שוב הגיע זמן Round Tables, פסטיבל הקולינריה הבינלאומי ש"נחגג" כאן זו השנה השלישית. בשנה שעברה התעוררתי קצת מאוחר מדי ולא מצאתי מקום פנוי באחת המסעדות שרציתי. לא נורא. השנה "הכינותי מראש" והזמנתי ל-2 מסעדות. הראשונה, אותה בחר סלווה ידידי ושותפי לענייני קולינריה, הייתה קופי בר (בראשה השף אוהד סלומון) שאירחה את השף אדגר נונייז ממסעדת Sud 777 ממקסיקו סיטי. הזמנתי מקומות ליום ג', 7 בנובמבר לשעה 19:00.
אדגר נונייז הוא שף צעיר (איפשהו בשנות ה-30 שלו) שהתמחה בין היתר בנומה ואל בולי. ל-Sud 777 הוא הצטרף בשנת 2008. Sud 777 היא מסעדה מקסיקנית מודרנית שבשנת 2016 דורגה במקום ה-11 ברשימת 50 המסעדות הטובות באמריקה הלטינית והשנה היא דורגה במקום ה-75 בעולם ברשימת המסעדות הטובות בעולם של סן פלגרינו. רזומה מרשים ומעורר ציפיות.
המסעדה הייתה מלאה לגמרי במהלך הארוחה שלנו. לקופי בר לא צריך לדאוג כמובן גם בימים רגילים. זו אחת המסעדות היותר פופולריות בתל אביב. שילוב של ניהול מקצועי (הברודואים) ושל אוכל קלאסי ואיכותי. מנייה בטוחה (למרות הצפיפות היחסית והאקוסטיקה הלא מדהימה). אנחנו ישבנו בחדר שמימין לכניסה. היה די צפוף ורועש, אבל סביר.
התפריט כלל נשנוש פתיחה, 2 מנות ראשונות, 2 מנות ביניים, בחירה של מנה עיקרית לכל סועד ו-3 קינוחים. הארוחה עלתה 299 ש"ח לסועד ולא כללה שתייה.
נשנוש הפתיחה: לחם שוקולד והל, פירה אבוקדו, גבינת כבשים קשה. ביס חביב ולא יותר. שום דבר מרגש. הלחם היה מתקתק מעט אבל לא הרגשתי יותר מדי את טעם השוקולד. גם הגבינה הייתה די מרומזת. בשורה התחתונה - לחם עם אבוקדו.
לפני המנות הרשמיות הבאות קיבלנו צלחת לחם עם איולי צ'ילי. לחם מחמצת טוב מאד עם איולי מצוין. איולי פיקנטי, חלק, משיי וטעים מאד.
שתי המנות הראשונות הוגשו פחות או יותר בו זמנית.
האחת: סביצ'ה עגבניות, גספצ'ו מלפפונים וסלרי וחלפיניו. מנה שהוגשה לכל סועד בנפרד. מנה מרעננת וטובה. עגבניות איכותיות עם גספצ'ו טעים שהחלפיניו שדרג. אבל - זו מנה פשוטה ולא מתוחכמת מספיק. בארוחות רגילות, ארוחת צהריים בקופי בר למשל, זו הייתה יכולה להיות אחלה מנה ראשונה, אבל משף נחשב בארוחה כזו אני מצפה לטוויסט כלשהו. חלפיניו זה נחמד אבל אפשר להיות יותר יצירתי ומעניין.
מנה שנייה: קרפצ'יו הדרים, אנשובי מלוחים, שמן עירית וצ'ילי דה-הרבול. הוגשה למרכז השולחן לחלוקה. מעין סלט עלים והדרים עם פילטים של אנשובי. סלט טעים למדי אבל שוב - פשוט ושגרתי. שום טוויסט מעניין בעלילה. בשורה התחתונה זו כנראה הייתה המנה הכי פחות טובה בארוחה. לא מנה שציפיתי שתהיה חלק מארוחה כזו.
שתי המנות הבאות הן מנות הביניים.
הראשונה: טוסטדה טונה, קרם גזר ואבוקדו, אבקת אנצ'ו צ'ילי. מנה שאף היא הוגשה בנפרד לכל סועד. מנה של סביצ'ה טונה אדומה עליה הונחה הטוסטדה (טוסט מטורטייה. טורטייה פריכה וטעימה). התבקשנו להחזיק את הטוסטדה ביד ואת קוביות הטונה להניח עליה ולאכול. נשנוש טעים מאד עם שילובי טעמים ומרקמים מוצלחים. גם כאן אין לדעתי משהו יוצא דופן או יצירתי במיוחד, אבל השורה התחתונה היא מנה כיפית וטובה בהחלט.
המנה הבאה שהוגשה לחלוקה למרכז השולחן: תמנון בג'וספר, סלסת קקטוס ועגבניות ואיולי ליים. התמנון כשלעצמו היה נהדר. עשוי מושלם (רך בפנים וצרוב מעט בחוץ) ומלא טעם. אחד מהביסים היותר טעימים של תמנון שאכלתי. הסלט/סלסה היה סלט ירקות די בנאלי. הקקטוס לא הוסיף יותר מדי. איולי הליים היה נעים אבל לא מספיק נוכח. עם סלסה יותר מעניינת זו הייתה יכולה להיות מנה לפנתיאון.
במנות העיקריות הייתה אפשרות בחירה של מנה אחת לכל סועד מבין 3 אפשרויות. פסחנו על המנה הצמחונית ובחרנו במנת דג ובמנת בשר אותן חלקנו.
מנת הבשר: שורט ריבס בקר, מולה קולרדיטו, ירקות חורף צרובים. מולה קולורדיטו (Mole Coloradito) הוא אחד מסוגי רוטב המולה המקסיקני המפורסם. רוטב עשיר מאד שמקובל בתבשילי בשר ואחד ממרכיביו הרבים הוא שוקולד (למעשה פולי קקאו שנקלים ונטחנים). הכוכב של המנה הזו היה דווקא הבשר שהיה עשוי מושלם (כנראה בסו-ויד היות והוא היה רך להפליא או שאולי כתוצאה של בישול מאד ארוך). הרוטב החום כהה היה טעים, עשיר וסמיך אבל אישית חשבתי שהוא לא מספיק מאוזן. הוא היה מעט מריר והייתי שמח לקצת יותר פיקנטיות. הירקות מסביב היו טעימים. בסה"כ מנה מוצלחת.
מנת הדג הייתה בר ים, קרם תפוח אדמה וחלפיניו, באק צ'וי ופרחי כרובית. מנת דג יוצאת מן הכלל. נתח מכובד ועשוי היטב עם קראסט מתבקש ובשר דג לבן ששמר על עסיסיות. קרם תפוחי אדמה חלק, רך וטעים מאד. השילוב עם הבאק צ'וי והכרובית שהייתה טעימה במיוחד (שמרה עדיין על פריכות מסוימת) היה מעולה.
בחלון מציץ לו השף. הוא יצא מדי פעם להסתודד עם הסועדים. עלינו הוא פסח...
קינוח ראשון מתוך שלושה. כל סועד קיבל בנפרד: טירמיסו מפורק עם גלידת פורצ'יני, קרם מסקרפונה, קרמבל קקאו וקפה. קינוח קטן ומוצלח. גלידת הפורצ'יני הייתה עדינה יחסית. אפשר היה להעז יותר ולתת טעם מודגש יותר של הפורצ'יני. שאר המרכיבים היו טעימים מאד ועשויים כמו שצריך. אחלה טירמיסו.
קינוח שני שהוגש למרכז השולחן: קרם קוקוס, סורבה מנגו ומרמלדה. היה כאן גם קראמבל לאקסטרה מרקם וקולי מנגו לאקסטרה צבע. קינוח קיצי וטעים אבל די חסר ייחוד. אלה רכיבים שאפשר למצוא כמותם באינספור קינוחים במסעדות. סורבה מנגו וקרם קוקוס חצי קפוא זה נעים ונחמד אבל בארוחה מיוחדת ויקרה כזו אפשר לצפות לקינוח קצת יותר ייחודי ויצירתי. לא בשביל מנה כזו התכנסנו.
קינוח שלישי שאף הוא הוגש למרכז השולחן: כדור שוקולד מריר ממולא בגנאש ג'נדויה (שוקולד עם אגוזי לוז) ובוטנים, לצד קראמבל קקאו. קינוח טוב מאד. גם הוא לא משהו יצירתי במיוחד ואפשר לראות דומים לו בהרבה מקומות מושקעים, אבל הוא היה עשוי כמו שצריך. מעטה שוקולד דק ומעט נוקשה עם מילוי קרמי וחלק. השוקולדים היו איכותיים ועשירים במיוחד והקינוח כולו היה טעים מאד ובמתיקות מאוזנת היטב. Mui כיף.
עד כאן ארוחת Round Tables של מסעדת Sud 777 בקופי בר.
הסה"כ הוא סביר פלוס אבל ציפינו ליותר. זו הייתה ארוחה טובה ומוקפדת מכל הבחינות. כל המנות היו טובות. חלקן היו טובות מאד אבל לא הייתי מכנה אף מנה כבלתי נשכחת. כזו שאזכר בה בערגה עוד כמה שנים ובפי יעלה ריר... יש מנות שאפשר וצריך היה להיות בהן יותר מעניינים ויצירתיים. זו לא הייתה ארוחה ששווה את 299 השקלים ששילמנו עליה.
אבל לפחות החוויה הכוללת הייתה טובה, היה לנו טעים ונעים, ויצאנו שבעים. גם זה משהו.
קראתי לא מעט דיווחים לא טובים על ארוחות השנה במסגרת הפסטיבל (גם בשנים קודמות). למרבה הצער נראה שיש לעתים אלמנט של הימור בבחירת מסעדה ספציפית. כדי לצאת מרוצים מארוחה כזו ולקבל תמורה ראויה לכסף (הלא קטן) צריך שגם המסעדה האורחת תהיה מעניינת מספיק ומחויבת לאירוע, וגם המסעדה המארחת תעשה שיעורי בית הן בשת"פ במטבח והן בשירות. נראה שקופי בר, שמשתתפת כבר שנה שלישית, עושה מצדה את העבודה כמו שצריך. השירות היה מתוקתק ומקצועי. תזמון הוצאת המנות היה טוב מאד והארוחה שלנו נמתחה יפה על פני השעתיים המוקצות. מה שנשאר לה זה למצוא שף אורח שיתאמץ קצת יותר...
לקופי בר אני מניח שאמשיך להגיע מדי פעם כשאני באזור יד חרוצים. על סמך הארוחה הזו כנראה שאל Sud 777 לא הייתי מזמין אוטומטית מקום במסגרת טיול למקסיקו סיטי, למרות הרזומה והדירוגים. המנות של אדגר נונייז לא סחטו ממני קריאות wow ולא עשו לי חשק לנסות מנות אחרות של השף המכובד. אם אלה מנות דגל של מטבחו, אז הדירוג המרשים לא מובן לי.
מחכה לי עוד ארוחה במסגרת Round Tables במונא הירושלמית בשבוע הבא. מקווה שיהיה שווה. דיווחים בהמשך.
אדגר נונייז הוא שף צעיר (איפשהו בשנות ה-30 שלו) שהתמחה בין היתר בנומה ואל בולי. ל-Sud 777 הוא הצטרף בשנת 2008. Sud 777 היא מסעדה מקסיקנית מודרנית שבשנת 2016 דורגה במקום ה-11 ברשימת 50 המסעדות הטובות באמריקה הלטינית והשנה היא דורגה במקום ה-75 בעולם ברשימת המסעדות הטובות בעולם של סן פלגרינו. רזומה מרשים ומעורר ציפיות.
המסעדה הייתה מלאה לגמרי במהלך הארוחה שלנו. לקופי בר לא צריך לדאוג כמובן גם בימים רגילים. זו אחת המסעדות היותר פופולריות בתל אביב. שילוב של ניהול מקצועי (הברודואים) ושל אוכל קלאסי ואיכותי. מנייה בטוחה (למרות הצפיפות היחסית והאקוסטיקה הלא מדהימה). אנחנו ישבנו בחדר שמימין לכניסה. היה די צפוף ורועש, אבל סביר.
התפריט כלל נשנוש פתיחה, 2 מנות ראשונות, 2 מנות ביניים, בחירה של מנה עיקרית לכל סועד ו-3 קינוחים. הארוחה עלתה 299 ש"ח לסועד ולא כללה שתייה.
לפני המנות הרשמיות הבאות קיבלנו צלחת לחם עם איולי צ'ילי. לחם מחמצת טוב מאד עם איולי מצוין. איולי פיקנטי, חלק, משיי וטעים מאד.
שתי המנות הראשונות הוגשו פחות או יותר בו זמנית.
האחת: סביצ'ה עגבניות, גספצ'ו מלפפונים וסלרי וחלפיניו. מנה שהוגשה לכל סועד בנפרד. מנה מרעננת וטובה. עגבניות איכותיות עם גספצ'ו טעים שהחלפיניו שדרג. אבל - זו מנה פשוטה ולא מתוחכמת מספיק. בארוחות רגילות, ארוחת צהריים בקופי בר למשל, זו הייתה יכולה להיות אחלה מנה ראשונה, אבל משף נחשב בארוחה כזו אני מצפה לטוויסט כלשהו. חלפיניו זה נחמד אבל אפשר להיות יותר יצירתי ומעניין.
מנה שנייה: קרפצ'יו הדרים, אנשובי מלוחים, שמן עירית וצ'ילי דה-הרבול. הוגשה למרכז השולחן לחלוקה. מעין סלט עלים והדרים עם פילטים של אנשובי. סלט טעים למדי אבל שוב - פשוט ושגרתי. שום טוויסט מעניין בעלילה. בשורה התחתונה זו כנראה הייתה המנה הכי פחות טובה בארוחה. לא מנה שציפיתי שתהיה חלק מארוחה כזו.
שתי המנות הבאות הן מנות הביניים.
הראשונה: טוסטדה טונה, קרם גזר ואבוקדו, אבקת אנצ'ו צ'ילי. מנה שאף היא הוגשה בנפרד לכל סועד. מנה של סביצ'ה טונה אדומה עליה הונחה הטוסטדה (טוסט מטורטייה. טורטייה פריכה וטעימה). התבקשנו להחזיק את הטוסטדה ביד ואת קוביות הטונה להניח עליה ולאכול. נשנוש טעים מאד עם שילובי טעמים ומרקמים מוצלחים. גם כאן אין לדעתי משהו יוצא דופן או יצירתי במיוחד, אבל השורה התחתונה היא מנה כיפית וטובה בהחלט.
המנה הבאה שהוגשה לחלוקה למרכז השולחן: תמנון בג'וספר, סלסת קקטוס ועגבניות ואיולי ליים. התמנון כשלעצמו היה נהדר. עשוי מושלם (רך בפנים וצרוב מעט בחוץ) ומלא טעם. אחד מהביסים היותר טעימים של תמנון שאכלתי. הסלט/סלסה היה סלט ירקות די בנאלי. הקקטוס לא הוסיף יותר מדי. איולי הליים היה נעים אבל לא מספיק נוכח. עם סלסה יותר מעניינת זו הייתה יכולה להיות מנה לפנתיאון.
במנות העיקריות הייתה אפשרות בחירה של מנה אחת לכל סועד מבין 3 אפשרויות. פסחנו על המנה הצמחונית ובחרנו במנת דג ובמנת בשר אותן חלקנו.
מנת הבשר: שורט ריבס בקר, מולה קולרדיטו, ירקות חורף צרובים. מולה קולורדיטו (Mole Coloradito) הוא אחד מסוגי רוטב המולה המקסיקני המפורסם. רוטב עשיר מאד שמקובל בתבשילי בשר ואחד ממרכיביו הרבים הוא שוקולד (למעשה פולי קקאו שנקלים ונטחנים). הכוכב של המנה הזו היה דווקא הבשר שהיה עשוי מושלם (כנראה בסו-ויד היות והוא היה רך להפליא או שאולי כתוצאה של בישול מאד ארוך). הרוטב החום כהה היה טעים, עשיר וסמיך אבל אישית חשבתי שהוא לא מספיק מאוזן. הוא היה מעט מריר והייתי שמח לקצת יותר פיקנטיות. הירקות מסביב היו טעימים. בסה"כ מנה מוצלחת.
מנת הדג הייתה בר ים, קרם תפוח אדמה וחלפיניו, באק צ'וי ופרחי כרובית. מנת דג יוצאת מן הכלל. נתח מכובד ועשוי היטב עם קראסט מתבקש ובשר דג לבן ששמר על עסיסיות. קרם תפוחי אדמה חלק, רך וטעים מאד. השילוב עם הבאק צ'וי והכרובית שהייתה טעימה במיוחד (שמרה עדיין על פריכות מסוימת) היה מעולה.
בחלון מציץ לו השף. הוא יצא מדי פעם להסתודד עם הסועדים. עלינו הוא פסח...
קינוח ראשון מתוך שלושה. כל סועד קיבל בנפרד: טירמיסו מפורק עם גלידת פורצ'יני, קרם מסקרפונה, קרמבל קקאו וקפה. קינוח קטן ומוצלח. גלידת הפורצ'יני הייתה עדינה יחסית. אפשר היה להעז יותר ולתת טעם מודגש יותר של הפורצ'יני. שאר המרכיבים היו טעימים מאד ועשויים כמו שצריך. אחלה טירמיסו.
קינוח שני שהוגש למרכז השולחן: קרם קוקוס, סורבה מנגו ומרמלדה. היה כאן גם קראמבל לאקסטרה מרקם וקולי מנגו לאקסטרה צבע. קינוח קיצי וטעים אבל די חסר ייחוד. אלה רכיבים שאפשר למצוא כמותם באינספור קינוחים במסעדות. סורבה מנגו וקרם קוקוס חצי קפוא זה נעים ונחמד אבל בארוחה מיוחדת ויקרה כזו אפשר לצפות לקינוח קצת יותר ייחודי ויצירתי. לא בשביל מנה כזו התכנסנו.
קינוח שלישי שאף הוא הוגש למרכז השולחן: כדור שוקולד מריר ממולא בגנאש ג'נדויה (שוקולד עם אגוזי לוז) ובוטנים, לצד קראמבל קקאו. קינוח טוב מאד. גם הוא לא משהו יצירתי במיוחד ואפשר לראות דומים לו בהרבה מקומות מושקעים, אבל הוא היה עשוי כמו שצריך. מעטה שוקולד דק ומעט נוקשה עם מילוי קרמי וחלק. השוקולדים היו איכותיים ועשירים במיוחד והקינוח כולו היה טעים מאד ובמתיקות מאוזנת היטב. Mui כיף.
עד כאן ארוחת Round Tables של מסעדת Sud 777 בקופי בר.
הסה"כ הוא סביר פלוס אבל ציפינו ליותר. זו הייתה ארוחה טובה ומוקפדת מכל הבחינות. כל המנות היו טובות. חלקן היו טובות מאד אבל לא הייתי מכנה אף מנה כבלתי נשכחת. כזו שאזכר בה בערגה עוד כמה שנים ובפי יעלה ריר... יש מנות שאפשר וצריך היה להיות בהן יותר מעניינים ויצירתיים. זו לא הייתה ארוחה ששווה את 299 השקלים ששילמנו עליה.
אבל לפחות החוויה הכוללת הייתה טובה, היה לנו טעים ונעים, ויצאנו שבעים. גם זה משהו.
לקופי בר אני מניח שאמשיך להגיע מדי פעם כשאני באזור יד חרוצים. על סמך הארוחה הזו כנראה שאל Sud 777 לא הייתי מזמין אוטומטית מקום במסגרת טיול למקסיקו סיטי, למרות הרזומה והדירוגים. המנות של אדגר נונייז לא סחטו ממני קריאות wow ולא עשו לי חשק לנסות מנות אחרות של השף המכובד. אם אלה מנות דגל של מטבחו, אז הדירוג המרשים לא מובן לי.
מחכה לי עוד ארוחה במסגרת Round Tables במונא הירושלמית בשבוע הבא. מקווה שיהיה שווה. דיווחים בהמשך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה