חודש חגים מלא דגים: שלל מנות ימיות שעלה בחכתי ממסעדות בת"א-יפו

אוקטובר 2019 - חגים, מועדים, דגים ושרצים.

כבר ציינתי כאן לא פעם שאני חולה על מאכלי ים. אם מחר יגידו לי שאני חייב לוותר על אחד משניים: מאכלי ים או בשרים, אוותר על בשר בלי לחשוב פעמיים. כשאני בחו"ל למשל אני משתדל לבחור במסעדה אחת לפחות שמתמחה בלעדית במאכלי ים ודגים. בתחילת דצמבר אהיה בליסבון, עיר שמאכלי ים הם במרכז העניינים. אני כבר לא יכול לחכות...
בשגרה התל אביבית אני משתדל לאכול יותר ויותר דגים (או פירות ים) כשאני במסעדות. יצא שבחודש החגים טעמתי פה ושם לא מעט מנות ימיות במסעדות שונות ומשונות ברחבי תל אביב ויפו. הנה ריכוז זריז של חלק נבחר מהן.


קלמטה - יוון בכיכר קדומים ביפו:

קלמטה יושבת באחד המיקומים הכי שווים ביפו, בכיכר קדומים. חלל המסעדה המרכזי יושב בקומה העליונה של בניין שמשקיף יפה יפה לים הכחול של יפו ולנמל הדייגים. אין הרבה מסעדות עם נוף כזה בארץ. המסעדה היא מסעדה יוונית-ים תיכונית שפועלת כבר 8-9 שנים. מספר שפים כבר הספיקו להתחלף בה. בין היתר עבד בה בעבר רועי גנצ'ולה אקס פיצרוי המצוינת. השף בימים אלה הוא בחור בשם אבי כהן שבישל בעבר בין היתר בהרברט סמואל, סושיאל קלאב, אונמי וטפאו. הגעתי אליה במקרה באחד מצהרי חול המועד סוכות. קפצתי לסיבוב ביפו אחרי 1/2 יום עבודה וכשעברתי לידה ראיתי שהיא פתוחה (בצהרי יום חול רגיל היא סגורה). היות וטרם יצא לי לנסות אותה בעבר נכנסתי.

חלל המסעדה יושב בבית אבן יפואי משופץ ויפה. החלל הנעים כולל שני חדרים בלי יותר מדי שולחנות. לשבת ביפו ולהרגיש ביוון.

הכי חלון לים התיכון שיש במסעדה בארץ.

התפריט. כולל מנות יווניות שמחולקות למאזטים - באזור 16 ש"ח למנה, ראשונות - סביב 40 ומשהו ש"ח, ביניים באזור ה-60 ש"ח ועיקריות באזור 70-80 ש"ח. 2 מנות עיקריות עולות מעל 110 ש"ח: פילה לברק ודג שלם. בסה"כ מחירים שנראים סבירים. 

הזמנתי מנה ראשונה צמחונית דווקא: שומר צלוי בכורכום וחמאה, פסטו, ארוגולה ונענע. מנה שעלותה 40 ש"ח. מנה יפה לעין וטובה באופן מפתיע. השומר נצלה/נצרב היטב אבל בצורה ששמרה על קשיחות ונוקשות ולא הפכה אותו לרופס. התיבול היה מעולה. היה כאן גם יוגורט שיחד עם הפסטו והשומר עצמו יצרו יופי של מנה צמחונית.

מנה נוספת שהזמנתי היא כבר מנה מתבקשת מהים. תמנון. יצור ימי שמאד חביב עליי קולינרית (ובכלל - זה בעל חיים מגניב ביותר). כאן הוא מוגש כמנת ביניים: תמנון צרוב, עגבניות, זיתים ולבנה. מנה שעולה 66 ש"ח. זו מנה לא גדולה. אפשר לתת כאן קצת יותר מהכל. אבל המנה הייתה מצוינת. התמנון רוכך היטב ואז נצרב היטב כדי לתת את טעמי הגריל שכל-כך הולמים אותו. התיבול היה מצוין ועבד מעולה עם שאר המרכיבים. לא ברור לי רק למה העגבניות והזיתים הוגשו כאן כמצע שהתחבא מתחת לתמנון. אני הייתי מניח אותם בצד. מה רע בעוד קצת צבע על הצלחת?

