יום שבת, 30 בנובמבר 2019

אופא אולה - פיין דיינינג (עדיין קיים מסתבר) טבעוני (אכן כן) - וזה אפילו מוצלח!

אופא (Opa) היא מסעדת שף טבעונית שנפתחה באוקטובר 2018 ברח' החלוצים בתל אביב ע"י השפית הצעירה שיראל ברגר (בת 28). ברגר למדה במכון הקולינרי של אמריקה ועבדה כטבחית במסעדות נחשבות בניו-יורק. את פרסומה בעולם הקולינרי הישראלי קיבלה ממסעדת מיס קפלן הטבעונית שאמנם פעלה תקופה קצרה במתחם שרונה אבל זכתה להרבה כותרות ויחסי ציבור (נקניקיית גזר מפורסמת). הרבה כבר נכתב על אופא בשנה וקצת לקיומה והביקורות ברובן היו משתפכות וקבלו שאפילו קרניבורים יתרשמו מהאוכל (רק אבי אפרתי בוואלה קטל). שגיא כהן כתב ש"אופא היא לא רק מסעדה טבעונית מצוינת אלא מסעדה מצוינת. נקודה". ביצה עלומה במאקו כתב שהמנות הן מלאכת מחשבת. אחרי שקראתי גם לא מעט דיווחים נלהבים בקבוצות אוכל בפייסבוק היא נכנסה לפנקס וביום ראשון השבוע ביקרתי בה לראשונה יחד עם שותפתי משכבר הימים סיון שהיא צמחונית ולכן שמחה לנסות מסעדה ששמה דגש על פירות וירקות כחומרי הגלם המרכזיים.


חלל המסעדה הוא בהיר, מואר, מינימליסטי ומודרני. הוא מכיל כ-35 מקומות. חלקם בשולחנות מפוזרים (בפיזור רחב לב ולא בצפיפות ישראלית אופיינית) וחלקם בבר שצופה למטבח הפתוח. אם היו מראים לי לפני כן תמונות של המסעדה הייתי מנחש שזו מסעדת שף סקנדינבית אי שם בקופנהגן או בשטוקהולם. אבל היא דווקא בתל אביב ועוד במתחם שוק לוינסקי הישן, ההומה והמיוזע. דיסוננס נחמד מאד. חווית הישיבה באופא תאמה את עיצובה - נעימה ורגועה. שונה לחלוטין ממסעדות אחרות במתחם כמו דלידה או אוזרייה שהן צפופות, שמחות ורועשות.



התפריט. 7 מנות בלבד. עוד מנת לחם. 2 קינוחים. זהו. תפריט עונתי ששם כאמור דגש על ירקות ופירות בטכניקות ובהגשה מודרנית. תפריט של מסעדה שחוגגת ומקדשת את ממלכת הצמחים. ברגר שולטת היטב בכל הטכניקות הטרנדיות כדי להבליט את הירק ו/או הפרי: שימוש בכל חלקי הצמח (zero waste או 'מהשורש ועד לענפים (Root to stem)'), התססה, כבישה, אידוי, אבקות, קצפים. זה בולט בכל המנות. יש כאן אופציה מבורכת לתפריט טעימות זוגי של כל 7 המנות, לחם בצד וקינוח בעלות של 350 ש"ח לזוג. ברור שהלכנו על האפשרות הזו. אם כבר אז כבר. ככה הכי מעניין ומגוון.


התחלנו בקוקטיילים. קוקטייל בשם הבנרו בשבילי. קוקטייל של ג'ין אנד טוניק עבודת יד לסיון. 44 ש"ח לכל אחד.
ההבנרו בקוקטייל שלי הוא לא רק חריף אלא גם מותסס ולכן הטעם השולט בתחילה היה טעם חמצמץ שפחות אהבתי. אחרי כמה דקות של המתנה, הקרח שנמס קלות איזן את הטעמים.


כל המנות הן מנות קטנות לחלוקה. בצד מגיע גם לחם מחמצת עם שמן זית ושום. לחם חרוך מעט וטוב. ביקשנו וקיבלנו גם refill מתבקש. עלות הלחם כמנה נפרדת לטעימות - 27 ש"ח. בזכות הלחם יצאנו שבעים לחלוטין. בלעדיו כנראה שהיינו יוצאים שבעים חלקית כי המנות באמת קטנות. אני לא יודע אם סועד שמזמין מנות רגילות מהתפריט ולא את תפריט הטעימות כולו מקבל את אותו גודל מנה.

מנה ראשונה. שזיף. 48 ש"ח (המחיר של מנה כזו בתפריט הרגיל).
שזיף, ריבת חרדל שחור, שקדים ושמיר. יש כאן פרוסות דקיקות של שזיף טרי שמוגשות עם שזיף מותסס, ריבת חרדל שחור וג׳ינג׳ר, קרם בצל לבן ושמיר טרי. מנה מעולה ומצולחתת לעילא. טעמים חזקים עם שילוב מוצלח מאד של חמיצות-מתיקות-חריפות. השוס כאן בעיניי היא ריבת החרדל השחור הבועטת.





מנה שנייה. טומטילו. 48 ש"ח.
טומטילו, גולדן בריז, תפוח אדמה מותסס וזרעי חרדל כבושים. עוד מנה יפה ומורכבת. יש כאן טומטילו (tomatillo או טומטייו - פרי חמצמץ, קרוב משפחה של העגבנייה), פלפל פובלנו מעושן, צ'יפסים של תפו"א מותסס. מנה מוצלחת מאד עם שילובי טעמים חזקים ושילובי מרקמים מוצלחים.



מנה שלישית: שומר. 58 ש"ח.
שומר, זרעי שומר, טרגון, מיץ שומר. מנה אמיצה למדי להגשה כי להערכתי לפחות 50% מהאוכלוסייה לא סובלת שומר. סיון למשל לא אוהבת שומר אבל העזה לטעום, חוץ מרצועות ה"פסטה" הדקיקות של שומר מותסס אותן לא טעמה היה לה טעים. גם לי. יש כאן הרבה שומר: שומר שטוגן בשמן טרגון, לצד רצועות שומר מותסס ברוטב חומץ תפוחים מיושן עלי שומר וזרעי שומר וקרם שומר. משהו כזה. זה שומר שהוא לא הכוכב של המנה - הוא הסופרסטאר. לא יודע אם יש מסעדה בעולם שלקחה את השומר והפכה אותו לכוכב עם כל כך הרבה טכניקות עשייה שונות במנה אחת.



מנה רביעית: אנונה. 52 ש"ח.
אנונה, תירס, אנצ'ו וגוואחילו. האנונה כאן מטוגנת ומוגשת על פייסט של פלפלי אנצ'ו וגוואחילו מיובשים (פיקנטי ולא חריף). בצד יש טורטיות home made מתירס. המטרה היא לקחת את הטורטיה הקטנה. להכניס אליה את האנונות המטוגנות והקראנצ'יות עם הפייסט ולאכול. כך עשינו. היה תענוג. אולי המנה שהכי אהבנו בארוחה הזו. ביסים מעולים מלאי טעם - חמצמץ-מתקתק-פיקנטי.




אלה היו 4 מנות לחצי הראשון של הארוחה. so far so very good. כל המנות הנ"ל הצטיינו גם בהגשה, גם בהכנה, גם בשילובי מרקמים וגם בטעמים עזים. השפית לא מפחדת להוציא מחומרי הגלם טעמים בועטים, בניגוד אולי למצופה מירקות ומפירות.

בין לבין. מנקה חך. גלידה טבעונית של ג'ינג'ר וליים. ביס במרקם מעולה שאכן היה מנקה חך אפקטיבי ומרענן. העלה אם איני טועה הוא של מליסה או מנטה.


מנה חמישית: חציל. 56 ש"ח.
חציל, ריבת עגבניות, צנוברים מעושנים, קריספי כוסמת. על אלה נמזג ציר חציל (כמדומני). החציל במנה שקיבלנו סבל מכשל רציני. הוא היה נוקשה ובמרקם בלתי ניתן לחיתוך. קראנו למלצר ושאלנו אם זו כוונת המשוררת. כמובן שלא. המנה הוחלפה תוך התנצלות. המנה בתמונות היא המנה הבעייתית. המנה שקיבלנו בהמשך נראית אותו דבר רק שבה החציל רוכך באידוי כמו שצריך. זו הייתה מנה טעימה, אבל דווקא האלמנט הפחות מוצלח היה החציל עצמו שלא היה מספיק נוכח ושאר האלמנטים האפילו עליו. בהמשך קיבלנו קינוח שני על חשבון הבית בעקבות הכשל. נחמד מאד.



מנה שישית: יער. 68 ש"ח.
פקאן, פטריות מותססות, ליקר דובדבן. מנה שבנראות שלה נראתה כמו מנת בשר. גם במרקם. אם היו שואלים אוכלי בשר אני חושב שהם היו מהמרים שזה אווז או ברווז ולא פטריות. אין כאן אגב שום כוונה לעשות מנות שמדמות בשר במרקם או במראה (בניגוד למקומות טבעוניים אחרים כמו 416 שעושים זאת). הנראות דמוית הבשר היא מקרית לגמרי. המנה הייתה טובה וטעימה. מרקם הפטריות היה מוצלח. מנה מלאת טעם פטרייתי-אדמתי שהשתלב היטב עם קרם הפקאן ומתיקות הדמי גלאס מליקר הדובדבנים.




מנה שביעית: דלעת. 56 ש"ח.
דלעת, חומץ תפוחים מיושן, חלב מקדמיה, בצל ירוק (כך בתפריט. נדמה לי שאצלנו הייתה עירית). מנה שכללה רצועות דלעת דקיקות בכמה מרקמים, קציפה מעושנת (מאד מעושנת) של חלב מקדמיה. בעינינו מנה פחות מוצלחת. הדלעת כאן, כמו במנת החציל, אמורה להיות הכוכבת, אבל היא פחות הצטיינה. קציפת המקדמיה המעושנת האפילה כאן לגמרי על שאר המרכיבים. אני sucker של עישון אבל כאן זה קצת חנק את שאר הירקות.



עד כאן החלק המלוח. ככלל 4 המנות הראשונות היו דווקא הטובות יותר. ה-3 הבאות היו טעימות אבל פחות הצטיינו.

עוברים למתוק.
קינוח ראשון. גלידת קפה. 42 ש"ח.
גלידת קפה, גנאש ג'אנדויה, פטל. לא יודע למה כותרת הקינוח היא גלידת קפה. הכותרת צריכה לגמרי להיות גנאש שוקולד ג'אנדויה (שוקולד וממרח פרלינה מאגוזי לוז). הוא לגמרי הכוכב. הגלידה מוצלחת וטעימה אבל הגנאש - wow. מרקם חלק ומושלם וטעם עשיר. השילוב עם גלידת הקפה, עם הפטל הטרי וקולי הפטל ועם שברי אגוזי הלוז הקלויים היה מעולה. קינוח יוצא מן הכלל והעובדה שהוא טבעוני ובלי טיפת שמנת או חמאה מרשימה במיוחד.



קינוח שני: תאנים. 42 ש"ח.
סורבה תאנים, תאנים, בלסמי וניל ומקדמיה מותססת. קינוח מוצלח נוסף. פחות מלהיב מהראשון אבל עדיין טוב מאד. ודאי למי שאוהב תאנים. יש כאן תאנים מבושלות בבלסמי וניל, תאנים טריות, גלידת תאנים וקציפת מקדמיה מותססת שאני לא משוכנע שהוסיפה הרבה. זה קינוח של show off שעושה שימוש בהמון טכניקות קונדיטוריה ובשלל מרקמים. גלידה, קציפה, אבקה, קרמול, התססה. אולי קצת יותר מדי. אבל הסה"כ טעים.



עד כאן ארוחת הטעימות שנמשכה קצת יותר משעתיים. בהחלט נהנינו. גם מהאווירה והשירות וגם מהמנות וטעמים. היה מעניין וייחודי. אופא היא מסעדה מודרנית שמספקת חוויה אירופאית-נורדית של פיין דיינינג לא מתחנף ויומרני. לפתוח מסעדת פיין דיינינג שמגישה מנות יצירתיות (יש יאמרו פלצניות) בישראל במציאות הקולינרית הלא פשוטה של היום זה אמיץ. לפתוח אחת כזו שהיא גם טבעונית עם תפריט שכולו פירות וירקות זה אולי טירוף. אבל כנראה שזה עובד. המסעדה מצליחה לסקרן קהל של פודיז שבחלקו הגדול בכלל לא טבעוני או צמחוני (כמוני). גם בערב יום ראשון של השבוע המסעדה הייתה כמעט מלאה לחלוטין וגם בשעה 22:00 היו אנשים שנכנסו.

המנות כולן היו יצירתיות, מעניינות ושוברות שגרה. וגם טעימות וזה הכי חשוב. פה ושם יש אולי שימוש יתר בטכניקות. אפשר פה ושם טיפה למתן ולהוריד הילוך. זה מגניב ונחמד לנסות להרשים בטכניקות טרנדיות כמו התססה אבל זה לא חייב להופיע כאלמנט בכל מנה. אבל זה נסלח כי התוצאה בסופו של דבר היא טובה. המינוס המשמעותי היחיד הוא שהמנות קטנות ומי שלמשל לא אוכל לחם עלול לצאת רק 2/3 שבע. לכן צריך לקחת בחשבון מראש שאופא אינה מסוג המסעדות שהולכים אליהן כדי לבלוס ולצאת מפוצצים, אלא כדי ליהנות מחוויה קולינרית ייחודית. זה ודאי לא יתאים לכולם וזו ודאי לא מסעדה ליומיום. בעיניי 175 ש"ח לסועד לארוחת הטעימות שאכלנו היוו תמורה טובה לכסף.

כמו שאפשר להבין בהחלט התרשמתי מארוחת הטעימות של אופא. שיראל ברגר היא שפית מוכשרת ביותר. אני לגמרי שם אותה בטופ של הכישרונות הקולינריים בארץ היום. מבחינת חוויה קולינרית כוללת אולי רק OCD מספקת חוויית פיין דיינינג דומה, מישלן סטייל (אולי גם בלה רג'נס הכשרה במלון המלך דוד בירושלים יש חווית פיין דיינינג ברמה הזו. אבל הכשרות והעובדה שארוחת הטעימות שם עולה לא פחות מ-420 ש"ח לסועד בינתיים לא הביאו אותי לנסות). בהשוואה ל-OCD בה כן הייתי, השירות וההקפדה בכל מנה אולי טובים יותר ב-OCD אבל בכל מה שקשור לאוכל ולטעמים עצמם אני חייב לומר שאופא הרשימה אותי יותר. ברגר לטעמי מצליחה למצות יותר פוטנציאל מחומרי הגלם הפחות אטרקטיביים בה היא משתמשת ממה שרז רהב עושה כרגע ב-OCD. באופא, גם אם לא כל המנות היו מושלמות ובחלקן היו כשלים כאלה ואחרים, כולן היו מעניינות ובעלות טעמים נוכחים וחזקים. וזה בלי מוצרי חלב, ביצים, דגים ובשר. שאפו. אם ברגר מוציאה מירקות ופירות את מה שהיא מוציאה היה מעניין מאד לנסות תפריט שלה שאינו טבעוני.

יום שבת, 23 בנובמבר 2019

It Steaks time: אחד בהדסון בראסרי, שני במקום של בשר, שלישי בחוות צוק ועוד אחד בבית

אחרי הפוסט הקודם שהיה מלא ביצורי ים הגיע זמן הבשר. בדיקת הדם שעשיתי לאחרונה הצביעה על כולסטרול תקין לחלוטין אז הרשיתי לעצמי להתפנק בכמה סטייקים טובים בחודש-חודשיים האחרונים. בשר טרי איכותי זה עסק יקר מאד וגם די נדיר במחוזותינו למרבה הצער. ברוב המסעדות הבשר המוצע הוא בינוני ואנמי למדי. בשנים האחרונות כמעט לא אכלתי סטייקים במסעדות, ואם עשיתי זאת זה היה אחת לכמה חודשים במסעדות מתמחות שנחשבות איכותיות. בעיניי חבל בכלל לנסות סטייקים בינוניים במסעדות לא מתמחות גם אם המחיר שלהם סביר. סטייק טוב מחייב בשר איכותי ומלא טעם שמיושן במקצועיות. אין פשרות בעניין. לכן אני אוכל סטייקים רק אחת לכמה זמן במסעדות איכותיות והמחיר בהתאם - יקר.

כשמדברים על הסטייקים הטובים בתל אביב (ומכאן גם בארץ) יש כמה שמות שיעלו בכל רשימה. הדסון בראסרי ברמת החייל, מקום של בשר בנווה צדק, NG גם בנווה צדק, חוות צוק ברמת אביב, מיטבר הוותיקה בשדרות ח"ן, M25 בשוק הכרמל. רובן ככולן מסעדות וותיקות ובעלות מוניטין של שנים שגם מיישנות בעצמן את הבשר. הצעירות שבהן M25 וחוות צוק, שתיהן פועלות משנת 2016 פחות או יותר. מהרשימה הנ"ל דגמתי לאחרונה שלוש מסעדות. שלושתן לארוחת צהריים של אמצע שבוע: הדסון בראסרי, נווה צדק מקום של בשר וחוות צוק. אלה מסקנותיי..


הדסון בראסרי - האמנם הסטייק הכי טוב בארץ?

הדסון היא מסעדת בשרים בסגנון אמריקאי שמככבת כבר למעלה מ-10 שנים בטופ של רשימות מסעדות הבשרים הטובות בארץ או הסטייקים הטובים בארץ. המסעדה ידועה באיכות הנתחים שלה שכולם מבשר ישראלי טרי ומובחר שמיושן במקום בשיטת Dry Aging. השף של הדסון מאז 2011 הוא מתן אברהמס שאמנם לא היה השף בראשית ימיה (זה היה עמיר אילן) אבל הוא שהפך אותה למסעדה שלדעת רבים היא מסעדת הבשרים הטובה ביותר (למשל אבי אפרתי בביקורתו מיוני 2017). ישבתי לפחות 5-6 פעמים במסעדה, גם בערב וגם בצהריים. לאחרונה לפני כשנה. תמיד נהניתי. הבשר אכן איכותי ביותר. המחירים בהתאם.


הגעתי להדסון אחרי פגישה עסקית באזור רמת החייל. המסעדה ששוכנת ברחוב הברזל, בלב אזור עסקי/הייטקי מפונפן תמיד מפוצצת מאנשים. גם בארוחה הזו חלל המסעדה המרווח שבנוי מ-2 מתחמים נפרדים היה מלא כמעט לגמרי. ישבתי על הבר.


למרות שהדסון יושבת בלב אזור עסקי משגשג של אלפי עובדים אין בה עסקיות צהריים של ממש. בעבר היו אבל הוחלט שם לוותר על האופציה משיקולים עסקיים. זכותם. במקום עסקית יש 10% הנחה על מחירי הערב. מקבלים גם לחם וחמאה בצד אז זה סוג של עסקית.

התחלתי עם המנה הראשונה האולטימטיבית, ודאי אחת המפורסמות והפופולריות של הדסון: חלונות ניו יורק. זו מנה שבדר"כ מזמינים בערב בגלל מחירה אבל החלטתי להיות לארג' עם עצמי כי מזמן לא אכלתי אותה. מדובר במנה של פרוסות סינטה צרובה (מדיום רייר לבקשתי) ברוטב טופי יפני. בערב זה עולה 72 ש"ח ובצהריים 65 ש"ח. יקר ונהדר. באמת מנה מענגת עם סינטה עשויה מושלם ורוטב מתקתק, חמאתי וממכר, שבקלות יכול להפוך למתוק מדי ומתחנף מדי אבל כאן הוא עשוי נכון ובמתיקות ראויה.



מנה עיקרית: סינטה על העצם מהנתחים שבמשקל. לא זוכר מה היה המשקל עם העצם. נדמה לי ש-500 או 550 גרם. נדמה לי שזה היה נתח "ניו יורק". אני לא זוכר לגמרי כמה עלה התענוג. מניח ש-200 או 210 ש"ח. יקר מאד אבל שווה כל ביס, בטח אם מזמן לא אכלתם סטייק מעולה ומתחשק לכם להשקיע בכזה. אני מעדיף סטייק כזה במחיר כזה מסטייק בגודל זהה ב-1/2 מחיר שהוא בינוני ואנמי. כאן לבשר יש אשכרה טעם. מידת העשייה הייתה כמובן מושלמת. יודעים להכין כאן סטייקים על העצם אולי הכי טוב בארץ.



זו הייתה התוספת בצד. הפתעתי את עצמי עם סלט קיסר. טרי, פשוט וטעים.


על קינוח שלם ויתרתי אבל לשאלתי אם יש אופציה לחצי קינוח אמר לי הברמן שיש אופציה של קינוח קטן. הספקתי לשכוח את תכולתו. קרם אספרסו כלשהו עם גלידת שוקולד-לוז. משהו כזה. היה טעים. עלה 20 ומשהו ש"ח אם זכור לי נכון.


הארוחה כולה עלתה המון. 340 ש"ח. כולל מנה ראשונה יקרה, מנה עיקרית מוגזמת ותוספת, 1/2 ליטר בירה וקינוחון. הדסון יקרה אבל רוב סועדי הצהריים יאכלו כאן ארוחה שתעלה סביב 150 ש"ח (שזה גם כמובן לא זול). אני השתוללתי עם מנות יקרות במיוחד. אין ספק שזה מחיר גבוה ביותר אבל למרות זאת לא הרגשתי שקרעו אותי לחלוטין. האיכות הייתה מעולה וכך גם השירות. ברור שאמשיך לפקוד את הדסון פעם-פעמיים בשנה כשאני ברמת החייל אבל בארוחה הבאה אסתפק בבורגר המשובח שלהם.


נווה צדק מקום של בשר - איכות גבוהה כבר כמעט 12 שנים:

מקום של בשר, כמו הדסון, פועלת כבר למעלה מ-10 שנים ושומרת אף היא על מוניטין של אחת ממסעדות הבשרים הטובות בארץ. גם במקום של בשר מיישנים את נתחי הבשר (מבקר מקומי) בעצמם. הבעלים שהוא גם השף הוא ניני נוף שפתח את המסעדה בהשראת מסעדת הבשרים הניו-יורקית המפורסמת (והממושלנת מלפני כמה שנים) פיטר לוגר. בניגוד להדסון בה ישבתי מספר פעמים, במקום של בשר ישבתי פעם או אולי פעמיים וזה היה מזמן. להערכתי משהו כמו לפני 9-10 שנים. היא זכורה לי מאד לטובה. בזמנו השוויתי אותה ל-NG השכנה וסברתי שהסטייקים שלה טובים יותר מאלה של NG.



גם כאן ישבתי בצהריים על הבר. בניגוד להדסון שמלאה בצהריים בקהל סועדים עסקי של עובדי האזור, מקום של בשר לא נמצאת בלב אזור עסקים אלא בשכונת נווה צדק האפנתית (רח' שבזי). אמנם זה לא רחוק מאזורי המשרדים של רוטשילד ואחד העם אבל אני לא בטוח שבנקאי ההשקעות של האזור חושבים במיידי על מקום של בשר כיעד המועדף לעסקית הצהריים, בניגוד להדסון שהיא היעד הברור לעובדי רמת החייל כשאלה מחפשים ארוחת צהריים בשרית מושקעת. כשנכנסתי באזור שעה 13:00 היה די ריק. לקראת 14:00 המסעדה כבר התמלאה די יפה אם כי נותרו בה לא מעט מקומות פנויים. בסה"כ הופתעתי לטובה מהתפוסה.


בניגוד מפתיע להדסון נטולת העסקיות שיושבת באזור עסקי, במקום של בשר שיושבת בשכונה טרנדית יש דווקא עסקיות צהריים. ראשונה + עיקרית ותוספת + שתייה חמה במחיר העיקרית.

לראשונה לקחתי קרפצ'יו בקר. פשוט, קלאסי ועשוי כמו שצריך.


לעיקרית הזמנתי גם כאן נתח על העצם. לא זוכר מה היה המשקל. מניח שבאזור ה-500 גרם עם העצם. נתחים על העצם עולים כאן בין 35 ל-42 ש"ח ל-100 גרם. למיטב זיכרוני זו גם הייתה סינטה על העצם. היא הוכנה בדרגת מדיום אותה ביקשתי. ההכנה הייתה מושלמת ב-85% מחלקי הפרה אבל בחלק הקרוב לחיצוני הבשר היה עשוי קצת מדיום-וול. ממש לא נורא כי הוא שמר על עסיסיות גם כך. הטעם של הבשר היה יוצא מן הכלל. אם בגזרת העשייה הדסון מנצחים אז בגזרת הטעם הניצחון (בנקודות) הוא של מקום של בשר. בשר נהדר ומלא טעם.



תוספת הצד הייתה תפוחי אדמה אפויים. פשוט ועשוי היטב. על רוטב לצד הסטייק (פלפלת או שמנת חרדל או משהו כזה) ויתרתי. ביקשתי ללחם שהוגש בהתחלה צלוחית שמן זית במקום החמאה. קיבלתי צלוחית נדיבה של שמן זית ושום קונפי וזו שירתה אותי היטב גם כתוספת מלחלחת לתפו"א ולסטייק.


על קינוח כאן ויתרתי. הארוחה כולה: מנה ראשונה, עיקרית, כוס יין (אדום שאיני זוכר את זהותו) ואספרסו בסוף עלתה 250 ש"ח. כמובן שהעסק יקר מאד. אבל גם כאן יכולתי להסתפק בנתח פשוט יותר, קטן יותר וזול יותר ולא בנתח ספיישל גדול על העצם. זה מה יש במציאות הכלכלית הישראלית המצערת - סטייק משובח באמת זה עסק יקר מאד גם כשקונים נתח באטליז מובחר.

אני חייב לציין שהגעתי קצת בחשש למקום של בשר בגלל שהמון שנים לא הייתי בה וחששתי שהמסעדה נדבקה ביתר פלצנות בגלל הלוקיישן וקהל הסועדים הממוצע שבה (תושבי נווה צדק שהם בעלי ממון, צרפתים בעלי ממון, עסקנים בעלי ממון, תיירים וכו'. אגב - מכל אלה היו דוגמאות מייצגות בארוחה בה נכחתי). חוץ מהמחיר הגבוה מאד נהניתי. השירות על הבר היה חביב ומצוין והכי חשוב - הסטייק היה באמת מעולה. אני מעריך שבפעם הבאה אחזור לכאן מהר יותר מ-9-10 שנים.


חוות צוק המסעדה - סטייקים מהחווה לשולחן:

מסעדת חוות צוק לוקחת את הבקר המקומי עוד יותר לקצה. זה לא סתם בקר ישראלי, זה בקר שהם מגדלים אותו בעצמם, בחוות צוק שבעמק האלה שעל שמה נקראת המסעדה (תומר צוק החוואי). גם חומרי גלם אחרים (בשרים אחרים וירקות) מגודלים בחווה. זו כנראה המסעדה שהיא הכי Farm to Table או "מהחווה לצלחת" בישראל. המסעדה נפתחה בשנת 2016 בצמוד למעדניה שפעלה שם לפני כן ושיווקה את מוצרי חוות צוק. השף של המסעדה הוא אסף שנער. ישבתי במסעדה פעמיים בעבר ובסה"כ נהניתי. היה טעים ויקר.


שוב ישבתי על הבר שיושב כאן ממש על הגריל.
למרות שהמסעדה נמצאת בלב שיכון מגורים בצפון ת"א (רמת אביב החדשה) היא הייתה די מלאה בכל הפעמים שהייתי בה וכך גם כעת. גם כאן אין עסקיות כצפוי במסעדה שנמצאת בלב שכונה בלי עסקים משמעותיים בסביבה. כן יש כמה מנות ספיישל יומיות שהם מציעים רק בצהריים.

התחלתי במנת לחם מחמצת, זיתים ושמן זית מהחווה. 18 ש"ח. נדיבים כאן בפרוסות הלחם אבל תנו קצת יותר שמן זית בצד. גם איזה מטבל חריף בלי צורך לבקש (ביקשתי וקיבלתי מטבל טוב של פלפלים חריפים מותססים שהם מכינים).


ויתרתי על מנה ראשונה. כבד קצוץ עולה כאן 42 ש"ח ומטיאס על שמנת חמוצה גם. לא נורא לערב אבל לצהריים זה כבר יותר מדי למנות פשוטות ביותר.

קופצים לעיקרית. גם כאן בחרתי בנתח על העצם. מחירי 100 גרם כאן לנתחים שמיושנים 40 יום נעים בין 42 ש"ח ל-72 ש"ח (פילה בקר). הפעם בחרתי באונטריב על העצם. הזול ביותר. 42 ש"ח ל-100 גרם. נדמה לי שזה היה 350 גרם אבל זה הרגיש לי פחות. בצד - תפוחי אדמה אפויים. עשויים כמו שצריך. הסטייק היה טעים. מתובל מצוין ועשוי לדרגה הרצויה (מדיום). אבל היה בו מעט יותר מדי שומן לטעמי. אונטריב זה נתח שתמיד מכיל שומן אז הרבה פעמים זה הימור. סטייק טוב אבל לא הרקיע לאיכויות של השניים שאכלתי בהדסון ומקום של בשר.



הזמנתי גם קינוח. לצערי אין כאן אופציה ל-1/2 קינוח (אולי הגיע הזמן להנהיג כאן במחוזותינו יותר חצאי מנות בקינוחים לאנשים שרק רוצים לסיים עם משהו קטן ומתוק. כמה ביסים ולא יותר). בכל אופן הזמנתי את הקינוח הכי קליל בהיצע: פנקוטה יוגורט עיזים. 42 ש"ח. בצד היה אמור להיות רוטב גויאבה אבל ביקשתי וקיבלתי רוטב חלופי - רוטב רימונים. היה גם קראמבל של שקדים קלויים. העסק היה מוצלח וטעים מאד. השימוש ביוגורט עיזים נתן כאן טאץ' מוצלח גם בטעם נוכח ומעניין יותר מסתם פנקוטה משמנת מחלב בקר וגם סיפק קלילות יתרה.



כרגיל בחוות צוק העסק איכותי, טעים ומהנה. כרגיל גם יקר מאד. שילמתי כ-270 ש"ח לארוחה הנ"ל יחד עם 1/3 בירה. אבל כמו שתי המסעדות הנ"ל גם חוות צוק עושה שימוש בחומרי גלם איכותיים במיוחד ולכן המחיר בהתאם.


תכלס לא היו מספיק סטייקים בפוסט הזה אז אסיים בסטייק שנצרב במחבת הפסים הביתית שלי (Food appeal למתעניינים). נתח של וואגיו מקומי שנרכש באטליז האיכותי Triger & Bar בשרונה מרקט. זה אטליז שנמצא על הדרך הביתה שלי מהעבודה ולכן כשבא לי להשקיע ואין לי חשק להרחיק למיט מרקט או אטליז אחר אני קופץ אליהם. הנתח היה שייטל וואגיו. הוא עלה הון קטן (קילו עלה מעל 200 ש"ח) אבל יצא פשוט מושלם. בשר יוצא מן הכלל שלא נפל בכלום מאחיו בעלי המוניטין שנאכלו על ידי בשורות למעלה. בצד - סלקים ושומר צלויים בשמן זית ומלח מעושן. בהחלט יצאתי גאה.




עד כאן שלל סטייקים שנאכלו על-ידי בהנאה לחך ובפחות הנאה לארנק בחודש-חודשיים האחרונים. הדירוג הפנימי שלי (הלא באמת פיירי בגלל ההבדל בנתחים ובמנות) שמשקלל את האיכות, הטעמים והתמורה לכסף נותן ניצחון קל למקום של בשר. הדסון במקום השני מאד קרוב. חוות צוק מעט אחריהם.

תל אביב, ישראל 2019 בואכם 2020. בשר איכותי זה עסק יקר מאד. זה מה יש. דבר אחד בטוח. אני מתנזר מסטייקים בחודשים הקרובים.


בכל זאת עדכון נוסף - עברו כמה חודשים. שבתון יום הבחירות ב-2 במרץ. קפצתי להסתובב ביפו אחרי ההצבעה והתגלגלתי בצהריים לאיציק הגדול. מסעדת בשרים ותיקה (מ-96) שגם בה מיישנים את הבשר במקום ונחשבים כמומחים. יש לה גם חנות בשרים צמודה.



מסעדה קצת אולד פשן גם בעיצוב הכבד משהו.


פלטת סלטים עם לאפה, כבד קצוץ וחומוס. כולם טובים וטעימים.



הזמנתי טיבון (סינטה ופילה) עם העצם. נדמה לי שמשקלו היה כ-450 גרם עם העצם. העסק היה עשוי היטב (מדיום) וטעים. המחיר היה סביב ה- 190-200 ש"ח. לא זוכר אם הייתה שם איזושהי עסקית. בסה"כ מקום איכותי ויקר. אופציה למטיילים ביפו שחייבים סטייק איכותי ולא סתם שיפודים סטנדרטיים או חומוס צ'יפס סלט...