יום ראשון, 23 בינואר 2022

יוון בשוק לוינסקי בין דלתא לאומיקרון - אוזריה הוותיקה ועוד שתיים די חדשות: ברחוב וויקטור דגים

השוק הכי יווני בתל אביב - שוק לוינסקי. הנגיף הכי יווני בעולם (לפחות בשמות זניו) - קורונה עם זני הדלתא והאומיקרון. בין הדלתא ששלטה במחצית השנייה של 2021 לאומיקרון ששולט בימים אלה צברתי כמה גיחות לשוק לוינסקי (חול המועד סוכות בספטמבר 2021) ושוב ביום שישי בצהריים ב-21 בינואר 2022, וביקרתי בהן בשלושה מקומות יווניים, לפחות על הנייר: פעמיים באוזריה הוותיקה - החמארה/מסעדה יוונית-ים תיכונית ברחוב מטלון פינת זבולון, פעמיים בויקטור דגים - טברנה/בר דגים די חדשה ברחוב לוינסקי בשדרה השוק המרכזית, ופעם אחת ב-ברחוב - חמארה די חדשה אף היא שיושבת גם בשדרה המרכזית של השוק ברחוב לוינסקי. המתחם המה אנשים גם באותם ימים של חול המועד סוכות וגם ביום שישי האחרון המדובר. דלתא. אומיקרון. מה זה? שוק לוינסקי ומסעדותיו, לפחות בשישי צהריים לא שמעו על זה. 

בספטמבר 2021 התחדש מתחם רחוב לוינסקי באזור השוק גם במדרכה צבעונית בחלק של המדרחוב. הצילומים האלה הם מספטמבר. כשעברתי ברחוב ביום שישי האחרון הצבעים נראו פחות חדים ובוהקים. 




על הבר באוזריה של אביבית פריאל אביחי:

בשקט בשקט (למרות המוזיקה השמחה והקולנית שבוקעת מרמקוליה בחלל הלא גדול) אוזריה תחגוג ב-2022 10 שנות פעילות. סחתיין. החמארה/מסעדה יוונית/ים תיכונית הוותיקה הפכה למוסד קולינרי בולט במתחם השוק. אי של יציבות ושל איכות. גם אם אין כאן יצירתיות יוצאת דופן, תמיד טעים, נעים וכיף לשבת באוזריה. סוג של מקום "בטוח" ללכת אליו כשמסתובבים באזור לוינסקי, חשים רעב ורוצים שגם יהיה טעים.

המנות והתמונות בהתחלה הן מארוחה באחד מצהרי חול המועד סוכות מתישהו בין ה-22 ל-26 בספטמבר 2021. הגעתי אז ממש עם הפתיחה ב-12 בצהריים ועדיין היה די ריק. בהמשך יתמלא. 



התחלתי במנה של גבינת מנורי על הגריל עם ריבת עגבניות מגי וצ'ילי. 46 ש"ח. מנורי היא גבינת כבשים יוונית המיוצרת ממי הגבינה הנותרים בתהליך של ייצור גבינת הפטה (גוגל תודה). מאד מזכירה חלומי ולכן טובה גם בטיגון או בגריל. העסק לא יכול להיות רע. גבינה בגריל במרקם כיפי לצד ריבה מתקתקה-פיקנטית. טעים.



לעיקרית אז בחרתי במנה של תמנונים, קלמרי ודלעת צלויה. לא זוכר כמה עלתה המנה. היא לא נמצאת כרגע בתפריט. אני מעריך שאי שם בין 70 ל-80 ש"ח. העסק היה עשוי היטב. פירות ים טריים שהוכנו ותובלו כהלכה. בהחלט מנה שאפשר למצוא דומות לה ביוון. תמנון, קלמרי, שמן זית, עשבים ירוקים. קלאסיקה טובה.



חזרתי לאוזריה ממש עכשיו ביום שישי, ה-21 בינואר. אחרי נשנושים מוקדמים יותר בויקטור דגים שיפורטו בהמשך סגרתי פינה על הבר באוזריה. הפעם הגעתי באזור 13:00 והיה מלא, גם בפנים וגם בחוץ (תו ירוק נבדק).

יש תפריט של ערק נח. מסתבר שיש ערק מקומי בשם זה. בחיפוש זריז בגוגל התברר שמדובר בערק פרימיום חדש בשותפות חברת טמפו והשחקן ציון ברוך. ערק שמיוצר במזקקת קעואר בנוף הגליל.



הזמנתי את מאיר - קוקטייל של ערק פרימיום נח 12, היביסקוס ואשכולית אדומה. עלה 48 ש"ח. בקפטן הוק היפואית שתיתי קוקטיילים על בסיס ערק שעלו 35-38 ש"ח. אבל אנחנו בתל אביב היהודית ושותים ערק ישראלי פרימיום (ועוד של ציון ברוך) והמחיר בהתאם. אלה של קפטן הוק אגב לא היו פחות טובים אבל גם מאיר של האוזריה היה מוצלח מאד בז'אנר הקוקטיילים האניסיים.


תפריט האוכל של ינואר 2022.


היות ואת המנות הראשונות אכלתי זמן מה לפני כן בויקטור דגים הזמנתי כאן את העיקרית ובהמשך גם קינוח. המנה בה בחרתי - לינגוויני פירות ים בביסק סרטנים. 88 ש"ח. (באתר שמן הסתם לא מעודכן המחיר שמופיע הוא 82 ש"ח). לא מנה גדולה. ספרתי 3 מולים לא גדולים, כמה קלמרי ו-3-4 שרימפס לא גדולים. פירות הים היו טריים אבל מעט over done. הפסטה הייתה עשויה מצוין והרוטב עצמו היה טעים ביותר. הייתי שמח לקצת יותר פירות ים ולעשייה מדויקת יותר של השרצים. 



תפריט הקינוחים. אם אני בפוסט מחווה ליוון אז אין לי ברירה אלא להזמין את הקינוח ששמו "מחווה ליוון". 


"מחווה ליוון" - גלידת יוגורט עם דבש פרחי בר, לדר ופיסטוק. 44 ש"ח. יוגורט יווני עם ריבה או דבש זה כמובן קינוח יווני קלאסי. כאן מגישים במקום יוגורט קרמי גלידת יוגורט. לא יודע אם היא תוצרת בית או מוזמנת מאחת הגלידריות המובחרות. הגלידה מוצלחת ובמתיקות מאד מעודנת (כמעט מרומזת). את המתיקות נותן הדבש. למרות אהבתי לגלידות יוגורט משהו בה היה מעט חסר. אולי טיפה יותר שומניות (שימוש ביוגורט עתיר שומן יותר או הוספת מעט שמנת או מסקרפונה). גם יותר קראנץ' שהפיסטוק סיפק רק בחלקו היה מוסיף (איזה קראמבל/שברי עוגיות/טוויל). סה"כ קינוח טעים ונחמד אבל לא בטוח ששווה את עלותו. בחצי מחיר אני אוכל שני טעמי גלידה באחת הגלידריות המשובחות שיש בעיר.



נגן הבוזוקי הקבוע של האוזריה. מנגן בלי הפסקה כבר כמעט 10 שנים.


אוזריה הייתה ונשארה אחד המקומות הבטוחים והמהנים באזור שוק לוינסקי. אין ריגושים גדולים, אין כשלים. הכל בסה"כ טעים, נעים, טרי ואיכותי. כיף כאן.


"ברחוב" - חמארה "באווירה שמחה" על המדרחוב של שוק לוינסקי:

מקום שנפתח מתישהו במאי 2021 בחלק שמתחיל את מדרחוב לוינסקי - בפינת רחוב המשביר. המקום נפתח ע"י שתי חברות אילתיות - קרין מויאל ושיר שני. מדובר בבר ים תיכוני תוסס וצעיר שמגיש מאזטים ואלכוהול במחירים לא יקרים שאמור להיות פופולרי כמו מקומות דומים באזור. אני ישבתי שם פעם אחת באחד מצהרי אמצע השבוע של אותו חול מועד סוכות 2021.


כמו שאפשר לראות היה די ריק. גם המקומות בחוץ לא היו מלאים. כשעברתי שם ביום שישי של ה-21 בינואר 2022 גם לא היה מפוצץ מסועדים באזור 12:30. כמה ישבו על הבר בפנים וכמה ישבו בחוץ אבל מלא לא היה. זה בניגוד לויקטור דגים בהמשך המדרחוב שהיה הומה אדם או צ'נטרו, קפה קאימאק, פיצה לילה והאוזריה כאמור. (אני כבר לא מדבר על התור המשתרך בבורקסים הפופולריים של המתחם). משהו ב"ברחוב" כנראה לא תופס. אולי בערב שמח שם יותר.


