הפוסט מכיל מאכלי בצק, מאפים ועוד קצת בצקים ומאפים. מי שרגיש לגלוטן שישמור מרחק.
בשבועות האחרונים הזדמנתי פעמיים לעיר הבירה. ואם ירושלים אז כמובן - מחניודה (לא המסעדה. השוק). ואם השוק, אז הנשנושים הכי כיפיים וזריזים, בין פגישות וכנסים, הם הבצקים והמאפים למיניהם. בצקים ושווקים הולכים טוב אחד עם השני, ובמחנה יהודה יש מבחר נאה של מיני מאפים, מכל רחבי הגלובוס.
הגיחות הבצקיות למחנה יהודה הביאו לי חשק לקפוץ ביום שישי האחרון בצהריים גם לשוק תל אביבי הקרוב יחסית לעיר מגוריי ולטעום מאפים ממוצאות נוספים. שוק הכרמל בשישי בצהריים הומה וצפוף, כך גם אזור שוק לוינסקי, אז נסעתי דווקא לשוק התקווה, הפחות מרכזי והפחות מתויר, שגם בו יש מבחר יפה של מאפיות ומאפים מעדות שונות. בסוף הספקתי לנסות עוד מאפה אחד, בשוק הכרמל, בצהרי יום שני, אחרי כנס לא רחוק. הנה באים המאפים...
מאפים ובצקים באזור מחנה יהודה:
למחרת מונא וארוחת השולחנות העגולים עליה הרחבתי בפוסט הקודם נשארתי בסביבה הירושלמית לענייני כנס דיגיטל ומסחר אלקטרוני שאחריו קפצתי לנשנש משהו במתחם שוק מחנה יהודה, זה היה אמפנדס בארחנטו. שבוע לאחר מכן שוב הייתי ב-2 פגישות עסקיות בעיר הבירה וחזרתי לשוק, לפני ואחרי הפגישות. עוד קצת בצקים ומאפים, בחצ'אפוריה ובאישטבח.
אחלה טאבונים יש בסביבה...
ארחנטו - אמפנדס ארגנטיני בשוק העירקי:
ארחנטו הוא אמפנדס בר שנפתח בסוף 2016 בלב השוק העירקי שבלב שוק מחנה יהודה. מי שעומד מאחורי הדוכן הקטן והחביב הזה הוא בחור בשם לוקאס סיטרינוביץ' שהיה טבח במחניודה ובסדנא והחליט לפתוח מקום הכי פשוט, עם אוכל של הילדות שלו (ארגנטינה כמובן). המקום באמת קטנטן. כמה שולחנות וזהו. מאחורי דלפק ניצב לו בגאון תנור ג'וספר (תנור גחלים) שמפיק את המאפים המהבילים.
זה התפריט. אמפנדס במילויים שונים, כריכים ותוספת כזו או אחרת. תפריט קטן וממוקד. כמו שאפשר לראות, העסק ממש לא יקר. המקום אגב כשר.
הזמנתי אמפנדה ראשונה: אמפנדס טלה, בוטנים ותמרים. 18 ש"ח. הגיע מאפה שחום עם בצק קריספי ומילוי בשרי טעים בתיבול מתקתק וטוב. לצד המאפה הוגשו 2 מטבלים: מטבל צ'ילי ירוק (לא חריף מאד) וטחינה. הם הוסיפו עניין וטעם. העסק כולו מוצלח, משמח וטעים.
לחצ'אפוריה הגעתי בגיחתי השנייה לירושלים, אחרי פגישת בוקר. זה היה בסביבות 13:00 בצהרי יום שני. המסעדה הגרוזינית (גרוזינית אמיתית כהגדרתם) נפתחה בשנת 2009 וממוקמת ברחוב השקמה שצמוד לשוק. כשהגעתי המקום היה מלא לגמרי. ישבתי באחד משני מקומות אחרונים, על הבר שצופה לטאבון ולמטבח. אם ארחנטו הוא דוכן קטן עם 3-4 שולחנות, החצ'אפוריה גדולה יותר, עם שולחנות בפנים ובחוץ. בזמן הישיבה שלי היה זרם לא קטן של סועדים. חלקם מטיילים ותיירים (כמוני) וחלקם ירושלמים.
גם כאן מה שעומד במרכז הוא מאפה: החצ'אפורי כמובן. מאפה הגבינה הגרוזיני המפורסם שמוגש כאן בווריאציות שונות. וגם כאן יש תנור חביב וקטן (ביתי כזה) שעוזר במלאכה...
אישטבח היא מסעדת טאבון שנפתחה בתחילת 2015, ממש לא רחוק מהחצ'אפוריה. באותו רחוב. עוד מקום שמתמחה במאפה עדתי ממולא, מאפה כורדי-סורי בשם שמבורכ. האיש מאחורי הטאבון הוא בחור בשם אורן ששון לוי שבדומה ללוקאס מארחנטו, אף הוא טבח בוגר מטבחי מסעדות ירושלמיות.
זה תפריט השמבורכ שהוא מרכז העניינים כאן (יש עוד מנות, אבל בינינו, אנשים מגיעים למאפים). הוא מוגדר כאן כמאפה לחם ממולא. תוספות הצד הם מטבלים וסלטונים, חלקם בתיבול הודי-קוצ'יני, מוצאה של אשתו של הבעלים.
האפשרויות, ברובן המוחלט, הן בשריות, ודי קשה לבחור. הייתי שמח אם היה אפשר לקחת חצאי מנות. התלבטתי בין מילויי הצלעות (סיסקה), הבריסקט והאסאדו. בסוף בהמלצת המלצרית הלכתי על הבריסקט.
וזו התוצאה. במקרה שלי שמבורכ בריסקט עם מילוי של חזה בקר מבושל בבירה סטאוט. מאפה שעולה 46 ש"ח. ממש לא זול. נכון שבשר יקר יותר מגבינות, אבל החצ'אפורי מלמעלה עלה 30 ש"ח והיה נדיב יותר בגודלו מהשמבורכ. המילוי כולל גם פירה תפו"א בתיבול הודי, בצל מקורמל וצ'ימיצ'ורי. זה מהביל, זה טעים, זה פריך, אבל ציפיתי לקצת יותר. הבשר עצמו היה מעט יבש (נכון שזה אופייני לבריסקט שהוא נתח רזה, אבל אפשר ללחלח מעט יותר). אפשר גם להיות מעט יותר לארג' בכמות הבשר. מטבלי הצד היו חביבים והיוו תוספת טובה למאפה המעט יבש.
למרות שציפיתי ליותר מהשמבורכ, זה עדיין מקום טוב ומעניין, שמגיש מנה ייחודית. ייתכן ובחרתי במילוי פחות מוצלח והייתי צריך לבחור בשמבורכ עם מילוי קצת יותר עסיסי (אסאדו או בשר ראש). גם שמבורכ הלשון נראה מעניין, ולכן אני מעריך שכשאהיה שוב בסביבה אחזור לנסות שמבורכ נוסף.
מאפים ובצקים בשוק התקווה:
הגעתי כאמור בשישי לפני הצהריים. פעם ראשונה בשוק התקווה. איכשהו הוא היה אצלי כל השנים מתחת לרדאר. נחמד שם. מסודר יחסית. מקורה חלקית. נקי למדי. זה לא הומה, צפוף וגדוש כמו שוק הכרמל או לוינסקי. ההיצע הקולינרי פחות מרשים ופחות מגוון משני אחיו התל אביביים הנחשבים, אבל נראה שיש כאן סחורה יפה (ירקות, פירות, תבלינים, בשר).
אחד המקומות הראשונים שנתקלים בהם די סמוך לכניסה הראשית של השוק הוא מאפיית הסאלוף התימנית.
הסאלוף - מאפייה תימנית:
זו מאפייה ומסעדה ותיקה בשוק התקווה. קרוב ל-20 שנות פעילות. יש גם סניף חדש יותר (סאלוף ובניו) באזור נחלת בנימין/לוינסקי ועוד אחד בפתח תקווה. שכונת התקווה זה קודם כל תימנים, אז בביקור בשוק חייבים לנסות משהו תימני. שמח שם בשישי לפני הצהריים. המון אנשים. מוזיקה שמחה ולחוחים, מלאווחים, קובנות וג'חנונים שמוגשים בפס ייצור. ישבתי "על הבר". הזמנתי גולדסטאר בכוס.
הלכתי על האופציה היותר קלילה: לחוח עם חביתה. פשוט וטעים. מוגש עם עגבניות מרוסקות ו-2 חריפים. ירוק פיקנטי ואדום חריף חריף. סוף סוף חריף שהוא חריף אמיתי ולא Fake. יחד עם הבירה זה עלה משהו כמו 40 ש"ח. אולי קצת יותר.
בסה"כ אחלה מקום לנשנוש פשוט וכיפי של צהריים.
מאפיית לחם בוכרי:
מאפיית לחם בוכרי של שוק התקווה נמצאת ממש בפאתי השוק (רחוב חנוך) והיא קיימת למעלה מ-20 שנה. לחם בוכרי ובכלל מאפים בוכריים זה טעים. יש מאפייה בוכרית מוצלחת שאני מדי פעם קונה בה בקריית גת, עיר ילדותי, כשאני בא לבקר את אמי. (באופן מפתיע היא נקראת בית האוכל לחם בוכרי. זה לטעמי אחד ממקומות האוכל היותר טובים בהיצע הדל של העיר).
את בצק הלחמים העגולים הגדולים (ליפיושקה) מדביקים על קיר בתנור העצום, עד שהוא נאפה. אפשר להציץ בתמונה ולראות כמה עיגולים קטנים מציצים. אלה הלחמים. קניתי אחד הביתה. לחם "עם גוף". טעים. אני מניח שאידאלי לאכול אותו כשהוא יוצא טרי מהמאפייה ופחות כשהוא יותר מהפריזר הביתי. אני שמרתי מקום למשהו יותר מעניין..
לנשנוש מיידי שיסגור לי את הפינה מהלחוח הזמנתי גוז'גיז'ה (או גושגיז'ה או בכלל סמסה במינוח אחר), אולי מאפה הדגל הבוכרי: מאפה ממולא שיוצא מהתנור מהביל ופריך. יש במילוי דלעת ויש במילוי בשר בקר עם קצת שומן כבש. אני הזמנתי את הבשרי שמוגש עם המון בצל מטוגן. העסק טעים מאד וכיפי. יחד עם הלחם שילמתי משהו כמו 15 ש"ח, אם זכור לי נכון. הגוז'גיז'ה כמדומני עולה 8 ש"ח ליחידה. שווה.
עד כאן שוק התקווה. בהחלט שווה ביקור. בעיקר למי שמיצה את שוק הכרמל או שסתם אין לו כוח לצפיפות.
בצק אחרון חביב בשוק הכרמל:
Arepa's - דוכן ה-Arepa מוונצואלה:
אז גם לשוק הכרמל הגעתי כמה ימים אחרי. כאמור, אחרי כנס צהריים לא רחוק, במלון דיוויד אינטרקונטיננטל. חיפשתי נשנוש בצקי/אפוי שיחזיק אותי לכמה שעות. מי שנבחרה היא הארפה (Arepa), לחמניית (או פיתת) קמח התירס תוצרת וונצואלה (וגם קולומביה). פתחתי את הסקירה בדרום אמריקה ואני מסיים באותה יבשת. הארפה נאכלה בדוכן קטן בלב השוק שנקרא Arepa's. דוכן שנפתח מתישהו בשנת 2014. (ארפה נהדרת אכלתי בזמנו בטוטומה החביבה שהספיקה למרבה הצער להיסגר השנה).
הזמנתי ארפה במילוי בשר בקר, עם שעועית שחורה, אבוקדו וגבינה. מכונה כאן C4. אלה למעשה כל התוספות האפשריות למנה הזו. עלה 35 ש"ח. לא זול בכלל. בצד קיבלתי גם מעין צ'ימיצ'ורי חרפרף. זו מנה שצריך לאכול בזהירות. היא גדושה במילוי, שנוזל מכל העברים. העסק עלול להיות מלכלך. אבל זה נורא טעים. התיבול טוב. הבשר רך. הלחמנייה קלילה. Mui Kef. רק שידאגו שהצ'ימיצ'ורי יהיה יותר חריף בפעם הבאה.
בשבועות האחרונים הזדמנתי פעמיים לעיר הבירה. ואם ירושלים אז כמובן - מחניודה (לא המסעדה. השוק). ואם השוק, אז הנשנושים הכי כיפיים וזריזים, בין פגישות וכנסים, הם הבצקים והמאפים למיניהם. בצקים ושווקים הולכים טוב אחד עם השני, ובמחנה יהודה יש מבחר נאה של מיני מאפים, מכל רחבי הגלובוס.
הגיחות הבצקיות למחנה יהודה הביאו לי חשק לקפוץ ביום שישי האחרון בצהריים גם לשוק תל אביבי הקרוב יחסית לעיר מגוריי ולטעום מאפים ממוצאות נוספים. שוק הכרמל בשישי בצהריים הומה וצפוף, כך גם אזור שוק לוינסקי, אז נסעתי דווקא לשוק התקווה, הפחות מרכזי והפחות מתויר, שגם בו יש מבחר יפה של מאפיות ומאפים מעדות שונות. בסוף הספקתי לנסות עוד מאפה אחד, בשוק הכרמל, בצהרי יום שני, אחרי כנס לא רחוק. הנה באים המאפים...
מאפים ובצקים באזור מחנה יהודה:
למחרת מונא וארוחת השולחנות העגולים עליה הרחבתי בפוסט הקודם נשארתי בסביבה הירושלמית לענייני כנס דיגיטל ומסחר אלקטרוני שאחריו קפצתי לנשנש משהו במתחם שוק מחנה יהודה, זה היה אמפנדס בארחנטו. שבוע לאחר מכן שוב הייתי ב-2 פגישות עסקיות בעיר הבירה וחזרתי לשוק, לפני ואחרי הפגישות. עוד קצת בצקים ומאפים, בחצ'אפוריה ובאישטבח.
אחלה טאבונים יש בסביבה...
ארחנטו - אמפנדס ארגנטיני בשוק העירקי:
ארחנטו הוא אמפנדס בר שנפתח בסוף 2016 בלב השוק העירקי שבלב שוק מחנה יהודה. מי שעומד מאחורי הדוכן הקטן והחביב הזה הוא בחור בשם לוקאס סיטרינוביץ' שהיה טבח במחניודה ובסדנא והחליט לפתוח מקום הכי פשוט, עם אוכל של הילדות שלו (ארגנטינה כמובן). המקום באמת קטנטן. כמה שולחנות וזהו. מאחורי דלפק ניצב לו בגאון תנור ג'וספר (תנור גחלים) שמפיק את המאפים המהבילים.
זה התפריט. אמפנדס במילויים שונים, כריכים ותוספת כזו או אחרת. תפריט קטן וממוקד. כמו שאפשר לראות, העסק ממש לא יקר. המקום אגב כשר.
לנשנוש פתיחה הזמנתי צ'יפס. גרסת הבית לתפוצ'יפס עם מטבל צ'ימיצ'ורי לצדם. פשוט, טעים וכיפי. צ'יפסים דקים, פריכים ומטוגנים כהלכה.
הזמנתי אמפנדה ראשונה: אמפנדס טלה, בוטנים ותמרים. 18 ש"ח. הגיע מאפה שחום עם בצק קריספי ומילוי בשרי טעים בתיבול מתקתק וטוב. לצד המאפה הוגשו 2 מטבלים: מטבל צ'ילי ירוק (לא חריף מאד) וטחינה. הם הוסיפו עניין וטעם. העסק כולו מוצלח, משמח וטעים.
כמובן שאחד לא מספיק. הזמנתי עוד אחד, הפעם אמפנדה עוף פיקנטי. 15 ש"ח. אם האמפנדה טלה הוא עגול, זה עם העוף כמו שאפשר לראות הוא בצורת סהרון. נחמד שמגוונים כאן את צורות ההגשה של אותו מוצר. הוא הוגש לצד טחינה וצ'ימיצ'ורי. האפייה שלו הייתה מוצלחת והוא היה פריך וטעים מאד, אם כי הייתי משאיר אותו עוד דקה בתנור שישתזף טיפה יותר. גם אמפנדס העוף היה מוצלח מאד, עם מילוי פיקנטי, טעים ועסיסי.
נהניתי בארחנטו. מקום חמוד וחביב במיוחד. מי שמחפש מקום קטן ושמח לנשנוש בצקי זריז, טעים ובמחיר משתלם והוגן שיקפוץ לשם.
חצ'אפוריה - מאפים גרוזיניים:
לחצ'אפוריה הגעתי בגיחתי השנייה לירושלים, אחרי פגישת בוקר. זה היה בסביבות 13:00 בצהרי יום שני. המסעדה הגרוזינית (גרוזינית אמיתית כהגדרתם) נפתחה בשנת 2009 וממוקמת ברחוב השקמה שצמוד לשוק. כשהגעתי המקום היה מלא לגמרי. ישבתי באחד משני מקומות אחרונים, על הבר שצופה לטאבון ולמטבח. אם ארחנטו הוא דוכן קטן עם 3-4 שולחנות, החצ'אפוריה גדולה יותר, עם שולחנות בפנים ובחוץ. בזמן הישיבה שלי היה זרם לא קטן של סועדים. חלקם מטיילים ותיירים (כמוני) וחלקם ירושלמים.
גם כאן מה שעומד במרכז הוא מאפה: החצ'אפורי כמובן. מאפה הגבינה הגרוזיני המפורסם שמוגש כאן בווריאציות שונות. וגם כאן יש תנור חביב וקטן (ביתי כזה) שעוזר במלאכה...
הזמנתי חצ'אפורי אצ'ארולי קטן (30 ש"ח. הגדול עולה 35 ש"ח). סירת בצק ממולאת גבינות עם ביצת עין רכה וגם פלח חמאה לטאץ' סופי. שלא יחסר. לא יודע מה זה המאפה הגדול. ההוא שאני קיבלתי היה מכובד בהחלט. בהתחשב בכמות הבצק, גבינות וביצה, זה לגמרי הספיק כנשנוש צהריים קליל. ההוראות היו לערבב את הביצה והגבינות הנמסות מהאפייה, לתלוש מקצוות הבצק, לטבול/לנגב ולאכול. התוצאה - תענוג מושחת. מאפה חם וטעים, מילוי נהדר. לא צריך יותר מזה כלום.
מהחצ'אפוריה המשכתי לפגישת אחה"צ שלאחריה חזרתי לאזור השוק בסביבות 16:00 למילוי מצברים אחרון לפני החזרה לתל אביב. נכנסתי לאישטבח, לאכול עוד בצק אפוי כהלכתו.
אישטבח - מאפים סוריים-כורדיים:
אישטבח היא מסעדת טאבון שנפתחה בתחילת 2015, ממש לא רחוק מהחצ'אפוריה. באותו רחוב. עוד מקום שמתמחה במאפה עדתי ממולא, מאפה כורדי-סורי בשם שמבורכ. האיש מאחורי הטאבון הוא בחור בשם אורן ששון לוי שבדומה ללוקאס מארחנטו, אף הוא טבח בוגר מטבחי מסעדות ירושלמיות.
המקום עצמו חביב ונעים. הטאבון העצום פולט חום נעים למרחקים. נראה לי שביום חורף קר זה אחלה מפלט לבאי השוק.
אפשר לשבת באחד השולחנות ואפשר לשבת על הבר הרחב ולהשקיף על עבודת המטבח מצד אחד (הרבה סירים צריך לכל תבשילי המילויים של הבצק) ועל עבודת הטאבון מהצד השני.
זה הטאבון. הבצקים מונחים על גבי אבן שמסתובבת לאטה ודואגת לפנק כל אחד באופן שווה.
זה תפריט השמבורכ שהוא מרכז העניינים כאן (יש עוד מנות, אבל בינינו, אנשים מגיעים למאפים). הוא מוגדר כאן כמאפה לחם ממולא. תוספות הצד הם מטבלים וסלטונים, חלקם בתיבול הודי-קוצ'יני, מוצאה של אשתו של הבעלים.
האפשרויות, ברובן המוחלט, הן בשריות, ודי קשה לבחור. הייתי שמח אם היה אפשר לקחת חצאי מנות. התלבטתי בין מילויי הצלעות (סיסקה), הבריסקט והאסאדו. בסוף בהמלצת המלצרית הלכתי על הבריסקט.
וזו התוצאה. במקרה שלי שמבורכ בריסקט עם מילוי של חזה בקר מבושל בבירה סטאוט. מאפה שעולה 46 ש"ח. ממש לא זול. נכון שבשר יקר יותר מגבינות, אבל החצ'אפורי מלמעלה עלה 30 ש"ח והיה נדיב יותר בגודלו מהשמבורכ. המילוי כולל גם פירה תפו"א בתיבול הודי, בצל מקורמל וצ'ימיצ'ורי. זה מהביל, זה טעים, זה פריך, אבל ציפיתי לקצת יותר. הבשר עצמו היה מעט יבש (נכון שזה אופייני לבריסקט שהוא נתח רזה, אבל אפשר ללחלח מעט יותר). אפשר גם להיות מעט יותר לארג' בכמות הבשר. מטבלי הצד היו חביבים והיוו תוספת טובה למאפה המעט יבש.
למרות שציפיתי ליותר מהשמבורכ, זה עדיין מקום טוב ומעניין, שמגיש מנה ייחודית. ייתכן ובחרתי במילוי פחות מוצלח והייתי צריך לבחור בשמבורכ עם מילוי קצת יותר עסיסי (אסאדו או בשר ראש). גם שמבורכ הלשון נראה מעניין, ולכן אני מעריך שכשאהיה שוב בסביבה אחזור לנסות שמבורכ נוסף.
מאפים ובצקים בשוק התקווה:
הגעתי כאמור בשישי לפני הצהריים. פעם ראשונה בשוק התקווה. איכשהו הוא היה אצלי כל השנים מתחת לרדאר. נחמד שם. מסודר יחסית. מקורה חלקית. נקי למדי. זה לא הומה, צפוף וגדוש כמו שוק הכרמל או לוינסקי. ההיצע הקולינרי פחות מרשים ופחות מגוון משני אחיו התל אביביים הנחשבים, אבל נראה שיש כאן סחורה יפה (ירקות, פירות, תבלינים, בשר).
אחד המקומות הראשונים שנתקלים בהם די סמוך לכניסה הראשית של השוק הוא מאפיית הסאלוף התימנית.
הסאלוף - מאפייה תימנית:
זו מאפייה ומסעדה ותיקה בשוק התקווה. קרוב ל-20 שנות פעילות. יש גם סניף חדש יותר (סאלוף ובניו) באזור נחלת בנימין/לוינסקי ועוד אחד בפתח תקווה. שכונת התקווה זה קודם כל תימנים, אז בביקור בשוק חייבים לנסות משהו תימני. שמח שם בשישי לפני הצהריים. המון אנשים. מוזיקה שמחה ולחוחים, מלאווחים, קובנות וג'חנונים שמוגשים בפס ייצור. ישבתי "על הבר". הזמנתי גולדסטאר בכוס.
הלכתי על האופציה היותר קלילה: לחוח עם חביתה. פשוט וטעים. מוגש עם עגבניות מרוסקות ו-2 חריפים. ירוק פיקנטי ואדום חריף חריף. סוף סוף חריף שהוא חריף אמיתי ולא Fake. יחד עם הבירה זה עלה משהו כמו 40 ש"ח. אולי קצת יותר.
בסה"כ אחלה מקום לנשנוש פשוט וכיפי של צהריים.
מאפיית לחם בוכרי:
מאפיית לחם בוכרי של שוק התקווה נמצאת ממש בפאתי השוק (רחוב חנוך) והיא קיימת למעלה מ-20 שנה. לחם בוכרי ובכלל מאפים בוכריים זה טעים. יש מאפייה בוכרית מוצלחת שאני מדי פעם קונה בה בקריית גת, עיר ילדותי, כשאני בא לבקר את אמי. (באופן מפתיע היא נקראת בית האוכל לחם בוכרי. זה לטעמי אחד ממקומות האוכל היותר טובים בהיצע הדל של העיר).
את בצק הלחמים העגולים הגדולים (ליפיושקה) מדביקים על קיר בתנור העצום, עד שהוא נאפה. אפשר להציץ בתמונה ולראות כמה עיגולים קטנים מציצים. אלה הלחמים. קניתי אחד הביתה. לחם "עם גוף". טעים. אני מניח שאידאלי לאכול אותו כשהוא יוצא טרי מהמאפייה ופחות כשהוא יותר מהפריזר הביתי. אני שמרתי מקום למשהו יותר מעניין..
לנשנוש מיידי שיסגור לי את הפינה מהלחוח הזמנתי גוז'גיז'ה (או גושגיז'ה או בכלל סמסה במינוח אחר), אולי מאפה הדגל הבוכרי: מאפה ממולא שיוצא מהתנור מהביל ופריך. יש במילוי דלעת ויש במילוי בשר בקר עם קצת שומן כבש. אני הזמנתי את הבשרי שמוגש עם המון בצל מטוגן. העסק טעים מאד וכיפי. יחד עם הלחם שילמתי משהו כמו 15 ש"ח, אם זכור לי נכון. הגוז'גיז'ה כמדומני עולה 8 ש"ח ליחידה. שווה.
זה היה אקורד הסיום של טיול שישי צהריים שלי בשוק התקווה. מתוקים. איזשהו דוכן צדדי שהציע כל מיני מאפים מתוקים (כנאפה, בקלאוות ועוד). נשנשתי ריבוע קטן של מעין בסבוסה מתוקה (עוגת סולת) ודביקה (המון סירופ מתוק) ועוד איזשהו מאפה מעט פריך בחוץ ורך בפנים שנראה כמו צ'ורוס קטן (זה לא צ'ורוס). היה מתוק מדבש.
עד כאן שוק התקווה. בהחלט שווה ביקור. בעיקר למי שמיצה את שוק הכרמל או שסתם אין לו כוח לצפיפות.
בצק אחרון חביב בשוק הכרמל:
Arepa's - דוכן ה-Arepa מוונצואלה:
אז גם לשוק הכרמל הגעתי כמה ימים אחרי. כאמור, אחרי כנס צהריים לא רחוק, במלון דיוויד אינטרקונטיננטל. חיפשתי נשנוש בצקי/אפוי שיחזיק אותי לכמה שעות. מי שנבחרה היא הארפה (Arepa), לחמניית (או פיתת) קמח התירס תוצרת וונצואלה (וגם קולומביה). פתחתי את הסקירה בדרום אמריקה ואני מסיים באותה יבשת. הארפה נאכלה בדוכן קטן בלב השוק שנקרא Arepa's. דוכן שנפתח מתישהו בשנת 2014. (ארפה נהדרת אכלתי בזמנו בטוטומה החביבה שהספיקה למרבה הצער להיסגר השנה).
הזמנתי ארפה במילוי בשר בקר, עם שעועית שחורה, אבוקדו וגבינה. מכונה כאן C4. אלה למעשה כל התוספות האפשריות למנה הזו. עלה 35 ש"ח. לא זול בכלל. בצד קיבלתי גם מעין צ'ימיצ'ורי חרפרף. זו מנה שצריך לאכול בזהירות. היא גדושה במילוי, שנוזל מכל העברים. העסק עלול להיות מלכלך. אבל זה נורא טעים. התיבול טוב. הבשר רך. הלחמנייה קלילה. Mui Kef. רק שידאגו שהצ'ימיצ'ורי יהיה יותר חריף בפעם הבאה.
עד כאן סקירת הבצקים בשווקים. בסך הכל יצאתי מבסוט ועגלגל. אין מה לעשות, מאפים זה טעים. בעיקר אלה שממולאים בכל טוב. זה מנחם, זה ממלא וזה כיפי. ודאי אחרי שזה יוצא מטאבון או תנור לוהט. זה נשנוש אולטימטיבי להשקטת הרעב בזמן שהולכים בכיף בשווקי ישראל השווים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה