יוקרה. השף של המסעדה הוא ברק אהרוני. שף צעיר שלפני דה נורמן היה במסעדת טאפאס בשוק (שוק הנמל בת"א) שהפכה לרוקח שוק ולפניה היה סו-שף בטוטו.
המסעדה מוגדרת כמסעדת שף עילית צרפתית ים-תיכונית, או כמו שכתוב באתר שלהם: מסעדה יוקרתית שמשלבת את ניס עם תל אביב. המסעדה פתוחה לארוחות בוקר, עסקיות צהריים (12:00-16:00) וארוחות ערב.
המקום עצמו כמובן מעוצב לעילא ולעילא. מאד מושקע. משדר יוקרה מכל הכיוונים. רוצים דוגמה? הסכו"ם מצופה כסף. כלי הקיסמים מצופים כסף. (הברמנית סיפרה שמישהו כבר הספיק לגנוב להם את כל כלי הקיסמים ולכן היום הם מחולקים רק לבקשת הסועדים בסוף הארוחה). המלחייה והפלפלייה יצוקים מכסף, ולכן הם כבדים במיוחד. אשכרה משקולות ידיים קטנות.
אני הגעתי לעסקית צהריים ביום א' האחרון, במסגרת יום עבודה "בשטח", בין פגישה ב-13:30 במשרד עורכי דין באזור הבורסה בר"ג לפגישה במשרד עורכי דין ב- 15:30 בשד' רוטשילד. ניצלתי את הזמן בין הפגישות והזמנתי מקום בדה נורמן.
הגעתי ב- 14:30. המסעדה הייתה מלאה לחלוטין והמקומות היחידים הפנויים היו על הבר. שם ישבתי.
העסקית כמובן יקרה. 110 ש"ח מחירה. מקבלים מנה ראשונה, מנה עיקרית וסלסלת לחם. שתייה לא נכללת.
אני הזמנתי בירה (אלכסנדר מבקבוק) ואז התפניתי לאוכל.
המבחר בעסקיות די מצומצם. יש כרגע בסה"כ 4 אפשרויות למנה ראשונה: טרטר דג, קלמרי, מרק וישיסואז וסטרצ'אטלה (גבינת בוראטה וכל מיני דברים) ו-4 לעיקרית: סלמון, פסטה, מולים וצ'יפס או שניצל וינאי.
ביום ראשון היו גם מנת ספיישל אחת ראשונה ואחת עיקרית. ניתן גם להזמין מנת סטייק היום, לפי הנתחים שיש באותו יום.
הזמנתי מנה ראשונה דווקא מהספיישלים: קרפצ'יו מוסר ים עם קוביות צנונית, אפונה, שבבי בצל ירוק ויוזו.
המנה הייתה בתוספת 10 או 15 ש"ח, לא זוכר בדיוק.
המנה כמצופה הייתה טובה מאד. דג טרי ואיכותי. רוטב טעים. עוד כמה מרכיבים שמשלימים ונותנים טקסטורה וצבע. למרות האיכות הגבוהה זו לא הייתה מנה "מעיפה". מנה שאפשר למצוא בלא מעט מסעדות טובות, בווריאציה דומה. זו כנראה מנה שמייצגת היטב את המסעדה ואת הרוח שלה. מנה קלאסית, מחומרי גלם משובחים, עשויה בהקפדה, אבל בלי ניסיון ליצירתיות מיוחדת.
למנה עיקרית לקחתי מנת הסלמון. פילה סלמון צרוב על קרם ארטישוק ירושלמי ותרד, עם אפונה, חסה צלויה ותיבול של רוטב סויה מצומצם. שוב, מנה טובה מאד. טעימה מאד. סלמון עשוי כמו שצריך. נתח איכותי. תיבול טוב מאד. קרם מעולה של ארטישוק ירושלמי ותרד. השילוב עם התרד, שיוצר את קרם בצבע ירוק עז, הוא כנראה הדבר הכי מקורי ויצירתי במסעדה, לפחות בארוחה שאני אכלתי. טעם דומיננטי של ארטישוק ירושלמי בצבע ירוק. מגניב. גם החסה הצלויה, באופן מפתיע, הייתה טעימה מאד.
הבעיה מבחינתי היא גודל המנה הלא ממש מספק. נתח לא מאד גדול של סלמון ומעט מאד קרם ארטישוק. הייתי מאד שמח אם היו נותנים עוד 3-4 כפות קרם, ולא מסתפקים במריחה הקלה שנתנו. גם פלצני הארץ צריכים לצאת שבעים מארוחה.
מזל שהייתה גם סלסלת לחם עם חמאה. כמו בהרבה מסעדות פלצניות זה מה שעוזר לאדם עם קיבולת כמו שלי לצאת שבע מעסקית. הלחם אגב היה מאכזב. לחם סטנדרטי ולא מעניין. אפשר להשקיע קצת יותר מהבחינה הזו.
לנוכח גודל הארוחה, היה משמח אם העסקית הייתה כוללת גם שתייה קלה. לא עניין מסובך. אפילו כוס לימונדת אשכוליות או לימונדת פירות יער כמו שיש בזוזוברה של האחים ירזין כחלק מהעסקית הייתה עושה את העבודה.
טוב, לקינוח כמובן נשאר מקום וגם מעט זמן לשרוף לפני הפגישה שנועדה לי לא רחוק, ולכן הזמנתי קינוח ואספרסו. הקינוח הוא במחיר מלא של הערב. תפריט הקינוחים כולל היצע של 6 אופציות: טארט לימון, באבא או רום (עוגה), קינוח שוקולד, עוגת גבינה, נמסיס וגלידה (3 כדורים בתוצרת עצמית). המחירים נעים מ-36 ש"ח ל-54 ש"ח (קינוח השוקולד).
אני התלבטתי בין טארט הלימון לבין הגלידה (3 כדורים - קרמל מלוח, וניל ואספרסו הל - 3 טעמים שאני מאד אוהב).
שיתפתי את הברמנית החביבה והיא אמרה לי - מה הבעיה? תזמין את הטארט ואני אצ'פר אותך בכדור גלידה אחד. כך היה. קיבלתי את הטארט ויחד איתו כדור אחד של גלידת קרמל מלוח.
הטארט הוא טארט לימון קלאסי. יופי של מנה. טעימה, לימונית ולא מתוקה מדי. גם כדור הגלידה היה טוב מאד. מרקם מצוין וטעם קרמלי מלוח מודגש וטוב.
זהו. אכלתי, שבעתי (בזכות הלחם והקינוח), טעמתי קצת יוקרה והתחככתי בסועדים בעלי ממון. היה נחמד מאד וגם יקר מאד.
מה שבטוח, שזה ממש לא מקום שנועד לסועד הממוצע. הוא מיועד לאנשים שיש להם כסף ורוצים מקום יוקרתי קלאסי ומוקפד, לאכול בו טוב ולעשות רושם, בלי צורך להתנסות באקספרימנטים קולינריים של שף יומרני. השף והבעלים הלכו כאן על קו נקי, בטוח וקלאסי במכוון. אוהבי גורמה שמחפשים מסעדת שף מקורית ויצירתית, עדיף שילכו למקום אחר.
אני כנראה לא אחזור לכאן לארוחת ערב. אולי לעסקית צהריים כן, אבל ממש לא בטוח. כמו שזה נראה הם יסתדרו מעולה בלעדיי.
עוד עסקית בדה נורמן (13/09/2016)
במסגרת עבודה חדשה חזרתי לדה נורמן לפני פגישה עסקית שהייתה לי בתל אביב.
מבנה הארוחה כלל הפעם אופציה להזמין מבחר מאזטים + מנה עיקרית במחיר המנה העיקרית.
יש גם מסלול עסקיות רגיל של מנה ראשונה ומנה עיקרית במחיר 90 ש"ח.
המסעדה הייתה מלאה, מלבד הבר שנותר שומם.
השירות תקתק. הלכתי על אופציית המאזטים כמנה ראשונה. מבחר יפה של 8 סלטונים ומטבלים, שוט גספצ'ו ירקרק ששכחתי את מקורו ולחם. כל הסלטים היו טעימים ועשויים היטב: זיתים, ממרח שעועית, סלט עדשים שחורות, חצילים קלויים, ממרח דלעת פיקנטי, סלט שומר וסלט ראשי קלמרי. שום דבר מדהים או יוצא דופן, אבל מבחר ראוי וטוב.
המנה העיקרית בה בחרתי הייתה מנת קונפי שוק אווז שהוגשה לצד פירה קטיפתי ובאקצ'וי. מנת שוק אווז מצוינת. הבשר היה טעים ורך וממש נפל מהעצם, בדיוק כמו שרוצים ששוק אווז תהיה.
את מחיר העסקית הספקתי לשכוח ולצערי גם האתר שלהם אינו מעודכן. זה היה בין 85-90-92 ש"ח. משהו כזה.
סה"כ עסקית לא זולה, אבל טובה, ראויה ועשויה היטב. מתאימה למי שמחפש מקום יחסית upscale לעסקית, בלי לקרוע את הכיס בעסקיות יקרות של 120-130 ש"ח ויותר, כמו שיש בכמה מסעדות עילית בעיר.
(*) דה נורמן הפכה בנובמבר 2017 ל-Alena. אותו לוקיישן. אותו שף. תפריט מעט שונה.
והנה הגעתי לשם. לעסקית.
עסקית ב-Alena המחליפה של דה-נורמן:
נכנסתי אחרי פגישה באזור. המסעדה נראית די דומה. אותו מבנה. אותן מפות לבנות. שינויים קוסמטיים. להבנתי אלנה אמורה להיות מעט יותר פשוטה וקלילה יותר. המסעדה הייתה חצי מלאה בשעת צהריים של יום חמישי.
הקונספט דומה אף הוא לעסקית שהייתה בדה-נורמן בשנה האחרונה. פתיחים + לחם + מנה עיקרית במחיר העיקרית. התפריט עצמו מעט שונה לכיוון הים תיכוני, והמנות העיקריות נחלקות לפסטה טרייה, דגים ופירות ים ומנות גריל וג'וספר. מחירי העיקריות נעים מ-60 ומשהו ש"ח לפסטות הפשוטות עד 178 ש"ח למנת לוקוס לבן ו-195 ש"ח למנת פילה בקר. ממש לא זול. יש אפשרות להוסיף מנה ראשונה בתוספת המחיר המלא (מחירים של 38-58 ש"ח).
אלה המנות העיקריות. לא יודע אם הן זהות לתפריט הערב.
קיבלתי לחם עם שמן זית לצדו. טעים אבל חסר ייחוד.
אלה הסלטים והפתיחים. 5 סוגים שונים. כולם צמחוניים. פחות מרשים ממבחר הפתיחים שאכלתי בדה-נורמן בעסקית האחרונה שלי שם.
קרם שעועית (או משהו כזה) עם כרובית צלויה. טעים מאד.
סלט שומר. טעים אבל משעמם.
ארנצ'יני ברוטב עגבניות. ארנצ'יני טעים ביותר. עשוי מעולה. אחד הטובים שאכלתי בשנים האחרונות.
חציל קלוי עם עגבניות טעים אבל בנאלי.
ירקות כבושים/מוחמצים תוצרת בית. סתמי.
הכמות של הפתיחים והסלטים ראויה ונדיבה והאיכות שלהם טובה, אבל הם די חסרי ייחוד. אפילו מעט משעממים. הארנצ'יני זהר ביניהם, אבל גם הוא בסה"כ ארנצ'יני. אם אני משלם 90 ומשהו או 100 ומשהו ש"ח על עסקית אני מעדיף ראשונות יותר מעניינות. תנו מנה ראשונה "רצינית" אחת + לחם במקום לתת 5 מנות קטנות סתמיות ברובן.
המנה העיקרית שבחרתי: ספגטיני לוקוס: פסטת חלמונים, צ'ילי, עשבי תבלין וציר ים. מנה שעלתה 96 ש"ח וקבעה את מחיר העסקית. מנת פסטה די מאכזבת. מעט אנמית, חסרת עומק ודי מרושלת. כמות לא נדיבה של נתחי לוקוס שלצערי היו מעט יבשים. פסטה שבושלה כמו שצריך, אבל לא הרגישה כמו פסטת חלמונים מושחתת. ציר ים אנמי למדי. אפילו הצ'ילי לא בעט. זו לא מנה רעה, אבל מפסטת לוקוס אני רוצה הרבה יותר מזה. איפה היא ואיפה פסטת ראשי הלוקוס המעולה של מלגו ומלבר.
יצאתי שבע אבל לא שבע רצון. עסקית די בינונית בהתחשב ביכולות של השף ובמחיר. אני מקווה שעם הזמן יהיה כאן יותר מעניין. השירות התחיל טוב ויעיל ודעך לגמרי. אף אחד לא טרח לשאול איך היו המנות ולקבל פידבק (בכל זאת תפריט חדש). אחרי סיום המנה העיקרית חיכיתי לשווא 10 דקות שייגשו ואולי יציעו קינוח או קפה. בסוף קראתי לאחראי וביקשתי חשבון. גם זה לקח יותר מדי זמן. היה משהו מאד רדום בהתנהלות של המסעדה באותם צהריים. מוזר למדי. אם רצו לעשות מהפך, לפשט ולספק חוויה יותר קלילה, זה בינתיים לא בא לידי ביטוי בשטח, על סמך הארוחה הזו.
והנה הגעתי לשם. לעסקית.
עסקית ב-Alena המחליפה של דה-נורמן:
נכנסתי אחרי פגישה באזור. המסעדה נראית די דומה. אותו מבנה. אותן מפות לבנות. שינויים קוסמטיים. להבנתי אלנה אמורה להיות מעט יותר פשוטה וקלילה יותר. המסעדה הייתה חצי מלאה בשעת צהריים של יום חמישי.
הקונספט דומה אף הוא לעסקית שהייתה בדה-נורמן בשנה האחרונה. פתיחים + לחם + מנה עיקרית במחיר העיקרית. התפריט עצמו מעט שונה לכיוון הים תיכוני, והמנות העיקריות נחלקות לפסטה טרייה, דגים ופירות ים ומנות גריל וג'וספר. מחירי העיקריות נעים מ-60 ומשהו ש"ח לפסטות הפשוטות עד 178 ש"ח למנת לוקוס לבן ו-195 ש"ח למנת פילה בקר. ממש לא זול. יש אפשרות להוסיף מנה ראשונה בתוספת המחיר המלא (מחירים של 38-58 ש"ח).
אלה המנות העיקריות. לא יודע אם הן זהות לתפריט הערב.
קיבלתי לחם עם שמן זית לצדו. טעים אבל חסר ייחוד.
אלה הסלטים והפתיחים. 5 סוגים שונים. כולם צמחוניים. פחות מרשים ממבחר הפתיחים שאכלתי בדה-נורמן בעסקית האחרונה שלי שם.
קרם שעועית (או משהו כזה) עם כרובית צלויה. טעים מאד.
סלט שומר. טעים אבל משעמם.
ארנצ'יני ברוטב עגבניות. ארנצ'יני טעים ביותר. עשוי מעולה. אחד הטובים שאכלתי בשנים האחרונות.
חציל קלוי עם עגבניות טעים אבל בנאלי.
ירקות כבושים/מוחמצים תוצרת בית. סתמי.
הכמות של הפתיחים והסלטים ראויה ונדיבה והאיכות שלהם טובה, אבל הם די חסרי ייחוד. אפילו מעט משעממים. הארנצ'יני זהר ביניהם, אבל גם הוא בסה"כ ארנצ'יני. אם אני משלם 90 ומשהו או 100 ומשהו ש"ח על עסקית אני מעדיף ראשונות יותר מעניינות. תנו מנה ראשונה "רצינית" אחת + לחם במקום לתת 5 מנות קטנות סתמיות ברובן.
המנה העיקרית שבחרתי: ספגטיני לוקוס: פסטת חלמונים, צ'ילי, עשבי תבלין וציר ים. מנה שעלתה 96 ש"ח וקבעה את מחיר העסקית. מנת פסטה די מאכזבת. מעט אנמית, חסרת עומק ודי מרושלת. כמות לא נדיבה של נתחי לוקוס שלצערי היו מעט יבשים. פסטה שבושלה כמו שצריך, אבל לא הרגישה כמו פסטת חלמונים מושחתת. ציר ים אנמי למדי. אפילו הצ'ילי לא בעט. זו לא מנה רעה, אבל מפסטת לוקוס אני רוצה הרבה יותר מזה. איפה היא ואיפה פסטת ראשי הלוקוס המעולה של מלגו ומלבר.
יצאתי שבע אבל לא שבע רצון. עסקית די בינונית בהתחשב ביכולות של השף ובמחיר. אני מקווה שעם הזמן יהיה כאן יותר מעניין. השירות התחיל טוב ויעיל ודעך לגמרי. אף אחד לא טרח לשאול איך היו המנות ולקבל פידבק (בכל זאת תפריט חדש). אחרי סיום המנה העיקרית חיכיתי לשווא 10 דקות שייגשו ואולי יציעו קינוח או קפה. בסוף קראתי לאחראי וביקשתי חשבון. גם זה לקח יותר מדי זמן. היה משהו מאד רדום בהתנהלות של המסעדה באותם צהריים. מוזר למדי. אם רצו לעשות מהפך, לפשט ולספק חוויה יותר קלילה, זה בינתיים לא בא לידי ביטוי בשטח, על סמך הארוחה הזו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה