תקשורת האוכל בארץ נוטה לפרגן למסעדות ערביות, במיוחד לכאלה שיוצאות מהקופסה ומציעות מטבח ערבי מודרני ויצירתי. דוגמאות - מגדלנה של יוסף (זוזו) חנא, רולא החיפאית, המסעדות של עומר עילואן, המסעדות שהפעיל אוסאמה דלאל, מאג'דה ורשטא בעין ראפה, אל מרסא ולוקס של עלאא מוסא. כל אלה הפכו ליקירות פודיז. בשנת 2019 יש כוכבת ערביה חדשה בקולינריה המקומית: לונא ביסטרו בנצרת (LUNA Arabic Bistro). רונית ורד בהארץ הוציאה את המסעדה לאור התקשורתי בינואר 2019. אחריה הספיקו לבקר ולהלל אבי אפרתי בוואלה ("מטבח ערבי מעולה"), ביצה עלומה במאקו ("מסעדה ששווה נסיעה מיוחדת, בוודאי מתמקמת בליגת העל של מסעדות ערביות ופלסטיניות") ואחריהם גם חיליק גורפינקל בגלובס ("מסעדה ערבית מודרנית עם נגיעות של שלמות") וגיל חובב בבלוג שלו כתב שלונא היא אחת המסעדות המשובחות בארץ. לזה קוראים build up.
בבוקר הסתפקתי בקפה ערבי בלי מתוקים ליד השוק.
ללונא הגעתי בסביבות שעה 13:00. התקשרתי לפני כן לוודא שיהיה מקום מתוך חשש להמוני פודיז שצובאים על נצרת בחול המועד (בשבוע-שבועיים האחרונים ראיתי לפחות 4 פוסטים על המסעדה בקבוצות הפודיז בפייסבוק). אמרו שלא תהיה בעיה. אכן ב-13:00 לא הייתה בעיה והיה יחסית שפע של מקום בחלל הפנימי וגם במרפסת החיצונית. לקראת 14:00 החלל הפנימי כבר היה מלא לחלוטין. קהל שכלל גם משפחות עם ילדים, להערכתי בעיקר יהודים, אם כי שמעתי גם ערבית.
המסעדה ממוקמת במיקום לא צפוי למסעדת שף - בקומה השנייה (הגג) של קניון ביג פאשן נצרת די בסמוך ל"גבול" בין נצרת לנצרת עילית (סליחה - נוף הגליל). מי שמחפש חוויה נצרתית אותנטית גם מבחינת המיקום והחלל כנראה שיצטרך לחפש מסעדה אחרת. למרות המיקום, הצליחו דווקא לייצר כאן חלל נעים, מודרני, מואר ומרווח שמשכיח די יפה את הימצאותו של הקניון למטה. מהמרפסת החיצונית יש תצפית לכיוון העיר העתיקה של נצרת (אם כי זו לא הסיבה להגיע ללונא. במקרה הספציפי הזה אין משהו עוצר נשימה במיוחד בנוף).
התפריט. יש עוד עמוד של מנות עיקריות שהחלטתי לוותר עליהן ולכן לא צילמתי. התמחור סביר לגמרי. אפילו נמוך בסטנדרטים של מרכז הארץ. בין המנות העיקריות יש רק שתי מנות שעוברות כרגע את מאה השקלים: צלעות טלה וסינטה (ולפי הצלחות שהוגשו בשולחנות לידי המנות נדיבות מאד). אני התמקדתי במנות ראשונות וביניים ושמרתי מקום גם לקינוח. המטבח של לונא משלב מטבח נצרתי ערבי מסורתי עם נגיעות מודרניות. בין המבשלות במסעדה יש גם נשים-בשלניות מנצרת שמגיעות לתרום מניסיונן.
נשנושי הפתיחה. הזמנתי שתי מנות פתיחה מהקטגוריה של "טועמים את נצרת": פלאפל פול ועלי ליקוט מקומיים מהחג'ה. יחד איתן הוגשו 3 מיני פיתות מאפה בית (תודות לטאבון שנמצא בקצה המסעדה). הפיתות - נהדרות. חמות ומעט פריכות. בניתי לעצמי יופי של מיני פיתות ממולאות עם המנות שקיבלתי, כולל צלחת של פייסט ירוק חריף.
עלי הליקוט. הייתה אפשרות לבחור בין עולש לבמיה (יש גם מלוח'יה בעונה). בחרתי בעולש מוקפץ עם שום, לימון, בצל קריספי וצנונית. 19 ש"ח. מנה חמצמצה, טעימה ונעימה מאד. המינוס היחיד היה שהבצל הקריספי היה רק חצי קריספי.
פלאפל פול עם טחינה וסומאק וחמוצים בצד. 17 ש"ח. פלאפל מעולה. סחתיין על הטיגון. קציצות טעימות מאד - סופר קריספיות בחוץ ונימוחות בפנים ועם אפס עודפי שומן מהטיגון. לא יודע איך הצליחו לייבש כל כך טוב את השמנוניות. סחתיין. גם הטחינה בצד הייתה מצוינת.
אחלה פיתה. אייל שני יכול ללמוד.
עם נשנושי הפתיחה הזמנתי גם שתי מנות ביניים. יחד איתן הזמנתי תחילה גם משהו מהמאפים מהטאבון - מאפה גבינות ונענע (36 ש"ח). תוך כדי אכילת הפתיחים ביקשתי שלא יוציאו לי את המאפה. הפיתות הספיקו. (על ספיחה - מאפה מהטאבון עם תערובת בשר כבש ועגל, עגבניות, בצל ופלפלים צרובים שעולה 54 ש"ח ויתרתי בצער מראש כי הסקתי שזה יותר מדי אוכל לאדם אחד). מה שנחמד הוא החבר'ה לא מאיצים בך לסיים מהר. בזמן שנהניתי ממנות הפתיחה שאלו אותי מתי ארצה שיתחילו להכין את המנות הבאות. רק אחרי שסיימתי התחילו להכין אותן וגם בין שתי מנות הביניים שהזמנתי לקחו את הזמן ולא הגישו אותן בו זמנית. בתל אביב בהמון מקומות יגישו את כל 4 המנות בו זמנית בלי לחשוב על זה שלסועד יש רק לסת אחת ופה אחד. תאכלו מהר ותפנו מקום מהר...
מנת ביניים ראשונה, שושברק ביוגורט: כיסונים ממולאים בבשר עם עשבי תיבול, עשויים בעבודת יד של נשים נצרתיות. מוגש ברוטב יוגורט חם עם שום ונענע. 29 ש"ח. בניגוד לשושברקים נפלאים שאכלתי בעבר למשל בגארדן החיפאית כשעומר עילואן בישל בה או רשטא בעין ראפה, אלה של לונא מוגשים כמנת ביניים קטנה ולא כמנה עיקרית או כמנת ביניים גדולה לחלוקה. מחשבה טובה היות וזו מנה כבדה ביסודה. זה מאפשר לטעום עוד כמה מנות, ודאי אם מגיעים עם עוד שותפים לארוחה. הכיסונים של לונא הם קטנים מאד גם בהשוואה למנות הדומות שאכלתי בעבר. כמה סבלנות וטכניקה צריך כדי להוציא לפועל כאלה כיסונים. המנה הייתה טובה מאד עם טעמים מדויקים של כל המרכיבים. המינוס היחיד הוא שלמיטב אבחנתי היו כיסון או שניים נטולי בשר (או שהם כל כך קטנים שלא הרגשתי בבשר). בסה"כ מוצלח מאד. מה שכן - בכל זאת נהניתי יותר מהשושברקים של עומר עילוואן ורשטא.
מנת ביניים שנייה, נתח קצבים פרוס וצרוב, בתיבול חמאה בעישון הל, על מצע של ממרח תפוחי אדמה ובצל. 36 ש"ח. הזמנתי אותה כי סקרן אותי העניין של הל מעושן. בדיעבד הייתי צריך להזמין את אחד מהמאפים כי המנה הזו הייתה פחות מוצלחת. הבשר לא הרגיש לי כמו נתח קצבים אלא יותר כאנטריקוט שאמנם נצרב לדרגת מדיום מצוינת. (אם כי אולי אני טועה באבחנה). מה שבטוח הוא שאת טעמי ההל והעישון לא הרגשתי והמנה כולה הייתה אנמית ולא תובלה כמו שצריך, בניגוד גמור לשאר המנות שתובלו כמו שצריך. אחרי 2-3 ביסים קראתי למלצרית ואמרתי שהמנה בעייתית. מיד הציעו לי מנה זהה (או אחרת) חלופית תוך התנצלות אבל אמרתי שאין צורך כי למעשה כבר שבעתי. כמובן שלא חייבו אותי על המנה.
תפריט הקינוחים. הכנאפה מככבת כאן בכמה וכמה גרסאות. אני התלבטתי בין העותמלייה - כנאפה קרה עם אושטה, מי ורדים ופיסטוק חלבי לבין קינוח ה"אושטה שלנו". בסוף הלכתי על ה"אושטה שלהם" היות וזה קינוח שכמותו עוד לא טעמתי, בניגוד לכנאפה שהפכה בחודשים האחרונים לקינוח הכי טרנדי במדינה.
הקינוח הנבחר: אושטה שלנו עם ריבת משמש מיסטכאווי ושקדים. 42 ש"ח. אושטה מסתבר זה מעין קרם חלב שמנתי מורתח שדומה לקאימק טורקי. החלב מבושל בחום נמוך הרבה זמן עד שנוצר מרקם קרמי חלק. הקרם מוגש קר בתיבול מי ורדים עם ריבת משמש, קראמבל פיסטוקים ושקדים קלויים. זה היה מצוין. קרם טעים מאד, עדין ולא מתוק מאד (את המתיקות מספקת הריבה), במרקם נעים לחך. הפיסטוקים והשקדים הוסיפו קראנץ' טעים ומתבקש. זה קינוח שלמרות שהוא קרמי הוא די כבד ובכמותו הוא יכול לספק בכיף גם שני סועדים. אחלה סיום.
יחד עם חצי פאולנר שילמתי 141 ש"ח. זה מינוס 36 השקלים של מנת נתח הקצבים שלא חויבתי עליה. מחיר סביר ביותר ותמורה טובה לכסף. אני מעריך שמנה של שושברק בעבודת יד כמו זו של לונא הייתה עולה לפחות 45 ש"ח במסעדה תל אביבית-יפואית.
בסה"כ בהחלט נהניתי בלונא, גם מהאוכל וגם מהשירות המאד נחמד ומשתדל. למרות מנה אחת לא מוצלחת, שתי מנות הפתיחה, מנת הביניים והקינוח היו טובים מאד. בהחלט אשמח לחזור לכאן ולטעום מנות אחרות. אני לא יודע אם הסופרלטיבים של מבקרי האוכל על לונא לגמרי מוצדקים. להכתיר אותה אחרי כמה חודשי פעילות למסעדה מהטובות בצפון או מהטובות שבמסעדות הערביות בארץ זה אולי מוגזם (אם כי אני לא מתיימר להיות מומחה לאזור הצפון). אני גם לא בטוח ששווה להגיע אליה במיוחד מת"א אלא אם זה חלק משהייה בצפון או יום טיול מלא בנצרת כמו שאני עשיתי. מה שבטוח זה שיש כאן מסעדה ערבית-נצרתית טובה מאד ונעימה במיוחד שמגישה אוכל מקצועי, מעניין, שובר שגרה (אפילו הכנאפות כאן נראות מיוחדות) וטעים.
אחרי הארוחה חזרתי למרכז העיר לעוד קצת סיבובים ולפני החזרה הביתה הספקתי להצטייד במבחר מתוקים של ממתקי אלמוכתאר. גם כאן ויתרתי על כנאפה וקניתי קופסה קטנה של מבחר בקלאוות ומאפים ממולאים אחרים שאני נהנה מהם גם כעבור מספר ימים בעת כתיבת שורות אלה.
זה למשל מאפה חדש לגמרי שהם הכינו לראשונה: מעין בורקס מתוק במילוי פיסטוקים. לא טעמתי..
קופסת המתוקים שלי. טעים, מתוק, קראנצ'י. תענוג. שומר על איכות ועל חיוניות גם אחרי מספר ימי שימוש...
זו הייתה נצרת ובתוכה לונא. בהחלט עושה חשק לחזור ולנסות עוד מאכלים ועוד מתוקים. בפעם הבאה אולי גם כנאפה...
לא ממש סגורים במסעדה איך לכתוב את שמה בעברית. ברוב הכתבות והביקורות השם נרשם לונא. בפייסבוק שלהם רשום לונה אבל במלל בפנים מצוין גם לונא. בכרטיס הביקור שוב נכתב לונה. שנקראת על שם האישה שהקימה אותה - לונה או לונא זרייק. אני יכול להניח שהשם אמור להיכתב ב-א' כמו התעתיק מערבית שהוא כנראה עם אליף: لونا. בכל אופן, ניצלתי את חול המועד סוכות ואת העובדה הדי מבישה שמעולם לא הייתי בעיר נצרת ושמתי פעמיי לעיר. בבוקר - סיבוב באטרקציות המתבקשות - כנסיית הבשורה, שוק נצרת וסביבתם, בצהריים - ארוחה בלונא ביסטרו ואחר כך עוד קצת סיבובים לפני חזרה לת"א.
בבוקר הסתפקתי בקפה ערבי בלי מתוקים ליד השוק.
ללונא הגעתי בסביבות שעה 13:00. התקשרתי לפני כן לוודא שיהיה מקום מתוך חשש להמוני פודיז שצובאים על נצרת בחול המועד (בשבוע-שבועיים האחרונים ראיתי לפחות 4 פוסטים על המסעדה בקבוצות הפודיז בפייסבוק). אמרו שלא תהיה בעיה. אכן ב-13:00 לא הייתה בעיה והיה יחסית שפע של מקום בחלל הפנימי וגם במרפסת החיצונית. לקראת 14:00 החלל הפנימי כבר היה מלא לחלוטין. קהל שכלל גם משפחות עם ילדים, להערכתי בעיקר יהודים, אם כי שמעתי גם ערבית.
התפריט. יש עוד עמוד של מנות עיקריות שהחלטתי לוותר עליהן ולכן לא צילמתי. התמחור סביר לגמרי. אפילו נמוך בסטנדרטים של מרכז הארץ. בין המנות העיקריות יש רק שתי מנות שעוברות כרגע את מאה השקלים: צלעות טלה וסינטה (ולפי הצלחות שהוגשו בשולחנות לידי המנות נדיבות מאד). אני התמקדתי במנות ראשונות וביניים ושמרתי מקום גם לקינוח. המטבח של לונא משלב מטבח נצרתי ערבי מסורתי עם נגיעות מודרניות. בין המבשלות במסעדה יש גם נשים-בשלניות מנצרת שמגיעות לתרום מניסיונן.
נשנושי הפתיחה. הזמנתי שתי מנות פתיחה מהקטגוריה של "טועמים את נצרת": פלאפל פול ועלי ליקוט מקומיים מהחג'ה. יחד איתן הוגשו 3 מיני פיתות מאפה בית (תודות לטאבון שנמצא בקצה המסעדה). הפיתות - נהדרות. חמות ומעט פריכות. בניתי לעצמי יופי של מיני פיתות ממולאות עם המנות שקיבלתי, כולל צלחת של פייסט ירוק חריף.
עלי הליקוט. הייתה אפשרות לבחור בין עולש לבמיה (יש גם מלוח'יה בעונה). בחרתי בעולש מוקפץ עם שום, לימון, בצל קריספי וצנונית. 19 ש"ח. מנה חמצמצה, טעימה ונעימה מאד. המינוס היחיד היה שהבצל הקריספי היה רק חצי קריספי.
פלאפל פול עם טחינה וסומאק וחמוצים בצד. 17 ש"ח. פלאפל מעולה. סחתיין על הטיגון. קציצות טעימות מאד - סופר קריספיות בחוץ ונימוחות בפנים ועם אפס עודפי שומן מהטיגון. לא יודע איך הצליחו לייבש כל כך טוב את השמנוניות. סחתיין. גם הטחינה בצד הייתה מצוינת.
אחלה פיתה. אייל שני יכול ללמוד.
עם נשנושי הפתיחה הזמנתי גם שתי מנות ביניים. יחד איתן הזמנתי תחילה גם משהו מהמאפים מהטאבון - מאפה גבינות ונענע (36 ש"ח). תוך כדי אכילת הפתיחים ביקשתי שלא יוציאו לי את המאפה. הפיתות הספיקו. (על ספיחה - מאפה מהטאבון עם תערובת בשר כבש ועגל, עגבניות, בצל ופלפלים צרובים שעולה 54 ש"ח ויתרתי בצער מראש כי הסקתי שזה יותר מדי אוכל לאדם אחד). מה שנחמד הוא החבר'ה לא מאיצים בך לסיים מהר. בזמן שנהניתי ממנות הפתיחה שאלו אותי מתי ארצה שיתחילו להכין את המנות הבאות. רק אחרי שסיימתי התחילו להכין אותן וגם בין שתי מנות הביניים שהזמנתי לקחו את הזמן ולא הגישו אותן בו זמנית. בתל אביב בהמון מקומות יגישו את כל 4 המנות בו זמנית בלי לחשוב על זה שלסועד יש רק לסת אחת ופה אחד. תאכלו מהר ותפנו מקום מהר...
מנת ביניים ראשונה, שושברק ביוגורט: כיסונים ממולאים בבשר עם עשבי תיבול, עשויים בעבודת יד של נשים נצרתיות. מוגש ברוטב יוגורט חם עם שום ונענע. 29 ש"ח. בניגוד לשושברקים נפלאים שאכלתי בעבר למשל בגארדן החיפאית כשעומר עילואן בישל בה או רשטא בעין ראפה, אלה של לונא מוגשים כמנת ביניים קטנה ולא כמנה עיקרית או כמנת ביניים גדולה לחלוקה. מחשבה טובה היות וזו מנה כבדה ביסודה. זה מאפשר לטעום עוד כמה מנות, ודאי אם מגיעים עם עוד שותפים לארוחה. הכיסונים של לונא הם קטנים מאד גם בהשוואה למנות הדומות שאכלתי בעבר. כמה סבלנות וטכניקה צריך כדי להוציא לפועל כאלה כיסונים. המנה הייתה טובה מאד עם טעמים מדויקים של כל המרכיבים. המינוס היחיד הוא שלמיטב אבחנתי היו כיסון או שניים נטולי בשר (או שהם כל כך קטנים שלא הרגשתי בבשר). בסה"כ מוצלח מאד. מה שכן - בכל זאת נהניתי יותר מהשושברקים של עומר עילוואן ורשטא.
מנת ביניים שנייה, נתח קצבים פרוס וצרוב, בתיבול חמאה בעישון הל, על מצע של ממרח תפוחי אדמה ובצל. 36 ש"ח. הזמנתי אותה כי סקרן אותי העניין של הל מעושן. בדיעבד הייתי צריך להזמין את אחד מהמאפים כי המנה הזו הייתה פחות מוצלחת. הבשר לא הרגיש לי כמו נתח קצבים אלא יותר כאנטריקוט שאמנם נצרב לדרגת מדיום מצוינת. (אם כי אולי אני טועה באבחנה). מה שבטוח הוא שאת טעמי ההל והעישון לא הרגשתי והמנה כולה הייתה אנמית ולא תובלה כמו שצריך, בניגוד גמור לשאר המנות שתובלו כמו שצריך. אחרי 2-3 ביסים קראתי למלצרית ואמרתי שהמנה בעייתית. מיד הציעו לי מנה זהה (או אחרת) חלופית תוך התנצלות אבל אמרתי שאין צורך כי למעשה כבר שבעתי. כמובן שלא חייבו אותי על המנה.
תפריט הקינוחים. הכנאפה מככבת כאן בכמה וכמה גרסאות. אני התלבטתי בין העותמלייה - כנאפה קרה עם אושטה, מי ורדים ופיסטוק חלבי לבין קינוח ה"אושטה שלנו". בסוף הלכתי על ה"אושטה שלהם" היות וזה קינוח שכמותו עוד לא טעמתי, בניגוד לכנאפה שהפכה בחודשים האחרונים לקינוח הכי טרנדי במדינה.
הקינוח הנבחר: אושטה שלנו עם ריבת משמש מיסטכאווי ושקדים. 42 ש"ח. אושטה מסתבר זה מעין קרם חלב שמנתי מורתח שדומה לקאימק טורקי. החלב מבושל בחום נמוך הרבה זמן עד שנוצר מרקם קרמי חלק. הקרם מוגש קר בתיבול מי ורדים עם ריבת משמש, קראמבל פיסטוקים ושקדים קלויים. זה היה מצוין. קרם טעים מאד, עדין ולא מתוק מאד (את המתיקות מספקת הריבה), במרקם נעים לחך. הפיסטוקים והשקדים הוסיפו קראנץ' טעים ומתבקש. זה קינוח שלמרות שהוא קרמי הוא די כבד ובכמותו הוא יכול לספק בכיף גם שני סועדים. אחלה סיום.
יחד עם חצי פאולנר שילמתי 141 ש"ח. זה מינוס 36 השקלים של מנת נתח הקצבים שלא חויבתי עליה. מחיר סביר ביותר ותמורה טובה לכסף. אני מעריך שמנה של שושברק בעבודת יד כמו זו של לונא הייתה עולה לפחות 45 ש"ח במסעדה תל אביבית-יפואית.
בסה"כ בהחלט נהניתי בלונא, גם מהאוכל וגם מהשירות המאד נחמד ומשתדל. למרות מנה אחת לא מוצלחת, שתי מנות הפתיחה, מנת הביניים והקינוח היו טובים מאד. בהחלט אשמח לחזור לכאן ולטעום מנות אחרות. אני לא יודע אם הסופרלטיבים של מבקרי האוכל על לונא לגמרי מוצדקים. להכתיר אותה אחרי כמה חודשי פעילות למסעדה מהטובות בצפון או מהטובות שבמסעדות הערביות בארץ זה אולי מוגזם (אם כי אני לא מתיימר להיות מומחה לאזור הצפון). אני גם לא בטוח ששווה להגיע אליה במיוחד מת"א אלא אם זה חלק משהייה בצפון או יום טיול מלא בנצרת כמו שאני עשיתי. מה שבטוח זה שיש כאן מסעדה ערבית-נצרתית טובה מאד ונעימה במיוחד שמגישה אוכל מקצועי, מעניין, שובר שגרה (אפילו הכנאפות כאן נראות מיוחדות) וטעים.
אחרי הארוחה חזרתי למרכז העיר לעוד קצת סיבובים ולפני החזרה הביתה הספקתי להצטייד במבחר מתוקים של ממתקי אלמוכתאר. גם כאן ויתרתי על כנאפה וקניתי קופסה קטנה של מבחר בקלאוות ומאפים ממולאים אחרים שאני נהנה מהם גם כעבור מספר ימים בעת כתיבת שורות אלה.
זה למשל מאפה חדש לגמרי שהם הכינו לראשונה: מעין בורקס מתוק במילוי פיסטוקים. לא טעמתי..
קופסת המתוקים שלי. טעים, מתוק, קראנצ'י. תענוג. שומר על איכות ועל חיוניות גם אחרי מספר ימי שימוש...
זו הייתה נצרת ובתוכה לונא. בהחלט עושה חשק לחזור ולנסות עוד מאכלים ועוד מתוקים. בפעם הבאה אולי גם כנאפה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה