יום רביעי, 7 באוקטובר 2015

חול מועד עמוס. 3 ימים. 3 ארוחות צהריים... בקלה (*). לומינה. שמונה.

בחול המועד אנחנו עובדים חצאי ימים ולכן אני משתדל לנצל את הזמן הפנוי, קופץ אחרי העבודה לתל אביב, תופס ארוחת צהריים על הדרך, וממשיך לשנ"צ קצר מתחייב. מסורת של כמה שנים.

השנה בדקתי 3 מקומות ב-3 ימי חול המועד שהיו. בשניים מהם הייתי לראשונה: מסעדת בקלה החדשה למדי ולומינה הכשרה של מאיר אדוני. במסעדה השלישית כבר ביקרתי בעבר, מסעדת שמונה בכיכר רבין. הגעתי כדי לעשות תיקון לחוויה הבינונית מהפעם הראשונה.


בקלה - בר דגים: המפתיעה לטובה...

הראשונה בתור הייתה מסעדת בקלה (*). מסעדה/בר שפועלת חודשים ספורים ברח' דיזינגוף. למעשה הייתי בדרכי לטראק דה לוקס והבחנתי במקרה שהמקום פתוח, למרות שהם אמורים לפעול רק בערבים. מסתבר שבחול המועד הם פתחו גם לצהריים. לא היו עסקיות והתפריט היה תפריט רגיל.

מדובר בבר-מסעדה של דגים ופירות ים. משהו בסגנון של הברבוניה או שצ'ופק הוותיקים, אבל קצת יותר חדש ומודרני. יש בר נחמד. יש כמה שולחנות בפנים ובחוץ ויש חצר אחורית שנראית כמו אחלה מקום לבילוי ערב.
השותפים הם 2 חבר'ה בשם כפיר גולדצקי ואסף בר חן, שהם בין השותפים באונזה המוצלחת מיפו. האחראי על האוכל הוא בחור בשם אייל פרץ.





התפריט כולל חלוקה למנות קטנות (מ-26 ש"ח לפיתה עם כרובית עד 52 ש"ח לפיש אנד צ'יפס), ולמנות עיקריות, כמו דגים שלמים (מ-82 ש"ח לבורי עד 98 ש"ח ללברק), פירות ים (שרימפס ב-86 ש"ח, קלמרי מטוגן ב-72, מולים וצי'פס ב- 82), מנות דגים מפולטים שהיקרה שבהם - פילה מוסר ים 250 גרם ב-110 ש"ח.
חלק מהמנות הגדולות יכול להגיע כמנה בינונית במחיר נמוך יותר כמובן.
המנות הגדולות של הדגים ופירות הים מגיעות עם מבחר סלטים ללא חיוב, שאפשר להזמין לבד ב-35 ש"ח. על הזמנת מנה קטנה או בינונית צריך להוסיף 20 ש"ח לסלטים.

אני ויתרתי על מנת דג גדולה. הזמנתי מנה אחת קטנה: קבב מוסר ים (חמישים ש"ח בערך), ואחת בינונית: קלמרי מטוגן (37 ש"ח). מנות בנאליות אבל קלאסיות. יחד איתן הזמנתי גם את פלטת הסלטים, כאמור בתוספת של 20 ש"ח.

הסלטים כולם היו טובים מאד. ירקות טריים, טעמים טובים, תיבול טוב והרבה רעננות. לצידם הוגש גם לחם חמים וטוב. מעין ג'בטה. בין הסלטים היו כרובית מטוגנת (פריכה וטובה), סלט טבולה, סלט קולרבי, סלט סלק, סלט תפוחי אדמה, מטבוחה טובה, טחינה, מטבל לימון כבוש מוצלח, סלט גזר, קרם חצילים קלויים טוב.




הקלמרי המטוגן היה טוב מאד. לא שמנוני וקריספי כמו שצריך. לא שאלתי, אבל אני מניח שהיה טרי, זו לפחות הייתה ההתרשמות שלי ממרקמו ומטעמו. אני כאמור הסתפקתי במנה קטנה שלו.



