יום שני, 31 באוקטובר 2022

עינב אזגורי כפול 3: שתי ארוחות בחדשה אליה הצטרף, יוליה בנמל, וארוחה אחת אצל האקסית בושוויק

לא קלה היא דרכו של השף. (ולכותב יש ניסיון בבישול ביתי בלבד, וגם זה במינונים נמוכים). קחו לדוגמה את עינב אזגורי. אחד השפים המוכשרים והמוערכים בארצנו. שף שהתמחה במסעדות בצרפת וספרד, התחיל במקום בצפון הארץ ובפחות מ-10 שנים בתל אביב הספיק להחליף לא מעט מקומות. ניהל טאפאס בר מושחת - הסרווסריה (מ-2013-2016). אחריה ב-2016 הוא פתח את בר א-וין, בר אוכל צרפתי משובח במיוחד וניהל גם המטבח של דא דא ודא הצמודה תחת אותה קבוצת ניהול. הן נסגרו ב-2019 בגלל ענייני נדל"ן. לפני סגירתן, ביוני 2018 הוא פתח את קפה נורדוי המדובר - מסעדה צרפתית-אירופאית במלון בוטיק בנחלת בנימין (ובהמשך את נורדיניו הצמודה שעדיין פעילה כבית קפה וקונדיטוריה. למיטב ידיעתי אין לו קשר למקום). קפה נורדוי נסגרה במרץ 2020 והיה מהמקומות הראשונים שנכנעו לקורונה, אם כי לפי ראיונות עם אזגורי הסיבות היו גם אישיות (ענייני משפחה ודיכאון הוזכרו). במאי 2021 הפתיע כשהצטרף כשף של בר הקוקטיילים והאוכל בושוויק של קבוצת האימפריאל ובאוגוסט השנה הוא הפתיע שוב כשפורסם שהוא עוזב את הבושוויק. ואולי ההפתעה הגדולה באמת היא המקום החדש שאת מטבחו הוא החל לנהל החל מחודש ספטמבר - מסעדת יוליה בנמל, מסעדה שונה בתכלית השינוי מכל המקומות אותם ניהל לפני כן בתל אביב. המקומות הקודמים היו טרנדיים, קטנים יחסית, מתוחכמים במידה ועם דגש על אלכוהול לצד האוכל. מקומות של קהל תל אביבי בלייני ויחסית "מבין עניין". יוליה היא מסעדת חוף לכל המשפחה. סועדים מכל הגילאים מזקנים ועד טף, תל אביבים ולא תל אביבים. קהל שונה לגמרי, מגוון בהרבה וגדול משמעותית מזה שאזגורי התרגל אליו במקומותיו הקודמים.

בקיצור - הבנתם את הנקודה. להיות שף זה עסק מייגע, שוחק ולא ממש יציב. אני מניח שיציבות זה גם עניין של אישיות. יש שפים סולידיים ויציבים שמנהלים מקום אחד שנים רבות ולא משחקים יותר מדי בסגנון ובמטבח (למשל אייל מרמלשטיין מטשרניחובסקי 6 שבשנה הבאה תחגוג 20). יש שפים שבמסעדה שלהם מצליחים להמציא את עצמם מחדש בזכות תפריטים מתחלפים ושינויי סגנון קולינריים (למשל דיויד פרנקל שמבשל בפרונטו כבר כ-13 שנים ושינה אותה לגמרי במשך השנים, מאיטלקית קלאסית, לאיטלקית חדשנית, לפרונטו הנוכחית שהיא הרבה יותר מקומית והרבה פחות איטלקית). יש שפים תזזיתיים שכל הזמן מחפשים, מחדשים, פותחים וסוגרים מקומות, מצטרפים ועוזבים - כמו אזגורי. לתחושתי - אם אני הייתי שף כנראה שהייתי מישהו כמו פרנקל. כזה שמחזיק שנים באותו מקום אבל כל הזמן מנסה לחדש את התפריט. 

בכל אופן, באזגורי עסקינן. אחרי שקראתי שהוא מצטרף ליוליה בנמל, מקום ותיק מאד בחוף הנמל בתל אביב, שלמיטב זכרוני ישבתי בו לפני כעשור או יותר פעם-פעמיים, והיה זכור לי כמקום לא מזיק ולא רע ודאי ביחס לממוצע של מסעדות החוף והנמל התל אביביות האחרות, תכננתי לקפוץ בהזדמנות ולבדוק מה מתחדש. ב-27 בספטמבר עשיתי זאת. זה היה ביום השני של ראש השנה. חודש אחרי כן ב-28 באוקטובר, צהרי שישי, חזרתי ליוליה שוב. בין לבין קפצתי מתוך סקרנות גם לבושוויק, האקסית. למעשה זה היה 3 ימים אחרי הביקור הראשון ביוליה, ב-30 בספטמבר, וגם זה היה בצהרי שישי. 


יוליה TLV - ארוחת צהריים קיצית בראש השנה ב':

יוליה או יוליה בנמל היא מסעדה וותיקה שפועלת כבר 16 שנים. היא נפתחה ע"י מיכה סול ודני איתן, הבעלים של מסעדת בויה המיתולוגית שנסגרה ב-2015 (גם היא שכנה בנמל. וגם של ים 7 בהרצליה) והשף שלה בפתיחה היה שף בשם אילן פנחס שהיה השף של בויה. השף אותו החליף עכשיו אזגורי הוא רומן דימנט שהיה השף של יוליה מ-2012 (התחיל בבויה ב-2006). המסעדה שוכנת בחלקו הדרומי של מתחם נמל תל אביב. 

זה היה יום החג השני של ראש השנה. אחרי ארוחות משפחתיות בערב החג ובצהריים למחרת, חזרתי הבייתה למקרר ריק למדי. טיול רגלי לאזור נמל תל אביב הביא אותי לא רחוק ליוליה ובלי תכנון מוקדם נכנסתי ב-12:45. ישבתי בפנים. זה היה יום חם ולכן מזגן הוא נדרש עם כל הכבוד לבריזה הקלה מהים. רוב מוחלט של סועדים ישב בחוץ, ברחבת המרפסת הגדולה המקורה ובבר הלא גדול שלצדה. זו מסעדה שפועלת משעות הבוקר עד שעות הלילה ברציפות אבל מטבח הצהריים מתחיל רק בשעה 13:00. 


בזמן שישבתי גם החלל הפנימי התמלא כמעט לחלוטין. יוליה היא מסעדה פופולרית כבר שנים רבות. בשולחן המצולם ישבו בהמשך גרושתו השנייה של זמר מפורסם, 2 ילדיהם המשותפים ומישהי שנראתה כמו אחותה של הסלב. בואו נאמר שנקי במיוחד לא נשאר אחריהם. המלצרית אמרה לי שהם קבועים במסעדה אבל בדר"כ העסק נקי יותר. אולי זו רוח החג...


תפריטי המסעדה. נכון לאותה ארוחה אזגורי רק הצטרף אז התפריט ברובו המוחלט היה התפריט הרגיל. היו ספיישלים יומיים שאני מניח שהם יצירי השף ולכן התמקדתי בהם. לפי הכתוב באתר המסעדה ל"יוליה" התמחות בדגים ופירות-ים ותפריט ים-תיכוני יצירתי, שמצטיין בשילובי טעמים, צבעים ומרקמים ובאוכל טוב ומשמח. תפריט שנשען על תוצרת טרייה ומקומית לסוגיה, שכוללת בשרים, דגים, גבינות, ירקות ופירות ישראלים ואיכותיים. אני מעריך שהתפריט בחלקו יישאר ובחלקו ישתנה. מצד אחד יש כאן בעלים וותיקים ומנוסים שסביר להניח שיש להם מה לומר והם כן רוצים לשמר את הבסיס, שמתאים ללקוחות הקבועים של המקום. מצד שני יש כאן שף מוערך ובעל יכולות שמן הסתם רוצה להכניס חידושים ולרענן ולמשוך למסעדה קהל חדש (למשל אני ושכמותי שסביר שלא היו נכנסים בשגרה למסעדת חוף כמו יוליה). בכל מקרה יש כאן אתגר מעניין לשני הצדדים. אזגורי נכח במסעדה. המטבח אמנם יושב מאחור ולא ניתן לראות מה מתרחש בו אבל הוא יצא ממנו פעם-פעמיים ונתן הוראות לאחמ"ש כזה או אחר. 



קוקטייל. מסתבר שיש אנשי צוות שהגיעו עם עינב מהבושוויק, כולל הברמנית נועה. בלאדי מרי זה קוקטייל אהוב שהרבה זמן לא שתיתי. בבושוויק מציעים את אחת הגרסאות הטובות ששתיתי בארץ. קיוויתי שהרמה תתקרב לזו של בושוויק אבל זה היה רחוק מאד. הברמנית אמרה לי שהיא כרגע מחוייבת למתכונים המקוריים של המסעדה. אם מה שקיבלתי זה המתכון הרגיל שלהם לבלאדי מרי עדיף שיחליפו מתכון. הם שמים כאן סריראצ'ה לחריפות שזה לא רע אבל הקוקטייל כולו היה מאד לא מאוזן. לא מספיק חריף, לא מספיק עגבנייתי, לא מספיק אלכוהולי. מדולל ואנמי. ניסיון לחיזוק חריפות ואלכוהול לא צלח. בצער החזרתי והזמנתי קוקטייל אחר שאמרו לי שהוא מומלץ. 



התחלתי עם מנה מהספיישלים. אינטיאס בכבישה ביתית עם פלפל חריף, בצל סגול ועלי שומר. 68 ש"ח. לא זול. מצד שני יש מסעדות שמתמחרות מנה כזו של אינטיאס ונותנות כמות דג קטנה משמעותית אז זה לא נורא. מנה פשוטה וטעימה. דג איכותי וכבוש קלות. תיבול פשוט ומוצלח של שמ"ז, צ'ילי ומלח. עלי שומר טרי הוסיפו אניסיות רעננה. את הבצל האדום צריך היה לטעמי לפרוס דק יותר ואולי גם לשים תלולית קטנה של יוגורט טוב. סה"כ מנת דג כבוש טובה ואיכותית אבל לא כזו שמרגישים בה טביעת יד של שף מוערך.




זה הקוקטייל השני. קוקטייל צ'ילי וליצ'י. חששותיי מפירותיות ומתיקות יתר הופגו ע"י המלצרית והברמן השני שהבטיחו שהליצ'י לא מאד מורגש. צדקו. קוקטייל חביב ולא רע בכלל עם חריפות טובה וחוזק טוב. נדמה לי שהבסיס האלכוהולי הוא וודקה. העלות לא נמוכה. 58 ש"ח. 


מנה נוספת מהספיישלים: ביסק שרימפס וסרטנים עם שרימפס בלאק טייגר מקומי. 68 ש"ח. זו כבר מנה ב-level אחר לגמרי. מנת שף של ממש. היו כאן 3-4 בלאק טייגר גדולים ואיכותיים מאד שבושלו/נצרבו בצורה מושלמת ושכשכו בביסק שרימפס וסרטנים על בסיס ציר ים ועגבניות. השרימפס היה טעים ביותר. הביסק היה נהדר. סמיך, חלק, ימי, מתקתק-חרפרף ועשיר מאד. פרוסת הפוקאצ'ה נוצלה עד תום לספיגת שאריות הביסק. אני מניח שבמקום כמו קפה נורדוי או בר א-וין אזגורי היה מוסיף כאן איזו קציפת יוגורט או מסקרפונה כדי לתת עוד רובד ולהפגין עוד טכניקה. כאן לא צריך. מנה מצוינת.



מנה עיקרית. מהתפריט הרגיל. קציצות דגים עם סטייק חציל, לאבנה, פלפל אורפלי, עשבי תיבול וצ'ילי. 88 ש"ח. קציצות הדגים כללו אם זכורני נכון לוקוס ומוסר. לא יודע אם זו מנה שמוגשת בצורתה המקורית מימי השף הקודם או שאזגורי ערך בה שינויים כאלה ואחרים. בכל מקרה זו מנה טובה. הקציצות היו מצוינות גם במרקמן הרך וגם בטעמן. התיבול הכולל היה מדויק. הלאבנה, החצילים, הצ'ילי והירוקים השתלבו היטב. מנת קציצות דגים קיצית מוצלחת וטעימה מאד. 



קינוח. עינב אזגורי הפך לאיש המזוהה עם עוגת גבינה באסקית. את הטובות מכולן בארץ עד לא מזמן אכלתי בקפה נורדוי. בהמשך בבושוויק היה ביצוע מעט פחות מוצלח וכך גם בנורדיניו. יצא לי לאכול באסקיות בשנה האחרונה גם בוינונה פוראבר ובאלכסנדר פטיסרי שהיו טובות אבל גם נפלו מאלה של קפה נורדוי. עד שבאה הבאסקית של דל מאר החיפאית שתיארתי החודש בפוסט כאן וטרפה את הקלפים. אז עוד לפני דל מאר אכלתי כאן את הבאסקית של אזגורי בגרסת יוליה. 46 ש"ח. האמת שהיא הוגשה off the record. הטעם היה שם, כמו בבושוויק. המרקם הקרמי המנצח המופלא לא. טעים אבל... 




החשבון שלי הסתכם ב-342 ש"ח. כולל 14 ש"ח לאספרסו ששתיתי. אכלתי הרבה. באתי ליוליה בלי יותר מדי ציפיות בגלל המוניטין הפחות טוב שיש למסעדות חוף ונמל בתל אביב. גם כניסתו של עינב אזגורי למטבח לא יצרה אצלי ציפיות בגלל שעם כל כישרונו הוא נמצא במטבח זמן קצר והוא עדיין לא הכניס את השינויים והעדכונים שהוא מן הסתם רוצה להכניס (בטח נכון לארוחה הזו שהתרחשה זמן קצר אחרי כניסתו). לא הייתי ביוליה שנים רבות אבל נראה שהבסיס שהשאיר השף רומן דימנט הוא בסה"כ בסיס איכותי וטוב. השירות, כצפוי ממקום גדול והומה, היה טוב ומשתדל לפרקים ופחות טוב לפרקים. האווירה אף היא תואמת את הלוקיישן עם קהל מגוון מאד, רועש למדי ונוכחות של לא מעט ילדים בשטח. מקום מהסוג הזה כנראה לעולם לא יהיה פייבוריט שלי, גם אם מנהל אותו שף מצטיין אבל השורה התחתונה חיובית בהחלט. כל מה שאכלתי היה איכותי וטעים ובהחלט סיקרן אותי לחזור שוב רק כדי לראות מה נשתנה. 

עוד מעט אחזור. 

לפני כן, גם כן מתוך סקרנות גרידא, קפצתי לאקסית הטרייה של אזגורי הלא היא בושוויק כדי לבדוק האם שם היו כבר מהפכות מלבד חילופי השף.


3 ימים אחרי אותה ארוחה ביוליה עשיתי סיבוב צהריים שגרתי בתל אביב. לא תכננתי מראש איפה לאכול. חשבתי על משהו בכרמל או על שיינע שפתוחה גם בשישי צהריים. מפה לשם עברתי ליד בושוויק שלא ישבתי בה להערכתי למעלה משנה. בשישי צהריים יש תפריט בראנץ' וכמובן שכל האלכוהול המשובח מבית האימפריאל זמין. נכנסתי וישבתי על הבר.

בושוויק - מנות בראנץ' שישי על הבר, עדיין של עינב אזגורי:

בר האוכל-קוקטיילים מבית האימפריאל כבר פועל יותר מ-4 שנים במלון פבריק, ברחוב הטרנדי ביותר היום בתל אביב הלא הוא נחלת בנימין. הקוקטיילים המשובחים שומרים בזמן הזה על יציבות אבל במטבח העסק יותר דינאמי. התחיל עם תפריט אוכל של אביבית פריאל. המשיך עם עינב אזגורי למשך קצת פחות משנה וחצי ועכשיו אחרי שאזגורי עזב ליוליה הנ"ל יש שף חדש העונה לשם און משען. לא מכיר את פועלו באופן אישי אבל כתבות מספרות שהוא היה השף של המונדו ובר הפנטסטיק וברזומה יש לו סטאז'ים במסעדות בעולם (בין השאר אצל הסטון בלומנטל), תקופה קצרה בכתית, סטודיו קולינרי שבו ערך ארוחות מולקולריות לאלפיון העליון תחת השם אורבנו, מיזם קולינרי תחת השם "משוגע" בו אירח ארוחות ששחזרו מתכונים עתיקים שהוא אסף וברא מחדש בתצורה ובטכניקות מודרניות. גם יצירת הבורגרים של The Little Burger Shop או TLBS רשומה על שמו ועוד. תזזיתי אף יותר מעינב אזגורי הבחור, שאם חישבתי נכון אמור להיות בן 36 פלוס מינוס. אני מחבב מאד את בושוויק. כיף לשבת שם. האלכוהול הוא מהמשובחים בעיר. פחות צפוף וקצת יותר מרווח שם מאחיו הגדולים - האימפריאל ולה אוטרה. בערב קצת רועש והאקוסטיקה לא משהו אבל בצהריים רגוע יותר (צהרי שישי בלבד נכון להיום. הייתה תקופה קצרה שהם פתחו גם בצהרי אמצע שבוע). ישבתי שם כמה וכמה וכמה פעמים, גם בתחילת הדרך וגם תחת אזגורי. האלכוהול היה מצוין תמיד. האוכל היה טוב פלוס. 

חזרתי עכשיו שוב, כאמור בשישי צהריים. השף החדש נכח במקום. התפריט כך נאמר לי עדיין לא השתנה. משמע - המנות היו עדיין מנותיו של עינב אזגורי. את השינויים בתפריט אמורים לראות בהמשך. התפריט בשישי צהריים היה תפריט בראנץ', שונה מתפריט הערב, אבל גם הוא שמר על הקו הקולינרי של תפריט ברים ניו-יורקי מושחת אך מוקפד. נכון לכתיבת שורות אלה אני מעריך שכבר יש תפריט חדש לגמרי של און משען.


התחלתי עם בלאדי מרי. נו מה. אחרי האכזבה מההיא של יוליה הייתי חייב תיקון. הוא הגיע גם הגיע. אחלה מרי מדממת יש כאן. 58 ש"ח היא עולה. הרבה. אני מניח שמחירה עלה במשך השנים. אבל היא עשויה מעולה. חרפרפה, עוקצנית, חזקה. יש כאן רוטב צדפות שנותן קיק וחזרת טריה מגוררת שבועטת גם כן. 



נאגטס בייקון ודלעת: קוביות בייקון מטוגנות עם דלעת יפנית בגלייז תה, פלפל שחור וג'ק דניאלס. 38 ש"ח. זה טעים ומושחת כמו שזה נשמע. בייקון (אמיתי ולא פייקון) פריך עם דלעת יפנית בגלייז חרפרף-מתקתק וסטיקי. זה שמנוני, מעושן וטעים. קשה לטעות אלא אם שורפים את הרכיבים או מפריזים במלח. כאן העסק היה מדויק. הסלרי הטרי שפוזר בשטח כאלמנט הבריא והירוק לא הפריע לחגיגה. 



קוקטייל מספר שניים. Holy Guacamole הוא שמו. מכיל פטרון סילבר, מזקל, ליים, אננס, כוסברה טריה וריבת עגבניות שרי.‏ 56 ש"ח מהמוצדקים בז'אנר. קוקטייל בועט, אלכוהולי, מעושן, עשבוני. מצוין.


מקפיש: דג ים מטוגן בציפוי קורנפלקס פיקנטי, רוטב טרטר, חסה, חמוצים וגבינת צ'דר. 52 ש"ח. מנה חביבה ולא יותר. הלחמניה סבבה. הדג המטוגן היה טעים (דג לבן. אולי מוסר. לא זוכר). היה פריך מבחוץ עם ציפוי קורנפלקס פיקנטי ושמר על עסיסיות. רוטב הטרטר היה מוצלח. הצ'דר אולי מתאימה לסליידר בשרי אבל לטעמי פחות לדג מטוגן. במקומה אפשר לשלב משהו פלפלי-מעושן לקצת פיקנטריה (מי אמר צ'יפוטלה). מנה קטנה וטעימה אבל יכולה להיות טובה יותר. 




שישי צהריים. קרוב לשעה 14:00. ציפיתי לקהל סועדים הרבה יותר גדול. יש כאן מקום אורבני ומגניב למדי, אלכוהול משובח ואוכל בראנץ' מושחת מבית היוצר של האימפריאל. לכאורה זה מתכון לבראנץ' שישי הומה אדם. בפועל נכון לאותו יום היה די שקט ורגוע וזה ממש לא הפריע לי. 


הבחור הממושקף בקצה הבר הוא השף החדש בשכונה.


עוגה באסקית. היוצר כבר לא שם. העוגה עדיין כן. אני מעריך שהיא תצא מתישהו מהתפריט. עלותה כאן - 54 ש"ח. הייתי חייב להזמין אותה גם אם עברו רק 3 ימים מאחותה קודמתה שנאכלה ביוליה. הביצוע די זהה. הטעם שם. המרקם פחות. משום מה לא מצליחים לשחזר את הקרמיות המלבבת שאכלתי בבאסקיות הראשונות ההן מקפה נורדוי. 



יצאתי מבושוויק בנזק כספי של 258 ש"ח עם 2 דרינקים משובחים, 2 מנות מזון מושחתות אבל לא גדולות וקינוח מושחת. בושוויק המשיכה לספק סחורה ראויה כבר אוכל-קוקטיילים איכותי ומושחת גם בארוחה הזו, עדיין עם תפריט הבראנץ' שרקח עינב אזגורי. אני אחזור בהזדמנות כדי לבדוק מה נשתנה תחת השף החדש. 

וחזרה לעינב אזגורי. 
עבר בדיוק חודש. שישי צהריים. הפעם הזדמנתי לאזור הנמל, רכשתי נעליים וקפצתי על הדרך לשוק הנמל לקנות קצת שורשים ושאר ירקות. במקרה פגשתי ידידה מהחבר'ה של חבורת הפודיז הוותיקה שלי שהסתובבה במתחם הנמל עם חברה נוספת ודיברנו קצת. כשעברתי בהמשך ליד יוליה וחשבתי אם לקפוץ אליה שוב לטעימות צהריים הבחינו עיניי שהשתיים יושבות בחוץ על הבר ושיש שפע של מקום. באתי לומר שוב שלום והוזמנתי להצטרף. אז למה לא?


יוליה TLV - ארוחת צהרי שישי על הבר ברציף:

צהריים שמשיים אז אפרול שפריץ התאים לסיפתח. המסעדה הייתה מלאה למדי גם בחוץ וגם בפנים.


תפריט הספיישלים של היום. 
היינו שלושה. שני אוכלי כל שחלקנו את מנותינו וצמחונית. 


שתי מנות ספיישל. 
סיגר של בשר ראש לוקוס עם טחינה וסחוג. 56 ש"ח. 
בוקרונס - פילה אנשובי כבוש. 46 ש"ח. 

האנשובי הכבוש היה טעים וחביב אבל איכשהו קצת מעודן מדי בטעמו לדעתי. התיבול היה פשוט - שמן זית, לימון, מלח ופטרוזיליה. כמו האינטיאס הכבוש מהארוחה הקודמת שלי - זו מנה מאד בייסיק, בלי טאץ' מיוחד של שף. משהו בטעמי הכבישה/דג היה מעט חסר kick. 


סיגר ראש לוקוס. כוווולם עושים סיגרים. ההגשה כאן היא לא מהמושקעות. אכלתי מנות סיגר (בשרי או ימי) שנראו טוב יותר. הביצוע טוב אבל יכול להיות טוב יותר. הסיגרים היו בהחלט טעימים וכך גם המילוי אבל הייתה חסרה לי מעט יותר פריכות של טיגון. הטחינה-סחוג הייתה טובה אבל הייתי מעדיף יוגורט-סחוג או איולי עם סחוג ולא טחינה. בעיניי זה מתאים יותר למנה דגית. אבל סה"כ נהנינו. 


זו מנה שהצמחונית אכלה. מהתפריט הרגיל. גבינת ג'יבנה אפויה על פרוסת חציל, שמן זית, רוזמרין ורוטב דבש-שום. 52 ש"ח. מנה טובה. טעמנו ואהבנו. את הג'יבנה עצמה אפשר היה לטעמי לתבל יותר לפני הטיגון (כי בשורה תחתונה ג'יבנה היא גבינה די אנמית). התיבול מסביב והחציל היו טובים מאד. הוסיפו כאן עלי שומר שאני לא בטוח שתרמו הרבה אבל גם לא הפריעו יותר מדי. 


עוד מנה צמחונית מהתפריט הרגיל. ארטישוק אלה-רומנה על צזיקי וסומאק. 48 ש"ח. מנה צמחונית טובה נוספת. אישית מהטעימה שאני נתתי היא מוצלחת יותר בעיניי מקודמתה. ארטישוק - צזיקי - סומאק. פשוט אבל מבוצע היטב וטעים. 


מנה נוספת מהספיישלים שאוכלי הכל חלקו. שיפוד לוקוס לבן בתבשיל "חורשט סבזי" של עשבים ותפוח אדמה. 118 ש"ח. טייק אוף ימי למנה פרסית-מזרח תיכונית. בקלות אפשר היה לפגוש מנה דומה באנימאר למשל או באריא ושם אני מניח שהיו גם משקיעים קצת יותר בנראות ובצלחות. אנחנו במסעדת חוף גדולת מימדים ומלאת סועדים ולכן אין כאן יותר מדי זמן לקשקושי הגשה. התבשיל היה מוצלח וטעים בעיניי. שיפוד הלוקוס הצטיין. דג איכותי וטעים מאד שקיבל טעמי גריל טובים ושמר על עסיסיות. החורשט סבזי היה עשבוני, חמצמץ, נעים ולא השתלט על הדג. תפוחי האדמה היו רכים וטעימים. מנה טובה שהייתה יכולה להיות מצוינת אם הרוטב/תבשיל העשבים היה מקבל ליטוף של ציר לוקוס למשל (ואולי חמאה שבטח לא הייתה מזיקה). 


קינוח. אף הוא מהספיישלים. עוגת סולת עם גלידת חלב עיזים ופיסטוק. 52 ש"ח. עוגה טעימה עם מרקם מוצלח - כלומר לא עוגת חנק ולא עוגה דחוסה מדי כמו שאפשר למצוא לא מעט בעוגות סולת. גלידה טעימה שמשום מה יותר הזכירה מלבי ולא הרגישה עיזתית במיוחד. פיסטוקים זה תמיד טעים. המינוס כאן היה שהקינוח נטה מעט למתיקות יתר. אפשר היה לעדן אותה קצת ורוטב הדבש שהעוגה הונחה עליו היה מיותר ורק הוסיף למתיקות. סה"כ קינוח חביב.



שתיתי עוד קוקטייל עשבוני כלשהו שהיה חמצמץ וטוב שאני לא ממש זוכר את זהותו וגם לא תיעדתי אז הוא בעצם לא ממש קיים (או כמו שסחרוף אמר "ואולי היה זה רק חלום"?). אני מניח שהוא עלה כ-50 ש"ח. הצמחונית שבחבורה אכלה/שתתה גם אפוגאטו. בשורה התחתונה היה לנו חביב וטעים ביוליה, אבל כל מה שאכלתי בארוחה הראשונה שלי חודש לפני כן היה מוצלח וטעים יותר. השירות על הבר היה בסה"כ נעים וטוב אבל נראה שהקשר למטבח די נתקע לפרקים. למשל את הפוקאצ'ה שהוזמנה לא קיבלנו כלל. היא נשכחה וויתרנו עליה (כמובן שלא חויבנו עליה). את עוגת הסולת לקח יחסית המון זמן להוציא. להערכתי חיכינו קרוב ל-30 דקות עד שקיבלנו אותה. מזל שהיה נעים יחסית. בגלל העיכוב נועה הברמנית אמרה שהקינוח הוא על חשבונם. תודעת שירות טובה ואקט נחמד. 
 
בשורה התחתונה - יוליה תחת עינב אזגורי מצטיירת כמקום איכותי, נעים וטעים, כאמור ודאי ביחס לז'אנר מסעדות החופים בתל אביב. היד הטובה ניכרת, הביצועים טובים, חומרי הגלם איכותיים, המנות טעימות ותודעת השירות אף היא טובה עם הרבה רצון טוב. אני מניח שעם הזמן התפריט יעבור שינויים ושדרוגים וגם תפקוד המטבח ישתפר. מן הסתם ייקח עוד קצת זמן לצוות החדש והישן ללמוד זה את זה ולתפקד בצורה מיטבית. נשאר רק לאחל לעינב אזגורי (שאיני מכיר אותו אישית ומעולם לא החלפתי איתו מילה, אבל את פועלו הקולינרי אני מכיר לא רע ומחבב בהחלט) שימצא ביוליה בית קבע לפחות לכמה שנים, שייאתגר אותו ויגרום לו להנאה, כי אני מניח שהנאתו תבטיח גם הנאת המבקרים ביוליה. 


יום שלישי, 25 באוקטובר 2022

Depi - בר קולינרי מוצלח ברחוב דה-פיג'וטו בתל אביב: שלושה ביקורים במאי, יולי ואוקטובר

Depi הוא בר קולינרי שנפתח בפאתי שוק לוינסקי ברחוב דה-פיג'וטו פינת יהודה הלוי בתל אביב באוקטובר 2021. הוא קרוי על שמו של הרחוב בשם חיבה ויושב בחלל שאכלס בעבר סניף דואר. על הבעלות והניהול אחראים אורי וילדר (בוטי) ועופר איזברוך (בתא קפה) ועל העיצוב אמונה ענת וילדר. מי שניהל את המקום קולינרית בפתיחה ובחודשי הפעילות הראשונים הוא השף משה דביר שהיה בעבר סו-שף במסעדת החלוצים 3 ז"ל הסמוכה (כיום תרצה מבית OCD יושבת שם) ועבד גם במחניודה במונא. הביקורות על המקום עם פתיחתו היו חיוביות ודווח על מקום חמוד ואיכותי. ביקרתי לראשונה במאי 2022 אז משה דביר היה במטבח. כשחזרתי ביולי 2022 הוא כבר לא היה שם. מי שניהלה את המטבח אז היא השפית מזי חלבי (או לוינקרון) וזוגתה ג׳נה ריץ שבעבר ניהלו את המטבח של ה״סושיאל קלאב" ובהמשך שימשו כשפיות פרטיות. מזי נמצאת ב-Depi מיום הפתיחה והייתה יד ימינו של דביר בגיבוש התפריט ובניהול המטבח מהיום הראשון. זו הדינמיקה של מסעדנות בישראל. שפים זזים ממקום למקום כל הזמן ובתדירות גבוהה. יציבות זה עניין נדיר. הביקור השלישי היה בשישי צהריים באוקטובר 2022 אחרי שקראתי שהם פתחו לבראנץ' בימי שישי-שבת בצהריים וראיתי שהוזכרו שם מנות מעניינות, משמע לא בראנץ' סטנדרטי.


ארוחה ראשונה "מלאה" - 18 במאי 2022:

זה היה יום רביעי. באמצע השבוע יש ב-Depi האפי האוור משמח מהפתיחה עד 19:30 של 25% על כל התפריט, כולל האלכוהול, למעט בקבוקי יין. לא נורא. בקבוק אני לא מפרק לבד. הגעתי אקראית באזור שעה 18:15. המקום נפתח ב-18:00 והייתי הראשון להגיע. לקח כמה דקות אבל לקראת 19:00 כבר הייתה תפוסה נאה למדי על הבר וגם בכמה מהשולחנות מסביב. הפנים של השף מציצות מהמטבח הקטן שבקצה הבר. הוא היה מוכר לי מימיו בחלוצים 3, שם המטבח היה פתוח (כמו בתרצה כעת) והייתה אפשרות לשיח אינטימי עם השפים והטבחים. היה זכור לי כבחור חביב. הזכרתי לברמן שקראתי על כך שהשף היה בחלוצים 3 ושהיא הייתה מסעדה מעולה שמעוררת געגועים (מה שנכון) והוא כנראה "הלשין" לבוס שיש לקוח לשעבר. דביר יצא אליי לומר שלום קל. 


25% הנחה על האוכל ועל האלכוהול, ועבדכם שבא רעב וצמא יותר מהרגיל, משמע הרבה אוכל והרבה שתייה באופן יחסי למקום מהז'אנר הזה (בדר"כ אני מסתפק ב-2-3 מנות, קינוח ו-2 דרינקים). כאמור ישבתי על הבר בקצהו. המקום עצמו אורבני, מודרני, מינימליסטי. נעים ולא צפוף מדי (המעצבת היא ענת וילדר. כנראה יש קשר לבעלים).

זה היה תפריט האלכוהול במאי. הלכתי אך ורק על קוקטיילים ועשיתי בשכל כי מי שאחראי על העניין כאן עושה עבודה מצוינת. לצערי לא מצאתי אזכור של שם האחראי/ים על המיקסולוגיה של המקום. ביום ההוא היו 8 קוקטיילים קלאסיים Depi Classics ועוד 6 קוקטיילים מקומיים Depi Drinks. המחיר של היקר מכולם היה 56 ש"ח ורובם נעו סביב 50 ש"ח בממוצע שזה כנראה מתחת לממוצע התל אביב של 2022. יש גם תפריט יין בעיקר אירופאי די מגוון. 


זה היה הקוקטייל הראשון. עברו 5 חודשים. לא בטוח במאה אחוז אבל נדמה לי שזה שירו סנדו. 52 ש"ח. ג'ין, קינה ד'אור, מאנצ'ינו סאקורה. Kina L'Aero d'Or הוא ביטר צרפתי מענבי קורטזה, המתובלים בתבלינים מרירים קלאסיים האופייניים לפרובאנס - כינין הוא הדומיננטי שבהם. מאנצ'ינו סאקורה הוא ורמוט פרחוני מעט המתובל באבקני סאקורה (פריחת הדובדבן). קוקטייל אלכהוהולי, איכותי ומעניין. מעט מתקתק ופרחוני שזה פחות הסגנון שלי אבל הברמן המצוין אמר שלא אדאג, הוא יחזק אותו בשבילי ו"ימרר" אותו קצת. כך היה.

תפריט האוכל שיצר משה דביר. מנות של בר קולינרי. מנעד של מנות פתיחה - "סנקס" - מנות ביס-שניים-שלושה ועוד מנות קטנות-בינוניות בגודלן תחת השם המקורי "מנות". בסוף יש גם "מתוק". ככתוב בכל מיני אתרים - תפריט המשלב בין השראות מבית ילדותו של דביר לבישול אירופי. בקיצור, קצת ירושלים ומזרח תיכון וקצת ים תיכון של אירופה. התפריט אמור להשתנות תדיר לפי היצע חומרי הגלם. ולפחות במאי 2022 בתפריט המצולם לא איתרתי את המילה מותסס או קושו. או קוג'י. או אצות. או גארום. או מיסו. או יוזו. או פונזו. מקום תל אביבי טרנדי שלא משתמש בחומרי גלם ו/או בטכניקות יפניות ולא מתסיס שום דבר. היתכן?

ביס ראשון. טרטר ירושלמי. אינטיאס, פילו, קרם פרש, חריף. 32 ש"ח. חטיף ברים של 2-3 ביסים. טעים מאד. דג טרי ואיכותי. קראנץ' ראוי של טארטלט הפילו הדקיק. קצת חריף, קצת עגבניה קצת קרמיות. פשוט ומבוצע ללא דופי. לא מנה שמנסה להמציא את הגלגל אבל כזו שמבוצעת היטב, מפגינה יד טובה ומקצועית ומתאימה מאד לקונספט.


ביס שני. סיגר ים. שרימפס, לובסטר, איולי בזיליקום, ליים. אנחנו עדיין בחלק של הסנקס בתפריט. כאן יש קצת יותר מ-2 ביסים וקצת יותר יומרה. בכל זאת - לובסטר. אז העסק היה טעים מאד ועשוי היטב. אחלה סיגר ים. לטעמי אפשר וצריך לוותר על הלובסטר. חבל על חומר הגלם היקר (יקר מדי. וכמו שכתבתי לא מעט בעבר - גם אוברייטד). הוא בהכרח יילך לאיבוד כשהוא דחוס וקצוץ בתוך סיגר מטוגן. ודאי אם הוא צריך גם לחלוק מקום עם שרימפס שהוא עז טעם יותר ממנו. אפשר רק שרימפס. אפשר אם מתעקשים רק לובסטר. אפשר סרטנים. בכל אופן - היה טעים מאד. אחלה איולי ונשנוש ברים כיפי ומהנה. 38 ש"ח הוא עלה. לא נורא כלל וכלל (וזה לפני 25% הנחת שעה שמחה).


זה ביס שקיבלתי על חשבון הבית. אינטיאס כבוש בעדינות. בריוש, קרם פרש, קולורבי מוחמץ. מנה אמורה לעלות 34 ש"ח. לא יודע אם קיבלתי מנה שלמה או חצי מנה. בכל אופן זה היה טעים מאד גם. בריוש חמאתי קלוי. דג מצוין שאכן היה כבוש קלות. קולורבי דקיק מוחמץ קלות. קצת שמיר מלמעלה. מנת ברים אירופאית עדינה, קטנה וטובה.  


קוקטייל שני. נדמה לי שזה גם היה קוקטייל מהתפריט. ככל הנראה זהו הפייפר פליין. ברבן, פאמפל, אמארו נונינו. פאמפל או פמפל הוא אפריטיף צרפתי מתוק מריר קליל של 15% אלכוהול. מיוצר על גדות נהר שרטרנה בקוניאק שבדרום צרפת. מבוסס אשכוליות אדומות שנקטפו ביד מהאי קורסיקה, קליפות הדרים ועוד. אמארו נונינו הוא סוג של גראפה עשבונית. בכל אופן - כמו שאפשר להבין - לא מקמצים כאן באלכוהול בקוקטיילים. זה קוקטייל שעלה 50 ש"ח. גם הוא הצטיין.

ממשיכים לאכול. כאמור באתי רעב. 

מימין - ארטישוק וקישוא, איולי לימון כבוש, פירורי לחם. 34 ש"ח. משמאל - סביצ'ה אינטיאס, ענבים, פאקוס, לאבנה, שקדים, שמן רוקט. 56 ש"ח. 


הסביצ'ה. יופי של מנה. אותו דג משובח, חתוך לנתחים ראויים. המון עלים ירוקים (נענע טריה בעיקר). קצת צ'ילי, קצת שקדים קלויים, קצת ענבים ופאקוס. לאבנה טובה וקרמית ושמן רוקט ירוק ומעניין לתיבול. סלטון דג רענן וטעים מאד. אחלה מנת ברים לאביב תל אביבי. זו מנה שלישית שאינטיאס נוכח בה (הייתה עוד אחת של סשימי שלא ניסיתי). זה דג שאני כמובן מחבב עד מאד אבל אפשר בקלות לייצר מנות שתהיינה דומות אחת לשנייה ותשעממנה. כאן 3 המנות היו שונות זו מזו, עשו שימוש שונה בדג, בתיבול שונה ובסגנון שונה, כך שהתוצאה הייתה מעניינת מספיק והדג קיבל במה ראויה בכל אחת מהמנות. 


הזוקיני והארטישוק המטוגנים. מנת ירק ברים ראויה בהחלט. כאן הרגשתי טיפה עודף שמנוניות מהטיגון. מנה ראשונה שלא הייתה בביצוע מיטבי. אבל העסק היה טעים מאד אף הוא. טיגון לכדי קראנץ' כיפי ואיולי מצוין. 

עד כאן אכלתי הרבה מנות קטנות ומעט פחות קטנות. עוד מנה אחת בינונית לסגירת המקום שנותר בקיבה: טורטליני ריקוטה, בייקון, פלפל שחור, אפונה ומרווה. 66 ש"ח. מנת פסטה תוצרת בית קטנה ועשויה מצוין. בצק דק אך חסון ואל דנטה, מילוי מצוין של ריקוטה עדינה ותיבול עז מבחוץ של חמאה, בייקון, פלפל שחור ומרווה (גם פרמז'ן). יופי של מנת פסטה. שוב - לא אחת שמנסה להיות יצירתית במיוחד, אבל מבוצעת היטב ומתובלת במדויק. 


דרינק שלישי שהגיע יחד עם הפסטה ולפני הקינוח. השד זוכר מה זה היה. אולי זה משהו שנרקח מחוץ לתפריט ע"י הברמן מבין העניין או שזה הלה מולה על בסיס טקילה, פאמפל וג'ינג'ר ביר? (50 ש"ח). לא חשוב. זה היה איכותי וטעים גם כן. 

מתוקים. התלבטתי בין טארט הליים לבין מוס השוקולד. הלכתי על הטארט. קיבלתי גם כפית ביס ממוס השוקולד (מוס שוקולד, שמן זית קורניאקי, קראמבל קדאיף, קפה). ביס שוקולדי חזק ביותר. טעים.


וזה טארט ליים, פיסטוק, קצפת רכה. 36 ש"ח. אחלה טארט. בצק טוב. קרם יציב, לימוני, חמצמץ וטעים מאד. פיסטוק פריך כי זה נדרש. עוד ביצוע טוב ומדויק לקינוח קלאסי. 



כמו שאפשר להבחין די בקלות אכלתי ושתיתי המון באותה ארוחה ראשונה בדפי. בהחלט הרבה יותר מהרגיל לארוחה במקום מהז'אנר של בר קולינרי אליו באים בדר"כ לשתות משקה או שניים, לנשנש מנה או שתיים או מקסימום שלוש ולהמשיך בדרכך. החשבון שלי לפני הנחת ההאפי האוור עלה להערכתי בין 410 ל-420 ש"ח. אני מעריך שסועד/שתיין ממוצע יוציא כאן 250 ש"ח לראש וזה מספיק בהחלט. בזכות ההנחה העסק עלה בסביבות 310 ש"ח. אחלה דיל. נהניתי מאד. האוכל היה משובח. לא שיא היצירתיות, אבל מבוצע מצוין, טעים ומדויק, עשוי מחומרי גלם איכותיים ולא מחופף לרגע, מה שעלול לקרות בקלות במקומות אוכל בלייניים ואלכוהוליים כמו דפי. הברמן ששירת אותי היה מהמצטיינים. נהניתי מאד. יש כאן מקום cool, איכותי, חמוד, נעים וטעים. 
היה לי ברור שאחזור שוב. לקח חודש וחצי וזה קרה.

ארוחה שנייה "חטופה" - 2 ביולי 2022:

מוצ"ש. אזור 18:30. שוב בספונטיות. שוב על הבר. הפעם המקום היה נטול השף דביר. שאלתי איפה הוא הוא. חשבתי שסתם לקח חופש. אמרו לי שהוא כבר לא חלק מהמקום. מי שניהלה את הסרוויס וכעת אמונה על הניהול היומיומי היא השפית מזי חלבי (שלפי מקורות במרשתת שמה היה מזי לוינקרון). בת זוגה ג'נה ריץ לפחות לפי אתר אונוטופו מנהלת יחד איתה את המטבח. נאמר לי שנכון לאותו תפריט כמעט לא בוצעו שינויים במנות ובקונספט. מזי הייתה חלק אינטגרלי בדפי מהיום הראשון ועזרה בבניית התפריט ולכן היא לא רצה לשנות ולהחליף את כל התפריט. עם הזמן כך נאמר לי ע"י הברמן יהיו שינויים כאלה ואחרים, אבל בלי מהפכות. 

זה כנראה אותו שירו סנדו ששתיתי בארוחה הראשונה. כאמור איני בטוח ב-100%. Damn אני צריך להתחיל לשמור קבלות. 


תפריט יוני (וגם תחילת יולי). שינויים מינוריים בלבד. חילופי השף/שפית עדיין לא באו לידי ביטוי כלל. 


הפעם הגעתי ממש לנשנוש קל אחרי שבצהריים אכלתי ארוחה ארוחה. 
ארנצ'יני. ארטישוק ירושלמי צלוי, מטבל עשבים ירוקים. 3 יחידות ב-30 ש"ח. מצוין. ארנצ'יני מקורי למדי שמעבר למילוי אורז וגבינה הכיל גם ארטישוק ירושלמי נוכח. ונוכחות של ארטישוק ירושלמי היא תמיד מבורכת. הטעמים טובים מאד. הטיגון אידיאלי. המטבל עוקצני וטעים. מנה חמודה ומוצלחת.



סשימי אינטיאס, משמש אוזבקי, סומאק, זעתר, פיסטוק. 56 ש"ח. 4 נתחים של אינטיאס, אף הוא מאיכות טובה מאד. תיבול מזרח תיכוני מוצלח שלא מאפיל עליו. כך צריכה להיות מוגשת מנת קרודו דג לא יומרנית. הדג הוא הכוכב. שאר המרכיבים לא צריכים להפריע. רק להחמיא לו. כאן המרכיבים מסביב הם לכאורה דומיננטיים אבל המינון שלהם מדויק לחלוטין. 




כאן במפתיע עצרתי. כנראה שבאמת הגעתי אז לנשנוש קליל על הדרך (עברו מעל 3 חודשים. אולי הייתי בדרך לאנשהו אחרי כן). 
בכל זאת היה גם קינוח. אותו מוס שוקולד שניתן לי בכפית כטעימה חודש וחצי לפני כן. מוס שוקולד, שמן זית קורניאקי, קראמבל קדאיף, קפה. 34 ש"ח. מוס שוקולד איכותי קיים בגרסה כזו או אחרת בהמון מסעדות וברים. אכלתי אחד עם ברס אגוזי לוז בפוסט קודם על בית קנדינוף (שלמעשה נאכל אחרי המוס של דפי). זה של דפי היה מוצלח ומעניין קצת יותר לטעמי. תוספת הקדאיף והקפה ותיבול שמן הזית נתנו יותר עוקץ ומרקם המוס היה מעט יותר קליל.



גם הביקורון הקצרצר השני בדפי היה נעים ומוצלח. כיף כאן.

אחרי שני ביקורים היה לי ברור שדפי הוא מסוג המקומות שכיף לקפוץ אליהם פעם ב.. כדי ללגום ולנשנש בכיף דברים טובים. לקח קצת זמן וחזרתי לביקור השלישי אחרי שקראתי בטיים אאוט איזכור שהם פתחו לבראנץ' שישי-שבת צהריים. היה כתוב ששעות הבראנץ' הן מ-12:00 עד 17:00. בפועל הם פתחו בשעה 13:00 באותו יום שישי. זה היה השבוע השני להפעלת הבראנץ' החדש.

ארוחה שלישית של בראנץ' שישי צהריים - 14 באוקטובר 2022:

כמו בשני הביקורים הקודמים ישבתי על הבר. רוב מי שהגיע העדיף לשבת בחוץ. התפריט מצומצם. יש קטנות, מנות בוקר, סלטים ומנות בוהריים למי שרוצה מנות קצת יותר "רציניות". אני לא לא מעריץ של בראנצ'ים. ודאי לא הסטנדרטיים שמציעים מנות של לחמים, ביצים, סלטים ומנות מעדניה כמו דגים כבושים או גבינות/שרקוטרי. אולי זה טעים אבל לרוב זה משעמם, חסר מעוף ובעיקר לא שווה את הכסף. אז אם כבר בראנץ' - שיהיה שובר שגרה ושיציע גם מנות מבושלות. בדיוק כמו זה שמוצע כאן על הנייר בדפי או ההוא שאכלתי בבית קנדינוף לא מזמן. אני מקווה שאת טעות הכתיב בתפריט של ה-Branch במקום ה-Brunch תיקנו.

תפריט האלכוהול של הבראנץ'. כולל רק חלק מהקוקטיילים, כמה יינות וכמה אפריטיפים (ליקרים, ורמוטים שונים) שמוגשים על קרח או עם מי טוניק או סודה. 



זה הקוקטייל הראשון שהזמנתי. תפריט האלכוהול של הבראנץ' עדיין לא הודפס (לקח כמה דקות) ולכן הכינה לי הברמנית (עמית כמדומני) קוקטייל מהתפריט הרגיל: לה פאט ורדה. ג'ין, שארטרז, בזיליקום. 49 ש"ח. עשבוני, חמצמץ, אלכוהולי. טעים. Chartreuse - במקרה זה שארטרז ירוק, למי שלא מכיר, זה ליקר עשבים צרפתי שמיוצר ע"י נזירים. לא פחות מ-55% אלכוהול יש בו. ממזרים הנזירים האלה... 


בורקס פורל מעושן, עגבניות חריפות, ביצה חצי רכה. 42 ש"ח. בורקס לתפארת. גודל מכובד. עשייה מצוינת עם פריכות ודפדוף מצוינים. מילוי נדיב טעים ביותר עם שפע של פורל מעושן, סלטון עגבניות פיקנטי (יכול להיות חריף יותר) עם מעט צ'ילי ועשבים. עסק עסיסי וטעים. ביצה חצי רכה עשויה כמו שצריך בצד. גם מלפפון חמוץ. מנת בראנץ' מצוינת. הדבר היחיד שהיה חסר לי זה קצת יותר חריפות בסלט (שהעגבניות יצדיקו את תיאורן כחריפות) ואולי עוד קצת אפקט עישון (תכלס תנו לי בקבוקון של טבסקטו צ'יפוטלה בצד ואני מסודר). 




קוקטייל שני. פלורל שפריץ. גראן קלאסיקו, סאן ז'רמיין, טוניק. 50 ש"ח. גראן קלאסיקו הוא ביטר עשבים מתובל ומעט הדרי איטלקי (28% אלכוהול). סאן ז'רמיין או ז'רמן הוא ליקר סמבוק (elderflower) צרפתי (40%). עוד קוקטייל אלכוהולי, עשבוני ומריר מעט. הטוניק המוגז, הנענע והתפוז הוסיפו רעננות. החבר'ה כאן טובים בקוקטיילים.


מנה שנייה: קטנה של תמנון וצ'יפוטלה. 34 ש"ח. מין סלט קטן עם תמנון, יוגורט, שמן צ'יפוטלה, בצל אדום חרוך, צ'ילי, עלים ירוקים. התמנון רוכך ונצרב כהלכה והיה רך וטעים. התיבול מסביב היה פיקנטי, מעושן מעט ומדויק. מנה קטנה וחמודה.



"המנה העיקרית". ניוקי סרטנים בציר ים, כרישה, פרמז'ן. 58 ש"ח. במחיר הזה היה ברור שזו לא מנה גדולה. מנת ניוקי משובחת מאד שלא הייתה מביישת מסעדות איטלקיות "רציניות". ניוקי אווריריים ועשויים מצוין. רוטב חמאתי/ימי קטיפתי טעים מאד. לא המון בשר סרטנים אבל המעט שהיה היה איכותי, טעים מאד, מתקתק ומתובל מצוין. עירית קצוצה נתנה מעט עוקץ בצלצלי ירוק. אחלה מנה.



קינוח. בבראנץ' יש 2 אופציות בלבד. מלבי או ברד פודינג. בתפריטים הקודמים הברד פודינג כלל אמרנה שאני לא מעריץ. כאן הוא הוגש עם מסקרפונה, פטל ואוכמניות. 42 ש"ח. הוא היה טעים ולא מתוק מדי אבל אני פחות התחברתי להגשה שלו כמעין עוגה אחידה. אני מעדיף ברד פודינג "שבור" ומפורר יותר שהרוטב והמסקרפונה יחדרו לחרכיו טוב יותר. הייתי מוסיף גם אלמנט פיצוחי כלשהו לקראנץ' - שקדים קלויים או אגוזים. קינוח חביב. בפועל הוא עלה לי 36 ש"ח. לא יודע אם זה מכוון או בטעות. 



על 3 מנות + קינוח + 2 קוקטיילים שילמתי 269 ש"ח. אולי זה נשמע הרבה ביחס לבראנץ' אבל תכלס אכלתי כאן ארוחה מלאה כמו בערב ושתיתי יפה כך שזה בהחלט סביר ביחס לעיר היקרה בעולם. כמו בשני ביקוריי הקודמים היה לי טעים מאד גם עם המנות שאכלתי וגם עם המשקאות שלגמתי. 

דפי הוא אחלה מקום. אוכל טוב ומוקפד, אלכוהול משובח, אנשים נחמדים ומביני עניין. אחרי 3 ביקורים אני יכול לומר באחריות שהוא אחד מברי האוכל/קוקטיילים המוצלחים והאיכותיים היום בעיר. טוב להיווכח שגם עם חילופי השלטון במטבח העסק ממשיך בדיוק באותה רמה גבוהה (ובכלל הגיע הזמן שיהיו הרבה יותר נשים שפיות - הן באופן כללי מוצלחות וחכמות יותר מהמין הגברי אז כן ירבו). שרק ימשיכו כך.