יום רביעי, 2 ביוני 2021

דגי בטשון בקרליבך - עסקיות צהריים מרשת הדייגים לצלחת

בטשון היא משפחת דייגים יפואית וותיקה שהחזיקה בין השאר חנות דגים ברח' לסקוב בתל אביב (וכמובן שגם ביפו). מתישהו באפריל 2019 עברה החנות מלסקוב למשכן רחב יותר ברח' קרליבך בתל אביב והחלה להפעיל גם מסעדת דגים, דגי בטשון. הבעלים הוא טוטו, הנכד של מייסד עסק הדגים. מימיה הראשונים, היות והיא קרובה מאד למשרד שלי, אני פוקד אותה ונהנה מעסקיות דגים ופירות ים טובות מאד (אני נהנה מדי פעם גם מהסחורה עצמה - דגים ופירות ים טריים באיכות הכי טובה שיש). אכלתי במסעדה כבר פעמים רבות, בדרך כלל על הבר שבתוך החנות. העסק תמיד טעים, טרי ומשתלם. בר דגים כמו שבר דגים צריך להיות. אין מספיק כאלה בארץ. 


בתחילת הדרך ועד לפני הקורונה היו כאן עסקיות משתלמות במיוחד שהחלו ב-50 ש"ח למנת דג יפה (לברק, דניס או סלמון + תוספת סלט או צ'יפס). בזמן הסגרים הם פעלו חלקית והציעו כריכי דגים ומנות נוספות בטייק אוויי (הכריכים היו מצוינים וכך גם הפאייה פירות ים שהייתה זמן מה חלק מתפריט הטייק אוויי). בימים אלה יש עסקית שכוללת מנה עיקרית וראשונה לבחירה בעלויות שנעות בין 55 ש"ח ל-72 ש"ח. מחירים קצת יותר יקרים אבל עדיין משתלמים מאד בכל קנה מידה. בעבר מקומות הישיבה היחידים היו על הבר בפנים. בשלב מסוים הם ארגנו מרפסת חיצונית מקורה שמכילה שולחנות. אחרי השחרור מהסגר האחרון הם אפשרו ישיבה במתחם החיצוני בלבד כך שכשהתחשק לי הגעתי והזמנתי מנת טייק אוויי. בשבועות האחרונים חזר גם הבר הפנימי לפעול וגם אני חזרתי לישיבה פיזית במקום. 


עסקית מה-25 במאי:

זה תפריט העסקיות. יש גם אופציות לקחת מנות מעבר לעסקית עצמה ויש גם ספיישלים ואפילו קינוחים. בקיצור - אפשר לפתוח כאן יופי של שולחן ולחלוק מנות. אני מגיע לרוב לאכול עסקית סטנדרטית. 



בארוחה הזו הזמנתי מנת ספיישל מחוץ לעסקית של ברוסקטה  עם סרדין כבוש, שזיף בוסר (במין איולי) ושרי. 15 ש"ח למנה. טעים מאד חוץ מזה שהיה כאן מעט מדי סרדין. קחו 20 או 25 ש"ח ותכפילו את כמות הדג. 


המנה הראשונה שאכלתי כחלק מהעסקית - סלט כרוב ושורשים. בייסיק. בדרך כלל אני מזמין את "הצ'יפס המושלם" שלהם (קוביות תפוחי אדמה בציפוי של 2 סוגי קמחים בטיגון כפול שנותנות תוצר קראנצ'י במיוחד) אבל הפעם התחשק לי סלט. הוא כלל כרוב, שומר, צנוניות אולי גם קולרבי וקצת בוטנים. תיבול פשוט של שמן זית ולימון. פשוט, טרי וטעים. 


המנה העיקרית שבחרתי. שרימפס צרובים על הפלאנצ'ה, ציר מצוצמם וטרגון. 72 ש"ח. אכלתי את המנה הזו או גרסה דומה לה יותר מפעם אחת. השרימפס תמיד מעולים. טריים שבטריים ומלאי טעם. הפעם הזו המנה הייתה מוצלחת במיוחד. השרימפס, על ראשיהם, היו גדולים במיוחד, מפוצצים בטעם והוכנו במידה מושלמת (החבר'ה במטבח הם טבחים טובים שיודעים את העבודה). הרוטב - מבוסס על ציר שרימפס, טרגון ואני מעריך שגם חמאה הוא נהדר. ביקשתי פרוסת לחם לספיגת השאריות. תענוג של מנת שרימפס. לתפארת הים התיכון. 



