יום רביעי, 20 ביוני 2018

ארוחות יומולדת - חלק ב' בירושלים - מונא (ביום עצמו) ומנזה (בסופ"ש שאחרי)

המשך ארוחות יום ההולדת. אחרי תל אביב גם לירושלים מגיעה התייחסות.

בדרך כלל אני נוהג לקחת יום חופש בימי הולדת שלי. רצה הגורל ונקבעה לנו בחברה פגישת עבודה בירושלים, אצל לקוח חשוב דווקא ביום הזה ממש, ולכן ויתרתי על חופש מלא. את הפגישה סיימתי בצהריים ונשארתי בירושלים לשוטט. גם חצי יום חופש זה יותר טוב מכלום. בצהריים - קצת מחנה יהודה (השוק). אח"כ קצת העיר העתיקה. בערב קבעתי עם 2 אחיינים שלי, יותם (שבא ממושב אורה הסמוך) ואסף (שבא ממבשרת). נפגשנו ב-18:30 כשהמטרה היא ארוחת ערב קלילה + אלכוהול. חשבתי לקפוץ לבר-אוכל בשם פרימיטיבו ששייך לבעלים של מסעדת מנזה החביבה אבל כשעברנו ליד היה שם סגור. מונא המשובחת נמצאת לא מאד רחוק ולכן החלטנו לנסות לבדוק אם יש מקום. היה.


מונא - ארוחת יום הולדת על הבר (10.6)

מונא (Mona) של השף מושיקו גמליאלי ושותפו איתמר נבון נמצאת בבית האומנים ליד בית בצלאל. המסעדה, בגלגולה הנוכחי, נפתחה ב-2011 (או 2012) ע"י אסף גרניט כשגמליאלי שהיה סו-שף של מחניודה שימש כשף בפועל. בשנת 2015 נפרדו גמליאלי ונבון מקבוצת מחניודה ורכשו מגרניט ושות' את מונא. יצא לי לשבת פעם אחת ויחידה במונא לא מזמן, בנובמבר 2017, במסגרת אירועי Round Tables. נהנינו אז מארוחת טעימות של השף האנגלי סיימון הולסטון ממסעדת The Elephant. כתבתי אז בבלוג זה שלמונא אשמח לחזור כדי לטעום מתפריט המסעדה הרגיל. הנה זה קרה.

נכנסנו למונא קצת לפני 19:00. היה לא מעט מקום במסעדה. אנחנו העדפנו לשבת על הבר. לשמחתנו נהנינו משירות מצוין מברמן שכנראה היה די חדש (כי פה ושם הוא קיבל הדרכה על מערכת ההזמנות במחשב) אבל שלט מצוין בחומר ועשה יופי של עבודה. אמרנו לו שבאנו ספונטנית לחגוג לי יום הולדת כשהמטרה הקולינרית  - ארוחת מנות ראשונות שנחלוק בינינו. התפריט של מונא הוא תפריט שף ירושלמי עם מוטיבים ים תיכוניים אירופאים, במיוחד מצרפת ואיטליה. התפריט משתנה מדי פעם בהתאם למצאי חומרי הגלם. התפריט הנוכחי מכיל 7 מנות שאפשר להגדיר כמנות ראשונות או ביניים ועוד 6 מנות שהן עיקריות בהגדרתן הבסיסית. תפריט מהודק ומדויק. החבר'ה כאן יודעים מה הם רוצים להגיש ולא מעמיסים יותר ממה שלדעתם צריך (אני הייתי מוסיף אולי עוד 2-3 מנות).


הזמנתי לי קוקטייל בשם Jalisco (חליסקו) על בסיס טקילה דון חוליו בלאנקו, לילט לבן (Lillet - אפריטיף צרפתי שמכיל 85% תערובות של יין בורדו ו 15% ליקר פירות הדר), ורמוט נוילי פראט אמברה ושמן זית (טיפות שמוזלפות). היה שם גם מסקל שנתן נופך מעושן לקוקטייל. קוקטייל אלכוהולי וחזק שנהניתי ממנו. האחיינים שתו בירה ויין לבן (ילדים גדולים בני 21 ו-32). השקנו כוסיות והתפנינו להזמנת מנות. הזמנו סשימי טונה, טרטר בקר, קלמרי וצ'וריסוס, רוסט פילה. אלה מוגדרות כמנות ראשונות. בנוסף הוזמנה מנת ספיישל של פסטת סרטנים תוצרת בית שהוגדרה כמנת ביניים. בהמשך חרגנו מתכניתנו והזמנו עוד מנת פסטה שמוגדרת כעיקרית, של לינגוויני מולים. קיבלנו גם לחם בצד, עם שמן זית ושום קונפי.

סשימי טונה אדומה: עם שמן צ'ילי, לבנה, זרעי עגבנייה ואורגנו. 68 ש"ח. לא זול. נתחים טובים מאד. תיבול מדויק וטוב. לא מנסים כאן להמציא את הגלגל או להיות יצירתיים במיוחד. סתם מגישים פרודוקטים איכותיים שמשתלבים טוב אחד עם השני ומתובלים כמו שצריך. הלוואי על כל המסעדות.



טרטר דה בף: טרטר פילה בקר עם איולי צ'יפוטלה. 64 ש"ח. תמחור גבוה למדי למנה קלאסית נוספת שבוצעה כמו שצריך. שוב - תיבול מדויק מאד. איולי טוב (שהייתי שמח שיהיה טיפה יותר מעושן וצ'יפוטלי). בשר טעים מאד ורך.


רוסט פילה: בתפריט רשום שזה מגיע עם סלקים צלויים, פטל וקציפת עיזים. 64 ש"ח. אנחנו קיבלנו מנה בלי סלקים אבל עם עגבניות, לחם קלוי ועלי רוקט. תכלס - לא חסרו לנו הסלקים. מנה טעימה עם תיבול מדויק. קציפת העיזים הייתה עדינה וטעימה ולא האפילה על הפילה. הפטל היה חמצמץ והשתלב מצוין. את שאריות הרוטב נהנינו לנגב עם הלחם שקיבלנו. מנה טובה מאד.




קלמרי וצ'וריסוס: עם כרוביות צלויות ויוגורט כבשים. 76 ש"ח. עוד מנה לא מסובכת במיוחד שעשויה ביד טובה. קלמרי וצ'וריסו זה שילוב מצוין תמיד. יחד עם היוגורט הטוב שממתן ומעדן יש כאן עוד מנה טעימה מאד. וכרובית צלויה זה כרובית צלויה. כלומר - טעים.



פסטת סרטנים: מנה שהייתה אחד מהספיישלים של היום. עלתה כמדומני 78 ש"ח. פסטת חלמונים תוצרת בית עם בשר סרטנים, רוטב על בסיס ציר סרטנים וחמאה. פשוט, קלאסי וטעים. דפי הפסטה היו עשויים אל-דנטה והיו מצוינים. בשר הסרטנים היה טוב (לא בושלו יתר על המידה כמו שקורה לא מעט). לשמחתנו כשקיבלנו את החשבון ראינו שהמנה הזו לא תומחרה והייתה על חשבון הבית. חמודים. מסתבר שלפעמים משתלם לבוא ביום הולדת בספונטניות.



לינגוויני מולים: הפסטה הנ"ל הייתה מצוינת אז תוך כדי הזמנו עוד מנה אחת של פסטה. מנה מהתפריט הרגיל של לינגוויני מולים, טונה אדומה, עגבניות, אנשובי וצ'ילי. מנה לא זולה אבל מכובדת שעלתה 126 ש"ח. גם זו הייתה פסטה שעשויה מצוין. המולים היו טריים וטובים מאד. האנשובי פחות הורגש ונתן מליחות מרומזת. הטונה לטעמי קצת הולכת כאן לאיבוד. אבל סה"כ - אחלה מנת פסטה.



קינוחים.
היו 4 קינוחים בהיצע. ויתרנו על קרמו השוקולד ועל הגרטן תפוחים (שמכיל סירופ קינמון שנוא).


מוס מסקרפונה רום: עם דקואז פיסטוק, קולי פטל ושוקולד לבן מוקצף. 48 ש"ח. היו כאן גם 2 פטלים טריים. מינון קרם המסקרפונה כאן הפתיע אותנו. היה המון ממנו. ממש כדור ענק, ודאי ביחס לשאר המרכיבים. הסה"כ היה מוצלח וטעים מאד. קרמים טובים ושילובי טעם ומרקם טובים.



סורבה שסק: עם גרניטה מלפפון, מקדמיה וסאקה. 36 ש"ח. קינוח פירותי, טעים ונעים. נחמד לפגוש שסק בסורבה במסעדה (או בכלל). הסורבה היה עשוי היטב ושאר הירקות (מלפפון זה טכנית פרי, אני יודע..) השתלבו היטב והתוצאה היא קינוח קיצי, טעים ומרענן. סיום קליל ומוצלח לארוחה טובה.



עד כאן ארוחת יום ההולדת במונא. נהנינו מאד. אוכל טוב, מוקפד וטעים. שירות מצוין. אווירה טובה. אין כאן ניסיון להמציא את הגלגל (אישית אולי ציפיתי לקצת יותר יצירתיות במנות), אבל כשהאוכל כולו טעים מאד ועשוי במקצועיות, כשחומרי הגלם והשילובים ביניהם הם טובים, אז זה בהחלט מספק. יופי של מסעדה זו מונא. שווה ביקור. גם לתל אביבים.



מנזה - ארוחת שישי בערב:

בסופ"ש שאחרי היומולדת ביליתי במבשרת אצל אחי הגדול ומשפחתו. (למחרת עשינו על האש משפחתי). הזמנו מקומות מראש לשישי בערב ל-5 סועדים במסעדת מנזה (אחי, גיסתי, 2 אחייניי ואני). מעין ארוחת יום הולדת קצת מאוחרת לי ולאחייני איתמר שחגג ב-4 ביוני (הילד בן 20). התכנון היה לנסות דווקא את הסדנא, אבל כשבוע לפני כן ניסיון הזמנת מקום לשעה סבירה לשישי בערב כשל. האופציות הירושלמיות הלא כשרות לארוחה טובה בשיש בערב אינן רבות למרבה הצער. מי שנמצא בה מקום פנוי היא מסעדת מנזה החביבה. מסעדה שנפתחה לפני 4-5 שנים וממוקמת ברחוב בצלאל. הייתי בה לפני כשנתיים לצהריים ספונטניים ונהניתי.

הזמנו מקום לשעה 19:00 ושמחתי לגלות מסעדה מלאה לגמרי בשעה וחצי בה ישבנו. קהל מגוון שכלל צעירים, משפחות וחבר'ה מבוגרים. נראה שעובדים כאן יפה למרות השקט ובלי יחסי הציבור שיש למשל למסעדות קבוצת מחניודה או למסעדות של החבר'ה של מונא. התפריט של מנזה הוא תפריט בראסרי מודרני. כזה הוא גם העיצוב של המסעדה. חלל מרווח, נקי ומודרני. קראתי איפשהו שהשף הוא בחור בשם שלומי אטון ועל תפריט הקינוחים אחראית הקונדיטורית מיכל בוטון (שבונה הרבה תפריטים למסעדות). תמחור המנות די סביר ביחס למסעדות בימינו. מבט על התפריט שצילמתי לפני שנתיים ועל התפריט של היום מראה שלא היו שינויים במחירי המנות. יציבות נדירה וראויה לציון. יש כאן לא מעט מנות עיקריות באזור 70-80 ש"ח ולא מעט מנות ראשונות סביב 40-50 ש"ח.



בדקות הראשונות לקח מעט זמן עד שהגיעו המלצרים לקחת את ההזמנה כי המסעדה התמלאה כמעט בו זמנית בלא מעט סועדים. בהמשך השירות היה פשוט מעולה ומתוקתק. שאפו למטבח (על הוצאת מנות בתזמון מצוין ואפילו על הגשת המנות ל-5 אנשים כמעט בו זמנית). ראוי לציון מלצר אחד שלא קלטנו את שמו שציין שהוא ממלצר במסעדות כבר 20 שנה ונהנה מזה מאד. הוא היה מקצועי לעילא אבל גם חברותי וחביב מאד. לו רק היו יותר נותני שירות כאלה במסעדות.

הזמנו כל מיני אלכוהולים כולל בקבוק יין שאבלי לבן שעלה 190 ש"ח שברוב המסעדות שאני זוכר מתומחר כאן במעל 200 ש"ח (210-220 ש"ח). לאחר מכן הזמנו 3 מנות ראשונות לחלוקה.


קרפצ'יו בקר: אגוזי לוז, קרם פרמזן, עלי רוקט וברוסקטה צרובה על הגריל. 42 ש"ח. מנה שאכלתי בארוחת הצהריים הקודמת שלי במנזה. קרפצ'יו בהגשה יצירתית ומקורית. מגולגל וממולא בעלי הרוקט. נחמד וטעים.


מנה טבעונית: קציצות מנגולד, כרישה ותפו”א על סלט עדשים. 58 ש"ח. מנה די נדיבה. אני מניח שהיא יכולה לספק סועד טבעוני כמנה עיקרית. בעיניי האלמנט המוצלח ביותר היה סלט העדשים שהיה מצוין. הקציצות היו טעימות אבל הייתי רוצה שתהיינה יותר פריכות מבחוץ.


מנת ספיישל של היום. קרפצ'יו טונה אלבקור (נהייתה פופולרית לאחרונה במסעדות). הוגש עם שומר, נענע ואשכולית אדומה. נדמה לי שזה עלה איפשהו בין 55 ל-60 ש"ח. מנת דג נא טובה וטעימה. תיבול פשוט שנותן את הכבוד לדג הטרי.


מנות עיקריות. אחייניי חלקו מנת תבשיל לחי ביין אדום, פטריות פורטובלו, בצלי שאלוט וחיטה. 86 ש"ח. מנה נוספת של פפרדלה פירות ים (שרימפס, קלמרי וראשי קלמרי, מולים) ברוטב שמנת. 72 ש"ח. הם נהנו משתי המנות. אני טעמתי ביס מהחיטה והרוטב והוא היה טעים ונטה לטעמים מתקתקים. טעמתי גם ביס מהפסטה שהייתה עשויה כמו שצריך. אחי הזמין את קבב הים (מוסר ובס) עם לימון כבוש, עשבי תיבול, ירקות צרובים, שום קונפי ויוגורט. 78 ש"ח. היה לו טעים אבל הקבב היה מעט יבש. (הוא חולק ל-4 קציצות קבב די קטנות. אולי היה עדיף לחלק ל-3 קבבים מעט יותר גדולים).

גיסתי ואני הזמנו את אותה מנה, אף היא מהספיישלים של היום: פילה דג חרב עם אורז שחור וסלסת עגבניות. המנה עלתה כמדומני 119 ש"ח. הדג היה טעים אם כי מעט יבש. מדובר בפילה דג עבה ובשרני ולכן אני יכול להבין מידת עשייה יתרה מעט ליתר ביטחון. הכוכב של המנה היה האורז השחור. תחילה חשבנו שזה ריזוטו עם דיו של קלמרי, אבל זה היה אורז שחור (או אורז אסור) שבושל בציר עוף עם הרבה חמאה (ולכן הזכיר ריזוטו גם במרקם) והיה טעים במיוחד. הרבה זמן לא אכלתי אורז כזה טעים. שאפו.



קינוחים.
המלצר אמר שנסמוך עליו עם הקינוחים. הוא הוציא לנו שניים. הראשון קוקילידה תוצרת בית עם גלידת וניל. טעמתי מהלידה בלבד והיא הייתה טעימה. הקוקי היו טעימים לטועמים אם כי מעט קשים במרקמם. הקינוח השני היה קרם ברולה עם מאצ'ה וג'ינג'ר (נדמה לי שג'ינג'ר) שהיה טעים מאד. הוא היה במתיקות מאוזנת עם קיק טוב של המאצ'ה המעט מרירה. היות ולא שילמתי כי הוזמנתי לא ראיתי כמה עלו הקינוחים. אני מעריך שלא יותר מ-40 ש"ח לקינוח.


בשורה התחתונה הארוחה כולה עלתה פחות מ-950 ש"ח. ל-5 אנשים. סביר לגמרי. יצאנו שבעים ומרוצים. גם אם לא כל המנות היו מושלמות, היה לנו טעים. נהנינו מהאוכל ומהשירות ובהחלט יצאנו בתחושה חיובית מאד. יש כאן מסעדה טובה שנותנת תמורה טובה לכסף. אין סיבה שמנזה לא תירשם כאופציה לא כשרה ראויה ואיכותית בכל רשימה של מסעדות אופציונלית ירושלמיות דומות.

עד כאן פוסטים ליום ההולדת. בשנה הבאה אדאג (אנשאללה) לבלות שוב בעיר אירופאית כלשהי.


יום חמישי, 14 ביוני 2018

ארוחות יומולדת: חלק א' בת"א - דוק (יום לפני) וקפה פופולר (יום אחרי)

יומולדת 43 (10 ביוני למתעניינים). בשנים האחרונות יצא לי לבלות בעיקר בחו"ל בימי הולדת. יוני זה אחלה חודש לצורך זה. השנה אני בארץ (בכל זאת הייתי לפני חודשיים במדריד אז לא צריך להגזים) אז צריך להתנחם באוכל מקומי טוב (בשאיפה).


דוק - ארוחה ספונטנית יום לפני

אילת אחותי התאומה קפצה אליי בשבת של ה-9 ביוני וחיפשנו מקום זמין לארוחה קלילה אך טובה של כמעט יום הולדת. להפתעתי בדוק, האחות הקטנה של מסעדת האחים של האחים דוקטור, היה מקום פנוי באחד השולחנות הגבוהים שבחלל הפנימי של הבר הקטן. בערך שנתיים וחצי עברו מאז הביקור הקודם שלי בדוק. בין לבין טעמתי מנות של הדוקטור בארוחה בה התארח אסף דוקטור ב-25M. בקיצור, הגיע הזמן לחזור.

התחלנו באיזשהו קוקטייל ובכוס יין לבן בשבילי. לא ממש זוכר מה ומי. 

המנה הראשונה הייתה טרטר טונה אלבקור עם תותי עץ בוסר מוחמצים, קרם פרש, טרגון וריג'לה. משהו כזה. מנה שעלתה 65 ש"ח. מנה יקרה ביחס לתפריט. אבל אחלה טרטר. חומרי גלם משובחים. תיבול עדין, חמצמץ-מתקתק וטוב שנותן כבוד לדג העדין (עדין יותר מטונה אדומה רגילה). מנה טעימה ורעננה.



הקולרבי המפורסם שהפך למודל לחיקוי בלא מעט מקומות... קולרבי אפוי בפחם עם גבינת המאירי, שומשום בלאדי, טימין ופלפל חריף. 38 ש"ח. 5 ש"ח יותר מלפני שנתיים וחצי. לגיטימי. מנת ירק מהמוצדקות בארצנו. למרות שאסף דוקטור לא נכח בארוחה הזו והיו 2 טבחים צעירים במטבחון הקטנטן שמאחורי הבר לא ניכרה ירידה באיכות. התיבול והעשייה היו מדויקים.



המנה הבאה. סינטה צרובה בפחם במיסו מחומוס מקומי, סלט סלרי, דובדבנים וג׳רג׳יר, פריקה קלויה וכתושה. נדמה לי שזו גם מנה של 65 ש"ח. מנה משובחת נוספת עם נתחי סינטה עשויים מעולה (רכים וטעימים) ומתובלים מצוין, וסלט מרענן לצדם. אפילו הדובדבנים (חומר גלם שאני פחות אוהד) סיפקו כאן עניין.



עוד מנה שאכלתי בארוחה הקודמת וגם היא מנה צמחונית לעילא שרואים דומות לה בלא מעט מסעדות היום: כרוב ערבי אפוי ביין לבן ועשבים, צ'ימיצ'ורי זעתר וגבינת שילה חרוכה. 41 ש"ח. כרוב אפוי זה דבר גאוני. זו בטח השיטה הכי טובה להוציא את המיטב מהירק הלא ממש סקסי הזה. נסו את זה.



קינוח. ויתרנו לצערי על גלידת תירס גילי, בוטנים בפלפל חריף יבש וטוויל דבש כי תאומתי לא רצתה לקחת סיכון. הלכנו על הקינוח הפשוט יותר של טארט משמש ושקדים. טעים. עשוי מצוין. לא מתוק מדי.



שמחתי לראות שדוק שומרים על הרמה ועל האיכות גם אחרי שנתיים וחצי וגם בלי נוכחות בעלי הבית. נהנינו מאד מהארוחה. קינחנו בשוטים של או דה וי קלמנטינות ואו דה וי אתרוגים של מזקקת יוליוס שאחריהם קיבלנו 2 שוטים על חשבון הבית של עוד תזקיק של יוליוס. אחלה מקום הוא דוק. לחגיגות טרום יום הולדת, לחגיגות יום הולדת או סתם לארוחת ערב ישראלית מעניינת וטעימה.

ותודה לאוחתי על אספקת התאורה בתמונות (קופסת הסיגריות היא שלה).



קפה פופולר - החדשה של אבי ביטון - יום אחרי

ארוחה במסעדה עם סיון, שותפתי לשעבר, הפכה להיות מסורת יום הולדת משותפת, היות ושנינו חוגגים יום אחרי יום (9 ו-10 ביוני). הפעם נבחרה המסעדה החדשה של אבי ביטון, קפה פופולר. אבי ביטון, אקס אדורה החביבה שנסגרה לפני כמה שנים חזר לביצה הקולינרית התל אביבית. הוא בנה את התפריט של המסעדה, הממוקמת במלון בוטיק חדש בשם ג'ייקוב סמואל, באחת מפינות הרחובות האסטרטגיות בתל אביב, דיזנגוף פינת ארלוזורוב. מי שמשמש כשף בפועל הוא בחור בשם תומס זוהר.



המקום מכיל שני מתחמים. מתחם אחד תת קרקעי של גסטרו-בר שנפתח לפני כחודש שבדרכי לשירותים ראיתי שהיה הומה, גדוש ורועש. (בתמונה - המדרגות שיורדות לבר והאמנות (?) הקריקטורית שחוזרת כמוטיב במסעדה ובתפריט).



המתחם השני הוא מתחם ישיבה מחוץ לבניין. מתחם ישיבה של הביסטרו שנפתח כמדומני בשבוע האחרון וממוקם ממש על הרחוב. בעיניי הוא ממוקם יותר מדי על הרחוב. היה נחמד יותר אם היו אלמנטים מבודדים מסוימים. נגיד איזה עץ או שניים או סתם מחיצה. אנחנו ישבנו בחוץ, ב"ביסטרו".


לבר התחתון ולביסטרו החיצוני יש שני תפריטים מעט שונים (עם לא מעט חפיפה). תפריט הביסטרו כולל מנות ים תיכוניות שחלקן מבוססות על מנות דגל שהיו באדורה. מנות קטנות ובינוניות די מגוונות.




תפריט האלכוהול כרגע לא עשיר מאד ודי התקשיתי למצוא משהו כלבבי. 2 יינות שטעמתי לא עשו לי את זה. בסוף הזמנתי קוקטייל בשם נורמנדי על בסיס קוניאק קורווזיה עם אניס, ורמוט ואורג'ה (שאין לי מושג מה זה). קוקטייל לא רע אבל לא מלהיב שעלה 52 ש"ח. סיון הזמינה קוקטייל בשם דרדר שעלה 48 ש"ח והכיל וודקה גרייגוס, צ'ילי (בשולי הכוס), אננס, פסיפלורה וכתר טחין. היא אהבה בסה"כ.

לאוכל.
סיון הזמינה מנה שכנראה תהיה אחד מלהיטי המסעדה כנשנוש פתיחה: פלאפל חצילים שרופים: חצילים קלויים, בצל סגול, שמנת וסלט עגבניות. מנה שגרסה דומה לה הייתה ממנות הדגל באדורה. היה לה טעים אבל היא זכרה משהו מוצלח ומעניין יותר מאדורה. בעיניי אפשר לתת יותר תמורת 42 ש"ח. עוד כדור. עוד סלט (שהיה סטנדרטי). עוד טוויסט בעלילה.


עוד מנה צמחונית - סלט כרובית: כרובית טרייה, עלים ירוקים, משמש אוזבקי, ויניגרט דבש ופקורינו. 44 ש"ח. מנה טעימה בסה"כ. שנינו חשבנו שהיה כאן יותר מדי משמש אוזבקי שהשתלט. הטעם הדומיננטי היה מתוק מהויניגרט ומהמשמש. בעיניי הכרובית, כוכבת המנה, הלכה קצת לאיבוד במתיקות. הייתי מוסיף יותר חמצמצות ואולי חרפרפות לטעמים כאן.


אני חיכיתי בינתיים למנה הראשונה שלי. וחיכיתי. וחיכיתי. מזל שהזמנו גם לחם שמוגש עם קרם עגבניות וקונפי שום (18 ש"ח). כך לפחות היה לי משהו לנשנש. אחרי 10 דקות שאלתי מה עם המנה שלי. אמרו שבודקים. אחרי עוד 5 דקות שאלתי מלצר אחר מה קורה. בודקים הייתה התשובה. אחרי עוד כמה דקות שאלתי פעם שלישית. אחראי המשמרת חזר אליי ואמר בהתנצלות שאין לו תירוצים ושהייתה תקלה ופשוט שכחו לרשום את ההזמנה שלי. קורה. בסוף הגיעה המנה המיוחלת: סשימי אינטיאס: אינטיאס, עגבניות טריות, שמן זעתר, פלפל חריף וקריספי פיתה. 68 ש"ח. היו פה גם כמה עלים ירוקים. הדג עצמו היה טוב ואיכותי אבל הוא נטמע לגמרי בשמן הזעתר שלצערי הכיל זעתר יבש (כזה עם שומשום). שאר האלמנטים היו נחמדים ולא יותר. הייתי מוותר כאן לגמרי על הזעתר היבש ומשתמש בזעתר טרי. אינטיאס טוב לא צריך אלמנט אגרסיבי שיחנוק אותו.



כפיצוי על ההמתנה הארוכה ולפני המנות העיקריות קיבלתי צ'ופר חביב ונדיב. רוסטביף ישראלי: נתח בקר צלוי, טחינה, זרעי עגבנייה ועלים ירוקים. מנה שעלותה 58 ש"ח. מנה פשוטה וטעימה בסה"כ. בשר טעים. טחינה טובה. אבל גם כאן הופיע אותו שמן זעתר ושומשום אגרסיבי שהאפיל על הטעמים. (עניין שלא מצוין בתפריט).



מנה צמחונית נוספת - כרוב צלוי. להיט צמחוני (ראו דוק למעה או ג'וז ולוז), כבר אמרנו... כאן מדובר בסטייק כרוב: כרוב צלוי, חמאה , טימין, פקורינו, שמנת חמוצה. 44 ש"ח. מנה טעימה בסה"כ אבל ההיא מדוק למשל טובה ומעניינת יותר. 


המנה העיקרית שלי - שרימפס מעקוד: שרימפס במחבת, חמאת עגבניות, לביבת תפוחי אדמה תוניסאית, קונפי לימון. מנה יקרה למדי שעולה 94 ש"ח אבל נותנת תמורה לא רעה לכסף. השרימפס היו טובים (הרגישו טריים). הרוטב היה פיקנטי ונוכח. לביבת תפוחי האדמה הייתה טעימה. שני דברים הייתי משפר: מידת עשייה טיפה יותר מדויקת של השרימפס. (חלקם היו עשויים מעט יותר מדי). רוטב יותר סמיך ו"עם גוף". אבל סה"כ מנה טובה.




קינוח.
בחרנו בקרם ברולה ותות: קרם וניל מושחם, מרקחת תותים, טוויל שקדים. 42 ש"ח. הטוויל המגולגל היה ממולא בקרם וניל ותות. הקינוח היה מוצלח למדי. שום דבר מתוחכם במיוחד אבל טוב. קינוח לא מתוק מדי. קרם ברולה עשוי כמו שצריך. סיום ראוי לארוחה.



זה קפה פופולר. מקום שבזכות המוניטין והפרסום של השף שלו, המיקום המרכזי, הסגנון והאוכל המיינסטרימי ברובו, יהיה כנראה כשמו, פופולרי מאד. עבורנו זו הייתה ארוחה בסדר פלוס. שום דבר מלהיב או מאתגר במיוחד. אדורה של אבי ביטון לא הייתה מסעדת השף האיכותית ביותר או המתוחכמת ביותר אבל היא הייתה חביבה, טעימה, מעניינת יחסית, ונתנה תמורה טובה לאגרה. קפה פופולר, על סמך המנות שאנחנו טעמנו, פחות מעניינת לעת עתה. משף מנוסה ומפורסם שחוזר מרכז העניינים אחרי מספר שנים, הייתי מצפה לקצת יותר עניין, ייחוד וטאץ' של שף. אולי זה יקרה בהמשך. ובקשה  אחת - רדו משמן הזעתר...


ובקרוב בבלוג זה...
חלק ב' של ארוחות יום הולדת - דיווח יומולדת מאזור חיוג 02 (או במילים אחרות - ירושלים בירתנו לנצח נצחים)...