קבב הדגים היה אף טוב יותר מהקלמרי. ברור שהדג היה טרי. הקבב היה בשרני ועסיסי ותובל כמו שצריך. אחלה מנה. המנה כללה 3 קבבונים שהונחו על פרוסת ג'בטה צרובה (מיותר בעיניי). היה שם גם מטבל טוב של טחינה וסחוג, שהשתלב יפה עם הקבב.



יש לציין שמאד נהניתי מהארוחה ומהמקום.
לפני כשבועיים קראתי את הביקורת בביצה עלומה במאקו שדי קטל את המסעדה. הוא התלונן על זה שהם בנאליים וטען שמי בכלל צריך עוד מסעדת דגים. אני ממש לא מסכים. לצערי אין מספיק מסעדות דגים טובות. כשאני חושב על מסעדות דגים, אני מדמיין מנות דגים טריות ופשוטות עם איזו כוס אלכוהול צונן, וסלטים מרעננים. זהו. ממש אין צורך במקוריות או ביצירתיות. את אלה אפשר לדרוש ולחפש במסעדות שף, שבקלה ממש לא מתיימרת להיות. בקלה היא בר דגים טוב ואיכותי, עם אוכל טוב ואלכוהול טוב וזה מספיק ומספק בהחלט. פשטות, טריות ואווירה טובה. זה מה שצריכה לתת מסעדת דגים. בקלה עושה את זה, ואני עוד ישבתי בצהרי חול המועד, כשהמסעדה הייתה כמעט ריקה. אני די בטוח שבערב הם נותנים אחלה בילוי.

נמשיך...

לומינה - הכשרה של מאיר אדוני - המאכזבת...

אני, כפי שאפשר להתרשם, לא ממש שומר כשרות.
זה לא סוד שאחיי שומרי הכשרות מקופחים בכל הנוגע למסעדות שף רציניות. ניסיתי פה ושם מסעדות שף כשרות נחשבות, ותמיד זה לא היה משהו. בינוני ולא מספיק טוב. ללא השוואה למסעדות הלא כשרות. כך בהרברט סמואל הכשרה, כך בליליות הוותיקה או במסעדת הדגים Deca ועוד. מקלואליס הכשרה לנוכח הקטילות ומחירי המנות אני אדיר את רגליי...

בשנתיים-שלוש האחרונות יש שיפור משמעותי בתחום, אחרי שלא מעט שפים נחשבים פתחו מסעדות שף כשרות ומושקעות. אם הן טובות אני לא יודע, אבל מה שבטוח שלפחות יש עכשיו היצע קצת יותר גדול. אחד מהשפים הוא מאיר אדוני שפתח שתי מסעדות כשרות בתל אביב - שתיהן במלון קרלטון. הראשונה - בלו סקיי. השנייה - לומינה. הן נפתחו מתישהו במהלך שנת 2013. מבקרי האוכל, יש לציין, לא ממש נפלו שדודים (את בלו-סקיי קטלו, על לומינה היו ביקורות לכאן ולכאן).

את פועלו ומסעדותיו של מאיר אדוני אני מעריך מאד. בעיניי הוא כנראה השף הכי יצירתי בארץ. כתית בעיניי היא המסעדה הכי מושקעת ויצירתית בארץ, ונותנת את חוויית הארוחה הכי טובה ל-foodies. בעיניי היא שווה מזמן כוכב מישלן, והיא היחידה בארץ שמגיע לה. המזללה היא מסעדה פשוטה יותר, אבל הפכה לאחת הפייבוריטיות שלי בארץ.

מבין השתיים הכשרות, זו שיותר סקרנה אותי היא לומינה, שמוגדרת כביסטרו ישראלי מודרני. 
יש שם כעת תפריט אסיה-לטינו, שלפחות על הנייר נראה מבטיח ומעניין (שילוב של שניים מהמטבחים האהובים עליי), אז קפצתי לעסקית צהריים לבדוק. זו אולי פעם ראשונה שאני מגיע למסעדה כשרה עם ציפיות, בזכות השף והתפריט. 

המסעדה יושבת בתוך מלון קרלטון, בקומה הראשונה. נכנסים מהלובי ועולים במעלית או במדרגות. המסעדה משקיפה על הים. לא נוף רע במיוחד... העיצוב די פשוט, אבל נעים. יש מטבח פתוח.
אדוני עצמו הוא השף הראשי והשף בפועל הוא בחור בשם אור שפירא.



קקטוס. אלמנט עיצוב מקסיקני...
העסקיות יקרות למדי. הן כוללות מנה ראשונה ומנה עיקרית במחיר המנה העיקרית. מקבלים גם לחמי מחמצת ושיפון להתחלה. המחירים נעים החל מ-93 ש"ח (עיקרית של פרגית סאטה) עד 125 ש"ח (עיקרית בשם רחובות טיחואנה - בשרים שונים עם צ'יפוטלה מעושנת וקרם שעועית שחורה).



ההתחלה מבחינתי הייתה טובה.
הלחמים היו טובים, וגם איולי הצ'יפוטלה שלצדם. כוס היין הלבן שהזמנתי הייתה טובה (יקב מונטיפיורי). 


למנה הראשונה הזמנתי את "חופי קנקון": סשימי דג ים בסוכר דקלים, קרם שעועית שחורה וצ'יפוטלה מעושן, משמש אוזבקי, קרם אבוקדו, איולי שום דבש, צ'יפס פלנטיין. הדג היה לוקוס. זו מנה ראשונה שבערב עולה 93 ש"ח. לא פחות. אני מניח (או לפחות מקווה) שבארוחת הערב היא גדולה יותר מהמנה שאני קיבלתי. 
המנה הייתה טעימה מאד. כרגיל אצל אדוני יש המון מרכיבים, שמשתלבים היטב. טעמים מצוינים. כמובן צלחות מרשים. שילוב מרקמים טוב. מנה שהכי טוב בעיניי זה להשתמש בצ'יפס הפלנטיין הדק כבכף, לערום עליו את שאר המרכיבים ולתת ביס. הבעיות מבחינתי: כמות דג קטנה. נכון שזה לוקוס, אבל אפשר לצ'פר בקצת יותר. בעיה נוספת - קוביות האננס ששולבו במנה. הן היו גדולות מאד ובעיניי היו דומיננטיות מדי. הייתי שם קוביות קטנות בהרבה. 



למנה העיקרית לקחתי "מחבת מקסיקנית": חזה עוף בסו-וויד (בישול באמבט וואקום), שקדי עגל, פולנטה רכה של תירס, פטריות מוקפצות על המחבת ורוטב בקר. עם המנה הראשונה זו עסקית של 123 ש"ח. אחת האופציות היקרות. בערב זו מנה שעולה 119 ש"ח (ממש לא זול בשביל עוף כמרכיב עיקרי). אגב הסו-וויד (בצרפתית Sous Vide). בתפריט שלהם זה כתוב בלי ריווח - סוויד. לא פלא שהמלצרית הלא מספיק מבינה כינתה את זה כמו השם של הלהקה... (סווייד, Suede). 

המנה הזו הייתה מלאת בעיות וכשלים לא אופייניים למסעדות של מאיר אדוני:

ראשית לא הגיעו שקדי עגל, שאישית אני מת עליהם, והרבה בזכותם הזמנתי את המנה הזו. המלצרית שכחה לציין שבצהריים אין אותם, למרות שזה כתוב בתפריט. מעצבן. שאלו אותי את אני רוצה להחליף את המנה ואמרתי שלא. גם כך חיכיתי לא מעט זמן בין 2 המנות.

עוד בעיה קשה - הפרגיות עצמן. הן היו בעצם חזה עוף (שזה לא נורא). הכמות של העוף הייתה מטורפת. המון עוף. לא זוכר שקיבלתי אי פעם מנה במסעדת שף עם כל כך הרבה עוף. ציפיתי לעוף רך, עסיסי ונימוח, בזכות הבישול בוואקום. בפועל קיבלתי נתחי עוף יבשים לגמרי, שהצריכו מאמץ לא קטן בניסורם. הטעמים היו טובים למדי, אבל לא פשוט היה לבלוע את הציפור... השארתי חצי מהעוף בצלחת. גם הפטריות היו בינוניות ומטה, בושלו יתר על המידה והושארו בחלקן הגדול בצלחת. קרם התירס לפחות היה טעים מאד.
מזל שלמרות שהשארתי לא מעט על הצלחת יצאתי שבע, היות והמנה העיקרית הייתה ענקית, וגם הלחמים עשו את שלהם. 

בשורה התחתונה, זו הייתה מנה בעייתית ולא טובה. הכי פחות מוצלחת מכל המנות שאכלתי במסעדה של מאיר אדוני אי פעם. 
ציינתי בפני המלצרית שהמנה הייתה לא טובה ושהעוף היה יבש לגמרי. היא חזרה אליי אחרי כמה דקות ואמרה שיש בפניי 2 אופציות: לשלם רק על המנה הראשונה לפי מחיר הערב (93 ש"ח) או לשלם את המחיר העסקי המלא (123 ש"ח) ולקבל קינוח על חשבונם. הסכמתי לקינוח...



קינוחים כשרים במסעדה בשרית לא יכולים להיות משהו. אין באמת תחליף לשמנת מתוקה ולחמאה. קרם קוקוס הוא תחליף טוב אבל יכול להתאים רק לסגנונות מסוימים. דווקא עם האסייתי-לטיני של לומינה זה יכול להתאים.
הזמנתי, כאמור ללא חיוב, מרק פירות אקזוטי. מרק על בסיס מיץ הדרים עם מעט קרם קוקוס, אננס, מלון, אשכולית אדומה, תפוז, פניני טפיוקה וסורבה אשכולית אדומה. עלותו הרגילה 38 או 39 ש"ח. היה בסדר. קינוח חביב ומרענן, אבל לא אחד שמתקרב לסטנדרטים הרגילים של הקינוחים במסעדות של מאיר אדוני. 



השורה התחתונה מבחינתי - ארוחה מאכזבת. ציפיתי להרבה יותר ממסעדה של מאיר אדוני, אפילו אם היא כשרה. בעיקר קלקלו הכשלים של המנה העיקרית. היה נראה שהחבר'ה במטבח לא ממש עשו את העבודה. אולי ככה זה שהשף הראשי והשף בפועל לא נמצאים בסביבה. לא ממש מקפידים וחבל. גם השירות היה די מנומנם ולא מקצועי, בהשוואה למסעדות האחרות של מאיר אדוני.


שמונה - הטובה והמשתלמת...

שמונה היא מסעדונת קטנה, ממש דוכן עם בר קטן וכמה שולחנות, בכיכר רבין (מלכי ישראל 8), שנפתחה מתישהו במהלך שנת 2014. השף הוא אורן גולדווסר, הבעלים של פסטה פיורי, שעומד ומבשל שם, במטבחון הפתוח והקטנטן. לצדו עוזר, תומך ושותף, בחור בשם פז אפרתי.




המסעדה עושה אוכל ביתי עונתי, איטלקי/ישראלי. יש מאפים מהטאבון, יש מנות בשריות של בישול ארוך, יש מנות דגים ופירות ים ויש סלטים שונים. המחירים ממש זולים ביחס לישראלי הממוצע ולחומרי הגלם. 70 ש"ח היא המנה הכי יקרה בתפריט. רוב המנות העיקריות הם סביב 50 ש"ח בלבד.

מבקרי האוכל התעופפו על המקום. אני ישבתי שם זמן לא ארוך אחרי שהם פתחו ודי התאכזבתי. אכלתי אז חריימה פירות ים שאמנם הייתה טעימה, אבל הכילה גם סרטן על שריונו, מה שהצריך כלי פיצוח שלא היו במצאי. חובבני משהו. הגישה של המלצר דאז עצבנה אותי. זה היה משהו בסגנון של - אין מה לעשות. תפצח עם הידיים... אני התעצבנתי ושאלתי בשביל מה מגישים סרטן במנה אם אי אפשר לאכול אותו... בקיצור - מקרה שגרתי של נותן שירות שבגישתו הדפוקה ובחוסר מקצועיותו הורס חוויה. השירות בכלל היה אז איטי ואנטיפתי. 

הגעתי ביום חמישי האחרון לחוויה מתקנת. ישבתי על הבר. קיבלתי מיד מים קרים ופוקצ'ה לוהטת עם מטבל עגבניות. טעים מאד. זה ללא חיוב.



ויתרתי על מנה קטנה (נגיד סלט). הזמנתי צלחת של פאלדה טלה עם פולנטה. נתחי טלה בבישול ארוך (ארוך מאד). הצלחת הייתה ענקית והגיעה גם עם סלט חומוס ועשבי תיבול טעים, חמצמץ ומרענן. נכחו שם גם תפו"א, עגבנייה שרופה, כרובית ובצל שרוף, עם שמנת חמוצה בצד. טעים מאד. הפולנטה היא מקמח תירס. היא הייתה טעימה מאד, אבל לנוכח גודל המנה, הסלט, הפוקצ'ה ושאר הירקות, היא אפילו מיותרת. יוצאים שבעים מאד גם בלעדיה. הבשר היה מצוין. קצת שומני (זה טלה - אין מה לעשות), אבל רך, טעים, מתובל נהדר ומנחם. תכלס - אחלה מנה לחורף, אבל היא עבדה נהדר גם בצהריים החמים של חול המועד סוכות. מזל שישבתי מתחת למזגן... המנה עלתה 59 ש"ח בלבד, ומדובר בצלחת שהיא ארוחה בשרית מלאה ונדיבה. מחיר מצחיק ביחס לגודל המנה, מרכיביה, טריותה ואיכותה. 




בקיצור - התיקון שהייתי צריך מהביקור הראשון בשמונה תוקן לחלוטין. שמונה היא מסעדה נהדרת. אם מוצאים בה מקום (כי אין הרבה), זה אחד המקומות הטובים והמשתלמים במדינתנו לעסקית צהריים. העסקית שאני אכלתי בה בחול המועד הייתה הטובה ביותר מבין שלוש הארוחות הנ"ל.

(*) בקלה למיטב ידיעתי כבר איננה. 

2 תגובות:

  1. יופי של פוסט !

    לדעתי, אל תצפה לכלום ממסעדה כשרה, אף פעם. אתה אמנם יכול לאכול גם במסעדות כשרות וגם בלא כשרות, אבל שומרי הכשרות יכולים לאכול רק בכשרות כמובן, ולכן הם לא יכולים לדעת שמה שיש במסעדה הלא כשרה טוב יותר, מה שהופך את התחום לביזנס נפלא (אבל לא בשבילך) עבור השפים הגדולים שנוהרים ופותחים עוד ועוד מסעדות כשרות.
    קהל שבוי, בעל דרישות צנועות וכיסים עמוקים - תענוג.

    בקשר לשמונה, חבל שאין מקום כזה בשממה הקולינרית הנקראת גם הרצליה פיתוח. הייתי אוכל שם כמה פעמים בשבוע. אמנם האוכל בשמונה לא מסעיר, אבל הייתי מגדיר אותו כאוכל מצויין לארוחת צהריים.

    השבמחק
  2. תודה מושיק,

    בעניין הכשרות מסכים איתך. גם הציפיות היחסיות שלי מלומינה היו בערבון מוגבל...

    הרצליה פיתוח אכן שממון ודיכאון... נקווה שבשנה-שנתיים הקרובות יתפתחו דברים. יש את החבר'ה של אפל שצריכים לאכול טוב... יש מלונות עסקים שנבנים ואולי יכילו גם מסעדות בתוכן. קראתי שצביקי עשת הבעלים של ביסטרו גרינברג וגרקו מתכנן כמה מיזמים באחד ממלונות העסקים. ימים יגידו...

    השבמחק