אנדלוסיה. גרנדה. 6-8 באפריל.
גרנדה. אחת החשובות והיפות שבערי אנדלוסיה. כ-180 ק"מ מזרחית לרונדה. בבוקר ה-6 באפריל יצאנו מרונדה ובדרך תכננו גיחה לשמורת El Torcal de Antequera. שמורת טבע עם תצורות סלע מיוחדות. הגענו ליעד והסתבר שמפוצץ ממטיילים ולכן לא ניתן לעלות עם הרכב לחניון. המשכנו בצער לגרנדה ובדרך עצרנו לצהריים סבירים בעיירה בשם Loja במסעדה בשם Cilantro. שום דבר מיוחד לכתוב עליו (אכלתי פאייה פירות ים נדיבה וסבירה באיכותה). לגרנדה הגענו בסביבות 16:00 וחיפשנו חניון קרוב למלון. משימה בלתי אפשרית היות ומרכז העיר נחסם כולו ע"י מחסומי משטרה לרגל חגיגות השבוע הקדוש. שעה וחצי של רונדלים ועצבים ובסוף מצאנו חניון כ-1.5 ק"מ מהמלון. יצאנו עם מזוודותינו והתחלנו מסע רגלי לכיוון המלון. זאת קבלת הפנים שקיבלנו ממש סמוך למלון. אלפי אנשים עומדים וצופים בתהלוכת החג עם אותן תלבושות קלאן סטייל מסורתיות, לפידים, צלבים, נגנים וכרכרה של הצלוב. המלון במרחק נגיעה (או חציית כביש קטן) אבל אי אפשר לחצות כי האנלדוסים צועדים וקהל האלפים מריע. אחרי יותר משעה של המתנה מצאנו פירצה בתהלוכה והצלחנו לחצות בשלום לכיוון המלון. בסביבות 19:00 אחרי שאנחנו כ-3 שעות בעיר עשינו בשעה טובה צ'ק אין. התחילה איתנו לא טוב גרנדה. מזלה שהיא הייתה נהדרת בהמשך אז סלחנו לה.
חזרתי לאזור המלון וחיפשתי מקום לאכול בו. 2-3 מקומות טאפאסיים שסימנתי כיעד אפשרי היו מפוצצים. עייף ורעב נכנסתי למסעדה לא רחוקה מהמלון שהיה בה מקום פנוי שדורגה עם ציון טוב מאד בגוגל מפות.
Bongo - ארוחת ערב ראשונה בגרנדה:
הלוגו שלהם גורס - MÚSICA PARA TU PALADAR. מוזיקה לחך שלכם. מדובר בבר-מסעדה מודרני ושמח של פיוז'ן ים תיכוני. מנות מקומיות עם השפעות גלובליות מרחבי העולם. לא מסעדה שהייתי נכנס אליה בימים מתוכננים טוב יותר אבל הנסיבות הביאוני אליה.
היה סורק ברקוד לתפריט אבל בגלל אלפי האנשים בסביבות המסעדה (הצועדים עדיין צעדו בכל הרחובות הסמוכים) לא הייתה קליטה ולכן קיבלתי תפריט כתוב כולל אנגלית. באתר שלהם מצוין שיש גם אופציה לארוחת טעימות של 7 מנות וקוקטייל ב-45 יורו. תכלס לא יקר במיוחד. ויתרתי והזמנתי 2 מנות מהתפריט הרגיל. מחיר מנות ראשונות וסלטים נע כאן מ-12 ל-17 יורו. מחיר מנות גדולות יותר (מתוארות כמנות לחלוקה) נע מ-13 ל-22 יורו. לא יקר.
זו חתיכת צנים עם גבינה שמקבלים על חשבון הבית.
המנה הראשונה שהזמנתי הייתה טרטר צ'וריסו של חזיר איבריקו שמוגש על עצם לצד חבילת צנימים ממותגים העונים לשם La Regañá Don Pelayo. גוגל סיפר לי ש-Regañá זה לחם שטוח אנדלוסי מיובש שהיה מוצר צריכה נפוץ אצל חיילים ורועי צאן. כאן יש מיתוג של יצרן מקומי איכותי. המנה עלתה 12 יורו והייתה נדיבה וטעימה. טעם חזק ופיקנטי של בשר מעושן וחרפרף. בעצם לקחו כאן בשר נקניקיות איכותיות וקצצו אותן משל היו טרטר. תיבול טוב של חמוצים, עלי מיקרו שונים ואיולי כלשהו תרם את תרומתו. מנה מוצלחת שעבדה היטב עם הבירה שלגמתי.
למנה שנייה הזמנתי מנה שנקראה באנגלית Smoked duck breast wok. לא שאלתי מה מכיל הווק מלבד נתחי חזה ברווז מעושנים שדי ברור שהיו אמורים להיות בו ואכן היו. זו הייתה למעשה מנת אורז עם פלפלים ושאר ירקות ואותם נתחי ברווז מעושנים וצרובים. היא עלתה 16 יורו. זה היה טעים למדי אבל פחות מוצלח מהמנה הראשונה. העסק אמנם תובל היטב אבל היה מעט יבש. חסר היה כאן רוטב, מטבל או משהו ירוק שירענן את הטעמים.
בבוקר ה-7 באפריל הסתובבנו ברחבי העיר היפה הזו. כמה תמונות לפני האוכל.
האדון החביב הזה חי את החיים האנדלוסיים כמו שצריך. בא לשוק לצהריים. שותה בירה ומנשנש חמון וזיתים. מה רע?
בצהריים הגענו לאזור שוק האוכל המקורה סן אגוסטין, Mercado de San Agustín. מי שרוצה יכול למצוא כאן גם מקומות יותר מסורתיים מקומיים של טאפאסים. אנחנו התמקמנו דווקא במזקלרייה מקסיקנית חביבה למראה.
La Valentona Mezcalería - קוקטיילים של מזקל ונשנושים מקסיקניים בשוק האוכל של גרנדה:
אחרי סיבוב קצר בשוק המקורה שהוא כנראה די חדש לפי מראהו, קצת לפני שעה 13:00, התמקמנו במזקלרייה מקסיקנית חביבה שמסתבר שנפתחה כשבוע לפני. שתינו קוקטיילים על בסיס מזקל שלמי שעוקב אחריי זה תמיד עניין משמח עבורי ואכלנו כמה ביסים, כולל השלמת פחמימות בדמות פוקאצ'ה וקלצונה מהדוכן האיטלקי הצמוד. שיתוף פעולה בין יבשתי בשוק אוכל אנדלוסי.
תפריט השתייה. הרבה מזקל ועוד קצת משקאות אחרים. מקבלים לצד האלכוהול גם נשנונים.
אלה 4 הקוקטיילים שהזמנו. שלי היה ה-Mezcal Mule. האדום הוא על בסיס אבטיח. השמאלי עם אננס. עוד אחד הוא מרגריטה סטייל. כולם משובחים. המחירים נעו מ-5 ל-6.50 יורו. בארץ? פי 2 או 3. יתכן בהחלט שאלה מחירי הרצה כאן כי המקום כאמור חדש לגמרי.
קצת גבינות פיקנטיות ושקדים מלוחים קלויים ומתפצחים במיוחד.
עוד קוקטייל לסחבק. נדמה לי שמזקל רימונים. מוצלח ומרענן. גם 2 שותפיי הבגירים לגמו עוד קוקטייל אחד כל אחד.
טאקו קטן לנשנוש עם ממרח שעועית, צ'ילי, גוואקמולה וחזה עוף פיקנטי. טעים ומהנה. בהמשך הגיעו עוד שניים כאלה וכאמור הזמנו גם פוקאצ'ה וקלצונה לא רעים בכלל מהדוכן האיטלקי השכן אז יצאנו גם מבושמים וגם שבעים. להערכתי על 5 קוקטיילים + בירה + משקה קל + נשנושים שילמנו טוטל של כ-40 יורו.
מזקל כבר הוזכר בפוסט קודם על סביליה וזה משקה שכבסיס לקוקטיילים הוא בעיניי המוצלח מכל האפשרויות האלכוהוליות. הטעם המעושן והחוזק שלו הם אידיאליים בעיניי לקוקטיילים. אני מחזיק בבית בקבוק על דרך קבע ושותה אותו נקי לפעמים. מזקלרייה שמגישה גם טאפאסים קטנים שפתוחה לצהריים היא עניין מבורך בכל מקום בעולם, בטח אם היא חביבה ואיכותית (בניהול 2 נשים נחמדות במיוחד) כמו La Valentona הגרנדאית.
Faralá - ארוחת טעימות במסעדת שף עם הרבה יומרות:
מסעדת שף מומלצת מישלן שגם מחזיקה ב-sol אחד במדריך הספרדי Guía Repsol (יש רק עוד שתיים כאלה בעיר). באתר המסעדה מצוין המוטו שלהם - הם רואים את עצמם כמעגל של גסטרונומיה ואמנות שמשלב מסורת, רגש ותרבות. זה גם בולט במיקום של המסעדה בקומה השנייה של בניין שבקומתו הראשונה יש אולם פלמנקו קטן. קראתי שלעתים יש להם אירועי ספיישל של הופעה + ארוחה. המסעדה נפתחה באוגוסט 2018. המילה המקבילה ל-faralá באנגלית היא frill - ציצית של שמלה. השף של המסעדה הוא Juan Pedro Ortiz שבאתר מצוין שעבד כמה שנים ב-Estimar בברצלונה (בה ביקרתי. פירות ים ודגים לפנתיאון). בנוסף צבר ניסיון באנדלוסיה ב-La Costa, מסעדת כוכב ליד אלמריה של שף בשם José Álvarez, ובמסעדת 2 כוכבי מישלן במדריד בשם Deesa תחת שף Quique Dacosta. בקיצור - לבחור יש רזומה ומכאן גם היומרות. מנהלת המסעדה השותפה היא Lidia Outeda שצברה ניסיון במסעדות בסביליה עיר הולדתה.
נכנסתי בשעה הייעודה. המארחת בדקה את ההזמנה והכניסה אותי לאולם הפלמנקו בו המתינו צופים להופעה. אשכרה הלכתי בנתיב שבין הבמה הקטנה למושבים המאולתרים. המלצר המתין לי ליד המדרגות ועלינו לקומה השנייה. התמונות צולמו כשיצאתי מהמסעדה כי לא הרגשתי נעים לצלם את הצופים הממתינים.
זה החלל של המסעדה עצמה. אלגנטי, מואר, נעים. כמו שאפשר לראות היה כמעט ריק. זוג ישב לשמאלי, זוג ישב בשולחן מצד ימין ועוד זוג בשולחן אחר. זה הכל. שניים מהזוגות היו דוברי אנגלית ואחד ספרדי.
את התפריט באנגלית סורקים. בסוף אקבל תפריט למזכרת. היו 3 מסלולים של ארוחות טעימות. הראשון המצומצם TRADITION בעלות 60 יורו עם אופצית התאמת יין ב-28 יורו. השני EMOTION / CULTURE בעלות 74 יורו (ו-40 יורו להתאמת יין). השלישי - המורחב TRADITION | EMOTION | CULTURE בעלות 98 יורו (ויין ב-54 יורו). בגדול יש כאן תפריט שף אנדלוסי מודרני עם השפעות מזרח תיכוניות וים תיכוניות עם דגש על חומרי גלם מקומיים, שמדגיש את המסורת לצד החדשנות.
ארבעה מתאבנים. יפהפיים ומושקעים מאד. לגמרי מישלן סטייל. הגיעו ב-20:45. כולם היו מעולים.
Seasoned tomato - עגבניה עונתית. מין בונבון עגבנייה עם מילוי קרמי עגבנייתי. חמוד וטעים מאד.
Eggplant honey. חציל דבש או יערת דבש. השפעה של טעמים מהמטבח הערבי. מעין מאפה ביס מתפצח מחציל שרוף עם מילוי של קרם חצילים קלויים ודבש מקומי. טעמים מעושנים וחזקים של חצילים ודבש שמוסיף עוקץ ומתקתקות. מעניין ומוצלח בעליל.
Stew mozarab. נזיד Mozarab (Mozarabs היו הנוצרים האנדלוסים תחת השלטון המוסלמי) הוא נזיד בשר אנדלוסי (להבנתי לרוב של כבש או כדורי בשר) עם המון תבלינים ערביים (קינמון, כמון, פפריקות, שום, לימון). כאן יש מין תפיחת אורז קראנצ'ית ועליה "נזיד" צמחוני עם חומוס, תבלינים, ריבת לימון כבוש. ביס טעים, כיפי ומתובל.
אחרי המתאבנים הגיעו המנות. 6 במספר. המלצר אמר לי שהארוחה אמורה לארוך כשעתיים עד שעתיים וחצי וזה התאים לי. הקצב האיטי של הפלמנקו.
Asparagus from Huetor Tajar | Ajonegro | Maruca. המנה הזו הוגשה ב-20:51. אני בכוונה מציין את הזמן המדויק. אספרגוס שמקורו בגידול מקומי ליד גרנדה, קרם גבינת כבשים מקומית (Ajonegro), קרם אספרגוס, הולנדייז של שום שחור ובוטארגה של דג מקומי בשם Maruca (קרוב של בקלה או קוד). האספרגוס הירוק בהיר השלם הוא לא אספרגוס אלא קרם שאיכשהו עוצב לצורת הירק. הרבה השקעה. מנה מוצלחת וטעימה מאד. עדינות האספרגוס על מרקמיו ועזות הגבינה והבוטראגה השתלבו מצוין.
כוס יין ראשונה (ולצערי אחרונה). לבן La Trucha. מודל 2021. ענבי אלבריניו. עלה 5 יורו. היקב Finca Garabelos הוא מאזור גליסיה בצפון מערב ספרד. יין מעט פירותי ומרענן עם מינרליות טובה וסיומת מעט מלוחה.
אחרי המנה הזו עשיתי טעות אסטרטגית וסירבתי לקבל מנת לחם שהיא חלק מהארוחה. חשבתי שהמנות הבאות תהיינה מעט יותר גדולות ושאצא שבע גם בלי לחם. טעיתי. קורה.
המלצרית עומלת על הכנה אחרונה של המנה הבאה שלי. היא ביקשה שלא אצלם אותה אבל תמונה אחת שמרתי. בהמשך הצוות עיצבן אותי וזו הנקמה הקטנה שלי בהם.
Filled Pularda. המנה הזו הוגשה ב-21:16. הומאז' של השף למנת עוף ממולא מסורתית בשם pularda. כאן זה בהגשה צרפתית ככיסון ממולא בתבשיל עוף ומעט כמהין שמוגש במיצוי/ציר עוף ואצות. בצד - ביסקוויט תירס ממולא בפטה כבד עוף ביין פורט. שני חלקי המנה היו טעימים ומדויקים. תיבול מצוין ועשיר. מרקמים טובים. פטה הכבד שהוגש כביסקויט ממולא בצורת אפרוח היה חמוד ומהנה.
המנה האחרונה לפני הקינוחים. Roe Deer | Beetroot | Mango. השעה 21:34. התחלתי את הארוחה כאמור ב-20:30 כשנכנסתי. את המתאבנים קיבלתי ב-20:45. כלומר עברו כ-50 דקות בלבד מהביסים הראשונים וכ-55 דקות מהרגע בו החלטתי איזו ארוחת טעימות להזמין. היה ברור לי ששעתיים עד שעתיים וחצי של ארוחה לא יהיו כאן ושנראה שמישהו ממהר לסיים את הסרוויס ולסגור. אולי הם מיהרו לחגיגות החוצות של השבוע הקדוש שנמשכו באזור עד חצות לפחות. במקרה של מנת הבשר הזו שהיא "העיקרית" אפילו לא הספקתי לבקש כוס יין שנייה לפני הגשתה. רציתי יין אדום כלשהו שיילך טוב עם המנה הזו והקינוחים שיבואו אבל המלצרים לא נראו בסביבה. המנה הוגשה ודי התעצבנתי. אכלתי אותה בלי יותר מדי חשק. קבלתי מול המלצרים על עניין מהירות הארוחה וחוסר האפשרות שלי לבקש בזמן כוס יין שנייה והם התנצלו בחצי פה ורק הציעו כוס אחרי שכבר קיבלתי את המנה הזו. ציינתי שאני מרגיש בפירוש שמישהו מנסה לזרז את הסרוויס ושזה לא מה שנמסר לי בתחילת הערב. הם אמרו שזה יועבר הלאה אבל מנהלת המסעדה או השף לא טרחו לצאת. כמובן שאף אחד לא חשב לצ'פר אותי על עוגמת הנפש הקלה עם נאמר איזה יין קינוח בהפתעה או כוס שרי לסיום. בישראל יש דווקא סיכוי שזה היה קורה. אם הם בונים על כוכב מישלן עתידי (ומהאוכל, מהשירות ככללו ומהחלל די ברור שהם בונים) אני מקווה מאד שהגשה מזורזת שכזו שמשדרת לחץ לא נעים לסיים לא תהיה נחלת המבקר (או שהייתה ולכן הלך הכוכב).
המנה עצמה הייתה טעימה מאד. הייתה כאן רולדת בשר ממולאת של אייל קצוץ ברוטב עשיר של בשר וכנראה מנגו שעליה הונח סיגר דקיק במילוי סלק. אבקת סלק עיטרה את הצלחת. מנה שבעיניי הייתה קטנה מדי כמנה בשרית עיקרית ולמעשה יחידה. אני גם מעדיף במנות בשר אייל לקבל נתח ולא משהו קצוץ. הטעמים עצמם, שילוב המרקמים והטכניקות היו ללא דופי ובסה"כ זו מנת בשר עשירה, חזקה וטובה מאד.
קינוח שני. Chocolate flower | Golden Leaf. אנחנו ב-21:53. הקינוח המרכזי. פרח שוקולד (הוא לא גדול הוא רק נראה גדול). פרח במעטפת דקה של גלייז פירות אדומים במילוי קרם שוקולד ואם זכור לי נכון גם גלידת אגוזי לוז. פרח זהב לעיטור יחד עם כדורוני קרם שוקולד לבן. עסק מוצלח. קינוח מעט כבד, שוקולדי, עשוי כהלכה, מרובה טכניקות, עשיר וטעים.
חבל. כי האוכל עצמו, ההשקעה במנות ובפרטים הקטנים שבהן, איכות חומרי הגלם וחלל המסעדה, בהחלט יכולים להיות שווים כוכב מישלן. בשורה התחתונה כל המנות, מהמתאבנים המשעשעים והמושקעים, דרך מנות הירק, הים והבשר, כולן היו טעימות מאד ועשויות ביד מקצועית של שף טוב מאד ומוכשר מאד. לולי קצב הארוחה וגודלה הייתי כותב בלב שלם שזו מסעדה שראויה לכוכב. כרגע היא נשארת בעיניי כמומלצת בלבד, כמו שגורס המדריך.
התפריט למזכרת לפני היציאה. המלצר שקיבל אותי גם ליווה אותי החוצה. הייתי האחרון לצאת יחד עם אחד הזוגות (שהגיע לפניי). יצאתי בערך אחרי שעה ו-50 דקות במסעדה וזה אחרי שמשכתי יחסית זמן עם הקינוחים ועם בקשת החשבון. בלי משיכת הזמן הייתי יוצא כנראה תוך פחות משעה וחצי ולארוחה מהסוג הזה זה מצטייר כמו הליך מזורז מדי.
בבוקר ה-8 באפריל (יום שבת) המשכנו בסיורים בעיר. הייתה החלטה לא לצאת ממנה בגלל שידענו שהחגיגות ההמוניות נמשכות ולא היינו בטוחים מה נמצא באתרי היעד ומה יהיה בעיר כשנחזור מבחינת חנייה וכו'. דוגמה מייצגת הייתה למשל מוזיאון המדע Parque de las Ciencias שכולל פלנטריום, מוזיאון אינטראקטיבי, גן חיות, פארק פרפרים ומגדל תצפית. באנו בלי כרטיסים מראש קצת אחרי 11:00 ואמרו לנו שלמתחמי החיות תהיה כניסה אפשרית רק ב-14:00. ויתרנו ופיצלנו כוחות.
בערב כאמור הזמנתי לארבעתנו מקום במסעדת שף איכותית. בצהריים חיפשתי מקום קליל, רצוי כזה שיכלול פירות ים טריים. מצאתי במקום בשם El Pescaíto de Carmela שאכן מתמחה בלעדית במאכלי ים. זו חלק מרשת מסעדות מקומית מאד פופולרית של קבוצת כרמלה שכוללת 4 מסעדות: La Auténtica Carmela, La Cuchara de Carmela, La Piccola Carmela. "האותנטית" שהייתה הראשונה להיפתח ב-2012 היא ים-תיכונית אנדלוסית. עוד אחת של טאפאסים ואחת איטלקית. זאת שאני ביקרתי בה - של מאכלי ים. הקבוצה מנוהלת ע"י שניים, Pepe Fernández ו-Carmen Henares וכרמלה היא אמא של כרמן.
El Pescaíto de Carmela - מאכלי ים טריים לצהרי שבת גרנדאיים:
נכנסתי קצת אחרי 13:00 ובאתי בדיוק בזמן כי היה מקום ממש בכניסה באחד השולחנות הקטנים. לא הרבה זמן אחרי התחילה זרימה של סועדים ואחרי כחצי שעה אנשים היו צריכים לחכות ומדובר במקום גדול מאד עם כמה מתחמים, 2 קומות ופטיו חיצוני גדול. הכל היה מלא. מרשים. הרבה מקומיים והרבה תיירים.
יש הרבה עמודי תפריט. צילמתי את אלה הרלוונטיים למנות שאכלתי. זה מתמקד בפירות ים. Shellfish.
זה מתמקד במנות ראשונות על בסיס ימי כלשהו.
כבר כמה ימים חלפו בלי קרוקטים. אז קרוקט דיונון עם הדיו שלו. 7 יורו ליחידה. טעים. טיגון טוב. מילוי טוב מאד. כיף.
מעמוד פירות הים הזמנתי 2 טעימות.
Grilled Scallops. יחידה עולה 3.50 יורו. הזמנתי שתיים. סקאלופ צלוי בקונכייתו. פשוט ביותר. המון שמן זית, מעט פטרוזיליה ולימון. צדפות קטנות, טריות ומלאות טעם. מתקתקות ומענגות. כבר אמרתי פעם שאני חולה על פירות ים. לא מבין את עניין הכשרות. למה לשלול פלאי טבע שכאלה מאיתנו?
סוג נוסף של פרי ים צדפתי שלא טעמתי לפני כן - Malaga shellfish. בעצם צדפות (המותג המרכזי נקרא Concha de la Costa) שמקורן במלגה וסביבתה ולהבנתי נשלות קרוב לחופים. 2 יחידות. 2.50 יורו ליחידה. הגשה על קרח עם לימון בצד. המרקם כאן מעט יותר נגיס. הטעם יותר ימי. טעים ורענן.
כוס בירה להמשך הזלילה (הייתי כנראה רעב במיוחד אחרי ארוחת הערב הקטנה הפחות מספקת ולמרות ארוחת בוקר במלון). 3 יורו עלותה.
ממשיך במטוגנים. מתבקש ליד הבירה.
בינתיים התמלא כאן מפה לפה. כולל רשימת המתנה.
מטוגן ראשון. Rosada Frita בספרדית. Pink cusk-eel באנגלית. סוג של צלופח מטוגן. לימון בצד. זהו. העלות 13.20 יורו. הכמות - גדולה ומכובדת מאד. העסק כיפי וטעים אבל אחרי 1/3 מנה נעשה חדגוני. אולי הם צריכים להציע גם חצאי מנות. חסר היה לי גם איזשהו מטבל. נגיד איולי לימוני או איולי פיקנטי כלשהו. אולי הייתי צריך לבקש.
מטוגן שני. וזו כבר באמת התחזרות לשמה. סתם מתוך סקרנות - Shrimp Cake. עוגת שרימפס. בעצם מין בלילה מטוגנת של שרימפסים טריים, ביצים, קמח, בצל ירוק, פטרוזיליה, פפריקה. העסק עובר טיגון עמוק והופך לקראנצ'י במיוחד ומלא טעם. הטיגון של שתי המנות הללו כמו גם של הקרוקט מקודם היה מצוין, בלי עודפי שומן. זה ראוי להערכה במסעדה עם מטבח כל כך עמוס שמאכיל כנראה מאות סועדים. יחידה (שזה מה שהזמנתי) עלתה 2.20 יורו.
יצאתי אחרי כשעה ורבע מהצד השני של המסעדה דרך החצר (הפטיו) החיצונית שכמו שאפשר לראות הייתה מלאה מפה לפה, בערך כמו בטני המלאה לגמרי.
חזרתי למלון למנוחת צהריים נדרשת. אחרי קפה של אחה"צ עשיתי סיור עצמי קטן במעלה ובמורד הסמטאות הצרות הסמוכות.
את ארוחת הערב הזמנתי לשעה 20:30. הזהירו אותנו במלון שתהלוכת הערב תתחיל ממש סמוך למלון שמעלה הרחוב שלו הוא שער בשם Puerta de las Granadas שעולה למתחם האלהמברה דרך חורש קטן בשם יער אלהמברה. לכן יצאנו מוקדם יחסית ובדרך עשינו סיור בכמה אתרי גראפיטי ואמנות רחוב שהיו ממש בדרך למסעדה. התמונה הראשונה היא של הרחוב של המלון שהתחיל להתמלא בחוגגים מצפים.
כמה מתמונות הגראפיטי.
הגענו למסעדת היעד - María de la O Restaurante כבר בשעה 20:00. חתיכת קומפלקס שכולל כמה קומות, גן ומתחם אירועים. חשבתי שנוכל להקדים אבל המטבח של המסעדה עצמה וההושבה בה נפתחים רק ב-20:30. הציעו לנו להמתין במתחם הבר שבקומת הכניסה שמציע תפריט טאפאסים והוא קז'ואלי וצעיר. החלטנו להמתין בחוץ בגן החיצוני בשמש הערב המלטפת.
María de la O Restaurante - מסעדת שף מושקעת לערב אחרון בגרנדה:
מישלן זה כבוד גם למסעדה שהיא רק מומלצת. ודאי למסעדה בעיר שלא משופעת במומלצות המדריך.
למסעדה יורדים לקומה 1- ומגיעים לחלל שונה לחלוטין. קירות מלבנים, רצפת פרקט, מפות לבנות. חלל אלגנטי בסטייל אנדלוסי. חמים ונעים.
התפריטים. יש אופציה לארוחת טעימות ב-2 מסלולים של 74 יורו ושל 92 יורו. ויתרנו. אם הייתי לבד סביר שהייתי הולך על זה. שותפיי היקרים כאמור קצת פחות הרפתקנים וגם לתפריט הרגיל a-la-carte הם ניגשו בחשש מה שלא ימצאו מה לאכול או שחומרי הגלם לא יערבו לחיכם. ספוילר. הם נהנו כמעט מכל ביס, לרבות כאלה שכללו חומרי גלם שהם פחות מחבבים בשגרה. יש לציין שגם התפריט הרגיל הוא לא תפריט שגרתי ויכול לאתגר גם סועדים אמיצים. זה מטבח שף יצירתי שמתגאה בהתמחות ברטבים וצירים. המנות לא יקרות. 11-14 יורו למנות השונות שמחולקות לקטגוריית מוחמצות (Escabeches), מנות קטנות (Canapés), מנות דגים, מנות בשר וקינוחים. המלצרית דאגה להדגיש מראש שכדי לצאת שבע צריך להזמין לפחות 3 מנות רגילות בלי קשר לקינוחים. כך עשינו והזמנו 3 מנות שונות לכל אחד. קינוחים בהמשך. בעיניי אם באים רעבים אפשר להזמין בשקט גם 4 מנות לפני קינוח.
התחלנו עם קוקטיילים. אני עם הבלאדי מרי מימין (טובה ומקצועית). שניים מהם עלו 7 יורו. השלישי עלה 8 יורו. יין לבן הוזמן ע"י ערן גיסי. בהמשך הוא שתה כוס נוספת של אותו יין וגם אני הזמנתי כוס.
שרימפ ממוטריל על צ'יפס סלק ואיולי. מעולה.
מעין סנדוויץ' פריך עם "נקניק" שקדים מטוגן. מפתיע וטעים.
מעין פטה עוף חם עם שום, עור קריספי וקרם לימון. מעולה.
שלוש מארבע המנות הראשונות שהזמנו היו מקטגוריות האסקבצ'ס.
מנה ראשונה של גיסנו: Corn, Avocado, Coconut and Pickle Marinade. עלתה 11 יורו. מנה קטנה ויצירתית. ומאד טעימה. מרקמים של תירס, קרם אבוקדו, מרינדה מוחמצת, בצל אדום מוחמץ.
מנה ראשונה של אחותנו: Gordal Olive and Aquanaria Sea Bass Marinade. עלתה 12 יורו. מעין סשימי של סי בס טרי שבטריים עם מרינדה הדרית וענבי Gordal (ענבים ירוקים ספרדיים שמנמנים). מנה טעימה ורעננה.
המנה הראשונה שלי: Squash in Multi-Textured Sauce, Rock Mussel and Sea Urchin Marinade. העלות 11.50 יורו. מנה קטנה של דלעת בכמה טקסטורות עם צדפות מולים ומרינדת קיפוד ים. מנה מעולה. טעימה ביותר על כל חלקיה. חומרי גלם נהדרים ורוטב שאכן היה מעולה. עשיר, מתקתק-מלוח-אומאמי, מאוזן היטב וטעים מאד. הלחם בהחלט נדרש כאן לחיסולו.
אחייננו הזמין למנה ראשונה מנה מקטגוריית ה-Canapés.
Southern Skipjack Tuna and Clarified Tomato and Caper Stew. נתח טונה צרוב ברוטב צלול של עגבניות וצלפים. הנער אהב. משום מה לא צילמתי.
צילום תפריט הראשונות ומנות הדגים ובהמשך מנות הבשר והקינוחים.
מנה שנייה של יהל: Fennel Stew with Grenadine and Iberian Pork Jowl. עלתה 12 יורו. זה היה מרק שומר קרמי עם גרנדין (סירופ רימונים) ולחי חזיר איברי ושעועית לבנה גדולה של יצרן בשם D'lujo pantry מגליסיה. הנער נהנה. כנראה שהוא אוהב שומר.
מנה שלישית שלי: Charred Iberian Pork Upper Loin and Truffle Sauce. מחירה 14 יורו. אולי המנה הכי טובה שאכלתי בארוחה הזו. חששתי שהכמהין ישתלטו על העסק אבל המלצרית המצוינת שלנו אמרה שאין לי מה לחשוש. צדקה. הרוטב היה אדיר. טעמי גריל, אדמה ועישון מדויקים וטעימים ביותר. נתחי החזיר (למעשה הסינטה) היו מאיכות מעולה ועשויים מושלם. הייתי שמח לשלם כפול על מנה כפולה בגודל.
המנה השלישית שאחותי אכלה הייתה מנת דג Seabream במרק דגים וירקות מסביליה (13 יורו) וערן אכל מנה שלישית של קנלוני כרוב אדום במילוי צוואר טלה ובצלים (12.50 יורו). לא צילמתי אותן. החבר'ה נהנו. לא שמעתי תלונות.
זה היין הלבן המעולה שערן שתה שתי כוסות ממנו ואני אחת. Calvente 2021. יקב מקומי מאזור הררי בשם Sierra del Chaparral סמוך לגרנדה. ענבים מזן Moscatel de Alejandría. יין מאד ארומטי, חלק, מעט הדרי עם סיומת מינרלית נהדרת. כוס עלתה 5 יורו. אני גם שתיתי עם המנה הבשרית שלי כוס יין אדום נוספת El Prado. ספרדי מאזור ולנסיה שהוא בלנד של קברנה סוביניון וטמפרניו. עלתה 5 יורו גם.
קינוחים. העסק פשוט. ב-6.50 יורו לקינוח מזמינים את כולם.
הקינוחים כאן ברובם מאתגרים ולא שגרתיים. היו מעט חילוקי דעות בשולחן ולא כולם אהבו הכל אבל הסה"כ היה מעניין, יצירתי וטעים. אני אישית אהבתי את כולם. כמו המנות המלוחות, גם גודל מנות הקינוח הוא קטן.
Onion Bavroise and Hazelnut Textures. בצלים בקינוח. אכן כן (בעצם למה לא? בצל מקורמל הוא מתוק). בוואריה בצלים במרקם מעולה - קרמלית ורכה, טקסטורות של אגוזי לוז (מקורמלים, רוטב). כאן היו מעט חילוקי דעות. יש שסברו שזה יותר מדי אקסטרים. אני אהבתי. יש כאן ממש טעם של בצל מקורמל מתקתק וזה הפתיע לטובה. השילוב עם טעמי אגוזי הלוז היה מצוין בעיניי.
Chestnut and Orange. הקינוח הסטנדרטי מכולם. קינוח ערמונים ותפוזים. עוגת ספוג ערמונים, קרם תפוזים ותפוזים מיובשים, גלידת הדרים (כמדומני) וערמונים מקורמלים. טעים, מרובה טקסטורות ומוצלח.
Pineapple, Aniseed and White Chocolate. אננס, אניס ושוקולד לבן. שלל מרקמים וטכניקות. שילוב טוב של האניסיות והאננס. קינוח רענן וטעים מאד.
Persimmon and Shiso. אפרסמון ושיסו. אפרסמון צלוי או מוקפץ או אולי שלוק, רוטב אפרסמון, גלידת שיסו וקראמבל כלשהו. טעים מאד. לא מתוק מדי. טעמים אקזוטיים ומעניינים.
בלי ארוחת טעימות ועם מנות שבנינו לעצמנו ישבנו כשעתיים ורבע בארוחה הזו ב-María de la O ומאד נהנינו. החבר'ה מעט חששו תחילה מהפורמליות היחסית, השירות המוקפד והמנות הלא תמיד שגרתיות אבל בשורה התחתונה כולם נהנו מאד מהחוויה. השירות של מלצרית שכנראה שמה דניאלה (זה מה שרשום על החשבונית) היה נפלא. מלצרית מקסימה, ידענית, חביבה, אינפורמטיבית. textbook של שירות מצטיין. היא פנתה אלינו כל הזמן בטייטל family וזה שעשע אותנו. זה היה בדיוק שירות שהופך חוויה במסעדה מטובה למצוינת. האוכל היה טוב מאד. מנות של מטבח יצירתי, איכותי, עשיר וטעים, שאכן מצטיין ברטביו, ציריו וקרמיו. המינוס היחיד הוא אכן גודל המנות שלמרות שאינן יקרות הן קטנות. בכל זאת יצאנו שבעים לגמרי. העלות הכוללת של הארוחה הייתה 230.50 יורו. זה בערך 230 ש"ח לסועד וזה כולל לא מעט אלכוהול, מים מינרליים, מתאבנים, לחם, 3 מנות לכל אחד וקינוח לכל אחד. בארץ רק על 2 כוסות היין והקוקטייל ששתיתי הייתי משלם לפחות 150 ש"ח.
אם אני צריך להשוות בין María de la O ל-Faralá אז הראשונה מנצחת. היה פשוט מהנה יותר לשבת במריה דה-לה או מאשר בפרלה, בגלל השירות, תזמון המנות והאווירה. Faralá אולי מכוונת מעט יותר גבוה (ואולי תזכה פעם בכוכב מיוחל), עם הקפדה יתרה על פרזנטציה, שימוש בחומרי גלם ובטכניקות ורצון "לספר סיפור" קולינרי, אבל María de la O סיפקה פשוט חוויה כוללת טובה יותר ונעימה יותר. בקיצור - יופי של ארוחה הייתה לנו ב-María de la O בערב האחרון שלנו בגרנדה. סיום ראוי מאד לעיר מקסימה.
יצאנו מבסוטים בחזרה למלון. בסביבות 23:15 הגענו לרחוב של המלון וראינו שהחגיגה עדיין בעיצומה (בתמונה - Faralá מהערב של לפני). הצלחנו להידחק ולפלס את דרכנו למלון ללילה אחרון בגרנדה הנהדרת. למחרת עשינו את הדרך הארוכה מאד (עם המון פקקים לא מתוכננים בחזרה לאזור מדריד לאותו מלון בו התחלנו את הטיול סמוך לנמה"ת של מדריד).
