יום רביעי, 25 בינואר 2023

דאבל איטלקי אצל בנצי ארבל - שני ביקורים בקלבריה החדשה וביקור חוזר גם בכפרה מיו הקצת יותר ותיקה

בנצי ארבל הוא אחד הפסטיונרים המצטיינים בעיר מאז שפתח את כפרה מיו שלו במקום מפגש האושר ועשה הסבה מפלאפל וסביח לפסטות ואוכל איטלקי תוצרת בית. כפרה מיו הפכה ליעד פופולרי במיוחד לחובבי פסטה איכותית ובצדק. המקום בקינג ג'ורג' 105 הומה וגדוש בכל שעות הפעילות של המסעדה. שמעתי על אנשים שגם נרשמו ברשימת המתנה והמתינו למקום שעה-שעה וחצי (למיטב ידיעתי שולחים SMS כשמתפנה מקום) ומדובר במסעדונת רחוב/טרטוריה שכונתית קטנה. 

כנראה שכפרה מיו והצלחתה פתחה לארבל ושות' את התיאבון והם החליטו לפתוח עוד מקום איטלקי, במורד אותו רחוב - קינג ג'ורג' 29, מקום בשם קלבריה (Calabria-trattoria del'sud בשמו המלא לפי גוגל מפות), שנפתח בספטמבר-אוקטובר 2022. ארבל מדרים גם פיזית במורד הרחוב וגם קולינרית - למחוז קלבריה בדרום מערב איטליה (הקצה הדרומי של איטליה שצמוד לסיציליה). כיאה לטבח פופולרי ומפורגן, יקיר מדורי האוכל, קלבריה זכתה להרבה תשומת לב של כתבי היח"צ, מבקרי האוכל וחברי קבוצות האוכל השונות בפייסבוק. 

בפוסט אפרט על 3 ארוחות שלי במפעלות הפסטה של בנצי ארבל. שתיים בקלבריה באמצע דצמבר ובינואר, וביניהן אחת בכפרה מיו בסוף דצמבר. אני מתחיל בארוחה הראשונה.


קלבריה - מוצ"ש על הבר, 17 בדצמבר 2022:

אוכל יין ודרינקים מרומא ודרומה. כך מתוארת קלבריה באינסטגרם שלה. בניגוד לכפרה מיו שכל שולחנותיה יושבים ברחוב עצמו, קלבריה מכילה חלל פנימי עם בר לא גדול ופיזור של שולחנות ובנוסף גם שולחנות רחוב. בשני הביקורים שלי במסעדה רוב היושבים העדיפו לשבת בחוץ. כפרה מיו פועלת גם בשעות הצהריים. קלבריה נפתחת החל מ-18:00 בעיקר משיקולי חוסר כוח אדם לתפעל את המסעדה גם בצהריים. בלוגו של המסעדה מצוינת השנה 2011 שזו השנה שבה, כך קראתי (ותודה לדרור פז הוא בוב שממשיך במסע על התחקיר), סיים ארבל לימודים קולינריים בלא אחר מאשר מחוז קלבריה באיטליה.



החלל חביב ונעים. משדר משפחתיות ופשטות. כולל כל מיני אלמנטים איטלקיים, שלטים, צלחות, תמונות, צעיף של מראדונה מנאפולי ועוד. ישבתי על הבר שצופה לחלון המטבח. שני טבחים צעירים, טבחית וטבח אמריקאי עסקו בבישול בשתי ארוחותיי במקום. בנצי ארבל עצמו לא נכח בשתיהן. 



תפריט המסעדה. כמה יינות מדרום איטליה (אבל לא רק). האוכל מחולק לקטגוריות. הראשונה - "אוכל מטוגן כדרך חיים". הבאה - "ויש דברים אחרים טעימים כמו". בהמשך - "פסטות טריות מרג'ינה ובעבודת יד, גם יש, כי גם זה חשוב". בהקשר לפסטות מצוינת הערה שהם מייצרים בעצמם את הכל, הניוקי נימוחים וכל האטריות מבושלות "אל-דנטה". לבסוף קינוחים: "בגזרת המתוקים הכל ב-40". המחירים מתונים למדי. בדומה לכפרה מיו. הפסטות כאן הן המנות העיקריות והיקרות שבהן עולות 79 ש"ח. סביר ביחס להשתוללות המחירים בארצנו. 


פריטלי - סופגניות זוקיני, ריקוטה, מוצרלה וסולת. 43 ש"ח. זה היה יומיים לפני נר ראשון של חנוכה אז התבקש לנסות את סופגניות הבית Fritteli. מלוחות כמובן. תכלס מוצלח וטוב יותר מכל סופגניה מתוקה ודחוסה באשר היא. כאן זו סופגניית ירק מלוחה, אוורירית לגמרי, גבינתית. 3 סופגניות טעימות מאד, עם קראנץ' חיצוני, פנים נימוח וקליל וטיגון כהלכה, בלי שמץ של שמנוניות. קצת גבינה מגוררת ומטבל עגבניות ואורגנו השלימו מנה נהדרת.




הפסטה הנבחרת. צמחונית דווקא. Porcinatta. ספגטי פורצ'יני מאיטליה, פורטובלו, חמאה וגרנה פדאנו. 76 ש"ח. החבר'ה טובים בפסטות. הבישול שלהן מדויק. אל דנטה כמו שכתוב בספר. הרוטב היה טעים מאד, סמיך ועוטף. הפורצ'יני הורגש והיה הדומיננטי בטעמיו. המון גבינה גוררה כאן שזה בטח לא מזיק. המינוס היחיד שאני מוצא כאן הוא שהייתי רוצה לקבל נתחי פטריות אמיתיות (אם לא פורצ'יני יקרות אז לפחות פרוסות פורטובלו מוקפצות). זה היה מוסיף עוד מרקם ומייפה קצת את המנה המעט חומה/אפרורית. 



לקינוח אכלתי קוקילידה פיסטוק. עוגיות שוקולד מרירות וביניהן גלידת פיסטוק. 40 ש"ח. הטעמים סבבה. העוגיות טובות מאד. הגלידה בטעמה טובה ולא מתוקה מדי. הבעיה הייתה המרקם. הקינוח עובר כנראה הכנה מבעוד מועד ונשמר בקירור כך שגם מרקם העוגיות היה מעט קשה מדי והן הוגשו די קרות וגם הגלידה הייתה נוקשה מדי. נכון שכך קל יותר לאכול את הקינוח בשלמותו אבל אני הייתי שמח אם העוגיות היו פושרות והגלידה הייתה רכה יותר, גם אם העסק היה נזיל יותר.




שתיתי גם איזושהי כוס של יין לבן נשכח. זו הייתה ארוחה חביבה. מנה ראשונה מטוגנת מצטיינת. פסטה טובה ומוצלחת שיכולה להיות אף טובה יותר. קינוח סביר. מחירים סבירים ביחס לעיר היקרה בעולם ושירות חביב. שורה תחתונה חיובית. 

לפני שחזרתי לארוחה שנייה בקלבריה בדקתי שוב את האחות הגדולה במעלה הרחוב, הלא היא כפרה מיו. 

כפרה מיו - חמישי צהריים, 29 בדצמבר 2022:

קפצתי לכפרה מיו מהמשרד. לשמחתי ולמזלי היה שולחן אחד ויחיד שנותר פנוי בשעה 12:45 והתיישבתי. אחרי 10 דקות כבר המתינו לפחות 7-8 אנשים ברשימת המתנה. לפחות בצהריים התחלופה כאן מהירה. אנשים אוכלים והולכים. 


מסעדת רחוב מלאה. 


התפריט. 


התחלתי במשהו ירוק לבריאות. סלט ספגטי זוקיני טרי, ארוגולה, סלסת אנשובי, שום, פרמז'ן, חומץ יין לבן ומיץ לימון. 44 ש"ח. סלט רענן וטעים. פשוט. זוקיני ועלים טריים. תיבול טוב ומדויק. האנשובי נוכח ונותן kick. אין טענות. 


הפסטה בה בחרתי היא Amatriciana. רוטה עגבניות, שום, מרווה, אורגנו, צ'ילי יבש, בייקון איטלקי, פטרוזיליה ושמן זית. 70 ש"ח. עוד פסטה מצטיינת מבית היוצר של ארבל ושות'. מידת ההכנה ללא דופי. הרוטב עז טעם ומתובל מצוין. פיקנטי. יש כאן בייקון אמיתי שמטבע הדברים עושה את שלו ומספק את סחורת הטעם. בכפרה מיו כמו גם בקלבריה יש פסטות מצוינות בעשייה מדויקת ועם טעמים עזים ונוכחים.



על קינוח ויתרתי. בכל זאת זמני היה קצוב והייתי צריך לחזור למשרד. כפרה מיו שוב הוכיחה את עצמה כמנייה בטוחה בענייני אוכל איטלקי עם מנות פסטה של מקצוענים. 


קלבריה - מוצ"ש על הבר טייק 2, 21 בינואר 2023:

קצת יותר מחודש אחרי הארוחה הראשונה. שוב מוצ"ש די סמוך לשעת הפתיחה ב-18:15. שוב על הבר. היה בחור אחד שישב על הבר. עוד 2-3 שולחנות מאוישים בפנים ועוד 3-4 שולחנות בחוץ. בשעת ערב מוקדמת גם במקומות פופולריים אפשר למצוא מקומות יחסית בקלות.

תפריטים. ספיישלים והתפריט הרגיל. התפריט הרגיל פה ושם התעדכן. בחלק מהמנות המחיר הספיק לעלות. למשל בפריטלי שעלה מ-43 ל-49 ש"ח. שתיים-שלוש מנות אחרות התייקרו אף הן. הפסטות נשארו במחירן.



מנה מהספיישלים. Cambazola al forno. "שילוב מדהים של קממבר וגורגונזולה, טעמים עזים ומאוזנים, רוקט, ברוסקטות ודבש פפרונצ'ינו (דבש חריף)". 50 ש"ח. התיאור הכתוב מגרה. בפועל - לחם די יבש עם גבינה מותכת. לא יותר. מנה מאכזבת למדי, ודאי ביחס לתיאורה. הגבינה הייתה די אנמית והיוותה את האכזבה העיקרית שלי. סתם גבינה. לא הרגשתי שום דבר שמתקרב לגורגונזולה ושום עזות טעם. הברוסקטות - סטנדרטיות. הדבש החריף לא היה חריף. בקיצור - סתם מנה. כאילו היו למסעדה עודפי לחם וגבינה והם אילתרו משהו שאולי מתאים לבית קפה בינוני אבל לא למסעדה איטלקית טובה. מנה שממש לא שווה את מחירה ולמעשה המנה החלשה היחידה שאכלתי בכפרה מיו/קלבריה.



הפסטה הנבחרת Frutti Di Mare. ספגטי עם שרימפס, חצי סרטן כחול, פטרוזיליה, שום, מרווה, זעפרן, חמאה ולימון. 79 ש"ח. פסטה מצוינת. הפסטה עצמה כצפוי עשויה נהדר. הרוטב - חמאתי-לימוני-ימי - טעים מאד. השרימפס שלהערכתי הם מזן קפוא אבל איכותי הפתיעו אותי לטובה בטעמם ובמרקמם המוצלח. המינוס היחיד היה חצי הסרטן שהוא די עלבון לפרוק הרגליים החביב והטעים הזה. זה כנראה סרטן בייבי. אם היו בו 20 גרם בשר אני אופטימי. אמרתי לטבח האמריקאי ששאל אותי איך המנה שהיא מצוינת אבל אם זה גודל הסרטן שיש בהיצע עדיף לא להגיש אותו בכלל וללכת על קלמרי כתוספת ימית. הוא הסכים. באיטליה אין מסעדה שהייתה מגישה חצי סרטן כל כך קטן. לפחות זה היה טעים נורא.



דרום איטליה. קתולים וכו'. האפיפיור בכבודו ובעצמו נותן את ברכתו. 


אנחנו בדרום איטליה. כאן אוהדים את נאפולי. נראה גם הפופ הארגנטינאי מלמעלה הוא אוהד של נאפולי עוד מימי דייגו.


קינוח. גלידת חלב רכה, רוטב אגוזי לוז ואגוזי לוז מסוכרים. 40 ש"ח. קינוח חמוד. אחלה מרקם של גלידה. מעט מתוקה מאלה שאני מעדיף אבל עדיין טעימה. רוטב חביב. אגוזי לוז מסוכרים לתוספת קראנץ'. סה"כ נהניתי אבל כל הזמן חשבתי שאם היו שוברים את המתיקות עם אלמנט מלוח (קרמל אגוזי לוז מלוח או במקום אגוזי לוז מסוכרים - אגוזי לוז קראנצ'יים מלוחים) העסק היה אוטומטית יותר מעניין וטעים וקצת פחות מונוטוני.



את הארוחה הזו ליוויתי ביין אדום - אפסימנטו פולייזי (Appassimento). 44 ש"ח לכוס. המחיר של אותה כוס קפץ אגב מ-35 ש"ח בתפריט דצמבר ל-44 ש"ח בחודש ינואר. 

לסיכום - קלבריה, כמו כפרה מיו אחותה הגדולה, היא מסעדה חביבה, איכותית ומוצלחת בז'אנר האיטלקי (שצריך להודות בעצב שהבינוניות שולטת בו במחוזותינו). אלה שתי מסעדות שמספקות את הסחורה. הפסטות הן גולת הכותרת והן לטעמי מהטובות שניתן למצוא בארצנו. נדמה לי שנכון להיום אלה של כפרה מיו עדיין מנצחות את אלה של קלבריה. 

יום ראשון, 15 בינואר 2023

אסקפיזם אירופאי חורפי בתל אביב - שתי ארוחות צהרי שישי בפרונטו ובאלנה

ינואר. החורף כאן. על הנייר. בכאילו. מעט מאד ימים חורפיים של ממש בתל אביב. לא ממש קר ואין יותר מדי גשם אבל גם אם אין בינתיים חורף אמיתי בכל הקשור למזג האוויר, באווירה הכללית - winter is here. ההרגשה היא כזו עם כל מה שנעשה במדינתו, עם הממשלה הקיצונית והמתלהמת, השיח הפוליטי ולא רק הפוליטי הרדוד והאלים. יוקר המחיה שהולך ומחמיר. בקיצור - חורף בלב. ולמרות המחירים המטורפים במסעדות ובברים, צריך קצת אקספיזם. קצת בריחה מהמציאות הקודרת. אוכל הוא נחמה גם אם הוא יקררררר ובטח כשקרררר. בפוסט הזה אני חוזר לשני מקומות אירופאיים למדי שהישיבה בהם והאוכל בהם הוא לכשעצמו סוג של אסקפיזם. בשניהם ישבתי לארוחת צהרי שישי. שניהם מקומות עם סטייל אירופאי-איטלקי-ים תיכוני אבל גם לא מעט מוטיבים מקומיים. הראשון - פרונטו של דיויד פרנקל. מקום שישבתי בו לא מעט וכתבתי עליו פה בכמה הזדמנויות. השני - אלנה במלון נורמן - של צמד השפים דניאל צור ועומר שדמי.


פרונטו - ארוחה משובחת על הבר - שישי צהריים, 6 בינואר:

מאז הקורונה יצא לי לשבת כמה וכמה פעמים בפרונטו ותמיד היה משובח ביותר. פרונטו עם תפריט פוסט קורונה פחות איטלקי ויותר מקומי של דיויד פרנקל הפכה בעיניי לאחת המסעדות הכי טובות בעיר. טופ 10 קל. אוכל יצירתי, שובר שגרה, עז טעמים, מרובה מרקמים. מעניין כאן. המקום הוותיק, שתמיד היה עם סטייל אירופאי-איטלקי, עבר שידרוג ורענון יצירתי. כמסעדת שף אף פעם לא היה זול בפרונטו אבל כשבוחנים את התפריטים במסעדות ב-level הזה העסק לא נורא גם אם לא נעים, ולפחות מקבלים כאן אוכל יצירתי ועשוי מעולה. הארוחה האחרונה שלי בפרונטו אי שם במרץ 2022 הייתה עסקית שהייתה טובה למדי אבל פחות טובה מארוחותיי שם ב-2021. עכשיו חזרתי. יום שישי. קצת אחרי הפתיחה ב-12:30. ישבתי על הבר בלי הזמנה מראש. היה שפע של מקום. בשישי בערב המסעדה מפוצצת. בשישי בצהריים רגוע. אנשים מעדיפים את הבראנצ'ים של מייזון קייזר השכנה.

תפריט ינואר 2023. אם אני משווה אותו לתפריט אפריל 2021 בפוסט קודם שלי מנות הפתיחה הקטנות נשארו זהות אבל מחיריהן כמובן עלו. הברוסקטה אורטיז למשל זינקה מ-26 ל-36 ש"ח. הבריוש פורל מעושן עלה ב-4 ש"ח. טוויל האיינקורן ב-7 ש"ח. המנות הראשונות אמנם השתנו ברובן אבל אם מחיריהן ב-2021 נעו מ-48 ל-78 ש"ח כעת הטווח הוא מ-48 ש"ח ל-108 ש"ח. בין מנות הביניים יש פה ושם שינויים אבל במנות הזהות יש קפיצת מחירים: מנת הסרטנים האמירה ב-12 ש"ח, מנת הדנבר קאט ב-13 ש"ח. בין העיקריות הבוסיאטה לוקוס שעלתה 149 ש"ח עולה כעת 169 ש"ח. הפורל קפץ מ-138 ש"ח ל-152 ש"ח. זאת המציאות העגומה בכל מקום ולא נראה שיש תקווה לשינוי בקרוב. טוב - צריך לנער את השלילי. באתי בטוב. באתי להתנתק, להתחמם, להתנחם ולאכול טוב.


קודם כל יין. חורף אז הגיע הזמן לחזור לאדומים. פה טינטו - Pe tinto '20, Esporao. בלנד פורטוגלי חביב. 49 ש"ח לכוס שמולאה מחדש ע"י הברמן/מלצר החביב והמצוין (לפי החשבונית שמו אלעד. אמר לי שהוא די חדש בפרונטו ולפני כן עבד כמה שנים בפאסטל ורצה לשנות סגנון). 


פתיח. טארטלט תפו"א, איולי, אפונת גינה ואבן יוגורט. 36 ש"ח. ביצוע ללא דופי לטארטלט צמחוני. מאפה דקיק מושלם, תפו"א טעים מאד, רעננות של אפונת הגינה והעלים (צ'רביל) ועוקץ של האיולי ואבן היוגורט. מנת פתיחה טעימה ומוצלחת מאד עם טכניקה אירופאית ושילוב טעמים מקומיים. 




ארטישוקים, שומן בקר, איולי מיסו, קרמבל בריוש וגבינת "המאירי". 88 ש"ח. מנה חורפית מעולה. שילובי טעמים ומרקמים נהדרים. חומרי גלם משובחים. מנה שמשלבת אלמנטים "כבדים", שומניים ומלאי טעם לצד ירק שלא מאבד מאופיו ולא הולך כאן לאיבוד. כל אלמנט היה טעים לכשעצמו והמכלול היה מצוין. אהבתי מאד.




טורטלי דלורית ומח עצם, קונסומה עוף חום וגבינה בת שנתיים "המחלבה הקטנה". 85 ש"ח. מנת חורף/מנת נחמה אולטימטיבית. גם קונסומה עוף וגם כיסון פסטה. ביצוע נהדר. ציר עוף מעולה ועז טעם. כיסון מעולה עם מילוי מתקתק מוצלח של הדלורית. גבינה לעוקץ. טעים ביותר. עוד מנה אירופאית עם טאץ' מקומי. תענוג. 



לפני הקינוח הזמנתי עוד מנה. הפעם משהו קצת יותר קליל ופחות חורפי. מנה חדשה שלפי הברמן שלי הושקה יום-יומיים לפני כן. קרפצ'יו סבידה, תות בוסר, שמן ליים וגארום סרדינים. 78 ש"ח. עוד מנה מוצלחת ביותר. סבידה, הבן דוד הפחות מפורסם והאנדרייטד של הקלמרי אבל הלא פחות טעים בעיניי. כאן הוא מוגש כקרפצ'יו נא. מעין סלטון עם תותי בוסר, שמן ליים ותיבול של גארום סרדינים לחיזוק טעמים ואקסטרה אומאמי. עסק מוצלח מאד נוסף. 




תפריט הקינוחים. היחיד שלא ניסיתי בעבר הוא הפלאן.


אז פלאן it is. פלאן. קרמל שויו ריוויון, פקאן, וניל ושוקולד לבן. 42 ש"ח. קינוח לא גדול אבל בדיוק מה שהייתי צריך אחרי ארוחה שכללה כמה וכמה מנות שאולי לא היו ענקיות אבל בהחלט השביעו אותי לחלוטין. פלאן מבוצע כהלכה ומעניין. מרקם חלק ונעים. קרמליות מודגשת אבל לא מוגזמת. אגוזים שסיפקו את הבייט. הפלאן עצמו הרגיש קליל יחסית בזכות הריוויון. נהניתי. הקינוחים בפרונטו באופן כללי הם משובחים במיוחד.



הארוחה המוכבדת הזו בפרונטו עלתה 378 ש"ח. הרבה כסף. זאת כאמור המציאות. הנחמה במקום כמו פרונטו היא שהכל טעים להפליא. הכל היה spot on. ומה שיפה שדיויד פרנקל לא נכח בסרוויס הזה, ללמדכם שהבן אדם כנראה מכשיר היטב את דור העתיד (היו שם טבחית וטבח צעירים ועלומי שם שניהלו את העסק בפועל ועשו עבודה מצוינת - לפחות על סמך מנותיי). אז אם מחפשים בריחה מהמציאות (גם אם היא אינה זולה) בדמות אוכל טוב, יצירתי, שובר שגרה וטעים לאללה. פרונטו היא המקום. הארוחה הזו חיזקה את מעמדה כטופ 10 בעיניי. 

ובעבור שבוע. פחות או יותר באותה שכונה. משהו כמו 650 מטר מפרונטו. אלנה. במלון נורמן. עוד מקום אידיאלי לאסקפיזם אירופאי ומי שיכול להרשות לעצמו לשלב אותה עם לילה במלון המפונפן אז בכלל..


אלנה - ארוחת צהרי שישי סולידית, 13 בינואר:

מסעדה צעירה יותר מפרונטו שבניגוד לפרונטו שפוסט קורונה עברה שינוי קולינרי/תפריטי, אלנה עברה גם שינוי שפים. ישבתי בה בגלגולה החדש תחת 2 השפים דניאל צור ועומר שדמי, בוגרי טוטו ומסעדות אירופאיות כאלה ואחרות, בנובמבר 2021. היה לי טעים ונעים מאד אבל כמו באלנה בגרסתה תחת ברק אהרוני, הרגשתי שמשהו במסעדה מאופק ושמרני משהו. בכל אופן חזרתי כעת. חשבתי על מסעדה לשישי צהריים שסביר להניח שלא תהיה בעיה למצוא בה מקום פנוי. אלנה התאימה. אכן לא הייתה שום בעיית מקום. קצת אחרי 12:30 והמסעדה הייתה די ריקה. לקראת 14:00 היא אוכלסה קצת יותר.

התפריט ולאחריו תפריט ספיישלים עונתי. כאן אם אני משווה ל-2021 המנות כמעט לא השתנו וגם המחירים עלו רק בחלק מהן בשיעור מתון. שאפו למנהלי המקום על האיפוק.



התחלתי עם צלחת אנשובי ספרדי, זרעי עגבניה, צ'ילי ירוק, שמן זית. 62 ש"ח. צלחת יפה של אנשובי שנאמר לי שהם מפלטים בעצמם. פשוט למדי, איכותי וטעים, אבל חלק מהביסים היו מלוחים מדי ונדרשת כאן פרוסת לחם לטבילה. תכלס צ'ילי ירוק חריף (כאן הוא לא היה אפילו חרפרף) ומעט יותר חמיצות היו משדרגים את המנה.



בארוחה הקודמת שלי כאן 2 מנות הפסטה (מלוחיה ופאקירי) שאכלתי הצטיינו. הפעם הזמנתי מנת פסטה אחרת כמנת ביניים (יש אופציה ל-2 גדלים). פסטה פיצ'י קצ'יו א-פפה. המנה הקטנה עלתה 42 ש"ח. מנה "גדולה" שאני מניח שהיא מנת ביניים עולה 72 ש"ח. הרבה פיצ'י לא היה כאן אבל מה שכן היה היה מעולה. פסטה נהדרת. פיצ'י עשויה מושלם. תיבול מעולה. נחמד לאכול קצ'יו א-פפה עם פיצ'י בשרני אל דנטה ולא כרגיל עם ספגטי. מה שבטוח - החבר'ה כאן עושים פסטות מהמשובחות שאפשר למצוא בארץ. 



שישי. 13:20. מבט לריק. היו גם כמה שולחנות מאוישים ו-3 חבר'ה על הבר אבל זהו. 6 סועדים שהזמינו מקום (בלי להעליב ולהכליל - עארסים למראה לכאורה לפחות), הגיעו, התיישבו ואחרי דקות ספורות יצאו בטענה שהחברים שלהם חיכו להם במקום אחר (אולי בקנטינה? זה מבלבל - בשתיהן יש נה בסוף ומנות שונות של פסטה). עוד שתיים שהזמינו מקום מראש חשבו שהן באות לארוחת הבוקר ולאכזבתן התברר להן שמ-12:30 מוגש רק תפריט הצהריים. קשים ומוזרים חיי המסעדנים שצריכים לסמוך על הקהל הישראלי. 


רציתי מנה נוספת לסגור עניין. התלבטתי בין שלוש מנות ממנות הספיישל - הויטלו טונאטו, הקלמרי המקומי או הכבד הקצוץ. בחרתי בשחיתות המנחמת. כבד קצוץ ומח עצם, ברוסקטת מחמצת, רוקט ובצל מוחמץ. 82 ש"ח. המון כסף למנת כבד קצוץ גם אם היא מכילה עצם מח מכובדת. המנה הייתה בסה"כ טובה אבל הכבד עצמו שהיה קצוץ די גס כמו שאני אוהב (כשמרגישים bite מסוים וזה לא ממרח) סבל בחלקו ממליחות יתר. הביסים הכוללים שהרכבתי עם הלחם, הירק, מח העצם והכבד הקצוץ היו טובים וטעימים. אבל אין כאן הצדקה למחיר בעיניי. כבד קצוץ ב-82 ש"ח דורש איזשהו טוויסט מעניין יותר מהמנה הזו.



לאורך הארוחה שתיתי כוס יין לבן. בורגון לבן צרפתי שכוס שלו עלתה לא פחות מ-69 ש"ח. לפניו טעמתי שני יינות אחרים (פורטוגלי ואיטלקי כמדומני) שעלו באזור ה-50-55 ש"ח לכוס אבל הראשון היה שטוח והשני היה עכור משהו בטעמיו ולכן בהמלצת הברמן לקחתי את הצרפתי. מצוין. אבל כ"לא אנין" יין גדול אין בעיניי יין שכוס שלו שווה 70 ש"ח. לפחות קיבלתי refill במהלך הארוחה. 

לפני הקינוח קיבלתי מחווה יפה מאד נוספת מהמלצרית הטובה (שירות טוב מאד ככלל). כוסית יין ברבייטו מדירה על חשבון הבית. פורט פורטוגלי מהאי מדירה. בתפריט הקינוחים שלהם יש הצעה להתאמת יינות קינוח שונים לקינוחים עצמם. זה היין שמותאם לקינוח שהזמנתי ובתפריט כוסית מתומחרת ב-40 ש"ח. 


הקינוח. פילו אגוזים, קרם שקדים וגלידת יוגורט ודבש. 46 ש"ח. קינוח טוב אבל לא מצוין. האלמנטים השונים עשויים היטב. הטעמים טובים בלי מתיקות יתר. אבל משהו במינונים בקינוח לוקה מעט בחסר. יש כאן יותר מדי פילו אגוזים ופחות מדי קרם שקדים למשל. הגלידה הייתה טובה מאד, חמצמצה ונעימה. קינוח נעים וטעים בלי ריגושים.




ארוחת השישי הזו באלנה עלתה לי 307 ש"ח. פחות מהארוחה בפרונטו, אבל אכלתי מעט פחות מנות. אלנה ממשיכה להיות אסקייפ אירופאי סולידי. מי שמחפש מקום אלגנטי, איכותי, רגוע ולא מתחכם מדי, ימצא את זה באלנה. באופן אישי, כמו בארוחה ב-2021, כך גם כעת, לי חסר הטוויסט. חסרים לי קצת יותר עוקץ ומעט יותר יצירתיות. הפסטות של אלנה מצטיינות אבל שאר המנות פחות מלהיבות. קיוויתי שבשנה וקצת מאז הביקור הקודם שלי באלנה החבר'ה שאז היו די חדשים במסעדה ישדרגו קצת את העסק ויפגינו מעט יותר תעוזה ויצירתיות קולינרית. זה לא קרה. כנראה שזה הקו המנחה כאן וזה בסדר. יש גם מקום למקומות יותר קלאסיים. אני בכל אופן מעדיף לשלם קצת יותר ולקבל אקסטרה גיוון, חדשנות, מקוריות וטעם כמו שאני מקבל בפרונטו על פני השמרנות והסולידיות היחסית של אלנה.