יום שני, 26 בדצמבר 2022

עכו העתיקה: ארוחת טעימות צהריים באורי בורי וארוחת ערב על הגג בסאמא בר

עכו. יום חופש ספונטני. 20 בדצמבר. יום אביבי ונעים עם שמש מושלמת. 4 ומשהו שנים מהביקור האחרון שלי בנמל הצפוני העתיק אז אכלתי צהריים באלמרסא (עוד בניהולו של עלאא מוסא מלוקס וקרודו החיפאיות) ו-6 וחצי שנים מביקור שכלל ארוחה בסבידה שנסגרה מאז ובאורי בורי תבדל"א. הביקור ההוא באורי בורי היה קצר וכלל השלמת ארוחת צהריים. הפעם חזרתי לארוחה מלאה. בהמשך, אחרי סיבובי אחר צהריים ברחבי העיר העתיקה, קפצתי לארוחת ערב בסאמא בר שמי שאחראי עליו קולינרית הוא השף חמודי עוקלה מראסיף 33 החיפאית המצטיינת. 

זה הנוף שמחוץ לאורי בורי. ודאי אחד היפים שיש במסעדה כלשהי בארצנו.


אחרי הליכה מרכבת עכו לעיר העתיקה הגעתי לאורי בורי בסביבות 12:45. לא הזמנתי מקום מראש. תחילה נאמר לי שיש מקום רק בחוץ באחד המושבים שאפשר לראות בתמונה. לא התנגדתי. היה נעים. עוד בזמן סידור השולחן בחוץ נאמר לי שבכל זאת נמצא מקום בשולחן בפנים. נכנסתי. המסעדה במהלך הארוחה הייתה מלאה. תיירים וישראלים. 


אורי בורי - ארוחת טעימות צהריים

אורי בורי היא מוסד קולינרי כבר 25 שנים בבעלותו של אורי ירמיאס. האיש והזקן הלבן. ב-11 במאי 2021 היא הפכה בעל כורחה לסמל לדו קיום, תקווה והישרדות אחרי שבהתפרעויות שהיו בעכו (ובערים מעורבות נוספות) היא הוצתה ונשרפה כליל (כמו גם מלון האפנדי בבעלותו של ירמיאס). הבעלים המזוקן המפורסם של המסעדה לא הרים ידיים. הוא פתח אותה בלוקיישן חלופי ועמל על שיפוץ ובנייה מחדש של המסעדה בלוקיישן הוותיק שלה מול הים. היא נפתחה מחדש בינואר 2022. אני יכול להעריך בזהירות ש-90% מהמסעדנים היו מוותרים. עולם המסעדנות גם כך הוא אכזרי וקשה, על אחת כמה וכמה בעיר פריפריה מעורבת וקשת יום כמו עכו שניזונה מתיירות פנים וחוץ, ושספגה פגיעה קשה בעקבות המהומות. אין ספק שאורי ירמיאס הוא מופת להתמדה ולעבודה קשה, ובעיקר לתקווה. בכל אופן - אני באתי לאכול ולכתוב על זה. אז הנה זה בא. 

חלל הכניסה. כולל כמה שולחנות. משמאל ומימין יש שני חללים נוספים. אני ישבתי בחלל הימני. 


תפריט המסעדה. ים ים ועוד ים. אפשר לבחור בתפריט טעימות בהפתעה או במנות מהתפריט הרגיל. יש גם אופציה גמישה ומשמחת לחצאי מנות. הלכתי על ארוחת הטעימות. ביקשתי רק שמנות שאכלתי בעבר כמו הסביצ'ה מהראשונות והקוקי סן ז'אק ממנות פירות הים לא תיכללנה. בעיקרון יש כאן התאמה לטעמי הסועד והמלצרים גם מדגישים שאם משהו לא מתאים/טעים/מסתדר - שנדווח. למעט כמה מנות צמחוניות וטבעוניות הכל כאן הוא על טהרת הים. מנות ראשונות ועיקריות של דגים ופירות ים. יש אפשרות גם לחצאי מנות ובארוחת הטעימות הם עושים התאמות למספר הסועדים, לרצונם לחלוק או לא לחלוק וכו'. יש כאן נכונות לרצות את כלל הסועדים בשולחן והרבה נכונות לקלוע לטעמים השונים של כל אחד. שאפו על כך.



תפריט האלכוהול. הזמנתי קוקטייל לסיפתח. ערק סאנסט. 46 ש"ח. ערק, אשכולית אדומה, סירופ ורדים, בזיליקום וסודה. מרענן וטעים. לצערי בהמשך כשרציתי כוס יין לבן, היצע הכוסות היה דל למדי (3 אופציות בלבד מתוך היצע די יפה של בקבוקים - צריך יותר), ודווקא השנין בלאן של יקב אסף נגמר. הסתפקתי במים. 




מנות הפתיחה בהפתעה הגיעו די מהר ובהפרש די קצר זו מזו. 

מרק פטריות. שלושה סוגי פטריות, שמנת ופלפל שחור. 19 ש"ח. שוט אספרסו ארוך של מרק פטריות. מרק טעים ולא יותר במרקם קצת דליל מדי לטעמי. שמן כמהין לחיזוק פטרייתי. זו מנה של פעם שאם היא מוגשת כסטנדרט בארוחות טעימות כאן (שתעלה כמה מאות שקלים) אפשר להגיש אותה ללא חיוב. כחלק מארוחת טעימות במסעדה בשנת 2022 היא בעיניי מיותרת לגמרי, אלא אם היא מוגשת לחבר'ה צמחונים. עוד מעט תהיה מנת מרק נוספת (בגודל זהה) שיכולה לספק את הצורך של הביס המרקי בארוחת הטעימות הזו, שעבור סועד כמוני מתבססת רובה ככולה על דגים ופירות ים. אין לי בעיה עם מקום ששומר על קלאסיקות ולא משנה תפריט (ודאי אם אני דוגם אותו פעם בכמה שנים ואוכל מנות שונות), אבל בעיניי זו מנה של בית קפה (טוב) ולא של מסעדת פיין דיינינג מושקעת. 



ברוסקטה. קרם חצילים שרוף, דג ים מעושן קלות וקצח. 16 ש"ח. מנת שני ביסים נחמדה וטעימה. הדג כמדומני היה מוסר ים. הביס עז טעם, עם טעם מעושן טוב של החציל השרוף והדג המעושן קלות. שום דבר מסעיר אבל מתאבן טוב וראוי בארוחת טעימות מהים. 



אפרסמון טוביקו. קרודו שרימפס, מסקרפונה, ביצי דגים, עירית. 17 ש"ח. מנת שני ביסים נוספת. מנה שציפיתי לה. חשבתי שיהיה כאן שילוב מעניין בין מליחות למתקתקות ובין מרקמים שונים. שיהיה פיצוץ טעמים של ביצי הדגים השחורות והטוביקו הכתום המלוחים מטבעם והמתפצחים, לבין מתקתקות וטריות השרימפס הנא ומתקתקות הפרי. בפועל האפרסמון הדק היה כל כך מתוק שהוא האפיל לגמרי על טעמי השרימפ שלא הורגשו כלל ואפילו על טעמי ביצי הדגים. יש כאן גם יותר מדי מסקרפונה. בקיצור - פרי אחר - פחות מתוק יעבוד כאן הרבה יותר טוב. 



קוקי ספירולינה. קוקי סאן ז'אק על פירה ארטישוק ירושלמי ואצה טריה. 21 ש"ח. מנה מצוינת רק חבל שיש כאן רק קוקי סאן ז'אק אחד ויחיד. קחו עוד כמה שקלים ותנו לי עוד אחד. שניים גם היו תואמים באופן מושלם את כמות הקרם כאן. אבל זו מנה ללא דופי. סקאלופ איכותי ועשוי מצוין. קרם חלק וטעים ביותר עם קיק טוב מאד של טעמי הים של אצת הספירולינה הירוקה הטרייה, שחבל שהצילום לא מדגיש טוב יותר את צבעה הירוק העז. המנה הטובה ביותר בארוחה הזו.



סשימי סלמון. פרוסות סלמון נא ברוטב סויה וסורבה ווסאבי. 58 ש"ח. עוברים למנות גדולות יותר. זו קלאסיקה של המסעדה כבר שנים רבות. בשעתו זו הייתה מנה חדשנית בזכות סורבה הווסאבי. היום עושים סורבה מכל עשב/ירק, כך שאין כבר משהו חדשני. זה פשוט טייק אוף חביב לסשימי סלמון, רוטב סויה וכדורון ווסאבי שיש בכל סושייה. הסלמון היה בהחלט באיכות טובה מאד. הטעמים טובים. הסורבה כיפי, מרענן ועם kick (יכול להיות חריף יותר). הסויה היא סויה - והיה יותר מדי ממנה. בשורה התחתונה יש כאן סשימי סלמון טעים וכיפי אבל סלמון הוא אחד הדגים המשעממים בים (ביקשתי מראש שלא יהיו לי מנות סלמון בארוחת הטעימות אבל המלצר החביב שיווק אותה היטב אז הסכמתי לה מראש). 



מרק פירות ים. על בסיס חלב קוקוס, ג'ינג'ר, קארי, בזיליקום וכוסברה. 19 ש"ח. הנה מגיע שוט המרק השני שבעיניי היה צריך להיות מוגש כביס הראשון בארוחה. הוא הוגש בין מנת הסלמון למנת שרימפס שתגיע אחרי. גם כאן מדובר במרק די סתמי. גם כאן הוא דליל מדי וחסר גוף. הטעמים האסייתיים טובים (3-4 שלוקים ב-19 ש"ח). פירות הים במרק (יש גם וורסיה עם דגים) שהיו כאן שרימפס וקלמרי קצוצים היו טריים וטובים. כמו מרק הפטריות - זה מרק פשוט (שכל בשלן ביתי ממוצע מכין בקלות), בסיסי וחביב. לא יותר. בגוצ'ה אולי זה היה עובר אבל מאורי בורי אני מצפה לקצת יותר ייחוד. אם הייתי מזמין מנה שלמה כזו (ב-46 ש"ח) יתכן והייתי יוצא קצת מבואס.



שרימפס וארטישוק בחמאה, כורכום, לימון, טימין ואטריות אורז שחורות. 82 ש"ח. הייתה הנחה יזומה של 38 ש"ח כי קיבלתי מנה מוקטנת ממנת חצי מנה רגילה, בגלל ארוחת הטעימות. מנה טעימה ומוצלחת ברובה. רוטב לימוני מוצלח. שרימפס איכותיים מאד ועשויים מצוין. ארטישוק טעים. אטריות האורז השחורות היו לא טובות. עשויות מדי, רכות ורופסות. היה עדיף כל אורז אחר במנה הזו או אטריות סובה שיוגשו אל דנטה. את רוב אטריות האורז השארתי בצלחת.  



ספיישל דג. פילה גמל ים, תבשיל עולש, לימון כבוש ויוגורט. מג'דרה בצד. 83 ש"ח. תכלס לקחו את מרכיבי המנה הצמחונית של המג'דרה והוסיפו לה דג. למיטב זכרוני גמל ים הוא הוא דג בן גוריון. מדי פעם נחמד להיתקל בו במסעדות דגים בארצנו. זה דג ים טעים. פילה הדג היה טעים אבל קשה לומר שהוא היה עסיסי כי הוא כך כך דק שגם צריבה קלה שלו הוציאה אותו מעט יבש. אבל עם הלאבנה-לימון כבוש ועולש זה היה טעים. המג'דרה שהוגשה בצד הייתה בסדר אבל מעט מלוחה מדי. בקיצור - עוד מנה טובה למדי ולא יותר. ושוב - עוד מנה די פשוטה, סטנדרטית וביתית. נטולת טוויסטים.



רציתי גם קינוח אבל דווקא הקינוח עליו בניתי - כנאפה - לא זמין כחצי מנה. יש להם גלידות בהכנה עצמית שלא התחשק לי להזמין ויש קינוחים קלאסיים כמו קרם ברולה, טירמיסו ועוגת שוקולד כלשהי שאף אחד מהם לא גירה אותי במיוחד. ויתרתי והזמנתי אספרסו ב-10 ש"ח. לטעמי אפשר היה לתת כצ'ופר עם הקפה גם איזה כדורון גלידה על חשבון הבית. ניחא. 

עלות הארוחה כולה, יחד עם הקוקטייל והאספרסו הייתה 333 ש"ח בדיוק ונמשכה מעט פחות משעה וחצי. המחיר בהחלט מכובד. אכלתי הרבה ויצאתי שבע לחלוטין, אבל לא יצאתי נפעם מאף מנה, למרות שאיכות חומרי הגלם היא טובה מאד. לא היו מנות רעות אבל היו מנות סתמיות למדי בחלקן והיו מנות טובות (ובחלקן טובות מאד) אבל גם באלה היו אלמנטים פחות מוצלחים. לאורי בורי יש מוניטין רב שנים, חלל נקי ונעים, נוף מהמם, שירות חביב, מקצועי וטוב, שימוש בחומרי גלם משובחים. לאלה מצטרף הסיפור האנושי והדמות של אורי ירמיאס שהוא באמת דמות מופת בעולם הקולינריה הישראלית. כל אלה הם נקודות זכות גדולות למסעדה והם מספקים לסועד שמגיע לעכו חוויה שהיא גדולה מסך חלקיה. אבל בשורה התחתונה של האוכל, על סמך ארוחת הטעימות הזו - העסק לא התרומם לגבהים, לא סיפק טעמים מיוחדים ולא נשא שום בשורה, יצירתיות או יציאה מהקופסה. קלאסיקה זה נחמד אבל כאן הרגשתי שיש קפיאה על השמרים. 

אחרי אורי בורי טיילתי להנאתי בסמטאות העיר העתיקה, כולל המצודה, אולמות האבירים, מנהרת הטמפלרים ונמל הדייגים.




לקראת ערב תכננתי לנסות לקפוץ לסאמא, בר הרופטופ העכואי הדי חדש של האחים ברגות שהופכים בשנים האחרונות למסעדנים מובילים בקו עכו-חיפה ובבעלותם גם מסעדת ראסיף 33 החיפאית המעולה של השף חמודי עוקלה, שאחראי קולינרית גם על סאמא, ומסעדה איטלקית חדשה נוספת על החוף בעכו בשם אונו (גם אלמרסא העכואית הייתה בבעלותם. אני לא בטוח שעדיין). המקום נפתח בשעה 18:00 והגעתי עם הפתיחה בלי הזמנה. עליתי למעלה והיה ריק מלבד זוג תיירות בריטיות ו-4 תיירים דוברי ספרדית שישבו במרפסת הגג. במתחם הבר המרכזי המקורה נכחו שני מלצרים. בשעה וקצת שישבתי אלה היו הנוכחים.


סאמא בר - בר הרופטופ העכואי של האחים ברגות והשף חמודי עוקלה:

סאמא. Sama באנגלית. سَمَا בערבית. שמיים. בר-מסעדה שאכן נושק לשמי עכו ונפתח באוגוסט 2020. המקום שוכן כאמור על גג של בניין עכואי בלב העיר העתיקה ברחוב סלאח א דין. מלמעלה יש תצפית פנורמית נהדרת לכל עברי העיר העתיקה. חמודי עוקלה השף שפתח יחד עם האחים ברגות את ראסיף 33 בחיפה במרץ 2022 אחראי גם על התפריט של סאמא. המקום מכוון לקהל צעיר. גם צעירים מקומיים בליינים - כולל מוסלמים שכבר לא שומרים מסורות כבעבר (טרנד שהולך ותופס תאוצה), גם תושבי המרכז שיצפינו לעכו (כמוני למשל) וגם תיירים. יש מוזיקה, יש מדי פעם די.ג'יי שבא לעשות שמח, יש אלכוהול וקוקטיילים. אפילו תפריט בראנץ' בשישבת. המקום הכי תל אביבי בעכו.



מבט למתחם הבר המקורה. יש ממנו יציאה לחצר הגג שצופה לעיר העתיקה ובגלל שהיה קריר אבל נעים ישבתי בה. השולחנות שמפוזרים בחצר ניצבים על דשא מלאכותי.


קצת מאורות העיר מלמעלה. ימי חג המולד מתקרבים. 



תפריט האוכל של חמודי עוקלה. אוכל עכואי אותנטי. דגש על דגים ופירות ים. ביצה עלומה במאקו התלהב במאי 2021 וכתב על "תצוגת תכלית של קולינריה גבוהה". אבי אפרתי בוואלה התלהב ביולי 2021 לא פחות: "ביקור קסום באחת המסעדות הכי טובות בישראל". אני אהבתי בזמנו את האוכל של חמודי עוקלה באיטליאנו דה לה קוסטה והתרשמתי מאד מראסיף 33 אבל לסאמא הגעתי באמת רק לנשנושי ערב ואיזה קוקטייל, אחרי ארוחת צהריים מלאה באורי בורי ולפני שאני חוזר לתל אביב ולכן הצהרות כנ"ל לא תמצאו כאן. המעט שטעמתי לא מספיק לקביעות נחרצות שכאלה.

צילום חטיבת הקוקטיילים בתפריט האלכוהול. לא עניין של מה בכך במסעדה ערבית עכואית. באתר שלהם הם מכנים את האלכוהול כמסמר הערב ומציינים שיש במקום את חבית הגינס הראשונה והיחידה בעיר העתיקה...


הזמנתי קוקטייל בשם ג'ין בלדי עם ג'ין, אלדרפלאוור, לואיזה, לימון וג'ינג'ר. 52 ש"ח. המלצר הטוב שאל אותי מראש אם אני אוהב קוקטייל חזק, חמוץ או מתוק כי הם יכולים להתאים את החוזק. נחמד. ביותר מדי מקומות אני שומע שככה הקוקטייל יוצא ושאי אפשר לשחק עם המינונים. הזמנתי קוקטייל מחוזק בג'ין והוא היה טוב מאד. 


בלב הדשא המלאכותי יש את לוח שחמט העציצים הזה. 


קובנייה בורגול, סשימי מוסר ים, חסה, רכז רימונים ולאבנה שנקליש. 59 ש"ח. קציצות אצבעות של קובנייה בורגול בתיבול עז של כמון ועוד תבלינים, רסק עגבניות ורכז רימונים בתוך עלה חסה, טובלים בתוך אריסה, שמן עשבים וקרם לאבנה-שקנליש (גבינת צאן סורית קשה). קצת צנוניות, לימון שרוף ופיסות נאות של סשימי מוסר ים. נשמע כמו בליל גדול מדי של מרכיבים וטעמים אבל איכשהו זה עובד מצוין הן בשילובי הטעמים הלא ביישניים והן בשלל המרקמים. הבורגול מתובל, הדג עדין יחסית, החסה מצננת וקרם הלאבנה-שנקליש מרגיע את חרפרפות האריסה. גם האכילה היא לא לבעלי הגינונים. זו מנה שדורשת לאחוז את עלה החסה עם כל מה שעליו ביד ולתת ביסים גדולים. מנה מהנה מאד.




שרימפס קריסטל, חמאת עגבניות, פפריקה מעושנת ושנקליש. 88 ש"ח. שרימפס קריסטל זה אחד מייצורי הים הכי טעימים, ודאי כשהוא טרי מהים. המינוס היחיד במנה הזו הוא שחסר כאן אלמנט לטבילה ברוטב. משהו שיספוג את השאריות (לחם לא רציתי להזמין בנפרד. תכלס היה נחמד לקבל כאן פרוסת לחם קלוי). חוץ מזה הכל טעים מאד. השרימפס מעולים, עם הראשים והשיריון. דורשים פירוק אבל שומרים על מרקם וטעם אידיאליים. הרוטב - עגבנייתי ומעושן קלות. טעים מאד. 




קינוח. ליאלי סאמא. לילות ביירות (ליאלי ביירות) גרסת חמודי עוקלה. נדמה לי שזה עלה 49 ש"ח. בביקורת הנלהבת של אבי אפרתי משנה שעברה הוא ציין שדווקא הקינוח הזה היה מתוק מדי עם גלידה לא איכותית. הקינוח שלי היה מצוין (וגם נראה שונה לגמרי). פודינג סולת חלק וטעים, קצפת מתקתקה, סירופ ופיסטוקים. גלידת מסטיקה איכותית. ניחוח מי ורדים טוב. טוויל טוב. קראמבל פיסטוק ותותים לצבע. קינוח טעים מאד ולא מתוק מדי. שילובי טעמים ומרקמים מוצלחים. קינוח שבהחלט עומד בסטנדרטים הטובים מאד של קינוחי ראסיף 33. 




חוץ מהאווירה הקצת מדכאת בגלל ריקנות המקום בשעת ערב מוקדמת נהניתי מסאמא. 2 המלצרים היו נחמדים מאד, שירותיים ומביני עניין. הקוקטייל מוצלח, האוכל אף יותר. גם אם חמודי עוקלה מנהל כאן את המטבח והתפריט בשלט רחוק, היד שלו ותביעת האצבע שלו כשף בולטים כאן. כן ירבו מקומות אוכל ובילוי כאלה בעכו שמכניסים מעט רענון ומודרניות של קולינריה ערבית חדשה וצעירה, לעיר שהיא יחסית שמרנית באופיה. 

עד כאן יום טיול עכואי. 20 בדצמבר 2022. חורף אביבי מושלם. עיר עם פוטנציאל בלתי רגיל, גם תיירותי וגם קולינרי. אאחל לכל מסעדותיה ואתריה שיהיו הומים ומלאים כמו אורי בורי בצהרי אותו יום או כמו אולמות האבירים באותו אחר צהריים. כיף ומהנה להגיע לעכו, גם לגיחה קצרה, ולמצוא מקום וותיק, מקצועני וקלאסי (גם אם קצת שמרני) כמו אורי בורי עם הנוף המשגע לים, ובהמשך לקפוץ גם למקום חדש בהרבה ששובר מוסכמות ומחדש את סצינת האוכל העכאווית.

בדרך חזרה לרכבת. גם עכו מצדיעה לאלוף עולם.

יום שבת, 17 בדצמבר 2022

זה הקטן - "הקטן" בר אוכל חדש קטנטן, מעניין ומשובח בשוק לוינסקי

יום שישי ה-25 בנובמבר היה יום חורפי (כמעט יחיד בינתיים) בתל אביב, חורף 2022. יום אפור, קר למדי וגשום. בכל זאת קפצתי לשוק הכרמל להצטייד ועל הדרך לאכול את אחת המנות ההולמות ביותר את מזג האוויר שהיה - קויטייאו הברווז של גברת קוטייאו. זה היה בסביבות 11:45-12:00. בעודי נהנה מהמרק המצוין שוטטתי בנייד והתעדכנתי בפידים ובפוסטים שונים ומשונים בפייסבוק שרובם באוכל עסקינן. אחד מהם היה של בחור שאיני מכיר אישית אבל אנחנו חברים בפייסבוק, בשם דן מובשוביץ, שהוא יבואן יין ואיש יין. הוא דיווח על כך שבאופן נדיר הוא גילה מקום חדש, קטן ו"סודי" בשם "הקטן" בשוק לוינסקי, של טבח, דייג ומלקט בשם עידו. לא צויינה כתובת, לא היה שם הרבה מידע מעבר לכתוב ולכמה תמונות של דגים לפני ואחרי. מיד גיגלתי ולא מצאתי שום דבר. עניין נדיר. לא פייסבוק. לא אינסטגרם. שום ציון בגוגל maps. שום כתבה במדור אוכל כלשהו. שום אזכור בקבוצות האוכל בפייסבוק. נאדה. היות ומרק הברווז נאכל מוקדם יחסית וסיימתי את רכישותיי שמתי פעמיי מהכרמל ללוינסקי לנסות לחפש את המקום. הסתקרנתי. בזכות החורף שהפציע ליום אחד, מדרחוב לוינסקי היה הכי ריק שאני זוכר מאז ימי הקורונה. עברתי אותו מתחילתו לסופו ובמספר 46, ליד חנות קסם החלבה, ראיתי חור קטן בקיר ירוק עם 2 כסאות בר וטאבון שמציץ מאחור. ניגשתי. שאלתי מי אתם? אמרו לי - אנחנו "הקטן". אמרתי אחלה. התיישבתי באחד השולחנות המרכזיים שהוצבו בשדרה ומשמשים את המקום וקיבלתי תפריט. 


הסתבר שהמקום פועל בשקט בשקט מתחת לרדאר כבר כשלושה חודשים. קצת חברים. קצת פה לאוזן. בלי מילה אחת בתקשורת האוכל. בלי שלט. האיש שעומד מאחוריו, בחור חביב בשם עידו קבלן או בשמו הפייסבוקי המלא Ido Shtanz Kablan, הוא טבח מנוסה, דייג ומלקט. בפרופיל הפייסבוק שלו הוא מציין שהיה טבח ב-Burek של ברק יחזקאלי, בסנטה קתרינה, אצל אייל שני. הוא סיפר לי שגם עשה התמחות בנומה במעבדת ההתססות שלהם. הבחור אכן לקט מקצועי של פטריות ועלים ודייג לעת מצוא. הוא הראה לי תמונות בנייד שלו של כמה ליקוטים מגניבים ודגיגים מכובדים שהוא גם הביא לבר בשבועות האחרונים. הוא סיפר לי שבגלל ענייני ארגון ולוגיסטיקה הוא העדיף לשמור על המקום על אש קטנה, בלי כתבות או פרסומים כלשהם, למרות שהוא מכיר היטב את כל האנשים הנכונים. נכון לכתיבת שורות אלה, בחלוף 3 השבועות מאותה ארוחה ראשונה, עדיין לא ראיתי שום כתבה או פוסט רשמי כלשהו על המקום. גם שלט עדיין לא הוצב. לפחות איתרתי מאז דף פייסבוק נטול מידע ובאינסטגרם של עידו יש אזכור של הקטן גם. 

חזרתי לקטן כבר 3 פעמים. כולם בשישי צהריים כשהשוק מפוצץ אוכלוסין (למעט אותו ביקור חורפי ראשון). התפריט כאן משתנה לפי חומרי הגלם המקומיים מהליקוטים, השוק והים. מנות קטנות ובינוניות. האוכל הוא מרכז העניינים (למרות שבשישי יש לא מעט עוברי אורח בשוק שמזמינים רק בירה או אלכוהול אחר). כשהשוק הומה אדם יש מינוס אחד מרכזי שנובע מההמון. לא מעט חבר'ה מגיעים עם בורקסים מהדוכן השכן של הבורקס של אמא לוינסקי (לעתים עשרות אנשים בתור לבורקס. טירוף לא מוסבר בעיניי) ומתיישבים בשולחנות שהוקצו לקטן. יש תחרות על כל מקום פנוי. מינוס קטן נוסף - היצע האלכוהול שהוא די מצומצם ולא מספיק מקומי. יש כאן שף/טבח שברור שחומרי הגלם המקומיים והאיכותיים הם נר לרגליו, כולל בישול בר קיימא, ניצול כל חלקי הצמח או הדג והתססות והחמצות ביתיות. אם האוכל הוא מקומי והכי טרי שיש, הייתי שמח למצוא כאן קצת יותר מגוון של בירות ויין ותזקיקים מקומיים. לפחות התמחור של האלכוהול הוא הוגן ואף נמוך. יכול להיות שזה השיקול. עם יינות ישראליים התמחור לא יכול להיות כזה.

זה היה תפריט ה-21.11 שהוגש גם ב-25 לחודש בביקור החורפי הספונטני שלי. תכלס את המנה העיקרית שלי אכלתי באותו יום בשוק הכרמל בקוטייאו ולכן רק טעמתי. לצד שתי המנות שהזמנתי לגמתי כוס של אסרטיקו מסנטוריני. 45 ש"ח. 


סשימי דג ים, שזיף אדום, קלמנסי ליים. 68 ש"ח. קלמנסי ליים זה הדר קטן שהוא מעין הכלאה של תפוז סיני ומנדרינה. כאן הוא משמש כתיבול לסשימי גם במיצו וגם בגרידת קליפתו. (נקרא גם קלמונדין. יש גידול מקומי ויש אותו לרכישה גם בעלה הביתה). הדג היה פלמידה לבנה טרייה שבטריות שנידוגה בים שלנו. מנה נהדרת. דג נפלא ועדין שטופל נהדר ושטריותו הורגשה בכל ביס הן בטעמו הנפלא והן במרקמו. רוטב פירותי-הדרי מתקתק-חמצמץ מדויק להפליא. נהדר. השתלב מעולה עם הדג. קצת שמן זית לחיזוק ועלעלי שומר בר לטוויסט השלימו מנת קרודו מעולה. מנות דגים נאות יש בכל חור בארץ. רובן בנאליות וחסרות ייחוד. כאן הצליח קבלן בזכות יד מדויקת ושימוש מעניין בחומרי גלם לספק קרודו שובר שגרה. 



מנה שנייה שהזמנתי בביקור החטוף - פטריות מלך היער צלויות, גבינת גרויר, פלפל אורפה ואבקת שוש. 44 ש"ח. יש כאן טבח שהוא לקט פטריות אז התבקש שאנסה מנת פטריות מקומיות. פלפל אורפלי או פלפל אורפה הוא פלפל שחור מעט פיקנטי שמיובא מטורקיה. מקורו כאן הוא מחנות התבלינים של חבשוש השכנים. מנה כמעט בשרית בזכות הטעמים האדמתיים של הפטריה המצוינת והמוצקות של בשרה. יחד עם הגבינה הטובה והנוכחת, הפלפל שהוסיף חרפרפות נעימה ואבקת השוש השחור שנתנה עוקץ אניסי נוצרו כאן ביסים משובחים. אולי חסר כאן איזה רוטב/גלייז פטריות מצוצמם שיהיה אפשר פעם בכמה ביסים לטבול את הפטרייה וליהנות מעוד טוויסט. בכל אופן זו מנת פטריות מהנה מאד וטעימה מאד. 



זה היה ביקור ההיכרות ב"הקטן" שהיה מהנה, מעניין וטעים. החבר'ה חמודים. האוכל טעים ביותר ונשען על חומרי גלם מצוינים. הצ'ייסרים לשישי הורמו פעמיים-שלוש כמו שצריך. בהחלט נפתח לי את התיאבון לחזור.

וחזרתי מהר. בדיוק שבוע אחרי. שישי צהריים של ה-2 בדצמבר. 

הפעם יום אביבי וחמים שהוציא את המוני העם לשוק. ישבתי הפעם באחד משני הכסאות הצמודים למטבח. יכול להיות שזה לא הזמן האידיאלי להגיע לקטן. צריך להיות מוכן לזה שעוברי אורח יעברו כל הזמן ובלי הפסקה לידכם, ישאלו שאלות את הצוות (חמודים, מביני עניין ומלאי סבלנות), סתם יזמינו בירה, יציתו סיגריות או סתם יעמדו עם בורקס לצדכם ויאכלו. אינטימיות אין כאן. מי שמחפש אותה מומלץ שיגיע בשעות הפעילות בערבי אמצע השבוע אז אני מניח שהכל הרבה יותר רגוע.


תפריט השבוע (מה-28.11). תכלס אותו תפריט למעט הדגה שמשתנה בכל פעם.


התחלתי עם ירק. סלט שומר, עלי צ'רביל וגויאבה. 48 ש"ח. אני מאד אוהב שומר ואניסיות בכלל. אני פחות אוהב גויאבה. כאן הסתכנתי. וואלה - היה טעים מאד. סלט סופר מרענן. מתובל במדויק. טעים מאד. השומר נחתך לחתיכות דקיקות, שמר על קראנץ' כיפי והיה רענן, טרי ומלא טעם. הגויאבה סיפקה מתיקות רקע עדינה ונחמדה ואת ריחה שברגיל אני לא סובל לא הרגשתי. היה כאן להערכתי אותו פלפל שחור אורפלי שנתן קצת חריפות ואותה אבקת שוש. הרוטב היה פשוט ומדויק - לימוני/הדרי/שמן זית. זה בדיוק מה שסלט צריך לספק - רעננות, טעם טוב ושהירק שהוא כוכב המנה אכן יככב.



כרישה צלויה בחמאה ושנין בלאן, קרם פרש ולואיזה. 48 ש"ח. כרישה צעירה שמבושלת בשלמותה, כולל החלק הגזעי, עוברת ריכוך ואז מקבלת צריבה כהלכה בטאבון (קראתי איפשהו במסגרת תחקירי לפוסט הזה שבכתובת הזו בדיוק פעל זמן קצר - פחות או יותר חודש אוגוסט 2022 - אח קטן של מסעדת סאלוף ובניו מנחלת בנימין הסמוכה. מקום שענה לשם סאלוף הקטן. הטאבון והצבע הירוק נשאר ממנו). הכרישה עצמה היא הכוכבת. מלאת טעם, רכה ומתמסרת. הקרמול שלה בטאבון הוא נהדר. הרוטב על בסיס חמאה, לואיזה ושנין בלאן (שכוס ממנו שתיתי בארוחה הזו. Juno שנין בלאן דרום אפריקאי ב-30 ש"ח) היה מצוין לכשעצמו. חד, מדויק ועשיר. קרם פרש אף פעם לא מפריע. אולי היה חסר כאן אלמנט קריספי. איזה אגוז קלוי או עלעל קריספי כלשהו. אולי. כך או כך זו מנת כרישה פשוט מעולה. 



הפעם הגעתי לארוחה. אז גם מנה "עיקרית" הזמנתי. פילה הדג בטאבון בתערובת תבלינים משוק לוינסקי לא היה הפעם פילה דג אלא דג שלם. הדג - בורי ים. 80 ש"ח. בורי זה לא דג שאני מחבב במיוחד, כי 99.9% מהמסעדות/בשלנים משתמשים בבורי תעשייתי שהוא בעיניי פשוט לא טעים. בורי ים מסתבר זו חיה אחרת לגמרי. בטח שהוא נמשה מהים התיכון באותו בוקר. כבר די קשה להפתיע אותי בחומר גלם וכאן הופתעתי מאד לטובה. זה היה דג פשוט נהדר. עסיסי, עשוי מושלם, עדין טעמים. שונה לגמרי מבורי תעשייתי שתמיד יש לו טעם לוואי מתכתי לא נעים ולא טעים. התיבול בצד היה בדיוק מה שנדרש. שמנת חמוצה עם דואה וזעתר מהשוק (נדמה לי שזו הייתה שמנת ולא יוגורט). פרי ההדר בצד שסחטתי על הדג היה כמדומני אותו קלמנסי מקודם. אחלה מנת דג. פשוטה, מבוצעת לשלמות וטעימה מאד.



לקראת סיום הארוחה שלי הגיע באקראי זוג מכרים ותיקים (מחבורת פודיז וותיקים שהוזכרה כאן בעבר לא פעם). חנה ודוד שמדי פעם מבלים סופי שבוע תל אביביים בדירתם בצ'לנוב הלא רחוקה. לא היה מקום אז הם עמדו לצדי, המתינו למנת אספרגוס לנשנוש, ועידו החביב הוציא לנו בינתיים on the house מנה של סשימי דג נא של אותו יום. הפעם דג גומבר טרי (דג טורף קטן ומשובח) שהוגש עם שמן זית, קרם פרש, פלפל אורפלי וסלק זברה. עסק גם יפה לעין וגם ערב ביותר לחך.



בשתי הארוחות הללו הוזכר בתפריט מוס שוקולד עם טונקה אבל הוא לא היה בנמצא. טוב, יש לי פולי טונקה בבית ושוקולד גם. כנראה שמתישהו אנסה להכין כזה בבית. אז כמו בארוחה הראשונה - גם כעת - סיימנו עם צ'ייסרים של עראק.


אחרי ארוחה שנייה משובחת ומהנה מאד נוספת כבר היה לי ברור שהקטן הולך להיות מקום שאשמח לחזור אליו כשאני בסביבה. 

בחלוף שבועיים, שוב יום שישי. 16 בדצמבר. יום מושלם של 23 מעלות ושמיים כחולים. התכנון שלי היה לקפוץ לרכוש לחמים בפלורנטין במאפייה חדשה ומדוברת בשם חגי והלחם. הגעתי לשם. תור של כ-20 איש השתרך בכניסה. ויתרתי. זה היה קצת לפני 12. חשבתי תחילה לאכול דבר מה בפלורנטין אבל לה טיגרה נפתחת רק ב-13:00 ואופציות אחרות לא נראו לי. אפשר לקפוץ ליפו - לאל קלחה או לפשפשים לקפטן הוק - אבל זה לכיוון השני של הבית שלי. אז שוב לוינסקי ושוב הקטן. למה לא. כאן הופתעתי ונתקלתי שוב בחנה ודוד שכבר נכחו שם, תפסו שולחן, וכאילו שמרו לי מקום. נחמד. הצטרפתי לשניים. הם אכלו את מנותיהם (סשימי דג, כרישה, סנדוויץ' שניצל דג. אהבו את כולן). אני אכלתי את שלי. לגמתי כוס רוזה פורטוגלי ב-30 ש"ח ובהמשך כוס 1/2 של ויינשטפן אף היא ב-30 ש"ח.

תפריט ה-5 לחודש שהוגש גם ב-16. הפעם יש כמה מנות שהתחדשו מתפריטי שתי הארוחות הראשונות. 


התחלתי עם קונפי ארטישוק ירושלמי, קרם מיסו ולתת, ציר ארטישוק ופירורי לחם. 54 ש"ח. שורש אהוב שזכה כאן לטיפול נהדר. בושל קונפי על קליפתו ואז קיבל צריבה בטאבון והוגש עם קרם מיסו ולתת חלק וציר ארטישוק ירושלמי. אחלה מנה. עידו יודע לטפל היטב בירקות ובשורשים ולהפוך אותם למנות מעניינות. הארטישוק היה נהדר. פריך בחוץ ורך ונימוח בפנים. מלא טעם ארטישוקי ירושלמי אדמתי-אומאמיי. הקרם מיסו-לתת יכול בקלות לגלוש למחוזות מלוחים ומלאי אומאמי ולגנוב לארטישוק הירושלמי את ההצגה, אבל לא כך. הוא היה עדין ומדויק. שילוב מוצלח בין מקתקות-מליחות ואדמתיות. אחלה מנה.



סנדוויץ' שניצל דג (לוקוס), ריבת שומר ואיולי חבשוש חריף. 78 ש"ח. עוד מנה מעולה. המון מנות של שניצל דג נופלות בגלל שמנוניות יתר של טיגון או ייבוש של הדג. כאן העסק היה עשוי מושלם. דג טרי נהדר שלא הלך לאיבוד בטיגון, שמר על מרקם נהדר ועל עסיסיות, עם קראנץ' מצוין מהטיגון ובלי טיפת שומן מיותר. הוא הוגש על בריוש מוצלח עם ריבת שומר מתקתקה טובה מאד ואיולי חבשוש פיקנטי טעים (לא חריף). רק רציתי שהמנה הספציפית הזו תהיה גדולה יותר. קחו עוד 10-12 ש"ח ותנו לי עוד קצת מכל אלמנט. 



ראש ולחי לוקוס מטוגן. מה שנשאר מהדג של השניצלים קיבל יחס מיוחד והוגש כספיישל לאחד השולחנות של החברים. נייס. 


שמיים כחולים מושלמים של צהרי שישי חורפיים-אביביים בלוינסקי.


קינוח. הפעם לא היה מוס שוקולד. קראק פאי. 45 ש"ח. יופי של קראק פאי. בצק מצוין. פריך מעט, במרקם טוב, במתיקות מאוזנת היטב. שכבות טובות קרמליות-חמאתיות. שמנת בצד שמספקת את הרוגע והעידון שלה. נהניתי. 


עד כאן הקטן. הקטן-הגדול. אחלה מקום. הפתעה נעימה ביותר בלב הסחלה של שוק לוינסקי (כיף שם לאללה ברחבי השוק אבל מטונף. זאת המציאות). יש כאן בר אוכל משובח ואיכותי שלא מעגל פינות בכל מה שקשור לאוכל ולחומרי גלם. טבח-לקט-שף-דייג - תקראו לעידו קבלן איך שתרצו - לאיש יש כישרון. לא היכרתי אותו לפני כן ואחרי כל המנות הנ"ל ברור לי שיש כאן בחור עם פוטנציאל שגם מספק קבלות. יד מדויקת. שימוש בחומרי גלם מעולים. תעוזה ויציאה מהקופסה. טיפול מצוין גם בירקות וגם בדגים. טבח כלבבי. הקטן הוא בר אוכל קטן עם מנות קטנות אבל מעולות ושוברות שגרה. מצד אחד מקום הכי קז'ואל וכאילו זרוק ומאולתר - חור בקיר בשוק לוינסקי - עם שולחנות שדרה מתנדנדים ויונים על כבל חשמל מעל הראש שמאיימות להפגיז. מצד שני מטבח חומרי גלם עונתי, טרי, מושקע, מדויק, מעניין וטעים לאללה. כיף. יש לי go to place חדש בשוק לוינסקי שאשמח לחזור אליו תדיר לבדוק מה מתחדש.

בקצרה. 20 בינואר 2023. חזרתי לעוד ארוחה משובחת.


נגרוני קטן. 48 ש"ח. יש כמה קוקטיילים וגם היצע היין שודרג מעט. 


פול ירוק בגארום אורניות, עלי שומר ושמן צ'ילי. תוספת כמהין שחורה. 49 ש"ח. 20 ש"ח תוספת כמהין. מנת ירק מעניינת וטעימה מאד. שילוב טעמים מוצלח בין הפול הירוק שנחלט קלות ושמר על קראנץ' והפטריות. ציר טעים מאד ועדין יחסית. יופי.



מלפפונים חרוכים, קרם פרש ביתי, ביצה חצי רכה ושמן אורגנו. 50 ש"ח. נהדר. קרם הפרש הביתי הוא הברקה. עידו שם לי בצד טעימה של קרם פרש אחר שהוא הכין על בסיס יוגורט שהיה נעים, חמצמץ ועדין יחסית. זה שבצלחת עצמה היה עז טעם יותר והכיל קמבוצ'ה. מרקם וטעם נהדרים. המלפפון החרוך נהדר, הביצה עשויה מושלם, האורגנו - כולם השתלבו מצוין. אחלה מנה.




על חשבון הבית. סשימי דג ים (אינטיאס), רוטב סויה-שמנת-חמאה שרופה. 68 ש"ח. שמן ירוק ממנגולד בר ושמן צ'ילי השלימו את האירוע. עידו קבלן מצטיין במנות של דגים נאים וזו עוד מנה מצוינת. גם יפה מאד לעין וגם ערבה ביותר לחך. הדג נהדר, הרוטב הקרמי על בסיס סויה-שמנת וחמאה חומה מעולה. השמן הירוק מרענן ושמן הצ'ילי נותן קיק. זה מה שאני רוצה לקבל ממנת דג נא במסעדה. שיהיה דג טרי שבטריים, שיהיה טעים ורענן ושבמנה יהיה טוויסט וטביעת יד של שף. את זה יש במנות של הקטן.



שיפוד דג יפני, דבש מותסס וחרדל. 68 ש"ח. הדג - בר ים טרי. משופד וכרוך באצה ומונח על עלה ווסאבי טרי. הרוטב על בסיס דבש מותסס וחרדל הוא מופלא. מתקתק-מעט פיקנטי וממכר. את השיפוד צריך להוציא, לכרוך את העלה מסביב לדג, לטבול ברוטב ולאכול בהנאה גדולה. נהדר.




עוד מנה אחת לסיום. ברוסקטה ריבת שומר, גבינה מקומית (שחת - עיזים של ברקנית - מצוינת), פרחי סליל הכסף ואורגנו טרי. 56 ש"ח. אחלה ברוסקטה. לחם מצוין (של חגי), גבינה חזקה ונהדרת, ריבת שומר לפנתיאון. שילובי טעמים מוצלחים מאד. 



שמחתי לחזור גם אחרי חודש ולראות שהקטן ממשיך להיות מקום קטן-גדול.