מונא הירושלמית: שולחנות עגולים עם שף בריטי

סיבוב שני שלי השנה במסגרת Round Tables הנחית אותי בבירתנו. השנה, לראשונה, יצא הפסטיבל מגזרת תל אביב והגיע גם לירושלים, למסעדת מונא (Mona) של השף מושיקו גמליאלי ושותפו איתמר נבון. ניצלתי את זה והזמנתי מבעוד מועד מקום ל-6 סועדים במונא לקרוביי המקומיים (ממבשרת ומושב אורה) ולי: אחי אמיר, גיסתי אסי (אסנת), אחייני אסף שבדיוק טס יומיים אח"כ לסין ולאוסטרליה, אחייני יותם וחברתו נועה. אני הגעתי מתל אביב ושאר החבר'ה הגיעו כאמור מהשכונה. מי שהתארח במונא הוא השף הבריטי מעוטר המישלן, סיימון הולסטון (Simon Hulstone) ממסעדת The Elephant שהוקמה בשנת 2005 וממוקמת בעיירה טורקי (Torquay). המסעדה שמתמחה במטבח Farm to Table מודרני ומתוחכם מחזיקה בכוכב מישלן משנת 2006.

לבושתי לא יצא לי עד היום לשבת במונא. שמעתי לרוב רק דברים טובים. יש שמחזיקים ממנה כמסעדה הכי טובה היום בירושלים. המסעדה יושבת בבית האומנים שסמוך לבניין בצלאל, ברחוב שמואל הנגיד בירושלים. האווירה בה נעימה, יש חצר חביבה, ויש בה שילוב של אירופאיות (מפות לבנות) וירושלמיות (רצפת אבן למשל). המסעדה הייתה מלאה לגמרי, כולל סועדים שישבו בחצר הפנימית (היה ערב חמים יחסית).

התפריט המיוחד עלה 299 ש"ח לסועד וכלל מנת פתיח אישית, מנת פתיח לשולחן, 3 מנות ראשונות לשולחן, מנת ביניים אישית, מנה עיקרית אישית לבחירה ו-2 קינוחים לשולחן. מבט מהיר בתפריט כבר עורר בלבי תקוות וציפיות שזה הולך להיות מעניין יותר מארוחת השולחן העגול שאכלתי כמה ימים לפני כן בקופי בר עם השף המקסיקני. בחרנו גם בקבוק יין לבן לשולחן: גרנאש בלאן חביב מאד של יקב אמפורה הגלילי, ריטון 2016. עלה 190 ש"ח. יופי של יין לבן ישראלי.

מנת הפתיחה: מרק אפונים, קרמל מלוח, אבקני שומר, מחית שום שחור וסרטן כחול. מנה אישית קטנה ומעולה. מרק קרמי ונהדר שנמזג לכוס קטנה שהכילה את שאר המרכיבים. מנה טעימה ומעודנת עם משחקי טעמים נהדרים. קצת מתקתק, קצת מלוח. שילוב מעולה עם בשר הסרטנים העדין. כל המרכיבים היו מעולים. הייתי שמח לקבל מנה ראשונה שלמה כזו ולא רק שלושה ביסים. פתיחה משובחה.

מנת פתיחה נוספת: לחם מחמצת, חמאת עוף ופצפוצי עוף. הוגשה כאן פרוסה אחת יחידה לכל סועד. אפשר היה לתרום קצת יותר. הלחם היה מעולה וכך גם החמאה עם פצפוצי העוף. חמאה רכה עם יופי של טוויסט.

מנה ראשונה אחת: עגבניות מורשת, גרניטת עגבנייה ירוקה, קונסומה ופלפל נפאלי. בארוחה שלי בקופי בר הייתה מנה ראשונה סתמית ושגרתית של סביצ'ה עגבניות וגספצ'ו מלפפונים וסלרי. חששתי שזו גם תהיה מנת סלט עגבניות בנאלית אבל זו הייתה מנה טובה מאד שהוציאה את המיטב מחומר הגלם. הסלט היה טעים מאד והורכב מעגבניות משובחות וטעימות. הגרניטה הייתה מצוינת לא מגניבה ומתוחכמת כמו גרניטת "הסלט היווני" שאכלתי ב-Funky Gourmet באתונה לא מזמן אבל היא הוסיפה כאן תחכום ועניין. גם קונסומה העגבניות היה טעים מאד.

סמוסות סלקים מוחמצים, זרעי חרדל, תפוחים דחוסים, שמן בזיל לימוני. מנה יפהפייה שלצערי הצילום שלי לא עושה עמה חסד (המצלמה סירבה להתפקס לי בערב הזה). כיסוני סלק חמודים ועשויים מושלם, טעימים ומושקעים עם רוטב נהדר ושילוב טעמים של מתקתק-חמצמץ מעניין ומקורי. היו כאן גם תפוחים דחוסים שנדחסו בטכניקה כלשהי לדיסקיות עגולות דקות. אהבנו.

סלמון כבוש בג'ין ואשכולית, מלפפון וקציפת חזרת. מנה עם מרכיבים משובחים שהבטיחה הרבה וקיימה רק חלקית, היות והמרכיב שהיה אמור לתת כאן את ה-kick ולספק את הפיקנטריה - קציפת החזרת, לא היה מספיק חזק ונוכח. הקציפה הייתה טעימה אבל עדינה מדי לטעמנו. חזרת צריכה לטעמי להיות הרבה יותר דומיננטית. הסלמון עצמו היה טעים ומאיכות טובה מאד. (התמונה פחות).

מנת ביניים, לפני המנה העיקרית: ריזוטו מדומה של קלמרי וכרובית. "ריזוטו" שהיה מורכב מ"גרגרי" קלמרי עטופים בקרם כרובית. עם ביס של כרובית צלויה. מנה אישית קטנה ונהדרת. בגודל הגרגרים זה לא היה נראה באמת כמו ריזוטו, אבל דווקא המרקם הזכיר ריזוטו והטעמים של כל המרכיבים לחוד וביחד היו מעולים.

במנות העיקריות הייתה אפשרות לבחירה אישית. פסחנו כולנו על המנה הצמחונית של טארט פין (Fine) של מרמלדת בצלים וטימין לימוני, ירקות צלויים וקציפת גרוייר.

המנה העיקרית שאני (ועוד שניים) בחרנו: פילה לוקוס, קרם שורש פטרוזיליה, לארדו איבריקו, חמאת ורז'ו וצימוקי סולטנה זהובים. לארדו איבריקו זה בשר משומר (מעין פסטרמה) מבשר חזיר מזן איבריקו (Iberico). הוא השתלב היטב עם הדג והפירה. ורז'ו (Verjus) זה עסיס ענבי בוסר. פחות הרגשתי בטעמי ענבים במנה הזו (לא מהחמאה ולא מצימוקי הסולטנה). הייתה רק איזושהי מתיקות מרומזת ברקע. המנה בכללותה הייתה טעימה מאד, אבל לא מושלמת. הדג היה מעט over cooked והמנה הייתה מעט פשוטה מדי לטעמי ביחס לציפיות משף מעוטר מישלן בארוחת טעימות ייצוגית. מתנצל מראש שוב על התמונות הלא מפוקסות...



מנה עיקרית נוספת שנאכלה ע"י שלושה יושבי שולחן אחרים הייתה שורט-ריבס בבישול ארוך, קרם לפת מקורמלת, עלי אנדיב ובצלצלים מעושנים. מנה שאוכליה אהבו מאד. מהביס-שניים שטעמתי היא אכן הייתה טעימה מאד. בשר רך, תיבול טוב. כמו המנה העיקרית הדגית, גם המנה הזו הייתה עשויה היטב אבל יחסית פשוטה. בשתיהן חסר לי אלמנט אחד ומיוחד שיפתיע. אין צילום.

קינוח ראשון: טארט קרמל מלוח לצד גלידת קינמון קסייה (Cassia). קסייה מסתבר זה סוג של קינמון בדומה לקינמון הציילוני (Ceylon). מקורו בסין. מזל שהגלידה הוגשה בצד. אני לא אוהב קינמון במתוקים ובכל זאת העזתי לטעום. הגלידה הייתה עשויה מעולה - אבל - קינמונית. החבר'ה שכן חובבי קינמון התמוגגו. טארט הקרמל המלוח היה יוצא מן הכלל. מאפה עשוי מושלם עם מרקם נהדר (ממש אוורירי) וטעם מעולה.

הקינוח השני: תותים, לואיזה, מרנג, קונסומה תות ושוקולד לבן. קינוח טעים מאד. שילוב של טעמים מתקתקים-חמצמצים ואפילו מעט מרירים (גלידת הלואיזה). הלואיזה היוותה כאן את האלמנט היחסית לא שגרתי. בסה"כ קינוח מוצלח ואיכותי אם כי די פשוט. אין צילום. המצלמה בשלב זה סירבה פקודה.

עד כאן מונא.
קודם כל אני חושב שזה מבורך שפסטיבל השולחנות העגולים יצא מתל אביב והגיע לאזור חיוג 02 בשנתו השלישית. על סמך הארוחה שלנו, ברור שבמונא נערכו כראוי וגם המטבח וגם השירות תפקדו היטב. הארוחה לא הייתה מושלמת, בעיקר בגזרת המנה העיקרית שהייתה צריכה להיות קצת קצת יותר מיוחדת, אבל באופן כללי היא הייתה מוקפדת וטובה מאד. ודאי טובה ומיוחדת יותר מהארוחה שלי בקופי בר במסגרת Round Tables.

למרות הארוחה הטובה, נראה לי שמיציתי את השולחנות העגולים. לצערי המחירים השנה (שעלו בכמה עשרות שקלים ביחס ל-2015 למשל) לא נותנים תמורה מספיקה. עבור 300 ש"ח אני מצפה למפגן ראווה מרשים יותר משפים מובילים ונחשבים. את מונא עצמה לא מיציתי. די ברור לי שאני צריך לחזור לכאן בערב רגיל של תפריט רגיל.