אוסף של כמה ארוחות מהחודשיים האחרונים שנושאן המרכזי - בשר. זה התחיל במסעדה האולטימטיבית לעניין, הדסון בראסרי ב-11 ביוני, שבת בצהריים, יום אחרי יומולדת שלי. המשיך בשישי צהריים, ב-8 ביולי בשוק הכרמל ב-M25 של המיט מרקט ובדרקסלר, דוכן הסאלופים הבשרי החדש בשוק שאליו קפצתי שוב 3 שבועות אחרי ב-29 ביולי. אחריהם ביקרתי במסעדת אבן עזרא החדשה, בפאתי שוק לוינסקי, בארוחת צהריים בשרית במיוחד ב-12 באוגוסט, וקינחתי בטריגר בשר ויין ב-17 באוגוסט.
הדסון בראסרי - ארוחה משפחתית של יום אחרי יומולדת עם נתחי בשר כמו שכתוב בספר, 11 ביוני:
הדסון למי שעוד לא מכיר היא מסעדת הבשרים הנחשבת והנחשקת (כנראה נחשבת לטובה בארץ בז'אנר, ודאי אליבא למבקרי האוכל באתרי האוכל השונים) של השף מתן אברהמס שנמצא בה משנת 2011. ככתוב בטיים אאוט מדובר במקדש בשרים בסגנון אמריקאי שמתמחה בנתחים של בקר מיושן כהלכה בקצבייה של המסעדה. הנתחים הם מבקר ישראלי טרי, מובחר ושמן (כלומר פרות בוגרות ולא עגלים. כמו שצריך להיות במסעדת בשרים שמכבדת את עצמה ואת סועדיה), מזן הולשטיין. הנתחים מטופלים ומיושנים בשיטת "Dry Aging" במקררים היחודיים של הקצבייה. חומרי הגלם הם ברמה הגבוהה ביותר והם נותנים להם "לדבר בעד עצמם" (כך באתר המסעדה).
הייתי בהדסון רמת החייל הרבה פעמים (ופעם אחת גם בהדסון לילינבלום - האחות הצעירה - גרסת הסטריט פוד של רמת החייל שנפתחה ביוני 2021 שבדיוק עכשיו פורסם שהיא הופכת למסעדה לכל דבר וכבר לא תהווה מזללת סטריט פוד. לטעמי צעד מתבקש. אם לשלם מחיר מופקע - עדיף שזה יהיה במסעדה). לרוב ישבתי בהדסון רמת החייל לעסקיות צהריים. בעסקיות בדרך כלל מסתפקים בבורגר, סלופי ג'ו או נתח סטייק קטן מהנתחים הסטנדרטיים. בשבת בצהריים מגיעים לנתחים המיוחדים על העצם. ודאי כשמגיעים בחברה. הצטרפו אליי אחותי תאומתי אילת (שבאופן תמוה חגגה אף היא יומולדת יום לפני), גיסי ערן ואחייני יהל. ערן ואני חלקנו את הנתחים ה"רציניים". תכלס - אם אתם לא עובדים ברמת החייל או לא גרים בסביבתה, הדסון בראסרי היא כנראה הסיבה היחידה המוצדקת להגיע לאזור.
אבל לפני העיקריות מתחילים בכמה מנות פתיחה.
פטריות במחבת, עלי תרד, טריאקי ופרמזן. 68 ש"ח. צריך להתחיל במשהו צמחוני ובריא. טוב לא באמת בריא. אברהמס ושות' יודעים להכין יופי של רטבים. מתחנפים לחך אבל בקטע טוב ומדויק. טעימים ועמוקים. העשייה והאיכות של הפטריות והגבינה מורגשים. מנה צמחונית "בשרית" ואדמתית משובחת.
חלונות ניו יורק: סינטה רוטב טופי יפני. 86 ש"ח. ב-2019 אגב היא עלתה 72 ש"ח "בלבד". עוד דוגמה לטירוף המחירים פוסט קורונה בארצנו. אבל אם יש מנה שהיא מנת דגל במסעדה אפילו לפני הנתחים והבורגרים ("חוק וצ'דר" למשל) זו המנה הזו. hell. אם היו עושים רשימה של כל מנות החובה המיתולוגיות במסעדות בארץ, חלונות ניו יורק הייתה כנראה נבחרת בטופ 5 (לא אומר שזו הבחירה שלי אבל אני מעריך שמבחינת הפופולריות והבאזז - היא אכן בטופ 5). זו מנה שאכלתי לפחות 5-6 פעמים בעבר. תכלס מספיק להסתכל על התמונה. מידת עשייה מושלמת של בשר מאיכות מעולה. רוטב מהסוג שצריך לבקבק ולשווק במעדניות מובחרות. תענוג.
קראסט אנטריקוט עם עשבי תיבול. 64 ש"ח. מנה שאני לא זוכר שטעמתי אותה כאן בעבר אבל יופי של מנה. מין סלט נתחי אנטריקוט צרובים ואכן קראסטיים ומתפצחים עם שלל עלים ירוקים טריים, איולי ורוטב פלפלים חרפרף וטעים. מנה פיקנטית, כיפית וטעימה מאד.
תוספות שונות שבאו עם העיקריות. צ'יפס. סלט קיסר. פירה. כולם עשויים כמו שצריך ומתובלים כמו שצריך. אחיין שלי אכל לעיקרית פרגית צלויה עם תבלינים שעלתה 89 ש"ח. בצד צ'יפס. אחותי אכלה נתח סינטה סטנדרטי על העצם שאני לא זוכר כמה עלה. הם נהנו מאד. את אלה לא צילמתי.
גיסנו ואנוכי חלקנו בשני נתחים מיוחדים על העצם במשקלים ראויים (לא זוכר כמה כל אחד). אני גם לא זוכר כמה עלה כל נתח. בעיקרון המחירים ל-100 גרם בנתחים נעים מ-57 ל-98 ש"ח. השניים שהזמנו היו ב-level היחסית גבוה.
למען האמת אני לא זוכר בוודאות את זהות אחד מהנתחים - האם זה נתח ניו יורק (סינטה על העצם) או נתח אחר על העצם. מהתמונה זה נראה כמו ניו יורק. בכל אופן - מידת העשייה, החיתוך, עומק ועושר הטעמים הם תענוג צרוף. נתח גדול על העצם שמיועד לחלוקה עם עוד שותף/ים תמיד יהיה טעים ועשיר יותר בטעמיו מנתח קטן וסטנדרטי טוב ככל שיהיה. בשר באיכות הזו ובמידת העשייה הזו באמת לא צריך כלום מסביב. הוא עסיסי ומענג.
וזה נתח דלמוניקו. סטייק "דלמוניקו" קרוי על שם מסעדה שפעלה בניו יורק במאה ה-19. הנתח נחתך בחיבור בין הסינטה לאנטריקוט. נתח שמתאפיין בשיוש ובעושר טעמי האנטריקוט ובמרקמו הוא מזכיר סינטה. מרוויח משני העולמות. התוצאה - נתח בשרי, עשיר ומענג אף הוא. אפשר לראות היטב את השומניות הנהדרת והכה טעימה שניגרה מהנתח הצרוב. קשה לי להכריע מי מבין השניים הוא המנצח. אני יכול לומר די בוודאות שאלה היו כנראה שני הנתחים הכי טובים וטעימים שאכלתי בארץ במסעדה, ודאי בשנים האחרונות.
קינחנו בשארית כוחותינו בעוגת גבינה "ניו יורק" הדסון עם רוטב תות. 49 ש"ח. נכח שם עוד קינוח שקיבלנו על חשבון הבית לרגל יום ההולדת (כדורי גלידה כמדומני). כאן מדובר בקינוח די סטנדרטי ודי משעמם לטעמי. עוגה מעט מתוקה מדי ומעט דחוסה מדי. בכל אופן להדסון ודאי לא מגיעים בשביל הקינוחים.
לא צילמתי את החשבון אבל עלות כל הארוחה לפני שירות, כולל 4 חצאי ליטר בירה לבחורים, בקבוק משקה קל כלשהו לנער וכוס קוקטייל לגברת היה כ-1600 ש"ח. כ-400 ש"ח לאדם. יקר מאד. הדסון תמיד הייתה יקרה מאד. אבל לפחות האיכות בה תמיד נשמרת. לנוכח כמויות הבשר ואיכותו היוצאת מן הכלל (אני לא זוכר שאכלתי בהדסון טוב יותר בארוחות הקודמות שלי בה) זה לא נורא. פעם-פעמיים-שלוש בשנה, כשבא להתחרע על נתחי בקר שעשויים כמו שכתוב בספר - תזמינו מקום וסעו להדסון רמת החייל.
M25 של מיטמרקט בשוק הכרמל, ארוחת שיפודים קלה בשישי צהריים, 8 ביולי:
עוד מקום אהוב ומשובח שפקדתי לא מעט מאז שנפתח בשנת 2015 בצמוד לאיטליז המובחר מיט מרקט באותה בעלות של ירון קסטנבוים וניר בר-נור והשף יהונתן בורוביץ'. ביום שישי בצהריים לא תמיד קל למצוא שם מקום פנוי אבל הצלחתי. למען האמת נכנסתי ל-M25 כהשלמת הכנסה אחרי מנת סאלופ בשרית שאכלתי בדוכן חדש בשוק הכרמל בשם דרקסלר שעליו ארחיב ממש בהמשך. הפעם האחרונה בה ביקרתי ב-M25 הייתה מתישהו במרץ או אפריל אבל זה היה דווקא בסניף החדש יותר שלהם בברודצקי רמת אביב (שקיים מ-2018). היה שם לא טוב. רחוק מאד מהאיכות של מסעדת האם בכרמל. במסעדה בכרמל, כמו גם באיטליז המשובח, תמיד נהניתי מהאיכות של הבשרים, גם אלה שרכשתי וגם אלה שאכלתי במקום.
קוקטייל להפגת החום. משהו אניסי עם טרגון ואשכולית אדומה. מרענן כמו שזה נשמע. לא זוכר מחיר. מניח ש-30 ומשהו ש"ח.
לצד השיפודים מקבלים פיתה וסלט טחינה עגבניות, חריף. פשוט, איכותי וטעים. אם אני זוכר נכון הוא מגיע לצד השיפודים ללא תוספת עלות. ככה מחירו (לפי האתר) הוא 35 ש"ח.
הזמנתי 2 שיפודים מהנתחים המשתנים שהיו בהיצע של אותו יום. האחד היה פלאנק נהדר והשני כמדומני אונגלה. מחירי השיפודים הם לפי משקל ונעים בין 38 ל-65 ש"ח ל-100 גרם. לא זוכר כמה עלו לי השיפודים הללו או מה היה משקלם בגרמים. זוכר שהם ערבו מאד לחכי והיו עסיסיים, מלאי טעם ואיכותיים מאד.
הארוחה הקלה והזריזה הנ"ל ב-M25 הייתה כרגיל מוצלחת ואיכותית. היא עלתה 139 ש"ח. M25 הוא עוד מקום כמו הדסון שיש לו תו תקן של הבטחת איכות בכל הנוגע לבשרים. וכמו הדסון גם הוא ודאי לא זול, גם ברכישת בשרים הביתה. אבל מה שבטוח - עדיף לאכול בשרים איכותיים ומלאי טעם של פרות ישראליות בוגרות מאשר בשרים דלים, רזים ואנמיים של עגלים מסכנים או של בשרים מיובאים לא איכותיים. על איכות משלמים. זה מה יש.
Drexler - דרקסלר - דוכן סאלופ עם בשרים משתנים בשוק הכרמל:
דוכן אוכל די חדש של בני דרקסלר בשוק הכרמל (הכרמל 7) בו הוא מגיש מנות בשר על הפלאנצ'ה (מהקצב ג'ורג' דה בף - aka GDB) שמוגשות בתוך פיתת סאלוף תימנית שאופים במיוחד עבורו. יש מנות קבועות כמו פרגיות, קבב או נתח ויש גם נתחים מתחלפים לפי ההיצע. הדוכן נפתח ביוני 2022 והוא מחזיר לחיים דוכן קודם של דרקסלר באותו שם (מפתיע) שפעל בשנת 2019 לא רחוק, ברחוב השומר 1 ונסגר. אכלתי שם בזמנו פעם-פעמיים ונהניתי מאד. המחירים למנה נעים בין 52 ל-65 ש"ח. זול זה לא. הגיחה הראשונה שלי הייתה ממש לפני הביקור הנ"ל ב-M25. קצת לפני 12:00 בשישי צהריים.
בני דרקסלר בפעולה. תכלס רק על העמידה בחום והלחות ליד פלאנצ'ה בדוכן חיצוני בשוק הכרמל מגיע לבחור צל"ש אז התמחור הלא זול שנובע גם מאיכות חומרי הגלם מגלם כנראה גם את העבודה הקשה ובצדק.
הסאלופ מונח על הפלאנצ'ה לצד הבשר וגם מעליו לצורך ספיגת שומנים וטעמים. התוספות לפני הגלגול כוללות חציל קלוי ובצל על הפלנצ'ה, עגבניות קצוצות, פטרוזיליה ורוקט, טחינה ועמבה.
זו המנה היפה שאכלתי בביקור הראשון. ספיישל של אותו יום עם שקדי עגל. הסאלופ שהוא רך, קליל ואוורירי יחסית לאחיו ואחיותיו לז'אנר סופח מצוין את השומן והמיצים ועדיין מחזיק את כל הכבודה כמו שצריך. הביסים נהדרים. תיבול מעולה, בשר צלוי וטעים ביותר. כיף של מנה. אוכל רחוב (או אוכל סמטה) בשרי במיטבו. נדמה לי שהמנה הזו עלתה 62 ש"ח או 64 ש"ח. היא מהיקרות. אבל זו מנה נדיבה ויפה. תכלס אין לי מושג איך אחריה עוד קפצתי בחזירותי ל-25M.
הביקור השני שלי היה גם כן ביום שישי, ב-29 ביולי, באזור 12:30. הבחור שסיים מנה לפניי אכל בהמלצתו של דרקסלר סאלופ משולב של מרגז וכבד עוף על הפלאנצ'ה. נשמע לי כמו שילוב מצטיין אז הקשבתי לגריל מאסטר. לא זוכר כמה עלה לי התענוג. גם אזור ה-60 או קצת פחות. היה פשוט מצוין.
אחלה מקום זה דוכן הסאלופ של דרקסלר. זו כנראה אחת ממנות אוכל הרחוב הבשריות הכי כיפיות וטעימות שיש היום בעיר. הבחור יודע את המלאכה וגם אוהב אותה וזה מורגש בכל ביס. ברור שאחזור לטעום בהזדמנויות נוספות. דרקסלר - אם אתה נתקל בפוסט הזה - תשריין לי חלקי פנים לסאלופ הבא. איזה מוח נימוח יכול להיות להיט בסאלופ.
אבן עזרא, מסעדה מזרחית חדשה מבית היוצר של עזורה י-ם ועזורה ת"א:
עזורה הירושלמית המקורית משוק מחנה יהודה היא מוסד של מעל 60 שנה של עזרא שרפלר. עזורה תל אביב נפתחה ע"י הבן - אלרן שרפלר, במתחם גן החשמל מתישהו ב-2016. אותו אלרן פתח ממש עכשיו (לפני כשבועיים) מסעדה חדשה בפאתי שוק לוינסקי, ברחוב המשביר פינת דרך יפו. שמה בישראל - אבן עזרא. בניגוד לשתי העזורות שמפורסמות בתבשילים שלהן (סופריטו, ממולאים, קובות, תבשילי אורז וכו') באבן עזרא מציעים קודם כל מנות בשרים על גריל פחמים, לצד תוספות ומאזטים. יש גם 2-3 תבשילים. כרגע המסעדה פתוחה לארוחות צהריים בימים א'-ו' מ-12:00 עד 17:00. אני הגעתי אקראית ביום ו' בצהריים וישבתי על הבר שיושב על המטבח הפתוח. אין הרבה מקומות בפנים. כמה כסאות בר, כמה שולחנות בפנים ועוד כמה בחוץ. יש גם אפשרות להזמין מנות ב-Take Away. קראתי שבינתיים נפתחה שם גם הקומה השנייה.
התפריט. מסעדה מזרחית בהגדרה. מזמיני מנה מהעיקריות מקבלים את 8 המאזטים עם לחם הבית כרשום בתפריט. אפשר להזמין גם מנות ביניים שונות בתוספת עלות. עזורה י-ם היא כבר מזמן לא מסעדה עממית. ביחס לז'אנר מדובר במקום ממש לא זול. עזורה תל אביב מטבע הדברים ומכורח המציאות התל אביבית יקרה אף יותר. תפריט של תבשלים ביתיים-עממיים במחירים פחות עממיים. העסק בשתיהן טעים מאד, על זה אין ויכוח, אבל יקר מדי לטעמי. אבן עזרא החדשה מקפיצה את התמחור עוד מדרגה - ממש למחירים של מסעדת שף.
אני אוהב גיוון ולכן רציתי להזמין מנות שונות ממנות הביניים. קיוויתי לתומי שאם אזמין 2-3 מנות כאלה שמתומחרות יחד כמו מנות עיקריות, אקבל את המאזטים בנוסף, או לפחות חלק מהם. נאדה. למרות שהזמנתי 3 מנות ביניים בשריות שעלו יחד 206 ש"ח, יקר יותר מכל מנה עיקרית, לא הייתי זכאי לפי "חוקי" המקום לשום תוספת, מאזט או סלטון. גם לא ללחם הבית או טחינה. קונספט די מוזר וחוסר גמישות מעצבן וחסר היגיון. אדם שמזמין מעורב, ראס אל חנות ובצל כמנה עיקרית ב-98 ש"ח או קציצות עוף ברוטב לימון ב-128 ש"ח (אלה שתי המנות העיקריות הזולות בתפריט) מקבל את כל 8 המאזטים והלחם על החשבון (מה שהופך את העסק ליחסית משתלם). אדם כמוני שהזמין 3 מנות ביניים בסכום הנ"ל לא קיבל כלום כתוספת. שאלתי אם אפשר לפחות להזמין בתוספת עלות רק חלק מהמאזטים כי לא רציתי את כולם ונאמר לי שלא. אם הייתי רוצה את המאזטים הללו הייתי צריך להוסיף עוד 50 ש"ח. בעיניי זו הזייה. בכל זאת החלטתי ללכת על 3 מנות ביניים כי חשבתי לתומי שזה יספיק.
הזמנתי כוס של אוזו. 42 ש"ח. בהמשך קיבלתי גם צ'ייסר של עראק על חשבון הבית.
התחלתי עם ראשונה של כנפיים מזאמר, שמן זית, מלח ים. בכתבת יח"צ (כמה שכתבי אוכל אוהבים את עזורה ושות') צוין מחיר של 36 ש"ח. בתפריט הנוכחי - 42 ש"ח. 6 כנפי עוף מטוגנות בבישול ארוך בשמן זית ומוגשת עם צ'ייסר של אלכוהול. האם זה היה טעים? אכן כן. הכנפיים היו פריכות ועסיסיות ותיבול שמן הזית הורגש. הטיגון היה מיטבי. האם זה שווה 42 ש"ח? לא בטוח. אולי אם היו כאן עוד 2 כנפיים ואיזשהו רוטב פיקנטי מעניין לצדן זה היה שווה את העלות.
המשכתי עם סיח שקדים על פחמים ולימון. 92 ש"ח. אני חוזר - 92 ש"ח. מדובר במנת ביניים. בלי תוספות. בלי ירק. בלי רוטב. בלי פחמימה. אפילו בלי עלים ירוקים. שקדי עגל נטו. אני חולה על שקדים ואני יודע היטב שזה לא חומר גלם זול. אבל זה בעיניי תמחור מוגזם לגמרי למנה שאין בה כלום מלבד 7-8 קוביות של שקדי עגל צלויות על פחמים. אה - ופלח לימון בצד. השקדים לכל הפחות היו מאיכות מעולה ועשויים מצוין. התיבול שלהם היה פשוט ומדויק. אבל 92 ש"ח? כאמור הגזמה פראית. בדרקסלר למעלה אכלתי באותו סאלופ כמות די דומה של שקדים. המנה כללה גם סאלופ, גם ירקות, גם רטבים, ועלתה הרבה פחות.
בשלב הזה כבר חשבתי לקחת בכל זאת עיקרית או להזמין את 8 המאזטים אבל בסופו של דבר הזמנתי מנת ביניים נוספת מתוך תקווה שאצא שבע. לצערי התבדיתי. הזמנתי מעורב חלקי פנים של עגל, טחול, שקדי עגל, כבד וליה. 72 ש"ח למנה ממש לא גדולה שמלבד חלקי הפנים על הגריל כללה גם בצל מטוגן ופטרוזיליה. על איכות הבשר והעשייה של חלקי הפנים אין לי טענות - הן מצוינות. העסק טעים. אבל לא מספק מבחינת הגודל. תנו חצי מנת לחם וקצת טחינה בצד. משהו. אבל כלום. וה גם אחרי שהערתי למלצרית/ברמנית פעמיים על העניין וציינתי שזה לא הגיוני שאני משלם מעל 200 ש"ח ולא מקבל שום תוספת ויוצא רעב ממסעדה מזרחית שרוחב לב אמור להיות חלק מה-DNA שלה (לפחות כמקובל בז'אנר של "פתיחת שולחן"). לצערי את השף ההערות שלי כנראה לא עניינו כלל. העיקר שמסביב היו מלא מכרים וחברים, מעריצי העזורות, שהזמינו כמובן מנות עיקריות ונהנו מהשפע היחסי של המאזטים.
בשורה התחתונה יצאתי מבואס. נכון שהאוכל טעים והבשרים איכותיים אבל אני מצפה לקבל תמורה סבירה לכסף, ודאי ממסעדה שאמורה להיות לארג'ית. גם אם יש כאן יומרה לקחת את הז'אנר של מסעדה מזרחית לדרגה של מסעדת שף, בפועל על סמך המנות שאכלתי (וגם אלה שראיתי אצל הסועדים האחרים) אין כאן באמת מטבח שף יצירתי. יש כאן מנות גריל מזרחיות איכותיות ומוקפדות אבל פשוטות ואין בעיניי שום הצדקה למחירים שלהן, גם למי שמקבל את הדיל של העיקרית + המאזטים, וודאי לא למישהו כמוני שהחליט להתחכם וללכת על מנות ביניים. כי אלה לא מנות. אלה נשנונים. שילמתי כאן מחיר הזוי בעיניי של 206 ש"ח על 3 מנות ביניים בשריות איכותיות אבל מאד לא נדיבות + 42 ש"ח לכוס אלכוהול טובה (וגם לא נדיבה במיוחד). סך של 248 ש"ח. ויצאתי רעב. זה יקר יותר ממה שאכלתי באותו יום שישי בשוק הכרמל ב-M25 ובדרקסלר גם יחד ובהן אכלתי הרבה יותר בשר, עם תוספות ועם פחמימות (ואי אפשר לומר שאלה מקומות זולים. רחוק מזה). לצערי ההערות שלי שנאמרו בזמן אמת נכנסו מאוזן אחת ויצאו מהשנייה - כשאף מבוגר אחראי לא טרח לגשת אליי. שום דבר בחוויה שלי באבן עזרא לא גורם לי לרצות לחזור אליה וחבל.
טריגר בשר ויין, 17 באוגוסט:
האמת שלא תכננתי להכניס את טריגר לפוסט הזה אבל לגמרי במקרה הצלחתי. באותו ערב הייתי בכנס לא רחוק וסיימתי באזור 20:00. תחילה ניסיתי את ברוט בה לא ישבתי מזמן. לא היה מקום. אז קפצתי לטריגר הלא רחוקים, מסעדת הבשרים החדשה שנפתחה ע"י שגיא טריגר ברח' מונטיפיורי 21 בלוקיישן בו ישבה שנים מסעדת דוד ויוסף (שמעולם לא הסתקרנתי לנסות). טריגר הוא קצב וחנות הבשרים שלהם בשרונה מרקט שהספיקה להיסגר הייתה חנות שפקדתי וקניתי בה לא מעט (בשרים באיכות מעולה). הם גם ספקי הבשר של הבורגרים של פאט קאו (מקום שהם גם חלק מהבעלים שלו). את המסעדה הם פתחו במאי 2022. החבר'ה מגדלים ומקצבים את הבשר שלהם וגם את הירקות הם מגדלים בחווה אורגנית שלהם בחוקוק. הביקורות על המקום עד כה היו חיוביות ביותר עד כה. ישבתי על הבר.
תפריט האוכל. בעיקר בשר. גם נתחים על העצם. יש גם תפריט ספיישלים. אני הגעתי לנשנושים יחסית קלים.
קוקטייל אולד פאשן: וודפורד ריזרב, חמאת קצבים ודבש. 49 ש"ח. קוקטייל על בסיס ויסקי. מעושן מעט בזכות חמאת הקצבים. איכותי ולא מתחנף. אהבתי.
מנה ראשונה: שפיץ שייטל בכבישה קרה, פרוס דק דק עם שמן זית, חרדל בר ביתי ומלח מלדון. 49 ש"ח. בביקורות שקראתי תמונת המנה הזו באותו מחיר נראתה נדיבה יותר עם 8 פרוסות דקות דקות. אצלי היו 5 בלבד. אם זו המנה כעת זה מבאס. אין לי בעיה עם כוונוני מנות וייקור מנות אחרי תקופת הרצה אבל זה נראה לי מוגזם. העסק עצמו בכל אופן הוא מוצלח ואיכותי. בשר מצוין, במרקם מצוין, עשוי כמו שצריך ובלי רעש וצלצולים מסביב. הבשר הוא הכוכב. התיבול מסביב מדויק ופשוט. טעים.
המנה השנייה שהזמנתי היא מהספיישלים: נתח הפלאנק (שכמו האחרים מגיע פרוס דק יחסית). 105 ש"ח לכ-200 גרם פלוס מינוס. בלי תוספות. כבר הסכמנו שבשר איכותי זה עסק יקר וטריגר באופן יחסי היא עוד מתונה נכון לעכשיו. גם כאן העסק שומר על פשטות עם בשר סופר איכותי, עשוי מצוין ובמידה המדויקת ועשיר בטעמו. פלאנק זה לא נתח עדין בטעמו. הוא לא שומני ומאד קל להרוס אותו בעשיית יתר. זה נתח לאוהבי בשר ובטריגר יודעים את העבודה. היה טוב מאד.
לקינוח הזמנתי עוד מנה קטנה: שורט ריב של כל הלילה בציר בקר, פלפל חריף טרי, לחם קלוי ואיולי. הזמנתי 3 יחידות ב-39 ש"ח. נהניתי מאד. לחם קסטן קלוי, בשר רך עשוי נהדר, עשיר, מלא טעם, עסיסי ונימוח. קצת חריף ל-kick. שלושה ביסים מעולים.
זו הייתה גיחה קצרה ואיכותית לטריגר. נהניתי מהמנות ומהשירות על הבר. החבר'ה הם מקצוענים וזה נראה כמו מקום שיהיה כיף לחזור אליו כשיתחשק לי לאכול בשר איכותי ולא ארצה להרחיק עד הדסון רמת החייל (אם כי גם הדסון לילינבלום לא רחוקה מטריגר שהפכה כאמור בימים אלה למסעדה של ממש תהווה מתחרה ראויה לחשקי ליבי הבשריים).
Meat TLV 2022. כמו המחייה כולה בשנת 2022 במדינת תל אביב, כך הבשרים האיכותיים (וגם הפחות איכותיים) בעיר הם עסק יקר מאד. אולי זה הזמן להפוך לצמחוני.