תפריט הקוקטיילים של ספטמבר 2021. בחרתי אז באחד משני הקוקטיילים היווניים - מיקונוס או סלוניקי. נדמה לי שזה היה מיקונוס. היה נחמד. ו-36 ש"ח לקוקטייל במחוזותינו זה באמת לא יקר. (אין לי מושג אם המחירים עלו שם מאז).



תפריט האוכל. מאזטים. יוון-ים תיכון. מנות קטנות, נשנושים, מנות לחלוקה. תקראו לזה איך שתרצו. זה כאמור תפריט ספטמבר 2021. אין לי מושג מה מוגש שם היום. אולי המנות והמחירים השתנו מקצה לקצה. במציאות הקולינרית בארץ ובעיר הכל אפשרי. 


בחרתי ב-2 מאזטים של ים (הכי יוון): פלמידה ואיקרה. 16 ש"ח לכ"א לצד 2 פרוסות לחם. שניהם היו סטנדרטיים לגמרי ולא הרגישו איכותיים במיוחד. יש להניח (כמו ברוב המקומות שמגישים פלמידה מעושנת, מתיאס או איקרה) שהם נרכשו מיצרן או מעדניה מקומיים והם אינם תוצרת בית. לצד 2 המאזטים הזמנתי את השווראמה כרובית שעלתה 32 ש"ח והייתה די בינונית. לא יודע מה הקשר של הכרובית הזו לשווארמה. אולי התיבול של הכורכום? אולי הבצל המטוגן? הטחינה הקרמית הייתה החלק הטעים יותר של המנה. 



מבט לרחוב. 


מהארוחה האחת הזו בברחוב לא התרשמתי במיוחד. אין לי בעיה עם מקומות פשוטים וכיפיים שמגישים אוכל של ברים או מאזטים פשוטים. אם יש בהם אווירה טובה, נעים לשבת בהם, האלכוהול טוב והאוכל המלווה אותו מוצלח וטעים, אז באמת אלה מקומות שכיף לקפוץ אליהם מדי פעם. אותי בפעם היחידה הזו לא שכנעו כאן. האווירה לא הייתה מספיק מיוחדת והאוכל היה די סתמי. הרגשתי שהמקום מתנהל קצת בחובבנות. לא חזרתי מאז. 


ויקטור דגים - טברנת הדגים היוונית של בני בריגה שמקימה לתחייה את מעדניית הדגים האגדית:

עוד מקום שנפתח במתחם המדרחוב מתישהו במאי 2021. הטברנה/בר הדגים נפתח ע"י בני בריגה המוכר מקפה לוינסקי והגזוזים המתובלים/מותססים מיוחדים שלו (מקום שהפך בעצמו ל-must במתחם השוק והתור המשתרך בו הוא בהתאם). באותו לוקיישן פחות או יותר פעלה חנות/מעדניית הדגים של ויקטור ביטרן ז"ל - היא ויקטור דגים - מאז 1930. ביטרן הסלוניקאי נפטר בגיל 99 בשנת 2019. הטברנה הדי חדשה הזו היא הצדעה לפועלו ומתיימרת לשמר את המורשת שלו עם אותה "מסורת של טריות ים-תיכונית עם הטוויסט המודרני שלנו" (כך באתר של שלהם). ביקרתי פעמיים בטברנה השמחה וההומה הזו. פעם אחת באותו חול מועד סוכות מדובר של ספטמבר 2021, ביום ו' ב-24 לספטמבר (לא באמת זכרתי. יש תיעוד בדף התפריט). בפעם השנייה ביום ו' האחרון, לפני הקפיצה לאוזריה שתוארה למעלה. רוב מקומות הישיבה הם במדרחוב עצמו ויש לציין שבשתי הפעמים בהם הייתי כאן הגעתי לפני שעה 12 בצהריים והיה מלא מפה לפה. אנשים גם עומדים בתור אחרי רישום ברשימת המתנה. אני ישבתי על אחד מ-4 כסאות בר שאפשר לראות בתמונה השנייה. 



זה היה היצע היום מחודש ספטמבר 2021. חלק מהמחירים קפצו יפה יפה מאז. כמו ברוב המקומות התל אביביים. הקציצות של יונתן למשל עלו 48 ש"ח והיום 58 ש"ח. סיגר הים עלה 60 והיום 66. חריימה בורי קפצה מ-48 ל-58. הבנתם את הרעיון. יקר בתל אביב. יקר בישראל. יותר מדי יקר. ואני באמת לא בא בטענות למסעדנים. הם צריכים לכסות על הפסדי הקורונה, לכסות על שכר העובדים שעלה (כי אין עובדים), לכסות על מחירי חומרי הגלם שעלו וכו'. זה המצב ועם זה צריך לחיות.


הומאז' למעדנייה הישנה. 


תפריט אותו יום על הנייר. הכוס בתצלום היא אוזו קרח נענע ולימון. בארוחה שלי ביום ו' האחרון היא עלתה 34 ש"ח. לא זוכר כמה עלתה בספטמבר. יתכן ואותו מחיר אבל האוזו בוודאות נמזג אז בנדיבות גדולה יותר. 


התחלתי בציזיקי עם חלה. 32 ש"ח. ציזיקי מוצלח. נטעם טרי ורענן. עם יוגורט טוב ותיבול טוב, כולל הרבה שמן זית שנותן מעוקצו. מטבל/ממרח טעים כסיפתח.



המשכתי עם דגים מטוגנים. למרבה השמחה באותו יום היו גם מליטות (צמד מליטות גדולות שעלו 92 ש"ח) וגם ג'רבידות. בחרתי בג'רבידות מקומחות ומטוגנות שעלו 82 ש"ח והוגשו לצד איולי לימוני ותפוחי אדמה צלויים. זה היה מוצלח ביותר. אני מת על דגי הים המטוגנים האלה ודאי כשהתיבול הוא מדויק (חייבים להמליח את הציפוי כהלכה) והטיגון הוא מיטבי, כזה שמספק פריכות חיצונית ועסיסיות פנימית ובלי שומנים מיותרים. כך היה כאן. כיף.



חזרה להווה. יום שישי - כאמור עוד לפני האוזריה. 
זה היה תפריט היום.


מתחיל שוב עם אוזו קרח נענע לימון. 34 ש"ח. אפשר כאמור להיות קצת יותר נדיבים. 


נשנוש ראשון מהצלחות הקטנות. פלמידה מעושנת. 34 ש"ח. אמורה לפי התפריט להיות מוגשת לצד סלט של בצל סגול, פלפל חריף ושמן זית. בפועל הבצל היה ירוק והפלפל החריף היה עגבניה. שמן זית היה שם. גם פלמידה בכמות ראויה ובטעם טעים ומעושן כהלכה (שוב - כנראה שזו לא תוצרת של המקום עצמו - אבל הדג בשרני ואיכותי). תכלס העגבניה והבצל ירוק (או הצ'ילי והבצל הסגול) הם רק תוספות כדי לבנות ביסים טעימים עם החלה שמוגשת בצד (כולל חמאה שלא יחסר). עסק פשוט וטעים כמו שמחפשים ביוון.


נשנוש שני - סיגרים של דג ים (כנראה בורי). 66 ש"ח. לטעמי מחיר גבוה מדי לשני סיגרים (אמנם גדולים). הטעמים - מצוינים. הטיגון - משובח. הקראנץ' - תענוג. איולי הפלפלים - טעים ועוקצני. רק המחיר - בעייתי. אולי אם היה כאן סיגר שלישי או תוספת צד כלשהי.



קורונה? ריחוק חברתי? תו ירוק? מה זה? השוק מפוצץ. 



כיתוב מימי המעדניה. זכויות היוצרים הם של ויקטור ביטרן, הסלוניקאי האחרון של השוק. תכלס צודק. 

הגלידה הזו לא קשורה לשוק לוינסקי ולמקומות שהוזכרו לעיל. היא דווקא מבוזה בחשמונאים. אכלתי אותה כשחזרתי באותו יום שישי של חול המועד מויקטור דגים. משום מה התחשק לי גלידה. דאגתי שזו תהיה גלידת היוגורט שלהם. בכל זאת אנחנו ביוון.


אז זו לא אתונה וזו לא סלוניקי - זה שוק לוינסקי. כמעט הכי יוון שיש כאן (יחד אולי עם כמה מקומות ביפו העתיקה ובעכו העתיקה). תמיד צבעוני. תמיד מעניין. תמיד כיף. כמעט תמיד טעים.


יום שבת, 15 בינואר 2022

Fish hooked - קפטן הוק בשוק הפשפשים: שלושה ביקורי שישי צהריים עם קינוחים בעמיתה הלא רחוקה

סוגר חוב קולינרי מסוף 2021. 

קפטן הוק - מסעדת פיש אנד צ'יפס, דגים ופירות ים עם טוויסט ערבי בשוק הפשפשים:

קפטן הוק היא כמסעדה ובר קוקטיילים המגישה תפריט דגים ופירות ים עם טוויסט ערבי מקומי שיצר השף עומר עילואן. הבעלים הוא מסעדן בשם בלאל אבו ריא. היא ממוקמת על הפינה של עמיעד ורבי חנינא, ממש "על השוק". המקום פועל כבר כמה וכמה חודשים ונפתח די בשקט ובלי יחסי ציבור. רק כעבור חודשיים-שלושה של פעילות שקטה התחילו כתבות של כתבי אוכל במהלך אוקטובר 2021 ואז גם הגעתי לטעום. הביקורות שפורסמו היו חיוביות ברובן. בהארץ באופן משעשע יצאו שתי כתבות סותרות. בראשונה כתב איתן לשם על "פיש אנד צ'יפס ערבי שיסעיר את עולמנו". שבועיים אחריו "ענה לו" ערן לאור וכתב על "מקום סביר, נעים ונוח שמתקשה להסעיר". במאקו אהבו וכתבו על "מקום טעים, נעים, מזמין ומשתלם". בטיים אאוט כרגיל נסחפו (לפעמים זה מרגיש שהם על תקן מדור יח"צ של מסעדות) וכתבו בכותרת "אל תטעו, זה לא מקום של פיש אנד צ'יפס: זו מסעדה פלסטינית מעולה".

הספקתי להיות שם ל-3 ארוחות צהרי שישי קלילות ב-22 באוקטובר, ב-5 בנובמבר ופעם שלישית לסגירת השנה ב-31 בדצמבר. בכל שלוש הפעמים לא ראיתי את עילואן במקום. אין לי מושג אם הוא רק אחראי על התפריט או גם מגיע לבשל ולנהל את המטבח, אבל זו מסעדה שלמעט יום א' פתוחה ופועלת מ-11 בבוקר עד 1 בלילה ולכן בהחלט הגיוני שיש חלוקת כוחות של הטבחים והשף. בכל שלוש הארוחות העדפתי לשבת על הבר בפנים. בפנים יש סה"כ 5-6 כיסאות בר. לא הכי נוחים אבל זה מה יש. רוב מקומות הישיבה הם בחוץ - משני צדי החלל הפנימי. אני לא משתגע לאכול בחוץ במקומות הומים שעוברים ושבים רבים "מפריעים" לי לאכול בשקט. 

עומר עילואן הוא שף מוכר ומוכשר שעבר מתישהו גם באחת העונות של משחקי השף אבל יש לו רזומה עשיר במסעדות. בין היתר עבד באל באבור ודיאנה, היה שף בחאג' כחיל וניהל את עלה גפן בקרית אתא בשנים 2016-17 שהייתה מסעדת שף ערבית מודרנית וזכתה לאהדת המבקרים. לי יצא לטעום מהאוכל שלו בזמן הקצר שהוא נכנס לנהל את מסעדת גארדן במושבה הגרמנית בחיפה אי שם ב-2018. היה טעים. בקפטן הוק מגישים מנות של דגים ופירות ים בעיקר, כשמנות הדגל הן דווקא פיש אנד צ'יפס בגרסה מקומית. בנוסף יש מבחר בירות וקוקטיילים כמתבקש בכל מסעדה/בר שפועלים באזור המתוייר של שוק הפשפשים. אני מתחיל לפי סדר הארוחות.

22 באוקטובר:


התפריט. כולל נשנושים, סלטים, מנות ראשונות, מנות צזיקי ים על הפלנצ'ה ו"מנות שלנו" שהן מנות של גרסת המקום למנות דגים שונות. רובן הן יותר בגדר מנות עיקריות. לא יודע למה הסביצ'ה, הסשימי והקרפצ'יו נמצאים באותה קטגוריה. יש כאן גם מנות שהן ממש תבשילים ערביים כמו סיידיה דג ומקלובה דג. מבחר הדגה יכול להיות מרשים יותר במקום יפואי שאמור להתמחות במאכלי ים. בעיניי צריך הרבה יותר דגי ים מקומיים טריים ופחות דגים מקומיים שגרתיים כמו לברק, מוסר, דניס ומושט או דגים מיובאים כמו סלמון וקוד נורווגי. נו לפחות יש גם ברבוניות.




בירה. הכוס של Beck's. הבירה עצמה גולדסטאר. 24 ש"ח לחצי ליטר. תמחור סביר. 


מבט לשוק. עדיין יום קיצי של אוקטובר.


ג'ין מתובל שהם משרים במקום ונוטל חלק בקוקטיילים שלהם.


התחלתי עם נשנוש. כנראה נשנוש הדגים האולטימטיבי (לפחות בעיניי): קריספי אנשובי. יש כאן 100 גרם אנשובי מטוגן בשמן עמוק לצד טחינה ולימון. המחיר - 23 ש"ח. מחיר לא יקר כלל. אחלה נשנוש ברים. דג מלא טעם, מלוח, קריספי. טיגון משובח ללא עודפי שומן. טאץ' לימון. זה ליד בירה צוננת זה להיט בטוח. כיף.



המשכתי באחת ממנות הפיש אנד צ'יפס (או הסי-פוד אנד צ'יפס). הלכתי על מיקס של שרימפס וקלמרי. 180 גרם מטוגן בשמן עמוק לצד צ'יפס כפרי ורוטב לבחירה. 58 ש"ח. זו מוגדרת מנה ראשונה אבל זו יכולה בקלות להיות מנה עיקרית או לכל הפחות מנת ביניים. אני לא סגור אם פירות הים טריים. להערכתי לא. אבל הם היו איכותיים ועשויים היטב. הקלמרי טוגן מצוין ולא היה צמיגי. השרימפס היו עשויים היטב אף הם. הבלילה מתובלת כמו שצריך. הצ'יפס הכפרי? לא ממש. תעשייתי אבל גם הוא היה מוצלח בז'אנר וטוגן כהלכה - עם הקראנץ' הנדרש ובלי עודפי שומן. סה"כ מנה מהנה וטעימה - ושוב - נשנוש בר דגים כיפי ומוצלח.


הרטבים. קטשופ, טרטר, איולי פיקנטי (צ'יפוטלה) ועוד אחד ששכחתי. 



נהניתי מהארוחה הראשונה הזו בקפטן הוק. דגים ופירות ים מטוגנים כמו שצריך במחיר לא גבוה במיוחד זה עסק מהנה ומהארוחה הזו היה לי ברור שהחבר'ה כאן עושים את העבודה כמו שצריך. היה לי גם ברור שאחזור. 

ואכן כעבור שבועיים..
5 בנובמבר:

שוב מצאתי את עצמי משוטט ביפו בשישי צהריים. בעוד יום סתווי חמים ושמשי. שוב ישבתי על הבר בפנים.


הפעם לגמתי קוקטייל. עראק לימונענע כמדומני. 35 ש"ח. תמחור סביר כבר אמרנו. 


בארוחה הזו הייתי רעב יותר ולכן התחלתי עם פיש אנד צ'יפס כמנה הראשונה. הלכתי על הקלאסי: 180 גרם של דג קוד נורווגי מטוגן בשמן עמוק בבלילת בירה מיוחדת של הקפטן לצד צ'יפס כפרי. 47 ש"ח. הדג לא נפרס לחתיכות קטנות ועובר טיגון אלא ל-2-3 נתחים גדולים ושמנמנים. זה מבטיח עסיסיות יתר. לא יודע מה יש בבלילת הבירה של הקפטן. אני מניח שתבלינים כאלה ואחרים (מעריך שכורכום וכמון בין היתר - שלא תמצאו בגרסת המקור הבריטית). כך או כך העסק היה טעים כמו המטוגנים של לפני שבועיים. טיגון מקצועי. קריספיות מצטיינת וטעמים טובים. הפעם שדרגתי לצ'יפס בטטה בתוספת של 7 ש"ח. שוב אחד תעשייתי אבל מוצלח בהחלט. נהניתי. כאן מטגנים בכיף.



המשכתי עם מנה מ"המנות שלנו". ברבוניות קריספי. 


הברבוניות לא מטוגנות בשלמותן כמו שאפשר לאכול בדגי בטשון בקרליבך (מנה חביבה עליי מאד שם בצהריים) אלא כפילטים. יש כאן 220 גרם ברבוניות מטוגנות בשמן עמוק לצד סלט עלים וטחינה או צ'יפס. בחרתי בסלט עלים. 87 ש"ח. כדי שלא יחסר אלמנט מטוגן היו כאן גם כמה טבעות בצל. הסלט הירוק אולי צריך להיות מוגש בצד כי השילוב של דג מטוגן חם ועלים ירוקים טריים לא אידיאלי. אבל הוא בסה"כ מוצלח ורענן. ברבוניות זה דג נהדר (ויקר). כאן הן טוגנו ותובלו היטב. השילוב עם הטחינה הטובה עבד. היה לי טעים. אישית אני מעדיף ברבוניות מטוגנות שלמות (מהסוג הקטן יותר) אבל גם פילה זה עסק טעים כשהוא מתובל ומטוגן במקצועיות שלא מייבשת אותו. עוד מנה מטוגנת מוצלחת לאוסף המצטבר בקפטן הוק.




אם כך גם הארוחה השנייה בקפטן הוק הייתה מהנה כפי שאפשר להתרשם. 


מבט מהצד למסעדה הפינתית. רוב מקומות הישיבה הם בצד הימני של המסעדה ולא בצד השמאלי שנושק לשוק עצמו.


והנה חזרתי גם לפעם שלישית - לא גלידה אלא דגים.
31 בדצמבר:

סילבסטר ועניינים. 
בעיניי עדיף כמובן להימנע מחגיגות סילבסטר במסעדות כי העסק מיותר ויקר. את הערב ביליתי אצל חברים. בצהריים קפצתי לעוד טיולון ביפו ואחרי התלבטות איפה לאכול דבר מה לצהריים חזרתי לקפטן הוק. למה לא בעצם?


שוב על הבר. הבעיה בישיבה על הבר כאן היא שאין כל כך מקום לרגליים ש"נתקעות" בבר עצמו. אבל לא נורא. זה לא שיושבים כאן לארוחות של שעה וחצי-שעתיים. זה בדיוק מסוג המקומות - בטח בשישי צהריים - שמגיעים אליו לשתות דבר מה אלכוהולי, לנשנש דבר מה דגי ולהמשיך הלאה. 30-45 דקות גג שעה והמשכנו.


קוקטייל היום האחרון של 2021: רימונלדה. רימונים, לימונדה, נענע ועראק יפו. 38 ש"ח לקוקטייל נדיב עם הרבה עראק. 
מוצלח, מרענן וטעים. 



לסיפתח הפעם בחרתי בדגים נאים. מנת הסביצ'ה: דג ים (מוסר) קצוץ עם פטרוזיליה, כוסברה ובצל סגול, עם פרי עונתי (רימון), מתובלים בלימון ושמן זית על מצע לחם בריוש קלוי וצזיקי. 54 ש"ח. זו הייתה המנה הבינונית ביותר שטעמתי כאן בשלוש ישיבותיי. התיבול לא היה מדויק בניגוד לכל שאר המנות שניסיתי. חסר מלח, חסר לימון, חסר עוקץ. אחרי שהמלחתי וסחטתי היטב את הלימון זה השתפר. עוד מינוס היה הלחם שלא טוגן מספיק ולא היה קריספי דיו כדי שיחזיק את מסת הדגים והירק. הוא נעשה קצת soggy (זה נשמע בעיניי יותר מוצלח מלחם ספוג). כאמור אחרי התיבול העצמי הייתה כאן מנת סביצ'ה חביבה וראויה אבל לא הרבה מעבר לזה. 



המשכתי עם הקו הלא מטוגן בארוחה הזו ובחרתי במנה מהתבשילים הערביים. סיידיה פירות ים (יש גם מנה עם דג ומנה טבעונית כי אנחנו בכל זאת בתל אביב רבתי). 76 ש"ח. מדובר בתבשיל אורז עם תבלינים (כורכום והל בטוח, כנראה גם כמון) שבמקרה הזה מוסיפים לו את אותם שרימפס וקלמרי שפגשנו קודם. ההבדל בין הסיידיה למקלובה הוא שבמקלובה מעבר לאורז יש גם ירקות נוספים. הפעם העסק היה מתובל היטב על כל מרכיביו. מדובר בתבשיל טעים אבל לא מלהיב. הגרסה המטוגנת של השרימפס-קלמרי הייתה בעיניי מוצלחת וטעימה יותר. גם כאן חסר מעט עוקץ. אם היו משתמשים בשרימפס טריים ומבשלים את האורז בציר דגים או פירות ים חד טעם זה היה משדרג את המנה בהרבה. אבל כנראה שבקפטן הוק מוותרים מראש על ניסיון להרשים עם שרצים טריים ועם טכניקות בישול ארוכות יותר של הכנת ציר דגים או ציר ראשי שרימפס. על זה עילואן ושות' ישמרו אולי למסעדת שף של ממש. קפטן הוק הוא בראש ובראשונה מקום של פיש אנד צ'יפס וגרסאות סטריט פוד מקומיות למנות דגים כאלה ואחרות. אין כאן שום יומרה להיות בר דגים קולינרי או מסעדת שף ערבית. זו רוח התקופה. מסעדות, בטח ביפו (שעוד זוכרת את המהומות) ובטח ובטח בעידן הקורונה נטול התיירים, זה עסק קשה. לא חייבים לקפוץ מעל הפופיק, להפגיז ולהיות יומרניים, גם אם אתה שף יצירתי ומוכשר. מ-3 הארוחות שלי נראה שהעסק עובד יפה. היה קהל סועדים די מכובד בכל הארוחות, כולל כאלה שהגיעו לקחת טייק-אוויי.



קצת כריסטמס נוסח קפטן הוק. ממש בקטנה. 


אז הארוחה השלישית בקפטן הוק הייתה פחות מוצלחת משתי קודמותיה אבל הסה"כ של שלושה ביקורים הוא חיובי בהחלט. 

Lord, he hooked me Fish hook and line כתבה PJ Harvey בשיר Hook מהאלבום המופתי שלה Rid of Me מ-93 (הכי טוב לטעמי שלה ואחד הטובים בכלל ברוק הניינטיז). אז בקפטן הוק לא גיליתי את השכינה ולא "נתפסתי ברשת". כאמור גם רוב הדגים המוצעים במסעדה לא ממש נתפסים ברשתות הדייגים היפואים. הייתי כאמור שמח הרבה יותר אם היו מציעים כאן מבחר דגה מקומית טריה ופחות שגרתית, גם במחירים גבוהים יותר, אבל אני לא מתלונן. בסה"כ נהניתי. המקום חביב, נעים, לא יומרני, עם תמחור סביר פלוס ומנות דגים ופירות ים טעימות ועשויות היטב, במיוחד במטוגנים. מקום שבהחלט יהיה כיף לחזור אליו כשמסתובבים באזור. 


ולקינוח עמיתה... 

בדרך כלל כשאני מסתובב ביפו בימי שישי בצהריים אני מסיים בעמיתה - בית המאפה המשובח של שתי קונדיטוריות העל מיכל בוטון ואנה שפירו, בסלמה בואכם שד' ירושלים בואכם מתחם נגה (שממול פחות או יותר). 
בשלושת הביקורים הנ"ל בקפטן הוק נכנסתי, נשנשתי והצטיידתי גם בדברי מאפה כאלה ואחרים הביתה (לחם, עוגיות וכו'). 

כמה מאפים לדוגמה. לא באמת זוכר וסגור על שמותיהם, מרכיביהם ומחיריהם. זול זה לא. טעים מאד זה כן.

מה-22 באוקטובר. דווקא מלוחים. 
מאפה עלי גפן (הנה חיבור לעומר עילואן שהיה השף של מסעדת עלה גפן) עם גבינה ועגבניות. נורא טעים.




מה-5 בנובמבר - מתוק. 
בריוש ממולא בקרם שקדים עם פירות יער. פשוט נהדר.




ואחרון מה-31 בדצמבר. שוב בריוש מתוק. אותו בצק פחות או יותר. הפעם בלי מילוי אבל בתיבול של חוויאג' עם ציפוי סוכר.
לכאורה פשוט אבל כה טעים, מדויק ובאווריריות ראויה לציון. אלה בריושים שלוקחים בסיבוב לא מעט מאפים יומרניים עם בצק מדופדף (קרואסונים ואחיהם) או טארטים מפונפנים בקונדיטוריות אינסטגרמיות כאלה ואחרות.



עמיתה תמשיך להיות ה-go to place שלי למתוקים/מאפים ביפו גם ב-2022.

Merry Christmas ו-2022 בריאה יותר, שפויה יותר, מתוקה יותר (במידה הנכונה) וטעימה יותר מ-2021.