לקינוח הזמנתי מוס יוגורט על בצק תבלינים ואניס, טוויל פילו וקולי תות. לא זוכר מה היה מחירו. מניח שמשהו סביב 40 ש"ח. קינוח שהיה טעים ומוצלח על כל מרכיביו.

בהחלט נהניתי מנשנושי הצהריים הללו בקלמטה. אם הארוחה שאכלתי מייצגת את הרמה כאן, הרי שמדובר במסעדה יוונית איכותית בהחלט. המיקום והנוף הם בהחלט בונוס משמעותי.


ראיסה - בר אוכל בשוק הפשפשים:

ראיסה היא בר אוכל/מסעדה שנפתחה ביוני 2017 בשוק הפשפשים ביפו, בחלל שבה פעלה מסעדת פלימרקט. השף שלה הוא בחור בשם אורי לוי בעל רזומה עשיר בין היתר במסעדת L'atelier de Joel Robuchon בפריז. הוא מגיש בראיסה אוכל יפואי-ים תיכוני. חלל המסעדה הוא גדול, מרווח ומגניב (כ-150 מקומות ישיבה. גם בסמטה בחוץ וגם על הבר). זו הייתה גיחה שלישית שלי לראיסה. יצא לי לשבת פעם אחת בשישי אקראי על הבר ופעם נוספת בצהרי אמצע שבוע אחרי פגישה באזור (איזה הבדל יש בין אמצע שבוע רגוע ליום שישי קדחתני והומה).

התפריט. שלל מנות קטנות, מהשוק, מהדייג ומהקצב. יש גם תפריט קוקטיילים יפואי. התמחור בהחלט שפוי וסביר.

קוקטייל צהריים. לונדון מיול - ג'ין, ג'ינג'ר, ג'ינג'ר ביר, מיץ לימון. טוב ומרענן. 42 ש"ח.

מנה ראשונה. "טרטר יפואי" - דג ים נא (טונה אדומה במקרה זה), קרם חצילים, עשבי תבלין, שמנת חמוצה, כוסברה, צ'ילי ושקדים. 58 ש"ח. מנה טעימה. לא יוצאת דופן אבל עשויה היטב ומתובלת היטב על כל מרכיביה.

מנה עיקרית: חלת פירות ים (שרימפס וקלמרי), צזיקי, צ'ימיצ'ורי, בצל ונענע. 87 ש"ח. מנה טובה נוספת. הקטע המעצבן הוא שהיא הגיעה כמעט בו זמנית עם המנה הראשונה. רעה חולה של הרבה מסעדות כאן. תנו לאכול בקצב סביר. יש לי רק לוע אחד... לפחות זה היה טעים ומהנה עם עשייה טובה של השרצים שהרגישו לי טריים ומאיכות טובה.

לסיכום. ראיסה היא מקום טעים ומהנה. בהחלט אחת האופציות היותר איכותיות לארוחה נחמדה באזור שוק הפשפשים.


הבסטה - דליקטסים בפאתי שוק הכרמל:

הבסטה של איתי הר גיל ומעוז אלונים נחשבת כבר שנים לאחת המסעדות הטובות בארץ, בעיקר בקרב הפודיז ותקשורת האוכל. אכלתי שם לא מעט פעמים. רובן בצהריים. כיף לשבת שם בצהריים, מה גם שיש מעין עסקית די משתלמת (ודאי ביחס למחירי הערב היקרים מאד). בפעם האחרונה בבסטה ישבתי בערב לפני כשנתיים או שנתיים וחצי. היינו 5 או 6 סועדים. אכלנו הרבה מנות והכל כולל הכל היה בינוני מאד. כנראה שהשף שמנהל את המטבח, אילון עמיר, לא נכח לצערנו באותו סרוויס. המנות שאכלנו אז אמנם היו כרגיל מחומרי גלם מעולים אבל העשייה והתיבול היו לא טובים. מאז לא חזרתי. בחול המועד סוכות חזרתי לצהריים. לשמחתי בניגוד למסעדות רבות שלא הציעו אופציה עסקית בחול המועד כדי לנצל את הישראלים שממלאים את תל אביב, בבסטה האופציה הייתה שרירה וקיימת.

תפריט המסעדה שמשתנה תדירות ובכל יום נרשם על דף בכתב יד מציע בצהריים 2 מנות קטנות + עיקרית במחיר העיקרית. הרבה ירקות, הרבה דגים ופירות ים, לא מעט חזיר. תענוג של חומרי גלם. חומרי גלם טריים משובחים ומנות ישראליות-גליליות מינימליסטיות שנשענות על איכותם.

שתי הקטנות שהזמנתי היו נהדרות.

הראשונה - סלק עם דג כבוש. השנייה  - אינטיאס כבוש (תוספת 8 ש"ח).

סלק עם דג כבוש. הדג היה פלמידה אם זכור לי נכון. סלט טעים, טרי ומצוין.

האינטיאס הכבוש. שיא הפשטות. דג טרי מעולה. שמן זית משובח. צ'ילי ירוק חריף ובצל אדום. תענוג. את שאריות הרוטב ניגבתי בהנאה עם הלחם שמגיע יחד עם הקטנות.

המנה העיקרית שהזמנתי: ספגטי עגבניות עם שרימפס ענק. 129 ש"ח. בהחלט ציפיתי לשרימפס הענק. לא מוצאים הרבה כאלה בתפריטים בארץ. השרימפס שהוגש על קליפתו אכן היה ענק. אבל למרבה האכזבה הוא היה over done לחלוטין. הקליפה נדבקה לגמרי לבשר שהיה צמיגי ובלתי לעיס. ביצוע מביך, ודאי למסעדה שאמורה להתמחות בהכנת שרצי ים. המנה הוחזרה כמובן. החבר'ה לא ממש התרגשו ולא התנצלו על הפשלה. מן אדישות לא ברורה. לא טרחו לשאול אותי אם ארצה את אותה מנה שוב. החליטו בשבילי שכן (למזלי אכן רציתי לאכול אותה). שוב - שירות לא מדהים בלשון המעטה. אחרי לא מעט זמן קיבלתי את המנה החלופית.

המנה החלופית. גם הפעם השרימפס לא הוכן לדרגה הרצויה והיה מעט over done. הקליפה גילתה פחות התנגדות והיה אפשר להפרידה מהגוף. הצמיגיות היחסית הייתה קיימת אבל סבירה. חומר הגלם והטעמים לפחות היו טובים מאד. חבל שכשלו כאן בעשייה. חובבנות לא ברורה. הספגטי היה ספגטי (להערכתי ודאי לא home made). טעים ולא הרבה מעבר. רוטב עגבניות טוב, מידת עשייה טובה אבל שום דבר מרגש. גם אם מידת העשייה של השרימפס הייתה מושלמת זו לא מנה ששווה 129 ש"ח בעיניי. אולי עם עוד שרימפס אחד ורוטב קצת יותר מיוחד זה היה שווה את הסכום.

מה שאכזב במיוחד היה היחס האדיש של הצוות. אף אחד לא התנצל על המנה הלא אכילה שהוחזרה, אף אחד לא שאל אם בא לי מנה אחרת במקום ולא שוב את אותה מנה, ואף אחד לא טרח לשאול איך הייתה המנה החלופית. חבל. ההתחלה הייתה דווקא מבטיחה וגם חומר הגלם עצמו של המנה העיקרית הבעייתית היה מעולה והבטיח רבות. פספוס. זו ארוחה שנייה בעייתית שלי בבסטה וכנראה שלא אחזור בקרוב. עם כל הכבוד לאיכות חומרי הגלם שלהם, יש מקומות נחמדים ושירותיים יותר. בפעם הבאה באזור כשיתחשקו לי פירות ים טובים בהגשה מינימליסטית כנראה שאחזור לאיגרא רמא במרחק חציית רחוב אלנבי (או שאקפוץ למנזר שם תמיד טעים).


פימפינלה - בר אניס ואוכל במתחם לוינסקי:

פימפינלה היא בר אוכל שמתמחה במשקאות אניס ששוכן ברח' נחלת בנימין באזור שוק לוינסקי לא רחוק מהאוזריה. המקום נפתח בשנת 2015 ע"י 3 שותפים. משמעות השם פימפינלה היא אניס בלטינית. התפריט הציע בעיקר מנות דגים ופירות ים טריים בסגנון ים תיכוני. עד היום לא יצא לי לשבת שם. בספטמבר קראתי בביקורת של חיליק גורפינקל בגלובס שיש שם תפריט חדש עליו אחראי השף יוגב ירוס אקס מל ומישל. להבנתי הוא בנה את התפריט ומשמש יועץ קולינרי למקום. באחד מימי השישי של אוקטובר קפצתי לשם לראשונה כחלק משיטוט צהריים בשוק. ישבתי עם הבר.

כמובן שהתחלתי עם אחד ממשקאות האניס. לא זוכר בדיוק מה זה היה. אולי משהו עם ג'ינג'ר. היה טעים ומרענן.

תצוגת תכלית של משקאות אניס. יש כאן היצע מכובד מכל הסוגים והמינים.

תפריט האוכל. מנות בר ים תיכוניות. מנות פתיחה, מנות צמחוניות והרבה מנות של דגים ופירות ים. מחירים ממש סבירים.



התחלתי בברוסקטה "נמל פלרמו" עם סלט פפרונאטה (פלפלים קלויים), אורגנו טרי וסרדינים. 36 ש"ח. עסק פשוט וטעים. באותה מידה שנתנו כאן קרדיט לסיציליה אני מניח שאפשר למצוא מנה כזו בהמון נמלים ים תיכוניים - מפיראוס, דרך פלרמו, מרסיי, ברצלונה עד ליסבון (אני יודע שהיא לא על הים התיכון).

נשנוש נוסף היה דגי רשת קטנים: דגי ים קטנים על לאבנה, במיה (בעונה), עגבניות צלויות וכבושות ורוטב שום-לימון. המחיר ל-100 גרם 27 ש"ח. נדמה לי שאכלתי 200 גרם. דגי הים במקרה הזה היו מליטות שלמות. המנה הייתה טעימה ומהנה על כל מרכיביה.

פימפינלה עושה רושם של מקום שכונתי קטן, נעים וטעים. אני מניח שאחזור בהזדמנות כשאהיה בסביבה.


אוזריה - ים תיכון שמח בלוינסקי:

משהו כמו 50 מטרים מפרידים בין פימפינלה לאוזריה. את האוזריה אני מניח שכולם כבר מכירים. הבר-מסעדה היווני באזור שוק לוינסקי של אביבית פריאל-אביחי הוא אחד המקומות המוצלחים והחביבים במתחם. הם תכלס פחות או יותר ברירת המחדל שלי כשאני באזור בצהריים ורעב. טעים שם, נעים שם ולא יקר. באחד הימים בחול המועד או אולי בערב סוכות קפצתי לשם אחרי 1/2 יום עבודה. ישבתי על הבר.

מנה ראשונה של לחם עם צלחת חריפים. לא זוכר את המחיר. לא הרבה.

מנה עיקרית: קרעי פסטה שחורה עם קונפי עגבניות, סרדינים, ריקוטה Home Made ואריסה. 62 ש"ח. מנה ים-תיכונית בועטת, ימית וחזקת טעמים. מי שלא מסתדר עם טעמים חזקים שיוותר. הריקוטה משמשת כאן כממתנת טעמים ועושה את זה היטב. מנה טעימה ומוצלחת.

כרגיל תמיד נחמד באוזריה. לא זוכר שפעם אכלתי שם משהו לא טעים או שלא נהניתי.


עד כאן הסקירה הזריזה של שלל מנות ימיות שאכלתי בחודש אוקטובר 2019. מסתבר שעוד נותרו קצת דגים בים ואפילו כאלה שהם לא מוסר ים או לברק. את הפוסט הזה כתבתי ברובו אתמול. הוא עשה לי חשק לארוחת דגים היום בצהריים. שוב קפצתי לבר הדגים של בטשון ליד העבודה שלי (בקרליבך) לנשנש משהו (דווקא כן לברק - על הפלאנצ'ה). היה כרגיל טעים. אין מה לעשות - דגים טריים זה תענוג.

כאמור - בדיוק בעוד חודש אני בליסבון. נראה לי שגם שם ייאכלו הרבה מנות מהים (או האוקיינוס). דיווחים מורחבים מובטחים כאן.