זה דג איילת ים. כמעט תמיד אפשר למצוא בחנות עצמה גם דגים פחות שגרתיים מלברק, מוסר ים, לוקוס ודניס. 



זה השרימפס שבויטרינה שעל הבר. מחכה בסבלנות לתורו לעלות על הפלאנצ'ה. סחורה נהדרת. 


קינוח. יש כאן היצע של 3 קינוחים. זה קינוח מוצלח שאכלתי גם בעבר: יוגורט עיזים מוקצף, נקטרינה צלויה (בברנר), דבש וטימין. יוון (או טורקיה) זה כאן. פשוט וטעים מאד. היוגורט כמעט לא מומתק והנקטרינות גם לא מתוקות במיוחד כך שמה שממתיק את העסק הן נגיעות הדבש. הטימין נותן עקצוץ. קינוח קליל, פשוט, טעים ומהנה מאד. 26 ש"ח עלותו. אחלה תמורה לכסף.




עסקית מה-1 ביוני:

שוב על הבר. 
לנגוסטינים בספיישלים. עניין נדיר מאד במחוזותינו. בטח כשהוא טרי. עלות ליחידה - 49 ש"ח. אני מניח שבבסטה למשל זה היה עולה כפול. מי שלא מכיר - זה נראה כמו הכלאה בין לובסטר קטן לשרימפס. הטעם - מתקתק ועדין. בעיניי זה טעים יותר מלובסטר. פרי ים נפלא שכמובן שהזמנתי ממנו יחידה אחת. 


אלה הלנגוסטינים בויטרינת הדגים.


וזה הלנגוסטין על צלחתי. נצרב על הפלאנצ'ה על שיריונו עם חמאה מתובלת. לימון בצד. תיבול מדויק. עסק מעט מלכלך בגלל הקילוף הנדרש אבל איזה תענוג. כמה שזה טעים. גם ההכנה של השף אורי והצוות שלו הייתה כמו שצריך (בדיוק כמו שאר מנות הדגים ופירות הים שהם מוציאים). הבשר היה עסיסי והרוטב מצוין. יש כאן חבר'ה צעירים אבל מנוסים והיד הטובה שלהם באה לידי ביטוי בהכנה מדויקת גם של המנות מהים (עניין קריטי במיוחד בהכנת פירות ים), גם בתיבול של התוספות והמנות הראשונות. אכלתי כאן מ-2019 הרבה פעמים ואני לא זוכר מנה לא טובה.



הלנגוסטין היה ספיישל מחוץ לעסקית. לתוספת ולעיקרית הזמנתי את הצ'יפס המצוין שלהם ואת מנת פילה הלברק על הפלאנצ'ה לצד פריקי בציר ים ושרי צלוי. 55 ש"ח. לברק זה דג שגרתי ונפוץ (אפשר גם לומר משעמם) שאפשר למצוא אותו באינספור מסעדות. הוא נגיש וטעים. עכשיו נסו להיזכר מסעדה שמציעה מנת פילה לברק לא קטנה ב-55 ש"ח בלבד. אני לא זוכר כזו. הדג היה מצוין. פריך מבחוץ ועסיסי מבפנים. פסטו הירוקים טעים ומחמיא. תוספת הפריקי שלהם היא שיחוק. חשבתי שהיא עוברת תהליך עישון נוסף על-ידם כי הטעם המעושן כאן מודגש וזה נהדר. מסתבר שהם מביאים פריקי אסלית תוצרת השטחים שכנראה עוברת תהליך עישון ארוך יותר. אחלה מנה. אם כבר להשתמש בדג בנאלי - ככה הוא צריך להיות מוגש.


שתי העסקיות הנ"ל מבטאות היטב את איכות המקום. חומרי הגלם שמגיעים ישר מהים הם עונג ובבטשון יודעים להשתמש בהם כמו שצריך ולהפוך אותם למנות שהן אמנם פשוטות, בלי רעש וצלצולים, אבל טעימות לאללה. הדג או פרי הים הוא תמיד הכוכב. יותר מזה לא צריך. 


שלל מנות ותמונות מארוחות קודמות שלי בבטשון. 


זה היה תפריט העסקיות של לפני ימי הקורונה. בהרבה ארוחות כאן ויתרתי על האופציה הזולה יותר של הלברק/דניס/סלמון והזמנתי פירות ים או את הדגים הקטנים המטוגנים שהיו (לפי השלל היומי. ברבוניות, אנשובי, סרדינים, ג'רבידות, מרמירים). דגים טריים קטנים מטוגנים כהלכה זה עסק כיפי במיוחד.


מנת ברבוניות מטוגנות. ברבוניה טריה זה דג נהדר ומלא טעם. דג קטן, יקר ונהדר.



קלוז-אפ לצ'יפס שלהם שכבר דורג ע"י כל מיני אתרים כאחד הטובים בעיר. בצדק. גם האיולי מצוין.



לפעמים יש אויסטרים טריים. למען האמת כאלה לא ניסיתי כאן עדיין. זה מגש שהכינו בזמנו לצילומי PR לכתבה כלשהי. כמו גם מגש הסלמון בתמונה הבאה.



מנת שרימפס נוספת מארוחת עבר. שרימפס טרי זה אושר.



קלמרי טרי ואחריהם שלל דגים ושרצים טריים שמחכים יפה לתורם לעלות על הפלאנצ'ה. 



עוד מנה מארוחת עבר: מיקס פירות ים. 


בקיצור. כמו  שהבנתם - אני מחבב מאד את המקום. קשה שלא כחובב מושבע של יצורי ים טריים. אל תצפו כאן לגינונים ולשירות של מסעדת שף. לפעמים צריך לחכות בתור. לפעמים לא תמיד הכל מתקתק והשירות יכול להיות רדום אבל לבטשון לא מגיעים בשביל זה. דגי בטשון היא אמנם מסעדה אבל היא קודם כל בר של דייגים ובאים אליה כדי ליהנות מהמבחר הכי טרי ואיכותי שיש של דגים ופירות ים. 

לא ספרתי את כמות הארוחות שלי שם אבל הוא ודאי עבר את ה-25-30. בימים שלפני הקורונה אני מעריך שישבתי שם בערך פעמיים בחודש. בימי הקורונה הזמנתי משם גם כמה וכמה פעמים מנות טייק אוויי (באתי מהמשרד לקחת) ועכשיו עם החזרה לשגרה שוב אחזור כנראה למתכונת של 2 או 3 ארוחות בחודש. זה קרוב, זמין, איכותי ולא יקר (אפילו בריא). לכן דגי בטשון מבחינתי זו ברירת המחדל לארוחת צהריים מהים באזור. 



יום ראשון, 23 במאי 2021

שפיות קולינרית זמנית בין אזעקות באזור שוק הכרמל: המנזר, M25 והבסטה

איזה שבוע וחצי-שבועיים מטורפים. רק יצאנו מהקורונה לפחות חלקית והנה נפל עלינו בלגן חמאסי נוסף. מבצע "שומר החומות". what ever. גם תל אביב וגוש דן חטפו בסבב בזה (שנמשך 11 יום) יותר מטחים מסבבים קודמים. העיר ומקומות הבילוי שלה שהתמלאו יפה יפה אחרי השחרור מסגר הקורונה היו די מרוקנים בשבוע וחצי האלה. כאילו לא הספיקו למסעדנים חודשים ארוכים של השבתה (hell חלק לא מבוטל לא חזרו עדיין לפעילות), אז הנה עוד סיבה לסגור מסעדות זמנית או להפעילן בשעות מצומצמות בלבד. לפחות יש כמה מקומות שעושים מאמץ להמשיל לפעול כשגרה שאפשר למצוא בהם מקום גם בזמנים משוגעים ולהרגיש בכל זאת באיזה אי של שפיות זמנית (יש יאמרו בועה).

בשבוע האחרון חזרתי ל-3 מקומות באזור שוק הכרמל שלפחות בזמנים שהייתי בהם פעלו כרגיל. אלה 3 מקומות שהם מוסדות קולינריים לכל דבר ועניין שבכולם ישבתי לא פעם ועל כולם כתבתי כאן בהזדמנויות שונות: ב-14 במאי ביום שישי בצהריים ישבתי במנזר. ב-20 במאי קפצתי ל-M25 לארוחת צהרי חמישי. למחרת - שוב בשישי צהריים, למעשה אחרי שהפסקת האש יצאה לפועל, ביקרתי בבסטה. אלה שלושה מקומות שכל אחד בדרכו לא מתפשר על הדרך שלו. המנזר של ליאור הרגיל פתוח בשבתות וחגים ומגיש מנות בר חזקות, לא מתחנפות ומאד לא כשרות כבר שנים. M25 של החבר'ה של מיט-מרקט בהובלתו הקולינרית של השף יונתן בורוביץ מגיש מנות בקר וטלה ישראלי עם לא מעט דגש על nose to tail של שימוש בכל חלקי החיה. גם הבסטה, של איתי הרגיל (אח של) ומעוז אלונים, חביבת אנשי הקולינריה, מציעה כבר שנים רבות תפריט אוכל לא מתפשר ויקר מאד (שכולל גם הוא הרבה טרפה וחלקי פנים) ותפריט יין מהעשירים והמושקעים בארץ.


מנזר בר - שישי צהריים ב"מדשאה" החדשה

המנזר הוא חתיכת מוסד שבשנה הבאה יחגוג 30 שנות פעילות. בימי הסגרים גם אותו הכריעה הקורונה והוא היה סגור תקופה ארוכה, כולל פרויקט מימון המונים שאפשר את הפתיחה מחדש. שוק הכרמל לא היה הומה כמו תמיד אבל עדיין רחש פעילות. כשחיפשתי מקום באזור השוק באותו יום שישי רציתי דווקא לחזור לבסטה אבל לא היה שם מקום פנוי. במנזר בימי שישי בצהריים תמיד יש מקום פנוי ומבחינתי הוא תמיד אחלה ברירת מחדל. תמיד טעים שם. אני ישבתי בפינה החיצונית החדשה של מעין "מדשאה" של דשא מלאכותי שהיא חידוש של אחרי הסגרים.

תפריט האוכל. משתנה לא מעט והוא אחד המושקעים והלא שגרתיים ביחס למקום שהוא יותר בר. בר קולינרי לכל דבר ועניין ומהטובים שיש בארצנו. לא זוכר שאכלתי מנה לא טובה במנזר בלא מעט ביקוריי בו. התפריט הנוכחי מכיל מנות קצת יותר פשוטות מהעבר. פחות תבשילים, פחות פירות ים. כנראה שומרים על שפיות ועל פשטות גם בחומרי הגלם בעידן של אחרי הקורונה שגרמה לכל כך הרבה הפסדים. 


מתחילים עם בירה צוננת. ויינשטפן. 1/3 כוס ב-25 ש"ח.


ויטלו טונאטו. קלאסיקה איטלקית. חלה בצד. נתחי שייטל דקים, איולי טונה לבנה, צלפים ורשאד. 62 ש"ח למנה נדיבה. ביצוע לא מתחכם וטוב מאד על כל מרכיביו. שייטל טוב וטעים, איולי טונה מתובל היטב, צלפים שלא משתלטים. בעיניי מנת בר אידיאלית ליד בירה.



פסטה לסגירת הארוחה. ממשיכים עם מוטיב איטליה. ספגטיני פסטו קונפי תרד וגרידת אבן יוגורט. מנת פסטה "ישראלית". 48 ש"ח. זו לא מנה עיקרית אלא מנת ביניים ויחד עם הויטלו טונאטו היא לגמרי סגרה לי ארוחת צהריים משביעה ביותר. מאד נהניתי מהמנה. הספגטיני להערכתי מסחרי (מניח שתוצרת איטליה) אבל עשוי אל דנטה כמו שכתוב בספר. הרוטב ותיבולו היו מעולים. פסטו לא מחייב שימוש בבזיליקום ופסטה לא חייבת הר של פרמזן או פקורינו. אבן יוגורט מגוררת זו אחלה דרך לתבל פסטה ולתת קצת אוממי לטעם. אחלה מנה.


כרגיל במנזר נהניתי מהאוכל. לא חייבים להצטופף בבסטה בשישי בצהריים. אפשר להגיע למנזר, לשבת בחוץ וליהנות לא פחות (ובמחיר נמוך בהרבה). את הקינוח - גלידה משובחת כמו תמיד - אכלתי ב-Arte. עדיין בעיניי הגלידרייה הכי טובה בעיר.


M25 - חמישי צהריים בחצר הפנימית:

בשבועות האחרונים שאחרי השחרור מהקורונה, בימי חמישי בצהריים, סיגלתי לעצמי מנהג לקחת את הלפטופ, לצאת מהמשרד לשעה וחצי-שעתיים ולשבת במסעדה טובה. כך היה בפרונטו עליה הרחבתי בפוסט הקודם, סנטה קתרינה ואחרות. הפעם התחשק לי בשר וקפצתי ל-M25 שידעתי שהיא פתוחה בצהרי אמצע השבוע, גם בשבוע המאתגר של שומר החומות. ישבתי בחצר הפנימית שבשעה שנכנסתי הייתה די ריקה. בדרך כלל אני לא מגיע לאזור השוק בימי אמצע השבוע ולכן אני לא יודע אם הריקנות היחסית היא עניין שבשגרה או שהמצב הביטחוני והחשש מאזעקות השאיר יותר אנשים מהרגיל בבית. M25 ומיט-מרקט אולי לא וותיקים כמו הבסטה והמנזר אבל ב-5-6 שנות הפעילות של המסעדה היא בהחלט הפכה למוסד קולינרי לחובבי בשר (כולל סניף שני ברמת אביב). 



התחלתי בטרטר פריז. טרטר שייטל עם בצל אדום (או שאלוט), עירית, צלפים, חרדל. בצד טוגני צ'יפס דקיקים. טרטר קלאסי. ב-M25 לא מנסים להיות יצירתיים. נותנים לנתח להיות הכוכב. כך צריך כשאיכות הבשר היא משובחת כמו זה של מיט-מרקט. אחלה טרטר. הבשר ואיכותו אכן מככבים. התיבול מדויק. הצ'יפס בצד חביב וכיפי אבל תכלס אפשר להסתפק גם בסלט עלים ירוקים עם שמן זית ולימון. 



מנה שנייה. הרבה יותר hardcore, גם לחובבי בשר. חוט שדרה בשמן זית ולימון עם אריסה. 48 ש"ח. אני מת על חלקי פנים. רובם גם מאד עדינים יחסית בטעמם (למעט כבד. בטח כבד עגל) וכשעושים אותם כמו שצריך זה יכול להיות מעדן. מבחינת טיפול בנתח החוט היה מצוין. בקלות אפשר להפוך אותו לנוקשה ולא נגיס. זה היה רך ומצוין. גם התיבול הבסיסי של שמן זית, לימון, קצת צ'ילי ועירית היה מה שנדרש. כמו גם האריסה המוצלחת. עסק טעים ומהנה.



מנה נוספת אחרי מנוחה מסוימת. סתם כי מזמן לא אכלתי מנת מוח וכי אני חזיר. מוח טלה מצופה קמח ופפריקה מעושנת ברוטב עגבניות. 52 ש"ח. תיבול בסיסי של תבשיל מוח. המוח מקבל טיגון ואז בישול ברוטב. הפפריקה המעושנת הייתה יכולה להיות יותר מודגשת במוח וגם ברוטב אבל חוץ מזה - שוב - אחלה מוח ואחלה רוטב עגבניות (עם הרבה סלרי). טעים ביותר. 



לסיום ובלי שביקשתי. ביס/טעימה של מוס השוקולד שלהם. לקראק פאי המפורסם לא היה מקום. מוס השוקולד שלהם הוא עשיר ומצוין.


יצאתי מפוצץ ושבע רצון. הרבה זמן פינטזתי על ארוחת בשרים של חלקי פנים וזו של 25M סיפקה את הסחורה.


הבסטה - שישי צהריים על הבר:

בניגוד לשישי בשבוע הקודם, הפעם השוק המה אדם כרגיל, אחרי שהפסקת האש נכנסה לתוקף בלילה. הגעתי לבסטה מעט יותר מוקדם (אזור 12:15) כדי שיהיה לי סיכוי למצוא מקום פנוי, לפחות על הבר בפנים. כך היה. בשעה שהגעתי היה עדיין די ריק גם בחוץ אבל מהר מאד התמלא לגמרי. 

בזמן שישבתי יצא לי להבין למה הבסטה היא מקום כל-כך פופולרי ונחשב בקרב הפודיז ואנשי האוכל. אשכרה הייתה שם עלייה לרגל של אנשי אוכל מובילים שבאו לנשנש משהו, לשתות איזו כוס יין או סתם להגיד שלום. נצפו וזוהו על ידי: יונתן בורוביץ (שאת המוח שלו אכלתי יום קודם 😄), עינב אזגורי (נורדיניו ועכשיו גם בושוויק), אורי כפתורי איש היין (בעבר הבעלים של גריג הנהדרת יחד עם השף אורי פיינר), צביקי עשת (גרקו), אסף דוקטור (האחים ואייבי שישב ליד אבירם כץ - מנהל המסעדה). את אלה זיהיתי. היו עוד 2-3 פרצופים מוכרים שלא זיהיתי. גם ידוענים מקומיים שסביר שגרים לא רחוק הפגינו נוכחות. אלה שזיהיתי: יעל אבקסיס שישבה על הבר במקום הפנוי לימיני, דנה מודן, עדן פינס שישבה בחוץ, אדם הורוביץ (שלפחות פעם היה סלב רוקנרול תל אביבי בנושאי המגבעת). אני אוכל בחוץ הרבה שנים ובהרבה מסעדות ואני לא זוכר מינון כזה של ידוענים. ולא תגידו שזו מסעדה חדשה שנפתחה ברעש וצלצולי PR. זה מוסד בן 14 שנים.

מי שמנהל את המטבח של הבסטה בשנים האחרונות הוא השף אילון עמיר. בשתי הארוחות האחרונות שלי בבסטה שהיו אי שם ב-2018-19 נטולות הדאגות לא נהניתי מספיק. הראשונה בערב עם עוד שותפים הייתה בינונית לכל אורכה וכשתמחור גבוה מאד מבוצע בבינוניות ואף מנה לא מתרוממת זו בעיה (הסתבר שאילון עמיר לא נכח באותו ערב וזה הורגש). בשנייה בצהרי אוקטובר 2019 הייתה בעיית כשל חוזרת במנה העיקרית שאכלתי - שרימפס ענק - חומר גלם נדיר במחוזותינו, שיחד עם שירות אדיש ועייף ביאסו אותי. מאז לא חזרתי. יש לציין שבפעמים הקודמות בהן אכלתי בבסטה בשנים קודמות היה תמיד מצוין גם אם יקר לאללה (אם כי בצהרי אמצע שבוע זה עדיין כואב (בכיס) אבל מעט פחות).


תפריט יום השישי. כאמור העסק יקר. יקר מאד. רבים יגידו שיקר מדי. חומרי הגלם הם הכי טובים שיש. זה לזכותם. אבל התמחור הוא תמיד נושא לוויכוחים מרים בקרב הפודיז. דוגמאות לא חסרות: בורקס סרטנים לא גדול במיוחד ב-110 ש"ח. שווארמה חזיר ב-89 ש"ח. מנות פסטה לא גדולות (אפילו די קטנות) ב-79 ש"ח (קאצ'ו א-פפה) וב-98 ש"ח (רביולי ארטישוק ירושלמי). מוח פלאנצ'ה ב-98 ש"ח. לא יודע מה גודלו היות ומעולם לא ניסיתי אותו, אבל יום קודם אכלתי מוח ב-M25 שגם היא לא נחשבת כמקום זול והוא עלה 52 ש"ח בלבד. לשון ופטריות ב-89 ש"ח (ב-M25 מנת לשון עולה 58 ש"ח כהשוואה). 


יין לסיפתח. תפריט היין של הבסטה הוא מהגדולים והמושקעים במסעדותינו. אבירם כץ הוא סומלייה ואיש יין מדופלם ויש כאן הבנה גדולה בתחום. אז שותים יין. זה שלי היה יין פורטוגלי לבן יבש - וינייה ולאייש, לואיש פאטו 2019. 48 ש"ח לכוס. יין מצוין. לבן יבש ומינרלי כמו שאני אוהב. לשמאלי על הבר ישב יהודי צרפתי מבוגר שעשה עלייה מפריז לא לפני הרבה שנים והוא ציין שהבסטה היא המקום האהוב עליו בגלל מבחר היין, האוכל הטרי וה"צרפתיות" של המקום. 


אחת הדרכים כאן לצאת שבע ובלי נזק גדול לכיס היא לאכול את הלחם שמוגש עם חמאה משובחת ולהסתפק בכמה מנות קטנות לנשנוש. המנה שבתמונה זו מנת לחם ליחיד (מקבלים אותה על חשבון הבית). אני הסתפקתי בטעימה בלבד. הגעתי לאכול מנות של ממש בלי לעשות חשבון ולעשות תיקון לשתי החוויות האחרונות הפחות מוצלחות שלי.


אמנות על הבר. בניגוד לארוחת האחרונה שלי בבסטה ב-2019 קיבלתי אחלה שירות על הבר. 


נשנוש ראשון מהצלחות הקטנות (מתומחרות ב-32 ש"ח והן כשמן - צלחות קטנות. חלק מהמנות הן בתוספת מסוימת של מחיר). ברוסקטת מולים עם איולי חזרת (שלגמרי הרגיש כתוצרת בית). מנה שעלתה 40 ש"ח והייתה שווה מבחינתי כל שקל. ברוסקטה מצוינת, מולים מעולים, איולי חזרת נהדר (לא חריף מאד) וקצת פטרוזיליה שיחד היוו כמה ביסים מענגים. אם כבר משלמים 40 ש"ח על ברוסקטה אז שתהיה טעימה כמו זו.



מנה שנייה. ברבוניות פס צהוב. 98 ש"ח. ברבוניות זה דג יקר כך שהתמחור של 98 ש"ח הוא לא שיא ההגזמה. כאן הן מטוגנות ומוגשות עם סלסת עגבניות ואיולי עמבה. עסק פשוט למדי שבוצע לכדי שלמות. טיגון מושלם של הדגיגונים הטריים (עסיסי מחד ופריך במיוחד מאידך). איולי נהדר שלא היה עמבאי מדי. זה אולי נשנוש הברים האולטימטיבי. 



מנה שלישית לסגירת הארוחה. סיגר חלקי פנים. 69 ש"ח. חלקי הפנים הם של טלה ומשתנים לפי ההיצע (לבבות, כבד, טחול וכו'). גם כאן הביצוע היה ללא דופי. טיגון מושלם. מילוי טעים מאד בתיבול מדויק ששמר על עסיסיות. מטבלים מעולים של טחינה ושל עמבה. אחלה מנה. עוד נשנוש בר כיפי ומהנה.



כמו שאפשר להבין נהניתי הפעם מאד מהארוחה בבסטה. המנות היו טעימות מאד ובושלו ללא דופי. נעשה תיקון. אז נכון שהוויכוח על התמחור יימשך כנראה לנצח, אבל כשרמת האוכל, הטעמים והביצוע הם כאלה טובים אז גם 255 השקלים שעלתה הארוחה הזו הרבה פחות כואבים בכיס. את הקינוח אגב אכלתי גם הפעם ב-Arte. גלידת הלחם וחמאה שלהם היא באמת אחת הטובות ומושחתות שיש. 

אינשאללה שמעכשיו רק יימשך השקט ושגם השגרה הקולינרית פוסט הקורונה תשוב במלואה במהרה בימינו. בלי אילוצי קורונה, בלי הגבלות, בלי שעות פעילות מצומצמות, בלי עובדים שעדיין בחל"ת. חזרה מלאה לשגרה ולשפיות. אמן.


השלט הזה היה תלוי במנזר בימי הסגרים.


וזה כיתוב מאי שם באזור שוק הכרמל. מה שנכון נכון.