המינסטרונה הכי טוב בעולם - לזכרה של אחותי הגדולה רינת

היום ה- 25 בדצמבר.
בשביל כולם זה חג מולד. בשביל משפחתי זה קודם כל יום ההולדת של אחותי הגדולה רינת.
היא הייתה אמורה לחגוג היום 56. ב-13 לאוגוסט 2014 היא נפטרה ממחלת הסרטן. הרבה יותר מדי צעירה.

לצערנו לא נזכה לחגוג איתה השנה, ואני מקווה שאיכשהו היא חוגגת אי-שם...

כדי לציין את יום ההולדת, אני מנצל את הבמה כדי לכתוב פוסט אישי קצר על אחותי הגדולה.
היות וזה בלוג שעוסק באוכל ההקשר הוא כמובן נושא האוכל והארוחות.

רינת הייתה העוגן של המשפחה בכל הקשור לארגון אירועים, ארוחות, חגים וכו'. אצלה ערכנו את מסורת השבת הדו שבועית של קפה ועוגה של אחר הצהריים בביתה במושב שדה משה. אצלה ערכנו אינספור ארוחות חג או ארוחות יומולדת של בני משפחה. אין לי ספק שאותן שבתות ואותן ארוחות ליכדו ואיחדו את משפחתנו יותר מכל דבר אחר, ורינת הייתה האחראית הראשית לכך.

בכל הקשור לבישולים ולאהבת אוכל היא הייתה אישה של הרגלים. בניגוד אליי שאוהב להתנסות ולטעום דברים לא שגרתיים, היא דבקה במוכר והאהוב. זה בא לידי ביטוי גם בבישולים שלה וגם במסעדות בהן היא הייתה חוזרת ומזמינה את המנות שהיא אהבה. לא עניינו אותה אקספרימנטים או חדשנות. אהבה את השגרה. דווקא בשנה האחרונה, לפני המחלה, היא קצת נפתחה לנסות דברים חדשים, למשל במקום מנת הסלמון הרגילה היא התחילה להזמין מנות דגי ים אחרים. 

כשרינת ארגנה ארוחה משפחתית ידענו תמיד שנאכל טוב והרבה. היא הכינה אוכל לגדוד בנדיבות ובלארג'יות שכל כך אפיינו אותה.

היו מנות מיתולוגיות שחזרו ובושלו בהמון ארוחות.

איכשהו זה אף פעם לא נמאס ותמיד כשהיא הכינה אותן זה היה הכי טעים שיש: השניצל של רינת. מאפה החצילים והגבינה בתנור. הקיש לוריין המושחת שכיכב בשנים האחרונות. האיטריות הסיניות החריפות.
בכולן היה תבלין סודי נוסף ששמו אהבה. כשמבשלים מאהבה ומכל הלב זה תמיד ייצא יותר טעים. ולרינת שלנו היה לב גדול במיוחד.

אהבה זה כל הסיפור

אחד המאפיינים של רינת בארוחות גדושות המטעמים שהיא ארגנה זה שהיא ברוב הארוחות כמעט ולא אכלה. היא הסתפקה בלטעום ביס כזה או אחר. תמיד היא אמרה שהיא לא רעבה ותאכל אחר כך. (שוב, גם זה בניגוד אליי, שכשאני מארגן ארוחה, אני אטעם גם אטעם את מה שהכנתי).

זו הייתה רינת אופיינית. קודם כל האחרים, לדאוג שכולם יהיו מבסוטים, להאכיל את כולם ורק אחר כך לדאוג לעצמה. 

הבישולים של רינת ברוב המקרים לא היו מאולתרים. היא מאד אהבה ספרי בישול. בני סיידא על ספריו הרבים היה הפייבוריט שלה.

היא לקחה מתכונים מהספרים ועשתה קומבינות שונות (כמו שרבים עושים) כדי להתאים אותם לטעמה ולטעמי המשפחה.

לעתים עשתה מיקס של 2-3 מתכונים ממקורות שונים ויצא משהו חדש ומצוין.

היו לה כמובן מחברות מתכונים בהן היא רשמה מתכונים נבחרים.

אז הנה דוגמא למנה אופיינית: מרק מינסטרונה "קומבינה" שכשרינת הכינה אותו הוא יצא הכי טעים בעולם.

פשוט ונפלא. 

כשאני לצורך העניין הכנתי הוא יצא נהדר אבל תמיד פחות טעים...

אז הנה המתכון כלשונו - צלחת מרק כזה בימים חורפיים אלה - מובטח שתסב אושר לסועד.

זה צילום בכתב ידה:

והנה עוד דוגמא מצולמת למתכון לאיטריות חריפות. המקור הוא אהרוני. התבשיל כיכב בארוחות רבות אצלנו.
בטוח יותר טעים משל אהרוני...

אז תזכרו. כשאתם מבשלים מאהבה זה תמיד יותר טעים. ואין כמו לבשל למשפחה שלכם.

שיהיה בתיאבון ורק בריאות!

ורינת אהובתנו. אם יש מקום שם למעלה שאת צופה, אני מקווה שאתה יודעת שאנחנו בסדר וממשיכים את החיים כמו שהיית רוצה שנמשיך. כולל הרבה מפגשים וארוחות משפחתיות... 

ומי יודע אולי שם למעלה האוכל אפילו יותר טעים...

אוהב תמיד ומתגעגע,

אבנר אחיך הקטן.