פריז. 13 בספטמבר - היום המלא השלישי והאחרון.
התחלנו את הבוקר בקפה, תה ומאפים במקום בשם Le Valentin, בית תה ופטיסרי ששכן ממש קרוב לדירה שלנו בפסאז' מקורה בשם Passage Jouffroy. זה אחד מפסאז'ים מקורים רבים ברחבי הרובע השני והתשיעי בפריז. מקום חמוד, צבעוני ומגרה שהוא חנות למוצרי תה, פטיסרי, שוקולטרי ולשמחתי היה בו גם קפה טוב למדי. המאפים כולם הם תוצרת בית עם התמחות במאפים מאלזס. אחרי שהגישה לנו את המשקאות והמאפים שבחרנו - התחילה בעלת הבית להוציא לויטרינה מאפים, עוגות וקינוחים בקצב מסחרר, הכל תוצרת בית. ממש הוציאה לנו את העיניים.
פתחנו שולחן.
מאפה שמרים וקרמל אלזסי.
קרואסון שקדים-שוקולד.
מאלה לא אכלנו..
והיו עוד ועוד סוגים. עשרות.
זה היה אחלה סיפתח לבוקר. כמו שצריך.
היעד המתוכנן הראשון לבוקר היה בית הקברות הפריזאי המפורסם פר לשז, Cimetière du Père Lachaise. אחריו תכננתי לקפוץ למוזיאון סמוך בשם Atelier des Lumières שמציג מיצגים חזותיים אמנותיים אורקוליים שהמליצו לי עליו מכמה מקורות. כשהגענו לתחנת המטרו המיועדת היא הייתה סגורה. נאמר לנו שיש עבודות תשתית ושסגרו הרבה תחנות בעיר. בהמשך התברר שזו הייתה שביתה בכל המטרו. באסה רצינית.
שיניתי תכנית והתחלנו לצעוד רגלית לאטנו לכיוון דרום לאזור מרכז פומפידו. התכנון החלופי היה להסתובב בבוקר באזור מרכז פומפידו, Hôtel de Ville (עיריית פריז) ובאזור שכונת המארה המפורסמת והטרנדית. לאחר מכן לקפוץ למסעדה של ארוחת הצהריים. כך עשינו.
קצת אחרי 11:00 עצרנו לקפה, מאפה והטענת טלפון בבית קפה/פטיסרי פורטוגזי קטן בשם Comme à Lisbonne.
שתינו הפוך ואני גם טעמתי Pastel de nata ליסבונאי בפריז. טעים.
המשכנו בסיבובים במארה. בין היתר ברחוב Rue des Rosiers המפורסם שכולל המון בתי עסק ואוכל יהודיים.
ועוד כמה לא ממש יהודיים כמו למשל Yann Couvreur Pâtisserie. לא טעמנו. השארנו מקום לצהריים.
למסעדת הצהריים שהוזמנה מראש תכננתי להגיע בכלל רגלית מהצד של פרז לשז. חיפשתי מקום איכותי מראש באזור כיכר הרפובליקה, ברובע ה-11. האופציה הראשונה הייתה Sepime המכוכבת שדורגה השנה במקום ה-15 ברשימת 50 המסעדות הטובות בעולם. בגלל קשיים להזמין מקום מראש (צריך לעשות את זה בדיוק 21 יום לפני המועד, לנסות להירשם באתר ואם לא הולך לנסות להרים טלפון) ויתרתי עליה. המסעדה אליה הזמנתי מקום היא מסעדת כוכב אחד בשם Automne ששוכנת לא רחוק מ-Septime. נסענו אליה במונית כדי להספיק להגיע אליה בזמן בשעה היעודה, 13:00.
Automne - מסעדת כוכב מישלן קטנטנה ומוצלחת של שף יפני:
מסעדה קטנטנה שנפתחה באוקטובר 2017 ע"י שף יפני בשם Nobuyuki Akishige שעבד בלא מעט מסעדות מישלן עד שפתח מסעדה משלו. אשתו, Saeko, היא הסומלייה. המסעדה קרויה "סתיו" כי ביפנית Aki, קיצור השם של השף, פירושו סתיו. היפנים מטורפים על קולינריה צרפתית. יש המון מסעדות של שפים יפניים בפריז, כולל לא מעט מסעדות מישלן, ויש לא פחות שפים וקונדיטורים צרפתים שפותחים מקומות ביפן. חלק גדול מאותם שפים יפניים בפריז צברו ניסיון במסעדות מישלן צרפתיות ואימצו לחלוטין את המטבח הצרפתי. הם עושים את זה בסגנון שלהם ועם האופי היפני שלהם. Automne היא דוגמה למסעדה של שף יפני שאימץ בישול צרפתי. בשנת 2019 קיבלה המסעדה את כוכב המישלן הראשון שלה.
חלל המסעדה ממש מזערי. מעט שולחנות. מטבח פתוח קטן בסוף המסעדה. חלל כמעט קלסטרופובי. החלל עצמו למרות קוטנו נעים לישיבה. לא הרגשנו בצפיפות או בחיכוך עם הסועדים בשולחנות לצדנו וגם האקוסטיקה הייתה סבירה ביותר. היה משהו כמעט אינטימי בחוויית הישיבה. עניין נדיר במסעדות. העיצוב כולו - שיא הפשטות. מינימליסטי לחלוטין.
למרות החלל הקטן היו 2-3 שולחנות פנויים בזמן הארוחה שלנו. הקהל כלל משפחה יפנית-אמריקאית (6 סועדים + תינוק), זוג צרפתיות מבוגרות, צרפתי יחיד ושלושת הישראלים החצופים...
בירה בוטיק פריזאית בשבילי.
התפריט. מיקס מודרני של מטבח צרפתי עם מעט השפעות אירופאיות ויפניות שנשען על חומרי גלם עונתיים איכותיים.
יש אפשרות להזמין מנות a-la-carte, יש ארוחת טעימות מלאה ב-85 יורו ויש "עסקית" צהריים ב-40 יורו ל-4 מנות. אנחנו הסתפקנו באופציה הזו. בעסקית אין אפשרות בחירה. זה תמיד טריקי לאנשים שלא אוכלים כל כמוני אבל במקרה של אימי ואחותי פשוט הורידו להן את המרכיב הלא רצוי עבורן במנה הראשונה - אסקרגו - ושאר המנות קלעו לטעמן.
מנה ראשונה: אסקרגו (יענו שבלולים), פטריות ז'ירול עם קרם שום. הבנות קיבלו מנה זהה רק בלי השבלולים ועם קצת יותר פטריות. הן לא העזו לטעום מהשבלולים שלי. הפסד שלהן.. מנה נהדרת. קרם השום היה מעודן ואוורירי והפטריות והשבלולים היו מעדן. מנה צרפתית עם עידון יפני.
מנה שנייה: 3 סוגי דגים בטמפורה (הנה משהו יפני) עם זוקיני צרוב בגריל, קרם זוקיני (או שמא חציל?) וקולי זיתים שחורים. חוץ מבלילת הטמפורה זו ממש מנה ים תיכונית. למיטב זיכרוני סוגי הדגים כללו קוד, בקלה (Hake) ושד הים (Monkfish). מנה מצוינת. טמפורה עשויה מושלם עם ציפוי עדין ופריך ודגים ששמרו על מרקמם ועל עסיסיותם.
מנה שלישית: סטייק עגל צלוי (סטייקון), פירה שורש סלרי ורוטב בשר מצומצם. מנה לא גדולה (אם כי עדיין גדולה כפליים ממנת הטלה ב-Louis) אבל עשויה מעולה. בשר עגל נהדר, עדין ומלא טעם, שנצרב לדרגת מדיום מושלמת. רוטב וקרם טעימים ביותר. תכלס - עסק מאד פשוט שהחכמה הוא לבצע אותו לשלמות כמו שקיבלנו כאן.
מנה רביעית ואחרונה. קינוח: גלידת מנגו ופיסות מנגו מוחמץ על קרם שוקולד לבן ווניל ומרנג פלפל שחור. קינוח פנטסטי. קליל, לא מאד מתוק (כמו שאולי אפשר לצפות ממנגו ומקרם שוקולד לבן ווניל) וטעים ביותר. הגלידה הייתה מושלמת וקרם השוקולד לבן והווניל היה אדיר.
ישבנו במסעדה כשעה ו-45 דקות. נהנינו מאד. השירות של מלצר מצוין ונחמד ביותר בשם יוליסס היה מחויך ומעולה והאוכל כולו היה משובח ביותר. הבנות סברו שזו המסעדה הכי טובה בין השלוש הממושלנות. אני חושב שהיא ו-Tomy & Co שוות באיכותן. התמורה לכסף עבור 40 יורו הייתה מצוינת. מי שנמצא ברובע ה-11 ומחפש מסעדת מישלן לא פלצנית, פשוטה, בלי רעש וצלצולים ועם אוכל איכותי, שינסה את Automne ולא רק לימים סתוויים..
אחרי הארוחה התלבטנו אם לחזור לאזור המלון במונית או לעשות טיול רגלי לפר לשז ו-Atelier des Lumières. היות ולאימא שלי היה כוח החלטנו על המשך המסע הרגלי. עניין של כ-1 ק"מ והגענו ל-Atelier des Lumières. עוד לפני כן, ממש בקצה הרחוב של המסעדה גיליתי להפתעתי מקום שנושא את שמי. "אטליז אבנר". נחמד. רק חבל שכשר..
זו דוגמה למיצג חזותי של ואן-גוך ב-Atelier des Lumières. אנחנו התאכזבנו. החלל עצמו היה די מרשים ול-10-15 דקות זה היה יפה ומעניין, אבל די מהר זה מיצה את עצמו והתחיל לשעמם. בעינינו זה לא היה שווה את 14 או 16 היורו של הכרטיס.
מ-Atelier des Lumières קפצנו כמה מאות מטר לפר לשז. היינו כבר די עייפים ולכן לא עשינו סיבוב ארוך במיוחד ולא חיפשנו קברים מפורסמים של "סלבס" כמו ג'ים מוריסון, בלזק, אוסקר ויילד, מודליאני, מולייר או איב מונטאן וסימון סיניורה. לא נורא. הבנו את העניין. אני מניח שאם היינו מגיעים בבוקר כמתוכנן היינו עושים סיבוב יותר ממצה.
מפר לשז לקחנו מונית בחזרה לדירה. זה לקח לא מעט זמן ודי הרבה עצבים לתפוס את המונית הזו אבל בסוף הצלחנו. הבנות נשארו בדירה באותו ערב והסתפקו בבייגל'ס שקנו בבית קפה ברחוב שלנו (Rue Bergère). הטיסה חזרה ציפתה לנו למחרת בשעה 12:30 בערך שעון פריז, ולכן רציתי לנצל את הערב ולהספיק לטעום עוד קצת מפריז. התקלחתי, נחתי קצת ויצאתי לסיבוב אחרון שכלל עוד כמה שלוקים וביסים לסיום. התחלתי בלגימות בבר קוקטיילים בשם Le Syndicat, אחד מכמה ברי קוקטיילים פריזאיים שמדורגים ברשימת 50 (או למעשה 100) ברי הקוקטיילים הטובים בעולם. בחלק מהערים שביקרתי בשנים האחרונות ניסיתי ברים מהרשימה (אתונה, מדריד, אמסטרדם) ולא התאכזבתי. כך גם עכשיו בפריז. נכנסתי קצת לפני שעה 19:00 לקוקטייל או שניים של ערב. ישבתי על הבר.
Le Syndicat - בר קוקטיילים פטריוטי צרפתי:
בר קוקטיילים שנפתח בשנת 2014 וייחודו בכך שהוא משתמש אך ורק במשקאות אלכוהוליים צרפתיים בקוקטיילים שלהם ובחומרי גלם אחרים שמקורם בצרפת. אין וודקות רוסיות, ג'ין בריטי או ויסקי סקוטי. הכל 100% צרפתי. הם רואים בעצמם כ"ארגון להגנה על אלכוהול צרפתי". ממש בר פטריוטי צרפתי. הם יושבים ברובע ה-10 של פריז. הבר מדורג במקום ה-24 ברשימת 50 הברים הטובים בעולם לשנת 2019.
הכניסה לבר לא מכילה שום שלט. נראית כמו פתח של מקום אורבני-מחתרתי משהו. רק כשמתקרבים אפשר לראות את השם על הקיר הפנימי. אני ישבתי על הבר ואירחתי לברמן לחברה. לאורך השהות שלי היה session של צילומי יח"צ לאינסטגרם ולפייסבוק של הבר. בין לבין תפסתי שיחה חביבה עם הברמן (שהספקתי לשכוח את שמו). הוא סיפר שהיה בת"א לפני כשנה, זרק לא מעט שמות של ברים תל אביביים טרנדיים, והפגין שליטה יפה בחומר. שאלתי אותו אם לדירוג ברשימת הברים הטובים בעולם יש השפעה והוא אמר שכן, בייחוד בהגעה של תיירים. הוא ציין שאחרי 5 שנות פעילות הם מרגישים חובה להתחדש כל הזמן ולכן הם מייצרים קוקטיילים חדשים פעם בחודש.
תפריט הקוקטיילים. מחירים של 11-14 יורו לקוקטייל. בניגוד לכל מיני ברי קוקטיילים שיש להם תפריט עב כרס עם אינספור קוקטיילים, המון מרכיבים וסיפורים על כל קוקטייל, כאן יש "פנקס" די מצומצם עם שמות הקוקטיילים ומרכיביהם הבסיסיים.
הקוקטייל הראשון שלגמתי: the Notoious G.R.A.P.E.S. על בסיס קוניאק, ורמוט, ארמניאק, יין לבן, סירופ ליקריץ' וביטרים. 13 יורו. קוקטייל חזק, מריר ואלכוהולי מאד. לא לבעלי עצבים חלשים..
ברמן בפעולה.
הקוקטייל השני: Dirty Mary. הטייק שלהם ל-Bloody Mary על בסיס ג'ין, תמצית ארטישוק, ורמוט יבש, יין אפריטיף מקורסיקה, סורבה עגבניות, ביטר ומי מלח. 13 יורו. אחלה קוקטייל. משחקים של אלכוהול, מרירות ומליחות. היה קצת חסר לי משהו חריף אבל נהניתי.
יצאתי מבוסם קמעה להמשך סיבוב בשכונה.
תכננתי להגיע למאפייה בשם Du Pain et des Idées לנשנושי ערב אבל המקום כבר נסגר לפני שהגעתי (ב-19:30). אז המשכתי להסתובב ברחבי הרובע ה-10 עד שחשתי רעב ממשי וחיפשתי מקום לארוחת ערב. החלטתי שבא לי מסעדה של ממש ולא אוכל רחוב, משהו אוריינטלי או בורגר. היו כמה מסעדות שסימנתי מראש בשכונה (בין היתר L'Office ו-Richer הצרפתיות) ונכנסתי לאחת אחרת ששמה Restaurant eels שקראתי על קיומה בכמה בלוגי אוכל מקומיים.
Restaurant eels - ארוחת ערב אחרונה בפריז שכללה מנת צלופח כמתבקש משמה:
eels מוגדרת כ-bistronomie, ביסטרו גסטרונומי - כזה שמשלב מוטיבים של ביסטרו קלאסי עם טאץ' של שף מודרני. המסעדה נפתחה ביולי 2017 ע"י שף צעיר בשם Adrien Ferrand שאף הוא בוגר של מספר מסעדות מישלן צרפתיות. המסעדה קרויה eels, צלופחים, בין היתר על שם מנת הדגל שלה שכוללת צלופחים.
נכנסתי בערך בשעה 20:20 בלי הזמנה מראש. היו כמה מקומות ריקים בחלל המסעדה. המארח אמר שבעיקרון המקומות הפנויים הוזמנו ושאוכל לשבת אבל לזמן קצוב של כשעה. התאים לי. בסופו של דבר ישבתי כשעה וקצת ואכלתי די בניחותא ארוחה של 3 מנות. לא הרגשתי שהאיצו בי. החלל עצמו לא גדול אבל מאד מרווח ומואר, עם ריווח יפה בין השולחנות ותקרה גבוהה. עיצוב מודרני ונעים. אגב, המסעדה יושבת בחלל שהכיל לפני כן מסעדת קוסקוס.
התפריט. כמו במסעדות המישלן בהן ישבנו, ממוקד מאד ותמציתי. 4 מנות ראשונות, 4 עיקריות ו-3 קינוחים. שף מפוקס שיודע מה הוא רוצה.
יש אופציה לארוחת טעימות של 5 מנות לבחירה במחיר סביר של 59 יורו. מפאת הזמנים והעובדה שאכלתי כבר בצהריים ארוחת 4 מנות ממושלנות, הלכתי על הזמנה a-la-carte של מנה ראשונה ושל מנה עיקרית. היה גם לחם מחמצת מצוין בצד. בהמשך נותר לי גם זמן ומקום לקינוח.
היין. כוס יין לבן צרפתי. לא זוכר כמה עלתה. מניח שמשהו כמו 7-8 יורו.
המנה הראשונה שהזמנתי - איך לא - מנת הדגל של הצלופח: צלופחים מעושנים עם תפוחים, אגוזי לוז וקרם שומר. 17 יורו. (בביקורות מן העבר שקראתי בבלוגים שונים מלפני שנה-שנתיים המנה כללה אז קרם ירקרק של קיווי ומאצ'ה ובוטנים לקראנץ'). מנה יפה ונדיבה. צלופח מעושן זה מעדן ואלה של eels הצדיקו את שמם. המנה הייתה טעימה לאללה. טעמים מתקתקים-מעושנים ושלל מרקמים. הנאה גדולה. טוב שהיה לחם בצד לניגוב שאריות הקרמים.
מנה עיקרית: דג היום עם עגבניות וצ'ילי בקרם שקדים ושום - אחו בלנקו. 27 יורו. הדג של היום היה בוניטו טרי ונפלא שנצרב קלות. הקרם היה קליל ונהדר, והאלמנט שהכי הפתיע אותי היו העגבניות הבשרניות שנצרבו אף הן והיו מלאות טעם. הרבה זמן לא טעמתי עגבניות כל כך טעימות. מנה מעולה.
היה כאמור גם זמן לקינוח. רציתי משהו פירותי וקליל והזמנתי מרק שזיפים ושיסו, עוגת דקוואז שזיפים מכמה סוגים וגלידת בירה וקרמל. 12 יורו. בקיצור - קומפוט השף. הקינוח היה בדיוק מה שחיפשתי. קליל, קיצי, פירותי. מרענן וטעים ביותר. נהניתי מאד.
הייתה אחלה ארוחה ב-eels. מסעדה איכותית וטובה מאד. אין לה כוכבי מישלן (בינתיים) אבל האוכל בה לא נפל מזה שאכלתי במסעדות המישלן הפריזאיות בהן היינו. זה היה יופי של סיום קולינרי ל-3 ומשהו ימים מהנים מאד.
זו הייתה פריז נכון לספטמבר 2019.
נהנינו מאד בעיר האורות. כמו שכתבתי בפוסט הראשון, 3 ימים ועוד קצת זה ממש לא מספיק. צריך לפחות 5-6 ימים, אבל זה מה שהיה. בזמן הדחוק שלנו היו לנו הספקים יפים. גם קולינריים. בחרתי במסעדות לא קלאסיות ברובן ובסה"כ קלעתי היטב. כל המסעדות (כולל Louis הקמצנית משהו) היו איכותיות מאד וכל הביסים שטעמתי היו טובים וטעימים מאד. נהנינו ממזג אוויר מושלם, הייתה לנו דירה נחמדה באזור מצוין, ראינו מקומות יפים ואכלנו טוב. מה רע? הגעתי קצת סקפטי ועם חששות מ-over "צרפתיות" וכבדות או פלצנות פריזאית והתבדיתי. העיר התגלתה כחביבה הרבה יותר ממה שחשבתי והאנשים כמעט בכל המקומות בהם היינו היו נחמדים ומסבירי פנים. אין ספק שעוד אשוב לעוד 3-4 ימים בעתיד הלא רחוק ואז אנסה עוד כמה וכמה מסעדות, הפעם אולי שילוב של קלאסיקה צרפתית ושל חדשנות ויצירתיות.
ניפרד לשלום (עם Wall Of Peace - Mur pour La Paix).
התחלנו את הבוקר בקפה, תה ומאפים במקום בשם Le Valentin, בית תה ופטיסרי ששכן ממש קרוב לדירה שלנו בפסאז' מקורה בשם Passage Jouffroy. זה אחד מפסאז'ים מקורים רבים ברחבי הרובע השני והתשיעי בפריז. מקום חמוד, צבעוני ומגרה שהוא חנות למוצרי תה, פטיסרי, שוקולטרי ולשמחתי היה בו גם קפה טוב למדי. המאפים כולם הם תוצרת בית עם התמחות במאפים מאלזס. אחרי שהגישה לנו את המשקאות והמאפים שבחרנו - התחילה בעלת הבית להוציא לויטרינה מאפים, עוגות וקינוחים בקצב מסחרר, הכל תוצרת בית. ממש הוציאה לנו את העיניים.
פתחנו שולחן.
מאפה שמרים וקרמל אלזסי.
קרואסון שקדים-שוקולד.
מאלה לא אכלנו..
והיו עוד ועוד סוגים. עשרות.
זה היה אחלה סיפתח לבוקר. כמו שצריך.
היעד המתוכנן הראשון לבוקר היה בית הקברות הפריזאי המפורסם פר לשז, Cimetière du Père Lachaise. אחריו תכננתי לקפוץ למוזיאון סמוך בשם Atelier des Lumières שמציג מיצגים חזותיים אמנותיים אורקוליים שהמליצו לי עליו מכמה מקורות. כשהגענו לתחנת המטרו המיועדת היא הייתה סגורה. נאמר לנו שיש עבודות תשתית ושסגרו הרבה תחנות בעיר. בהמשך התברר שזו הייתה שביתה בכל המטרו. באסה רצינית.
שיניתי תכנית והתחלנו לצעוד רגלית לאטנו לכיוון דרום לאזור מרכז פומפידו. התכנון החלופי היה להסתובב בבוקר באזור מרכז פומפידו, Hôtel de Ville (עיריית פריז) ובאזור שכונת המארה המפורסמת והטרנדית. לאחר מכן לקפוץ למסעדה של ארוחת הצהריים. כך עשינו.
קצת אחרי 11:00 עצרנו לקפה, מאפה והטענת טלפון בבית קפה/פטיסרי פורטוגזי קטן בשם Comme à Lisbonne.
שתינו הפוך ואני גם טעמתי Pastel de nata ליסבונאי בפריז. טעים.
המשכנו בסיבובים במארה. בין היתר ברחוב Rue des Rosiers המפורסם שכולל המון בתי עסק ואוכל יהודיים.
ועוד כמה לא ממש יהודיים כמו למשל Yann Couvreur Pâtisserie. לא טעמנו. השארנו מקום לצהריים.
Automne - מסעדת כוכב מישלן קטנטנה ומוצלחת של שף יפני:
מסעדה קטנטנה שנפתחה באוקטובר 2017 ע"י שף יפני בשם Nobuyuki Akishige שעבד בלא מעט מסעדות מישלן עד שפתח מסעדה משלו. אשתו, Saeko, היא הסומלייה. המסעדה קרויה "סתיו" כי ביפנית Aki, קיצור השם של השף, פירושו סתיו. היפנים מטורפים על קולינריה צרפתית. יש המון מסעדות של שפים יפניים בפריז, כולל לא מעט מסעדות מישלן, ויש לא פחות שפים וקונדיטורים צרפתים שפותחים מקומות ביפן. חלק גדול מאותם שפים יפניים בפריז צברו ניסיון במסעדות מישלן צרפתיות ואימצו לחלוטין את המטבח הצרפתי. הם עושים את זה בסגנון שלהם ועם האופי היפני שלהם. Automne היא דוגמה למסעדה של שף יפני שאימץ בישול צרפתי. בשנת 2019 קיבלה המסעדה את כוכב המישלן הראשון שלה.
חלל המסעדה ממש מזערי. מעט שולחנות. מטבח פתוח קטן בסוף המסעדה. חלל כמעט קלסטרופובי. החלל עצמו למרות קוטנו נעים לישיבה. לא הרגשנו בצפיפות או בחיכוך עם הסועדים בשולחנות לצדנו וגם האקוסטיקה הייתה סבירה ביותר. היה משהו כמעט אינטימי בחוויית הישיבה. עניין נדיר במסעדות. העיצוב כולו - שיא הפשטות. מינימליסטי לחלוטין.
למרות החלל הקטן היו 2-3 שולחנות פנויים בזמן הארוחה שלנו. הקהל כלל משפחה יפנית-אמריקאית (6 סועדים + תינוק), זוג צרפתיות מבוגרות, צרפתי יחיד ושלושת הישראלים החצופים...
בירה בוטיק פריזאית בשבילי.
התפריט. מיקס מודרני של מטבח צרפתי עם מעט השפעות אירופאיות ויפניות שנשען על חומרי גלם עונתיים איכותיים.
יש אפשרות להזמין מנות a-la-carte, יש ארוחת טעימות מלאה ב-85 יורו ויש "עסקית" צהריים ב-40 יורו ל-4 מנות. אנחנו הסתפקנו באופציה הזו. בעסקית אין אפשרות בחירה. זה תמיד טריקי לאנשים שלא אוכלים כל כמוני אבל במקרה של אימי ואחותי פשוט הורידו להן את המרכיב הלא רצוי עבורן במנה הראשונה - אסקרגו - ושאר המנות קלעו לטעמן.
מנה ראשונה: אסקרגו (יענו שבלולים), פטריות ז'ירול עם קרם שום. הבנות קיבלו מנה זהה רק בלי השבלולים ועם קצת יותר פטריות. הן לא העזו לטעום מהשבלולים שלי. הפסד שלהן.. מנה נהדרת. קרם השום היה מעודן ואוורירי והפטריות והשבלולים היו מעדן. מנה צרפתית עם עידון יפני.
מנה שנייה: 3 סוגי דגים בטמפורה (הנה משהו יפני) עם זוקיני צרוב בגריל, קרם זוקיני (או שמא חציל?) וקולי זיתים שחורים. חוץ מבלילת הטמפורה זו ממש מנה ים תיכונית. למיטב זיכרוני סוגי הדגים כללו קוד, בקלה (Hake) ושד הים (Monkfish). מנה מצוינת. טמפורה עשויה מושלם עם ציפוי עדין ופריך ודגים ששמרו על מרקמם ועל עסיסיותם.
מנה שלישית: סטייק עגל צלוי (סטייקון), פירה שורש סלרי ורוטב בשר מצומצם. מנה לא גדולה (אם כי עדיין גדולה כפליים ממנת הטלה ב-Louis) אבל עשויה מעולה. בשר עגל נהדר, עדין ומלא טעם, שנצרב לדרגת מדיום מושלמת. רוטב וקרם טעימים ביותר. תכלס - עסק מאד פשוט שהחכמה הוא לבצע אותו לשלמות כמו שקיבלנו כאן.
מנה רביעית ואחרונה. קינוח: גלידת מנגו ופיסות מנגו מוחמץ על קרם שוקולד לבן ווניל ומרנג פלפל שחור. קינוח פנטסטי. קליל, לא מאד מתוק (כמו שאולי אפשר לצפות ממנגו ומקרם שוקולד לבן ווניל) וטעים ביותר. הגלידה הייתה מושלמת וקרם השוקולד לבן והווניל היה אדיר.
ישבנו במסעדה כשעה ו-45 דקות. נהנינו מאד. השירות של מלצר מצוין ונחמד ביותר בשם יוליסס היה מחויך ומעולה והאוכל כולו היה משובח ביותר. הבנות סברו שזו המסעדה הכי טובה בין השלוש הממושלנות. אני חושב שהיא ו-Tomy & Co שוות באיכותן. התמורה לכסף עבור 40 יורו הייתה מצוינת. מי שנמצא ברובע ה-11 ומחפש מסעדת מישלן לא פלצנית, פשוטה, בלי רעש וצלצולים ועם אוכל איכותי, שינסה את Automne ולא רק לימים סתוויים..
אחרי הארוחה התלבטנו אם לחזור לאזור המלון במונית או לעשות טיול רגלי לפר לשז ו-Atelier des Lumières. היות ולאימא שלי היה כוח החלטנו על המשך המסע הרגלי. עניין של כ-1 ק"מ והגענו ל-Atelier des Lumières. עוד לפני כן, ממש בקצה הרחוב של המסעדה גיליתי להפתעתי מקום שנושא את שמי. "אטליז אבנר". נחמד. רק חבל שכשר..
זו דוגמה למיצג חזותי של ואן-גוך ב-Atelier des Lumières. אנחנו התאכזבנו. החלל עצמו היה די מרשים ול-10-15 דקות זה היה יפה ומעניין, אבל די מהר זה מיצה את עצמו והתחיל לשעמם. בעינינו זה לא היה שווה את 14 או 16 היורו של הכרטיס.
מ-Atelier des Lumières קפצנו כמה מאות מטר לפר לשז. היינו כבר די עייפים ולכן לא עשינו סיבוב ארוך במיוחד ולא חיפשנו קברים מפורסמים של "סלבס" כמו ג'ים מוריסון, בלזק, אוסקר ויילד, מודליאני, מולייר או איב מונטאן וסימון סיניורה. לא נורא. הבנו את העניין. אני מניח שאם היינו מגיעים בבוקר כמתוכנן היינו עושים סיבוב יותר ממצה.
מפר לשז לקחנו מונית בחזרה לדירה. זה לקח לא מעט זמן ודי הרבה עצבים לתפוס את המונית הזו אבל בסוף הצלחנו. הבנות נשארו בדירה באותו ערב והסתפקו בבייגל'ס שקנו בבית קפה ברחוב שלנו (Rue Bergère). הטיסה חזרה ציפתה לנו למחרת בשעה 12:30 בערך שעון פריז, ולכן רציתי לנצל את הערב ולהספיק לטעום עוד קצת מפריז. התקלחתי, נחתי קצת ויצאתי לסיבוב אחרון שכלל עוד כמה שלוקים וביסים לסיום. התחלתי בלגימות בבר קוקטיילים בשם Le Syndicat, אחד מכמה ברי קוקטיילים פריזאיים שמדורגים ברשימת 50 (או למעשה 100) ברי הקוקטיילים הטובים בעולם. בחלק מהערים שביקרתי בשנים האחרונות ניסיתי ברים מהרשימה (אתונה, מדריד, אמסטרדם) ולא התאכזבתי. כך גם עכשיו בפריז. נכנסתי קצת לפני שעה 19:00 לקוקטייל או שניים של ערב. ישבתי על הבר.
Le Syndicat - בר קוקטיילים פטריוטי צרפתי:
בר קוקטיילים שנפתח בשנת 2014 וייחודו בכך שהוא משתמש אך ורק במשקאות אלכוהוליים צרפתיים בקוקטיילים שלהם ובחומרי גלם אחרים שמקורם בצרפת. אין וודקות רוסיות, ג'ין בריטי או ויסקי סקוטי. הכל 100% צרפתי. הם רואים בעצמם כ"ארגון להגנה על אלכוהול צרפתי". ממש בר פטריוטי צרפתי. הם יושבים ברובע ה-10 של פריז. הבר מדורג במקום ה-24 ברשימת 50 הברים הטובים בעולם לשנת 2019.
הכניסה לבר לא מכילה שום שלט. נראית כמו פתח של מקום אורבני-מחתרתי משהו. רק כשמתקרבים אפשר לראות את השם על הקיר הפנימי. אני ישבתי על הבר ואירחתי לברמן לחברה. לאורך השהות שלי היה session של צילומי יח"צ לאינסטגרם ולפייסבוק של הבר. בין לבין תפסתי שיחה חביבה עם הברמן (שהספקתי לשכוח את שמו). הוא סיפר שהיה בת"א לפני כשנה, זרק לא מעט שמות של ברים תל אביביים טרנדיים, והפגין שליטה יפה בחומר. שאלתי אותו אם לדירוג ברשימת הברים הטובים בעולם יש השפעה והוא אמר שכן, בייחוד בהגעה של תיירים. הוא ציין שאחרי 5 שנות פעילות הם מרגישים חובה להתחדש כל הזמן ולכן הם מייצרים קוקטיילים חדשים פעם בחודש.
תפריט הקוקטיילים. מחירים של 11-14 יורו לקוקטייל. בניגוד לכל מיני ברי קוקטיילים שיש להם תפריט עב כרס עם אינספור קוקטיילים, המון מרכיבים וסיפורים על כל קוקטייל, כאן יש "פנקס" די מצומצם עם שמות הקוקטיילים ומרכיביהם הבסיסיים.
הקוקטייל הראשון שלגמתי: the Notoious G.R.A.P.E.S. על בסיס קוניאק, ורמוט, ארמניאק, יין לבן, סירופ ליקריץ' וביטרים. 13 יורו. קוקטייל חזק, מריר ואלכוהולי מאד. לא לבעלי עצבים חלשים..
ברמן בפעולה.
הקוקטייל השני: Dirty Mary. הטייק שלהם ל-Bloody Mary על בסיס ג'ין, תמצית ארטישוק, ורמוט יבש, יין אפריטיף מקורסיקה, סורבה עגבניות, ביטר ומי מלח. 13 יורו. אחלה קוקטייל. משחקים של אלכוהול, מרירות ומליחות. היה קצת חסר לי משהו חריף אבל נהניתי.
יצאתי מבוסם קמעה להמשך סיבוב בשכונה.
תכננתי להגיע למאפייה בשם Du Pain et des Idées לנשנושי ערב אבל המקום כבר נסגר לפני שהגעתי (ב-19:30). אז המשכתי להסתובב ברחבי הרובע ה-10 עד שחשתי רעב ממשי וחיפשתי מקום לארוחת ערב. החלטתי שבא לי מסעדה של ממש ולא אוכל רחוב, משהו אוריינטלי או בורגר. היו כמה מסעדות שסימנתי מראש בשכונה (בין היתר L'Office ו-Richer הצרפתיות) ונכנסתי לאחת אחרת ששמה Restaurant eels שקראתי על קיומה בכמה בלוגי אוכל מקומיים.
Restaurant eels - ארוחת ערב אחרונה בפריז שכללה מנת צלופח כמתבקש משמה:
eels מוגדרת כ-bistronomie, ביסטרו גסטרונומי - כזה שמשלב מוטיבים של ביסטרו קלאסי עם טאץ' של שף מודרני. המסעדה נפתחה ביולי 2017 ע"י שף צעיר בשם Adrien Ferrand שאף הוא בוגר של מספר מסעדות מישלן צרפתיות. המסעדה קרויה eels, צלופחים, בין היתר על שם מנת הדגל שלה שכוללת צלופחים.
נכנסתי בערך בשעה 20:20 בלי הזמנה מראש. היו כמה מקומות ריקים בחלל המסעדה. המארח אמר שבעיקרון המקומות הפנויים הוזמנו ושאוכל לשבת אבל לזמן קצוב של כשעה. התאים לי. בסופו של דבר ישבתי כשעה וקצת ואכלתי די בניחותא ארוחה של 3 מנות. לא הרגשתי שהאיצו בי. החלל עצמו לא גדול אבל מאד מרווח ומואר, עם ריווח יפה בין השולחנות ותקרה גבוהה. עיצוב מודרני ונעים. אגב, המסעדה יושבת בחלל שהכיל לפני כן מסעדת קוסקוס.
התפריט. כמו במסעדות המישלן בהן ישבנו, ממוקד מאד ותמציתי. 4 מנות ראשונות, 4 עיקריות ו-3 קינוחים. שף מפוקס שיודע מה הוא רוצה.
יש אופציה לארוחת טעימות של 5 מנות לבחירה במחיר סביר של 59 יורו. מפאת הזמנים והעובדה שאכלתי כבר בצהריים ארוחת 4 מנות ממושלנות, הלכתי על הזמנה a-la-carte של מנה ראשונה ושל מנה עיקרית. היה גם לחם מחמצת מצוין בצד. בהמשך נותר לי גם זמן ומקום לקינוח.
היין. כוס יין לבן צרפתי. לא זוכר כמה עלתה. מניח שמשהו כמו 7-8 יורו.
המנה הראשונה שהזמנתי - איך לא - מנת הדגל של הצלופח: צלופחים מעושנים עם תפוחים, אגוזי לוז וקרם שומר. 17 יורו. (בביקורות מן העבר שקראתי בבלוגים שונים מלפני שנה-שנתיים המנה כללה אז קרם ירקרק של קיווי ומאצ'ה ובוטנים לקראנץ'). מנה יפה ונדיבה. צלופח מעושן זה מעדן ואלה של eels הצדיקו את שמם. המנה הייתה טעימה לאללה. טעמים מתקתקים-מעושנים ושלל מרקמים. הנאה גדולה. טוב שהיה לחם בצד לניגוב שאריות הקרמים.
מנה עיקרית: דג היום עם עגבניות וצ'ילי בקרם שקדים ושום - אחו בלנקו. 27 יורו. הדג של היום היה בוניטו טרי ונפלא שנצרב קלות. הקרם היה קליל ונהדר, והאלמנט שהכי הפתיע אותי היו העגבניות הבשרניות שנצרבו אף הן והיו מלאות טעם. הרבה זמן לא טעמתי עגבניות כל כך טעימות. מנה מעולה.
היה כאמור גם זמן לקינוח. רציתי משהו פירותי וקליל והזמנתי מרק שזיפים ושיסו, עוגת דקוואז שזיפים מכמה סוגים וגלידת בירה וקרמל. 12 יורו. בקיצור - קומפוט השף. הקינוח היה בדיוק מה שחיפשתי. קליל, קיצי, פירותי. מרענן וטעים ביותר. נהניתי מאד.
הייתה אחלה ארוחה ב-eels. מסעדה איכותית וטובה מאד. אין לה כוכבי מישלן (בינתיים) אבל האוכל בה לא נפל מזה שאכלתי במסעדות המישלן הפריזאיות בהן היינו. זה היה יופי של סיום קולינרי ל-3 ומשהו ימים מהנים מאד.
זו הייתה פריז נכון לספטמבר 2019.
נהנינו מאד בעיר האורות. כמו שכתבתי בפוסט הראשון, 3 ימים ועוד קצת זה ממש לא מספיק. צריך לפחות 5-6 ימים, אבל זה מה שהיה. בזמן הדחוק שלנו היו לנו הספקים יפים. גם קולינריים. בחרתי במסעדות לא קלאסיות ברובן ובסה"כ קלעתי היטב. כל המסעדות (כולל Louis הקמצנית משהו) היו איכותיות מאד וכל הביסים שטעמתי היו טובים וטעימים מאד. נהנינו ממזג אוויר מושלם, הייתה לנו דירה נחמדה באזור מצוין, ראינו מקומות יפים ואכלנו טוב. מה רע? הגעתי קצת סקפטי ועם חששות מ-over "צרפתיות" וכבדות או פלצנות פריזאית והתבדיתי. העיר התגלתה כחביבה הרבה יותר ממה שחשבתי והאנשים כמעט בכל המקומות בהם היינו היו נחמדים ומסבירי פנים. אין ספק שעוד אשוב לעוד 3-4 ימים בעתיד הלא רחוק ואז אנסה עוד כמה וכמה מסעדות, הפעם אולי שילוב של קלאסיקה צרפתית ושל חדשנות ויצירתיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה